הפנינה של אֶלזאס היא קוֹלמאר, עיר קטנה ומקסימה שמרכזה לא נפגע באף אחת מהמלחמות הרבות באזור, והוכרז כאתר לשימור. הסמטאות הציוריות רצופות בתים מהמאות הארבע=עשרה עד השמונה=עשרה, רבים מהם עם שלד קורות עץ או חלונות בולטים המזכירים מרפסות סגורות, ומקושטים בתבליטים ובגילופים. הרחובות הצרים גדושים בתי קפה, מסעדות וחנויות קטנות של מזכרות ומוצרים מקומיים, ובכל מקום רואים פרחים - באדניות, בכיכרות ועל הגשרים. כדי לחוות את יופיה של העיר כדאי מאוד לטייל בה ברגל. המסלול המפורט להלן מכסה את החלקים היפים ביותר של העיר העתיקה, גם אם לא את כולה; הוא לא ארוך, ואפשר בקלות להשלים אותו בשעה וחצי של הליכה נינוחה - אבל אם הילדים מתעייפים או שנמאס לכם מבתים עתיקים, אפשר לקצר אותו או לוותר עליו לגמרי לטובת נסיעה באחת מרכבות התיירים (ראו להלן). *המסלול* צאו מחניון Montagne Verte לכיוון דרום=מערב ופנו ימינה. המבנה הגדול מימינכם הוא בית החולים העתיק (Ancien hôpital) מהמאה השמונה=עשרה, שהיום משמש כספרייה. המשיכו ישר לסמטה הצרה Rue des Tripiers, ובסמטה הראשונה פנו שמאלה ומיד ימינה כדי לעבור תחת קשת אל הכיכר המקסימה פּלאס דֶה ל'אָנסיֶין דוּאָן (Place de l'Ancienne-Douane), אותה חוצה תעלה המעוטרת באדניות פרחים. הכיכר נקראת על שם בית המכס הישן (Koifhus) מהמאה החמש=עשרה, אחד המבנים העתיקים בעיר, שקומתו הראשונה (מתחת לקשתות) שימשה כמחסן, ואילו בשנייה התכנסו נציגי פדרציית הערים של אלזאס. |תמונה_בטקסט1365| |תמונה_בטקסט1366| בכיכר פנו ימינה (לאורך התעלה) ולכו לאורך סדרה של בתים נאים עם שלד קורות־עץ, עד שתתחברו לרחוב הראשי, Grand Rue. בפנייה הבאה פנו שמאלה, ל- Rue de l'Église, שבקצהו תראו את כנסיית מרטינוס הקדוש (Église Saint-Martin), המכונה גם הקתדרלה של קולמאר. הכנסייה העתיקה (הושלמה ב=1365!) מרשימה מבחוץ, בזכות העמודים האיתנים והמגדל המתנשא לגובה 70 מ', אבל מאכזבת מבפנים. |תמונה_בטקסט425| משמאל לכנסייה תראו שני מבנים עתיקים: בית אדולף (Maison Adolph), שחלונותיו המחודדים מקורם במאה הארבע=עשרה, ובית המשמר הישן (Salle du Corps de Garde) ששימש גם כבית משפט, ומהמרפסת שלו הכריזו השופטים את פסקי הדין לאוזני הקהל המצטופף בכיכר. היכנסו לסמטה הצרה בין הבתים, הממחישה כמה צרים היו רחובות העיר בימי הביניים, וכשתצאו לרחוב הביטו ימינה ותראו את השלט של מוזיאון בָּרתוֹלְדִי (Musée Bartholdi), המוקדש לפסל יליד העיר שיצר את פסל החירות. במוזיאון יש רישומי הכנה ודגמים לפסל המפורסם, וגם חדר המוקדש ליהדות אלזאס - אבל הוא מומלץ רק למתעניינים בנושא. |תמונה_בטקסט1367| |תמונה_בטקסט1368| |תמונה_בטקסט1369| |הסיפור|עיר פורחת כשתטיילו ברגל בקולמאר, שימו לב לפרחים הצבעוניים בכל מקום - באדניות שבחלונות, לאורך התעלות וגם סתם ברחוב. העירייה משקיעה כסף רב בגינון ובהשקיית הפרחים, והתושבים מצטרפים לחגיגה. אפשר לצלם את כל האדניות ומשטחי הפרחים, ובסוף הטיול לעבור על התמונות ולבחור את סידור הפרחים היפה ביותר בקולמאר. פנו שמאלה ב-Rue des Marchands ומיד