העמק הצר והנסתר בגדה המערבית של לוּקסוֹר, השוכן כ־5 ק"מ מגדות הנהר ומוקף צוקים המתנשאים לגובה 300 מ', הוא אחד האתרים החשובים והמרשימים במצרים. במשך 500 שנה, החל מהמחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס, בחרו מלכי הממלכה החדשה לבנות באזור המבודד והצחיח הזה, שבימי קדם נקרא תָא סֶת עָאת (Ta Set Aat, המקום הגדול), את בתי הנצח שלהם. |תמונה_בטקסט7648| היום ידוע על 64 קברים שנחצבו בעמק, אם כי בערך בשליש מהם הבנייה הופסקה לפני סיומה. חלק מהקברים שהושלמו עצומים בגודלם – הם כוללים עשרות חללים חצובים ומעוטרים, ונמתחים לאורך וגם לעומק של עשרות מטרים מתחת לאדמה. בקברים אלה נקברו כוהנים, נסיכות ונסיכים, מלכות ומלכים. הראשונים שנקברו כאן היו תְחוּתמֶס הראשון ואָמֶנחוֹתֶפּ הראשון, ששלטו במצרים במחצית השנייה של המאה השש־עשרה לפנה"ס. הקברים נחשפו במהלך מאתיים השנים האחרונות. האחרון שנמצא עד כה, מס' 64, נחשף בסוף 2022, וייתכן שיש בעמק קברים נוספים שטרם התגלו. רובם נפתחו ונבזזו כבר לפני מאות ואלפי שנים, וככל הנראה חלקם רוקנו מתכולתם זמן קצר בלבד לאחר הקבורה. בעת המודרנית, עמק המלכים נחשף לעיניים אירופאיות ב־1799, כאשר המדענים שהתלוו למסע הכיבוש של נפוליאון במצרים תיעדו ומיפו אותו. לאחר מכן, לאורך המאה התשע־עשרה וראשית המאה העשרים, נחשפו עשרות קברים. המחקר נמשך עד ימינו: חוקרים מתעמקים בשיטות בניית הקברים, בתמונות, בעיטורים ובטקסטים המרתקים שעל קירותיהם, בחפצים שנותרו בהם, וכמובן בשרידי הגופות שנקברו. כל אלה מעמיקים את ההבנה שלנו על החיים במצרים הקדומה. |תמונה_בטקסט7649| במאתיים השנים האחרונות נצבר ידע רב על אופן בניית הקברים, בעיקר בזכות כתבים שהתגלו בכפר האומנים דיר אל־מֶדינָה. ראשית, החוצבים חצבו את החללים מתחת לאדמה – מסדרונות, אולמות עמודים, חדרי קבורה וכן הלאה. לחללים אלה נכנסו פועלים שיישרו והחליקו את הקירות. בשלב הבא הקירות טויחו וחולקו לאזורים שיועדו לתמונות שונות, ולאחר מכן קווי המתאר של הציורים וההירוגליפים סומנו בדיו שחור. האומנים האחראים פיקחו על העבודה ובמידת הצורך תיקנו בצבע אדום טעויות בציור הדמויות או באיות ההירוגליפים. בשלב הבא הציורים נצבעו בצבעים שיוצרו באמצעות ערבוב של מינרלים שונים – אוכרה אדומה וצהובה, פחם שחור, נחושת כחולה וירוקה וגבס לבן. במקביל הוכנו מנחות הקבורה שיונחו בקבר לאחר מותו של המלך. עם תום תקופת הממלכה החדשה, החלה במצרים תקופה של שלטון חסר יציבות, שהחליש את עוצמתה של מצרים. בתקופה זו הופסקה הקבורה בעמק המלכים, והתרבו מעשי הביזה של הקברים המלכותיים. כדי להגן על חיי הנצח של המלכים הקבורים כאן, כוהני המקדשים יצאו למבצע נועז וייחודי – הם פתחו את הקברים, הוציאו את המומיות והטמינו אותן בקבר בעמק הסמוך, דיר אל־בָּחרי (Dier el-Bahri). קבר זה נחשף במאה התשע־עשרה, תחילה בידי שודדי קברים מודרניים ולאחר מכן בידי חוקרים. זוהו בו שרידים של כ־50 שליטים מהשושלת השבע־עשרה ועד לשושלת העשרים ואחת, ביניהם סֶתי הראשון, רעמסס השני ורעמסס השלישי. בסוף המאה התשע־עשרה נחשפו בקברו של אָמֶנחוֹתֶפּ השני בעמק המלכים עוד מומיות רבות, שהוטמנו בו כבר בימי קדם כדי להגן עליהן משודדים. חלק מהמומיות שנמצאו במטמוני המומיות האלו מוצגות בתערוכה מרשימה במוזיאון הלאומי לתרבות מצרית החדש בקהיר, ושתיים נוספות נמצאות במוזיאון לוּקסוֹר. בעמק עצמו נותרה רק מומיה מלכותית אחת – זו של תוּת עָנָח' אָמוֹן. מי שיבקרו בקברו יוכלו להתרשם מגופתו החנוטה, המונחת במקום שאליו הובאה לפני כ־3,500 שנה. ב־1979 הוכרז עמק המלכים אתר מורשת עולם של אונסק"ו. זה אתר פופולרי מאוד, שבכל יום פוקדים אותו אלפי מבקרים. כדאי להגיע בשעות הבוקר המוקדמות, כדי להימנע מהצפיפות וגם מהחום ששוררים כאן במשך רוב היום. אבל צריך לציין שהקברים הם חללים תת־קרקעיים באורך עשרות מטרים, והביקור בהם עשוי לא להתאים לכולם. הביקור אומנם אינו מצריך זחילה, הקברים מוארים ובחלקם יש מערכות אוורור, ובכל זאת הכניסה אליהם עשויה להיות מאתגרת. למי שיש נטייה לתחושת קלאוסטרופוביה, כדאי לשקול אם אכן לבקר בתוכם. רוב הקברים בעמק סגורים למבקרים, ורק שמונה מהם פתוחים לקהל. כרטיס הכניסה הבסיסי מאפשר ביקור בשלושה מתוכם, לבחירתכם. כל אחד מהקברים מעניין וייחודי בדרכו, אך מומלץ במיוחד להיכנס לקבריהם של סֶתי השני, רעמסס הראשון, סיפּתָח, ומֶרנֶפּתָח. לעיתים אחד הקברים נסגר למבקרים לצורך עבודות תחזוקה ללא הודעה מוקדמת, אולם הקברים שבהם אפשר לבקר מפצים על כך. מלבד אלה, ישנם שלושה קברים מפוארים ומרשימים אף יותר, עם עיטורים נהדרים שהשתמרו להפליא, והביקור בכל אחד מהם מצריך רכישת כרטיס נפרד: קבריהם של סֶתי הראשון ורעמסס החמישי והשישי. גם הביקור בקבר תוּת עָנָח' אָמוֹן כרוך ברכישת כרטיס נוסף. זהו אומנם קבר קטן יותר ומעוטר פחות, אבל הוא הידוע מכולם, וכולל מוצג ייחודי ונדיר – המומיה של המלך שמת בדמי ימיו. בכניסה לאתר, לאחר רכישת הכרטיס בקופה, עומדת לרשות המבקרים רכבת קטנה שתסיע אתכם כק"מ אחד, עד לקברים עצמם. ניתן לרכוש כרטיס לרכבת במחיר סמלי בדוכן ליד הקופות. בסוף הביקור תוכלו לחזור ברכבת למגרש החניה.

כשחושבים על הפירמידות, לרוב האתר הראשון שעולה בדעתנו הוא מתחם הפירמידות בגיזה, אלא שלמעשה המצרים הקדמונים השאירו אחריהם יותר מ־100 פירמידות ברחבי המדינה. נכון, חלקן אינן נראות בשטח כלל או בלתי אפשרי להיכנס אליהן, אבל במתחם הפירמידות המרתק בדָהשוּר ניצבות כמה פירמידות ששרדו, ומומלץ להקדיש לו זמן. זהו אתר קבורה רחב ידיים, ובו, לצד מספר רב של קברי מָסטָבָּה מתקופת הממלכה הקדומה, נבנו 11 פירמידות. פגעי הזמן הפכו את רובן לגבעות חול או העלימו אותן מעל פני האדמה, אבל שלוש מהן עדיין עומדות על תילן. המלך סְנֶפֶרוּ, בנו ויורשו של דג'וֹסֶר (שבנה את פירמידת המדרגות הראשונה בסָקארָה), בנה את פירמידת המדרגות האדירה במֵיידוּם, ואחריה פנה לבנות בדָהשוּר את הפירמידה הנטויה. לצידה נבנתה פירמידה שלישית, הפירמידה האדומה, שבה כנראה נקבר. זו הפירמידה ה"אמיתית" הראשונה בהיסטוריה האנושית, בעלת הצורה הפירמידלית המוכרת לנו. שלוש הפירמידות שבאתר – הנטויה, האדומה והשחורה – מרשימות ומלאות הוד על רקע הנוף המדברי הסובב אותן. אפשר וכדאי לבקר בתוך הפירמידה הנטויה והפירמידה האדומה, אבל שימו לב שכדי להיכנס אליהן תצטרכו לרדת בהליכה שפופה בפירים תלולים עם תקרה נמוכה. האקלים בתוכן חם ומחניק, וכנראה לא תבלו בפנים זמן רב. למי שיש נטייה לתחושת קלאוסטרופוביה, כדאי לשקול אם אכן להיכנס. למרות זאת, אם תחליטו לראות את הפירמידות מבפנים צפויה לכם חוויה ייחודית ומסקרנת, ולא תתחרטו. על אף ייחודו ויופיו של האתר, על המצבות המרשימות שבו, רק תיירים מעטים מבקרים כאן. מי שיגיעו ייהנו מסיור רגוע, בלי המולה של המוני תיירים ורוכלים. אפשר לשוטט בין הפירמידות ברגל, אך הן רחוקות זו מזו. עדיף להגיע ברכב עם נהג שייקח אתכם ממקום למקום.

