את הסיור במתחם כדאי להתחיל ליד מרכז בָּייסְהָיים (Beisheim Center), שנבנה בהשראת גורדי השחקים של ניו יורק; המבנה שבו שוכן מלון היוקרה Ritz Carlton שואב את השראתו ממרכז רוקפלר במנהטן. אחרי המלון פנו ימינה ותראו משמאלכם את בניין הזכוכית של מטה חברת הרכבות הגרמנית (DB); עברו על פניו ואז פנו שמאלה במזלג ולכו לאורך קירות הזכוכית עד שתראו חלונות ומראות עתיקות משולבים בבניין החדש. אלה הם השרידים היחידים שנותרו ממלון אֶספּלאנאד (Hotel Esplanade), סמל סטטוס שבו התארחו כל המי ומי, מגרֶטָה גארבּוֹ עד הקיסר וילהלם השני. המלון נהרס בהפצצות, אבל אולם הקיסר (Kaisersaal) שרד, ואתו גם חדר ארוחת הבוקר; שניהם הוכרזו מבנים לשימור ולכן שולבו במתחם המודרני - לאחר שהוזזו כ־75 מ’ ממקומם המקורי. |תמונה_בטקסט561| המשיכו ישר והיכנסו למרכז סוני (Sony Center), בתכנונו של האדריכל הגרמני הֶלמוּט יאן. מעליכם תראו גג בדמות אוהל, המקשר בין הבניינים שבהם שוכנים משרדי החברה. מתחת לגג נפתחת רחבה נעימה, מוקפת בתי קפה, מסעדות ובתי קולנוע; כדאי לשוב לכאן גם בשעות הערב, כדי לראות איך הגג המרשים מואר בשלל צבעים, ולשבת במסעדות או בברים מסביב. במבנה שמשמאל לרחבה שוכן המוזיאון לקולנוע ולטלוויזיה (Museum für Film und Fernsehen), המתמקד בקולנוע הגרמני ובייחוד בימי השיא שלו, בשנות ה־20 וה־30. המוזיאון, העוסק בין השאר בחייה וביצירתה של השחקנית מָרלֶנֶה דיטריך, מומלץ לחובבי התחום ומדריך־השמע שלו מצוין. |תמונה_בטקסט13| פנו שמאלה וצאו ממרכז סוני לכיוון הכביש הראשי; מימינכם תראו ג’ירפה עשויה לגו, המציינת את הכניסה ללֶגוֹלֶנד (Legoland), מתחם מומלץ למשפחות עם ילדים. לפניכם משתרע החלק השלישי (והגדול ביותר) של פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ, רובע דָיימלֶר (Daimler-Quartier), שרובו בנייני משרדים אבל יש בו גם מסעדות, קניון ובתי מגורים. |תמונה_בטקסט11| +--- למתעניינים באדריכלות ובאמנות מומלץ להוסיף למסלול גם סיבוב קצר ברובע דָיימלֶר. בג׳ירפה של לֶגולֶנד פנו ימינה ולכו עד הרמזור. כאן פנו שמאלה וחצו את Potsdamer Str דרך שדרת הכוכבים (ראו להלן); מעברו האחר של הכביש תראו את פסל החוצות המתאגרפים של האמן קית’ הֶרינג, השייך לאוסף האמנות של דָיימלֶר. כמה צעדים אחר־כך תראו מרחוק את המבנה הגבוה ביותר בפּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ, מגדל האָטרִיוּם (Atrium Tower); המגדל תוכנן בידי רֶנצוֹ פּיאָנוֹ עבור חברת דֶבּיס (חברה־בת של דָיימלֶר) ובראשו הוצב לוגו החברה, המזכיר קובייה ירוקה. |תמונה_בטקסט16| המשיכו ב-Eichhornstr אל כיכר מָרלֶנֶה דיטריך (Marlene-Dietrich-Platz), מרכז הבילויים של פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ היום: מימין, בבניין שתיכנן האדריכל רֶנצוֹ פּיאָנוֹ כמוזיאון למכוניות, שוכנים הקזינו של ברלין (Spielbank Berlin) ותיאטרון פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ (Theater am Potsdamer Platz) ואילו משמאל ניצב תיאטרון בּלוּמקס (BlueMax), שנבנה במיוחד עבור מופעי המוזיקה והמולטימדיה של ה-Blue Man Group. |תמונה_בטקסט565| פנו שמאלה ב-Alte Potsdamer Str, רחוב רצוף־עצים שנועד להשרות תחושה של ‘עיר קטנה’ ברובע המסחרי. ברחוב הראשון פנו ימינה וחצו את הקניון פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ אָרקאדֶן (Potsdamer Platz Arkaden) לכיוון פארק טילָה דוּריֶיה (Tilla-Durieux Park), רצועה ירוקה המשתרעת בלב רובע דָיימלֶר ומשמשת את בנייני המגורים של הרובע, מעברו האחר של הפארק. פנו שמאלה ולכו לאורך הפארק, בינו לבין בניין משרדים חללי וסופר־מודרני של האדריכל ריצ’ארד רוֹגֶ׳רס (החתום גם על מרכז פּוֹמפּידוּ בפאריז). |תמונה_בטקסט20| בקצה הבניין פנו שמאלה והיכנסו לחצר קטנה כדי לראות את בית היין הוּת (Weinhaus Huth), ששרד את ההפצצות בזכות חיזוקי הפלדה בקירותיו, וכיום משמש חלל תצוגה לאוסף דָיימלֶר (Daimler Contemporary), מבחר נאה של אמנות בת־זמננו. צאו מהחצר, פנו שמאלה והמשיכו לאורך הבניין עד שתראו את הרמזור המשוחזר, שם תצטרפו למסלול הראשי. ---+ הפנו את הגב לג’ירפה ולכו לאורך הכביש עד למעבר החציה. משמאל (כשפניכם לרובע דָיימלֶר) תראו את מגדל קוֹלהוֹף (Kollhoff-Tower; על שם האדריכל הנס קוֹלהוֹף שתכנן אותו), גורד שחקים חום שבראשו קישוטי זהב היוצרים מעין ‘כתר’. חצו אל אי התנועה שבאמצע הכביש, שלאורכו נפרשת שדרת הכוכבים של ברלין (Boulevard der Stars); לאורך השדרה הוצבו משקפות שדרכן ניתן לצפות בהולוגרמות של כוכבי הקולנוע הגרמני. המשיכו לאורך השדרה עד קצהה ואז פנו ימינה וחצו את הכביש. |תמונה_בטקסט18| לפניכם תראו מבנה ירוק משונה שבראשו שעון ואורות מתחלפים; זהו שחזור של הרמזור הראשון בברלין, שהוצב בפּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ ב־1924 כדי לכוון את התנועה ההומה. אם תפנו ימינה ל-Alte Potsdamer Str, תוכלו להיכנס למגדל קוֹלהוֹף ולנסוע במעלית המהירה ביותר באירופה אל נקודת התצפית פנורמה־פּוּנקט (Panorama-Punkt), המשקיפה לנוף נפלא לשלושה כיוונים. הקדישו לתצפית חצי שעה עד 45 דקות. |תמונה_בטקסט563| המשיכו ישר, במקביל ל-Stresemannstr, עד שתראו מולכם בניין משרדים בגון חום, שחזיתו העגולה היא מחווה לבית פאטֶרלאנד (Haus Vaterland), מרכז הבילויים החשוב ביותר באזור בשנות ה־20. כאן, במקום שבו מתחברת ההיסטוריה ההוללת של המתחם עם ההווה העסקי שלו, מסתיים המסלול.