הכיכר הנפרשת לצד הטירה המלכותית מוקפת בבתים עתיקים ששוחזרו בקפידה אחרי מלחמת העולם השנייה ומהווה מקום מפגש פופולרי בקרב תיירים ומקומיים כאחד. הכיכר הייתה עדה לכמה אירועים חשובים בהיסטוריה של פולין: בשנת 1861 טבחו כאן כוחות הצבא הרוסים במאה עוברי אורח, בגלל התפרעויות של מורדים; בשנת 1863 נערך כאן מצעד פטריוטי במסגרת מרד ינואר; ב-3 במאי 1982 היו בכיכר הפגנות אלימות של מתנגדי המשטר הקומוניסטי; ובשנת 1997 נאם כאן נשיא ארה"ב ביל קלינטון, ובירך את פולין על הצטרפותה לברית נאט"ו. בלב הכיכר ניצב עמוד זיכרון בגובה 22 מ' למלך זיגמוּנט השלישי ואזה, מי שהעביר את בירת פולין מקרקוב לוורשה. עמוד השחם הקורינתי, שהוצב בכיכר ב-1644 בידי בנו של זיגמוּנט, המלך ולדיסלב הרביעי ואזה, מעוטר בארבעה נשרים ועליו פסל ארד של המלך. העמוד, שהוא האנדרטה החילונית הראשונה שהוצבה בפולין, היה לאחד מסמלי העיר, ופעמיים הוקם מחדש לאחר שנחרב: בשנת 1887 ובמהלך מלחמת העולם השנייה. שרידי העמוד שנהרס מוצגים בטירה המלכותית. מול העמוד כדאי לשים לב גם לארמון גג הנחושת, מבנה בסגנון הרוקוקו שקיבל את שמו כיוון שהיה המבנה הראשון בעיר שנבנה עם גג נחושת ולא עם גג רעפים, כמקובל במאה השמונה=עשרה. הארמון היה מעונו של הנסיך יוזף פוניאטובסקי. הגרמנים שרפו את הבניין ב-1944, כנקמה על מרד ורשה; הוא שוחזר מאוחר יותר לפי אחד מציוריו של ברנרדו בלוטו בן המאה השמונה=עשרה. כיום מוצג בארמון אוסף של שטיחים אוריינטליים. על חלקה הדרומי של הכיכר חולשת כנסיית אנה הקדושה, שהיא גם נקודת המוצא לדרך המלכותית, הנתיב המסורתי מהטירה לארמון וילאנוב שבדרום העיר.

ההחלטה לבנות כאן את הטירה המלכותית מיוחסת למלך זיגמונט השלישי ואזה. הטירה נבנתה בשנים 1598-1619 בסגנון הבארוק המוקדם, ואילו החזית בסגנון הבארוק המאוחר, המשקיפה על נהר הוויסלה, נוספה בימי שלטונו של המלך אוגוסט השלישי. עיצוב הפנים של הטירה שונה בהוראת המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, ונותר כפי שהוא בתקופת הכיבוש הצארי ובימי הרפובליקה הפולנית השנייה. במלחמת העולם השנייה, ובייחוד בימי מרד ורשה ב-1944, הפציצו הגרמנים בשיטתיות את רוב המבנים בעיר העתיקה, ובהם הטירה המלכותית. הטירה שוחזרה בשנים 1971-1984, ובשנת 1980 הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולם. הכניסה הראשית לטירה נמצאת מתחת למגדל השעון, שמיתמר לגובה של 60 מ'. חובבי היסטוריה ואמנות ייהנו מביקור במגורים המלכותיים, ששוחזרו בקפידה. אל תוותרו גם על סיבוב באולם הסנאט, המעוטר בשלטי אצולה מכל רחבי פולין: האולם שימש את השלטונות בימי האיחוד הפולני-ליטאי. יש כאן גם אולם נשפים מרשים, עם 17 זוגות של עמודים מוזהבים, היוצרים אווירה רומנטית במיוחד. באולם האבירים מוצב פסל ניאו=קלאסי של קרונוס, שפיסלו האמנים לה-ברון (Le Brun) ומונלדי (Monaldi), ואילו בחדר קנלטו מוצגים 23 ציורי קיר של ברנרדו בלוטו (שנהג לחתום גם בשם קנלטו), המתארים את רחובות ורשה במאה השמונה=עשרה. כדאי להתרשם גם ממגוריהם הפרטיים של המלכים הפולנים, ששוחזרו בקפידה, בהם חדריו של המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, שעוצבו בסגנון הרוקוקו.