כאן נמצא היחיד מבין שבעת פלאי העולם העתיק ששרד עד ימינו. הפירמידות אפופות הילת מסתורין וסיפורי מעשיות, וכבר דורות על דורות הן מעוררות פליאה ותהיות – האם אכן בני אדם בנו אותן? העתיקה שבהן ניצבת כאן כבר כ־4,650 שנה, ולמרות גילן המופלג הן עדיין מפעימות. הפירמידות הן אבן שואבת לתיירים מכל העולם, וסביר להניח שהן אלה שעוררו את רצונכם מלכתחילה לבקר במצרים. |תמונה_בטקסט7988| הנה הן, בשיא תפארתן ועוצמתן, שלוש הפירמידות הגדולות ולידן הספינקס הגדול – פאר היצירה של התרבות האנושית בימי קדם. מצבות האבן הכמעט דמיוניות האלה הן פרי יצירתם של שלושה דורות של מלכי השושלת הרביעית: סב, אב ובן. הפירמידה הקדומה מבין השלוש, זו של ח'וֹפוּ, היא גם הגדולה מכולן. אתר הפירמידות נמצא בשכונת גיזה, כ־9 ק"מ מגדת הנילוס. בעבר גיזה הייתה כפר, אך עם הגידול באוכלוסייה בקהיר וסביבתה במהלך המאה העשרים, היא הפכה לחלק ממטרופולין קהיר העצום. כצפוי, זה אתר התיירות הפופולרי במדינה. הוא רחב ידיים, ואפשר לטייל בין מוקדי העניין בכמה דרכים. ניתן לשוטט ברגל, אבל המרחקים הגדולים בין הפירמידות עלולים להפוך את הביקור למסע מפרך. אפשר להגיע עם רכב ונהג שיסיע אתכם מנקודה לנקודה, אבל גם מי שיגיעו בלי רכב ימצאו עם הכניסה למתחם הרבה נהגי טוקטוק, בעלי גמלים ורכבי כרכרות עם סוסים, ויוכלו לבחור בכלי התחבורה המועדף עליהם. באתר עצמו אפשר ליהנות מהמראה המפעים של הפירמידות והספינקס מבחוץ, או לסייר גם בתוך הפירמידות הגדולות. כרטיס הכניסה המאפשר גם ביקור בתוך הפירמידות אומנם יקר יותר, אבל זו חוויה מיוחדת במינה, שלא כדאי להחמיץ. הפירמידה הגדולה של ח'וֹפוּ ניצבת מול הכניסה, והיא הראשונה שתגיעו אליה, מיד לאחר הקופה ומרכז המבקרים. לצידה שלוש פירמידות נמוכות, שבהן נקברו המלכות. פירמידת חָ'פרֶע, הנמוכה ממנה במעט, עומדת בקרבתה. בחלקו הפנימי של האתר נמצאת פירמידת מֶנכָּאוּרֶע, הקטנה מבין השלוש, וגם לידה יש שלוש פירמידות קטנות יותר לנשותיו. בהמשך הדרך, אל תפספסו את נקודת התצפית הפנורמית המשקיפה אל שלוש הפירמידות הגדולות. כדאי לעצור בה ולהתרשם מהמראה הנפלא, לצלם ולהצטלם. אחרי העצירה בנקודת התצפית, חזרו לעבר שתי הפירמידות הגדולות, והמשיכו עד לספינקס הגדול. |תמונה_בטקסט8026|

המוזיאון המצרי בקהיר מוכר ונודע היטב בעולם בזכות האוסף העשיר שלו המכיל ממצאים מהתרבות המצרית הקדומה. המוזיאון ממוקם במקום מרכזי בעיר, בכיכר תחריר. זהו אחד המוזיאונים הגדולים בעולם וגם המוזיאון הארכיאולוגי הוותיק ביותר בכל המזרח התיכון, שחגג בשנת 2022 מאה ועשרים שנים לפתיחתו. הוא אוצר בתוכו מעל ל 150,000 ממצאים שנחשפו במשך השנים במצרים, ביניהם גם האוצר המוכר ביותר שנחשף בקברו של מלך תוּת-עָנָח-אָמוֹן. המוזיאון מעניק אפשרות למבקריו לחקור, ללמוד ולהתרשם מתרבותה העשירה של מצרים הקדומה. חללי התצוגה הרבים של המוזיאון מציגים תרבות זו החל מהתקופות הקדם שושלתיות (4000 לפנה"ס) ועד סוף התקופה הרומית במצרים (אמצע המאה ה-4 לספירה). המוזיאון ללא ספק קטן מלהכיל את כל אוספיו שממשיכים להתרחב עם זרימת הממצאים הבלתי פוסקת מהחפירות באתרים הארכיאולוגיים שעדיין מתקיימות במצרים גם בעצם הימים האלו. מבנה המוזיאון נבנה בסגנון הנאו-קלאסי וגונו הוורוד הפך לסימן ההיכר שלו. למוזיאון שתי קומות, כאשר באולמו המרכזי ממוקמת גלריה הנפתחת עד תקרת המבנה.|תמונה_בטקסט9183| אולמות התצוגה בקומת הקרקע מספרים את סיפורה של התרבות המצרית באופן כרונולוגי, כאשר משמאל לכניסה אולמות התצוגה המוקדשים לימיה הראשונים של התרבות המצרית - ימי הממלכה הקדומה, עבור בתצוגת הממלכות התיכונה והחדשה וגמור באולמות התצוגה שמימין לכניסה למוזיאון מימיה המאוחרים של התרבות המצרית הקדומה, התקופות היוונית-רומית. באולמות התצוגה שבקומה העליונה המוצגים מסודרים באולמות על פי הנושאים הבאים - מומיות של בעלי חיים, ארונות קבורה ומנחות קבורה, אלי מצרים הקדומה, פפירוסים ואוצרות מקבורתם של יִוּיָא ותוּיָא (Yuya, Tuya ) וגולת הכותרת של קומה זו הוא האוצר מקברו של המלך תוּת-עָנָח-אָמוֹן. כבר בכניסתכם למוזיאון, בפתחו של האולם המרכזי מוצב ארון תצוגה ובו פלטת נָעָרמֶר (Narmer), המתוארכת ל- 3100 לפנה"ס, בקירוב ומהווה את אחד הממצאים המפורסמים מתקופה זו. פלטה הינה לוח עשוי אבן ששימש לצרכים קוסמטיים - לטחינה של צבעים ששימשו לאיפור העיניים. פלטות כאלה הן בדרך כלל קטנות, כאן מדובר בפלטה טקסית, גדולה. פלטות גדולות כאלה שימשו לצרכים טקסיים ונטמנו בקברים וגם כאבני בסיס במקדשים. הפלטה המוצגת לפניכם, הינה המוכרת ביותר והחשובה ביותר שנחשפה. |תמונה_בטקסט9186| נָעָרמֶר היה המלך המצרי הראשון שאיחד את מצרים העליונה (דרום) ומצרים התחתונה (צפון), כבר ב 3100 לפנה"ס בקירוב. הפלטה מגולפת משני צידיה בתיאורים סימבוליים של איחוד מצרים. בפן אחד מתואר המלך נָעָרמֶר כנציג מצרים העליונה, כשעל ראשו הכתר הלבן, סמלה של מצרים העליונה, והוא ואוחז בידו הימנית אלה ובשמאלית בשערו של אויב כנוע. מתחת לרגליו מתוארות עוד שתי דמויות של אויבים כנועים. הפן השני מחולק לרגיסטרים, ברגיסטר העליון מתוארת תהלוכה בה צועד המלך שחובש כאן את הכתר האדום סמלה של מצרים התחתונה ומולו דמויות של אויבים כרותי ראשים. הרגיסטר התחתון מציג שור מכניע אויב ובמרכז שתי דמויות של סֶרפּוֹפָּרד (serpopard) דמות כלאיים מיתית המשלבת בתוכה נחש ונמר. |תמונה_בטקסט9187| באולמות שמשמאל לכניסה הראשית למוזיאון מסופר סיפורה של תרבות מצרים באופן כרונולוגי, החל מהתקופה הקדומה ביותר. תוכלו לשוטט פה בין פסלים של מלכי מצרים, שרידים