קרקוב היא העיר השנייה בגודלה בפולין, ויש שיאמרו כי היא היפה ביותר במדינה. לפי ממצאים ארכיאולוגיים, האזור היה מיושב כבר בתקופת האבן, אבל העיר עצמה נוסדה במאה השביעית לספירה. האגדה מספרת כי מייסד העיר הוא הנסיך קראקוס, שחיסל את דרקון ואבֶל המבעית, ששכן במערה למרגלות הטירה. יש הסבורים כי מקור השם קרקוב הוא באותו נסיך אגדי, בעוד שאחרים טוענים כי המקור הוא במילה הפרה-סלאבית krakula או krak, שפירושה עץ אלון קדוש. ב-1038 הפכה קרקוב לבירת פולין. במהלך המאה השלוש=עשרה נחרבה העיר כמה פעמים בפלישות של הטטרים. לאחר ששוקמה, נהנתה קרקוב מפריחה ושגשוג בשנים 1386-1572, תחת שלטונה של שושלת המלכים היגלונית. בתקופה זו הוקמה האוניברסיטה היגלונית, אחד ממוסדות ההשכלה היוקרתיים ביותר במרכז אירופה; העיר הפכה למרכז של מדע, תרבות ואמנות, אדריכלות ומסחר. ב-1596 החליט המלך זיגמונט השלישי ואזה להעביר את בירת האיחוד הפולני-ליטאי מקרקוב לוורשה. במחצית השנייה של המאה השבע=עשרה סבלה העיר מפלישת השוודים ומהשתוללות מגפת הדבר באזור. בסוף המאה השמונה=עשרה הועברה השליטה על קרקוב לידי האוסטרים, ובתחילת המאה התשע=עשרה היא נכבשה בידי צבאות נפוליאון. בשנת 1815, לאחר תבוסתו של נפוליאון, הפכה קרקוב לעיר חופשית, וזכתה לפריחה מחודשת וגם לכינוי "אתונה הפולנית". את השקט היחסי הפרה האימפריה הרוסית, שכבשה את קרקוב לזמן קצר במהלך מלחמת העולם הראשונה; העיר חזרה להיות עצמאית לאחר כינון הרפובליקה הפולנית השנייה ב-1918. היסטוריית הכיבושים של קרקוב הגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים כבשו את העיר וקבעו בה את בירת הגנרלגוברנמן. קרקוב, בניגוד לערים רבות בפולין ובאירופה, יצאה ממלחמת העולם השנייה כמעט ללא פגע. כיום היא מרכז היסטורי, תרבותי ורוחני חשוב בפולין, וב-1978 הוכרה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולם. מוקדי העניין בעיר שוכנים בשלושה אזורים עיקריים: העיר העתיקה (Stare Miasto), גבעת ואבֶל (Wawel) ורובע קאז'ימיֶיז' (Kazimierz). בעיר העתיקה כדאי להתמקד באזור כיכר השוק (Rynek Główny), שבלבה שוכן אולם הבדים (Sukiennice), מבנה יפהפה שהחל את דרכו כשוק מקורה והיום יש בו מוזיאון לאמנות פולנית מהמאה ה-19. במבנה יש גם מרכז מידע לתיירים ולא הרחק משם שוכנת לשכת המידע העירונית. לא הרחק מהכיכר שוכנים כנסיית מריה הקדושה (Kościół Mariacki) המתהדרת במזבח עץ גותי מרהיב, ולידה מתחיל רחוב פלֹוריאָנסקָה (Ulica Floriańska) הציורי, המוביל אל הברביקן (Barbakan), מצודת=לבֵנים שנותר מחומת העיר. האתר החשוב ביותר בגבעת ואבֶל, המשקיפה מדרום על העיר העתיקה, הוא טירת ואבֶל (Zamek Królewski na Wawelu), ארמונם המסורתי של מלכי פולין. סביב מספר חצרות רנסאנסיות ניצבים מספר מבני-פאר בסגנונות הרנסאנס הבארוק, ובפנים מוצג בין השאר אחד מאוספי האמנות החשובים ביותר בפולין. על גבעת הטירה שוכנת גם הקתדרלה של קרקוב (Bazylika