מתחנת הרכבת התחתית, מבנה נאה מתחילת המאה הקודמת, חצו את Oppelner Str לכיוון המסעדה הטורקית Bagdad ופנו ימינה. לאחר כמה צעדים תראו על קיר גדול מצד ימין האיש הצהוב, ציור קיר משעשע שיצרו אוּש גֶמֶאוּש (Os Gemeos), צמד אחים תאומים מפורטוגל. חזרו על עקבותיכם וחצו את Schlesiche Str. משמאלכם, מתחת לפסי הרכבת, תראו ביתן ירוק מתומן ששימש בעבר מִשתנה ציבורית והיום שוכנת בו מסעדת Burgermeister; ביתנים מסוג זה היו נפוצים בברלין בתחילת המאה הקודמת, אולם כיום נותרו מהם רק מעטים. פנו ימינה ומיד תראו לפניכם מספר פסלים השייכים למיזם נוף אנושי (Menschenlandschaft), גן פסלים שכל היצירות בו נוצרו בידי מהגרים ועוסקות בזהותה של קרוֹיצבֶּרג כשכונה קולטת הגירה. חצו את גן הפסלים, והמשיכו ימינה לאורך Oberbaumstr. הרחוב פונה שמאלה ומשתלב עם Falkensteinstr. מימינכם תראו בניין משרדים (שבדרך כלל מעוטר חלקית באמנות רחוב) ולאחר שתעברו אותו הציצו אחורה: על הקיר מימינכם תראו את הציור לוויתן, יצירה של האמן האיטלקי בּלוּ (blu) בעקבות הגותו של תומאס הוֹבּס. ביצירה, אחת הדוגמאות המוכרות ביותר לאמנות רחוב בברלין, נראים פני אדם, העשויים ממאות דמויות־אדם קטנות ועירומות זו לצד זו. מכאן גם נכנסים למועדון הריקודים הנודע Watergate. המשיכן לאורך גשר אוֹבֶּרבָּאוּם (Oberbaum Brücke), החוצה את הנהר אל רובע פרידריכסהָיין. הגשר, שהושלם ב־1896 בסגנון ניאו־גותי, היה נקודת־מעבר חשובה בחומת ברלין. התקדמו עד אמצע הגשר או קצת לפני כן, והשקיפו ימינה מעבר למעקה. מולכם תראו את הפסל העצום איש המולקולות (Molecule Man), הניצב בלב הנהר: שלוש דמויות אנושיות, שגופן מלא חורים ("מולקולות") רוכנות זו אל זו ונפגשות בנקודה אחת, במקום שבו נפגשות שלוש משכונות העיר ברלין. ג׳ונתן בורופסקי, שהקים כאן את הפסל ב־1999, אומר שהדמויות הנפגשות מייצגות את המולקולות של כל בני האנוש, המתאחדות כדי ליצור את קיומנו. משמאלכם, מעברו האחר של הנהר, תראו שלושה תוצרים של מיזם הפיתוח מדיה־שפְּרֶה: מטה חברת Universal Music, מחסן תבואה מ־1913 שהוסב לבניין המשרדים שפּרֶה־שפָּייכֶר (Spreespeicher) ומלון היוקרה nHow, שקומותיו העליונות נראות כמרחפות מעל הנהר. מימין, בקרויצברג עצמה, תראו עוד תזכורת כואבת למה שהפיתוח עשה באזור: במקום שבו שוכן כעת מתחם המשרדים היוקרתי Scaling Spaces, היו בעבר עוד שתי יצירות־ענק של בְּלוּ, מהידועות ביותר בברלין ובגרמניה בכלל, אך בשנת 2014 כוסו היצירות בצבע שחור על ידי גורמים המקורבים לאמן, במחאה על הכוונה להקים את מתחם המשרדים באופן שיושביו יהיו היחידים שיוכלו ליהנות מהציורים. שובו על עקבותיכם לאורך Falkensteinstr; בית מס' 46, שכל קירותיו מעוטרים בציורים, אוכלס בעבר בידי פולשים־לדירות (סקוואטרים), ואילו במס' 45 יש גלריה מקסימה. בפינת Schlesische Str הציצו שמאלה אל הרחוב ההומה, הרצוף בתי קפה עם עיצוב מאולתר ושולחנות בחוץ (בהם למשל המוסד הטבעוני בעל השם הייחודי Die Rebellion des