מקבריהם של אצילים ששירתו נאמנה את מלכיהם, רהיטים וחפצים שונים שנחשפו בקברים ומונומנטים שהובאו לכאן מכל רחבי מצרים. באחד האולמות האלו (מס. 42) מומלץ לשים לב לפסלו של המלך חָ'פרֶע, בונה הפירמידה הגדולה השנייה והספינקס הגדול בגיזה. הפסל התגלה במקדש העמק לרגלי הפירמידה העצומה שלו כבר במאה ה-19 ומוצג במוזיאון מאז פתיחתו. מדובר באחד הפסלים המרשימים והיפים ביותר מתקופה זו, ראשית המאה ה-26 לפנה"ס. הפסל מתנשא לגובה של 170 ס"מ, והוא עשוי אבן דיאוריט שחורה. המלך מתואר בו כשהוא יושב על כס המלכות, לבוש בחצאית, פלג גופו העליון חשוף ועל ראשו הוא עוטה מצנפת מעוטרת במרכז המצח בדימוי של אוּרֶאוס (Ureus)-נחש הקוברה הקדוש. לרגליו ניצבים עמודים שכותרתם מעוצבת כדמות של ראשה של האלה חָתחוֹר, בעלת פני אישה עם אוזני פרה. ליד כפות רגליו של הפסל, כָּרטוּש עם שמו של המלך בכתב ההירוגליפי. מאחורי ראשו של הפסל מתוארת דמותו של האל הוֹרוּס כבז הפורש את כנפיו מסביב לראשו של המלך. |תמונה_בטקסט9188| בחדר (מס. 7) נמצא פסלו של המלך ח'ופוּ (בונה הפירמידה הגדולה ביותר בגיזה במאה ה-27 לפנה"ס). מדובר בפסלון קטן, שגובהו קצת יותר מ-7 ס"מ והוא עשוי שנהב. זהו ייצוגו היחיד של המלך שנחשף עד כה. הוא מוצג יושב על כס חבוש בכתר האדום המסמל את מצרים התחתונה ואוחז בידו מקל. בצד הימני של הפסל חרות שמו של המלך. בחדר זה, נמצאת גם גם תכולת קברה של המלכה חֶתֶפְחֶרֶס, אמו של המלך, שנקברה באחת משלושת הפירמידות הקטנות שלרגלי הפירמידה העצומה שלו. ניתן לראות כאן את המיטה והכסא שלה ועוד שלל פריטים שהוטמנו בקברה. בחדר הצמוד (מס. 32) נראה את אחד הפסלים היפים שנמצאו במצרים מתקופת הממלכה הקדומה (מתוארך לסוף המאה ה-27 לפנה"ס). זהו פסלם של רָעחוֹתֶפּ ונֹפֶרֶת (Rahotep and Noferet), בעל ואשה. גובהו של הפסל 122 ס"מ והוא עשוי מאבן גיר. רָעחוֹתֶפּ הוא בנו של מלך סנֶפֶרוּ ואחיו של המלך ח'וֹפוּ, בונה הפירמידה הגדולה בגיזה. שתי הדמויות יושבות על כסא. רָעחוֹתֶפּ מתואר כשהוא עוטה רק חצאית לבנה, וגופו החשוף בצבע חום- אדמדם. על צווארו הוא עונד שרשרת. שיערו שחור, עיניו, ששובצו באבני קריסטל, נראות מאד ריאליסטיות. אשתו לובשת שמלה לבנה המגיעה עד גובה הקרסול, עור גופה לבן ובהיר ועל צווארה היא עונדת ענק חרוזים. על ראשה פאה שחורה שמעוטרת בסרט לבן עם עיטורי צמחים. פניה ריאליסטיות מאוד, וגם עיניה שובצו באבני קריסטל. |תמונה_בטקסט9195| גלריה מס. 3 מוקדשת לתקופת מלכותו של מלך אָחנָתוֹן, ששלט במצרים במהלך המאה ה-14 לפנה"ס. בגלריה זו מוצבים שני פסלים מונומנטאליים של המלך. הוא מתואר בהם עומד, שתי ידיו המקופלות אל חזהו, מחזיקות את סמלי המלך. פניו מתוארות באופן ריאליסטי וייחודי מאוד הן מוארכות, עיניו צרות, סנטרו ארוך ובולט, ושפתיו עבות ובשרניות. הפסל הימני מציג את המלך ערום, מבלי לתאר את איבר מינו, בשמאלי חלק גופו העליון עירום והוא לובש חצאית על ירכיו. |תמונה_בטקסט9191| פריט מעניין נוסף שמוצג כאן, הוא לוח עשוי אבן גיר שנמצא בקבר המלכותי בתל אל־עָמָרנָה בעמק הנילוס. על הלוח מתוארת משפחת המלוכה- אָחנָתוֹן, אשתו נֶפֶרתִיתִי, ושתי בנותיהן סוגדים לאל אָתֶן שמיוצג כגלגל השמש וכקרני שמש.|תמונה_בטקסט9231| בגלריה מס. 10 כדאי לא להחמיץ את פסלו המיוחד של המלך רעמסס השני, ששלט במאה ה-13 לפנה"ס. גובהו של הפסל מעט מעל לשני מטרים והוא עשוי אבן גרנודיט שחורה (אבן הדומה לגרניט). המלך מתואר כאן כילד עירום עם קצוות שיער כשאצבעו על שפתיו, יושב ומעל ראשו גלגל השמש המתאר את אל השמש רָע. מאחוריו הבז המייצג את האל הוֹרוּס מגינו של הילד-מלך. גלריה מס. 34, מציגה פריטים שונים מתקופת שלטונם של היוונים במצרים החל מהמאה ה-4 לפנה"ס. השלטון היווני על מצרים מתחיל עם כיבוש מצרים ע"י אלכסנדר הגדול שפסל דיוקנו מוצג כאן. הפסל הזעיר עשוי מבהט (אלבסטר) וגובהו 10 ס"מ. למרות ממדיו הקטנים, הוא מרשים מאוד. נחזור לאולם המרכזי שבו מוצגים רבים וחשובים כמו פסלם המונומנטאלי של אָמֶנחוֹתֶפּ השלישי ומשפחתו. אָמֶנחוֹתֶפּ שלט במצרים במהלך המאה ה-14 לפנה"ס. הפסל נמצא בחלקים כבר במאה ה-19 והורכב באולם המרכזי של המוזיאון במקביל לבניית המוזיאון. הוא עשוי מאבן גיר, גובהו 7 מטר ורוחבו 4 מטר. זהו הפריט המונומנטאלי ביותר במוזיאון. בפסל מתוארים המלך כשהוא יושב על כס ולצדו אשתו תִיָה, לרגליהם דמויותיהן של שלוש הנסיכות, בנותיהם.|תמונה_בטקסט9193| פריט נוסף וחשוב מאוד! נמצא בחלל קטן מימינו של הפסל המונומנטאלי. זוהי מצבת מֶרנֶפּתָח או בשמה הנוסף "מצבת ישראל". מֶרנֶפּתָח הוא בנו ויורשו של רעמסס השני, הוא שלט בסופה של המאה ה-13 לפנה"ס. המצבה היא לוח שעליו כתובת ניצחון שבה הנציח מֶרנֶפּתָח את אחד ממסעות הכיבוש שערך. המצבה נחשפה במקדש הקבורה של המלך בלוקסור, כבר במאה ה-19. גובהה כ- 3.20 מ' ורוחבה 1.60 מ'. במצבה מצוינים גבולותיה של מצרים ועיקר התיאור בה מתמקד בניצחון מצרים על הלובים, שכניהם במערב, ובתיאור קצר של כיבוש ערים בכנען. מוזכרות כאן הערים גזר, אשקלון וינעם, שמיקומה לא ידוע. משפט אחד מזכיר את ישראל- "ישראל חוסל אין זרע לו". חשיבותה של כתובת זו עצומה, וכבר הובנה ביום שבו פוענחה הכתובת במאה ה-19. זהו האזכור הראשון והיחיד של ישראל מחוץ למקרא בתקופה זו. החוקרים מאמינים שבתקופת שלטונו של מֶרנֶפּתָח התקיימה בכנען ישות קטנה בשם ישראל. השם ישראל כתוב בכתובת כיִשֹרִיאָר (Isriar), ככל הנראה כך ביטאו את השם ישראל במצרים בתקופה זו. |תמונה_בטקסט9194| בקומה העליונה של המוזיאון, אולמות התצוגה אינם מסודרים באופן כרונולוגי וכל