תראו משמאל את אחד הבתים היפים ביותר בעיר, בית פְּפִיסטֶר (Maison Pfister) מ=1577. הסוחר שבנה אותו הפגין את עושרו במרפסות סגורות ופתוחות ובציורים של סצינות תנ"כיות ואחרות בכל פינה. המשיכו ישר, ובפינה הבאה תוכלו לראות מגן דוד משולב בשלט של מסעדה; זה אינו אתר יהודי, אלא פשוט הסמל ששימש לציון מבשלת בירה בימי הביניים. |תמונה_בטקסט1370| פנו ימינה ומיד שמאלה, ואז חצו את מגרש החניה אל חנות הסבונים המקסימה L'emerveil du bain, שם ישתעשעו הילדים מהסבונים בצורת עוגות וממתקים. אם התעייפתם, תוכלו לקצר את הטיול ולהגיע ישירות לשוק המקורה דרך הרחוב הנאה Rue des Tanneuers, שהיה בעבר רובע מעבדי העורות; בדרך אפשר גם להתפנק בקרפ מתוק או מלוח ב-Crepe stub. אם לא שבעתם מקולמאר הציורית, חזרו לרחוב הראשי Grand Rue, פנו שמאלה והמשיכו עוד כמאתיים מ' עד Rue Turenne. כאן פנו שוב שמאלה ומיד תראו את ונציה הקטנה (Le Petite Venise), שורה של בתים עם אדניות פורחות הבנויים ממש על הנהר, משני צדי הגשר, ופשוט מחכים למצלמה שתנציח אותם. רוצים להרגיש ממש כמו בוונציה? בחברת Sweet Narcisse (בגשר הבא) מציעים טיולי שיט של חצי שעה בסירה שטוחה וארוכה, עם מדריכים נחמדים שבדרך כלל מדברים גם אנגלית. חצו את הנהר ופנו שמאלה במדרחוב Rue de la Poissonnerie, שעובר בחלקו לאורך הנהר עצמו ומאפשר עוד צילומים של הבתים הציוריים. בגשר הבא (Rue des Écoles) פנו שמאלה וחצו את הנהר אל השוק המקורה של קולמאר (Marché couvert de Colmar), שם תוכלו להשביע את הרעב במעדנים צרפתיים. אחרי הביקור בשוק פנו ימינה ב-Rue des Vignerons והמשיכו ישר עד שתחזרו לתחילת המסלול; בדרך תראו מימין מגרש משחקים נחמד לילדים. אחרי שתשובו לחניון תוכלו גם לחצות אותו וללכת לאורך Rue de la Cigogne אל בית הכנסת של קולמאר (Synagogue de Colmar), שבחומה לפניו קבוע לוח זיכרון ליהודי העיר. *סמסלול* ביום גשם או בטיול עם ילדים קטנים אולי תעדיפו לוותר על הסיור ברגל ולראות את קולמאר מחלונותיה של רכבת תיירים הנוסעת ברחובות העיר. בשתי חברות הרכבות מציעים סיור של כ-35 דקות, עם מדריך שמע במגוון שפות (כולל עברית!), שאמנם אינו מרתק במיוחד אבל נותן מידע בסיסי על מה שתראו מהחלונות. רכבת התיירים הלבנה (Le Train Touristique) מכסה גם את האזור שמדרום למרכז, כולל פארק דוּ שאם דֶה מארס (להלן) ונוחה יותר עם ילדים קטנים (כי עד גיל 6 נוסעים חינם), ואילו ברכבת הירוקה הקטנה (Petit Train Touristique de Colmar) הכרטיס למבוגר קצת יותר זול, ושעות הפעילות קצת יותר ארוכות. שתי הרכבות יוצאות מהחלק הצפוני של העיר העתיקה, לא הרחק מלשכת המידע לתיירים. באותו אזור ממוקמים גם המוזיאון לצעצועים (Musée du Jouet), שעשוי לעניין את הילדים, ומוזיאון אוּנטֶרלינדֶן (Musée Unterlinden), המתאים בעיקר למבוגרים שבחבורה או לילדים חובבי היסטוריה ואמנות. לפני שנפרדים לשלום מקוֹלמאר, כדאי לקחת את הילדים לפארק דוּ שאם דֶה מארס (Park du Champs de Mars), שם יש מרחבי דשא מוצלים, מגרש משחקים וקרוסלת=עץ מסורתית, הגדולה ביותר מסוגה באירופה.

