צאו מהחניון לכיוון Kaigasse. לכו כמאה מ' ברחוב הצר ואז פנו שמאלה ל-Herrengasse ובקצה הרחוב שוב שמאלה. הבית הפינתי, שם שוכן הפונדק Weisses Kruez, הוסב ב=1685 ממעון כמרים לבית בירה, ובעקבות כך שונה שם הרחוב ל-Bierjodlgasse – רחוב הבירה והיוֹדְל. המשיכו עם הרחוב ולאחר כמאה מ' פנו שמאלה ל-Festungsgasse, ותראו מיד את תחנת הפוניקולר העולה למצודת הוֹהֶנְזלצבורג (Festung Hohensalzburg), הראויה לביקור של כשעתיים. אחרי הביקור במצודה רדו ב-Festungsgasse עד שתראו משמאל את הכניסה לחצרו של מנזר פטרוס הקדוש (Stift St. Peter). בחצרות המנזר יוכלו הילדים להתפעל מגלגל המים העתיק, הפועל על מי הפלג, ומהקטקומבות החצובות בצלע ההר. |תמונה_בטקסט271| שובו אל Festungsgasse ופנו שמאלה. הרחוב נפתח לכיכר קאפּיטֶלפּלאץ (Kapitelplatz) רחבת הידיים, שבה ניצב כדור זהב ענקי – מקום מצוין לתמונה למזכרת. פנו שמאלה (דרך האכסדרה) אל דוֹמפּלאץ (Domplatz), הכיכר הצמודה לקתדרלה של זלצבורג (Salzburger Dom). הצטלמו על רקע הקתדרלה היפה, ואז הפנו את גבכם אליה וצאו מהכיכר ב-Franziskanergasse, רחוב צר ששמו משתנה בהמשך ל-Hofstallgasse. המשיכו עד שתראו משמאלכם את שער זיגמוּנד (Siegmundstor), החצוב ישירות בסלע. עברו על פני פְפֶרדֶשְוֶומֶה (Pferdeschwemme) – מזרקה יפהפייה ששימשה במקור כשוקת לסוסים – והמשיכו עד פינת Getriedegasse; בדרך תעברו על פני המוזיאון לצעצועים (Spielzeugmuseum), השוכן במבנה שהיה בעבר בית חולים. |תמונה_בטקסט269| +---אם תמשיכו הלאה באותו רחוב, ואז תפנו שמאלה ל-Gstättengasse, תגיעו אחרי כ=150 מ' אל המוזיאון לטבע (Haus der Natur), המומלץ לילדים גדולים יותר. |תמונה_בטקסט276| ---+ פנו ימינה, אל הרחוב הצר וההומה גֶטרָיידֶה=גאסֶה (Getriedegasse), הרצוף שלטי חנויות ומסעדות בסגנון עתיק. כאן תוכלו לפנק את הילדים בכדורי שוקולד "מוצרט", הנמכרים בקונדיטוריה Fürst (מס' 47), או לעצור לקפה ועוגה ב-Café Mozart הוותיק במס' 18-22. אחרי כל המתוק הזה, קחו אותם לבית הולדתו של מוצרט (Mozart Geburthaus; מס' 9 ברחוב), כדי שידעו במי מדובר. |תמונה_בטקסט274| ברָטהאוּספּלאץ (Rathausplatz) שבקצה הרחוב פנו שמאלה ועברו במעבר מקורה; כשתראו את הנהר, פנו ימינה ל-Rudolfskai ולכו עשר דקות לאורך הטיילת עד Kajetanerplatz והחניון.