הכיכר המלבנית, שהוקמה במאה ה-17, היא הלב הפועם של ורשה מאז, ונמנית כיום עם אתרי התיירות הפופולריים ביותר בעיר. הבתים הצרים והססגוניים שמקיפים את הכיכר ומעניקים לה את אופיה הציורי נבנו באותה תקופה עבור משפחות האצולה המקומיות, ולצדם הוקם בית העירייה של העיר העתיקה; המבנה נהרס בשנת 1817 ובמקום שבו עמד ניצב כיום פסל בת הים של ורשה |הנטה|(סירֶנקָה, Syrenka)|סנטה| האוחזת בידה חרב ומגן. בפינה הצפונית של הכיכר (ביציאה ל-Krzywe Koło) שוכן המוזיאון לספרות (Muzeum Literatury im. Adama Mickiewicza), המוקדש לכתביו של הסופר והמשורר הפולני אדם מיצקֶביץ', ויקסום רק למעריציו הנלהבים; יש בו ספרייה מקיפה, ובה יותר מ-110,000 כרכים, אבל כולם בפולנית בלבד. מולו, בתחילת רחוב Nowomiejska, שוכן מוזיאון ורשה, שנראה במבט ראשון כמקבץ חסר=ייחוד של בתים, אבל כשנכנסים אליו מתברר שהמבנים מחוברים זה לזה במעברים נסתרים. במוזיאון, המתפרש על כ-9,500 מ"ר, מוצגים למעלה מ-7,000 פריטים הקשורים לתולדות העיר, מממצאים ארכיאולוגיים ועד גלויות. המעבר בין חדרי התצוגה משרה תחושה של סיור בנבכי מבוך המסמל את ההיסטוריה של העיר. תצוגה נפרדת עוסקת באדריכלות של מבני המוזיאון ובתהפוכות שעברו. |המסגרת|בת הים הגדולה האגדה מספרת על סירונית ששחתה במימי נהר הוויסלה, והחליטה לעצור למנוחה למרגלות העיר העתיקה. כשראתה את ורשה, התאהבה ביופייה של העיר, והחליטה להישאר שם. היא נהגה לחלץ את הדגים שנתפסו ברשתות הדייגים המקומיים ולהוציאם לחופשי, והדייגים הזועמים ביקשו לתפוס את היצור שפגע בפרנסתם. אבל כשראו את בת הים ושמעו את קולה הענוג, התאהבו בה הדייגים ומיאנו לפגוע בה. הם אף הצילו אותה כאשר נקלעה לצרה: איש אמיד ומרושע הצליח לתפוס את בת הים ברשת גדולה, וכלא אותה בצינוק שבביתו. הדייגים שמעו את זעקותיה של הסירונית האומללה, וחילצו אותה באישון לילה מידיו של החוטף. לאות תודה, נשבעה בת הים להגן על תושבי ורשה, ואלה הציבו בעיר פסלים שלה כשהיא אוחזת במגן ובחרב. לימים היתה בת הים לסמלה של העיר.