archikatedralna św. Stanisława i św. Wacława), שבקריפטה שלה נקברו מלכי פולין וכיום יש בה מוזיאון לאמנות דתית, ולמרגלותיה תוכלו לבקר במערת הדרקון (Smocza Jama), מקום משכנו של הדרקון האגדי; בפתח המערה הוצב פסל ברונזה של דרקון, היורק אש מדי שעה עגולה (וגם לפי הזמנה). מדרום לגבעת ואבֶל, מעברו האחר של הוויסלה, משתרע רובע קאז'ימיֶיז', שמכונה הרובע היהודי כי בסוף המאה ה-15 גירש אליו המלך יאן אולברכט את כל יהודי העיר. הרובע הפך למרכז רוחני ותרבותי, והוקמו בו בתי כנסת רבים, בראשם בית הכנסת הרמ"א (Synagoga Remuh), שנבנה במאה ה-16 ונקרא על שם הרב משה בן ישראל איסרליש. הרב הנודע נטמן בסמוך, בבית הקברות היהודי הקרוי על שמו (Cmentarz Remuh), ושם גם כדאי לראות שברי מצבות עתיקות ששולבו בחומה הפנימית, בקטע המכונה 'כותל הדמעות'. ברובע כדאי לבקר גם בבית הכנסת הגבוה (Synagoga Wysoka) שנבנה בסגנון הגותי; בבית הכנסת טמפל (Synagoga Tempel) הרומאנסקי/מורי שסמוך לבית הקהילה היהודית; ובבית הכנסת רבי יצחק (Synagoga Izaaka), שנבנה בסגנון הבארוק. אם תקדישו לקרקוב יותר מיום אחד, או אם אתם חובבי אמנות מושבעים, אל תוותרו על ביקור במוזיאון הנסיכה צָ'רטוֹריסקָה (Muzeum Książąt Czartoryskich), בית=אחוזה עירוני ובו אוסף מקיף של ציורים וחפצי אמנות. בין השאר תוכלו לראות כאן את |הנטה|הגבירה עם ההרמין|סנטה| של דה וינצ'י ואת יצירת המופת |הנטה|נוף עם השומרוני הטוב|סנטה| של רמברנדט. לביקור בקרקוב כדאי להקדיש יומיים, אבל אפשר בהחלט להתרשם מיופייה גם במסגרת טיול יום מוורשה. הכי נוח לנסוע לעיר ברכבת המהירה ICCC, שעושה את הדרך בפחות משעתיים וחצי; מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר של חברת הרכבות, שכן המחירים זולים משמעותית, אבל אפשר גם לקנות כרטיס הלוך-ושוב בתחנת הרכבת המרכזית של ורשה. זכרו כי בטיול יום לקרקוב תבלו כחמש שעות בנסיעה ברכבת, והיערכו בהתאם - השתדלו לצאת מוקדם ככל האפשר, לחזור מאוחר ולקחת איתכם צידה לדרך.

במרחק של שעה נסיעה מהעיר ורשה משתרע פארק לאומי בשטח 385 קמ"ר, שהוכר בשנת 2000 כשמורה ביוספירית של אונסק"ו. בשטח הפארק נפגשים כמה מהנהרות החשובים של פולין - בהם הוויסלָה (Vistula), הבּוּג (Bug), הנארֶב (Narew) והבּזוּרָה (Bzura) ונופיו כוללים יערות עתיקי=יומין, ביצות ודיונות חול. בפארק צומחים 1245 זני פרחים, ש=69 מהם מוגנים בחוק, וחיים בו כ-16,000 זנים שונים של בעלי חיים, בהם כמאתיים מיני ציפורים וכאלפיים מיני חרקים. את שטחי הפארק העצום חוצים כמאתיים ק"מ של שבילי הליכה, בהם רבים המיועדים גם לרכיבה על אופניים, ויש בו מסלולי רכיבה על סוסים ואפילו מסלולים לסקי=מישור (בחורף כמובן). בשטח הפארק יש גם מספר קברי אחים מימי מלחמת העולם השנייה וכן עצים עתיקים וייחודיים ומספר כפרים קטנים ומקסימים. מידע ומפות תוכלו לקבל במשרדי הפארק, שם יש גם תצוגה קטנה על הטבע והאטרקציות באזור ומתחיל שביל לימודי קצר.