*סמסלול*

מנקודת המוצא, פנו ימינה ל-Tucholskystr ולאחר 50 מ’ תראו מימין בניין מ־1907, שבחזיתו מגן דוד. המבנה שימש את בית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, שעסק הן בלימוד אקדמי של היהדות והן בהכשרת רבנים; מאז 1999 הוא נקרא בית לאו בֶּק (Leo-Baeck-Haus), על שם הרב והמחנך שניהל את המוסד עד 1943, וכיום שוכנת בו המועצה העליונה של יהודי גרמניה. חצו את הכביש ופנו שמאלה (חזרה), ואז בפנייה הבאה ימינה ל-Oranienburger Str. מיד תתגלה לעיניכם כיפת הזהב היפהפייה של בית הכנסת החדש (Neue Synagoge), אחד המבנים היפים ביותר בברלין. |תמונה_בטקסט477| +--- כדי להוסיף לטיול עוד מספר אתרים שבהם התקיימו חיים יהודיים, חצו כאן את הכביש והתפצלו מהמסלול המקורי. משמאל לבית הכנסת היכנסו דרך שער פתוח אל מקבץ החצרות המקסים הֶקמאן הֶפֶה (Heckmann Höfe), שבחצר הראשונה שלו תוכלו לראות איך מכינים סוכריות באופן מסורתי ב-Bonbonmacherei. כשתצאו מהחצרות אל Auguststr, פנו שמאלה ומיד ימינה, ולאחר כמה צעדים תגיעו לבית הכנסת ומרכז הקהילה של עָדָס ישרוֹאל (Adass Jisroel Synagogen-Gemeinde). במקום זה נפתח ב־1905 בית הכנסת של הקהילה הניאו־אורתודוכסית בברלין, שנהרס בשנות ה־60 ורק לאחר איחוד ברלין חזר לידי הקהילה היהודית. בית הכנסת הקטן פתוח רק בשעות התפילה ובתיאום מראש, ולידו יש חנות למוצרים כשרים ובית קפה כשר (אך לא מומלץ).|תמונה_בטקסט483| שובו על עקבותיכם עד Auguststr ופנו שמאלה. קצת אחרי הכניסה לחצרות תראו בניין לבֵנים גדול, שנבנה ב־1930 ושימש את בית הספר היהודי לבנות (Jüdische Mädchenschule). היום זהו מתחם של גלריות, מוזיאונים ומסעדות יוקרה, אבל בקומת הקרקע (מימין) יש תצוגה קטנה של תצלומים מחיי היומיום של התלמידות. בבית הבא, שהוקם כבית חולים יהודי בשנת 1861, שכנו לאורך השנים מוסדות יהודיים רבים, בהם בית הילדים ‘אהבה’ (Kinderheim Ahava), שהועבר לארץ ישראל עם עליית הנאצים לשלטון ונפתח מחדש בקריית ביאליק. על הבית הוצב שלט זיכרון (בגרמנית בלבד) והוא הוכר כמבנה לשימור. |תמונה_בטקסט484| פנו שמאלה ב-Grosse Hamburger Str. והיכנסו לכיכר קוֹפֶּן (Koppenplatz), שבקצה הרחוק שלה ניצבת אנדרטת החדר העזוב (Der verlassene Raum). האנדרטה - פסל מתכת של שולחן ושני כיסאות, אחד מהם הפוך - נוצרה לציון 50 שנה לליל הבדולח וממחישה את גורלם הטראגי של יהודי הרובע, שנאלצו לנטוש את בתיהם או נלקחו מהם בכוח. מסביב לאנדרטה חרוט שיר מאת המשוררת היהודייה נלי זק”ש, זוכת פרס נובל, שנולדה וגדלה בברלין. |תמונה_בטקסט487| פנו ימינה ל-Linienstr ואז שוב ימינה ב-Kleine Auguststr. ברחוב הקטן שכן בית כנסת של 550 מקומות, שנבנה ב־1906 ונהרס בליל הבדולח; ב־2006 הונצח בית הכנסת בציור קיר, באופן המשלב את הזיכרון עם אמנות הרחוב האלטרנטיבית הפופולרית ברובע ובברלין בכלל. בקצה הרחוב פנו ימינה ל-Auguststr ואז שמאלה ל-Grosse Hamburger Str. בניין הלבֵנים האדמדם שתראו מימינכם הוא בית החולים יָדוויגָה הקדושה (St. Hedwigs Krankenhaus), שהרופאים והאחיות הקתוליים בו החביאו יהודים נרדפים מפני הנאצים וסייעו לספק מזון ליהודים שהתחבאו באזור. כדאי להיכנס לחצר הפנימית השלווה והפורחת; אחר־כך המשיכו לאורך הרחוב עד שתתחברו למסלול הראשי ליד מקבצי השטולפֶּרשטיינה. |תמונה_בטקסט489| ---+ המשיכו לאורך Oranienburger Str ואז פנו שמאלה ל-Krausnikstr; על בית מס’ 6 קבוע לוח זיכרון לרֶגינָה יוֹנאס, האישה הראשונה בעולם שהוסמכה לרבנות (בשנת 1935). |תמונה_בטקסט478| זה הזמן להסתכל למטה ולהתחיל לחפש את השטוֹלפֶּרשטָיינֶה (Stolpersteine), המשובצות במדרכה לזכר קורבנות הנאצים. יש מקבץ אחד ליד בית מס’ 8 ב-Krausnikstr, ועוד כמה מקבצים בקצה הרחוב, ליד בתים 29-31 ב-Grosse Hamburger Str. |המסגרת|אנדרטאות מתחת לרגליים במהלך הטיול בברלין, ובייחוד באזור 'הרובע היהודי', כדאי להסתכל מדי פעם למטה ולחפש |הנטה|שטוֹלפֶּרשטָיינֶה|סנטה| (|הנטה|Stoplersteine|סנטה|; מילולית: "אבני נגף" או "אבני היתקלות") – ריבועי