Zimtsterns - "מהפכת כוכב הקינמון"). תוכלו לעצור שם לקפה בטרם תמשיכו לאורך Falkensteinstr, שבקטע הזה מלא חנויות ובתי אוכל. שימו לב לקיר חסר-החלונות אחרי בית מס' 5 (בצד ימין של הרחוב), המעוטר בטורים אנכיים של אותיות. סגנון הגרפיטי הזה קרוי |הנטה|פּיקָצָ'אוּ (Pichação)|סנטה| ומקורו בשכונות העוני של ברזיל, אבל חבורות הרחוב של קרוֹיצבֶּרג אימצו אותו והפכו אותו לסימן ההיכר שלהן. המשיכו עד פינת Wranglstr ופנו ימינה. לאחר כמה בתים תראו משמאלכם את כנסיית מריה הקדושה (St. Marien) – כנסייה קתולית בסגנון ניאו־רומאנסקי שנראית זרה לחלוטין בין הבתים מכוסי הגרפיטי והסופרים הטורקיים. x---אם התעייפתם, תוכלו בצומת הבא לפנות ימינה ל-Oppelnerstr ולשוב לנקודת המוצא.---x המשיכו לאורך Wranglstr, אחד מצירי הבילויים של הרובע, ובמהרה תראו משמאלכם תראו Hopfenreich, בר פופולרי לשותי בירה. חצו את הרחוב הראשי, שקווי הרכבת עוברים מעליו, ותיתקלו בסניף מקדולנד'ז שהיה מוקד למחאות רבות מצד תושבי השכונה, ובשנת 2017 אף הוטמנה בו פצצה מאולתרת. המשיכו עד פינת Eisenbahnstr (שם חבוי בר הקוקטיילים Schwarze Traube, ששווה לחזור אליו בערב) ומיד תראו מימינכם את נקודת הסיום של המסלול - השוק המקורה מספר תשע, שיוזמה מקומית הפכה אותו מבניים מיושן למוקד קולינרי תוסס. . *סמסלול*

מתחנת |או| Moritzplatz עקבו אחר השילוט Prinzenstr/Oranienstr אל Planet Modulor, קניון שקהל היעד שלו הוא אמנים, אדריכלים וטיפוסים יצירתיים. חצו את Prinzenstr (אפשר להשתמש במעבר תת־קרקעי דרך תחנת האוּ־בּאן) אל מה שהיה עד 2009 מגרש ריק ועזוב - אבל אז השתלטה עליו קבוצה של פעילים חברתיים והקימה בו מיזם מרתק. בגינות פּרינצֶסינֶן (Prinzessinengärten) מגדלים הפעילים פירות, ירקות ותבלינים בשיטות אורגניות, ומלמדים את תושבי השכונה על אקולוגיה, תזונה וחקלאות בת־קיימא. את התוצאות תוכלו לטעום בקפה־מסעדה המקומי, שבו מגישים ארוחות צהריים טעימות ובריאות. המשיכו ב-Oranienstr, הרצוף ציורי רחוב, עד כיכר אוֹראנְיֶין (Oranienplatz) הגדולה. בכיכר פנו שמאלה ל-Legiendamm, שדרה שמקורה בתעלה שיובשה ב־1926. בית מס’ 32 (כיום מסעדה) הוא השריד היחיד שנותר משוק מקורה מסוף המאה ה־19. בפינה הבאה, מעברו האחר של הרחוב, שוכן מוסד קולינרי ברלינאי - מסעדת Henne, שתפריטה לא השתנה מאז 1908. השדרה נפתחת אל בריכת המלאך (Engelbecken), קטע מהתעלה שמולא מחדש במים ב־2007. חומת ברלין חצתה את שטח הבריכה ולכן משמאל (במזרח) ניצבים מבנים קומוניסטיים ובתים חדשים, שהוקמו אחרי נפילת החומה, ואילו מימין (במערב) תראו בעיקר בתים ישנים יותר, מראשית המאה ה־20. בקיץ ממלאים תושבי השכונה את שפת הבריכה ואת Café am Engelbecken, בית הקפה שעל הגדה. את תמונת הנוף השלווה משלימה כנסיית מיכאל הקדוש (St. Michael), שנבנתה ב־1850 ונהרסה חלקית בהפצצה ב־1945 (האולם הראשי חסר). בקצה הבריכה פנו ימינה ל-Bethaniendamm ולאחר כ־400 מ’ שוב ימינה. משמאלכם תראו את כנסיית תומאס