הכיכר הנפרשת לצד הטירה המלכותית מוקפת בבתים עתיקים ששוחזרו בקפידה אחרי מלחמת העולם השנייה ומהווה מקום מפגש פופולרי בקרב תיירים ומקומיים כאחד. הכיכר הייתה עדה לכמה אירועים חשובים בהיסטוריה של פולין: בשנת 1861 טבחו כאן כוחות הצבא הרוסים במאה עוברי אורח, בגלל התפרעויות של מורדים; בשנת 1863 נערך כאן מצעד פטריוטי במסגרת מרד ינואר; ב-3 במאי 1982 היו בכיכר הפגנות אלימות של מתנגדי המשטר הקומוניסטי; ובשנת 1997 נאם כאן נשיא ארה"ב ביל קלינטון, ובירך את פולין על הצטרפותה לברית נאט"ו. בלב הכיכר ניצב עמוד זיכרון בגובה 22 מ' למלך זיגמוּנט השלישי ואזה, מי שהעביר את בירת פולין מקרקוב לוורשה. עמוד השחם הקורינתי, שהוצב בכיכר ב-1644 בידי בנו של זיגמוּנט, המלך ולדיסלב הרביעי ואזה, מעוטר בארבעה נשרים ועליו פסל ארד של המלך. העמוד, שהוא האנדרטה החילונית הראשונה שהוצבה בפולין, היה לאחד מסמלי העיר, ופעמיים הוקם מחדש לאחר שנחרב: בשנת 1887 ובמהלך מלחמת העולם השנייה. שרידי העמוד שנהרס מוצגים בטירה המלכותית. מול העמוד כדאי לשים לב גם לארמון גג הנחושת, מבנה בסגנון הרוקוקו שקיבל את שמו כיוון שהיה המבנה הראשון בעיר שנבנה עם גג נחושת ולא עם גג רעפים, כמקובל במאה השמונה=עשרה. הארמון היה מעונו של הנסיך יוזף פוניאטובסקי. הגרמנים שרפו את הבניין ב-1944, כנקמה על מרד ורשה; הוא שוחזר מאוחר יותר לפי אחד מציוריו של ברנרדו בלוטו בן המאה השמונה=עשרה. כיום מוצג בארמון אוסף של שטיחים אוריינטליים. על חלקה הדרומי של הכיכר חולשת כנסיית אנה הקדושה, שהיא גם נקודת המוצא לדרך המלכותית, הנתיב המסורתי מהטירה לארמון וילאנוב שבדרום העיר.

ההחלטה לבנות כאן את הטירה המלכותית מיוחסת למלך זיגמונט השלישי ואזה. הטירה נבנתה בשנים 1598-1619 בסגנון הבארוק המוקדם, ואילו החזית בסגנון הבארוק המאוחר, המשקיפה על נהר הוויסלה, נוספה בימי שלטונו של המלך אוגוסט השלישי. עיצוב הפנים של הטירה שונה בהוראת המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, ונותר כפי שהוא בתקופת הכיבוש הצארי ובימי הרפובליקה הפולנית השנייה. במלחמת העולם השנייה, ובייחוד בימי מרד ורשה ב-1944, הפציצו הגרמנים בשיטתיות את רוב המבנים בעיר העתיקה, ובהם הטירה המלכותית. הטירה שוחזרה בשנים 1971-1984, ובשנת 1980 הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולם. הכניסה הראשית לטירה נמצאת מתחת למגדל השעון, שמיתמר לגובה של 60 מ'. חובבי היסטוריה ואמנות ייהנו מביקור במגורים המלכותיים, ששוחזרו בקפידה. אל תוותרו גם על סיבוב באולם הסנאט, המעוטר בשלטי אצולה מכל רחבי פולין: האולם שימש את השלטונות בימי האיחוד הפולני-ליטאי. יש כאן גם אולם נשפים מרשים, עם 17 זוגות של עמודים מוזהבים, היוצרים אווירה רומנטית במיוחד. באולם האבירים מוצב פסל ניאו=קלאסי של קרונוס, שפיסלו האמנים לה-ברון (Le Brun) ומונלדי (Monaldi), ואילו בחדר קנלטו מוצגים 23 ציורי קיר של ברנרדו בלוטו (שנהג לחתום גם בשם קנלטו), המתארים את רחובות ורשה במאה השמונה=עשרה. כדאי להתרשם גם ממגוריהם הפרטיים של המלכים הפולנים, ששוחזרו בקפידה, בהם חדריו של המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, שעוצבו בסגנון הרוקוקו.