מחנה הריכוז וההשמדה מיידנק הוקם בשנת 1941 במרחק של כארבעה ק"מ ממרכז העיר לובלין, ופעל עד שנת 1944. המחנה, שהוקם בפקודתו הישירה של היינריך הימלר, שימש תחילה כמחנה שבויים של האס.אס, אך הוסב ב-1942 למחנה ריכוז והשמדה. בשטחי המחנה נבנו משרפות ותאי גזים, שבהם נרצחו יותר מ-200,000 בני אדם - 80,000 מתוכם היו, על פי ההערכות, יהודים. במקביל שימש המקום גם כמחנה כפייה, והוקם בו מפעל נשק ותחמושת. ב-3 בנובמבר 1943, בעקבות המרידות במחנות ההשמדה טרבלינקה וסוביבור, נרצחו 18,400 מעובדי הכפייה היהודים במיידנק. במסגרת המבצע, שהנאצים כינו אותו 'חג הקציר', צוו האסירים לחפור שלושה בורות ענקיים ואז הועמדו בשורות ונורו למוות. במקום שבו התרחשה ההוצאה להורג, מעל הר האפר של הנרצחים, הוקם מאוזוליאום בדמות דיסקה ענקית שעליה חרוטה בפולנית הכתובת "גורלנו - אזהרה עבורכם". מחנה מיידנק, שפוזר ביולי 1944, נהרס רק באופן חלקי בשל הגעתם המהירה של חיילי הצבא האדום. המוזיאון הפתוח, שנחנך באתר כבר בסתיו 1944, היה האתר הראשון בעולם שנועד להנציח את זוועות השואה. בשטח המחנה ניצבים כ-70 מבנים מקוריים, בהם מגדלי שמירה, צריפי אסירים ומחסנים, וכן תאי הגזים והמשרפות. באחדים מהמבנים מוצגות תערוכות של תצלומים ומסמכים מהמחנה; התצוגה הראשית, המגוללת את תולדות המחנה, ממוקמת במבנה מס' 62. מומלץ ללכת לאורך 'נתיב ההיסטוריה', המתחיל ממרכז המבקרים ועובר ב-17 תחנות חשובות במחנה, שבכל אחד מהם הוצב לוח הסבר בעברית, בפולנית ובאנגלית. קחו בחשבון שהכניסה לאתר ההנצחה מותרת מגיל 14 ומעלה בלבד. ניתן לנסוע מוורשה למחנה ברכב פרטי או ברכבת ללובלין (כשעתיים וחצי) ואז בחשמלית. לבאים מוורשה מומלץ לשלב גם ביקור בעיר לובלין, העשירה במורשת יהודית.

לובלין, השוכנת מדרום=מזרח לוורשה, היא העיר התשיעית בגודלה בפולין. היא נוסדה בימי האיחוד הפולני-ליטאי, ושגשגה בזכות קשרי מסחר ענפים עם דוכסות ליטא. המיקום האסטרטגי, על הדרך המחברת את וילנה בירת ליטא עם קרקוב, עיר הבירה העתיקה של פולין, העניק לתושבי העיר עמדת כוח כלכלית ופוליטית. במאה השש=עשרה הפכה לובלין למרכז תרבות נודע, ומשם צמחו ניצני הרפורמציה בפולין. לאחר חלוקת פולין במאה השמונה=עשרה סופחה העיר לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ובמאה התשע=עשרה עברה לשליטתה של האימפריה הרוסית. בראשית המאה התשע=עשרה נבנו בעיר כיכרות חדשות, שדרות רחבות ומבנים ציבוריים מרשימים. ב-1877 חוברה לובלין בקו רכבת לעיר ורשה. בימי הרפובליקה הפולנית השנייה עברה העיר תהליכי מודרניזציה ותיעוש, שהובילו לגידול רציני באוכלוסייה. הכיבוש הגרמני בסתיו 1939 סימן את סופו של תור הזהב של העיר. הקהילה היהודית הגדולה של לובלין נדחקה לתחומי הגטו, ותושבים גרמנים תפסו את הבתים שנעזבו. ביולי 1941 ביקר