ילדים ומבוגרים כאחד יתרגשו במוזיאון הענקי (Cité de l’Automobile; נקרא גם המוזיאון הלאומי למכוניות - Musée national de l’automobile), הגדול מסוגו בעולם, בפאתי העיר מילוּז (Mulhouse). רוצים לדעת איך נראו המכוניות הראשונות? כיצד פועל מנוע? לאיזו מהירות יכולה להגיע מכונית מרוץ? את כל התשובות תמצאו כאן. התצוגה, המבוססת על אוסף פרטי של שני אחים בשם שלוּמפְּף, כוללת 400 כלי רכב, מהדגמים הראשוניים של בנץ ופז'ו, דרך המכוניות הקלאסיות ורבות העוצמה של ראשית המאה הקודמת ועד המשפחתיות הקומפקטיות של ימינו. אחד האולמות מדמה את קו הזינוק למירוץ מכוניות, כולל הקהל, הקולות וכמובן - מכוניות המירוץ המופלאות, של חברות כמו בּוּגאטי, מרצדס ומאזֶראטי; באחר מוצגות 80 מכוניות יוקרה, הנמנות עם היפות ביותר שיוצרו אי פעם, במצב מושלם, כאילו יצאו כרגע מהמפעל. אוהבי המכוניות המושבעים ייהנו גם מתצוגות מעמיקות העוסקות במנגנוני הפעולה של מנועי בעירה פנימית, בשחזור מכוניות ישנות ובהיסטוריה של אחת המכוניות באוסף. |המסגרת|בּוּגָה-מה? כולם מכירים את פּוֹרשֶה, מרצדס ופֶרארי, אבל השם בּוּגאטי אולי ילהיב אתכם רק אחרי שתבקרו במוזיאון. החברה, שהוקמה באלזאס בידי אֶטוֹרֶה בּוּגאטי האיטלקי, ייצרה בתחילת המאה הקודמת מכוניות מירוץ ומכוניות יוקרה רבות עוצמה, עבור מי שיכול היה להרשות לעצמו. במוזיאון תוכלו לראות את דגם 16, מכונית ספורט שנמכרה בין השאר למלך לודוויג השלישי מבוואריה ולטייס רולאן גארוס (שעל שמו נקראת אליפות צרפת בטניס), ואת דגם 51, מכונית מירוץ שזכתה במרבית מירוצי הגראן פרי בשנות השלושים. אבל היהלום שבכתר היה ה'רויאל', מכונית יוקרה באורך שישה מ' ובמשקל שלושה טון, שלמרות גודלה היתה מסוגלת להגיע למהירות של 200 קמ"ש (!). בּוּגאטי תכנן אותה במיוחד עבור בתי המלוכה של אירופה (לכן השם רויאל - מלכותי), אבל המשבר הכלכלי של 1929 גרם לכך שאפילו המלכים היססו להוציא כל כך הרבה כסף על מכונית. בסופו של דבר יוצרו רק שבע מכוניות כאלו, ורק שלוש נמכרו; הן הפכו למכוניות אספנים והערך שלהן עלה מאוד (בשנים האחרונות נמכרו שלוש מכוניות בסכומים שבין שמונה לעשרים מיליון דולר). את התצוגה כולה מלווה מדריך=שמע איכותי בשש שפות, בהן אנגלית (כלול בדמי הכניסה); המידע במדריך=השמע ניתן גם להורדה מראש (או במוזיאון עצמו) בקובץ mp3, או כאפליקציה בטלפון הסלולרי. תיאורים מפורטים של המכוניות בתצוגה (באנגלית) מופיעים באתר האינטרנט, תחת הכותרת The Collection. לצד המכוניות עצמן, מציעים כאן גם מגוון נאה של תצוגות דינמיות ואינטראקטיביות - בהן עמדת צילום מאחורי ההגה של מכונית מירוץ, ושני רובוטים תעשייתיים מודרניים, המרכיבים מכונית לנגד עיני הקהל. באזור הילדים (לגילאי 4-10) יש מסלול קרטינג קטן, 'סדנה' לתיקון מכוניות ובה יותר מחמישים כלים שונים, ושולחנות לציור. חוויה נוספת לילדים היא הרכבת החשמלית, המשלימה מדי עשרים דקות סיבוב שלם באולמות המוזיאון (ההסברים בצרפתית, אבל הנסיעה מהנה גם בלי להבין מילה). לאחרונה נוספה למוזיאון אטרקציה חדשה - המופע המלהיב on track, המגולל את סיפורן של 18 מכוניות קלאסיות, מ=1870 ועד היום, ומאפשר לראות אותן בפעולה לאורך מסלול פתוח שנבנה במיוחד למטרה זו. אורך המופע כשעתיים ו=45 דקות, והוא מתקיים רק בימים מסוימים (ראו מידע שימושי).