פארק וואזֶ'נקי (מילולית "פארק המרחצאות") נמנה עם האתרים היפים ביותר בוורשה. בימי שבת וא' זהו מקום הבילוי המועדף על תושבי העיר, שבאים לכאן להאזין לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או להאכיל את הסנאים. בראשית המאה ה-17 שימש השטח שדה ציד מלכותי, אבל בשנת 1674 נמכר לגנרל שהקים בו אתר מרחצאות, וכך קיבל הפארק את שמו. בשנת 1764 החליט המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי להעביר את ארמון הקיץ שלו לפארק, ושמונה שנים אחר כך הסתיימה בניית הארמון על האי - מבנה מרהיב המשמש כיום מוזיאון. פארק וואזֶ'נקי נפתח לציבור הרחב בשנת 1918, אך בתקופת הכיבוש הנאצי נאסר על פולנים לטייל בשטחי הפארק והמבנים בו הוסבו למפקדות ולבתי מגורים של הגרמנים. בדצמבר 1944, זמן קצר לפני שנסוגו מוורשה, שרפו הגרמנים את הקירות החיצוניים של המבנים המפוארים, וזרעו הרס בכל רחבי הפארק. במשך שני עשורים השקיעה ממשלת פולין משאבים רבים בשיקום הפארק, וכיום אפשר שוב להתרשם משכיות החמדה ההיסטוריות, מאתרי התרבות ומיופיו של הנוף הטבעי. *המסלול* ראשית שימו לב לפסל רב=הרושם של המרשל יוזף פּילסוּדסְקי הניצב ליד הגדר של ארמון בֶּלוֶודֶר (Pałac Belwederski), מימין לשער הכניסה לפארק. היכנסו דרך השער ומיד פנו שמאלה וטפסו אל אנדרטת שופן (Pomnik Fryderyka Chopina), השוכנת לגדת בריכה קטנה. פסל הארד של פרדריק שופן פוסל ב-1907, במלאת מאה שנים להולדתו של המלחין הלאומי, והוצב בפארק ב-1926. ב-31 במאי 1940 פוצצו הנאצים את הפסל, ויום למחרת הופיעה במקום שבו עמד הכתובת: "איני יודע מי השמיד אותי, אבל אני יודע למה עשיתם זאת: כדי שלא אנגן את מארש האבל בהלוויה של המנהיג שלכם!" העתק של הפסל הוצב מחדש בשנת 1958, ומאז מבוצעים למרגלותיו, מדי יום א' בחודשים מאי-ספטמבר, שני קונצ'רטי לפסנתר של שופן, בשעות 12:00 ו-16:00. |תמונה_בטקסט1143| |תמונה_בטקסט1132| רדו מהאנדרטה מעברה האחר של הגבעה ולכו במסלול המסומן במפה עד הפנייה שמאלה לחממה העתיקה (Stara Oranżeria) מ-1788, ששימשה לאחסון עצים אקזוטיים בימי החורף. בהזמנת המלך פוניאטובסקי הוקם במבנה תיאטרון מלכותי, וכיום מוצג בו אוסף הפסלים של המלך. חזרו על עקבותיכם והמשיכו ישר עד שתגיעו לבית הלבן (Biały Domek), וילה שנבנתה עבור פוניאטובסקי ב-1776, כדי שיתגורר בה עד שתושלם בניית הארמון. מאוחר יותר שיכן המלך בווילה את המאהבת שלו, ובשנים 1801-1805 התגורר כאן מלך צרפת הגולה, לואי ה-18. כיום מוצג בווילה אוסף ההדפסים של פוניאטובסקי. |תמונה_בטקסט753| |תמונה_בטקסט1134| המשיכו עם השביל המסומן במפה עד האגם, שם יתגלה בפניכם הארמון על האי (Pałac na Wyspie), גולת הכותרת של הטיול בפארק. כשמזג האוויר נאה ניתן לשכור כאן סירת משוטים וליהנות משיט של חצי שעה באגם הציורי. |תמונה_בטקסט1136| המשיכו אל עברו האחר של האגם, פנו ימינה ולכו לאורך הגדה עד שתראו את האמפיתיאטרון ׁ(Amfiteatr) הנאה, שתוכנן בהשראת זה שבעיר הרקולניאום שבאיטליה. שימו לב לשמונת הפסלים של סופרים, משוררים ופילוסופים, מהעת העתיקה ומהמאות ה-16 וה-17, הניצבים מעל המושבים. אחרי האמפיתיאטרון פנו פנייה חדה שמאלה והתקדמו לפי המסלול במפה עד ארמון מישלביצקי (Pałac Myślewicki). הארמון בסגנון הרוקוקו, שנבנה ב-1775 כמתנה מהמלך לאחיינו יוזף פוניאטובסקי, נמנה עם המבנים הבודדים בוורשה שלא נפגעו במלחמות העולם השנייה, ולאחר מכן שימש למפגשים רשמיים. כיום ניתן לבקר בחדריו המפוארים ולהתרשם מהריהוט ומהעיטורים. |תמונה_בטקסט1138| |תמונה_בטקסט792| שובו על עקבותיכם, פנו שמאלה וטיילו בשבילי הפארק, בהם אולי תבחינו בטווסים המשוטטים ללא פחד בין המבקרים, בחיפוש אחר מזון. פנו ימינה בפנייה השלישית ואז שמאלה, לשביל שיוביל אתכם אל גשר החוצה את האגם ומשקיף לנוף מרהיב של הארמון על האי, המשתקף במים. אחרי הגשר פנו שמאלה ומיד ימינה, בשביל שייקח אתכם אל החממה החדשה (Nowa Pomarańczarnia). במבנה שהוקם ב-1860 אוחסן במשך כחמישים שנה במבנה הזה אוסף הצמחים האקזוטיים של הצאר אלכסנדר השני, אך כולם נבלו במהלך מלחמת העולם הראשונה. כיום יש בחממה גן טרופי קטן, ובאגף הצפוני שלה שוכנת המסעדה היוקרתית Restauracja Belvedere‬. שימו לב לשעון השמש שמול החממה. אם עייפתם מהטיול, זה הזמן לנוח מעט על אחד הספסלים, ולהתבונן במזרקות. |תמונה_בטקסט1139| המשיכו באותו שביל, שמשני צדיו תלויים פנסים אדומים בסגנון אוריינטלי, עד שתגיעו למקדש המצרי (Świątynia Egipska), שנבנה ב-1825 כביתן להבשלת תאנים. ליד המקדש פנו ימינה ובצומת הבא שוב ימינה, והמשיכו ישר עד להצטלבות בין שלושה שבילים. כאן פנו שמאלה ולכו עד מקדש דיאנה (Świątynią Diany; נקרא גם מקדש הסיבילה), שנבנה במתכונת של מקדשים רומיים ומעוטר מבפנים בציורי קיר נאים. עלו במדרגות ופנו שמאלה לשביל שיחזיר אתכם לנקודת המוצא.*סמסלול* |תמונה_בטקסט1141|

