הסיור מתחיל בפרנקפוּרטֶר טוֹר (Frankfurter Tor), כיכר רבת־רושם בקצה השדירה הייצוגית קרל־מרקס־אָלֶה (Karl-Marx-Alle), שם משתרעת על פני חמש קומות חנות הבגדים המשומשים Humana (מס’ 3). |תמונה_בטקסט651| צאו מהכיכר ב-Frankfurter Allee ובצומת הבא פנו ימינה ל-Niederbarnim str, רחוב שליו שיכניס אתכם לשכונה עצמה. ב-Süsse Sünde (מילולית ‘חטאים מתוקים’; מס’ 21; בקיץ בלבד) מציעים שילוב אופייני־לשכונה של בגדי מעצבים מקומיים וגלידה טבעונית, ואילו במס’ 9 (מעברו האחר של הרחוב) תוכלו לראות בשעות היום ציור קיר משעשע של שני ויקינגים על החלון הסגור של הבר Bretterbude. בבית הקולנוע Intimes Kino, בפינה הבאה, מכוסה אחד הקירות החיצוניים בעשרות כרזות מצוירות שיצרו אמני רחוב. |תמונה_בטקסט653| פנו שמאלה ל-Boxhagener Str וברחוב הראשון שוב שמאלה אל Kreutzigerstr. הבית המכוסה ציורי קיר במס’ 18-19 היה אחד מתריסר סקוואטים שפעלו ברחוב בשנות ה־90, ותושביהם התעמתו תכופות עם המשטרה; המצב החמיר עד כדי כך שהרחוב כולו הוכרז כאזור פשיעה מסוכן. עם הזמן התארגנו הסקוואטרים, הקימו עמותה וקנו את המבנה כדת וכדין - ועכשיו פועלים כאן קפה־בר, בית קולנוע מחתרתי, קואופרטיב אקולוגי ועוד. |תמונה_בטקסט5959| שובו ל-Boxhagener Str, חצו את הכביש (בזהירות) ופנו שמאלה. ב-Aufschnitt (מס’ 32) מוכרים כריות ופופים בצורת נקניקים ונתחי בשר, שילוב משונה מהסוג שאפשר למצוא רק בפרידריכסהָיין. פנייה ימינה ברחוב הבא (Gärtnerstr) תביא אתכם אל לב השכונה, כיכר בּוֹקסהאגֶנֶר (Boxhagener Platz), המוקפת בתי־קפה, ברים ומסעדות. בשבתות מתקיים בכיכר שוק איכרים ובימי א’ – שוק פשפשים גדול. |תמונה_בטקסט5962| אחרי הביקור בכיכר תוכלו לחזור אל המאה הקודמת בחנות התקליטים Vinyl-a-gogo ובחנות הווינטג' הסמוכה Soul and Style, ואז להמשיך ב-Gärtnerstr, הרצוף חנויות מתוקות של מזכרות, בגדי ילדים וצעצועים; מומלצת במיוחד חנות הבדים וחומרי היצירה frieda hain (מס' 10 ברחוב). |תמונה_בטקסט5955| +---בשעות הערב כדאי לפנות שמאלה ב-Wühlischstr ולשתות בירה תוצרת בית במיקרו־מִבשלה Hops & Barley במס’ 22-3 או קוקטיילים ב-Süß War Gestern במס’ 43, שם יש גם ציור פסיכודלי על הקיר. |תמונה_בטקסט5958| ---+ בקצה הרחוב פנו ימינה ל-Wühlischstr. במס’ 30 אל תחמיצו את Olivia, חנות קטנה לדברי מתיקה, ובה שוקולד מכל רחבי העולם, שוקו חם, ופרוסות עוגה לאכילה במקום. בצומת הבא הציצו ימינה אל סימון דאך שטראסֶה (Simon-Dach-Str), הרחוב שצפיפות המסעדות והברים בו היא הגבוהה ביותר בברלין, ובקיץ קשה לראות בו את המדרכה מרוב שולחנות. אחרי שתתרשמו מהרחוב, פנו שמאלה ולכו עד פינת Revaler Str, שם חצו את הכביש והיכנסו למתחם האלטרנטיבי אֶר.