*סמסלול* +---אם אחרי השוקולד עוד נשאר לכם כוח להליכה ולמשחקים, צאו אל גני מיראבֶּל (Mirabellgarten), שבהם צולמה סצינת ה"דו-רה-מי" מהסרט |הנטה|צלילי המוזיקה|סנטה|. כדי להגיע לגנים, פנו שמאלה ליד בית הולדתו של מוצרט (מתחת לקשתות) אל Hagenauer Platz, ואז שוב שמאלה, לאורך הנהר, ב-Griesgasse. חצו את הנהר בגשר להולכי רגל (Makartsteg) ופנו שמאלה ברחוב השני (Schwarzstr). עברו על פני תיאטרון המריונטות והאקדמיה למוזיקה ופנו ימינה בשביל הנכנס לגנים. לאחר כ=50 מ' תראו גינת משחקים חמודה (Zauberflötenspielplatz) בהשראת האופרה |הנטה|חליל הקסם|סנטה| מאת מוצרט, ומשם תוכלו לעלות גם לגנים עצמם. שימו לב ל=15 פסלים של גמדי גינה הניצבים לא רחוק מהמזרקה המפורסמת. חזרו למסלול באותה דרך. |תמונה_בטקסט364| ---+

גרוֹסגלוֹקנֶר הוֹכאָלפֶּנְשטראסֶה (Großglockner-Hochalpenstraße), החוצה את הפארק הלאומי הוֹהֶה טָאוּאֶרן (Nationalpark Hohe Tauern), נמנה עם הכבישים הנופיים המרשימים ביותר ברכס האלפים. הדרך היתה מוכרת כבר לקֶלטים הקדמוניים ושימשה נתיב סחר חשוב בימי הביניים, אבל הכביש נסלל רק במאה הקודמת. הכביש נקרא על שמו של ההר הגבוה ביותר באוסטריה, גרוֹסגלוֹקנֶר (Großglockner; 3798 מ'), המתנשא מעליו ונשקף ממספר נקודות תצפית לאורכו. הדרך הנופית היא קטע מתוך כביש B107, המוביל מהעיירה בְּרוּק (Bruck) לכיוון דרום; החלק העובר בפארק (וכרוך באגרה) מתחיל כ־13 ק"מ מדרום לבּרוּק ומסתיים לאחר 30 ק"מ, סמוך לעיירה הָייליגֶנבְּלוּט (Heiligenblut). כשבעה ק"מ לאחר תחילתו עובר הכביש דרך מטבח המכשפה (Hexenküche), אזור של תצורות סלע משוננות שנוצרו כתוצאה ממפולת סלעים פרהיסטורית. בהמשך מטפס הכביש עוד, עובר בעשרות עיקולים חדים ומשקיף על פסגות מושלגות, על אגמים אלפיניים ועל מרחבי מרעה מוריקים. בנקודה הגבוהה ביותר (2504 מ') נכנס הכביש אל חבל קרינתיה (Kärnten) ומשם יורד אל העמק; שישה ק"מ אחר כך מתפצל ממנו כביש צדדי אל קרחון פּאסטֶרצֶה (Pasterze), הקרחון הגדול ביותר באוסטריה, שנחשב חלק בלתי נפרד מהמסלול. לאורך הכביש נקבעו "תחנות" ובהן מגוון מוקדי עניין – נקודות תצפית, תצוגות בנושאים הקשורים לכביש ולאזור, נקודות מוצא למסלולי הליכה, מתקנים לילדים ועוד (ראו פירוט במסגרת). התחנות ממוספרות מצפון לדרום, וזהו גם הכיוון הפופולרי יותר לנסיעה בכביש, בגלל ריכוז האטרקציות מצפון לגרוֹסגלוֹקנֶר. פניהם של רוב הנוסעים בכביש מועדים אל מרכז המבקרים של הקרחון, אבל בסוף הקיץ, כשהכביש עמוס והקרחון אפור ו"מלוכלך", אפשר בהחלט לוותר עליו