העיירה ריקְוויר נחשבת אחת היפות ביותר בדרך היין של אלזאס, בין השאר כיוון שלא נפגעה כלל במלחמת העולם השנייה - יש בה בתים רבים מהמאה השש=עשרה, וכמה ביצורים ומגדלים עתיקים אף יותר (מהמאה השלוש=עשרה). בזכות המוניטין שיצאו לעיירה מבקרים בה אלפי תיירים, לכן בשיא הקיץ עלול להיות כאן צפוף והומה. *המסלול* בכניסה לעיר העתיקה ניצב בית העירייה (Hotel de Ville), המקושט באדניות פרחים, ולידו תוכלו לראות שריד מהחפיר שהקיף את העיירה בימי הביניים. כמו בשטראסבורג ובקולמאר, גם ברחובות ריקְוויר נוסעים הקרונות הלבנים של רכבת התיירים הקטנה (Le Petit Train Touristique), המשלימה סיבוב ב-35 דקות ועשויה להיות חוויה נעימה לילדים קטנים. הרכבת אמנם לא נכנסת לסמטאות הצרות בעיר העתיקה, אבל מטפסת לכרמים שעל צלע הגבעה ומספקת תצפית נאה על העיירה כולה. עברו דרך השער בבית העירייה והיכנסו לרחוב הראשי, Rue du Général de Gaulle, שלאורכו בתים עתיקים עם שלד קורות עץ, המשמשים היום כמסעדות, כבתי קפה או כחנויות למזכרות; אל תחמיצו את העוגיות של Maison Alsacienne de Biscuiterie בתחילת הרחוב, ואת חנות קישוטי חג המולד Feerie de Noel בסופו. מדי פעם מומלץ להציץ גם לסמטאות הצדדיות, למשל Rue de la 1E Armée, שבפינתה שוכנת לשכת המידע לתיירים ובהמשכה יש בית מרשים בצבע טורקיז. בקצה הרחוב הראשי מתנשא מגדל דוֹלדֶר (Dolder), שנבנה במאה השלוש=עשרה כדי להגן על העיר. במגדל הציורי יש מוזיאון קטן ולא מעניין במיוחד, העוסק בתולדות העיירה, והסיבה היחידה לשלם את דמי הכניסה היא הנוף. פנייה ימינה ל-Rue des Juifs (רחוב היהודים) תוביל אתכם אל מגדל הגנבים (Tour des Voleurs) חסר החלונות, ששימש כבית כלא; גם כאן יש מוזיאון, ובו אוסף מרשים של כלי עינויים מימי הביניים, שעשוי להלהיב בני נוער עם קיבה חזקה.*סמסלול* |תמונה_בטקסט1359|

לגדת האגם הזעיר בּרוּמאת (Plan d'eau de Brumath) משתרע מתחם פעילויות משפחתי ובו מגוון אפשרויות לפעילויות=חוץ. רוב המבקרים כאן הם מקומיים או צרפתים בחופשה, ואולי משום כך המחירים סבירים מאוד יחסית לאזור. רוב השילוט בצרפתית בלבד - אבל העובדים האדיבים שמחים לעזור לתיירים להתגבר על מחסום השפה. גולת הכותרת של החלק היבשתי היא פארק החבלים, הגדול ביותר באלזאס, ובו 19 מסלולים המחולקים לשבע רמות ומיועדים למבוגרים ולילדים מגובה של 1.20 מ' (ויש גם ארבעה מסלולים לילדים קטנים יותר, שגובהם 1-1.40 מ'). בפארק החבלים משולבים שלושה מתקני אומגה - אחד לקטנים (גובה 1-1.40 מ'), אחד לגדולים יותר (גובה 1.25 מ' ומעלה, אורך 200 מ') ואחד לבני נוער ולמבוגרים (גובה 1.40 מ' ומעלה, אורך 340 מ'). בנוסף לפארק החבלים יש במתחם 12 מסלולים של מיני=גולף וגם טרמפולינה גדולה שהילדים יכולים לקפוץ עליה, ולקבוצות של שמונה ויותר מציעים גם קרבות פיינטבול (מגיל שמונה ומעלה) ביער שמסביב לאגם. לאטרקציות אלו נוספו בשנים האחרונות מוקדי משיכה באגם עצמו, בהם מסלול מכשולים צף ומגוון סירות פדלים וסירות משוטים להשכרה; באפריל 2022 צפויה להצטרף אליהם מערכת סקי מים בכבלים |הנטה|(טֶלֶסקי נָאוּטיק, téléski nautique)|סנטה| המאפשרת לגולשים מתחילים ומנוסים לחצות במהירות את האגם השקט ולבצע קפיצות מרשימות באמצעות מתקנים הקבועים במים. ניתן לשכור ציוד במקום. |תמונה_בטקסט5864| למתחם הפעילויות צמוד גם חוף רחצה (Brumath Plage) חולי ומוסדר, ללא תשלום, עם מזנון ושמשיות. בנוסף אפשר לשכור טראסות=עץ מקורות בהן תוכלו ליהנות מנוף האגם מבלי לסבול מהשמש.

אין כמו לפגוש בעלי חיים בסביבתם הטבעית - בייחוד אם אלה קופים קטנים וחמודים, האוכלים ישירות מכף ידכם. לָה מוֹנטאן דֶה סאנז' הוא פארק חי קטן ומקסים, שבו מסתובבים בין העצים והשיחים הירוקים כמאתיים קופי מקוק, המצויים בסכנת הכחדה. הפארק מתמקד בשימור ההתנהגות הטבעית של הקופים, ולכן הם מטיילים באופן חופשי בשטח, חוצים את השבילים, מטפלים בגוריהם ומתייחסים בחיבה למבקרים. בנוסף תומך הפארק בתוכניות להחזרה לטבע של הקופים, בבית הגידול הטבעי שלהם בצפון אפריקה. במהלך הביקור תלכו בשבילי הפארק, בליווי מדריך השומר על כללי ההתנהגות בפארק וזמין לשאלות. המסלול אורך כחצי שעה עד שעה, ובתחילתו מקבלים גרגירי פופקורן כדי להאכיל את הקופים (אסור להכניס אוכל אחר). מדי 45 דקות מדגימים המדריכים האכלה של הקופים, בליווי הסברים (בצרפתית בלבד). ליד מגרש החניה יש מתקני שעשועים ושולחנות פיקניק. |הסיפור|דרכי אבות ראיתם קוף עם תינוק על הידיים? זו לא בהכרח אמא! אצל קופי המקוק משתתפים גם האבות בטיפול בילדים. קוף מקוק עשוי להסתובב עם תינוק על הידיים כדי לשדר לקופים האחרים שהוא ידידותי ולא מאיים.