המסלול מתחיל בכנסיית אנה הקדושה (Kościół św. Anny) הסמוכה לכיכר הטירה. מהכנסייה צאו דרומה (ימינה כשפניכם לכנסייה) בשדרה הרחבה Krakowskie Przedmieście עד שתראו לשמאלכם מדשאה ובה אנדרטה (Pomnik Adama Mickiewicza) למשורר הפולני הרומנטי אדם מיצקֶביץ'. האנדרטה הוצבה כאן בשנת 1898, לציון מאה שנים להולדת המשורר; באותה תקופה עברה פולין תהליכים נרחבים של רוסיפיקציה (הטמעת התרבות הרוסית), והפולנים ראו בהצבת הפסל הישג לאומי חשוב. |תמונה_בטקסט826| לאחר עוד כמה צעדים תראו משמאלכם את חזיתה המעניינת של הכנסייה הכרמליטית (Kościół seminaryjny). ערכו בה ביקור קצר והמשיכו לבניין הבא, ארמון הנשיאות (Pałac Prezydencki) של פולין, שבחזיתו ניצב פסל יוזף פּוֹניאטוֹבְסקי (Paminklas Jozefui Poniatovskui). בצמוד לארמון ומיד אחריו ניצב מלון בריסטול (Hotel Bristol) היוקרתי, שנבנה כבית אחוזה עירוני והחל מ-1901 התארחו בו אנשי שם רבים, בהם פבלו פיקאסו, סופיה לורן, וודי אלן ומרטין סקורסזה. בפארק המוצל שאחרי המלון תוכלו לטייל ולראות פסל של הסופר בּוֹלֶסלָב פּרוּס (Pomnik Bolesława Prusa), מחשובי הסופרים הריאליסטיים של פולין במאה ה-19 (בעברית ראה אור ספרו |הנטה|הבובה|סנטה|); הכתובת מתחת לפסל מתארת אותו כ'סופר דגול ומחנך האומה'. |תמונה_בטקסט1112| מול הפארק, פנו ימינה ברחוב Gen. Michała Tokarzewskiego-Karaszewicza ולכו כ-100 מ׳ עד שתראו משמאלכם פסל (Pomnik Józefa Piłsudskiego) של המרשל יוזף פּילסוּדסקי, אבי האומה הפולנית המודרנית. הפסל, שהוצב ב-1995, עשוי ברונזה ושחם, מתנוסס לגובה שלושה מ' ומשקיף לעבר כיכר אספלט הקרויה על שמו. |תמונה_בטקסט851| +---מעבר לכיכר מסמנות שלוש קשתות עתיקות את הכניסה לגן הסאקסוני (Ogród Saski), שבו תוכלו לערוך טיול קצר. |תמונה_בטקסט862| ---+ שובו אל הדרך המלכותית ופנו ימינה. משמאלכם תראו שני מבנים השייכים לאוניברסיטת ורשה, שנוסדה ב-1816, נסגרה בידי הרוסים זמן קצר אחרי מרד נובמבר ועם השנים הייתה למוסד האקדמי החשוב ביותר בפולין. ראשון ניצב ארמון טישקיֶיביץ' ׁׂ(Pałac Tyszkiewiczów) הניאו-קלאסי, המשמש היום מוזיאון, ואחריו ארמון אוּרוּסקי (Pałac Uruskich), שם שוכנת הפקולטה לגיאוגרפיה. שני המבנים עלו באש במהלך מרד ורשה, אבל שוחזרו לאחר המלחמה. מיד אחרי ארמון אוּרוּסקי תוכלו לעבור בשערבארוקי נאה אל שדרת עצי תרזה המובילה לעומק הקמפוס. |תמונה_בטקסט1113| שובו לרחוב, פנו שמאלה והמשיכו עד שתראו מימינכם את צמד הצריחים בחזיתה של כנסיית הצלב הקדוש (Bazylika Świętego Krzyża)|, שם טמון לבו של המלחין הלאומי פרדריק שופן. מעט אחרי הכנסייה, ברחבה פתוחה מעברו השני של הכביש, ניצב פסלו של פסל (Pomnik Mikołaja Kopernika) של האסטרונום הפולני ניקולאוס קופרניקוס, מי שהראה כי כדור הארץ סובב סביב השמש. בפסל, שהוצב ב-1830 בכניסה לפקולטה למדעי הטבע, נראה המדען כשהוא אוחז בידו מצפן ודגם של כיפת השמיים; מצדו האחד חקוק בלטינית: "האומה אסירת התודה מוקירה את ניקולאוס קופרניקוס", ומעברו האחר נכתב בפולנית: "לניקולאוס קופרניקוס, מבני מולדתך". |תמונה_בטקסט844| בערך בנקודה זו נעשה הרחוב צר יותר, שמו משתנה לנובי שוִויאט, ולאורכו נפרשים חנויות, מסעדות ובתי קפה. זה הזמן ליהנות מן המטעמים המקומיים בסניף של רשת המסעדות הפופולרית Zapiecek (מס' 64 ברחוב) או בבית הקפה המצוין A Blikle (מס' 35). |תמונה_בטקסט1120| +---אם אתם עם ילדים (או שמעולם לא נפרדתם מהילד הפנימי שבכם), פנו כאן ימינה אל המדרחוב המקסים Chmielna, ובסופו פנו שמאלה אל Krucza. בצומת הבא, בתוך מרכז הקניות Cedet, שוכן סניף גדול של רשת חנויות הצעצועים SMYK; אחרי סיבוב בחנות, פנו שמאלה ל-al. Jerozolimskie ושובו למסלול הראשי.---+ המשיכו ברחוב נובי שוִויאט עד כיכר שארל דה גול (Rondo Charles’a de Gaulle’a); מעברה הרחוק של הכיכר הוצבה ב-2005 אנדרטה לגנרל הצרפתי (Pomnik Charles de Gaulle), כמחוות הוקרה לסיוע שהעניקה צרפת לפולנים בהדיפת הצבא האדום, באוגוסט 1920. המשיכו דרומה עד שתראו את המבנה העגול כנסיית אלכסנדר הקדוש (Kościół św. Aleksandra), שמאחוריה משתרעת כיכר שלושת הצלבים (plac Trzech Krzyży), נקודת הסיום של המסלול. *סמסלול* |תמונה_בטקסט825| הדרך המלכותית המקורית נמשכה מכאן לכיוון דרום, דרך שדרת אוּיאזדוֹב (Aleje Ujazdowskie), פארק וואזֶ'נקי וארמון בֶּלוֶודֶר, עד ארמון וילאנוֹב. עם זאת, מפאת המרחק, מומלץ לא ללכת ברגל עד הארמון, אלא לסיים את המסלול בכיכר שלושת הצלבים.