ולהסתפק בנופים מהכביש עצמו – בייחוד עם ילדים קטנים שמתעייפים בקלות. בכל מקרה מומלץ לעצור בכמה תחנות לאורך הדרך, ולו כדי שגם הנהגים יוכלו ליהנות מהנוף. כביש גרוֹסגלוֹקנֶר פתוח רק בחודשי הקיץ (מאי-תחילת נובמבר) והנסיעה בו כרוכה בתשלום. אגרת הנסיעה מקנה כניסה חופשית לאתרים ולתצוגות לאורך הדרך. הכביש נמנה עם אתרי התיירות הפופולריים ביותר באוסטריה (מאז פתיחתו עברו בו כ־50 מיליון תיירים), ולכן הוא עלול להיות פקוק וצפוף בחודשי הקיץ; מומלץ לצאת מוקדם כדי להספיק לראות כמה שיותר לפני הפקקים. בכניסה תקבלו מפה ובה פירוט של התחנות לאורך הכביש. חשוב להצטייד בבגדים חמים, כי הטמפרטורה בגבהים עלולה להיות מעלות בודדות מעל האפס גם בשיא הקיץ. בימים גשומים וסוערים, וכן בתחילת העונה ובסופה, מומלץ לברר מראש את מצב הכביש (בטלפון או באתר האינטרנט). |המסגרת|התחנות בכביש גרוֹסגלוֹקנֶר פּיפְקאר (Piffkar; 1620 מ') – בביתן השומר העתיק יש תצוגת קבע העוסקת בתולדות הכביש, וכן תערוכות מתחלפות מגוונות. במקום גם גן משחקים נחמד לילדים (העוסק במים ובחיפוש זהב) ושביל קצר (חצי שעה הליכה) שלאורכו שלטי הסבר על הצמחייה ועל הציפורים באזור. הוֹכְמָייס (Hochmais; 1850 מ') – נקודת תצפית נהדרת על העמק ועל קרחון רוֹטמוֹס (Rotmoos). בית הטבע האלפיני (Haus Alpine Naturschau; 2260 מ') – בבית אבן ששימש את סוללי הכביש שוכן מוזיאון המוקדש לאקולוגיה, לחי ולצומח באלפים, ובו גם קולנוע קטן ותצוגת גבישים מרשימה. כל התצוגות בגרמנית בלבד. פסגת אֶדֶלְוָייס (Edelweißspitze; 2571 מ') – כביש צדדי צר ומפותל מטפס כשני ק"מ אל פסגה המשקיפה לנוף פנורמי בלתי נשכח. ביום יפה ניתן לראות מכאן לא פחות מ=37 פסגות ו=16 קרחונים. במקום גם מלון ומסעדה באותו שם. פוּשֶר טֶרל (Fuscher Törl; 2428 מ') – קצת אחרי הפנייה לפסגת אֶדֶלְוָייס נסלל הכביש כך שיקיף את אחת הפסגות בסיבוב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לתיירים לראות (ולצלם) את הנוף מכל הכיוונים. תחנת מידע על עופות דורסים (Informationsstelle Greifvögel; 2320 מ') – לוחות מידע על העופות הדורסים הנפוצים אזור. אגמון פוּש (Fuscher Lacke; 2262 מ') – שביל נוח של גשרי עץ (כרבע שעה הליכה) מקיף את האגם הזעיר. פרט לכך יש כאן תצוגה העוסקת בבניית הכביש uגן משחקים לילדים (סביב אותו נושא). שביל גיאולוגי לימודי (Geologischer Lehrweg; 2290 מ') – לוחות מידע על הכוחות שיצרו את תצורות הסלע לאורך