העיירה העתיקה ריבּוֹוילֶה בנויה בעמק שבין הגבעות, כרצועה צרה לאורך הרחוב הראשי גראן רוּ (Grand'Rue). היא דומה במבנה לריקְוויר הסמוכה אבל גדולה ממנה, ולכן קצת פחות נוחה לביקור. שליטיה העשירים של ריבּוֹוילֶה לא הסתפקו בטירה אחת, כמו בשאר הכפרים בדרך היין, אלא הקימו שלוש: זִ'ירסְבֶּר (Girsberg), סן אוּלריך (Saint-Ulrich; הגדולה מבין השלוש) ואוֹ ריבּוֹפְּיֶיר (Haut-Ribeaupierre; הגבוהה ביותר, על ראש הגבעה). כולן נהרסו לאורך השנים, ושרידיהן פתוחים כיום למבקרים ללא תשלום. שלוש הטירות נגישות במסלול מעגלי (הליכה של כשלוש שעות וחצי), המומלץ למשפחות שאוהבות טיולים ברגל ורוצות להתרחק מהמוני התיירים. המסלול אל הטירות מתחיל בכיכר הרפובליקה שבקצה הכפר, או במגרש החניה הקטן Lutzelbach; פרטים ומפה תוכלו לקבל בלשכת המידע לתייירים. לפני או אחרי הביקור בעיירה תוכלו להתרענן בגן העירוני (Jardin de Ville), שבו נפרשים משטחי דשא ומרבדי פרחים, ואפשר לראות ממנו את שלוש הטירות ההרוסות על ההרים. אם אינכם מעוניינים בטיול רגלי, הקרונות הלבנים המוכרים של רכבת התיירים הקטנה (Le Petit Train Touristique) נוסעים גם ברחובות ריבּוֹוילֶה, ועשויים לספק פתרון נוח למשפחות שמתקשות בהליכה. הרכבת משלימה מסלול של 45 דקות הכולל את הרחוב הראשי למלוא אורכו, דרך נאה בכרמים שמעל העיירה ואף גיחה לכפר השכן הוּנאוויר (Hunawihr). *המסלול* עם זאת, רוב המבקרים מעדיפים לטייל לאורך הרחוב הראשי הארוך, המוביל מלשכת המידע לתיירים עד כיכר הרפובליקה. לאורך הרחוב תראו עשרות בתים צבעוניים עם שלד קורות עץ וכיכרות חמודות, עם שולחנות בחוץ ומזרקות מעוטרות. בחלקו הראשון של הרחוב שימו לב במיוחד לפונדק הפיל (Zum Elephant; מול מס' 29), המעוטר בציור של פיל ולבית מס' 28, שם שוכנת הקונדיטוריה הנהדרת Patisserie Schaal. בכיכר הבאה ניצב בית העירייה (Hotel de Ville) מ=1773, ובהמשך מתנשא מגדל הקצבים (Tour des Bouchers) המאיים, שנקרא על שם האטליזים שהיו לידו, ומסמן את היציאה מהחלק העתיק ביותר של העיירה. בהמשך הרחוב בולטים בית זידֶל (Siedel; מס' 78) האדום, עם חלון הצצה קטן בצד, והכיכר המקסימה פּלאס דֶה לָה סין (Place de la Sinne), הקרויה על שם בית המכס שעמד כאן פעם, ומוקפת בתי הארחה ששימשו את הסוחרים. מכאן תוכלו, אם תרצו, להמשיך לכיכר הרפובליקה (Place de la République), או לחזור אל מגרש החניה.*סמסלול* |תמונה_בטקסט1351|

מוכנים למסע בזמן? המוזיאון רחב=הידיים הוא שחזור מרהיב של כפר אֶלזאסי מראשית המאה שעברה, כולל תחנת הרכבת, הכנסייה ושמות הרחובות. באתר רוכזו 74 מבנים מקוריים, שנועדו במקור להריסה - בתי חווה, סדנאות ואפילו בית=ספר. 40 אלף חפצים מקוריים, בהם מגוון רהיטים ופרטי יומיום מהתקופה, מחזקים את החוויה האותנטית. במבנים תוכלו לפגוש אומנים ובעלי מלאכה, שישמחו להדגים לכם את תחום עיסוקם - מהספר המגלח את לקוחותיו בתער חד, ועד הדייג המשליך רשת מסורתית למי הנהר ומעלה בה דגים. |הסיפור|לעבודה ולמלאכה בכפרים