התחילו את הסיור בתצפית על העיר העתיקה מהמגדל של כנסיית אנה הקדושה (Kościół św. Anny), בפינה הדרום מזרחית של כיכר הטירה (Plac Zamkowy). מהכנסייה לכו צפונה אל עמוד המלך זיגמוּנט (Kolumna Zygmunta), האנדרטה החילונית הראשונה שהוצבה בפולין, ומימינכם תראו טור מדרגות היורד אל ארמון גג הנחושת (Pałac Pod Blachą). |תמונה_בטקסט827| |תמונה_בטקסט983| |תמונה_בטקסט922| קצת לפניכם, מצד ימין, תראו את הכניסה הראשית לטירה המלכותית (Zamek Królewski), הנמנית עם האתרים החשובים ביותר בעיר וראויה לביקור של כשעה. בצאתכם מהטירה חצו את הכיכר והיכנסו לסמטה הצרה Piwna. עד מהרה תראו משמאלכם את הצריח של כנסיית מרטינוס הקדוש (Kościół św. Marcina); כאן פנו ימינה אל מעבר צר, שיוביל אתכם אל רחוב Świętojańska. בקצה המעבר תראו מולכם את קתדרלת יוחנן הקדוש (Bazylika św. Jana Chrzciciela), שהייתה עדה להרבה הכתרות וטקסי אשכבה של מלכים פולנים. |תמונה_בטקסט912| |תמונה_בטקסט918| |תמונה_בטקסט915| עברו מתחת לקשת הלבנה שמימין לקתדרלה, ואז הסתכלו על קיר הלבנים משמאל, שם תראו 'מזכרת' שהותירו הנאצים - פצצת הזחל, הקרויה גם גוליית. זוהי אחת הפצצות שהטמינו הגרמנים בקירות הבניינים לקראת סיומה של המלחמה, כחלק מההרס המאורגן של הבירה הפולנית. הפצצה שנקבעה בקיר זה לא התפוצצה, ונותרה כאן, כתזכורת לימים האפלים. |תמונה_בטקסט1150| חזרו לרחוב Swietojanska, פנו ימינה וחלפו על פני הכנסייה הישועית (Kościół Jezuitów), שנבנתה במאה ה-17 ושוחזרה אחרי מלחמת העולם השנייה. שימו לב לדלת הכניסה האמנותית של הכנסייה ואז המשיכו עם הרחוב המתעקל ימינה, עד שתגיעו אל כיכר השוק של העיר העתיקה (Rynek Starego Miasta). |תמונה_בטקסט916| |תמונה_בטקסט654| עצרו לרגע בכיכר והתרשמו מהבתים הצרים המקיפים אותה ומפסל בת הים של ורשה הניצב במרכזה. אוהבי הספרות יוכלו לבקר כאן במוזיאון לספרות (Muzeum Literatury) וחובבי ההיסטוריה - במוזיאון ורשה (Muzeum Warszawy) שמעברה האחר של הכיכר. |תמונה_בטקסט1153| |תמונה_בטקסט977| |תמונה_בטקסט976| +---אם מעניין אתכם ללכת בעקבות נפוליאון (מילולית!) צאו מהכיכר ליד המוזיאון לספרות, ואז מיד ימינה למעבר הצר Kamienne Schodki. בסוף המעבר רדו במדרגות, פנו שמאלה לרחוב Brzozowa ומיד מימינכם גרם מדרגות צר היורד לעבר הנהר: אלו מדרגות נפוליאון, שקיבלו את שמן לאחר שהשליט הצרפתי ירד בהן, בלוויית הנסיך הפולני יוזף פוניאטובסקי, בעת ביקורו בוורשה ב-1806. שובו לכיכר באותה דרך. |תמונה_בטקסט1156| ---+ לכו לאורך הכיכר עד פינת רחוב Nowomiejska ושם פנו ימינה; אם אתם רעבים, עצרו לבירה ופיצה בבר=מסעדה Same Krafty. המשיכו באותו רחוב אל הברביקן (Barbakan), שחזור מבנה השער המבוצר של חומת העיר העתיקה. באתר יש בדרך כלל מגוון דוכני רוכלות, אבל את רוב מה שנמכר כאן תוכלו למצוא במקומות אחרים, ויותר בזול. |תמונה_בטקסט980| x---אם אתם עייפים או ממהרים תוכלו לחסוך כ-700 מ' הליכה אם תוותרו על הקטע הבא ותמשיכו מהברביקן ישר, אל רחוב פְרֶטָה.---x ביציאה מהברביקן פנו שמאלה לרחוב Podwale ומיד שוב שמאלה כדי לחצות את החפיר בגשר להולכי רגל. בקצה הגשר פנו ימינה, והמשיכו לאורך החומה עד שתראו מימינכם, דרך חור בחומה את אנדרטת המורד הקטן (Mały Powstaniec), המוקדשת לזכרם של הילדים-החיילים שלחמו במרד ורשה. האנדרטה המרגשת - פסל של ילד חבוש קסדה האוחז תת=מקלע - נוצרה ככל הנראה בהשראת אָנטקֶה, נער בן 13 שנהרג ב-8 באוגוסט 1944. בלוח הזיכרון מאחורי הפסל חרותה שורה משיר ילדים פולני מימי המרד: "ילדי ורשה, נצעד אל הקרב - עבור כל אבן, נקריב את דמנו". |תמונה_בטקסט905| עברו במעבר המקורה ופנו ימינה (מכאן תוכלו גם להתקרב יותר לאנדרטה), ואז פנו ימינה ומיד שמאלה לרחוב Jana Kilińskiego, המוביל באלכסון אל רחוב Długa. שם