את הסיור במתחם כדאי להתחיל ליד מרכז בָּייסְהָיים (Beisheim Center), שנבנה בהשראת גורדי השחקים של ניו יורק; המבנה שבו שוכן מלון היוקרה Ritz Carlton שואב את השראתו ממרכז רוקפלר במנהטן. אחרי המלון פנו ימינה ותראו משמאלכם את בניין הזכוכית של מטה חברת הרכבות הגרמנית (DB); עברו על פניו ואז פנו שמאלה במזלג ולכו לאורך קירות הזכוכית עד שתראו חלונות ומראות עתיקות משולבים בבניין החדש. אלה הם השרידים היחידים שנותרו ממלון אֶספּלאנאד (Hotel Esplanade), סמל סטטוס שבו התארחו כל המי ומי, מגרֶטָה גארבּוֹ עד הקיסר וילהלם השני. המלון נהרס בהפצצות, אבל אולם הקיסר (Kaisersaal) שרד, ואתו גם חדר ארוחת הבוקר; שניהם הוכרזו מבנים לשימור ולכן שולבו במתחם המודרני - לאחר שהוזזו כ־75 מ’ ממקומם המקורי. |תמונה_בטקסט561| המשיכו ישר והיכנסו למרכז סוני (Sony Center), בתכנונו של האדריכל הגרמני הֶלמוּט יאן. מעליכם תראו גג בדמות אוהל, המקשר בין הבניינים שבהם שוכנים משרדי החברה. מתחת לגג נפתחת רחבה נעימה, מוקפת בתי קפה, מסעדות ובתי קולנוע; כדאי לשוב לכאן גם בשעות הערב, כדי לראות איך הגג המרשים מואר בשלל צבעים, ולשבת במסעדות או בברים מסביב. במבנה שמשמאל לרחבה שוכן המוזיאון לקולנוע ולטלוויזיה (Museum für Film und Fernsehen), המתמקד בקולנוע הגרמני ובייחוד בימי השיא שלו, בשנות ה־20 וה־30. המוזיאון, העוסק בין השאר בחייה וביצירתה של השחקנית מָרלֶנֶה דיטריך, מומלץ לחובבי התחום ומדריך־השמע שלו מצוין. |תמונה_בטקסט13| פנו שמאלה וצאו ממרכז סוני לכיוון הכביש הראשי; מימינכם תראו ג’ירפה עשויה לגו, המציינת את הכניסה ללֶגוֹלֶנד (Legoland), מתחם מומלץ למשפחות עם ילדים. לפניכם משתרע החלק השלישי (והגדול ביותר) של פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ, רובע דָיימלֶר (Daimler-Quartier), שרובו בנייני משרדים אבל יש בו גם מסעדות, קניון ובתי מגורים. |תמונה_בטקסט11| +--- למתעניינים באדריכלות ובאמנות מומלץ להוסיף למסלול גם סיבוב קצר ברובע דָיימלֶר. בג׳ירפה של לֶגולֶנד פנו ימינה ולכו עד הרמזור. כאן פנו שמאלה וחצו את Potsdamer Str דרך שדרת הכוכבים (ראו להלן); מעברו האחר של הכביש תראו את פסל החוצות המתאגרפים של האמן קית’ הֶרינג, השייך לאוסף האמנות של דָיימלֶר. כמה צעדים אחר־כך תראו מרחוק את המבנה הגבוה ביותר בפּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ, מגדל האָטרִיוּם (Atrium Tower); המגדל תוכנן בידי רֶנצוֹ פּיאָנוֹ עבור חברת דֶבּיס (חברה־בת של דָיימלֶר) ובראשו הוצב לוגו החברה, המזכיר קובייה ירוקה. |תמונה_בטקסט16| המשיכו ב-Eichhornstr אל כיכר מָרלֶנֶה דיטריך (Marlene-Dietrich-Platz), מרכז הבילויים של פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ היום: מימין, בבניין שתיכנן האדריכל רֶנצוֹ פּיאָנוֹ כמוזיאון למכוניות, שוכנים הקזינו של ברלין (Spielbank Berlin) ותיאטרון פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ (Theater am Potsdamer Platz) ואילו משמאל ניצב תיאטרון בּלוּמקס (BlueMax), שנבנה במיוחד עבור מופעי המוזיקה והמולטימדיה של ה-Blue Man Group. |תמונה_בטקסט565| פנו שמאלה ב-Alte Potsdamer Str, רחוב רצוף־עצים שנועד להשרות תחושה של ‘עיר קטנה’ ברובע המסחרי. ברחוב הראשון פנו ימינה וחצו את הקניון פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ אָרקאדֶן (Potsdamer Platz Arkaden) לכיוון פארק טילָה דוּריֶיה (Tilla-Durieux Park), רצועה ירוקה המשתרעת בלב רובע דָיימלֶר ומשמשת את בנייני המגורים של הרובע, מעברו האחר של הפארק. פנו שמאלה ולכו לאורך הפארק, בינו לבין בניין משרדים חללי וסופר־מודרני של האדריכל ריצ’ארד רוֹגֶ׳רס (החתום גם על מרכז פּוֹמפּידוּ בפאריז). |תמונה_בטקסט20| בקצה הבניין פנו שמאלה והיכנסו לחצר קטנה כדי לראות את בית היין הוּת (Weinhaus Huth), ששרד את ההפצצות בזכות חיזוקי הפלדה בקירותיו, וכיום משמש חלל תצוגה לאוסף דָיימלֶר (Daimler Contemporary), מבחר נאה של אמנות בת־זמננו. צאו מהחצר, פנו שמאלה והמשיכו לאורך הבניין עד שתראו את הרמזור המשוחזר, שם תצטרפו למסלול הראשי. ---+ הפנו את הגב לג’ירפה ולכו לאורך הכביש עד למעבר החציה. משמאל (כשפניכם לרובע דָיימלֶר) תראו את מגדל קוֹלהוֹף (Kollhoff-Tower; על שם האדריכל הנס קוֹלהוֹף שתכנן אותו), גורד שחקים חום שבראשו קישוטי זהב היוצרים מעין ‘כתר’. חצו אל אי התנועה שבאמצע הכביש, שלאורכו נפרשת שדרת הכוכבים של ברלין (Boulevard der Stars); לאורך השדרה הוצבו משקפות שדרכן ניתן לצפות בהולוגרמות של כוכבי הקולנוע הגרמני. המשיכו לאורך השדרה עד קצהה ואז פנו ימינה וחצו את הכביש. |תמונה_בטקסט18| לפניכם תראו מבנה ירוק משונה שבראשו שעון ואורות מתחלפים; זהו שחזור של הרמזור הראשון בברלין, שהוצב בפּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ ב־1924 כדי לכוון את התנועה ההומה. אם תפנו ימינה ל-Alte Potsdamer Str, תוכלו להיכנס למגדל קוֹלהוֹף ולנסוע במעלית המהירה ביותר באירופה אל נקודת התצפית פנורמה־פּוּנקט (Panorama-Punkt), המשקיפה לנוף נפלא לשלושה כיוונים. הקדישו לתצפית חצי שעה עד 45 דקות. |תמונה_בטקסט563| המשיכו ישר, במקביל ל-Stresemannstr, עד שתראו מולכם בניין משרדים בגון חום, שחזיתו העגולה היא מחווה לבית פאטֶרלאנד (Haus Vaterland), מרכז הבילויים החשוב ביותר באזור בשנות ה־20. כאן, במקום שבו מתחברת ההיסטוריה ההוללת של המתחם עם ההווה העסקי שלו, מסתיים המסלול.*סמסלול*