בין העיר העתיקה לנהר הוויסלה נמצא האתר החדש והייחודי הזה, שנפתח ב-2011. תוכלו ליהנות כאן מחוויה של אורות, צבעים וצלילים במופע מזרקות המשלב הולוגרמות, על רקע מוזיקה בסגנונות שונים - החל ביצירות שופן וכלה בשירים של ליידי גאגא. בחודשים מאי-ספטמבר מוקרן כאן, בימים ו' ושבת, מופע הולוגרמות על בת הים של ורשה, באמצעות 300 נורות צבעוניות ו-367 פתחי מים, המזרימים כ-30,000 ליטר מים בדקה. אם ברצונכם לשבת קרוב למזרקות בזמן המופע, מומלץ להגיע למקום כשעה לפני המועד; למרות הצפיפות הגדולה, זוהי חוויה בלתי נשכחת. אם אתם מבקרים בעיר בימי חול, עדיין תוכלו ליהנות ממופע המזרקות, אך ללא המוזיקה וההולוגרמות.

בשנת 1683 תכננו האדריכלים טילמָן ון־גֶָמֶרֶן ואוגוסטין לוֹצ'י כנסייה חדשה עבור המלך יאן השלישי סוֹבּיֶיסקי, שביקש להודות לאל על ניצחונותיו הצבאיים בקרב קוצ'ים ובקרב וינה. בקפלה המלכותית בכנסייה ניצבים שני סרקופגים, שבאחד מהם טמון לבו של סוֹבּיֶיסקי ובשני - איבריו הפנימיים של המלך אוגוסט השני, שהועברו לכאן מקרקוב. בקריפטה של הכנסייה נקבר הצייר האיטלקי ברנרדו בֶּלוׁטוׁ, שנודע בציורי הנוף העירוני של ורשה. חלל הפנים מעוצב בצניעות אבל ראוי לציון בזכות מזבח העץ הגדול ודוכן המטיף, ממנו נשלחת החוצה זרוע מעץ.

כבר בשנת 1636 עמדה כאן כנסייה, שעברה עיצוב מחדש במאה השמונה=עשרה. במלחמה העולם השנייה נהרסה הכנסייה כליל, ונבנתה מחדש לפי תיאוריה של אחת הנזירות הוותיקות. הפריט המקורי היחיד שנותר הוא צלב שרוף למחצה, שעבר שחזור. בשנות השמונים של המאה העשרים שימשה הכנסייה מקום מפגש לפעילים פוליטיים, שהתנגדו למשטר הקומוניסטי.

כבר במאה החמש=עשרה ניצבה כאן כנסייה קטנה, שעם השנים גדלה ונוספו לה קפלות תפילה. בקתדרלה הזו נערכו כמה מהטקסים החשובים בפולין, בהם טקס ההכתרה של סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרסה הכנסייה כליל, ושוחזרה אחרי המלחמה בסגנון הגותי. חזית הקתדרלה נבנתה מלבנים אדומות, חלל הפנים רצוף קמרונות, והגג מצופה בנחושת שהתחמצנה. אל תוותרו על סיור קצר בתוך הקתדרלה: בפנים ניצב צלב בריזקובסקי (baryczkowski) מהמאה השש=עשרה, שמיוחסות לו סגולות רפואיות. על ראשו של ישו הצלוב יש שערות אדם אמתיות. בקריפטה של הכנסייה קבורים הנשיא הפולני הראשון, גבריאל נרוטוביץ', וזוכה פרס נובל הנריק סנקביץ'. במרכז הקתדרלה ניצבים כיסאות מקהלה מעוטרים, עשויים עץ, שהוענקו לפולנים כמתנת פיוס מהעות'מאנים אחרי תבוסתם בקרב וינה בשנת 1683.

ורשה נמנית עם הערים הבודדות באירופה שבהן שרד חלק גדול מהחומות ומהביצורים של העיר העתיקה. הברביקן (מבנה שער מבוצר), שנבנה בסגנון הרנסאנס ב-1540, היה החלק הראשון שהושלם במערכת הביצורים של ורשה. הוא פורק חלקית במאה ה-18 ומה שנותר נפגע קשות במהלך מלחמת העולם השנייה - אבל שוחזר באורח כמעט מושלם אחרי המלחמה, לרווחת התיירים. בחודשי הקיץ ניתן להיכנס ולהתרשם מתצוגה קטנה העוסקת בתולדות המבנה.