של ימי הביניים לא היתה תחרות: בכל מלאכה עסק רק אדם אחד (ספר אחד, אופה אחד וכן הלאה...) והתפקיד עבר באופן מסורתי מאב לבנו. הנה כמה עובדות שאולי לא ידעתם על העבודות בכפר: * הספר (ולא הרופא!) היה מבצע ניתוחים קטנים, הסרת שומות מהעור וטיפולים שדרשו הקזת דם. הידע של הרופאים היה תיאורטי בלבד, והספרים נחשבו למומחים בסכינים... * בכפרים רבים ראו את הנפח כסוג של מכשף, כי ייצור החרבות וכלי המתכת חייב אותו לעבוד עם אש וטמפרטורות גבוהות. * באחדים מהנהרות בסביבה זרמו גרגרי זהב שבאו מההרים, ודייגים רבים השלימו את הכנסתם כמחפשי זהב. הם פשוט הכניסו מסננות למים וחיכו שהזהב יצטבר. מחוץ לשטח הבנוי משתרעת חווה חקלאית, שבה משתמשים בשיטות מסורתיות ובכלים חקלאיים מלפני שמונים שנה לגידול דגנים, ירקות, פירות וענבי יין. בכרם, בשדות ובמטע מתפתל שביל תיאטרון החקלאות (le Théâtre d’agriculture), שאורכו כשלושה ק"מ. בלב הכפר תוכלו גם לפגוש את חיות המשק (בהן סוסים, שוורים וארנבים), ועל הגגות מקננים ארבעים זוגות של חסידות - הסמל של אזור אלזאס. ב=2014 החל פיתוחו של מתחם נוסף, המוקדש לעתיד ההתיישבות החקלאית בצרפת ובכלל, במאה העשרים=ואחת. המיזם צפוי להיפתח בשנים הקרובות ועוד לא הושלם בעת התחקיר למדריך, אבל כבר עכשיו תוכלו לבקר במבנה לדוגמה - בית=כפר עתידי המשלב אדריכלות אֶלזאסית מסורתית עם טכנולוגיות חדישות של בנייה אקולוגית, ארגונומית ומודעת לסביבה. מדי יום עורכים במוזיאון הדגמות והפעלות במגוון של תחומים ונושאים, מסיורים מודרכים ועד בישול ביתי. בנוסף, מקיימים כאן בקביעות אירועים, תהלוכות וחגיגות, הכוללים פעילויות והפעלות מיוחדות. מומלץ לעיין בתכנית הפעילות באתר האינטרנט כדי לבחור את יום הביקור המתאים לכם.

שרידי טירה מימי הביניים, בראש גבעה מיוערת, משמשים רקע מושלם לחוויה המחברת את השמיים והארץ. למרות השם, בלָה ווֹלֶרי דֶז אָיִיל (המכונה גם 'פארק הנשרים') יש לא רק נשרים אלא 250 ציפורי טרף מארבעים מינים, מהקונדור האנדי ועד הרחם המצרי. הטירה היא לבה של שמורה ענקית, שבה מגדלים ומשמרים את ציפורי הטרף ומאפשרים להן לחיות בטבע; מטרתו של האתר היא לאפשר להורים ולילדים להכיר את הציפורים המופלאות האלו בתנאים טבעיים וממרחק נגיעה. גולת הכותרת של הביקור באתר הוא מופע ציפורי הטרף, בהשתתפות פעילה של קהל הצופים ושל כל הציפורים בשמורה. המופע אינו כולל 'טריקים' או פעלולים מיוחדים, כיוון שמטרתו היא להדגים את ההתנהגות הטבעית של הציפורים בעת מעוף חופשי או ציד, אבל דווקא משום כך הוא מרשים ואותנטי יותר ממופעי קרקס למיניהם. אורכו של המופע כארבעים דקות, והוא מתקיים 2-5 פעמים ביום (ראו מידע שימושי). מאמני הציפורים מלווים את המופע בהסברים בצרפתית (בכניסה אפשר לקבל תרגום של הטקסט לאנגלית או לגרמנית) אבל באמת אין צורך במלים כדי לחוש את ההתרגשות ואת הקרבה לטבע. ב=2011 נפתח במרתף הטירה מרכז מידע, ובו תמונות והסברים (בצרפתית בלבד) על האתר, על גידול ציפורי הטרף ועל הרגלי הציד והטיסה שלהן.