אלת הניצחון (‘אֶלזֶה המוזהבת' בפי המקומיים), המשקיפה על הטירגארטֶן ממרומי הזיגֶסזוֹילֶה (Siegessäule, עמוד הניצחון), כיכבה בסצינות מפתח מהסרט |הנטה|מלאכים בשמי ברלין|סנטה| ונמנית עם הסמלים המוכרים ביותר של העיר. העמוד והפסל נבנו לזכר סדרת הניצחונות הצבאיים של פרוסיה על דנמרק (1864), על אוסטריה (1866) ועל צרפת (1871); התבליטים שבבסיס העמוד מייצגים סצינות קרב ממלחמות אלה, ולאורכו הודבקו תותחים שנלקחו כשלל ונצבעו בזהב. העמוד הוצב תחילה בכיכר שמול הרָייכסטאג, אבל ב־1939, במסגרת תוכנית גֶרמאניָה, הועבר למיקום אסטרטגי בשדרה החוצה את הפארק. אז גם נוספה לעמוד עוד קומה, שהגביהה אותו בשבעה מטרים וחצי, ומארבעת עבריה של הכיכר הוצבו מבנים ניאו־קלאסיים בתכנונו של האדריכל הנאצי אלברט שפֶּר. המבנים, שחורי כדורים ממלחמת העולם השנייה עדיין ניכרים בקירותיהם, הם הכניסות למעברים תת־קרקעיים המובילים אל העמוד עצמו. בבסיס העמוד יש מוזיאון קטן העוסק בבנייתו ובתהפוכות שעברו עליו, ומשם מטפסות 270 מדרגות אל מרפסת תצפית צרה, המשקיפה לנוף נאה של הטירגארטֶן ומרכז העיר. מצפון לעמוד, בתוך הטירגארטֶן, הוצבו פסליהם של אוטו פון ביסמרק, הקנצלר שהוביל את פרוסיה לאותם ניצחונות גדולים, ושל שני הגנרלים שפיקדו על צבאו, הֶלמוּט פון מוֹלטקֶה ואָלבּרֶכט פון רוֹן.

המופע של 'האנשים הכחולים' כבש את העולם בסערה, ובברלין נבנה עבורו תיאטרון מיוחד, המותאם באופן מושלם למופע. מוזיקה מקורית, תנועה ואינטרקציה עם הקהל משתלבים לחוויה ייחודית. יקר, אבל שווה.

בבניין הרָייכְסטאג (Reichstag), שהושלם ב־1894, התכנס הפרלמנט של הקיסרות הגרמנית עד 1918 ושל רפובליקת ויימאר עד 1933. המבנה הניאו־בארוקי המפואר, שייצג את העוצמה הגרמנית, הוכתר בכיפה מרשימה מפלדה וזכוכית והיה לאחד מסמלי העיר. ב־27 בפברואר 1933, פחות מחודש לאחר עליית היטלר לשלטון, עלה הבניין באש. הנאצים האשימו את הקומוניסטים בשריפה וניצלו את ההזדמנות לחוקק את ‘צו הרייכסטאג’, שאִפשר להם לסגור עיתונים, לעצור מתנגדים פוליטיים ללא משפט, ולנצח בבחירות, שהתקיימו פחות משבוע לאחר מכן. השריפה נותרה צרובה בזיכרון הגרמני כנקודה שבה השלים היטלר את השתלטותו על השלטון. |תמונה_בטקסט5526| בתקופה הנאצית לא התכנס הפרלמנט ברָייכסטאג, וגם אחרי מלחמת העולם השנייה לא היה בו שימוש: המבנה ניצב במערב ברלין (סמוך מאוד לחומה) והפרלמנט של מערב גרמניה לא התכנס בברלין אלא בעיר הבירה בּוֹן. רק לאחר איחוד גרמניה הוחלט להחזיר את הבירה לברלין, ולשם כך גם לשפץ את בניין הרָייכסטאג; המשימה הוטלה על האדריכל הבריטי נורמן פוֹסטֶר, שהחליט לא רק לשחזר את החזיתות הניאו־בארוקיות אלא גם לבנות מחדש את הכיפה שנהרסה בהפצצות, אבל הפעם מזכוכית בלבד – סמל לשקיפות