פנו שמאלה והמשיכו עד שתראו משמאלכם את צריחיה של קתדרלת הצבא הפולני (Katedra Polowa Wojska Polskiego), מבנה שהוקם במאה ה-17 כבית ספר לתיאולוגיה, שהיה מוסד הראשון להשכלה גבוהה בוורשה, ובמאה ה-19 הוסב לכנסייה אורתודוכסית המשמשת כיום את חיילי צבא פולין. בכניסה הוצבו פסלי עוגן ומדחף, המייצגים את חילות הים והאוויר. |תמונה_בטקסט910| מול הקתדרלה (מימין לכביש) ניצבת אנדרטת מרד ורשה (Pomnik Powstania Warszawskiego), אותה כדאי לצלם בטרם תשובו על עקבותיכם ברחוב Długa. לכו כ-270 מ' עד שתראו מימינכם את כנסיית רוח הקודש (Kościół Paulinów Św. Ducha), שנבנתה בידי המסדר הפאוליני בראשית המאה ה-18, במקום כנסיית עץ עתיקה מהמאה ה-14. |תמונה_בטקסט907| כאן פנו שמאלה לרחוב פְרֶטָה (Freta), הרחוב הראשי של העיר החדשה. לאורך הרחוב, שנסלל במאה ה-13 כתחילת הדרך בין ורשה לבין העיירה זקרוצ'ים, החלו לקראת סוף המאה ה-14 לצוץ בניינים שהיו הגרעין ל'עיר החדשה' שמחוץ לחומות. במאה ה-15 היה הרחוב ללבו הפועם של הרובע, וכיום פזורים לאורכו חנויות מיוחדות לעתיקות ומגוון בתי קפה קטנים ומקסימים. |תמונה_בטקסט895| אחרי הפנייה תראו מיד מימינכם את הכנסייה הדומיניקנית (Kościół św. Jacka), שהושלמה ב-1639, נהרסה בידי השוודים ונבנתה מחדש ב-1661, בתוספת מגדל שעון וקפלה לדומיניקוס הקדוש. במהלך מרד ורשה פעל בכנסייה בית חולים מאולתר, שהופצץ בידי הגרמנים. במבנה שנהרס מצאו את מותם יותר מאלף איש ועלתה באש הספרייה הגדולה והעשירה ביותר בפולין, ששכנה בכנסייה מאז המאה ה-18. |תמונה_בטקסט1159| בגוש הבניינים הבא שוכן מוזיאון מארי קירי (Muzeum Marii Skłodowskiej-Curie), המוקדש למדענית הנודעת, ומעברו האחר של הרחוב תוכלו לטעום אוכל יהודי-פולני מסורתי במסעדת Pod Samsonem - או סתם להציץ פנימה ולראות את התצלומים הישנים של חיי הקהילה היהודית בעיר. |תמונה_בטקסט894| בפינה הבאה נפתח הרחוב אל כיכר העיר החדשה (Rynek Nowego Miasta), שם שכן בעבר בית העירייה של העיר החדשה. בכיכר השקטה שימו לב לציורי הקיר רבי הרושם ולתבליטי החיות שעל משקופי הבתים מסביב, ואז חצו אותה באלכסון אל המבנה הבארוקי המרהיב של כנסיית קזימיר הקדוש (Kościół św. Kazimierza). |תמונה_בטקסט1163| |תמונה_בטקסט985| לאחר הביקור בכנסייה עקפו אותה משמאל ברחוב Piesza, שיוביל אתכם אל נקודת הסיום של המסלול - כנסיית מריה הקדושה (Kościół Nawiedzenia Najświętszej Marii Panny), שהושלמה ב-1411 ונמנית עם הדוגמאות הבודדות בוורשה לסגנון האדריכלות הגותי הפולני. שימו לב לאדריכלות הלבֵנים הייחודית ולמגדל הפעמונים, ובקרו גם ברחבה האחורית, המשקיפה על הנהר ויסלה. בהמשך הרחוב יורד טור מדרגות אל הפארק שבו ניצבת מזרקת המולטימדיה (Multimedialny Park Fontann), שם עדיף לבקר בשעות הערב; משמאל למדרגות ניצב פסל זיכרון למדענית מארי קירי.*סמסלול* |תמונה_בטקסט899| |תמונה_בטקסט994|

האנדרטה, ששמה הרשמי הוא אנדרטת גיבורי הגטו אבל מכונה גם אנדרטת רפופורט או אנדרטת בדמייך חיי, הוצבה בוורשה בשנת 1948, במלאת חמש שנים לתחילת מרד גטו ורשה. האנדרטה מונחת על לוח שיש שחור ומורכבת משני חלקים: החלק האחורי, המתאר את היהודים ההולכים אל מותם, מסמל את גבורת הרוח ואת הסבל היהודי, ואילו הקדמי - הפונה למוזיאון לתולדות יהדות פולין, שם ניצב בניין מפקדת היודנראט בזמן מלחמת העולם השנייה - מציג שבע דמויות של גיבורים, בראשם מרדכי אנילביץ', שהיו הראשונים לפתוח במרד נגד הנאצים באירופה. הדמויות משדרות עוז וגבורה, ורפופורט הכניס לאנדרטה אלמנטים יהודיים, בהם המנורה והאריות, כדי להמחיש קווי דמיון בין גיבורי המרד לבין גבורת החשמונאים. ליד האנדרטה נשתל ב-1988 עץ אדיר=ממדים לזכר הנופלים והנרצחים במלחמת העולם השנייה. העתק (לא מדויק) של האנדרטה מוצג במוזיאון יד ושם בירושלים.