אחת מהגלריות מוקדשת לנושא אחר. כאן תוכלו למצוא גלריה (מס. 53) שבה מוצגים בעלי חיים חנוטים – קופים, שור, כלב, חתולים, ציפורים, תנין ועוד. |תמונה_בטקסט9227| גלריות בהם מוצגים ארונות קבורה שונים, וריהוט קבורה שנחשף בקברים עתיקים ברחבי מצרים והובאו למוזיאון. |תמונה_בטקסט9226| גלריה שלמה (מס. 14) שמציגה את ציורי הדיוקנאות מארונות הקבורה שנמצאו בנווה המדבר פאיום (Fayoum). גלריות מס. 24 ו- 29 עוסקות בכתב המצרי ומציגות שלל פפירוסים הנושאים על גביהם את כתב החרטומים הקדום. בקומה זו מוצגת גם תכולת קברם של הזוג יִוּיָא ותוּיָא (Yuya, Tuya), הוריה של המלכה תִיָה, אשתו של המלך אָמֶנחוֹתֶפּ השלישי. קברם נחשף בראשית מאה ה-20 בעמק הנילוס. הקבר מיוחד בכך שנותר סגור מימי קדם ולא נשדד עד לחשיפתו בראשית המאה ה- 20. עובדה זו היא הסיבה לכך שהקבר היה מלא בשפע של מנחות, רהיטים, ארונות קבורה וגם בגופותיהם החנוטות של הזוג שהצגתם כאן בגלריה הופכת אותה לאחת האטרקציות החשובות במוזיאון. |תמונה_בטקסט9225| בגלריה מוצגים ארונות הקבורה והמומיות של הזוג, כיסאות ורהיטים נוספים, כולל מיטות שהוצבו בקברם וכרכרת סוסים. מסכות הקבורה המרשימות שלהם, פפירוס באורך של כמעט 20 מטר שעליו מופיע "ספר המתים" שלהם שהשתמר באופן מופלא. בתצוגה ניתן לראות גם את מנחות הקבורה שכללו מזון משומר וחנוט שהונח בקברם ושימש אותם ב"חיי הנצח" שלאחר מותם. עד לחשיפתו של קברו של המלך תוּת-עָנָח-אָמוֹן, כמה שנים מאוחר יותר מחשיפת קברם של יִוּיָא ותוּיָא, היה קבר זה השלם ביותר בעמק המלכים. אל תחמיצו! גולת הכותרת, ללא כל ספק, של המוזיאון המצרי היא אוצרו של המלך תוּת-עָנָח-אָמוֹן. חלק מהאוצר העשיר שהתגלה בקברו של המלך, מוצג כאן במוזיאון במספר חדרי תצוגה. בתצוגה תוכלו לראות פסלים בדמותו של המלך, את התיבה שמכילה את הכדים הקָנוֹפִּיים שלו (אלו הכדים ששימשו לאחסון האיברים שהוצאו במהלך תהליך החניטה מגופתו של המת. בדרך כלל בכדים שמרו את הריאות, הכבד, הקיבה והמעי). בתצוגה מוצג משחק הלוח שנקרא סֶנֶת (Senet), שהיה נפוץ במצרים ומורכב מלוח עץ ו"חיילי" משחק. |תמונה_בטקסט9233| בין המוצגים כאן, גם קברו המקודש הראשון של המלך, שעמד בתוך חדר הקבורה בקבר וכיון שזה היה קטן יחסית, הקבר המקודש השתלט כמעט לחלוטין על שטחו. הקבר המקודש עשוי עץ משובץ בזהב אורכו עולה על 5 מטר וגובהו קרוב ל 3 מטר. כאשר פתחו החוקרים את הקבר המקודש הזה, מצאו בתוכו את שלושת ארונות הקבורה של המלך וגופתו החנוטה בתוכם (היו אלה שלושה ארונות, שהונחו אחד בתוך השני ובפנימי ביותר הונחה גופתו החנוטה של המלך)|תמונה_בטקסט9234| מוצגים מעניינים נוספים הם שני זוגות של כס והדום של תוּת-עָנָח-אָמוֹן. אחת מהם, הוא כס העשוי עץ ומשובץ בזהב, כסף ואבני חן צבעוניות הוא עבודת אומנות מרשימה מאוד. בסצינה המתוארת עליו נראה המלך יושב על כסאו ומולו עומדת אשתו הראשית אָנחסֶנאָמוֹן (Ankhsenamun) כשמעליהם גלגל השמש המפיץ את קרניו. השני כס עשוי עץ ומשובץ זהב, שנהב ואבני חן.|תמונה_בטקסט9244| עיקרי אוצרו של תוּת-עָנָח-אָמוֹן מוצגים בחדר מספר 3. כאן מוצגים שני ארונות הקבורה הפנימיים ששימשו לקבורתו של המלך (השלישי והחיצוני מוצג כיום בתוך קבר המלך המקורי בעמק המלכים. הארונות עשויים עץ ועלי זהב ועליהם מגולפת דמותו של המלך שוכב כשידיו שאוחזות בסימני המלוכה, מוצלבות על חזהו. הארונות צופו בעלי זהב, גולפו ובנוסף שובצו בהם זהב, כסף, אלקטרום, ואבני חן, ביניהן גם אבן הטורקיז. בנוסף לארונות הקבורה, חלונות התצוגה מציגים גם מבחר מתכשיטיו של המלך, שנמצאו בקבר, לצד מקלות הליכה שלו, חרבו וסנדליו העשויים זהב. אחד השיאים בתצוגת אוצרו של תוּת-עָנָח-אָמוֹן היא מסכת הקבורה שלו. היא כל כך מוכרת עד שהפכה לאחד מסמלי תרבות מצרים הקדומה כולה. המסכה נמצאה כשהיא עטויה על ראש גופתו החנוטה של המלך בתוך ארונות הקבורה. היא עשויה מזהב טהור, גובהה 54 ס"מ ומשקלה 11 קילוגרם. במסכה מגולפים פניו של המלך כשהוא עוטה על ראשו מצנפת עם פסים לבנים וכחולים. במרכז מצחו בולטות דמויותיהן של אוּרֶאוּס (נחש הקוברה) ונֶחבֶּת (ראש נשר) – אלו סמליהם של האלים המגינים של מצרים העליונה והתחתונה. לסנטרו מודבק זקן, שהוא אחד מסמלי המלך. במסכה משובצות אבני חן כמו לפיס לזולי, טורקיז ואובסידיאן (זכוכית וולקנית) וכן זכוכית שהייתה המצאה טכנולוגית חדשה בתקופה זו. המסכה היא יצירת פאר ולא ניתן שלא להתפעל מעבודת הצורפות המקצועית מעוררת ההשראה. קחו בחשבון שהביקור במוזיאון מאתגר מאד – מלבד היותו עמוס במוצגים, הוא גם עמוס מאד בכמות מבקריו. לעובדות אלו צרפו את עבודות השימור והשיפוץ הנעשות בו חדשות לבקרים כתוצאה מהיותו מבנה מיושן, ותבינו את גודל האתגר. מומלץ לבקר כאן בשעות המוקדמות של היום או בשעות אחר הצהריים. אם ניתן, כדאי לפצל את הביקור בו לפעמיים או יותר. למטיילים בודדים שאינם חלק מקבוצה מומלץ לשכור מדריך מקצועי שיוכל לספר את סיפורו של המוזיאון. |המסגרת|המוזיאון המצרי הגדול בראשית שנות ה -2000 החליטה ממשלת מצרים, אז עוד בראשותו של הנשיא מובארק, על בנייה של מוזיאון חדש, מודרני ומונומנטאלי. בגיזה, לא רחוק מהפירמידות נבנה מוזיאון ענק וחדיש, מוזיאון מצרים הגדול. מוזיאון שמטרתו להיות המוזיאון הגדול ביותר בעולם שיכיל מאות אלפי פריטים מתרבותה העשירה של מצרים הקדומה. עבודות הבנייה הסתיימו ובשנים האחרונות המוזיאון החדש אוסף אוצרות מרחבי מצרים, ממוזיאונים, אתרים ומחסנים שיוצגו במוזיאון החדש. גם חלק מאוצרות המוזיאון המצרי יעברו למוזיאון החדש, ביניהם גם האוצר מקברו של תוּת-עָנָח-אָמוֹן.

