התחילו את הסיור מול בית העירייה האדום (Rotes Rathaus), שנבנה ב־1869 וקיבל את שמו בזכות הלבֵנים האדומות שמהן הוא בנוי. לכו לאורך Spandauer Str, במקביל לבית העירייה, ואז פנו ימינה במדרחוב Am Nussbaum, המוביל לתוך הרובע. עד מלחמת העולם השנייה ניצב כאן בית הכלבו הענקי N. Israel, שהשתייך למשפחה יהודית אמידה; את תולדות המשפחה מתעד שלט זיכרון בפינת הרחוב. |תמונה_בטקסט437| המשיכו עד הפונדק Zum Nussbaum, שנתן לרחוב את שמו. הפונדק המקורי, שנמנה עם העתיקים ביותר בעיר, נפתח בשנת 1507 באזור אי הדייגים (מעברו האחר של הנהר) ונהרס בהפצצות ב־1943; המזרח גרמנים שחזרו את המבנה והציבו אותו ברובע ניקולאי, והיום יש כאן מסעדה גרמנית מסורתית באותו שם. בקצה הרחוב מתנשאת כנסיית ניקולאי הקדוש (Nikolaikirche), הכנסייה העתיקה ביותר בברלין, שנבנתה בשנים 1220-30 ומאוחר יותר הורחבה בסגנון גותי. מגדלי הכנסייה, התקרות והגג נהרסו בהפצצה ושוחזרו בשנות ה־80, וכיום היא משמשת מוזיאון לתולדות ברלין בימי הביניים. |תמונה_בטקסט434| פנו ימינה ולכו עד חזית הכנסייה, שם ניצבת מזרקת ייסוד העיר (Gründungsbrunnen), המעוטרת בפיתוחי ברזל מחושל, ובלבה פסל של דוב (סמל העיר) על עמוד בגובה שישה מ’. אחרי המזרקה פנו שמאלה אל Poststr ותראו את בית קנוֹבּלָאוּך (Knoblauchhaus), אחד המבנים המקוריים הבודדים ברובע. הבית הוורדרד, שלאורכו רצועת־עיטור בסגנון הרוקוקו, נבנה ב־1761 עבור משפחה עשירה של סוחרים ובנקאים; בקומה הראשונה, שבחדריה התארחו בני החברה הגבוהה במאות ה־18 וה־19, מוצגים רהיטים וחפצים אופייניים לתקופה. |תמונה_בטקסט435| המשיכו ב-Poststr ועלו במדרגות אל ארמון אפרים (Ephraim-Palais), שנבנה בסגנון הרוקוקו בשנת 1766. בעל הארמון היה יהודי החצר פייטְל הָיינֶה אפרים, הצורף ומנהל המִטבעה בחצרו של מלך פרוסיה פרידריך השני. המרפסת הנוצצת, שבזכותה כונה הבית ‘הפינה היפה ביותר בברלין’, היתה גם החלק היחיד ששרד כשהנאצים הרסו את הבית ב־1935 כדי להרחיב כביש סמוך; ב־1987 היא שולבה בארמון המשוחזר, שהוקם כ־40 מ’ מהבית המקורי, ומשמש כיום לתערוכות מתחלפות על תולדות ברלין. |תמונה_בטקסט439| הגיעו כמעט עד לרחוב הראשי, אך לפניו פנו ימינה ולכו ליד קו הבניין עד הנהר, שם פנו שוב ימינה אל טיילת Spreeufer; משמאלכם תראו שני פסלי אריות שניצבו בעבר בחזית הארמון העירוני (ראו מסגרת גלגוליו של ארמון). בהמשך הטיילת ניצב פסל ארד גדול של גאורגיוס הקדוש נלחם בדרקון, שהועבר אף הוא מחצר הארמון. המבנה הניאו־בארוקי מעברו האחר של הנהר הוא בית האורווה החדש (Neuer Marstall), שנבנה בהמשך לארמון העירוני ומשמש היום את הספרייה הממלכתית של ברלין. המשיכו עד פינת Rathausstr, שם תוכלו לפנות ימינה (אל נקודת המוצא) או שמאלה, לגשר המוביל לאי המוזיאונים.