אוּמשלאגפּלאץ ("כיכר השילוחים" בגרמנית), היא רחבה מלבנית בקצה גטו ורשה, שגודרה ביד הנאצים ושימשה אותם לאיסוף יהודי הגטו שמשלחו אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. כ-7000 יהודים הובאו הנה מדי יום במהלך קיץ 1942, וחיכו במשך שעות עד שהועמסו לרכבות משא בצפיפות של יותר ממאה איש לקרון, ויצאו לדרכם האחרונה. בשנת 1988 הוצבה בכיכר אנדרטת זיכרון עשויה שיש, המזכירה קרון רכבת, ועליה הכיתוב: "מכאן הובלו בשנים 1942-1943, בתקופת הכיבוש הגרמני, יותר מ-300,000 יהודים מגטו ורשה, בדרכי סבל וייסורים, אל מחנות המוות הנאציים". על האנדרטה חקוקים כ-3000 שמות פרטיים יהודיים, המסודרים על פי סדרם בא"ב הפולני, מ'אבא' ועד 'זיגמונט'. לא הרחק מהאתר (מעבר לפינה ברחוב Dzika), ניצב לוח זיכרון לשער הגטו, חלק מפרויקט האנדרטאות לחומת גטו ורשה.

בית הכנסת היחיד בוורשה ששרד את מלחמת העולם השנייה הושלם ב-1902, במימון פרטי של סוחר הטקסטי זלמן נוֹז'יק ואשתו רבקה. במבנה הניאו-רומאנסקי הנאה היה מקום לכ-600 מתפללים, ונערכו בו תפילות בליווי מקהלה לצד יצירות ליטורגיות של מלחינים ידועים. ב-1940 שכן בית הכנסת בתחומי גטו ורשה, אך לאחר צמצום הגטו נותר בשטחה הארי של העיר, והנאצים הפכו אותו לאורוות סוסים. המבנה נפגע במהלך מרד ורשה, אך לא הושמד. ב-1983 הושלם שחזור מלא של בית הכנסת, והוא משמש כיום לתפילה וגם פתוח למבקרים. באולם הגדול ורב-הרושם תוכלו לחוש את האווירה של ורשה היהודית שלפני השואה. שימו לב במיוחד לארון הקודש בסגנון הרומאנסק בחלקו המזרחי בשל בית הכנסת, ולעיטורי הטיח הלבנים בסגנון מוּרי על העמודים ועל מעקות היציעים. במבנה הסמוך שוכן בית הקהילה היהודית בעיר.

נתיב הגבורה מתחיל באנדרטה הדומה לקרון רכבת באוּמשלאגפּלאץ (Umschlagplatz; "כיכר השילוחים"). הבחירה בנקודה זו לתחילת הנתיב אינה מקרית, ונועדה להמחיש את המעבר משואה לתקומה. מהרחבה צאו לרחוב Stawki ופנו שמאלה. חצו את הכביש במעבר החציה הקרוב ובקיר האפרפר מולכם תראו לוח זיכרון למפקדת ה-SS בוורשה, המקום שממנו פיקחו הנאצים על השמדת יהודי העיר. |תמונה_בטקסט1075| |תמונה_בטקסט997| פנו שמאלה ואחרי תחנת האוטובוס תראו את לוח הזיכרון הראשון בנתיב, המוקדש ליצחק קצנלסון, המחנך והמשורר היהודי-פולני שזכה לכינוי 'מקונן השואה'. קצנלסון המשיך בפעילותו האמנותית והחינוכית גם בתוך גטו ורשה, ושימש מקור השראה לצעירים. הוא נרצח ב-3 במאי 1944 במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. לא הרחק משם, בפינת הרחובות Stawki ו-Dubois, ניצב הלוח השני, המנציח את יאנוש קורצ'אק - שם העט של המחנך, הסופר והרופא הדגול הנריק גולדשמיט. |תמונה_בטקסט998| |תמונה_בטקסט1091| פנו ימינה לרחוב Dubois ולאחר כ-50 מ' תראו מימינכם לוח זיכרון לרב יצחק ניסנבוים. הרב ניסנבוים הצטרף לארגון היהודי המחתרתי נצח ישראל, ניהל קשרים ידידותיים עם מנהיגים ציוניים ואנשי תרבות כדוגמת המשורר חיים נחמן ביאליק, והיה אחד ממבשרי תנועת הציונות הדתית. במלחמת העולם השנייה המשיך להפיץ את תורתו מגטו ורשה, ואף הצטרף למתחרת היהודית שפעלה במקום. הוא נרצח בשנת 1942, במחנה ההשמדה טרבלינקה. |תמונה_בטקסט999| לאחר רחוב Niska תראו את לוח הזיכרון לפרוּמקָה פּלוֹטניצקָה, היחיד במסלול שמוקדש לאישה (אף כי היו במחתרת לא מעט נשים). פלוטניצקה היתה חברה בארגון דרור, ומילאה תפקיד של מקשרת בין הגטו לבין הצד הארי של העיר. ב-1940 יצאה פלוטניצקה מהגטו והחלה בנסיעות בכל רחבי פולין, בשליחות תנועת המחתרת החלוצית. ב-1942 היא הגיעה לגטו בנדין, לסייע בהקמת מחתרת לוחמת במקום. היא נהרגה באוגוסט 1943, עם אחרוני הלוחמים בבונקר המרכזי בגטו בנדין. |תמונה_בטקסט1000| אחרי גוש הבניינים הבא שתראו מימינכם חלקת דשא ירוקה ובחזיתה שני לוחות זיכרון סמוכים זה לזה. הראשון, המוקדש לפאוול פרנקל ודוד אפלבאום, הוא הלוח המשותף היחיד לאורך הנתיב. פאוול פרנקל היה ממפקדיו הבכירים של הארגון הצבאי היהודי, ואחד ממנהיגי מרד גטו ורשה. בזמן המרד פיקד פרנקל על מטה הארגון בכיכר מוּרָנוֹבסקָה 7, שם הונפו ב-18 באפריל 1943 דגל פולין ודגל