הכביש. פחות מעניין לילדים. הוֹכְטוֹר (Hochtor; 2504 מ') – בנקודה הגבוהה ביותר של מעבר ההרים ייהנו הילדים מהשלג, שבדרך כלל נשאר כאן לפחות עד סוף אוגוסט, ויוצר מגלשה טבעית מלהיבה ליד הכניסה הצפונית למנהרה. יש כאן גם חנות ומזנון קטן, וכן מסלול קצר (חצי שעה הליכה) אל שרידים של אתר מקודש ששימש את הקֶלטים ואת הרומאים אחריהם. |הנטה|כשישה ק"מ אחרי הוֹכְטוֹר פונה המסלול ימינה (שילוט ל-Kaiser-Franz-Josefs-Höhe).|סנטה| שֶנְאֶק (Schöneck; 1953 מ') – ב"פינה היפה" יש מסלול הליכה קצרצר (כ=20 דקות), שלאורכו תוכלו לראות מאות מינים שונים של צמחים ופרחים האופייניים לאזור. התחנה משקיפה לנוף מרהיב ויש בה גם מסעדה וגן משחקים יצירתי, העוקב אחר שלבי התפתחותם של פרפרים. רמת הקיסר פרנץ יוֹזֶף (Kaiser-Franz-Josefs-Höhe; 2369 מ') – הקיסר פרנץ יוֹזֶף הראשון ביקר כאן כדי לראות את הר גרוֹסגלוֹקנֶר ואת הקרחון, ולאות כבוד נקראה הרמה כולה על שמו. במרכז המבקרים מקרינים סרטים מרהיבים ויש מגוון תצוגות העוסקות בקרחון, ואילו במצפור וילהלם סווארוֹבסקי (Wilhelm-Swarovski-Beobachtungswarte), עשר דקות הליכה משם, תוכלו לצפות על קרח העד באמצעות משקפות מתוחכמות ולראות יעלים, מרמיטות ומטפסי הרים המנסים לכבוש את הפסגה (מומלץ לילדים אוהבי טבע וסקרנים). הקרחון עצמו ממוקם מתחת למרכז המבקרים ואפשר להגיע אליו בשביל תלול ורצוף מדרגות (כ=40 דקות בירידה ושעה בעלייה). פרט לכך תוכלו להשתעשע עם המרמיטות המקפצות בכל פינה, או לטייל ברגל לאורך שביל נקרות היעלים (Gamsgrubenweg) המשקיף על הקרחון, עובר בכמה מנהרות ומוביל למפל נאה (כשעה הליכה לכל כיוון). ממרכז המבקרים יוצאים סיורים מודרכים לקרחון (לסיור באנגלית יש להתקשר ולתאם לפחות יום מראש). קאזֶרְאֶק (Kasereck; 1911 מ') – תצפית, לוחות מידע על הצמחייה והנוף בצד זה של הרכס, וכן חנות גבינות מסורתית.

*המסלול* נקודת המוצא לטיול ברגל בעיירה היא לשכת המידע לתיירים, הסמוכה למעגן הסירות. מומלץ לעצור לידה ולצלם את האגם הנפרש לשני הכיוונים ואת המרכז העתיק, הבולט כחצי אי אל תוך המים. מלשכת המידע יוצא בקיץ סיור מודרך בעיירה, בגרמנית ובאנגלית. מכאן המשיכו לאורך טיילת זֶה־שטראסֶה (Seestrasse), הרצופה חנויות מזכרות ובתים מעוטרים באדניות פרחים, עד שתראו משמאלכם את נקודת העניין הראשונה, מוזיאון אתר המורשת האלשטאט (Welterbemuseum Hallstatt). המוזיאון מספר את סיפורה של העיירה מימי קדם ועד