כ- 40 ק"מ דרומית לאתר הפירמידות של גיזה נמצאת עיר המתים העצומה ששימשה את עיר הבירה המצרית העתיקה מֶמפִיס, החל מסוף האלף הרביעי לפנה"ס ובמשך 3500 שנים לקבורת בני האזור. כאן הוטמנו מלכי מצרים ובני משפחותיהם, אצילים, פקידים רבי דרג, אמנים, סופרים ואף בעלי חיים קדושים. שמו של האתר נובע ככל הנראה משמו של האל סוֹקָר (Soqar) שהיה אל המוות אשר לו סגדו בני העיר מֶמפִיס. באתר ישנן 11 פירמידות שנבנו על ידי מלכי מצרים ששלטו בה במהלך הממלכה הקדומה. בנוסף, התגלו כאן מאות קברים. החפירות הארכיאולוגיות באזור ממשיכות וקברים חדשים ממשיכים להיחשף חדשות לבקרים. |תמונה_בטקסט9023| גולת הכותרת כאן, הינה פירמידת המדרגות של המלך דג'וֹסֶר, הפירמידה הראשונה בהיסטוריה האנושית. פירמידת המדרגות הייתה היחידה שנראתה מעל פני השטח בראשית המאה ה-19, כאשר החלו חוקרים אירופאיים לחפור ולחקור את האתר. מאז ועד היום ממשיכים בחקר האתר הבלתי נדלה הזה, שלא מפסיק להפתיע. האתר עצום ויש בו מבחר רב של נקודות עניין מרתקות. ניתן להקדיש לאתר יום ביקור שלם או להתמקד בנקודות עניין עיקריות. בעת הביקור באתר תוכלו לבחור את צורת התנועה המתאימה לכם בו מבין כמה אפשרויות : ברגל זאת אפשרות המתאימה למיטיבי לכת כיון שגודלו של האתר יכול להפוך בקלות את הביקור למסע מפרך. אופציה נוספת היא שכירת רכב ונהג שיסיעו אתכם ברחבי האתר עם עצירות במוקדי העניין השונים על פי בחירתכם. גם רכיבה על גמל היא אפשרות שתתקלו בה עם כניסתכם לאתר. בחרו דרך המתאימה לכם. באתר עצמו תוכלו לבחור אם ברצונכם להסתפק בהתרשמות מהמצבות שבו מבחוץ או להיכנס לתוך הפירמידות והקברים (חלקם מותנה ברכישת כרטיס כניסה ייעודי שניתן לרכוש בקופות האתר) לסיור יסודי יותר. |תמונה_בטקסט8980| אם בחרתם באופציית הסיור הקצר והממוקד כדאי להתחיל את הסיור בפירמידת המדרגות של דג'וֹסֶר, אם אתם מעוניינים להיכנס לתוך הפירמידה, שימו לב כי יש לרכוש כרטיס נוסף על כרטיס הכניסה הכללי כבר בקופות האתר. מכאן, תמשיכו לביקור בפירמידת אוּנָס ובקבר הנסיכה אִידוּת . לאחר מכן מומלץ מאוד לבקר בסֶרָפֶּאוּם, ביקור הכרוך אף הוא ברכישת כרטיס כניסה נוסף כבר בקופות האתר. אם הינכם מעוניינים בביקור מעמיק יותר, מומלץ לבקר במספר קברי מָסטָבָּה - מומלצים במיוחד הם קברו של מֶרֶרוּקָה , קברו של תִי ושל האחים נִיָנְחנוּם וחְנוּמְחֹתָפּ וגם ביקור בקברים של הממלכה החדשה- קברו של חוֹרֶמחֶבּ וקברו של מָאָיה. לביקור באתרים אלה יש להצטייד בכרטיס כניסה מקיף של האתר, אותו ניתן לרכוש בקופות האתר. כאמור, האתר מציע נקודות מעניינות רבות נוספות אם תרצו להרחיב את ביקורכם כאן, ייתכן שכדאי לכם לרכוש את כרטיס הכניסה המורחב לאתר סָקארָה כולו.

בירת מצרים בתקופת הממלכה הקדומה. כאשר לוּקסוֹר תפסה את מקומה, מֶמפיס הפכה למרכז אדמיניסטרטיבי חשוב עד לימי אלכסנדר מוקדון. כיום, בנייני המגורים של פרברי קהיר מכסים את שרידי העיר הקדומה והמפוארת. הבנייה המודרנית מקשה לערוך כאן חפירות ולחקור את העיר הקדומה, וידוע עליה מעט מאוד. מי שמגיעים לכאן ימצאו מעין מוזיאון פתוח שבו מוצגים פסלים ופריטים ארכיטקטוניים שונים שנמצאו באזור קהיר של ימינו. יש באתר כמה וכמה מוצגים מרשימים, כמו שני פסלים של רעמסס השני ופסל ספינקס עשוי מאבן בהט (אלבסטר) מתקופת הממלכה החדשה. |תמונה_בטקסט8094| |תמונה_בטקסט8095| אבל גולת הכותרת של מֶמפיס היא ללא ספק פסלו המונומנטלי, העשוי מאבן גיר, של רעמסס השני, שמוצג כשהוא שוכב על גבו. המבקרים באתר זוכים להזדמנות נדירה להתבונן בפסל העצום מלמעלה, וגם משני צדדיו, ולהתרשם מגודלו הכביר ומטכניקת הפיסול. פסל נוסף, זהה לו, ניצב בעבר בכיכר רעמסס במרכז קהיר, וכיום עומד בכניסה למוזיאון המצרי הגדול החדש. |תמונה_בטקסט8092| |תמונה_בטקסט8093|

זהו מוזיאון חדש שנפתח בשנת 2021 בקהיר. מטרת המוזיאון היא לאצור ולהציג את התרבות המצרית מראשיתה בתקופות הפרה-היסטוריות, עבור בתקופות הפרעונית והאסלאמית עד ימינו אנו. מתחם המוזיאון רחב ידיים, הוא משמש לתצוגה ואירועי תרבות שונים ומכיל גם מעבדות שימור, שחזור ומחקר, ומחסני ענק שבהם מעל ל-50000 פריטים שונים מאוסף המוזיאון. ניתן לחלק את המוזיאון לשלושה חללי תצוגה עיקריים– בחלל הראשון שבקומת הכניסה נמצא אולם התצוגה הראשי שמציג את תרבותה של מצרים, בחלל השני מוצגת מלאכת הטקסטיל של מצרים ובחלל השלישי, התת קרקעי מוצגות המומיות המלכותיות של שליטי מצרים הקדומה. ללא ספק, מומיות אלו הן גולת הכותרת של המוזיאון. בעתיד יפתחו במוזיאון חללי תצוגה נוספים שיציגו פנים נוספים של התרבות המצרית העשירה.|תמונה_בטקסט9370| אולם התצוגה הראשי - כאן מוצגים בתצוגה מודרנית פריטים מרשימים מתקופות שונות ותרבויות שונות שמרכיבות את התרבות המצרית העשירה. החלל מלבני ורחב ידיים ובמרכזו פתח עגול הצופה לקומה התחתונה שבה כניסה לאולם התצוגה בו מוצגות המומיות המלכותיות. |תמונה_בטקסט9372| התצוגה מתחילה מימין לכניסה, עם המוצגים הקדומים ביותר וממשיכה מסביב לאולם עד סיומה משמאל לכניסה עם המוצגים המאוחרים ביותר בתצוגה, מהתקופה המודרנית. חלק מוויטרינות התצוגה מוקדשות לתחומים שונים של התרבות המצרית, כתב, טקסטיל, פיסול ועוד. המוצג הקדום ביותר המוצג במוזיאון, מהתקופה הפרה-היסטורית, הוא שלד נָאזלֶת (Nazlet skeleton). זהו השלד השני הקדום ביותר שנמצא במצרים וגילו 35 אלף שנים (השלד הקדום ביותר שהתגלה במצרים מתוארך ל 55000 לפני הספירה). השלד הוא של גבר והוא התגלה בדרום מצרים. הוא מוצג כאן לצד כלי אבן אופייניים לתקופות הפרהיסטוריות.|תמונה_בטקסט9374| מוצגים מעניינים נוספים שכדאי להתעכב עליו הם ארון הקבורה של סֶנֶדגֶ'ם ומסכות הקבורה שלו ושל אשתו שנמצאו באחד מהקברים בכפר האומנים דיר אל־מֶדינָה שבגדה המערבית בלוקסור. הקבר הזה נחשף בחפירות ארכיאולוגיות כשתכולתו לא נפגעה בימי קדם ובו ארונות הקבורה והמומיות של בעלי הקבר יחד עם מנחות הקבורה שהוקדשו להם. הקבר עצמו מרשים מאוד ומומלץ לבקר בו בעת ביקורכם בלוקסור. סֶנֶדגֶ'ם היה לאחד מבעלי המלאכה שהתגוררו בכפר האומנים והוא היה שותף לבניית קבריהם בעמק המלכים של סֶתִי (Sethy) הראשון ובנו רעמסס השני במהלך המאות ה -12 וה-13 לפנה"ס. |תמונה_בטקסט9373| גם ארונה של המלכה אִיסֶתֶמחֶפּ השניה (Isetemkheb II) שחיה במהלך המאה ה-8 לפנה"ס מוצג כאן יחד עם אוהל הטיהור שלה. האוהל שימש לטהרת גופה לפני הליך החניטה. האוהל עשוי מעור ומעוטר במשבצות בצבע ירוק ואדום לסירוגין, ובחלקו העליון ישנם אלמנטים עיטוריים. ארונה של המלכה עשוי עץ וצורתו דמוית אדם.