התנועה הציונית. לא קיימת עדות ממקור ראשון על נסיבות מותו של פרנקל, אך ככל הנראה הוא נהרג בקרב יריות עם הגרמנים, בתחילת מאי 1943. דוד מרדכי אפלבאום היה ממקימי הארגון ואחד ממפקדיו הבכירים, ונפל אף הוא באחד הקרבות של מרד גטו ורשה. בסמוך ללוח הזיכרון המשותף ניצב לוח הזיכרון למאיר מאירוביץ', שהיה יו"ר ארגון הסטודנטים הסוציאליסטיים בפולין ומפקד הפלוגה הלוחמת של פועלי ציון. מאירוביץ' ולוחמיו הצליחו לחמוק מהגטו דרך תעלות הביוב ומצאו מחסה בבית חרושת בצד הארי של העיר, אך ב-24 במאי 1943 נספו כולם בשריפה שפרצה במקום. |תמונה_בטקסט1001| |תמונה_בטקסט1002| בקצה חלקת הדשא פונה ימינה שביל בין עצים, המוביל לאתר ההנצחה מילא 18 (Mila 18), במקום שבו ניצב הבונקר של הארגון היהודי הלוחם. לאחר ביקור באנדרטה שובו לרחוב Dubois, פנו ימינה ומיד תראו את לוח הזיכרון , למרדכי אנילביץ', מפקד הארגון היהודי הלוחם שממוקם מטרים ספורים מהבונקר שבו מצא את מותו. |תמונה_בטקסט1079| |תמונה_בטקסט1003| חצו את רחוב Mila (כאן משתנה שם הרחוב שבו אתם הולכים ל-Zamenhofa) ותגיעו אל לוח הזיכרון לאריה וילנר (יוּרֶק). וילנר היה בן למשפחה יהודית אמידה בוורשה, וניחן ב'חזות פולנית'. המראה החיצוני הזה, בצירוף תעודות מזויפות, אפשרו לו לצאת מהגטו אל הצד הארי של העיר, ולפעול לאספקת נשק לגטו. הוא היה ממייסדי הארגון היהודי הלוחם, לצד מרדכי אנילביץ'. וילנר נפל אף הוא בקרב במילא 18, לצד חבריו הלוחמים. בצומת הבא (פינת Józefa Lewartowskiego), בצל עץ, תראו את הלוח הבא, המוקדש ל מיכאל קלפפיש. קלפפיש היה מהנדס וכימאי, שהקים מעבדה מחתרתית לייצור נשק ובקבוקי תבערה, לשימוש נגד הגרמנים. הוא לחם במרד גטו ורשה ומצא את מותו ביום השני למרד, כשנורה בידי הגרמנים בעליית גג, בעודו מחפה על נסיגת חבריו ומאפשר להם לברוח. חצו את Józefa Lewartowskiego אל פארק ירוק ומיד תראו מימינכם את לוח הזיכרון ליוסף לברטובסקי, שהיה מראשי המפלגה הקומוניסטית בפולין, מייסד הגוש האנטי-פשיסטי וחבר בארגון היהודי הלוחם. עם תחילתן של האקציות, ביולי 1942, פנה לברטובסקי אל הקומוניסטים הפולנים לעזרה, אך הם התעלמו מבקשתו. |תמונה_בטקסט1004| כמה מטרים נוספים יביאו אתכם לרחבה שבחזית המוזיאון לתולדות יהדות פולין (Muzeum Historii Żydów Polskich), שם מסתיים המסלול. בפינה הקרובה של הכיכר תראו את לוח הזיכרון לעמנואל רינגלבלום - היסטוריון, חבר במפלגת פועלי ציון שמאל, שייסד את הארכיון המחתרתי של הגטו, 'עונג שבת'. בשנת 1943 הצליח רינגלבלום להימלט מהגטו אל הצד הארי של העיר, אולם ב-1944 נתגלה והוצא להורג יחד עם המשפחה הפולנית שהחביאה אותו. |תמונה_בטקסט1081| |תמונה_בטקסט1005| בלב הרחבה ניצבת האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה (Pomnik Bohaterów Getta w Warszawie) ומאחוריה שני לוחות זיכרון נוספים, לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה, והכניסה הראשית למוזיאון לתולדות יהדות פולין - סיום נאות לנתיב הגבורה. |תמונה_בטקסט1085| לפני הכניסה למוזיאון כדאי לפנות שמאלה ולאתר את אנדרטת יאן קרסקי, השוכנת בפארק הצמוד לרחבת המוזיאון. דמותו של קרסקי, ישובה על ספסל ברונזה, כמו קוראת לעוברים ולשבים להתיישב לצידה ולהקדיש רגע קט לזיכרון העבר. קרסקי היה לוחם מחתרת פולני, שנפל בידי הגסטאפו ועונה, אך הצליח להימלט במבצע נועז של המחתרת. בנובמבר 1942 נמלט קרסקי למערב, שם ניסה לספר לעולם על ההשמדה המאורגנת של יהדות פולין. הוא נפגש עם שר החוץ הבריטי אנתוני איידן, ולאחר מכן נסע לארה"ב ונפגש עם הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט; אך פגישותיו אלו לא העלו דבר. במוזיאון יד ושם ניטע עץ על שמו, ופסל שלו - יושב על ספסל, בדומה לפסל שבוורשה - ניצב גם באוניברסיטת תל אביב.*סמסלול* |תמונה_בטקסט996|