בשנת 1969 נחנך ברוב טקס פֶרנזֶטוּרם (Fernsehturm), התשובה המזרח־גרמנית למגדל הטלוויזיה בשטוטגרט שבמערב. המגדל, שנועד להפגין את עוצמתה של התעשייה המקומית, הוא כיום המבנה הגבוה ביותר בגרמניה (368 מ’), וצורתו היתה לאחד מסמלי העיר (ולו משום שניתן לראותו מכל פינה בברלין). בימים שטופי־שמש יוצרות הקרניים הנשברות על הכדור המצופה פלדה בראש המגדל צורה המזכירה צלב – אפקט שאדריכלי המגדל לא צפו מראש, והיה מקור בלתי־נדלה למבוכה עבור הקומוניסטים המזרח־גרמנים; במערב ברלין קראו לתופעה ‘נקמת האפיפיור’, וצחקו בקול גדול. מרפסת התצפית (בגובה 203 מ’), המשקיפה על כל ברלין והסביבה, היא אתר תיירות פופולרי שליד הכניסה אליו נמתחים תורים ארוכים, בייחוד בקיץ. עם זאת, מכיוון שברלין היא עיר שטוחה ואין בה כמעט בניינים גבוהים, התצפית עלולה להיות מאכזבת (מגובה כזה קשה לזהות מבנים ואתרים ספציפיים); אם אתם רוצים לראות את העיר מלמעלה, עדיף לטפס למרומי עמוד הניצחון או לעלות לפּנורמָה פּוּנקט בפּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ. אם בכל זאת תרצו לעלות למרפסת התצפית, תוכלו לחסוך את התור בהזמנת כרטיסים מראש באינטרנט (בתוספת מחיר). קומה אחת מעל מרפסת התצפית ממוקמת Sphere, מסעדה הסובבת על צירה ומשלימה סיבוב שלם בכל חצי שעה. המסעדה מלאה בדרך כלל, האוכל אינו מלהיב והמחירים גבוהים. בשנת 2015 נפתח בבסיס המגדל מוזיאון האדם (Menschen Museum) - בית קבוע לתערוכה השנויה־במחלוקת עולמות הגוף, שבמסגרתה מוצגות מאות גופות משומרות במטרה להדגים ולהמחיש את המנגנונים הפועלים בגוף האדם. הכניסה למוזיאון ממוקמת בצד הפונה למזרקת נֶפּטוּן ולאי המוזיאונים.

ברוֹזֶנשטראסֶה (Rosenstr), כיום רחוב צר בין האקֶשֶר מרקט לאלכסנדרפּלאץ, ניצב בשנות ה־40 בניין משרדים ששימש את הקהילה היהודית בברלין, ומולו התרחש בחורף 1943 אירוע יוצא־דופן בתולדות התקופה הנאצית. ב־27 בפברואר רוכזו בבניין, במסגרת אקציית המפעלים, כ־2000 יהודים, רובם גברים, שהיו נשואים לבני־זוג אָריים או תוצאה של נישואי תערובת כאלה (מה שהנאצים כינו |הנטה|מישלינג|סנטה|). כשנודע דבר מעצרם החלו נשותיהם ואמותיהם האָריות להתקבץ מול הבניין, דרשו לראות את יקיריהן, ולא נרתעו גם כששומרי הבניין איימו עליהן בנשק. ההפגנה הספונטנית, אירוע נדיר בגרמניה הנאצית, נמשכה למרות מזג־האוויר הקר והמושלג, ומדי יום נוספו עוד מפגינות. החל מ־6 במרץ, אם כתוצאה מהמחאה או מסיבות אחרות (ההיסטוריונים עדיין חלוקים בשאלה), שחררו הנאצים את כל היהודים שהיו כלואים בבניין; רובם לא נשלחו למחנות ונותרו בחיים עד סוף המלחמה. את הסיפור המופלא חשף היסטוריון אמריקני בספר שראה אור ב־1985, ושלוש שנים אחר־כך אישרו שלטונות מזרח גרמניה את תוכניתה של הפסלת אינגֶבּוֹרג הוּנצינגֶר להקים באתר אנדרטה בשם בלוק הנשים (Block der Frauen). באנדרטה, העשויה אבן־חול ורדרדה, נראים הגברים הכלואים והנשים המוחות, והיא מעוטרת בסמלים יהודיים ובטקסט המעלה על נס את כוחה של האהבה. האנדרטה ניצבת בגינה קטנה, במקום שבו עמד בניין המשרדים (שנהרס בהפצצות); עמודי מודעות משני צדי הגינה מוסיפים מידע (בגרמנית בלבד) ותמונות, וב-2017 הוצב בגינה גם לוח מידע באנגלית ובגרמנית. בקצה האחורי של הגינה מגולל שלט זיכרון את תולדותיו של בית הכנסת הציבורי הראשון של יהודי ברלין, שהוקם כאן ב־1715 ונקרא לימים בית הכנסת הישן (Alte Synagoge). בסמוך לשלט ניתן לראות בדשא את השרידים היחידים שנותרו מיסודות בית הכנסת.