הקדוש (St. Thomas), שהושלמה ב־1869 והיתה אז הגדולה ביותר בברלין. +--- אם תמשיכו מעבר לכנסייה תראו את בית־העץ שליד החומה. |המסגרת|לגור בשטח ההפקר משיקולים תקציביים וטכניים לא עקבה חומת ברלין במדויק אחרי כל פיתולי הגבול בין מזרח ברלין למערבה, וכך נוצרו במספר מקומות שטחי הפקר, שהיו ממערב לחומה, אבל באופן רשמי השתייכו לגרמניה המזרחית. היו מי שניצלו את העובדה שלעיריית מערב ברלין אין סמכות באזורים אלה על מנת לעבור על החוק בריש גלי – לזרוק אשפה ברשות הרבים, לגדל מריחואנה וכן הלאה. אחד מאותם שטחי הפקר היה אי-התנועה המשולש שמאחורי כנסיית תומאס הקדוש, ואת מעמדו הלא-ברור ניצל ב-1983 המהגר הטורקי אוֹסמאן קאלין, שפינה את ערימות האשפה, וטיפח במקום גינה קטנה. בהמשך הקים קאלין באי התנועה גם בקתת-עץ, אותה בנה משאריות זבל שמצא; המבנה יוצא-הדופן, שהיה צמוד לחומה, היה לאתר תיירות ולדוגמה נוספת למוזרות של ברלין. לאחר איחוד העיר ביקשו הרשויות להרוס את הבקתה כדי לפנות מקום לכביש חדש, אבל קאלין נאבק על זכותו להישאר, ותושבי השכונה עמדו לצדו. לבסוף התברר שהשטח עליו הוקמו הגינה והבקתה שייך בכלל לכנסייה הסמוכה, וזו סירבה לאשר את בניית הכביש ובכך אִפשרה לבקתה לשרוד עד היום, כסמל לתוצאות ההזויות של חלוקת העיר.---+ ליד הכנסייה פנו שוב ימינה ולכו עד הכניסה למשכן האמנות בֶּתאניֶין (Kunstquartier Bethanien), בית חולים מהמאה ה־19 שהוסב ב־1973 למתחם של תרבות ואמנות. לאורך המסדרונות הססגוניים יש חדרי סטודיו המושכרים לאמנים במחירים מסובסדים וחללים המשמשים מגוון רחב של יוזמות אמנותיות. בקומת הקרקע מתקיימות תערוכות מתחלפות וניתן לבקר בבית מרקחת עתיק, שם הועסק גם הסופר הגרמני תיאודור פוֹנטאנֶה. המשיכו לאורך Marianenplatz וחצו את הכיכר שבה שוכנת מזרקת מכבי האש (Feuerwehrbrunnen) המשעשעת. המשיכו ל-Marianenstr ובמס' 6 תראו כניסה מצוירת המובילה אל שוֹקוֹפאבריק (Schokofabrik), מרכז ייעוץ ופעילויות לנשים שנוסד בשנות ה־80 בידי קבוצה פמיניסטית מקומית. במרכז, המשתרע על פני שש קומות, מתקיימות סדנאות מגוונות ויש בית קפה וחמאם טורקי לנשים בלבד. בפינה הבאה פנו שמאלה, לכו עד קצה הרחוב ואז הביטו לאחור כדי לראות ציור קיר ענקי של בעלי חיים מעוותים התלויים מהגג, יצירתו של האמן הבלגי roa. פנו ימינה לרחוב הראשי Skalitzer Str, ובפינה הבאה תראו עוד דוגמה מפורסמת לאמנות הרחוב של ברלין – הציור אסטרונאוט קוסמונאוט מאת האמן הצרפתי ויקטור אָש, שראה בטייס החלל סמל למלחמה הקרה ולהשפעתה על ברלין. פנו ימינה ל-Mariannenstr ובפינה הבאה תוכלו להיכנס לחנות Hanfhaus (Oranienstr 192), המוקדשת לקָנבּוֹס (הֶמפְּ), הגרסה הלא־ממסטלת של צמח הקנביס. פנייה שמאלה תוביל אתכם לאוֹראנְיֶינשטראסֶה (Oranienstr), ציר חיי הלילה של השכונה – מהמועדון האלטרנטיבי SO36 (מס’ 190), שהיה אהוב על דיוויד בוא כשהתגורר בברלין, ועד Roses (מס’ 187) האהוב על הקהילה הגאה. בקומה העליונה של בית מס' 25 (הכניסה בחצר, מצד