בלובלין היינריך הימלר, שהורה על הקמת מחנה ההשמדה מיידנק בקרבת העיר. מרבית יהודי העיר נרצחו במחנות הריכוז וההשמדה באזור, והמעטים שניצלו עלו לישראל או נמלטו לברית=המועצות. ב-24 ביולי 1944 נכבשה העיר על ידי הסובייטים, ונשארה תחת שליטה קומוניסטית עד להתפרקות ברית=המועצות ב-1989. כיום לובלין היא עיר משגשגת, עם אוכלוסייה של כ-350,000 תושבים. מוקדי העניין העיקריי של לובלין מרוכזים בעיר העתיקה, המכונה גם 'קרקוב הקטנה'. גולת הכותרת היא טירת לובלין (Zamek w Lublinie) היפה, שנבנתה במאה ה-13 וחזיתה שופצה בסגנון הניאו=גותי במאה ה-19. בטירה שוכנים המוזיאון הלאומי בלובלין (Muzeum Narodowe w Lublinie), ובו תערוכה של אמנות עממית וכלי נשק, וקפלת השילוש הקדוש (Kaplica Trójcy Świetej), כנסייה גותית עם פרסקאות בסגנון רוסי-ביזנטי. בנוסף, מומלץ לבקר גם בשער קרקוב (Brama Krakowska), השריד האחרון מחומת העיר העתיקה מהמאה ה-14; במגדל השילוש הקדוש (Wieża Trynitarska), שמשקיף לנוף מרהיב של העיר העתיקה ויש בו תצוגה של אמנות דתית; ובקתדרלת יוחנן המטביל (Archikatedra św. Jana Chrzciciela), שהוקמה במאה ה-16 עבור המסדר הישועי. הדרך הנוחה ביותר להגיע מוורשה ללובלין היא ברכבת; הנסיעה נמשכת כשעתיים וחצי. כדאי לשלב את הביקור בעיר עם סיור במחנה הריכוז וההשמדה מיידנק.

מחנה ההשמדה טרבלינקה, שהוקם בידי הנאצים באביב 1942, היה המחנה הגדול ביותר שהוקם בשטח הגנרלגוּבֶּרנֶמַן במסגרת מבצע ריינהָרד, השלב העיקרי בתכנית 'הפתרון הסופי' להשמדת יהודי אירופה. במחנה, כ-85 ק"מ מצפון=מזרח לוורשה, נרצחו כ-870,000 יהודים, מתוכם כ-300,000 יהודי גטו ורשה שנשלחו לכאן בקיץ 1942. ב-2 באוגוסט 1943 פרץ במחנה מרד מזוין של קבוצת אסירים יהודים, שעבדו במיון בגדי הנרצחים. המרד דוכא במהירות בידי הנאצים, והמורדים הוצאו להורג בפומבי; אבל בעקבות הידיעות על המתרחש במחנה הוחלט לסגור אותו כבר באוקטובר 1943. הסגירה המוקדמת אפשרה לגרמנים להשמיד באופן שיטתי את כל הראיות למכונת המוות שפעלה במקום, וכיום לא נותרו כל שרידים ממשיים ממחנה ההשמדה. במקום שבו שכן המחנה הוקם אתר הנצחה ובו מספר אנדרטאות. האנדרטה הראשית, שנחנכה במאי 1964 במקום שבו עמדו בעבר תאי הגזים, היא עמוד גרניט סדוק המזכיר פטריית=אבן ובראשו מצוירים סמלים יהודיים. סביב העמוד ובשטח קברי האחים של קורבנות המחנה הוצבו כ-17,000 סלעים גדולים וקטנים המדמים מצבות בבית עלמין ומנציחות את שמות הקהילות היהודיות שחבריהן נרצחו במחנה. האנדרטה המרגשת מחפה במידה רבה על העדר השרידים במחנה. ב-1978 נחנכה בטרבלינקה גם אנדרטה לזכר הסופר והמחנך יאנוש קורצ'אק, שנרצח כאן בשנת 1942. בשנת 2006 נפתח באתר גם מוזיאון המגולל את תולדותיהם של מחנה ההשמדה טרבלינקה ושל מחנה עבודות הכפייה הצמוד אליו.