|תמונה_בטקסט9375| המָאהְמָל (Mahmal) של מלך מצריים פארוק, ששלט בין השנים 1936-1952, מוצג פה אף הוא. מָאהְמָל הוא אוהל טקסי אותו נושא על גבו הגמל המוביל בשיירת החאג' (Hajj) -מצוות עליה לרגל למֶכָּה. המָאהְמָל עשוי בד בצבע אדום, ועליו רקומות אותיות בחוטי זהב.|תמונה_בטקסט9376| אחד מארונות התצוגה באולם מזכיר את ההיסטוריה של הקהילה היהודית במצרים. מוצגים כאן מגילות כתובות בעברית לצד שני ספרי תורה מהמאה ה-19. |תמונה_בטקסט9377| אולם מלאכת הטקסטיל - כאן מוצגת ההיסטוריה הענפה של מלאכת הטקסטיל העשירה של מצרים שמשתרעת על פני 6000 שנים, מימי קדם עד ימינו. לצד מוצגים מימיה של מצרים הקדומה, מוצגים כאן פריטים היסטוריים ומודרניים כמו תלבושותיהם של בני הקהילות השונות במצרים במשך הדורות, מדי צבא מתקופת שלטונו של מוחמד עלי, שטיחי תפילה ועוד.|תמונה_בטקסט9378| תצוגת המומיות המלכותיות באולם תת קרקעי– זוהי גולת הכותרת של הביקור במוזיאון ובה מומיות של 18 מלכים ו-2 מלכות. שנים לא רבות לאחר קבורתם של השליטים המצרים בקבריהם, מצרים השתנתה והחלה תקופה של שלטון לא יציב שהחליש את עוצמתה. חולשה זו התבטאה גם בהתגברות מעשי השוד של הקברים המלכותיים. כוהני המקדשים, במאמץ להגן על חיי הנצח של המלכים, יצאו במבצע נועז שבמהלכו פתחו את הקברים המלכותיים, שלפו מתוכם את גופות המלכים והטמינו אותן בקבר בעמק דִיר אל בָחרִי (Dier el-Bahri), לא הרחק מעמק המלכים. קבר זה נחשף במהלך המאה ה-19 על ידי שודדי קברים מודרניים ולאחר מכן התגלה בידי החוקרים שזיהו בו את שרידיהן של כ -50 מומיות שונות של שליטי מצרים מהממלכה החדשה. בנוסף למטמון זה, בסוף המאה ה-19 נחשף מטמון מומיות נוסף בתוך קברו של אָמֶנחוֹתֶפ השני (KV35) בעמק המלכים, שרוכזו בו מומיות מלכותיות נוספות. 20 מתוך המומיות שנחשפו במטמוני המומיות מוצגות כאן. מראשית המאה ה-20 ועד אפריל 2021 הוצגו המומיות המלכותיות בחלל תצוגה ייעודי במוזיאון המצרי. עם פתיחתו של המוזיאון הלאומי לתרבות המצרית הועברו המומיות למשכנן החדש |וידאו_קופץ127|בתהלוכה מלכותית|סוידאו|. התהלוכה הייתה פסטיבל חגיגי מרהיב עוטה פאר והדר ומתוקשר היטב. היא כללה כלי רכב נוצצים שכל אחד מהם הוביל מומיה מלכותית אחרת. את התהלוכה ליוו אלפי זמרים, רקדנים וניצבים שהיו לבושים בבגדים בנוסח תקופת הפרעונים. לטקס הוזמנו אורחים מכובדים מכל העולם, והוא גם שודר בשידור חי ומיליונים ברחבי העולם צפו בו. בתצוגה מודרנית מרשימה שמדמה ביקור בקברים המלכותיים בעמק המלכים מוצגות כאן גופותיהם החנוטות של מלכי ומלכות מצרים, חלקן לצד ארונות הקבורה שלהן. אלה הם מלכי מצרים ששלטו במצרים החל מהשושלת ה-17 ועד השושלת ה- 20 (המחצית השניה של האלף השני לפנה"ס). הכניסה אל חלל התצוגה התת קרקעי הזה עוברת דרך מסדרון משופע שמדמה מסדרונות גישה לקברי המלכים בעמק המלכים. חללי התצוגה מוחשכים ורק ארונות התצוגה עם המומיות וארונות הקבורה מוארים. כל אחת מהמומיות זוכה לתצוגה מכובדת ונפרדת בחלל. המבקרים מתבקשים לשמור על השקט ולא לצלם בתצוגה זו. שימו לב, אמנם המומיות המוצגות כאן הן בנות אלפי שנים, והן מעוררות כבוד רב במצב ההשתמרות שלהן ובתרומתן האדירה למחקר ולמדע, אך בכל זאת מדובר על שרידי אדם שיכולים לעורר רגשות שונים וכדאי להיות מוכנים לכך. המומיה הקדומה ביותר המוצגת כאן, היא זו של המלך סֶכֶּנֶנֱרָעתָא השני (Seqenenrataa II). שליט השושלת ה- 17, ששלט בחלקה הדרומי של מצרים, במהלך תקופת הביניים השניה. בתקופה זו במצרים התחתונה שלטו ההִיקסוּסִים. שליטים זרים שהגיעו ככל הנראה מאזור אסיה, מאזור צפון-מזרחית למצרים, והשתלטו על חלקים ממצרים. מרכז השליטה שלהם היה באזור הדלתא של הנילוס. המלך סֶכֶּנֶנֱרָעתָא השני לחם על שחרורה של מצרים מהשליטים הזרים. לפי העדויות בגופתו החנוטה, ניתן ללמוד שהוא מצא את מותו בנסיבות אלימות. חוקרים מאמינים שהוא הוביל קרבות נגד השליטים הזרים ונהרג בקרב. בניו, המלך כָּאמוֹס (Kamose) והמלך יָעחמֶס (Ahmose) שהמשיכו להילחם בהִיקסוּסִים עד גירושם ממצרים והדיפתם לכנען. המומיה של סֶכֶּנֶנֱרָעתָא השני היא היחידה של שליט מהשושלת ה-17 של מלכי מצרים. המומיה הבאה בתצוגה היא של המלכה יָעחמֶס נֶפֶרתָרִי, היא בתו של סֶכֶּנֶנֱרָעתָא ואשתו של המלך יָעחמֶס שהיה אחיה ונחשב לשליט הראשון של השושלת ה-18 והממלכה החדשה וזה שלזכותו זוקפים את גירוש ההִיקסוּסִים ואיחודה של מצרים. המומיה שלו מוצגת במוזיאון לוקסור. התצוגה ממשיכה עם ארונות תצוגה בהם מוצגות אחת אחרי השניה 8 מומיות של שליטי מצרים הקדומה, בני השושלת ה-18 : • אָמֶנחוֹתֶפּ הראשון (Amenhotep I), בנם של המלך יָעחמֶס והמלכה יָעחמֶס נֶפֶרתָרִי • תְחוּתמֶס הראשון ( Thuthmes), שאינו בנו של אָמֶנחוֹתֶפּ הראשון, שככל הנראה לא השאיר אחריו יורש שיכול היה לשבת על כס השלטון. אשתו הראשית הייתה נצר למשפחתו של המלך יָעחמֶס וזה מה שאפשר ככל הנראה את עלייתו לשלטון. • תְחוּתמֶס השני, בנו של תְחוּתמֶס הראשון. • חָתשֶפּסוּת היא בתו של תְחוּתמֶס הראשון וגם אחותו למחצה ואשתו של תְחוּתמֶס השני. עם מות בעלה, אחיינה ובנה החורג, יורש המלך, תְחוּתמֶס השלישי היה צעיר מכדי לשלוט לכן היא עלתה לשלטון עד למותה. הייתה סברה בעבר שיתכן והיא מצאה את מותה לא בנסיבות טבעיות, אך הודות למחקר מעמיק של גופתה, ניתן כיום לומר שהיא מתה בנסיבות טבעיות. • תְחוּתמֶס השלישי, בנו של תְחוּתמֶס השני ואחיינה של חָתשֶפּסוּת. • אָמֶנחוֹתֶפּ השני, בנו של תְחוּתמֶס השלישי. • תְחוּתמֶס הרביעי, בנו של אָמֶנחוֹתֶפּ השני. • אָמֶנחוֹתֶפּ השלישי, בנו של תְחוּתמֶס הרביעי. אָמֶנחוֹתֶפּ השלישי, הוא המלך האחרון של השושלת ה-18 שמומייתו מוצגת כאן. המלכים הבאים ששלטו אחריו הם בנו אָמֶנחוֹתֶפּ הרביעי שמוכר יותר לפי השם שאימץ, אָחנָתוֹן. אחריו שלטו תוּת-עָנָח -אָמוֹן, המלך אָיָה וחוּרֶמחֶבּ שהיה אחרון מלכי שושלת ה-18, הם אינם בתצוגה. את המומיה של תוּת-עָנָח -אָמוֹן תוכלו לראות בקברו שבעמק המלכים. תצוגת המומיות ממשיכה אל שליטי מצרים של השושלת ה-19. המלך הראשון בשושלת זו, הוא רעמסס הראשון שהמומיה שלו מוצגת במוזיאון לוקסור והראשון שבתצוגה כאן הוא בנו, סֶתִי הראשון. אחד המלכים החזקים והמרשימים של מצרים הקדומה. לצד