של הדמוקרטיה הגרמנית. העבודות הושלמו ב־1999, ומאז מתכנס כאן הבּוּנדֶסטאג (Bundestag) – הבית התחתון של הפרלמנט הגרמני. מאז שהושלמה, מושכת הכיפה השקופה של פוֹסטֶר תיירים רבים, הן בשל צורתה הייחודית והן בזכות הנוף הפנורמי אליו היא משקיפה. המבקרים, המטפסים במסלול לולייני אל קצה הכיפה, משתקפים בפסל־מראות אנכי, ומקבלים הסברים מעניינים על המבנים מסביב ועל הנוף באמצעות מדריך־שמע במספר שפות (ללא תשלום). |תמונה_בטקסט5525| משיקולי ביטחון, מאז 2012 לא ניתן לבקר ברָייכסטאג ללא הרשמה מראש. ב|הלינק: https://www.haolam.co.il/740|אתר האינטרנט|סלינק| תוכלו לבחור בין ביקור בכיפה, אליו מספיק לרוב להירשם מספר ימים מראש (עד שבועיים בשיא העונה), לבין סיור מודרך בפרלמנט (כולל ביקור בכיפה), המחייב הרשמה של חודש־חודשיים מראש. הסיור המודרך כולל ביקור באולם המליאה ובחדרי האירוח הטקסיים, ובמהלכו מראים המדריכים כתובות גרפיטי שהותירו חיילים רוסיים על הבניין בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. ההדרכה בסיור מעניינת בדרך כלל, גם אם מעט טרחנית. מי שלא נרשמו מראש ובכל זאת רוצים לבקר בכיפה יוכלו לנסות את מזלם בביתן ההרשמה מעבר לכביש או להזמין מקום במסעדת־הגג Käfer. בכל מקרה, קחו בחשבון שהבדיקה הבטחונית והעלייה לכיפה במעלית אורכים יחד כ־20 דקות ועלולים להיות קצת מלחיצים (השומרים לא הכי נחמדים והמעלית צפופה). בכניסה לרייכסטאג חובה להציג דרכון. סמוך למתחם הבידוק הבטחוני שבכניסה לרָייכסטאג ניצבת אנדרטה לזכר 96 חברי פרלמנט, רובם קומוניסטים וסוציאליסטים, שנרצחו בידי הנאצים בבתי־כלא ובמחנות ריכוז. האנדרטה מורכבת מלוחות ברזל אנכיים, עליהם חרותים שמות הקורבנות, תאריכי הלידה והמוות, מקום הלידה וההשתייכות המפלגתית.

רכיבה על אופניים היא הדרך הנוחה והמהנה ביותר לבקר בפארק העירוני טירגארטֶן ובאתרים הרבים שבתוכו. מומלץ מאוד לסטות לפעמים מהמסלול כדי לראות פינות חמד של ירק, פלגי מים ופסלים נוספים, וכן לערוך פיקניק באחת המדשאות בפארק. *המסלול* המסלול מתחיל בקצה הצפוני של תחנת הרכבת של גן החיות (|אס| Zoologischer Garten). מכאן סעו צפונה בשביל רחב העוקב אחר מסילת האֶס־בּאן ונכנס לפארק. אחרי גינת הבירה Schleusenkrug פנו שמאלה, אל גשר החוצה תעלה ציורית, ומיד אחר־כך פנו בשביל היורד ימינה (זהירות! השביל הממשיך ישר מוביל למדרגות). לאחר העיקוף פנו שוב ימינה וחצו עוד גשר, אל שביל שמשני צדיו ניצב אוסף מקסים של מנורות רחוב עתיקות, מהתקופה שבה הוארו רחובות הערים בשמן ובגז. המנורות הובאו לכאן מכל רחבי גרמניה ואירופה, ועל כל אחת מהן יש שלט המציין את מקורה. המשיכו עד השדרה החוצה את הפארק. משמאל תראו את תחנת |אס| Tiergarten , שמאחוריה מתקיים