פליז, באורך וברוחב של 10 ס"מ, המשובצים במדרכה וחולקים כבוד לקורבנות הנאצים. על כל ריבוע חקוק שמו של מי שהתגורר כאן, וכן תאריכי לידתו ומותו ומקום מותו (אם ידוע). הריבועים פזורים בכל רחבי העיר ומזמינים את העוברים והשבים להיתקל בהם ולהיזכר. מאחורי המיזם המרגש עומד האמן הגרמני גוּנתֶר דֶמניג, שביקש להמחיש לבני עמו עד כמה היו קורבנות הנאצים (יהודים, בני סינטי ורומה ועוד) חלק בלתי נפרד ממרקם החיים בגרמניה. האבנים הראשונות הונחו ב-1995 בקלן, עיר הולדתו של דֶמניג, ושנה אחר-כך הוזמן האמן לברלין. המיזם, שהחל כרעיון חד-פעמי, תפס תאוצה כשעיריות וממשלות התלהבו ממנו ואִפשרו לדֶמניג להרחיבו עוד ועוד. כיום יש יותר מ-70,000 שטוֹלפֶּרשטָיינֶה בכל רחבי אירופה (כולל הולנד, נורבגיה, איטליה ואוקראינה), מהן יותר מ-9,000 בברלין. אבנים כאלה קבועות בין השאר לאורך מסלול ההליכה ב'רובע היהודי', בכניסה הראשית להאקֶשֶה הֶפֶה ומול בית ליברמן שבכיכר פאריז. |תמונה_בטקסט6004| ב-Grosse Hamburger Str פנו ימינה והמשיכו עד מס’ 15-16, אל הבית החסר (Das fehlende Haus). למרות השם, זה אינו בית אלא חלל ריק שנותר בין הבתים בעקבות ההרס בהפצצות והוסב בידי האמן הצרפתי כריסטיאן בּוֹלטאנסקי למיצב זיכרון. בּוֹלטאנסקי בירר את שמות המשפחות שהתגוררו בבניין ב־1933 והציב על קירות המבנים הסמוכים שלטים לזכרן. |תמונה_בטקסט480| מול הבית החסר שוכן התיכון היהודי ע”ש משה מנדלסון (Jüdisches Gymnasium Moses Mendelssohn), בית הספר התיכון היהודי של הקהילה הראשית היום. במבנה, שהוקם ב־1906, שכן עד 1942 בית ספר יהודי לבנים, שמקורו במוסד חינוכי שהוקם ב־1778 לפי ערכי תנועת ההשכלה. הבניין הוחזר לידי הקהילה היהודית ב־1992 ובקירו החיצוני קבוע לוח זיכרון למשה מנדלסון (אפשר להציץ דרך הגדר). לאחר עוד כמה צעדים תגיעו לבית הקברות היהודי הישן (Alter Jüdischer Friedhof), שלידו שכן גם בית האבות היהודי. המשיכו ישר ופנו שמאלה, אל Ornanienburger Str, ואז לכו עם הרחוב (המתעקל שמאלה) עד הכניסה למתחם החצרות האקֶשֶה הֶפֶה (Hackesche Höfe). |תמונה_בטקסט469| אחרי הביקור בחצרות, צאו כפי שנכנסתם ופנו שמאלה ל-Rosenthaler Str. בחצר הפנימית של בית מס’ 39 ממוקם בית המלאכה לעוורים של אוטו וָיידט (Blindenwerkstatt Otto Weidt) ולידו מוזיאונים נוספים; הקדישו לחצר ולמוזיאונים כ־45 דקות ואז צאו ממנה ופנו ימינה (חזרה). |תמונה_בטקסט380| ליד הכניסה להאקֶשֶה הֶפֶה חצו את Rosenthaler Str ואז פנו שוב ימינה ל-An Der Spandauer Brücke. הרחוב עובר מתחת לפסי האֶס־בּאן ומתעקל ימינה; קצת אחרי העיקול פנו ימינה ומיד שמאלה לרחוב הקטן Rosenstr, שם שוכנת האנדרטה למחאת רוֹזֶנשטראסֶה, המגוללת סיפור מרגש מימי מלחמת העולם השנייה. |תמונה_בטקסט383| *סמסלול* +---מהאנדרטה תוכלו להמשיך עד הרחוב הראשי Karl-Liebknect-Str, לחצות אותו ולפנות ימינה. ברחבה שלפני הצומת הבא חפשו על האספלט שרטוט של חזית בית (כולל חלונות, דלת ושלט זיכרון); זוהי אנדרטה שיצר ב־2015 האמן הישראלי מיכה אוּלמן לזכר משה מנדלסון, במקום שבו ניצב ביתו של הפילוסוף הנודע. ליד האנדרטה ניצב שלט המספר על מנדלסון ופועלו. לאחר הביקור חצו שוב את הכביש לנקודת הסיום של הסיור.---+

חצרות האקֶשֶה (Hackesche Höfe) הוא מתחם של שמונה חצרות מקושרות זו לזו, שהושלם ב־1906 סמוך לכיכר השוק האקֶשֶר מרקט (Hackescher Markt). במתחם, שנועד להקל על מצוקת הדיור ברובע הצפוף שוֹינֶנפירטֶל, שולבו דירות מגורים, בתי מלאכה ושימושים מסחריים, והוא נבנה בסגנון היוּגֶנדשטיל, הניכר במיוחד בחזיתות המשובצות אריחים צבעוניים בחצר הראשונה. בשנות ה־20 וה־30 היו כרבע מדיירי המתחם יהודים, ושכנו בו המֶנזָה של אגודת הסטודנטיות היהודיות ובית מחסה לנערות של אגודת הנשים היהודיות. לאחר מלחמת העולם השנייה הידרדר מצבן של החצרות (הקומוניסטים העדיפו להשקיע בבתי דירות חדשים) ורק אחרי איחוד ברלין היתה להן עדנה, כאשר התמקמו בהן אמנים, שמשכו לאזור את התיירים. בשנים 1994-7, נעשה באזור שיפוץ כללי ונפתחו בוטיקים, גלריות, בתי קפה ומוסדות תרבות. בחצר הראשונה, המרשימה מכולן, שוכנים היום תיאטרון Chamäleon והקפה־מסעדה Oxymoron, ויש גם גלידרייה ובית קולנוע. במעבר בין החצר הראשונה לשנייה קבוע לוח זיכרון לאברהם גָייגֶר, ממייסדי הזרם הליברלי ביהדות, ובחצר השלישית יש שלט המספר על הנוכחות היהודית באזור, ותצוגה של חרסינה מהמפעל המלכותי KPM. מחצר מס’ 6 כדאי לפנות ימינה אל חצרות הוורדים (Rosenhöfe), מתחם חנויות מקסים ששופץ בסגנון אר דקו בשנת 2003. מומלץ לבקר באזור בשעות הערב, אז מתמלאים בתי הקפה והאווירה תוססת - אבל לא מאוחר מדי: זהו אזור מגורים, ובשעה עשר נסגרות החצרות למבקרים (פרט לחצר הראשונה, הפתוחה כל הלילה).