הכיכר הסואנת אלכסנדרפּלאץ (Alexanderplatz) קיבלה את שמה לקראת ביקורו של הצאר אלכסנדר הראשון בברלין ב־1805, ובראשית המאה הקודמת נבנו סביבה בתי כלבו גדולים, והיא היתה למרכז תעבורתי סואן. ברחובות הצרים מסביב לכיכר הצטופפו באותה תקופה תיאטראות, קברטים, נערות עובדות ועסקים מפוקפקים, והיא היתה למרכז התוסס של העיר. בשנות ה־60, תחת השלטון הקומוניסטי, רוצפה הכיכר באספלט ונבנו בה בית הכלבו Zentrum (היום חנות Galeria Kaufhof), בית המורה (Haus des Lehrers, מול קניון אלֶכּסָה) המעוטר בפסיפס בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי ומלון־יוקרה של 37 קומות, שיועד לאורחים רמי־דרג (כיום מלון Park Inn). ב־1969 הוצב בכיכר שעון העולם (Weltzeituhr), המראה את השעה ב־148 ערים ברחבי העולם, ושנה אחר־כך נוספה מזרקת ידידות העמים (Brunnen der Völkerfreundschaft), שבשל עיצובה הצבעוני והצעקני זכתה לכינוי ‘מזרקת תכשיטי הזונה’. |המסגרת|אהבה על השעון שעון העולם אמנם מכוער, אבל זה לא הפריע לו להפוך למקום מפגש קבוע של בני נוער ממזרח ברלין, שהחליפו ביניהם קלטות מחתרתיות של מוזיקה מערבית. האתר הסמלי סיפק גם השראה למסורת רומנטית: המקומיים מאמינים שבני זוג שיחזיקו ידיים מתחת לשעון בדיוק בחצות הלילה (זמן מקומי) יישארו יחד לעד. לאחר איחוד ברלין הפכה הרחבה הקומוניסטית למתחם קניות פופולרי (כמה אירוני), ובו חנויות אופנה, חנות החשמל הגדולה Saturn וסניף של רשת ההלבשה הזולה Primark. בכיכר מתקיימים ירידים, שווקים ואירועים נוספים, בהם אחד משוקי חג המולד הגדולים ביותר בעיר.

צאו מהתחנה לכיוון Grunerstr ומיד תראו מימינכם את הריסות הכנסייה הפרנציסקנית (Franziskaner Klosterkirche), שהושלמה ב־1260 ונותרה כמעט ללא שינוי עד שנהרסה במלחמת העולם השנייה. בחורבות הרומנטיות מקיימים כיום קונצרטים ותערוכות. |תמונה_בטקסט5565| שובו על עקבותיכם ב-Klosterstr עד פינת Parochialstr. הבית הצהוב שלפני הפינה הוא ארמון פּוֹדֶווילס (Palais Podewils), בית־עשירים בארוקי מראשית המאה ה־18, המשמש היום מרכז תרבות. בפינה הבאה מתנשאת כנסיית הרובע (Parochialkirche), אחת היפות בעיר; מגדל-העץ המרשים של הכנסייה, שנהרס בהפצצות, שוחזר באביב 2017 למראהו המקורי. |תמונה_בטקסט455| פנו שמאלה ל-Parochial Str ובקצה הרחוב תראו מולכם את הפונדק Zur Letzten Instanz, הנמנה עם הוותיקים ביותר בברלין. פנו ימינה ב-Waisenstr ולאחר כמאה מ’ תראו משמאל שריד מחומת העיר העתיקה, אחד הבודדים שנותרו עד היום (שריד נוסף ממוקם משמאל לפונדק העתיק, ועליו גם שלט בגרמנית). המשיכו עד Stralauer Str. +--- למתעניינים באדריכלות מומלץ לפנות כאן ימינה ולהמשיך עד הצומת הבא, שם ניצבת שגרירות הולנד, מבנה דה־קונסטרוקטיביסטי של האדריכל הנודע רֶם קוֹלהאס. חזרו