שמאל) שוכן המוזיאון לחפצים (Museum der Dinge), שכדאי להקדיש לו לפחות חצי שעה; אחרי שתלמדו על ייצור המוני ועיצוב תעשייתי במוזיאון תוכלו לקנות יצירות בעבודות־יד בחנות הייחודית Die Imaginäre Manufaktur, בבית הבא. לב קרוֹיצבֶּרג הוא גם אחד האזורים הטורקיים ביותר בברלין, כפי שמעידות חנות האגוזים והממתקים Smyrna Kuruyemis במס' 27 והמאפייה שמיד אחריה. אחרי שתפנו שמאלה ל-Adalbert Str תראו עוד מעוז טורקי - הסניף הראשון ברשת המסעדות הפופולרית Hasir. בהמשך, מימין, שוכן מוזיאון פרידריכסהָיין־קרוֹיצבֶּרג (Friedrichshain-Kreuzberg Museum), העוסק בתולדות הרובע; הקדישו לו כחצי שעה ואז המשיכו אל הרחבה הראשית של קוֹטבּוּסֶר טוֹר, שם תוכלו להתרשם ממפלצות הבטון של צֶנטרוּם קרוֹיצבֶּרג (Zentrum Kreuzberg) - מתחם דירות שבו מתגוררים כ־1200 איש.*סמסלול* +--- כדי לראות פן אחר של השכונה עקפו את תחנת האוּ־בּאן מימין (מערב), חצו את Skalitzer Str והיכנסו ל-Admiralstr; בבת אחת תעברו מההמולה של קוֹטי לרחוב שליו ונעים. בפינה הבאה ניצב פסל החוצות אדמירל וכפילו, המתייחס בביקורתיות לשינויים המפליגים שעברו על האזור בשנות ה־70: מעל שעון־חול (המייצג את מעבר הזמן) ניצבים שני אדמירלים המחפשים במשקפות את הרחוב הישן שאבד. המשיכו ישר עד גשר אדמירל (Admiralbrücke), נקודת־מפגש פופולרית לתושבי השכונה, לנגנים ולמוזיקאים. פנו שמאלה, לאורך התעלה, ולאחר כמאה מ’ תבחינו משמאל בבית הכנסת פרֶנקֶל־אוּפֶר (Synagoge Fraenkelufer), שנבנה ב־1913, נהרס בחלקו בליל הבדולח, ומשרת היום את הקהילה הקונסרבטיבית של ברלין. לוח זיכרון מספר על תולדותיו של בית הכנסת, הפתוח לתפילות בלבד. המשיכו עד לרחוב הראשי. בימים שלישי ושישי מתקיים מעברה האחר של התעלה שוק טורקי (Türkenmarkt). פנו שמאלה ב-Kottbusser Str ובמס’ 10 תראו את חלל התערוכות של בית האמנים בֶּתאניֶין (Künstlerhaus Bethanien), קבוצה שהחלה את דרכה בבית החולים הנטוש בֶּתאניֶין (לעיל) אבל ב־2010 עברה לכאן. החלל משמש לתערוכות מתחלפות של האמנים המתגוררים בבניין. המשיכו באותו רחוב עד תחנת האוּ־בּאן.---+

בתקופה שבה חצתה חומת ברלין את העיר עיטרו אמני רחוב וציירי גרפיטי את צדה המערבי של החומה (זה שהגישה אליו היתה חופשית) בסיסמאות פוליטיות ובציורים מכל המינים. כמחווה לנוהג זה הוחלט בדצמבר 1989, לאחר נפילת החומה, להפוך קטע של 1300 מ’ מתוכה לגלריה פתוחה, ולהזמין אמנים מכל רחבי העולם לצייר על צדה המזרחי של החומה, זה שהיה רק שבועות ספורים קודם לכן בלתי נגיש ומאוים בידי שומרים חמושים. הקטע, הסמוך לנהר שפּרֶה ברובע פרידריכסהָיין, נפתח בספטמבר 1990, וקיבל את הכינוי גלריית הצד המזרחי (East side Gallery). |תמונה_בטקסט5532| הציירים קיבלו יד חופשית לבטא את תחושותיהם ומחשבותיהם עם נפילת החומה, אם בהקשר המקומי או בהקשר הגלובלי. מיד בתחילת הגלריה (מהצד הקרוב לתחנת |או| Warschauer Str) תראו ציור שבו משולבים דגלי ישראל וגרמניה, וזאת במטרה להזכיר שנפילת