אָ.וֶה טֶמפֶּל (RAW Tempel). |תמונה_בטקסט649| הקדישו כחצי שעה לצילומים על רקע ציורי הקיר והגרפיטי במתחם, ואז טפסו במדרגות המתכת שבקצהו המערבי אל Warschauer Str, ופנו שמאלה. מעברו האחר של הכביש תראו את הסופרמרקט הטבעוני Veganz, המתאים לאופיה של השכונה. המשיכו ישר, ובדרך אל |אס| Warschauer Str שימו לב לכיפה הגדולה של אולם המופעים מרצדס־בֶּנץ־אָרֶנָה מימין ולמגדל נארוָוה (ראו מסגרת), שנראה כמו קוביית זכוכית בראש מבנה לבֵנים תעשייתי, משמאל.*סמסלול* |תמונה_בטקסט5534| |המסגרת|מגדל מאיר סיפורה של קוביית הזכוכית הנדמית כמרחפת מעל מבנה לבֵנים תעשייתי משקף את התהפוכות שעברו על העיר. בשנת 1912 הוקם כאן בניין של עשר קומות (הגבוה ביותר בברלין דאז) שבו שכנה החברה העירונית לייצור פנסי=רחוב. עם הזמן פינו הפנסים את מקומם לנורות, ובתקופה הקומוניסטית הוקם סביב הבניין מפעל ייצור של נארְוָוה, החברה המזרח=גרמנית הממשלתית לייצור נורות=להט. כדי לבחון את אורך החיים של הנורות הוחלט ב=1963 להוסיף לבניין קוביית זכוכית, שקירותיה החיצוניים שימשו משטחי ניסוי והוארו מדי לילה באור יקרות. המבנה זכה לכינוי מגדל נארְוָוה (Narva Turm) והיה לסמל ברלינאי. לאחר האיחוד פורקה החברה והמפעל הוסב למתחם המשרדים אוֹבֶּרבָּאוּם סיטי (Oberbaum City), חלק מתוכנית הפיתוח מדיה=שפְּרֶה. במגדל שוכנים מאז 2005 משרדיה של חברת הכימיקלים BASF, אבל את הקובייה עוד מאירים בלילות.

סדנת תיקונים רחבת־ידיים של חברת מסילות־הברזל המזרח־גרמנית, שאיבדה את ההצדקה הכלכלית לקיומה בעקבות איחוד גרמניה, מושכרת מאז 1999 לעמותה מקומית, שהסבה אותה למתחם אלטרנטיבי לתרבות ולאמנות (RAW Tempel). מקור השם בראשי התיבות של סדנת התיקונים, המאייתות באנגלית את המילה raw (ראשוני, בסיסי, בלתי מעובד) – וזו גם הגישה השלטת במתחם: לתת לאמנים ולמיזמים אמנותיים לפרוח ולהתפתח ללא לחץ ממסדי או כלכלי. קירותיהם של רוב המבנים (וגם כמה קרונות רכבת שנותרו) מכוסים אמנות רחוב מכל המינים, מסיסמאות מודבקות ועד ציורי־ענק סוריאליסטיים (הכינו את המצלמות). המתחם כולל שתי גלריות וחמישה מועדונים, המתעוררים לחיים בשעות הלילה המאוחרות, ויש בו גם קיר טיפוס, אולם החלקה על גלגיליות, גינת בירה, בית קפה צמחוני ועוד. בימי א’ מתקיים בשטח האתר שוק פשפשים קטן, ובקיץ מקרינים סרטים, ומעלים מחזות תחת כיפת השמיים.

