מִבשלת בירה רחבת=ידיים מהמאה ה־19 הוסבה למתחם תרבות ובו ברים, מועדונים, אולמות אירועים, בית קולנוע ועוד. במבני הלבֵנים שבהם יוצרו הבירות שוכנים בין השאר תיאטרון RambaZamba, שנוסד בידי אם לילד עם תסמונת דאון וצוות השחקנים בו מבוסס על בעלי מוגבליות; מועדון הספרות Haus für Poesie; המועדונים Soda ו-Alte Kantine; ומוזיאון (Museum in der Kulturbrauerei), העוסק בחיי היומיום במזרח גרמניה בתקופה הקומוניסטית. |תמונה_בטקסט5574| בשטחים הפתוחים במתחם ניצבים מספר פסלים ומתקיימים מגוון אירועים תחת כיפת השמיים, בהם שוק שבועי לאוכל רחוב (ינואר-אוקטובר, א' 14:00-18:00) ושוק חג מולד מושקע ומואר, השואב את השראתו ממדינות סקנדינביה. מתעניינים בסיפורה ההיסטורי המרתק של המבשלה? חפשו את העמודים המסומנים באות i בצבע ירוק, שם תוכלו לצפות בסרטונים בנושא (בגרמנית באנגלית) באמצעות סריקת קודי QR למכשיר הנייד שלכם.

צאו מהתחנה לכיוון Metzer Str. פנו ימינה, חצו את הכביש ואז פנו ימינה ומיד שמאלה ל-Metzer Str. ליד הסופרמרקט האורגני LPG (אחד מרבים בשכונה) פנו שמאלה ל-Kollwitzstr ולאחר כמאה מ’ תראו משמאלכם את מגרש ההרפתקאות קוֹלֶה 37 (Abenteuerspielplatz Kolle 37), יוזמה שכונתית המספקת לילדים בגילאי 6-16 מרחב חופשי למשחק יצירתי עם חומרי בניין טבעיים (עץ, אבן, חול וכדומה). המבוגרים האחראים מספקים חומרים ומשגיחים על הבטיחות, אבל לא מתערבים במשחק. |המסגרת|הצפרדע שהייתה לנסיכה תהפוכות רבות עברו על פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג בטרם הפכה לשכונה האופנתית ביותר בברלין. היא הוקמה כפרבר שינה לפועלים בסוף המאה ה=19, ובזכות ריחוקה ממרכז העיר ומריכוזי התעשייה כמעט ולא נפגעה במלחמת העולם השנייה. עובדה זו לא הרשימה במיוחד את השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה, שבחר לא להשקיע בשיפוץ הבתים הישנים, מה שהוביל להידרדרות רבתי במצב השכונה ולעזיבה המונית. בבתים המוזנחים שנותרו התגוררו בעיקר אינטלקטואלים ואמנים, שהתנגדו לשלטון הדיקטטורי, והשכונה היתה כר פורה לתסיסה האזרחית שהובילה לנפילת החומה. לאחר האיחוד יזמה עיריית ברלין תוכנית שיפוץ מקיפה, וזו הצליחה מעל המשוער: תוך שנים ספורות הפכה פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג לכתובת מבוקשת, בזכות שילוב מנצח של רחובות מגורים שלווים ובטוחים עם סצינה ערה של בתי קפה, מסעדות וברים. גם היום נוהרים לאזור בעלי מקצועות חופשיים ומשפחות צעירות, ואלה מאיצים את תהליך הג'נטריפיקציה - למורת רוחם של התושבים הוותיקים. המשיכו באותו רחוב עד כיכר קוֹלוויץ (Kollwitzplatz), הקרויה על שם האמנית קֶתֶה קוֹלוויץ (מימינכם תראו שלט זיכרון במקום בו התגוררה האמנית ובלב הכיכר יש פסל ארד שלה). הכיכר היא לב הרובע: בקיץ היא שוקקת פעילות והרחובות מסביב רצופים בתי קפה ומסעדות, בהן