מתחנת הרכבת התחתית, מבנה נאה מתחילת המאה הקודמת, חצו את Oppelner Str לכיוון המסעדה הטורקית Bagdad ופנו ימינה. לאחר כמה צעדים תראו על קיר גדול מצד ימין האיש הצהוב, ציור קיר משעשע שיצרו אוּש גֶמֶאוּש (Os Gemeos), צמד אחים תאומים מפורטוגל. חזרו על עקבותיכם וחצו את Schlesiche Str. משמאלכם, מתחת לפסי הרכבת, תראו ביתן ירוק מתומן ששימש בעבר מִשתנה ציבורית והיום שוכנת בו מסעדת Burgermeister; ביתנים מסוג זה היו נפוצים בברלין בתחילת המאה הקודמת, אולם כיום נותרו מהם רק מעטים. פנו ימינה ומיד תראו לפניכם מספר פסלים השייכים למיזם נוף אנושי (Menschenlandschaft), גן פסלים שכל היצירות בו נוצרו בידי מהגרים ועוסקות בזהותה של קרוֹיצבֶּרג כשכונה קולטת הגירה. חצו את גן הפסלים, והמשיכו ימינה לאורך Oberbaumstr. הרחוב פונה שמאלה ומשתלב עם Falkensteinstr. מימינכם תראו בניין משרדים (שבדרך כלל מעוטר חלקית באמנות רחוב) ולאחר שתעברו אותו הציצו אחורה: על הקיר מימינכם תראו את הציור לוויתן, יצירה של האמן האיטלקי בּלוּ (blu) בעקבות הגותו של תומאס הוֹבּס. ביצירה, אחת הדוגמאות המוכרות ביותר לאמנות רחוב בברלין, נראים פני אדם, העשויים ממאות דמויות־אדם קטנות ועירומות זו לצד זו. מכאן גם נכנסים למועדון הריקודים הנודע Watergate. המשיכן לאורך גשר אוֹבֶּרבָּאוּם (Oberbaum Brücke), החוצה את הנהר אל רובע פרידריכסהָיין. הגשר, שהושלם ב־1896 בסגנון ניאו־גותי, היה נקודת־מעבר חשובה בחומת ברלין. התקדמו עד אמצע הגשר או קצת לפני כן, והשקיפו ימינה מעבר למעקה. מולכם תראו את הפסל העצום איש המולקולות (Molecule Man), הניצב בלב הנהר: שלוש דמויות אנושיות, שגופן מלא חורים ("מולקולות") רוכנות זו אל זו ונפגשות בנקודה אחת, במקום שבו נפגשות שלוש משכונות העיר ברלין. ג׳ונתן בורופסקי, שהקים כאן את הפסל ב־1999, אומר שהדמויות הנפגשות מייצגות את המולקולות של כל בני האנוש, המתאחדות כדי ליצור את קיומנו. משמאלכם, מעברו האחר של הנהר, תראו שלושה תוצרים של מיזם הפיתוח מדיה־שפְּרֶה: מטה חברת Universal Music, מחסן תבואה מ־1913 שהוסב לבניין המשרדים שפּרֶה־שפָּייכֶר (Spreespeicher) ומלון היוקרה nHow, שקומותיו העליונות נראות כמרחפות מעל הנהר. מימין, בקרויצברג עצמה, תראו עוד תזכורת כואבת למה שהפיתוח עשה באזור: במקום שבו שוכן כעת מתחם המשרדים היוקרתי Scaling Spaces, היו בעבר עוד שתי יצירות־ענק של בְּלוּ, מהידועות ביותר בברלין ובגרמניה בכלל, אך בשנת 2014 כוסו היצירות בצבע שחור על ידי גורמים המקורבים לאמן, במחאה על הכוונה להקים את מתחם המשרדים באופן שיושביו יהיו היחידים שיוכלו ליהנות מהציורים. שובו על עקבותיכם לאורך Falkensteinstr; בית מס' 46, שכל קירותיו מעוטרים בציורים, אוכלס בעבר בידי פולשים־לדירות (סקוואטרים), ואילו במס' 45 יש גלריה מקסימה. בפינת Schlesische Str הציצו שמאלה אל הרחוב ההומה, הרצוף בתי קפה עם עיצוב מאולתר ושולחנות בחוץ (בהם למשל המוסד הטבעוני בעל השם הייחודי Die Rebellion des Zimtsterns - "מהפכת כוכב הקינמון"). תוכלו לעצור שם לקפה בטרם תמשיכו לאורך Falkensteinstr, שבקטע הזה מלא חנויות ובתי אוכל. שימו לב לקיר חסר-החלונות אחרי בית מס' 5 (בצד ימין של הרחוב), המעוטר בטורים אנכיים של אותיות. סגנון הגרפיטי הזה קרוי |הנטה|פּיקָצָ'אוּ (Pichação)|סנטה| ומקורו בשכונות העוני של ברזיל, אבל חבורות הרחוב של קרוֹיצבֶּרג אימצו אותו והפכו אותו לסימן ההיכר שלהן. המשיכו עד פינת Wranglstr ופנו ימינה. לאחר כמה בתים תראו משמאלכם את כנסיית מריה הקדושה (St. Marien) – כנסייה קתולית בסגנון ניאו־רומאנסקי שנראית זרה לחלוטין בין הבתים מכוסי הגרפיטי והסופרים הטורקיים. x---אם התעייפתם, תוכלו בצומת הבא לפנות ימינה ל-Oppelnerstr ולשוב לנקודת המוצא.---x המשיכו לאורך Wranglstr, אחד מצירי הבילויים של הרובע, ובמהרה תראו משמאלכם תראו Hopfenreich, בר פופולרי לשותי בירה. חצו את הרחוב הראשי, שקווי הרכבת עוברים מעליו, ותיתקלו בסניף מקדולנד'ז שהיה מוקד למחאות רבות מצד תושבי השכונה, ובשנת 2017 אף הוטמנה בו פצצה מאולתרת. המשיכו עד פינת Eisenbahnstr (שם חבוי בר הקוקטיילים Schwarze Traube, ששווה לחזור אליו בערב) ומיד תראו מימינכם את נקודת הסיום של המסלול - השוק המקורה מספר תשע, שיוזמה מקומית הפכה אותו מבניים מיושן למוקד קולינרי תוסס. . *סמסלול*