היום באמצעות תצוגות חדשניות ואינטראקטיביות שיעניינו את הילדים והמבוגרים כאחד; החדר המשחזר את מפולות ההרים הקטלניות שפגעו באזור מרשים במיוחד . המשיכו באותו כיוון ומיד תראו משמאלכם את הכיכר המרכזית החמודה מרקטפּלאץ (Marktplatz). המשיכו ב-Landungsplatz ובמעבר מקורה דרך מלון Heritage אל טור מדרגות מקורה העולה אל כנסיית הקהילה (Pfarrkirche Mariä Himmelfahrt) הקתולית. הנוף מהכנסייה נהדר, אבל הסיבה העיקרית לטפס אליה היא האתר המוזר ביותר בהאלשטאט, בית העצמות (Beinhaus). זוהי קפלה קטנה בבית הקברות שמאחורי הכנסייה, שם מוצגות לראווה כ־1200 גולגלות אדם מקושטות. בשל מצוקת המקום בעיירה, ומכיוון ששריפת גופות נאסרה בידי הכנסייה, נשמרו הקברים לבעליהם למשך עשר שנים בלבד, ואחריהן הוציאו מהקבר את הגולגולות (ועצמות נוספות) והניחו אותן להתייבש בשמש. הגולגולות עוטרו בשמו של המנוח ובמגוון סימנים וסמלים, והונחו זו לצד זו על המדפים. התצוגה עשויה להלהיב בני נוער המתעניינים בדברים מיוחדים, אבל אינה מתאימה לילדים צעירים ו/או רגישים. *סמסלול* |תמונה_בטקסט1798| מהכנסייה תוכלו לשוב באותה דרך, אבל אם טרם התעייפתם מומלץ לטייל מעל גגות העיירה בדרך הגבהים של האלשטאט (Hallstätter Höhenweg; כשעה ורבע הליכה), שראשיתה בעלייה תלולה מבית הקברות שמאחורי הכנסייה וסופה במגרש החניה P2. אפשרות נוספת לטיול נעים בטבע היא שביל אֶכֶרנטאל (Themenweg Echerntal; ק"מ וחצי; יוצא ממגרש החניה P2), מסלול מעגלי המשולט לכל אורכו בהסברים מעניינים על האלשטאט והאזור. מידע על שבילים אלה ואחרים תוכלו לקבל בלשכת המידע לתיירים. |הסיפור|אנשי הברזל והמלח אזור האלשטאט מיושב כבר 4000 שנה, ולפני כ-2800 שנה - בערך בתקופה שבה נחרבה ממלכת ישראל בידי האשורים - פרחה בהרים שמעל העיירה של היום תרבות מתקדמת. השבטים הקֶלטיים שהתגוררו כאן פיתחו כלים ושיטות שלא היו מוכרים לפני כן: הם הכינו חרבות ברזל, השתמשו לראשונה במחרשה כדי לעבד את השדות, ייצרו את המטבעות הראשונים באירופה והקימו את מכרה המלח הראשון בהאלשטאט, ולידו מצודה מבוצרת. מסחר ונדודים הפיצו את הרעיונות החדשים לכל רחבי אירופה, מצ'כיה ועד ספרד של ימינו, אבל האתר הארכיאולוגי שבו נותרו השרידים הרבים ביותר לקיומה של תרבות זו היה בהאלשטאט - ולכן עד היום קוראים לה החוקרים "תרבות האלשטאט". רוצים לדעת עוד על המתיישבים הקדומים באזור? בקשו מההורים לבקר במוזיאון אתר המורשת האלשטאט שבלב העיירה.