Gugelhof המיוחסת. ביום ה’ מתקיים כאן שוק אורגני פופולרי, בשבת - שוק איכרים. +--- ניתן להוסיף למסלול עוד סיבוב של כ־45 דקות בחלקה הצפוני והפחות מוכר של השכונה. צאו מהכיכר ב-Kollwitzstr ולכו עד חנות הנעליים הייחודית Wildling (מס' 81) והקונדיטוריה הצמודה אליה Anna Blume (מס’ 83), ששמה יצא למרחוק. פנו שמאלה ומיד תראו מספר גזעי עצים שבתוכם מדפי ספרים; זוהי ספריית השאלה חופשית, המשרתת את תושבי השכונה. שובו ל-Kollwitzstr ופנו שמאלה. בבית מס' 97, המעוטר בציורי קיר שמזכירים את עברו האוונגרדי של הרובע, שוכן הקפה=בר Lyrik. כשתחצו את הרחוב הראשי Danziger Str תראו משמאל (על בית מס' 55) ציור קיר של ציפור במעופה. המשיכו עד פינת Göhrener Str והביטו ימינה. כאן, בתוך כנסייה עתיקה, שוכן המוזיאון לילדים מאך מיט (MACHmit! Museum für Kinder), המומלץ למשפחות. פנו שמאלה, אל כיכר חבויה, ואז ימינה ושמאלה ל-Raumer Str. כאן היכנסו ל"אטליז הטבעוני" Die Vetzgerei ואז פנו ימינה ל-Duncker str כדי להתענג על המראות והטעמים של Goldhahn & Sampson. אחרי ששטפתם את העיניים (ואולי גם קניתם), שובו ל-Raumer Str, קחו קפה ועוגה מ-Tilda ושבו על הספסלים בכיכר הֶלמהוֹלץ (Helmholtzplatz), המרכז החברתי של השכונה. סביב הכיכר תוכלו גם לאכול ארוחה רוסית ב-Moloko ולקנות מתנות רבות=השראה ב-Victoria met Albert. לאוהבי קפה ונוסטלגיה מומלץ להמשיך ב-Raumer Str עד בית הקפה והמגדנייה Firstcrack. צאו מהכיכר שמאלה, אל Lychener Str, ובקצה הרחוב חצו את הכביש הראשי והשתלבו במסלול הראשי בכניסה לקוּלטוּרבּרָאוּאֶרָיי.---+ פנו שמאלה לרחוב השקט Knaackstr, שלאורכו מספר סדנאות לציור ולעיטור קרמיקה (עדות ניצחת להתברגנות של הרובע). בקצה הרחוב מתנוססים מגדלי הלבֵנים של קוּלטוּרבּרָאוּאֶראי (Kulturbrauerei), מִבשלת בירה שהוסבה למרכז תרבות; המשיכו לאורך החומה והיכנסו למתחם ליד המוזיאון המוקדש לחיי היומיום במזרח גרמניה. בלו כחצי שעה בין מבני המבשלה ואז צאו לרחוב הראשי Schönhauser Allee ופנו ימינה. במס’ 43 שוכנת חנות בגדי הכדורגל של המותג Hoolywood, שמקורו במחאה נגד הממשל הקומוניסטי, וכיום מזוהה עם הגנה על חופש הביטוי במרחב הציבורי. ליד החנות פנו שמאלה וחצו את השדרה. על אי התנועה מתחת לפסי האוּ־בּאן ניצב Konnopke’s Imbiss, דוכן נקניקיות שנוסד ב־1930 והיה למוסד. באותה הזדמנות הסתובבו לאחור ותראו ציור קיר מבלבל בסגנון 'חיקוי המציאות' על חזיתו של בית מס' 43a. לאחר שתחצו את הכביש פנו חצי־שמאלה אל קאסטאניֶינְאָלֶה (Kastanienallee), ציר החיים הראשי של השכונה, שלאורכו עשרות בתי־קפה, ברים וחנויות. הליכה קצרה תביא אתכם אל גינת הבירה הענקית Prater (מימין), המלאה בקיץ מפה לפה. ב-Oderberger Str פנו ימינה אל רחוב הרצוף בוטיקים וחנויות אופנה, מ-Flagshipstore (מס’ 53) המתמחה ביצירות של מעצבים