באותה דרך. |תמונה_בטקסט466| ---+ פנו שמאלה ל-Stralauer Str ואז ימינה בפנייה הראשונה (Littenstr), המובילה למספר ספסלים המשקיפים על הנהר (פעם היה כאן גשר נוסף, שנהרס בהפצצות ולא שוחזר). פנו שמאלה לאורך הנהר, וכשתגיעו לפסי האֶס־בּאן פנו ימינה ועלו לגשר יאנוֹביץ (Jannowitzbrücke), המשקיף לנוף נאה של הנהר שפּרֶה משני הכיוונים. בקצה הגשר, ליד הבניין חסר־הייחוד של שגרירות סין, פנו ימינה ל-Märkisches Ufer ולאחר כ־250 מ’ תראו משמאל את מבנה הלבֵנים רב־ההשראה של המוזיאון האזורי (Märkisches Museum); הקדישו כרבע שעה לטיול בגן שסביב המוזיאון כדי להתרשם מהאדריכלות האקלקטית, ואולי לעצור למנוחה באחד הספסלים. |תמונה_בטקסט5563| אחרי ההפסקה המשיכו ברחוב השליו Märkisches Ufer, לגדת הנהר והתעלה המתפצלת ממנו כדי ליצור את אי המוזיאונים. בפתח התעלה שוכן הנמל הישן (Historischer Hafen), ובו כ־20 כלי שיט בני עשרות שנים מאזור ברלין. בספינת־הנהר העתיקה ביותר, Heinrich Zille משנת 1898, מתקיימים מופעי רֶביוּ מוזיקליים, אחרות משמשות בתי קפה וב-Renate Angelica יש תערוכה העוסקת בתולדות השיט באזור. |תמונה_בטקסט461| המשיכו לאורך התעלה, לצד מספר בתים נאים מהמאות ה־18 וה־19, ובסוף הרחוב פנו שמאלה ומיד ימינה אל Wallstr, העוקב אחר תוואי החומה העתיקה (ומכאן שמו). לאחר כ־400 מ’ תגיעו למשטח דשא נאה ותראו משמאלכם את שפּיטֶלְאֶק (Spitteleck), בית דירות קומוניסטי שבראשו מתנוסס, בשיא הסמליות, השלט הראשון של קוקה־קולה שהוצב במזרח ברלין אחרי האיחוד. פנו שמאלה ברחוב הראשי, ולאחר עוד בית דירות קומוניסטי אופייני תיתקלו בשפּיטֶלקוֹלוֹנאדֶן (Spittelkolonnaden), אכסדרת־עמודים בצורת חצי עיגול שנבנתה בסגנון הניאו־בארוק, כקישוט לגשר מעל התעלה, והועברה לכאן מאוחר יותר. במרכז הקשת ניצב שחזור של העמוד, שציין במשך שנים את מרכז ברלין, לצורך מדידת המרחקים מהבירה ואליה. |תמונה_בטקסט463| שובו על עקבותיכם, חצו את הכביש הראשי ובפינה הבאה פנו שמאלה, אל Niederwallstr, הממשיך לאורך תוואי החומה ורצוף בתים חדשים. הרחוב נפתח אל כיכר הָאוּספוֹגטאי (Hausvogteiplatz), הקרויה על שם מצודה בחומה העתיקה. החל מ־1830 לערך היתה הכיכר מרכז חשוב של ענף הביגוד והאופנה ובו בתי עסק רבים, רובם בבעלות יהודית. בתקופה הנאצית נאלצו היהודים למכור את החנויות ובתי הכלבו שלהם לארים בשבריר מערכם, במסגרת תהליך האריזציה; לזכרם הוצבה בכיכר ב־1992 אנדרטה בדמות שלוש מראות אלכסוניות המוצבות זו מול זו, ושמות בתי־העסק נחרתו על המדרגות המובילות לתחנת הרכבת התחתית. סביב הכיכר נותרו גם מספר מבנים נאים מסוף המאה ה־19, בהם בית בֶּרוֹלינָה (מס' 12, עם שעון בחזית) מ־1895 ובית בּוּלֶנְווינקֶל (מס' 3, פינת Taubenstr) מ־1892. |תמונה_בטקסט5999| צאו מהכיכר ל-Oberwallstr