מסעות צבאיים נועזים, הצטיין גם במפעלי בנייה עצומים - אולם העמודים בכָּרנָכּ ומקדש באָבִּידוֹס. קברו בעמק המלכים הוא אחד הקברים המרשימים ביותר במצרים כולה. מומיות נוספות הן של המלכים הבאים : • בנו של סתי הראשון הלא הוא רעמסס השני, המלך המצרי המפורסם ביותר. • מָרנֶפּתָח בנו של רעמסס השני. במצבת מָרנֶפּתָח המוצגת במוזיאון המצרי ישנו האיזכור הקדום ביותר של ישראל. במצבה מסופר כי מלך זה מחק את ישראל. קברו שבעמק המלכים פתוח למבקרים ומומלץ לביקור. • סֶתִי השני, בנו של מָרנֶפּתָח. הוא שלט זמן קצר ולאחר מותו, אשתו תָאוּסָרְת, גם היא בתו של מָרנֶפּתָח, שלטה במצרים כי בנם סִיפּתָח היה צעיר מכדי למלוך. קבריהם של שלושתם פתוחים למבקרים בעמק המלכים. • סִיפּתָח בנו של מָרנֶפּתָח ואחרון השליטים של שושלת 19 במצרים. התצוגה מסתיימת בהצגת המומיות מלכי השושלת ה-20 של מצרים. שושלת ה "רעמססים". למעט המיסד של השושלת, מלך בשם סֶת-נָחְת כל שאר המלכים בשושלת קראו לעצמם רעמסס. החל מרעמסס השלישי ועד רעמסס ה-11, שהיה אחרון המלכים של השושלת ה -20. הנה הרשימה : • רעמסס השלישי, בנו של מייסד השושלת סֶת-נָחְת. הוא נחשב לאחרון גדולי המלכים המצריים- הוא הצטיין במפעלי בנייה מרשימים, ניתן לבקר במקדשו במֶדינֶת הָאבּוּ שבגדה המערבית של לוקסור. על אחד מקירות המקדש מתואר נצחונו של רעמסס השלישי על "גויי הים" והדיפתם ממצרים. המומיה שלו הוטמנה בקבר מרשים בעמק המלכים. מאוחר יותר בדומה למומיות מלכותיות אחרות גם היא הועברה והוטמנה במטמון המומיות המלכותיות. לפי מספר פפירוסים משפטיים שהתגלו ונחקרו, מותו של רעמסס השלישי לא היה מוות טבעי אלא תוצאה של קנוניה בהרמון המלך, שבה אחת מנשותיו שרצתה להמליך את בנה במקום היורש החוקי, הצליחה לגייס משתפי פעולה רבים. לפי העדויות הקנוניה הצליחה והמלך מצא את מותו על ידי שיסוף גרונו במיטתו בעת שנתו. גם מחקר שנעשה במומיה שלו מחזק עדויות האלה. הרוצחים ורוקמי הקנוניה נתפסו ונשפטו ותוכניתה של האשה לא הצליחה. • רעמסס הרביעי, בנו של רעמסס השלישי. עלה לשלטון בגיל 40, מבוגר יחסית, ושלט במצרים לתקופה קצרה. • רעמסס החמישי, בנו של רעמסס הרביעי. • רעמסס השישי, בנו של רעמסס השלישי וגם דודו של רעמסס החמישי. הוא נקבר בקבר שיועד לרעמסס החמישי והותאם לו, כאשר מומייתו של רעמסס החמישי הועברה לקבר אחר. • רעמסס התשיעי, נכדו של רעמסס השלישי וגם אחיינו של רעמסס השמיני. קברו פתוח למבקרים בעמק המלכים. רעמסס התשיעי מסיים את תצוגת המומיות המלכותיות. התצוגה מומלצת והיא מעניינת לא רק בגלל הצגת גופותיהן החנוטות והמסקרנות של מלכי מצרים. היא מעניינת גם בשל רצף השושלות הכמעט שלמות ששרדו אלפי שנים עד ימינו.

רעמסס השני, ששלט במצרים בין 1279 ל־1213 לפנה״ס, נחשב לאחד מגדולי הבנאים בהיסטוריה של המדינה. בימי שלטונו הוקמו בנוּבִּיָה, שבאותה תקופה הייתה תחת שליטה מצרית, שישה מקדשים. החשובים מביניהם הם מקדשי אבו סימבֶּל, הניצבים כ־40 ק״מ מצפון לגבול עם סודן. זהו זוג מקדשי זיכרון והנצחה שנחצבו באבן חול נוּבּית, אשר אחד מהם נבנה לכבוד המלכה נֶפֶרתארי, אשתו הראשית של רעמסס, והשני לכבוד המלך עצמו. בחזית מקדש רעמסס חצובים ארבעה פסלים עצומים, המתנשאים לגובה של 21 מ׳, בדמות המלך היושב. ליד רגליהם ניצבים פסלים קטנים יותר של בני משפחתו - אשתו, אמו וילדיו. ראשו של אחד הפסלים נשבר ונפל, וכיום הוא מונח לרגליו. |תמונה_בטקסט5592| מעליהם ישנו תבליט של 22 בבונים (לפי האמונה המצרית, קריאותיהם של הבבונים לפנות בוקר גורמות לשמש לזרוח). באולם הכניסה ניצבים שמונה עמודים המעוצבים בדמות המלך המת - התגלמותו של אל המוות אוֹסיריס. משני צידי אולם הכניסה נמצאים חדרים ששימשו לאחסון. בקודש הקודשים שוכנים ארבעה פסלים: אל השמש רָע, רעמסס, האל אָמוֹן והאל פְּתָח. פעמיים בשנה, ב־22 באוקטובר וב־22 בפברואר, קרני השמש חודרות בעת הזריחה אל קודש הקודשים ומאירות שלושה מהפסלים. תאריכים אלו ציינו כנראה את יום הולדתו של המלך ואת יום הכתרתו. |תמונה_בטקסט5593| פסלו של האל פְּתָח נשאר בחשכה משום שהוא נחשב, בין השאר, לאל מוות ולידה מחדש. המקדש מעוטר בתמונות המציגות אירועים שונים מחייו של רעמסס השני. מרביתן עוסקות בקרב קָדֶש שנערך בסביבות 1274 לפנה״ס בין הצבא המצרי, בהובלת רעמסס השני, והצבא החִתי, בהנהגתו של המלך מוּוָתָלִיש השני. ציורי הקרב והטקסט שמתאר את השתלשלות האירועים נחקקו על הקיר הימני באולם הכניסה של המקדש. המקדש שהוקם עבור נֶפֶרתארי הוא הקטן מבין השניים. בחזיתו מתנשאים שישה פסלים בגובה 10 מ׳ שגולפו בסלע - ארבעה בדמותו של רעמסס ושניים בדמות נֶפֶרתארי, ולרגליהם פסלים קטנים יותר בדמות ילדיהם. |תמונה_בטקסט5597| כאן סגדו גם לאלה חָתחוֹר - אלת האהבה, הפריון והלידה מחדש. כותרותיהם של שישה עמודים באולם הכניסה מעוצבות בצורת פניה של האלה, ובקודש הקודשים נחצב פסלה. עם זאת, הכתובת החקוקה בחזית המקדש, המצהירה שמלך מצרים, רעמסס, בנה אותו עבור אשת המלך הגדולה, נֶפֶרתארי, מבהירה מי הדמות החשובה במקדש. במהלך שנות השישים של המאה העשרים עמדו מקדשי אבו סימבֶּל בפני סכנת טביעה במי אגם נאצר, שנוצר בעקבות הקמת סכר אסואן הגבוה. ב־1964 החל ארגון אונסק"ו במיזם יוצא דופן להצלת המקדשים, שעלותו הייתה כ־40 מיליון דולר (בערך 300 מיליון דולר של ימינו): המבנים נוסרו לחלקים עצומים, במשקל ממוצע של 30 טון, ונבנו מחדש במרחק 200 מ', בנקודה גבוהה בכמה עשרות מטרים ממיקומם המקורי. במרכז המבקרים הסמוך ליציאה מהמתחם אפשר ללמוד על המיזם האדיר, שבזכותו המקדשים נגישים לציבור גם היום. בשנת 1979 הכריז אונסק"ו על מקדשי אבו סימבֶּל אתר מורשת עולם.|וידאו_בטקסט74| המקדשים צמודים לעיירה הקטנה אבו סימבֶּל, כ־300 ק"מ מדרום לעיר אסואן. רוב המבקרים כאן מגיעים מאסואן בנסיעה שאורכת שלוש וחצי שעות וחוזרים אליה לאחר שבילו כשעתיים במקדשים. מדי יום יוצאת מאסואן ב־5 לפנות בוקר שיירה של מיניבוסים ואוטובוסים עם תיירים לכיוון המקדשים, שחוזרת בשעות הצהריים המוקדמות. אפשר גם להגיע ברכב פרטי עם נהג, ובכל מקרה יש לתאם את הביקור במקדשים עם סוכן תיירות מקומי. בעיירה אבו סימבֶּל יש כמה בתי מלון, ונמל תעופה שבעונת התיירות מגיעות אליו טיסות ישירות מקהיר של חברות תעופה מצריות. אמנם זו נסיעה ארוכה, אך לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות לחזות במקדשים המרהיבים והמיוחדים במצרים.