בבית הקברות היהודי של ורשה פזורות עשרות אלפי מצבות, מכוסות צמחייה סבוכה, המספרות את סיפורה של הקהילה היהודית התוססת בעיר ושל הכליה הנוראה שהביאה עליה מלחמת העולם השנייה. השער הראשי של בית הקברות שוכן בחלקו הדרום=מזרחי של המתחם, ברחוב אוֹקוֹפּוֹבָה מס' 49/51. *סמסלול* מרחבת הכניסה פנו ימינה לחלקה 72, שם שוכנת אנדרטת ילדי הגטו. אל הלבֵנים החומות מוביל שביל של אבנים שהונחו בצורת מנורה, ובקירות קבועים שלטי מתכת שעליהם שירי שואה מצמררים. על הקיר השמאלי מתנוסס שיר שכתב מקים האנדרטה, ניצול השואה ג'ק אייזנר - הלוא הוא הנער יאצק, שהניף את הדגל הכחול-לבן על גג הדגלים במורנובסקה והכריז בכך על תחילת מרד גטו ורשה. למרגלות החומה נערם תל של אבנים קטנות, וביניהן תמונות של ילדים יהודים שנספו בשואה. |תמונה_בטקסט1245| במרחק כמה צעדים מאנדרטת הילדים, בחלקה 71, ניצבת האנדרטה לזכר יאנוש קורצ'אק. פסלו של יאנוש קורצ'אק מראה את האיש הדגול כשהוא אוחז בידיהם של הילדים היתומים, להם דאג במשך כל חייו. |תמונה_בטקסט1494| חזרו לרחבת הכניסה ופנו אל חלקה 9, שם ממוקם קבר אחים של מתי גטו ורשה. הכיתוב שעל מצבת האבן הכהה מלמד כי תחת חלקת הדשא רחבת הידיים נקבר מספר בלתי ידוע של קורבנות גטו ורשה, שמצאו את מותם בשנים 1941-1943. לצד המדשאות המתוחמות הוצבו מצבות ריקות, ללא כיתוב, הזועקות את סבלם של שישה מיליון יהודים שנרצחו בידי הגרמנים. |תמונה_בטקסט1249| לא הרחק משם, בחלקה 9 ובחלקה 1 הסמוכה, ניצבות האנדרטות לזכר מורדות 1944 ומורדי 1944 - הנשים והגברים הפולנים שקיפחו את חייהם במאבק על השבת העצמאות הפולנית מידי הכובש הגרמני. הלוחמות והלוחמים שהובאו למנוחות בבית הקברות היהודי של ורשה השתתפו בקרבות מרד ורשה, שבעקבותיו הרסו הגרמנים כ-85% מהעיר. חזרו לחלקה 9 והקיפו אותה לכיוון חלקה 10. בחלקה זו תראו את המצבה לאדם צֶ'רניאקוׁב, ראש היוּדֶנראט בגטו ורשה, ששם קץ לחייו ביולי 1942, לאחר שהתבקש על ידי הנאצים לארגן משלוחי יהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה. בהמשך ניצבת מצבתו של לודוויג זמנהוף, רופא יהודי-פולני שהמציא את השפה הבינלאומית אספרנטו. |תמונה_בטקסט1251| חזרו אל השביל הראשי והמשיכו לחלקה 12, שם שוכנת אנדרטת פעילי הבּוּנד, המוקדשת לחברי האיגוד הכללי של הפועלים היהודים ברוסיה, בליטא ובפולין שהשתתפו במרד גטו ורשה. המשיכו בשביל הראשי עד שתראו מצד ימין, בחלקה 31, מצבה לזכר לוחמי המחלקה של אנילביץ'. מרדכי אנילביץ', ממנהיגי הארגון היהודי הלוחם, הוביל את חבריו למרד גטו ורשה, שבסופו נהרג יחד עם 51 מחיילי מחלקתו בקרב על הבונקר במילא 18. |תמונה_בטקסט1253| חזרו אל השביל הראשי והמשיכו אל חלקות 39 ו-44 הסמוכות, בהן שוכנים קבריהם של אנשי תרבות חשובים מוורשה היהודית. בחלקה 39 נקברה אסתר רחל קָמינסקָה, אחת השחקניות הגדולות של התיאטרון הפולני, הנחשבת ל"אם התיאטרון היהודי" בוורשה. בסמוך, בחלקה 44, ניצב אוהל פרץ - קברם של שלושה מגדולי הסופרים היהודים בוורשה: י"ל פרץ, ש. אנ-סקי ויעקב דינזון. פרץ, מבכירי תקופת התחייה בספרות היהודית, כתב סיפורים המוקדשים לחיי הקהילה היהודית במזרח אירופה; ש. אנסקי (שלמה זיינביל רפפורט), היה סופר, משורר ומחזאי, שהתפרסם כמחבר המחזה "הדיבוק"; ויעקב דינזון היה סופר יידי נודע, שהיה עוזרו האישי של י"ל פרץ. והקים רשת חינוך יהודית חילונית, שפעלה במתכונת ייחודית. |תמונה_בטקסט1255| מכאן תוכלו לחזור על עקבותיכם אל רחבת הכניסה, או להמשיך לשוטט בבית הקברות, בו נטמנו מאות ואלפי אנשי ציבור, גדולי דת, שחקנים, משוררים, רופאים ואנשי חינוך. באמצעות מפת בית הקברות, המוצגת בכניסה וכן באתר האינטרנט, תוכלו לאתר את קבריהם של אישים דגולים נוספים - בהם הרב חיים סולובייצ'יק (בחלקה 49); הנוירולוג והגנטיקאי ד"ר שניאור זלמן ביחובסקי, שהיה גם פעיל ציוני (בחלקה 10); הסופר הירש דוד נומברג (חלקה 33) ואבי התנועה הקואופרטיבית אלכסנדר ברקנהיים (חלקה 33).*סמסלול*

הכנסייה בסגנון הגותי נבנתה במאה ה-15 ביוזמת הדוכסית אנה פיודורובנה, עבור מסדר האחים הפרנציסקנים. החזית הניאו-קלאסית נוספה בשנת 1787, חלל הפנים הוא שילוב של סגנונות הרוקוקו והבארוק וממגדל התצפית נשקף נוף פנורמי של גגות העיר העתיקה. הכנסייה היפה שרדה באורח נס את מלחמת העולם השנייה, ומשמשת כיום ללימודי תיאולוגיה. וזו גם נקודת המוצא של הדרך המלכותית ושל מסלול ההליכה בעיר העתיקה והחדשה.