מקומיים ועד חנות המשומשים המרתקת Paul’s Boutique (מס’ 47). עצרו לוופל בלגי ב-Kauf dich Glücklich (מס’ 44) ואז שובו לקאסטאניֶינְאָלֶה ופנו ימינה. +---ביום א’ כדאי להמשיך עד מָאוּאֶרפּארק (Mauerpark) ולהקדיש שעה־שעתיים לשוק הפשפשים הנהדר. בדרך חזרה היכנסו לחנות הווינטג' המשונה VEB Orange. ---+ במהרה תראו מעברו האחר של הרחוב בית לא־משופץ ועליו אותיות היוצרות כתובת. זהו טוּנטֶנְהָאוּס (Tuntenhaus; מס’ 86), סקוואט שרוב דייריו שייכים לקהילה הגאה (משמעות השם היא ‘בית המלכות’), והכתובת היא מחאה כנגד הקפיטליזם המוביל לעליית מחירי השכירות. בהמשך תעברו על פני שלושה מוסדות תרבות מקומיים: בית הקפה הרדיקלי Café Morgenrot (מס' 85), חנות הקומיקס Modern Graphics (מס’ 79) והקולנוע האינטימי Lichtblick (מס’ 77). המשיכו עוד כ־300 מ’ אל המזנון הבלתי־ניתן־להגדרה W – der Imbiss (מס’ 49), שמייצג היטב את אופי השכונה, ואל חנות המתנות pist life store, ממול. העיפו מבט ימינה אל כנסיית ציון (Zionkirche), שבה פעל בשנות ה־30 אחד ממובילי ההתנגדות הנוצרית לנאצים, ואז המשיכו אל הפינה הבאה, שם יש עוד סניף של Kauf dich Glücklich. מגרש המשחקים ממול יוביל אתכם אל פארק וָיינבֶּרג (Volkspark am Weinberg), מקום נפלא לתפוס שמש עם המקומיים ולטייל עד האגם הקטן שבקצה. בפארק שוכנת גם המסעדה האיכותית Nola’s, ששמה יצא למרחוק, ובקצהו יש פסל של המשורר היהודי היינריך היינה. מהפארק צאו ל-Brunnenstr, פנו שמאלה ולאחר כ־250 מ’ תגיעו לנקודת הסיום.*סמסלול*

צאו מתחנת האוּ=בּאן לפי השילוט Fehrbelliner Str והסתובבו לאחור עד שתראו מולכם את פסלו של אָלוׁאיס זֶנֶפֶלדֶר, מחזאי שהמציא את טכניקת הליתוגרפיה (הדפס אבן). בכיכר זֶנֶפֶלדֶר (Senefelder Platz), משולש הדשא מאחורי הפסל, נאספו באוקטובר 1938 מאות יהודים מתושבי הרובע, שלא הייתה להם אזרחות גרמנית, ונשלחו אל גבול פולין, שם סבלו ימים ארוכים ללא מזון ומחסה בטרם הסכימה ממשלת פולין לקבלם. למרבה הצער, אין עדיין בכיכר שלט הנצחה לאירוע. לכו לאורך Kollwitzstr (הרחוב שמימין לכיכר) עד פינת מֶצֶר שטראסֶה (Metzer Str), והביטו ימינה אל השדרה שלאורכה היו בחורים ובחורים מיהודי הרובע מטיילים בשבתות בבגדיהם היפים ובוחנים מועמדים לשידוך. |תמונה_בטקסט708| חצו את הכביש ופנו שמאלה. במהרה תראו מימינכם שער ברזל סגור, מעוטר במגן דוד, המציין את הכניסה למעבר היהודים (Judengang), המוביל אל בית הקברות היהודי שֶנהָאוּזֶר אָלֶה (Jüdische Friedhof Schönhauser Alle). מספרים כי המעבר נבנה מכיוון שמלך פרוסיהפרידריך וילהלם השלישי התרגז על כך שבכל פעם שנסע לארמונו בצפון העיר נאלץ להתעכב בשל לוויה יהודית ברחוב הראשי, ולכן אילץ את יהודי העיר לבנות מעבר צדדי לבית הקברות. |תמונה_בטקסט957| המעבר סגור כיום למבקרים, וכדי להגיע לכניסה הראשית לבית הקברות יש לחזור