ולכו עד פינת Jägerstr, שם ניצב בניין מפואר בסגנון הניאו־רנסאנס (מס’ 42) שהושלם ב־1878 ומשמש היום את חברת דוֹיטשֶה טֶלקוֹם. +--- אם תמשיכו ישר ב-Oberwallstr ותפנו ימינה בסוף הרחוב תראו לפניכם את כנסיית פרידריכסְוֶורדֶר (Friedrichswerdersche Kirche), כנסייה ניאו־גותית בסגנון אנגלי שנמנית עם יצירותיו המאוחרות יותר של קרל פרידריך שינקֶל. בהמשך הרחוב יש מזרקה קטנה המעוטרת בפסלי דובים (סמל העיר ברלין) ומימין ניצב הבניין החדש והמודרני של משרד החוץ הגרמני (Auswärtiges Amt). כדי לחזור למסלול, פנו ימינה ברחוב שלפני משרד החוץ ואז שוב ימינה, ל-Jägerstr. |תמונה_בטקסט467| ---+ פנו שמאלה ל-Jägerstr ולכו עד מס’ 51, בית הכרכרות של משפחת מנדלסון (Mendelssohn Remise) שנבנה ב־1890 בצמוד למטה הבנק המשפחתי (בית מס’ 50). את הבנק הקימו יוֹזֶף ואברהם מנדלסון, בניו של הפילוסוף היהודי משה מנדלסון, שהתנצרו אחרי מות אביהם. כיום משמש המבנה לקונצרטים ולאירועים, ולידו ניצב שלט המגולל את תולדות המשפחה. עוד תזכורת לרנסאנס התרבותי של יהודי ברלין תראו בכניסה לבית מס’ 54-5, שם מספר שלט זיכרון בגרמנית על רחל לוין, שניהלה כאן בשנים 1790-1806 סלון ספרותי שנמנה עם המשפיעים ביותר בעיר. הרחוב מסתיים בכיכר הגדולה ז’אנדארמֶנמרקט. |תמונה_בטקסט465|

'רובע האסמים' (Scheunenviertel), השוכן בין Rosenthalerstr לבין אלכסנדרפּלאץ, קיבל את שמו בימי הביניים, אז שכנו אסמי התבואה של העיר באזור כיכר רוזה לוּקסמבּוּרג שבצפון הרובע. האסמים הוגלו מעבר לחומת העיר כדי למנוע מהשריפות התכופות בהם להתפשט לתוך ברלין עצמה. עם השנים היה האזור לשכונת עוני צפופה ומוזנחת, שבה פרח הפשע לסוגיו, מזנות והימורים ועד שוד מאורגן. החל מסוף המאה ה=19 התגוררו בשכונה גם מהגרים יהודיים ממזרח אירופה |הנטה|(אוֹסטיוּדֶן, Ostjuden)|סנטה|, שהתקשו למצוא דירה באזורים מבוססים יותר בברלין. את האווירה ברובע בשנות ה-20 של המאה הקודמת תיעד היטב הסופר היהודי אלפרד דֶבּלין, בספרו |הנטה|ברלין, אלכסנדרפּלאץ|סנטה|. היו אלה ימיו האחרונים של הרובע, כי בשנות ה-30 הוא 'חוסל' בסדרה של מיזמי בנייה שנועדו למגר את הצפיפות ואת הפשע; הנאצים ניצלו את ההזדמנות כדי להרחיב את הכינוי "שוֹינֶנְפירטֶל" גם לאזור היהודי המבוסס יותר ממערב ל-Rosenthalerstr, וזאת על מנת לקשור את היהודים לרובע המזוהה עם זנות ופשיעה. לאחר מלחמת העולם השנייה לא השקיעו הקומוניסטים בשימור המבנים הישנים ברובע, והוא שקע בהזנחה עד נפילת החומה. אז, בזכות מיקומו המרכזי, הפך הרובע העני לשעבר לאזור מבוקש, שרחובותיו נמנים היום עם היקרים והאופנתיים ביותר בעיר. הבתים הישנים שופצו בהדרגה, ובכל פינה נפתחו גלריות, בתי-קפה וחנויות מעצבים; על העבר מעיד רק שלט זיכרון שהוצב בכיכר רוזה לוּקסמבּוּרג.