בימים שבת וא’ שוק הפשפשים של ה־17 ביוני. הפנו את הגב לתחנה ופנו לשביל המקביל לשדרה הראשית (משולט Bremer Weg). לאחר כ־400 מ’ פנו שמאלה בשביל שיביא אתכם אל עמוד הניצחון (Siegessäule). אם תרצו לצפות על העיר מהעמוד, קשרו את האופניים בפארק והקדישו כ־45 דקות לעלייה במדרגות, לצילומים ולירידה חזרה. כשפניכם לעמוד הניצחון, פנו ימינה וסעו סביב הכיכר עד ליציאה השלישית (Spreeweg). כאן פנו ימינה וסעו 200 מ’ עד ארמון בֶּלְווּ (Schloss Bellevue). אחרי שתצלמו את הארמון פנו ימינה בשביל שבין הכביש לנהר שפּרֶה (Spree). השביל עובר על פני בית תרבויות העולם (Haus der Kulturen der Welt) ומגדל הפעמונים ומגיע למשטח הדשא שמול הרייכסטאג (Reichstag), שם מומלץ לעצור למנוחה ולצלם את כיפת הזכוכית של בניין הפרלמנט ואת מבני הממשל ברצועת המבנים הפדרליים משמאל. סעו עד הרייכסטאג ושם פנו ימינה, חצו את הכביש והיכנסו שוב לפארק בשביל הרחב Simsonweg. עברו על פני האנדרטה לבני הסינטי והרוֹמָה ובקצה השביל פנו ימינה ועצרו בנקודת תצפית נאה על שער בּראנדֶנבּוּרג (Brandenburger Tor); זהו בדיוק המקום שבו עמד נשיא ארה”ב רונלד רייגן בעת נאומו המפורסם משנת 1987, אז קרא למנהיג ברה”מ גוֹרְבּאצ’וֹב “הרוס את החומה הזו!”. שלט זיכרון על הקרקע מציין את הנאום. צלמו את השער ואז חצו את השדרה הראשית ופנו ימינה, בשביל Bremer Weg המקביל לשדרה (אבל בתוך הפארק ולא לאורך המדרכה). לאחר כ־350 מ’ פנו ימינה ומיד תראו מולכם את האנדרטה הסובייטית בטירגארטֶן (Sowjetisches Ehrenmal in Tiergarten), מבנה־אבן רב־רושם שנחנך ב־1945 לזכר 80,000 החיילים הרוסים שנהרגו בקרב על ברלין. לצדי האנדרטה ניצבים טנקים ותותחים מהסוג ששימש את הרוסים בקרב, ובראשה ניצב פסל גדול של חייל סובייטי מנצח. שובו על עקבותיכם, חצו את השביל הראשי והמשיכו ישר, לעומק הפארק. זה הזמן לתפוס שלווה וליהנות מהירוק בעיניים; בצומת השבילים הבא, לאחר כ־300 מ’, פנו חצי־ימינה אל Ahornsteig והמשיכו עוד כ־900 מ’ עד האי לוּאיזֶה (Luiseninsel). האי המלאכותי הוא גן פרחים ססגוני שהושלם בשנת 1809 כמחווה למלכה האהובה לוּאיזֶה, שנהגה לטייל בחלק זה של הפארק; בגן ניצבים מספר פסלים, בהם אחד של לוּאיזֶה עצמה. המשיכו ישר דרך האי (בשטח האי עצמו יש לרדת מהאופניים ולהוליך אותם בשביל) ופנו ימינה ל-Grosser Weg, שביל רחב יותר שבו כולם יוכלו לנסוע יחד בשורה. לאחר כ־500 מ’ תראו מימינכם את האי רוּסוֹ (Rousseau-Insel) - אי מלאכותי קטנטן, שהוא העתק מדויק של מקום קבורתו של הפילוסוף הצרפתי הנודע. המשיכו בשביל עד הכביש הראשי ואז פנו שמאלה וסעו על המדרכה עד שתגיעו לרמזור. כאן גובל הפארק ברובע הדיפלומטים של ברלין: לפניכם וקצת משמאל תראו את שגרירות ערב