גוֹזָאוּזֶאֶן (Gosauseen) הם שני אגמים יפהפיים בעמק צר בין הרים. אגם גוֹזָאוּ הקדמי (Vordere Gosausee) נוצר כאגם טבעי בעידן הקרח, אולם בשנת 1910 הוצב עליו סכר שקיצר את האגם ב־12 מ' והפנה את המים לייצור חשמל. האגם האחורי (Hintere Gosausee) שוכן בגובה 1154 מ' מעל פני הים ומערכת מערות מנקזת אותו לנהר תת־קרקעי, המוביל לאגם האלשטאט. בין שני האגמים יש גם אגמון שלישי, גוֹזָאוּלאקֶה (Gosaulacke), אבל הוא מתמלא מים רק בתקופת הפשרת השלגים, כשהאגם האחורי עולה על גדותיו. רק האגם הקדמי נגיש ברכב, בכביש מפותל שבסופו סדרה של מגרשי חניה. אם לא תמצאו מקום במגרש העליון יהיה עליכם לטפס ברגל לאורך הכביש; לקראת סוף הטיפוס, במגרש החניה השלישי, סטו ימינה אל דרך מוצלת המשולטת panoramaweg ומובילה היישר לאגם. פני המים הכחולים-ירוקים, המוקפים צוקים נישאים, הם נוף מרשים ויפהפה שלא תרצו להפסיק לצלם. את האגם מקיף שביל נוח (ארבעה ק"מ או כשעה וחצי הליכה), המתאים גם לנכים ולעגלות ילדים ולאורכו שלטי הסבר ומתקנים לילדים בנושא מים ואיכות הסביבה (למרבה הצער, רק הכותרות השלטים מתורגמות לאנגלית). לגדת האגם תמצאו את מסעדת Gasthof Gosausee, גלידרייה איכותית והשכרת סירות. מהאגם הקדמי אפשר לעלות ברגל לאדם האחורי, בשביל מסומן העובר דרך גוֹזָאוּלאקֶה ומשקיף לנוף מרהיב של רכס דאכשטָיין. אורך המסלול 12 ק"מ (הלוך ושוב; כארבע שעות הליכה) והוא מטפס כ־240 מ' ומיועד למטיילים בכושר גופני טוב. לחלופין, תוכלו לנסוע באקספרס של הרכס (Hochgebirgsexpress) - קרון רתום לטרקטור שמטפס אל האגם תוך חצי שעה . הרחצה בשני האגמים מותרת, אבל אין חוף מוסדר והמים קרים (18-19 מעלות) גם בשיא הקיץ. בשני האגמים חיים דגים שחורים קטנים, שאורכם כ-15 ס"מ. אלו קרובי משפחה רחוקים של הפורל, החיים באגמים אלפיניים גבוהים ונפוצים במיוחד באגמי גוֹזָאוּ (ראו מסגרת). |הסיפור|הפרשים השחורים המקומיים מספרים כי לפני מאות שנים ביקשו פרוטסטנטים שהתגוררו בעיירה גוֹזָאוּ להימלט על נפשם דרך ההרים מפחד פרשי המלך הקתולים שרדפו אותם. היה זה יום חורף קר כל כך עד שפני האגם קפאו, וכדי לקצר את הדרך חצו משפחות הנרדפים את האגם בשקט ובזהירות על פני הקרח. כשכבר היו קרובים לגדה הנגדית הופיעו לפתע פרשי המלך, לבושים שחור, והחלו לרדוף אחריהם על האגם הקפוא. אבל הקרח הדק, שהיה חזק דיו להליכה זהירה, לא עמד במשקלם של מאות סוסים דוהרים. הוא נשבר בבת אחת, והפרשים השחורים התרסקו אל האגם ובאורח פלא הפכו ללהקות של דגים שחורים, החיים שם עד היום - אם תביטו היטב במים הצלולים, אולי תזכו לראותם.

הקֶלטים שהתגוררו באזור בּאד דירנבֶּרג (Bad Dürrnberg) לא החליקו מעולם במורד ההר במגלשת הרים מהירה, אבל זה לא הפריע לאיש להעניק למגלשה הארוכה ביותר בחבל זלצבורג (2.2 ק"מ) את השם הברק הקֶלטי (Keltenblitz). החוויה מתחילה ברכבל כיסאות מלהיב המטפס לגובה של 1312 מ' מעל פני הים, וממשיכה בגלישה במסלול מפותל במדרון המיוער, עם מוטות היגוי שיאפשרו לכם לשלוט במהירות. אם תאטו כדי לנשום תוכלו אולי להבחין בנוף המרהיב של העיירה האלָיין ובעמק הירוק, המנוקד בכפרים קטנים. המושבים מיועדים לאדם אחד או לשניים, וילדים עד גיל שש רשאים לגלוש רק בליווי מבוגר. מהתחנה העילית של הרכבל, הסמוכה מאוד לגבול אוסטריה-גרמניה, יוצאים כמה מסלולי הליכה – בהם מסלול בן רבע שעה אל הפסגה המשקיפה לנוף מרהיב של האלפים האוסטריים והבוואריים. יש במקום גם בית קפה קטן ונחמד, שיאפשר למי שלא מתלהב ממהירות לצפות בשלווה בנוף הירוק. שימו לב: הרכבל והמגלשה סגורים במזג אוויר סוער. במקרה של ספק מומלץ לברר מראש.