התחילו את הסיור מול בית העירייה האדום (Rotes Rathaus), שנבנה ב־1869 וקיבל את שמו בזכות הלבֵנים האדומות שמהן הוא בנוי. לכו לאורך Spandauer Str, במקביל לבית העירייה, ואז פנו ימינה במדרחוב Am Nussbaum, המוביל לתוך הרובע. עד מלחמת העולם השנייה ניצב כאן בית הכלבו הענקי N. Israel, שהשתייך למשפחה יהודית אמידה; את תולדות המשפחה מתעד שלט זיכרון בפינת הרחוב. |תמונה_בטקסט437| המשיכו עד הפונדק Zum Nussbaum, שנתן לרחוב את שמו. הפונדק המקורי, שנמנה עם העתיקים ביותר בעיר, נפתח בשנת 1507 באזור אי הדייגים (מעברו האחר של הנהר) ונהרס בהפצצות ב־1943; המזרח גרמנים שחזרו את המבנה והציבו אותו ברובע ניקולאי, והיום יש כאן מסעדה גרמנית מסורתית באותו שם. בקצה הרחוב מתנשאת כנסיית ניקולאי הקדוש (Nikolaikirche), הכנסייה העתיקה ביותר בברלין, שנבנתה בשנים 1220-30 ומאוחר יותר הורחבה בסגנון גותי. מגדלי הכנסייה, התקרות והגג נהרסו בהפצצה ושוחזרו בשנות ה־80, וכיום היא משמשת מוזיאון לתולדות ברלין בימי הביניים. |תמונה_בטקסט434| פנו ימינה ולכו עד חזית הכנסייה, שם ניצבת מזרקת ייסוד העיר (Gründungsbrunnen), המעוטרת בפיתוחי ברזל מחושל, ובלבה פסל של דוב (סמל העיר) על עמוד בגובה שישה מ’. אחרי המזרקה פנו שמאלה אל Poststr ותראו את בית קנוֹבּלָאוּך (Knoblauchhaus), אחד המבנים המקוריים הבודדים ברובע. הבית הוורדרד, שלאורכו רצועת־עיטור בסגנון הרוקוקו, נבנה ב־1761 עבור משפחה עשירה של סוחרים ובנקאים; בקומה הראשונה, שבחדריה התארחו בני החברה הגבוהה במאות ה־18 וה־19, מוצגים רהיטים וחפצים אופייניים לתקופה. |תמונה_בטקסט435| המשיכו ב-Poststr ועלו במדרגות אל ארמון אפרים (Ephraim-Palais), שנבנה בסגנון הרוקוקו בשנת 1766. בעל הארמון היה יהודי החצר פייטְל הָיינֶה אפרים, הצורף ומנהל המִטבעה בחצרו של מלך פרוסיה פרידריך השני. המרפסת הנוצצת, שבזכותה כונה הבית ‘הפינה היפה ביותר בברלין’, היתה גם החלק היחיד ששרד כשהנאצים הרסו את הבית ב־1935 כדי להרחיב כביש סמוך; ב־1987 היא שולבה בארמון המשוחזר, שהוקם כ־40 מ’ מהבית המקורי, ומשמש כיום לתערוכות מתחלפות על תולדות ברלין. |תמונה_בטקסט439| הגיעו כמעט עד לרחוב הראשי, אך לפניו פנו ימינה ולכו ליד קו הבניין עד הנהר, שם פנו שוב ימינה אל טיילת Spreeufer; משמאלכם תראו שני פסלי אריות שניצבו בעבר בחזית הארמון העירוני (ראו מסגרת גלגוליו של ארמון). בהמשך הטיילת ניצב פסל ארד גדול של גאורגיוס הקדוש נלחם בדרקון, שהועבר אף הוא מחצר הארמון. המבנה הניאו־בארוקי מעברו האחר של הנהר הוא בית האורווה החדש (Neuer Marstall), שנבנה בהמשך לארמון העירוני ומשמש היום את הספרייה הממלכתית של ברלין. המשיכו עד פינת Rathausstr, שם תוכלו לפנות ימינה (אל נקודת המוצא) או שמאלה, לגשר המוביל לאי המוזיאונים.

הכיכר המקסימה בלב רובע מיטֶה נקראת על שם הז’נדארמים, גדוד העילית של חיל הפרשים הפרוסי, שאורוותיו שכנו בקרבת מקום. האזור החל להתפתח בסוף המאה ה־17, אז התיישבו בו הוּגֶנוֹטִים (פרוטסטנטים שנמלטו מצרפת), ולאורך השנים הוקמו בו מבנים דתיים ואזרחיים, שבזכותם נמנית הכיכר עם היפות ביותר בברלין. בשנים 1701-5 הקימו ההוּגֶנוֹטים את הקתדרלה הצרפתית (Französischer Dom), בקצה הצפוני של הכיכר - כנסייה קטנה, עם גג־רעפים אדום, בדמותה של כנסייה הוּגֶנוֹטית שנחרבה בצרפת. ב־1708 הושלמה מעברה האחר של הכיכר הקתדרלה הגרמנית (Deutscher Dom; בשמה הרשמי ‘הכנסייה החדשה’ – Neue Kirche), שנועדה לקהילה הקלוויניסטית דוברת הגרמנית באזור. שתי הכנסיות אינן קתדרלות במובן המקובל של המילה, שכן אף אחת מהן לא שימשה מעולם מושב להגמון; את השם Dom (המציין בגרמנית הן ‘קתדרלה’ והן ‘כיפה’) קיבלו רק בסוף המאה ה־18, כשהאדריכל קרל פון גוֹנטארט הוסיף לשתיהן מגדלים תאומים, מקורים בכיפות עגולות. התוספת נועדה ליצור בכיכר הרמוניה אדריכלית, בדוגמת הפּיאצָה דֶל פּוֹפּוֹלי ברומא. |תמונה_בטקסט672| בכנסייה הצרפתית, שחלל הפנים שלה צנוע וחסר ייחוד, מקיימים כיום תפילות וקונצרטים, ואילו מתחת לכיפה הצמודה שוכן המוזיאון ההוּגֶנוֹטי (Hugenottenmuseum), העוסק בתולדות הקהילה. אפשר גם לטפס לראש המגדל, המשקיף לתצפית נאה על העיר. הכנסייה הגרמנית, לעומת זאת, אינה משמשת עוד לצורכי דת, ויש בה תערוכה (משמימה למדי) על תולדות הדמוקרטיה בגרמניה. בין שתי הכנסיות משלים את הכיכר בית הקונצרטים (Konzerthaus) הניאו־קלאסי, אולי פסגת יצירתו של האדריכל הברלינאי קרל פרידריך שינקְל. המבנה הושלם ב־1821, אחרי שהתיאטרון הקודם באתר נשרף עד היסוד, ושימש את התיאטרון הממלכתי של פרוסיה עד מלחמת העולם השנייה. המבנה ניזוק קשות בהפצצות ורק ב־1984, לאחר סדרה של שיפוצים, נפתח מחדש כאולם קונצרטים למוזיקה קלאסית ולג’אז. פסלי־הארד החולשים על טור המדרגות מייצגים את כוחה של המוזיקה (נגנים רוכבים על אריה ופנתר), ומול הכניסה ניצב פסלו של המחזאי הנודע פרידריך שילֶר. מסביב לכיכר ובתחומה יש מספר בתי קפה עם שולחנות בחוץ, וכמעט בכל מזג אוויר תראו בה נגני רחוב, להטוטנים ומנפחי בלונים למיניהם, המשרים אווירה נעימה (גם אם ממוסחרת מעט). מסוף נובמבר עד ה־23 בדצמבר מתקיים בכיכר שוק חג מולד הנמנה עם הגדולים והמרשימים ביותר בברלין, ובקיץ נערכים בה לפעמים מופעי מוזיקה קלאסית תחת כיפת השמיים. |תמונה_בטקסט5407|