העיר הדרומית שוכנת על שרידיה של עיר קדומה המוזכרת במקרא בשם נוֹא־אָמוֹן (נחום, פרק ג', ח'), ונקראה תֶבּאי בפי ההיסטוריון היווני הרודוטוס, או וָסֶת (Waset) בתקופת הפרעונים. השם לוּקסוֹר הוא שיבוש של המילה הערבית al-uqsur, שפירושה "הארמון" או "המבצר". העיר משתרעת על שתי גדות הנילוס, כאשר בעת העתיקה שכנה בגדה המזרחית עירם של החיים, ובגדה המערבית הייתה הנקרופוליס (עיר המתים). ההתיישבות כאן החלה כבר באלף השלישי לפנה"ס, ובגדה המערבית ישנם אתרי קבורה מרכזיים מתקופה זו. בימי הממלכה התיכונה הייתה זו עיר מרכזית, בירתה של מצרים העליונה, ובתקופת הממלכה החדשה היא הפכה לבירה הדתית, הכלכלית והצבאית של מצרים כולה. באותה תקופה הוקמו בה המקדשים החשובים והגדולים במדינה, ועיר המתים שלה הייתה משכנם האחרון של המלכים והמלכות. |תמונה_בטקסט6726| עם חלוף השנים מעמדה של העיר הלך וירד. בימי אלכסנדר מוקדון, שלאחר כיבוש מצרים בנה עיר בירה חדשה, אלכסנדריה, הגיעה לקיצה תקופת הזוהר של העיר הדרומית. אולם במאה התשע־עשרה, עם ההתפתחויות במחקר האגיפטולוגי ובחפירות הארכיאולוגיות, היא שבה לתפוס מקום חשוב, והממצאים המרשימים שנחשפו בחולותיה הפכו אותה לבירת התיירות של דרום מצרים. בעיר הנעימה ומלאת החיים הזו מבקרים אלפי תיירים מדי יום. הטיילת הנמתחת בגדה המזרחית עוברת ליד כמה אתרים חשובים: מקדש לוּקסוֹר, מוזיאון החניטה, מוזיאון לוּקסוֹר ומקדש כָּרנָכּ, ויש בה שפע של בתי קפה, דוכני מזכרות ורוכלים שינסו לשכנע אתכם לקנות ממרכולתם. לכל אורך הנהר עוגנות ספינות קרוז גדולות, ולצידן ספינות דָהאבִּיָה (Dahabiya) קטנות יותר וסירות מנוע או סירות מפרש מסורתיות (פאלוּקָה), המשרות אווירה נינוחה. אין בעיר גשרים המחברים בין שתי הגדות, וחציית הנהר היא באמצעות שירות מעבורות ציבורי. לחלופין, אפשר לשכור את שירותיהם של בעלי סירות מנוע, שישמחו לעזור לכם להגיע לאתרי הקבורה שבגדה המערבית.|תמונה_בטקסט6729| במרכז העיר ישנם שני שווקים: השוק העירוני ובו דוכני ירקות ופירות, תבלינים, אטליזים ומוכרי דגים לצד חנויות בדים ובגדים, ושוק התיירים שליד מקדש לוּקסוֹר, בו תמצאו שלל מזכרות, כגון צעיפים, פסלונים מצריים ובשמים. בגדה המערבית של הנהר שוכנת הנקרופוליס, ובה עמק המלכים ועמק המלכות שבהם נקברו שליטי מצרים הקדומה. כאן נמצאים, בין השאר, קברו המפורסם של תוּת עָנָח' אָמוֹן ומקדשי הקבורה המונומנטליים של פרעה חָתשֶפּסוּת, רעמסס השני ורעמסס השלישי. שני אתרים נוספים וראויים לביקור, אף שהם פחות מלכותיים, הם קבריהם המרשימים של אצילי העיר, והקברים ובתי המגורים של בוני הקברים. אתרי הנקרופוליס השונים משתרעים על פני אזור נרחב, ומומלץ לשכור מונית כדי לטייל כאן. אם מזג האוויר נעים, כדאי לשכור אופניים ולרכוב מאתר לאתר, בין השדות של עמק הנילוס והמדבר. העיר לוּקסוֹר מלאה בקסם מיוחד. לצד בתיהם של המקומיים נבנו לאורך השנים בתי מלון מפוארים ואכסניות, שווקים ומסעדות, והתושבים והתיירים מתערבבים כאן יחדיו.|תמונה_בטקסט6730| זוהי עיר שבה נוסעים כלי רכב ממונעים לצד כרכרות רתומות לסוסים, וספינות פאר שטות לצד סירות מסורתיות צנועות, ועל ההמולה השוקקת משקיפים מקדשים מעוררי יראה בני אלפי שנים. אם פאר הפירמידות הגדולות של גיזה השאיר עליכם חותם, אל תוותרו על הביקור כאן, במקדשיהם וקבריהם המרהיבים של שליטי מצרים העתיקה.|תמונה_בטקסט6731|

המוזיאון המצרי הגדול, שעדיין לא נפתח לקהל, עתיד להיות עם פתיחתו לא רק המוזיאון הגדול והמודרני במצרים, אלה גם אחד המוזיאונים הגדולים בעולם. אבן היסוד להקמת המוזיאון הונחה כבר בשנת 2002, העבודות נמשכות עד היום. המוזיאון מוקם בשכונת גיזה, לא הרחק מהפירמידות הגדולות שמהן ניתן לראותו וכמובן שהן גם נצפות ממנו. בשנת 2018 הועבר למבואת המוזיאון החדש הפריט הראשון, זהו פסלו המונומנטאלי של רעמסס השני שניצב עד אז בכיכר רעמסס במרכז קהיר. פסלו התאום של פסל זה מוצג במֶמפיס. |תמונה_בטקסט9298| מאז, הועברו למוזיאון עוד פריטים רבים שמצאו בו את משכנם החדש. בעתיד צפוי המוזיאון החדש לקלוט למעלה ממאה אלף פריטים מתוך המוזיאון המצרי שבכיכר תחריר וממוזיאונים נוספים ברחבי מצרים. גם אוצרו של המלך תוּת-עָנָח -אָמוֹן צפוי לעבור למוזיאון החדש. במצרים צופים שמדי יום יבקרו במוזיאון כ-15000 מבקרים, כמות המשלישה את זו הקיימת היום במוזיאון המצרי הישן. הצפי לכמות המבקרים בשנה עומד על 5 מיליון. כדי לאפשר את כניסתם של מבקרים כה רבים, הולכת ונבנית בצמוד לבניית המוזיאון עצמו גם תשתית סביבתית המיועדת להנגיש לקהל את מתחם המוזיאון כולו. כחלק מתשתית זו נסלל בימים אלו קו מטרו חדש שיחבר את המוזיאון החדש עם המוזיאון המצרי במרכז קהיר ועם המוזיאון הלאומי לתרבות מצרים. בנוסף, ייבנה גם גשר המחבר בין מתחם המוזיאון למתחם הפירמידות. המוזיאון צפוי להיפתח במהלך שנת 2024, אבל מומלץ מאוד לבדוק ולוודא זאת לפני תכנון הביקור בו. בשנת 2022 נפתחה רק המבואה של המוזיאון, שם ממוקם מרכז מבקרים, מתחם מסחרי ומסעדות, אגף חינוך ומתחם לאירועים וכנסים. אולמות התצוגה יפתחו רק לאחר הפתיחה הרשמית של המוזיאון.

מאז שחר ההיסטוריה היה נהר הנילוס מקור החיים של מצרים כולה, ולכן מובן מאליו שלמצבו הייתה חשיבות עצומה. לכן המציאו המצרים הקדומים את הנילוֹמֶטֶר - כדי לעקוב אחר מפלס המים בנהר. הנילוֹמֶטֶר בקהיר נבנה בשנת 861 לספירה, במקום שבו היה לפני כן נילוֹמֶטֶר קדום. את בנייתו יזם שליט הח'ליפות העבאסית. זהו עמוד מונומנטלי, שעליו יש סימונים המעידים על גובה המים בנילוס, אשר ניצב בתוך מבנה אבן שאליו הוזרמו מי הנהר בתעלות. קירותיו הפנימיים של המבנה מעוטרים בגילופי אבן של מוטיבים צמחיים, וגרם מדרגות מעגלי מוביל למפלס התחתון. בניגוד לשאר המבנה, הגג החרוטי מודרני דווקא - הוא נבנה בשנת 1825, במקום הגג העתיק שניזוק בזמן הכיבוש הצרפתי.|תמונה_בטקסט9662|