נתיב הגבורה
ורשה היהודית
נתיב הגבורה מתחיל באנדרטה הדומה לקרון רכבת באוּמשלאגפּלאץ (Umschlagplatz; "כיכר השילוחים"). הבחירה בנקודה זו לתחילת הנתיב אינה מקרית, ונועדה להמחיש את המעבר משואה לתקומה. מהרחבה צאו לרחוב Stawki ופנו שמאלה. חצו את הכביש במעבר החציה הקרוב ובקיר האפרפר מולכם תראו לוח זיכרון למפקדת ה-SS בוורשה, המקום שממנו פיקחו הנאצים על השמדת יהודי העיר.
|תמונה_בטקסט1075|
|תמונה_בטקסט997|
פנו שמאלה ואחרי תחנת האוטובוס תראו את לוח הזיכרון הראשון בנתיב, המוקדש ליצחק קצנלסון, המחנך והמשורר היהודי-פולני שזכה לכינוי 'מקונן השואה'. קצנלסון המשיך בפעילותו האמנותית והחינוכית גם בתוך גטו ורשה, ושימש מקור השראה לצעירים. הוא נרצח ב-3 במאי 1944 במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. לא הרחק משם, בפינת הרחובות Stawki ו-Dubois, ניצב הלוח השני, המנציח את יאנוש קורצ'אק - שם העט של המחנך, הסופר והרופא הדגול הנריק גולדשמיט.
|תמונה_בטקסט998|
|תמונה_בטקסט1091|
פנו ימינה לרחוב Dubois ולאחר כ-50 מ' תראו מימינכם לוח זיכרון לרב יצחק ניסנבוים. הרב ניסנבוים הצטרף לארגון היהודי המחתרתי נצח ישראל, ניהל קשרים ידידותיים עם מנהיגים ציוניים ואנשי תרבות כדוגמת המשורר חיים נחמן ביאליק, והיה אחד ממבשרי תנועת הציונות הדתית. במלחמת העולם השנייה המשיך להפיץ את תורתו מגטו ורשה, ואף הצטרף למתחרת היהודית שפעלה במקום. הוא נרצח בשנת 1942, במחנה ההשמדה טרבלינקה.
|תמונה_בטקסט999|
לאחר רחוב Niska תראו את לוח הזיכרון לפרוּמקָה פּלוֹטניצקָה, היחיד במסלול שמוקדש לאישה (אף כי היו במחתרת לא מעט נשים). פלוטניצקה היתה חברה בארגון דרור, ומילאה תפקיד של מקשרת בין הגטו לבין הצד הארי של העיר. ב-1940 יצאה פלוטניצקה מהגטו והחלה בנסיעות בכל רחבי פולין, בשליחות תנועת המחתרת החלוצית. ב-1942 היא הגיעה לגטו בנדין, לסייע בהקמת מחתרת לוחמת במקום. היא נהרגה באוגוסט 1943, עם אחרוני הלוחמים בבונקר המרכזי בגטו בנדין.
|תמונה_בטקסט1000|
אחרי גוש הבניינים הבא שתראו מימינכם חלקת דשא ירוקה ובחזיתה שני לוחות זיכרון סמוכים זה לזה. הראשון, המוקדש לפאוול פרנקל ודוד אפלבאום, הוא הלוח המשותף היחיד לאורך הנתיב. פאוול פרנקל היה ממפקדיו הבכירים של הארגון הצבאי היהודי, ואחד ממנהיגי מרד גטו ורשה. בזמן המרד פיקד פרנקל על מטה הארגון בכיכר מוּרָנוֹבסקָה 7, שם הונפו ב-18 באפריל 1943 דגל פולין ודגל התנועה הציונית. לא קיימת עדות ממקור ראשון על נסיבות מותו של פרנקל, אך ככל הנראה הוא נהרג בקרב יריות עם הגרמנים, בתחילת מאי 1943. דוד מרדכי אפלבאום היה ממקימי הארגון ואחד ממפקדיו הבכירים, ונפל אף הוא באחד הקרבות של מרד גטו ורשה. בסמוך ללוח הזיכרון המשותף ניצב לוח הזיכרון למאיר מאירוביץ', שהיה יו"ר ארגון הסטודנטים הסוציאליסטיים בפולין ומפקד הפלוגה הלוחמת של פועלי ציון. מאירוביץ' ולוחמיו הצליחו לחמוק מהגטו דרך תעלות הביוב ומצאו מחסה בבית חרושת בצד הארי של העיר, אך ב-24 במאי 1943 נספו כולם בשריפה שפרצה במקום.