המסלול מתחיל בתחנת |או| Wittenberg Platz, אחת הראשונות שנבנו בעיר. על קירות התחנה, ששופצה ושוחזרה למראה העתיק, תלויות כרזות פרסומת בסגנון שנות ה־50. צאו לכיוון מערב (חפשו את השלט הגדול של חנות הנעליים Leiser) ומיד תראו משמאלכם לוח זיכרון ועליו רשימה של מחנות ריכוז והכיתוב “מקומות של אימה שאסור לנו לשכוח”. השלט, שהוצב בשנות ה־60, נמנה עם האנדרטאות הראשונות לשואה בגרמניה כולה. מצפון לתחנה (מימין) מתקיים בימים ג’, ה’, ו’ שוק איכרים אורגני ובו ירקות, ביצים ודבש בשיווק ישיר מחקלאים, וכן דוכנים של אוכל רחוב. פנו שמאלה וחצו את הכביש אל בית הכלבו העצום קָה.דֶה.וֶה (KaDeWe), שהקומה השישית שלו היא בגדר מוזיאון של אוכל, ומומלצת לביקור של שעה עד שעה וחצי. ברחבה מדרום מזרח לקָה.דֶה.וֶה תוכלו לתפוס שלווה לצד מזרקה המוקפת פסלים בגודל טבעי של גברים ונשים בעירום. |תמונה_בטקסט5199| חזרו לקָה.דֶה.וֶה והמשיכו לאורך טָאוּאֶנצְיֶינשטראסֶה. בבניין של שלוש קומות בהמשך הרחוב ממוקמת חנות הלגו הגדולה ביותר בברלין (Lego Store) ואחריה תראו את חנות האופנה Peek & Cloppenburg, שחזיתה כולה חלונות זכוכית אלכסוניים. בהמשך הרחוב, על אי התנועה שבין נתיבי המכוניות, הוצב ב־1987 פסל החוצות ברלין (1987), המייצג את העיר המחולקת, השואפת להתחבר לה יחדיו. חצו את הכביש ולכו לאורך אירופה סנטר (Europa-Center), הקניון הראשון שנפתח בברלין (ב־1961), עד שתגיעו לכיכר בּרָייטשָייד (Breitscheidplatz), רחבה פתוחה ובה מזרקה גיאומטרית וספסלים. מולכם יתנשא המגדל הקטום של כנסיית הזיכרון לקיסר וילהלם (Kaiser-Wilhelm-Gedächtniskirche), הנראית זרה כל־כך בנוף המודרני מסביב; מומלץ להקדיש כחצי שעה לצילום הכנסייה ולביקור בה. מצפון לכנסייה (ומעברו האחר של הכביש) נפתח לאחרונה קניון העיצוב היוקרתי ביקיני ברלין (Bikini Berlin). |תמונה_בטקסט588| שובו לכיכר והמשיכו ברחוב Kurfürstendamm. כמעט מיד תראו מעברו האחר של הכביש את בית השיש (Marmorhaus), שנבנה ב־1912 כבית קולנוע, וזכה לשמו בשל חזיתו המחופה בשיש. החל מ־2001 שוכן כאן סניף של חברת זארָה. עד הצומת הבא (ותחנת|או| Kurfürstendamm, נקודת הסיום של הסיור) רצוף הרחוב חנויות באותו סגנון, במגוון מבנים חדשים ומחודשים. אחרי הצומת מתנשא מרכז הקניות נוֹיֶיס קראנצלֶר אֶק (Neues Kranzler Eck), שנפתח בשנת 2000. האדריכל הֶלמוּט יאן הצליח לשלב את בית הקפה הוותיק קראנצלֶר (משנת 1958) במגדלים מודרניים של זכוכית ומתכת בגובה של 60 מ'. צאו לסיבוב קטן בחצרות הפנימיות של המבנה לפני שתמשיכו לשופינג לאורך הקוּ'דאם.*סמסלול* |תמונה_בטקסט590|

בשנת 1969 נחנך ברוב טקס פֶרנזֶטוּרם (Fernsehturm), התשובה המזרח־גרמנית למגדל הטלוויזיה בשטוטגרט שבמערב. המגדל, שנועד להפגין את עוצמתה של התעשייה המקומית, הוא כיום המבנה הגבוה ביותר בגרמניה (368 מ’), וצורתו היתה לאחד מסמלי העיר (ולו משום שניתן לראותו מכל פינה בברלין). בימים שטופי־שמש יוצרות הקרניים הנשברות על הכדור המצופה פלדה בראש המגדל צורה המזכירה צלב – אפקט שאדריכלי המגדל לא צפו מראש, והיה מקור בלתי־נדלה למבוכה עבור הקומוניסטים המזרח־גרמנים; במערב ברלין קראו לתופעה ‘נקמת האפיפיור’, וצחקו בקול גדול. מרפסת התצפית (בגובה 203 מ’), המשקיפה על כל ברלין והסביבה, היא אתר תיירות פופולרי שליד הכניסה אליו נמתחים תורים ארוכים, בייחוד בקיץ. עם זאת, מכיוון שברלין היא עיר שטוחה ואין בה כמעט בניינים גבוהים, התצפית עלולה להיות מאכזבת (מגובה כזה קשה לזהות מבנים ואתרים ספציפיים); אם אתם רוצים לראות את העיר מלמעלה, עדיף לטפס למרומי עמוד הניצחון או לעלות לפּנורמָה פּוּנקט בפּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ. אם בכל זאת תרצו לעלות למרפסת התצפית, תוכלו לחסוך את התור בהזמנת כרטיסים מראש באינטרנט (בתוספת מחיר). קומה אחת מעל מרפסת התצפית ממוקמת Sphere, מסעדה הסובבת על צירה ומשלימה סיבוב שלם בכל חצי שעה. המסעדה מלאה בדרך כלל, האוכל אינו מלהיב והמחירים גבוהים. בשנת 2015 נפתח בבסיס המגדל מוזיאון האדם (Menschen Museum) - בית קבוע לתערוכה השנויה־במחלוקת עולמות הגוף, שבמסגרתה מוצגות מאות גופות משומרות במטרה להדגים ולהמחיש את המנגנונים הפועלים בגוף האדם. הכניסה למוזיאון ממוקמת בצד הפונה למזרקת נֶפּטוּן ולאי המוזיאונים.

בימים הקשים שאחרי ליל הבדולח, כשיהודי ברלין תרו נואשות אחר דרך כלשהי לעזוב את גרמניה הנאצית, יזם הסוחר היהודי וילפריד ישראל מבצע הצלה יוצא־דופן - הקינדֶרטרנספורט (Kindertransport). ישראל וחבריו בקהילה היהודית של בריטניה שכנעו את ממשלת הוד מלכותו להעניק אשרות כניסה לאלפי ילדים יהודיים מגרמניה שיועברו למשפחות אומנות; עם קבלת האישור אורגנו רכבות מיוחדות משטחי הרייך השלישי אל בריטניה, ומדצמבר 1938 עד ספטמבר 1939 הועברו באמצעותן כ־10,000 ילדים, שניצלו בדרך זו מידי הנאצים. סמוך לתחנת הרכבת Friedrichstr, שממנה יצאה הרכבת הראשונה של הקינדֶרטרנספורט, הוצבה בשנת 2008 אנדרטה עשויה ארד מאת הפסל הישראלי פרנק מָייזלֶר. באנדרטה, ששמה הרשמי הוא "רכבות לחיים – רכבות למוות", נראים שני ילדים עם מזוודה בדרכם לחיים החדשים בבריטניה, ולעומתם חמישה ילדים בבגדים מרופטים, המייצגים את אלה שנשלחו לכיוון ההפוך, אל מחנות הריכוז וההשמדה. הפסל משתייך לסדרה של אנדרטאות דומות שיצר מָייזלֶר בתחנות שבהן עברו משלוחי הילדים - בהן וינה, גדאנסק, רוטֶרדאם ולונדון.