הסעודית, המכוסה עיטורים דמויי תחרה, ואילו מימין (מעברו האחר של הכביש) ניצב בניין בצבע טורקיז ובו שגרירויות המדינות הנורדיות. פנו ימינה, חצו את הכביש והיכנסו חזרה לפארק. במזלג בחרו בשביל השמאלי, שיוביל אתכם דרך יער שליו וגשרון (קצת מאתגר לרכיבה) מעל פלג מקסים. כשתשובו לשביל הרחב (Grosser Weg) פנו שמאלה וכמעט מיד שוב שמאלה; השביל יהפוך לרחוב של ממש (Lichtensteinallee) ומימינכם תראו את Café am Neuen See, בית קפה משולב בגינת בירה לגדת אגם שליו. כאן תוכלו לנוח, לאכול ולצבור כוחות לעלייה שבהמשך הרחוב, המובילה אל גשר מעל תעלת לאנדבֶר (Landwehrkanal) הציורית. מיד אחרי הגשר פנו ימינה וסעו לאורך התעלה, בשביל הנושק לגדר האחורית של גן החיות (Zoo Berlin); אם יהיה לכם מזל, תוכלו אולי לראות אחדים מבעלי החיים. בקצה השביל תשובו לגינת הבירה Schleusenkrug, שם מתעקל השביל שמאלה וחוזר לנקודת המוצא.*סמסלול*

במרכז התגליות לגולנד (Legoland Discovery Center), מתחת למרכז סוני, אין רכבות הרים ומתקני שעשועים כמו באתרים בעלי אותו שם בדנמרק ובדרום גרמניה - אבל הוא בכל זאת יספק שעות של הנאה לילדים בכל גיל. עם המתקנים המלהיבים באתר נמנים ‘רכיבה על גב הדרקון’, מעין רכבת־שדים העוברת בין דמויות מצחיקות ומבהילות ומסתיימת בהפתעה רטובה, ומסלול נינג’אגוֹ, שם לומדים לנוע כנינג’ה קל־רגליים כדי להתחמק מקרני לייזר. בנוסף תוכלו לזהות את כל האתרים שבהם ביקרתם בברלין ב’מיני־לנד’, שם ניצבים דגמי לגו מפורטים להפליא של שער בּראנדֶנבּוּרג, בית העירייה, הקתדרלה ועוד. המתחם האחרון מוקדש למשחק חופשי, ובו יוכלו ילדים וילדים־ברוחם ליצור מבני לגו כאוות נפשם; כל חדר מוקדש לסוג אחר של לגו, בהם אחד שמיועד לילדים קטנים ממש, עם אבני לגו גדולות במיוחד. במתחם יש גם קפטריה, וביציאה ממוקמת (כצפוי) חנות לגו גדולה, ממנה תוכלו להביא מזכרות לחברים.

משמעותו המילולית של השם טירגארטֶן (Tiergarten) היא ‘גן של חיות’ - אבל לא מדובר בגן חיות במובן המקובל של המילה, אלא ביער־ציד פרטי ששימש את בני שושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן, והוסב במאה ה־18 לפארק עירוני. במאה ה־19 תוכנן הטירגארטֶן מחדש כפארק נוף בנוסח אנגלי, ובו אזורי ‘יער טבעי’ לצד מדשאות, פסלים, פלגים, אגמים ושבילים להולכי־רגל ולאופניים. הברלינאים אוהבים לבלות בפארק, לטייל בו ולהשתזף בו בימים שטופי־שמש; באזורים מסוימים, למשל ליד עמוד הניצחון, מקובל לרבוץ בפארק בעירום. בשל ממדיו העצומים של הפארק (שטחו עולה על 2000 דונם), מומלץ לטייל בו באופניים (ראו מסלול מומלץ) או לנסוע דרכו באוטובוס מס’ 100 ולרדת לסיבוב קצר בכל תחנה. לטיול ברגל, רצוי לבחור אזור אחד ולהתמקד בו; עם האזורים היפים ביותר נמנים