החומה קרתה באותו תאריך כמו ליל הבדולח ולהזהיר מנטיות פשיסטיות בגרמניה של היום. עם הציורים המעניינים נמנים גם (לפי הסדר, מאותו כיוון) ציור של נשיקה על השפתיים בין מנהיגי ברה”מ ומזרח גרמניה; מחווה ללוחם החירות היהודי־רוסי אנדריי סחרוב; דמות המזנקת בבת אחת מעל כל רצועת המוות; מחווה לאלבום החומה של פינק פלויד; מכונית טראבּאנט מזרח גרמנית הפורצת דרך החומה; ציור המקשר בין סצינת נפילת החומה לקריעת ים סוף; ויצירה המונה את שנות קיומה של החומה ואת אלה שנהרגו בניסיון לחצותה. |תמונה_בטקסט5531| באופן טבעי מהווה האזור אבן שואבת לוונדליזם ולגרפיטי, ויצירות רבות כוסו בקשקושים, עד שקשה כבר לראות את המקור. מאז שנפתחה הגלריה חודשו הציורים שלוש פעמים (ב־2000, 2009 ו-2015; ציורים אחדים הוחלפו אולם רובם נותרו כשהיו), אבל מאז הספיקו רבים שוב להידרדר למצב בלתי ראוי. גדר שהוצבה במקום כדי למנוע גרפיטי הוסרה ב-2017 בעקבות מחאות תושבי השכונה, שרואים בה פגיעה בחופש שמסמלת הגלריה. |תמונה_בטקסט5533| על שלמות האתר מאיימים גם מיזמי הבנייה באזור: בשנת 2006, כדי לאפשר גישה ישירה מהנהר לאולם המופעים והספורט מרצדס־בֶּנץ־אָרֶנָה, הועתק ממקומו קטע של 40 מ’ מתוך הגלריה והוצב במקביל לחומה המקורית, ובקצה הצפון-מערבי נסגרים למבקרים לעתים חלקים מהחומה לצורך הקמתו של בניין מגורים יוקרתי. מול תוואי החומה גם נבנו משרדים רבים וב-2019 נפתח גם מרכז מסחרי חדש לשירות העובדים והתיירים. כדי למשוך את המוני התיירים הגודשים את המדרכות נפתח לאחרונה בקצה הדרום-מזרחי של האתר מוזיאון החומה באיסט סייד גאלרי. ה'מוזיאון' הוא סדרה של חדרים שבהם מוקרנים קטעי וידיאו הממחישים את סיפורה של חומת ברלין; הקטעים מעניינים כשלעצמם אבל אינם מוסברים מספיק, והמחיר קצת מופקע יחסית לתמורה. |תמונה_בטקסט5534|

מימון המונים מקומי הציל בשנת 2010 את מָרקטהאלֶה נוֹין, אחד מ=14 שווקים מקורים שהוקמו בברלין בסוף המאה ה=19, מיזם שרצה לפתוח בו סופרמרקט משמים. בחלל העצום ומעורר=ההשראה נפתחו שוק פירות וירקות, דוכני אוכל רחוב, וחנויות המתמקדות במוצרים טריים ומקומיים ובסחר הוגן. השוק מתעורר לחיים אף יותר באירועים הנערכים בו בקביעות, בראשם פסטיבל אוכל רחוב המתקיים מדי יום ה'.

השם אולי לא נשמע מבטיח, אבל אחרי שתטפסו שלוש קומות אל המוזיאון (Museum der Dinge) תגלו תצוגת־קבע מרתקת, העוסקת בעיצוב תעשייתי במאות ה־20 וה־21 ומספקת פרספקטיבה והקשר לפריטים המשמשים אותנו מדי יום. בארונות־התצוגה לאורך הקירות מונחים חפצים מכל המינים, מקובצים לפי קטגוריות – מאופן השימוש ותקופת הייצור עד הצורה והצבע. מייסדי המוזיאון מאמינים כי חיבורם יחד של חפצים מתקופות שונות מאפשר לימוד השוואתי של תהליכי הייצור והעיצוב, ושל משמעותם החברתית. חלק אחר בתצוגה עוקב אחרי אגודת מלאכת־היד הגרמנית, גוף שהתגבש בראשית המאה ה־20, בהשראת עקרונות הבאוהאוס, והותיר חותם בעיצוב התעשייתי עד ימינו. במוזיאון מתקיימות גם תערוכות מתחלפות ומקרינים סרטים.