|הנטה|התיאור הבא מכסה את החלק המעניין ביותר של הדרך, משטראסבּוּרג אל קוֹלמאר; הדרך מתוארת מצפון לדרום. |סנטה| משטראסבּוּרג צאו מערבה בכביש המהיר A35, ולאחר כעשרים ק"מ צאו ביציאה 11 אל כביש D426 לכיוון אוֹבֶּרנֶה (Obernai) - עיירה קטנה ורומנטית שבה תצטרפו אל דרך היין. מאוֹבֶּרנֶה אפשר גם לצאת אל מוֹן סנט אוֹדיל, מנזר רומנטי בראש הר, הצופה על דרך היין. |תמונה_בטקסט1333| אחרי ביקור של כשעה באוֹבֶּרנֶה צאו מהעיירה בכביש D109 וסעו כשלושה ק"מ בין העיירות והכרמים, עד שתפגשו בכביש D35. פנו שמאלה וסעו דרומה עד לעיירה בָּאר (|נווט10004|), שם כדאי לחנות בכיכר בית העירייה (Place de L Hôtel de ville) המעוטרת בפרחים, ולטייל קצת ברחובות הסמוכים. בכיכר שוכנת גם לשכת המידע לתיירים ובה תוכלו לקבל מידע על מסלולי הליכה באזור. מבָּאר ממשיכה דרך היין דרומה בכביש D362. לאחר כשני ק"מ תראו מימינכם את מגרש החניה Zotzenberg, שם יוכלו משפחות שאוהבות ללכת ברגל לצאת לטיול נעים של שעתיים-שלוש לאורך מסלול הבדחנים (Le sentier des Espiègles). המסלול, שאורכו כשישה ק"מ וחצי, מטפס לתוך היערות המשקיפים על דרך היין, ולאורכו ניצבות דמויות מגולפות בעץ של יצורי יער שובבים, המביטים בגיחוך על המטיילים. מיד אחרי מגרש החניה נכנסת דרך היין למיטֶלבֶּרגהָיים (Mittelbergheim), כפר קטן הממחיש כיצד נראה האזור לפני בוא התיירים. בכל פינה מציעים טעימות יין, וברחוב הראשי תוכלו לראות גת יין עשויה עץ מהמאה השבע=עשרה. אחרי מיטֶלבֶּרגהָיים פונה דרך היין ימינה בכביש D62 לכיוון אָנְדלָאוּ (Andlau) - שם מתחיל קטע של כשלושים ק"מ ללא מוקדי עניין מיוחדים, ומי שממהרים עשויים לשקול לדלג עליו, ולנסוע בכביש המהיר המקביל. סמוך לקינצְהָיים (Kintzheim) יעדיפו רוב המשפחות לסטות מדרך היין עצמה כדי לבקר באחת מהאטרקציות המשפחתיות בסביבה (הר הקופים, שמורת הנשרים, טירת אוֹ קֶניגסבּוּרג וארץ החסידות) או בעיירה מוקפת החומה סֶלֶסטָה. ארבעה ק"מ מדרום לקינצְהָיים תוכלו לחלץ עצמות בטיול סביב החומה מימי הביניים שמקיפה את הכפר סנט איפּוֹליט (Saint-Hippolyte). רוב החומה שולבה בבתי הכפר ומגדליה נהרסו, פרט למגדל החסידות (Tour des Cigognes), הקרוי על שם העופות המקננים בו. |הסיפור|מה הביאה החסידה? אי אפשר לטייל בדרך היין בלי לפגוש חסידות: הן מרחפות מעל ומסביב, מקימות קנים בשערי הכפרים העתיקים ומככבות בגלויות ובמזכרות. אבל האם ידעתם ש... |בולט| זוג חסידות חוזר כל קיץ בדיוק לאותו מקום שבו הקים את קנו בשנה שעברה - אחרי שבילה את החורף באפריקה, וטס אלפי קילומטרים חזרה. |בולט| קן חסידות עשוי להגיע למשקל של 500 ק"ג (!) |בולט| כמו בכל מקום, גם באלזאס מספרים שחסידות מביאות תינוקות - אבל כאן אומרים גם שהחסידות טסות לאגם תת=קרקעי, שבו מתגלגלות נשמות המתים לתינוקות חדשים, ושם הן אוספות את הסחורה. |בולט| החסידה הפכה לסמל של האזור כשהיתה אלזאס תחת כיבוש גרמני, וצייר מקומי יצר סדרה של קריקטורות בכיכובה. הוא ניסה להראות שכשם שהחסידה חוזרת בכל שנה לאותו קן, כך תחזור אלזאס בסופו של דבר לידי צרפת. |תמונה_בטקסט1361| כאן מתחיל החלק המתויר ביותר של דרך היין, שבו תראו הרבה אוטובוסים של תיירים, ובשיא העונה ייתכנו פקקים. נסיעה של שבעה ק"מ בכביש D1B תביא אתכם לריבּוֹוילֶה (Ribeauvillé), אחת העיירות הידועות ביותר בדרך היין. הקדישו לה כשעה וחצי ואל תשכחו לבקר בשוקולטרי של דניאל סטוֹפֶל, ולטעום שוקולד מצוין. המשיכו בכביש D1B, החולף סמוך לגן הפרפרים ולמרכז להחזרת חסידות לטבע, ולאחר חמישה ק"מ תגיעו לכניסה לעיירה