פוֹלקספּארק פרידריכסהָיין (Volkspark Friedrichshain), הפארק הציבורי הוותיק ביותר בברלין (נפתח לקהל ב־1848), השתנה ללא הכר בעקבות מלחמת העולם השנייה: הנאצים הקימו בפארק שני מקלטי־ענק נגד מתקפה אווירית, ואלה פוצצו לאחר המלחמה וכוסו בהריסות הבתים מסביב, עד שנוצרו שני תלים גדולים. עם השנים נתכסו תלי־ההריסות באדמה ובצמחייה, וכיום הם נראים כגבעות טבעיות. בלב הפארק משתרע אגם קטן, עליו משקיפה גינת הבירה של מסעדת Schoenbrunn. מעברו האחר של האגם הוצב ב–1989 פעמון השלום העולמי (Weltfriedensglocke), העתק של זה שנתרם ע”י ממשלת יפן למשכן האו”ם בניו יורק. |תמונה_בטקסט6002| בפארק יש גם קולנוע פתוח, מגרשי משחקים ואנדרטאות ופסלים, בהם פסל של פרידריך הגדול ואנדרטה ללוחמים הפולניים נגד הנאצים - אבל גולת הכותרת היא מזרקת האגדות (Märchenbrunnen), הקרובה ליציאה שליד תחנת Am Friedrichshain. במזרקה היפהפייה, שהושלמה ב־1913, משולבים 106 פסלים המתייחסים לאגדות־עם, מעמי ותמי ועד מלכת השלג. |תמונה_בטקסט648|

שדרת קרל מרקס (Karl-Marx-Allee) היא ציר תנועה רחב, רצוף בתי מגורים אדירי־ממדים, שהיה ‘חלון הראווה’ של מזרח ברלין הקומוניסטית. השדרה, גולת הכותרת של תוכנית השיקום הממשלתית, נבנתה בשנים 1952-60 ונקראה תחילה על שמו של סטלין; בנובמבר 1961 הוחלף השם (במסגרת תהליך הדה־סטליניזציה של בריה”מ), ובאותה הזדמנות הוסר והותך פסל של סטלין שניצב בשדרה. כמיטב המסורת של האדריכלות הסוציאליסטית תוכננה השדרה בממדים כבירים, המותירים רושם עז: רוחבה מתקרב ל־90 מ’, אורכה כמעט שני ק”מ, והמבנים לאורכה הם בתי דירות של שמונה קומות, המתחברים לגושים ענקיים. תוכנית המבנים זהה בכל הגושים, אבל החיפוי שונה בכל אחד - מרצועות־עיטור של פועלים ואיכרים, דרך עמודים דוֹריים ויוניים בהשראת קרל פרידריך שינקל ועד רמזים של אר דקו וחרסינה יוקרתית. |תמונה_בטקסט646| פרט לדירות מגורים מודרניות עבור מעמד הפועלים נכללו במיזם גם חנויות, בתי קפה, מסעדות ובית קולנוע גדול (היום מרכז הכנסים Kosmos, סמוך לפרנקפוּרטר טוֹר). בקצה המערבי של השדרה, כיכר שטרָאוּסבֶּרג (Strausberger Platz), ניצבים כזקיפים שני בתים בני 14 קומות, המעוטרים בציטוטים של גתה ושל ברכט; בפרָנקפוּרטֶר טוֹר (Frankfurter Tor), סמוך לקצה המזרחי, מעטרים את שני צדי הרחוב מגדלים מקורים בכיפות, מחווה לכנסיות התאומות בז’אנדארמֶנמרקט. |תמונה_בטקסט651| לאורך השדרה הוצבו לוחות הסבר (בגרמנית ובאנגלית) על ההיסטוריה של המיזם ועל מאפייניו האדריכליים. בכיכר שטרָאוּסבֶּרג יש פסל ראש־חזה של מרקס ואילו ב-Café Sibylle במס’ 72 מוצגת בקביעות תערוכה קטנה העוסקת באדריכלות של השדרה ובחיים במזרח גרמניה. האתר החדש ביותר בשדרה (נפתח ב־2011) הוא המוזיאון למשחקי מחשב (Computerspielemuseum), שייקח אתכם למסע נוסטלגי אל פקמן, דונקי קונג, האחים מריו ושאר חלוצי הגֵיימינג. עם התצוגות המעניינות ביותר נמנים מכונת פּוֹנג מקורית מ־1972, לוח זמנים של פריצות־הדרך העיקריות בעולם בתחום המשחקים, ומשחק הגורם כאב פיזי למשתתפים בו (ולמרות זאת זוכה לפופולריות רבה בקרב המקומיים; לכו תבינו גרמנים). |תמונה_בטקסט400|