מתחנת |או| Moritzplatz עקבו אחר השילוט Prinzenstr/Oranienstr אל Planet Modulor, קניון שקהל היעד שלו הוא אמנים, אדריכלים וטיפוסים יצירתיים. חצו את Prinzenstr (אפשר להשתמש במעבר תת־קרקעי דרך תחנת האוּ־בּאן) אל מה שהיה עד 2009 מגרש ריק ועזוב - אבל אז השתלטה עליו קבוצה של פעילים חברתיים והקימה בו מיזם מרתק. בגינות פּרינצֶסינֶן (Prinzessinengärten) מגדלים הפעילים פירות, ירקות ותבלינים בשיטות אורגניות, ומלמדים את תושבי השכונה על אקולוגיה, תזונה וחקלאות בת־קיימא. את התוצאות תוכלו לטעום בקפה־מסעדה המקומי, שבו מגישים ארוחות צהריים טעימות ובריאות. המשיכו ב-Oranienstr, הרצוף ציורי רחוב, עד כיכר אוֹראנְיֶין (Oranienplatz) הגדולה. בכיכר פנו שמאלה ל-Legiendamm, שדרה שמקורה בתעלה שיובשה ב־1926. בית מס’ 32 (כיום מסעדה) הוא השריד היחיד שנותר משוק מקורה מסוף המאה ה־19. בפינה הבאה, מעברו האחר של הרחוב, שוכן מוסד קולינרי ברלינאי - מסעדת Henne, שתפריטה לא השתנה מאז 1908. השדרה נפתחת אל בריכת המלאך (Engelbecken), קטע מהתעלה שמולא מחדש במים ב־2007. חומת ברלין חצתה את שטח הבריכה ולכן משמאל (במזרח) ניצבים מבנים קומוניסטיים ובתים חדשים, שהוקמו אחרי נפילת החומה, ואילו מימין (במערב) תראו בעיקר בתים ישנים יותר, מראשית המאה ה־20. בקיץ ממלאים תושבי השכונה את שפת הבריכה ואת Café am Engelbecken, בית הקפה שעל הגדה. את תמונת הנוף השלווה משלימה כנסיית מיכאל הקדוש (St. Michael), שנבנתה ב־1850 ונהרסה חלקית בהפצצה ב־1945 (האולם הראשי חסר). בקצה הבריכה פנו ימינה ל-Bethaniendamm ולאחר כ־400 מ’ שוב ימינה. משמאלכם תראו את כנסיית תומאס הקדוש (St. Thomas), שהושלמה ב־1869 והיתה אז הגדולה ביותר בברלין. +--- אם תמשיכו מעבר לכנסייה תראו את בית־העץ שליד החומה. |המסגרת|לגור בשטח ההפקר משיקולים תקציביים וטכניים לא עקבה חומת ברלין במדויק אחרי כל פיתולי הגבול בין מזרח ברלין למערבה, וכך נוצרו במספר מקומות שטחי הפקר, שהיו ממערב לחומה, אבל באופן רשמי השתייכו לגרמניה המזרחית. היו מי שניצלו את העובדה שלעיריית מערב ברלין אין סמכות באזורים אלה על מנת לעבור על החוק בריש גלי – לזרוק אשפה ברשות הרבים, לגדל מריחואנה וכן הלאה. אחד מאותם שטחי הפקר היה אי-התנועה המשולש שמאחורי כנסיית תומאס הקדוש, ואת מעמדו הלא-ברור ניצל ב-1983 המהגר הטורקי אוֹסמאן קאלין, שפינה את ערימות האשפה, וטיפח במקום גינה קטנה. בהמשך הקים קאלין באי התנועה גם בקתת-עץ, אותה בנה משאריות זבל שמצא; המבנה יוצא-הדופן, שהיה צמוד לחומה, היה לאתר תיירות ולדוגמה נוספת למוזרות של ברלין. לאחר איחוד העיר ביקשו הרשויות להרוס את הבקתה כדי לפנות מקום לכביש חדש, אבל קאלין נאבק על זכותו להישאר, ותושבי השכונה עמדו לצדו. לבסוף התברר שהשטח עליו הוקמו הגינה והבקתה שייך בכלל לכנסייה הסמוכה, וזו סירבה לאשר את בניית הכביש ובכך אִפשרה לבקתה לשרוד עד היום, כסמל לתוצאות ההזויות של חלוקת העיר.---+ ליד הכנסייה פנו שוב ימינה ולכו עד הכניסה למשכן האמנות בֶּתאניֶין (Kunstquartier Bethanien), בית חולים מהמאה ה־19 שהוסב ב־1973 למתחם של תרבות ואמנות. לאורך המסדרונות הססגוניים יש חדרי סטודיו המושכרים לאמנים במחירים מסובסדים וחללים המשמשים מגוון רחב של יוזמות אמנותיות. בקומת הקרקע מתקיימות תערוכות מתחלפות וניתן לבקר בבית מרקחת עתיק, שם הועסק גם הסופר הגרמני תיאודור פוֹנטאנֶה. המשיכו לאורך Marianenplatz וחצו את הכיכר שבה שוכנת מזרקת מכבי האש (Feuerwehrbrunnen) המשעשעת. המשיכו ל-Marianenstr ובמס' 6 תראו כניסה מצוירת המובילה אל שוֹקוֹפאבריק (Schokofabrik), מרכז ייעוץ ופעילויות לנשים שנוסד בשנות ה־80 בידי קבוצה פמיניסטית מקומית. במרכז, המשתרע על פני שש קומות, מתקיימות סדנאות מגוונות ויש בית קפה וחמאם טורקי לנשים בלבד. בפינה הבאה פנו שמאלה, לכו עד קצה הרחוב ואז הביטו לאחור כדי לראות ציור קיר ענקי של בעלי חיים מעוותים התלויים מהגג, יצירתו של האמן הבלגי roa. פנו ימינה לרחוב הראשי Skalitzer Str, ובפינה הבאה תראו עוד דוגמה מפורסמת לאמנות הרחוב של ברלין – הציור אסטרונאוט קוסמונאוט מאת האמן הצרפתי ויקטור אָש, שראה בטייס החלל סמל למלחמה הקרה ולהשפעתה על ברלין. פנו ימינה ל-Mariannenstr ובפינה הבאה תוכלו להיכנס לחנות Hanfhaus (Oranienstr 192), המוקדשת לקָנבּוֹס (הֶמפְּ), הגרסה הלא־ממסטלת של צמח הקנביס. פנייה שמאלה תוביל אתכם לאוֹראנְיֶינשטראסֶה (Oranienstr), ציר חיי הלילה של השכונה – מהמועדון האלטרנטיבי SO36 (מס’ 190), שהיה אהוב על דיוויד בוא כשהתגורר בברלין, ועד Roses (מס’ 187) האהוב על הקהילה הגאה. בקומה העליונה של בית מס' 25 (הכניסה בחצר, מצד שמאל) שוכן המוזיאון לחפצים (Museum der Dinge), שכדאי להקדיש לו לפחות חצי שעה; אחרי שתלמדו על ייצור המוני ועיצוב תעשייתי במוזיאון תוכלו לקנות יצירות בעבודות־יד בחנות הייחודית Die Imaginäre Manufaktur, בבית הבא. לב קרוֹיצבֶּרג הוא גם אחד האזורים הטורקיים ביותר בברלין, כפי שמעידות חנות האגוזים והממתקים Smyrna Kuruyemis במס' 27 והמאפייה שמיד אחריה. אחרי שתפנו שמאלה ל-Adalbert Str תראו עוד מעוז טורקי - הסניף הראשון ברשת המסעדות הפופולרית Hasir. בהמשך, מימין, שוכן מוזיאון פרידריכסהָיין־קרוֹיצבֶּרג (Friedrichshain-Kreuzberg Museum), העוסק בתולדות הרובע; הקדישו לו כחצי שעה ואז המשיכו אל הרחבה הראשית של קוֹטבּוּסֶר טוֹר, שם תוכלו להתרשם ממפלצות הבטון של צֶנטרוּם קרוֹיצבֶּרג (Zentrum Kreuzberg) - מתחם דירות שבו מתגוררים כ־1200 איש.