הכנסייה הגותית מָרִיֶינקירכֶה (Marienkirche) נבנתה ב־1280 ונמנית עם הכנסיות העתיקות ביותר בברלין, אבל רק בסיס הגרניט והלבֵנים התחתונות מקורם בימי הביניים: מגדל הכנסייה נוסף רק ב־1466, והמבנה כולו שופץ ושוקם הן במאה ה־19 והן בתקופה הקומוניסטית. מוקדי העניין העיקריים בחלל הפנים הם ציור דהוי של מחול המוות מהמאה ה־15 (מימין לכניסה) ודוכן־מטיף בארוקי, מגולף מאבן בהט, שיצר אנדריאס שליטֶר ב־1703. בחזית הכנסייה ניצב פסל של מרטין לותר, מבשר הרפורמציה, ומסביב הוצבו ב-2017 שלטים המספרים על הכנסייה ועל הרובע הימי-ביניימי מסביבה. בכנסייה מתקיימים לפעמים קונצרטים של מוזיקה קלאסית.

רוזה לוּקסֶמבּוּרג היתה קומוניסטית יהודייה שנמנתה עם ‘קבוצת ספרטקוס’, ארגון ששאף להפיל את השלטון הקיסרי (בעקבות התבוסה במלחמת העולם הראשונה) ולייסד במקומו רפובליקה סוציאליסטית. בעקבות כשלון המרד שארגנה עם חבריה לתנועה נרצחה לוּקסֶמבּוּרג בידי מיליציות מימין ב־1919, אולם חבריה לא שכחו אותה ולאחר מלחמת העולם השנייה הנציחו את שמה בכיכר המשולשת שבה ניצב אז מטה המפלגה הקומוניסטית. במדרכות וברחובות סביב הכיכר שולבו ציטוטים מכתביה של לוּקסֶמבּוּרג, שביטאו את רוח התנועה. בכיכר שוכנים שני מוסדות תרבות ברלינאיים. הראשון הוא תיאטרון בימת העם (Volksbühne), שנוסד ב־1914 במטרה להעלות הצגות בעלי תוכן חברתי ואקטואלי במחירים שכולם יוכלו להרשות לעצמם. המבנה המודרניסטי, שבחזיתו אכסדרת עמודים, תוכנן בידי האדריכל היהודי־הונגרי אוסקר קאופמן. קולנוע בבילון (Babylon Kino) שממול נוסד ב־1929 בקומת הקרקע של בית דירות בסגנון הבינלאומי. לאחר שיפוץ מקיף נפתח הקולנוע מחדש ב־2001 כסינמטק ומרכז לקולנוע אמנותי, שם מקרינים בין השאר סרטים אילמים בליווי פסנתר או תזמורת, כבימים עברו. |תמונה_בטקסט685|

שימו לב: בדצמבר 2022 התפוצץ מיכל המים הגלילי אָקוָוה־דוֹם מסיבות שאינן ידועות עדיין, ולא ברור אם ומתי ייבנה מחדש. כתוצאה מכך נסגר האקווריום כולו עד להודעה חדשה. 4000 בעלי־חיים ימיים שוחים במכלי האקווריום (Sea Life), השייך לרשת של אטרקציות מסוג זה באירופה. מסלול מפותל יוביל אתכם בין מיכלים המדמים אגמים, נמלים, שוניות אלמוגים וסביבות ימיות נוספות. מעניינים במיוחד סוסי הים, הדגים השטוחים והאולם המדמה את הים הבלטי, שם שוחים הדגים מסביב למבקרים ומעליהם. לאורך המסלול פזורות תחנות ובהן פעילויות לילדים, כולל בריכה שבה יוכלו לגעת בכוכבי־ים ובספוגים ומבוך מראות מבלבל. האקוואריום מתאים בעיקר למשפחות: הוא קטן יחסית, אין בו הרבה בעלי חיים גדולים (כרישים ודומיהם), וסגנון ההגשה פונה בעיקר לילדים. כל הטקסטים מתורגמים גם לאנגלית, אם כי לפעמים צריך להתאמץ כדי לאתר את התרגום. אטרקציה ייחודית לאתר הוא האָקוָוה־דוֹם (Aqua-Dom): מיכל־מים גלילי, הגדול מסוגו בעולם, שבתוכו נוסעים המבקרים במעלית שקופה, כשהם מוקפים דגים ססגוניים מכל עבר. גובה המיכל כ־25 מ’ והוא מכיל כמיליון ליטר מים; הנסיעה אורכת כשמונה דקות ומלווה דברי הסבר בגרמנית ובאנגלית. החוויה בהחלט מרגשת, ומספקת הרבה הזדמנויות לצילום, אבל בשיא הקיץ עלולים זמני ההמתנה להגיע ל־40 דקות ויותר.