לרחוב הראשי Schönhauser Alle ולפנות בו ימינה. בדרך תראו מימינכם מבנה לבֵנים מרשים, שהיה בית האבות היהודי (Jüdisches Altersheim) השני שהוקם בברלין. מכאן המשיכו עד בית הקברות; אם תבחרו להיכנס, הקדישו כחצי שעה עד שעה לביקור באתר. |תמונה_בטקסט5576| בצומת הבא (פינת Wörther Str) חצו לעברה האחר של השדרה הרחבה ואז פנו שמאלה (חזרה) ולכו עד המעבר הצר שליד בית מס' 162a. המעבר מוביל אל המקום שבו שכן בית היתומים של ברוך אָאוּאֶרבָּך (Baruch Auerbachsche Waisenhaus), מוסד יהודי ותיק שהילדים שחיו בו נשלחו בידי הנאצים אל מותם בשנת 1942. שלושה שלטי זיכרון (אחד על הבית, אחד במעבר ואחד בחצר הפנימית מגוללים את תולדות המוסד, ועל השריד היחיד מקיר המבנה שנותר נחקקו שמותיהם של הילדים ואנשי הצוות שנרצחו בידי הנאצים. |תמונה_בטקסט5577| שובו על עקבותיכם והיכנסו אל ימינה ל-Wörther Str, שיוביל אתכם לכיכר קוֹלוויץ (Kollwitzplatz) המוריקה. פנו ימינה ל-Knaackstr ואחרי מס' 43 תראו את הכניסה האחורית ל'מעבר היהודים'. בצומת הבא שימו לב לשלט הזיכרון על ביתה של האמנית קֶתֶה קולוויץ (משמאל לרחוב), שאמנם לא הייתה יהודייה אך סבלה קשות בשל התנגדותה לנאצים. לאחר עוד כ־150 מ’ תראו מגדל מים (Wasserturm) גדול, המכונה בפי המקומיים ‘הרמן השמן’. המבנה, במקור מ=1856, שימש בתקופה הנאצית מחנה ריכוז ומעצר למתנגדי המשטר, בהם יהודים; לוח זיכרון מגולל את עברו האפל של המגדל, שאולמותיו הוסבו בשנים האחרונות לדירות יוקרה. |תמונה_בטקסט709| פנו שמאלה ל-Rykestr; הבית המרשים במס’ 53 הוא בית ספר יסודי יהודי (בניהולה של עמותת רון לאודר), ואילו בחצר הפנימית מאחוריו שוכן בית הכנסת ריקֶשטראסֶה (Synagoge Rykestrasse), אחד הבודדים בברלין שנבנו לפני התקופה הנאצית ומשמשים לתפילה גם היום. בית הכנסת, שנחנך בשנת 1904, חולל בידי הנאצים בליל הבדולח אבל לא נשרף כליל, ולכן המשיך לשמש את הקהילה גם במהלך המלחמה ואחריה. בשנת 2007 הושלם שיפוץ כללי בחלל הפנים, בתכנונה של האדריכלית הישראלית רות גולן, וכיום זהו בית הכנסת היפה ביותר בברלין והגדול ביותר בגרמניה (כאלף מקומות). עם זאת, בית הכנסת אינו פתוח למבקרים אלא לתפילות בלבד, ודרך השער ניתן רק לראות חלק קטן מחזיתו. |תמונה_בטקסט710| מול בית הכנסת שוכנת מסעדת Mazel Topf, המתמחה באוכל יהודי (לא כשר) ומהווה עדות מעניינת להתחדשות היהודית ברובע. כדי לסיים את הסיור המשיכו באותו רחוב עד פינת Wörther Str ושם פנו ימינה; לאחר כ־200 מ’ תגיעו לשדרה רחבה ובה תחנת החשמלית.*סמסלול*

בשוק הגדול (Flohmarkt am Mauerpark), סמוך לתוואי החומה לשעבר, מוכרים בעיקר חפצי אמנות, חפצי נוי ומזכרות. האטרקציה האמיתית היא מה שקורה בפארק הסמוך, שבימים שטופי שמש מתמלא במקומיים שמפטפטים, מנגנים ונהנים מהחיים. במרכז הפארק מתקיים בקביעות אירוע קריאוקי והאווירה מזכירה פסטיבל.