*סמסלול* +--- כדי לראות פן אחר של השכונה עקפו את תחנת האוּ־בּאן מימין (מערב), חצו את Skalitzer Str והיכנסו ל-Admiralstr; בבת אחת תעברו מההמולה של קוֹטי לרחוב שליו ונעים. בפינה הבאה ניצב פסל החוצות אדמירל וכפילו, המתייחס בביקורתיות לשינויים המפליגים שעברו על האזור בשנות ה־70: מעל שעון־חול (המייצג את מעבר הזמן) ניצבים שני אדמירלים המחפשים במשקפות את הרחוב הישן שאבד. המשיכו ישר עד גשר אדמירל (Admiralbrücke), נקודת־מפגש פופולרית לתושבי השכונה, לנגנים ולמוזיקאים. פנו שמאלה, לאורך התעלה, ולאחר כמאה מ’ תבחינו משמאל בבית הכנסת פרֶנקֶל־אוּפֶר (Synagoge Fraenkelufer), שנבנה ב־1913, נהרס בחלקו בליל הבדולח, ומשרת היום את הקהילה הקונסרבטיבית של ברלין. לוח זיכרון מספר על תולדותיו של בית הכנסת, הפתוח לתפילות בלבד. המשיכו עד לרחוב הראשי. בימים שלישי ושישי מתקיים מעברה האחר של התעלה שוק טורקי (Türkenmarkt). פנו שמאלה ב-Kottbusser Str ובמס’ 10 תראו את חלל התערוכות של בית האמנים בֶּתאניֶין (Künstlerhaus Bethanien), קבוצה שהחלה את דרכה בבית החולים הנטוש בֶּתאניֶין (לעיל) אבל ב־2010 עברה לכאן. החלל משמש לתערוכות מתחלפות של האמנים המתגוררים בבניין. המשיכו באותו רחוב עד תחנת האוּ־בּאן.---+

בתחילת המאה העשרים, כשהתברר שהמוזיאונים הקיימים באי צרים מלהכיל את האוצרות הרבים שחשפו הארכיאולוגים, הוחלט להקים מבנה חדש עבור אוצרות אלה. במוזיאון (Pergamonmuseum), שנבנה לאורך 20 שנה והושלם ב־1930, מרוכזים האוצרות הגדולים והמרהיבים ביותר מאוספי המלכים והקיסרים של גרמניה, ולכן הוא נמנה עם האתרים שאין להחמיצם בברלין - גם אם אינכם חובבים נלהבים של מוזיאונים. מבנה המוזיאון נועד להזכיר מקדש יווני ובכך לספק הקשר למוצגים בפנים - אם כי בשנים האחרונות קשה להתרשם ממנו, כי החזית הישנה עוברת שיפוצים מקיפים, והכניסה הרשמית הועברה לגלריית ג'יימס סימון, מרכז המבקרים החדש של אי המוזיאונים. מזבח פֶּרגָמוֹן (Pergamonaltar), שעל שמו נקרא המוזיאון כולו, הוא מבנה אדיר־ממדים מהמאה השנייה לפנה”ס, שנתגלה בעיר היוונית פֶּרגאמוֹן (היום בֶּרגאמָה בטורקיה) ומוצג באולם ענקי שנבנה במיוחד עבורו. על הקיר שמול הכניסה הוצבו מדרגות־השיש שטיפסו אל חזית המזבח, ואילו שלושה הקירות האחרים מוקדשים לרצועת תבליט מרהיבה של קרב־האדירים בין האלים לבין הענקים, שעיטרה במקור את קירות המזבח. ילדים שלמדו על המיתולוגיה היוונית או קראו ספרים בנושא ייהנו לזהות בתבליט את הדמויות המוכרות של זאוס וחבר מרעיו. המזבח הוא גולת הכותרת של אוסף עתיקות יוון ורומא (Antikensammlung), אחד משלושה האוספים המוצגים במוזיאון. עוד באוסף זה: שער השוק של העיר הרומית מילֶטוּס (גם היא היום בטורקיה) ופסיפס יפהפה של אורפיאוס, הנגן המיתולוגי שחילץ את אהובתו מהשאול. האוסף השני, המכונה מוזיאון מערב אסיה (Vorderasiatisches Museum), כולל מוצגים מהתרבויות העתיקות של אשור, בבל, אכד והסביבה. על התצוגה חולש שער עשתורת (Ishtartor), אחד משערי העיר בבל, שנבנה בידי נבוכדנאצר במאה השישית לספירה, ונחשב בעבר אחד משבעת פלאי תבל. השער, שגובהו 14 מ’ ורוחבו 30 מ’, שוחזר על בסיס חלקים שנחפרו בעיראק, ואתו שוחזרה גם הדרך הטקסית המובילה אליו, המעוטרת בסמליהם של אלים בבליים קדומים. באולמות אחרים מוצגים בין השאר פסלי אלים עתיקים מתל ח’לף שבסוריה ומצבות אשוריות בנות 5000 שנה. אל תחמיצו גם את האוסף השלישי, המוזיאון לאמנות האיסלאם (Museum für Islamische Kunst), בקומה העליונה, המספק לתיירים מישראל הצצה נדירה לסגנון החבוי־מעין בתוככי המסגדים. עם המוצגים נמנים חדר מעוטר־לפרטים של סוחר מחאלֶבּ, גומחות־תפילה מאיראן, ביצורים של ארמון מדברי ממְשאטָה שבירדן ושטיחי־קיר מכל העולם המוסלמי. המוזיאון קל לניווט ומשולט היטב, ועם הכרטיס תקבלו מדריך־שמע מצוין במספר שפות, בהן אנגלית. מאז 2020 חובה לקנות מראש באתר האינטרנט כרטיס לשעה מסוימת. שימו לב: המוזיאון צפוי להיסגר למספר שנים החל מ=23 באוקטובר 2023. כדי להיערך לשטף המבקרים הצפוי לפני הסגירה ייפתח המוזיאון ליותר שעות מדי יום בשבועות שלפני הסגירה - בררו את שעות הפתיחה העדכניות באתר האינטרנט. |המסגרת|סגור לשיפוצים במסגרת תוכנית=העל לפיתוחו של אי המוזיאונים נערכים במוזיאון פֶּרגָמוֹן שיפוצים נרחבים, שבעקבותיהם נסגרו למבקרים אחדים מאולמות התצוגה של המוזיאון. הקורבן המשמעותי ביותר של השיפוץ הוא האולם בו מוצג מזבח פֶּרגָמוֹן עצמו, הסגור למבקרים מאז אוקטובר 2014 וייפתח מחדש רק ב=2025. על תכניות הפיתוח של אי המוזיאונים ועל כרטיסי הנחה, ראו תחת אי המוזיאונים.