|תמונה_בטקסט1001|
|תמונה_בטקסט1002|
בקצה חלקת הדשא פונה ימינה שביל בין עצים, המוביל לאתר ההנצחה מילא 18 (Mila 18), במקום שבו ניצב הבונקר של הארגון היהודי הלוחם. לאחר ביקור באנדרטה שובו לרחוב Dubois, פנו ימינה ומיד תראו את לוח הזיכרון , למרדכי אנילביץ', מפקד הארגון היהודי הלוחם שממוקם מטרים ספורים מהבונקר שבו מצא את מותו.
|תמונה_בטקסט1079|
|תמונה_בטקסט1003|
חצו את רחוב Mila (כאן משתנה שם הרחוב שבו אתם הולכים ל-Zamenhofa) ותגיעו אל לוח הזיכרון לאריה וילנר (יוּרֶק). וילנר היה בן למשפחה יהודית אמידה בוורשה, וניחן ב'חזות פולנית'. המראה החיצוני הזה, בצירוף תעודות מזויפות, אפשרו לו לצאת מהגטו אל הצד הארי של העיר, ולפעול לאספקת נשק לגטו. הוא היה ממייסדי הארגון היהודי הלוחם, לצד מרדכי אנילביץ'. וילנר נפל אף הוא בקרב במילא 18, לצד חבריו הלוחמים.
בצומת הבא (פינת Józefa Lewartowskiego), בצל עץ, תראו את הלוח הבא, המוקדש ל מיכאל קלפפיש. קלפפיש היה מהנדס וכימאי, שהקים מעבדה מחתרתית לייצור נשק ובקבוקי תבערה, לשימוש נגד הגרמנים. הוא לחם במרד גטו ורשה ומצא את מותו ביום השני למרד, כשנורה בידי הגרמנים בעליית גג, בעודו מחפה על נסיגת חבריו ומאפשר להם לברוח. חצו את Józefa Lewartowskiego אל פארק ירוק ומיד תראו מימינכם את לוח הזיכרון ליוסף לברטובסקי, שהיה מראשי המפלגה הקומוניסטית בפולין, מייסד הגוש האנטי-פשיסטי וחבר בארגון היהודי הלוחם. עם תחילתן של האקציות, ביולי 1942, פנה לברטובסקי אל הקומוניסטים הפולנים לעזרה, אך הם התעלמו מבקשתו.
|תמונה_בטקסט1004|
כמה מטרים נוספים יביאו אתכם לרחבה שבחזית המוזיאון לתולדות יהדות פולין (Muzeum Historii Żydów Polskich), שם מסתיים המסלול. בפינה הקרובה של הכיכר תראו את לוח הזיכרון לעמנואל רינגלבלום - היסטוריון, חבר במפלגת פועלי ציון שמאל, שייסד את הארכיון המחתרתי של הגטו, 'עונג שבת'. בשנת 1943 הצליח רינגלבלום להימלט מהגטו אל הצד הארי של העיר, אולם ב-1944 נתגלה והוצא להורג יחד עם המשפחה הפולנית שהחביאה אותו.
|תמונה_בטקסט1081|
|תמונה_בטקסט1005|
בלב הרחבה ניצבת האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה (Pomnik Bohaterów Getta w Warszawie) ומאחוריה שני לוחות זיכרון נוספים, לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה, והכניסה הראשית למוזיאון לתולדות יהדות פולין - סיום נאות לנתיב הגבורה.
|תמונה_בטקסט1085|
לפני הכניסה למוזיאון כדאי לפנות שמאלה ולאתר את אנדרטת יאן קרסקי, השוכנת בפארק הצמוד לרחבת המוזיאון. דמותו של קרסקי, ישובה על ספסל ברונזה, כמו קוראת לעוברים ולשבים להתיישב לצידה ולהקדיש רגע קט לזיכרון העבר. קרסקי היה לוחם מחתרת פולני, שנפל בידי הגסטאפו ועונה, אך הצליח להימלט במבצע נועז של המחתרת. בנובמבר 1942 נמלט קרסקי למערב, שם ניסה לספר לעולם על ההשמדה המאורגנת של יהדות פולין. הוא נפגש עם שר החוץ הבריטי אנתוני איידן, ולאחר מכן נסע לארה"ב ונפגש עם הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט; אך פגישותיו אלו לא העלו דבר. במוזיאון יד ושם ניטע עץ על שמו, ופסל שלו - יושב על ספסל, בדומה לפסל שבוורשה - ניצב גם באוניברסיטת תל אביב.*סמסלול*
|תמונה_בטקסט996|