ֶליכטנְשטָיינְקלאם (Liechtensteinklamm) נמנה עם הנקיקים העמוקים ביותר בהרי האלפים. הנקיק צר כל כך, עד כי קירות הסלע התלולים, המתנשאים בשיאם לגובה של כ־300 מ', נדמים לפעמים כנושקים זה לזה. הנקיק נוצר כתוצאה מאלפי שנים שבהן חצב הפלג ההררי גרוֹסְאָרלֶר אָכֶה (Grossarler Ache) את דרכו בהרי פּוֹנגָאוּ (Pongau). הוא נתגלה ב־1885 וקרוי על שם יוהאן השני, נסיך ליכטנשטיין, שתרם תרומה כספית נכבדה לפיתוח הנקיק ולהקמת מסלול הליכה לאורכו. המסלול עובר ברובו בתחתית הנקיק או בגובה בינוני מעליו, על גשרי עץ ובתוך מנהרות בסלע. בסוף המסלול תצאו מהנקיק אל נקודת תצפית נהדרת על מפל שלאיֶיר (Schleierwasserfall) ומשם תחזרו באותה דרך. בקיץ הנקיק עלול להיות צפוף באמצע היום, ומגרש החניה העליון (הקרוב ביותר) עלול להתמלא. כדי לחסוך עיכובים (לא כיף להיתקע כל הזמן מאחורי משפחות אחרות) עדיף לבקר בנקיק בשעות הבוקר או בשעות אחר הצהריים המאוחרות. מומלץ לנעול נעלי הליכה וללבוש ז'קט או מעיל קל. |הסיפור|זעמו של השטן אגדה מקומית מספרת על עסקה מפוקפקת שחתם נפח מהעיירה אוֹבֶּרְאָרל עם השטן. הנפח הבטיח לשטן את בתו אם יביא את מעיין המרפא של גאסטָיין אל פתח דלתו בטרם יקרא התרנגול את קריאת הבוקר. כששמעה על כך אשתו של הנפח, היא כעסה מאוד על בעלה והחליטה לסכל את מזימתו. האישה טבלה את ראשו של התרנגול במי הבאר, וכך גרמה לו לקרוא בקול עוד לפני עלות השחר. השטן, שהיה בדרכו לעיירה עם מי המרפא, חשב שאיחר את המועד, ומרוב כעס השליך את המעיין מטה, לעומקו של נקיק ליכטנשטיין. וכך עד היום נובע המעיין בעומק הנקיק, במקום שבו איש אינו יכול לרחוץ בו.