העתיקה ריקְוויר (Riquewhir), הראויה אף היא שתקדישו לה זמן. |תמונה_בטקסט1362| מריקְוויר צאו בכביש D3 והשתלבו שוב בכביש D1B לכיוון דרום. לאחר חמישה ק"מ פנו ימינה (הכביש מסומן עדיין D1B, אבל לאחר כשני ק"מ משתנה המספור ל-D28). ארבעה ק"מ נוספים יביאו אתכם לקָייזֶרסבֶּרג (Kaysersberg), עיירה קטנה למרגלות ההרים, ובה שרידי טירה מימי הביניים. עקבו אחר השילוט למגרש החניה והיכנסו ברגל למרכז העיירה, שם רצופים הרחובות בתים עתיקים עם שלד קורות עץ; יפים במיוחד rue du Poitiers והמדרחוב הראשי Rue du Général de Gaulle, שיש בו שפע של חנויות ובתי=קפה עם שולחנות בחוץ. במדרחוב שוכנות גם כנסיית הצלב הקדוש (Eglise Sainte Croix), המצטיינת בחלונות ויטראז' נאים, ולשכת המידע לתיירים. מאחורי הלשכה מתחיל שביל המטפס (כ-250 מ', במדרגות תלולות) אל השרידים הרומנטיים של טירת קָייזֶרסבֶּרג (Château de Kaysersberg), המשקיפים אל העיירה; ניתן לרדת חזרה באותה דרך או בשביל ארוך יותר (ותלול פחות) דרך הכרמים. אחרי הביקור בעיירה, צאו מהחניה ימינה ופנו בקצה הרחוב ימינה ואז שמאלה לכביש D415, המתפתל בין הכרמים עד פאתי העיר קוֹלמאר (Colmar), במרחק של כעשרה ק"מ.*סמסלול* |תמונה_בטקסט1451| |המסגרת|טיפים לדרך היין |בולט| דרך היין אינה ארוכה, אבל המסלול עובר בכבישים צדדיים וכפריים, שהנהיגה בהם איטית. משום כך, וכיוון שהנוף והכפרים די דומים זה לזה, מומלץ לא לנסוע את הדרך כולה אלא רק חלקים ממנה; אם תמצו את החוויה תוכלו תמיד 'לחתוך' לכביש המהיר A35, המקביל למסלול. |בולט| ניתן ואף מומלץ לשלב טיול בדרך היין עם ביקור באחת האטרקציות המשפחתיות באזור, כגון שמורת הנשרים או ארץ החסידות. |בולט| בקיץ ממלאים תיירים רבים את דרך היין. אם בכוונתכם לבקר באחד הכפרים המתוירים יותר - למשל ריקְוויר או ריבּוֹוילֶה - מומלץ לצאת מוקדם ולנסוע ישירות אל הכפר, כדי לתפוס חניה. |בולט| מאמצע יולי ועד אוקטובר מתקיימים בכפרים ירידים ופסטיבלים לרוב, כמעט בכל סוף שבוע. לפרטים תוכלו להיכנס לאתר האינטרנט של דרך היין, או ללשכות המידע לתיירים באזור - או פשוט לחפש שילוט ליריד.

כבר מהכביש המתפתל, המטפס לראש הגבעה, קשה להתעלם מהמראה המרהיב של הטירה המבוצרת, החולשת על דרך היין ונראית כאילו הגיעה ישירות מימי הביניים. רוב המבנים אמנם אינם מקוריים, אבל השחזור מצית את הדמיון - מהגשר התלוי המוביל לחומה ועד המצודה הגבוהה, המשקיפה על העמק כולו ומצוידת בתותחי נחושת גדולים. באחדים מחדרי המגורים מוצגים כלי נשק ושריונות מימי הביניים. בקומה העליונה תוכלו לבקר בחדרי השינה של הקיסר וילהלם השני ואשתו, ובגינה שמחוץ לחומות מגדלים צמחי תבלין ופרחים, בשיטות שהיו נהוגות בימי הביניים. הטירה אמנם מלהיבה והנוף הנשקף ממנה מרהיב, אבל אין בה הפעלות מיוחדות או תצוגות אינטראקטיביות, וילדים קטנים (או שמשתעממים בקלות) עלולים פחות ליהנות ממנה. בשל ריבוי המדרגות בטירה לא ניתן להיכנס אליה עם עגלות ילדים. כדי למצות את הביקור בטירה מומלץ להצטרף לסיור מודרך (סיורים באנגלית מתקיימים בחודשים יוני-ספטמבר, מדי יום ב-14:00) או לשכור מדריך=שמע (*כסף* €4.5/2 לגילאי 6-17/למבוגר, נדרשת תעודה מזהה כפיקדון). אורך הסיור (בשני המקרים) כשעה. |הסיפור|ד"ש מהארץ התיכונה אם טירת אוֹ קֶניגְסְבּוּרג נראית לכם מוכרת, אולי זה משום שהיא סיפקה השראה למעצב התפאורה ג'ון האו, שביסס עליה את המצודה של העיר מינאס טירית בסרט |הנטה|שר הטבעות: שיבת המלך|סנטה|. אז נכון שאין כאן טבעות, אבל אולי תוכלו לדמיין שאתם הולכים בעקבות גָנדָלף אל בירת גוֹנדוֹר.