האיים המלאכותיים רוּסוֹ (Rousseau-Insel) ולוּאיזֶה (Luiseninsel) בדרום הפארק, האזור שליד גן החיות במערב וגן הוורדים (Rosengarten) המקסים, לא הרחק מעמוד הניצחון. |תמונה_בטקסט555| רחוב ה־17 ביוני (Str des 17. Juni), המשכה של השדרה המלכותית אוּנטֶר דֶן לינדֶן, חוצה את הפארק בציר מזרח-מערב. הרחוב נמתח משער בּראנדֶנבּוּרג, דרך עמוד הניצחון הניצב בכיכר הכוכב הגדול (Grosser Stern), ועד שער שארלוֹטֶנבּוּרג (Charlottenburger Tor) שבקצה הפארק. השער הניאו־בארוקי, שמשני צדיו ניצבים פסליהם של פרידריך הראשון ואשתו סופי שארלוֹטֶה, נבנה ב־1907 כדי לסמן את הכניסה לשארלוֹטֶנבּוּרג, שעוד היתה אז עיר עצמאית; כיום הוא נראה חסר פרופורציות, כי שני חלקיו הורחקו זה מזה כשהשדרה הורחבה בידי הנאצים במסגרת תוכנית גֶרמאניָה. בחלקו הצפוני של הפארק, לאורך רחוב צר המוביל מהרָייכסטאג לעמוד הניצחון (זהו מסלולו של קו 100), ניצבים מספר מבנים מעניינים. הראשון הוא מגדל פעמונים (Carillon) שחור, בגובה 42 מ’, ש־68 הפעמונים בו נשלטים ממקלדת־בקרה אחת ובקיץ מנגנים עליהם יצירות קלאסיות ואחרות. |תמונה_בטקסט553| אחריו ניצב בית תרבויות העולם (Haus der Kulturen der Welt), שנבנה ב־1957 בתכנונו של האדריכל האמריקני יוּ סטוּבּינס ובשל צורתו המשונה זכה לכינויים היצירתיים "צדפה בהריון" ו"החיוך של ג’ימי קרטר". כיום זהו מרכז לתרבות חוץ־אירופית, שבו מתקיימים כנסים, תערוכות ואירועים מיוחדים; בחזית המבנה, לצד בריכה שלווה, הוצב פסל ארד מאת הנרי מוּר. המבנה השלישי לאורך הציר, ארמון בֶּלְווּ (Schloss Bellevue), הוא וילה ניאו־קלאסית שנבנתה ב־1785 עבור אחיו הקטן של פרידריך הגדול. הארמון, כיום מעונו הרשמי של נשיא גרמניה, סגור למבקרים - אבל אפשר בהחלט לצלם מבחוץ את חזיתו הלבנה־בוהקת.

בני הסינטי והרוֹמָה (המוכרים אולי יותר כ'צוענים', שם הנחשב היום כינוי גנאי) נמנו עם קורבנותיה העיקריים של מכונת ההרג של גרמניה הנאצית. הם הוגדרו כ’אויבי האומה האָרית' וכ־200 עד 500 אלף מתוכם נרצחו במחנות הריכוז וההשמדה. הרעיון להקים אנדרטה לזכרם עלה כבר ב־1992, אולם הביצוע נדחה פעמים רבות, בין השאר מכיוון שבני הסינטי והרוֹמָה התעקשו שהאנדרטה תמוקם במרכז העיר, סמוך לאנדרטת השואה. האנדרטה (Denkmal für die im Nationalsozialismus ermordeten Sinti und Roma Europas), בתכנונו של האמן הישראלי דני קרוון, נחנכה רשמית בשנת 2012. היא שוכנת בתוך השטח הירוק של הטירגארטֶן ומורכבת מבריכת מים עגולה שבתוכה משולש חום־אפרפר (הסמל שאולצו הסינטי והרוֹמָה לענוד במחנות הריכוז). סביב שולי הבריכה כתוב באותיות ארד (באנגלית ובגרמנית) שיר מאת משורר בן סינטי, ובאבנים מסביב חרותים שמותיהם של מחנות הריכוז וההשמדה.