*המסלול* לשכת המידע לתיירים, הסמוכה לחניון, יכולה לשמש נקודת מוצא לסיור קצרצר במרכז העתיק. צאו מהלשכה ופנו ימינה (צפונה) לאורך Brucker Bundesstr. במהרה תראו מימינכם את הכיכר הירוקה שלוֹספּלאץ (Schlossplatz), ומולה את המגדלים של טירת רוזנבֶּרג (Schloss Rosenberg), מקום משכנו של בית העירייה. פנו ימינה במדרחוב הנאה Dreifaltigkeitsstraße, הרצוף בתי מלון בסגנון מסורתי; בקצהו תראו את מגדל המועצה העירונית (Vogtturm; נקרא גם מגדל קאסטנֶר – Kastnerturm), שנבנה לצרכים צבאיים בימי הביניים. |תמונה_בטקסט1791| כדי לראות את אגם צֶל (Zeller See), גאוותה של העיירה, המשיכו משמאל למגדל ואז פנו שמאלה ל-Kirchgasse ומשם ימינה ל-Seegasse. המדרחוב הנאה יוביל אתכם לטיילת אֶספּלאנאד (Esplanade) שעל גדת האגם; ישר לפניכם תראו את גרנד הוטל (Grand Hotel), מלון פאר שהיה לאחד מסימני ההיכר של העיירה. |תמונה_בטקסט1792| פנייה ימינה בטיילת תביא אתכם, לאחר כ־200 מ', לרציף שממנו יוצאים טיולי השיט באגם. בחברת הספינות Schmitten מציעים שיט בן 45 דקות בספינה הוותיקה Kaiserin Elisabeth או ב=Schmittenhöhe החדשה והגדולה יותר. טיולי השיט הם דרך נהדרת לחוות את הנוף ההררי בלי ללכת יותר מדי. אם תפנו שמאלה בטיילת, לעומת זאת, תיכנסו לפארק העירוני (Stadtpark), שבו יוכלו הילדים להשתעשע במגרש המשחקים המושקע קינדֶרלנד (Kinderland) בעוד ההורים נהנים מהצל ומהנוף לאגם. המשיכו עוד לאורך האגם ותגיעו לחוף הרחצה העירוני (Strandbad Zell am See).*סמסלול*

עולם הקרח העצום הוא השם הציורי שניתן – ובצדק – למערכת מערות הקרח הנגישה הגדולה באירופה כולה. התנגשות בין הלוחות הנעים בקרום כדור הארץ סדקה את סלעי הגיר באזור לפני כמאה מיליון שנה, וסדרה של תהליכים כימיים גרמה לסדקים להתרחב וליצור מבוך אדיר של חללים תת קרקעיים שאורכו יותר מ־40 ק"מ. האוויר הקפוא הנושב דרך הפתחים בחורף מקפיא את המים המטפטפים במערה לתצורות קרח מופלאות – נטיפים, זקיפים ופסלי ענק המזכירים בעלי חיים ודמויות מן המיתולוגיה. הכביש המפותל המטפס מוֶורפֶן אל המערה פתוח לרכב פרטי (כרבע שעה נסיעה) ובסופו יש מגרש חניה גדול, אבל מי שנרתעים מנהיגה בסיבובים חדים יוכלו לחנות במגרש חניה ייעודי בתחילתו ולנסוע למערה באוטובוס. ממגרש החניה העליון מטפס שביל תלול (כ־20 דקות הליכה) אל הרכבל, שיעלה אתכם תוך דקות אחדות לגובה של 1575 מ' מעל פני הים. הכרטיס לרכבל (הלוך ושוב) כלול במחיר הכניסה למערה. ליד התחנה העילית של הרכבל שוכנת מסעדת Oedlhaus, בה מגישים אוכל מקומי במחירים סבירים. טיפוס של כ־20 דקות נוספות בנוף מרהיב יביא אתכם לכניסה למערה, שם מתחיל הסיור המודרך. אורך הסיור כשעה והוא נערך באנגלית או בגרמנית. אם הילדים מבינים אנגלית הם עשויים ליהנות מההדרכה, שהיא קלילה ומעניינת ברובה . בתחילת הסיור תקבלו עששיות גז כדי להאיר את דרככם; פרט לכך, המערה אינה מוארת (כדי לא לפגוע בתצורות הקרח העדינות), אבל המדריכים משתמשים מדי פעם בפלאש כדי לאפשר למטיילים להתפעל מהיופי המופלא שמסביב. במסגרת הסיור תיתקלו בקיר קרח הנוטה בזווית 45 מעלות, תבקרו ב"אולם הקתדרלה" שאורכו 70 מ' וגובהו 40 מ', תעברו במנהרת קרח צרה ומאיימת ותרדו כ־700 מדרגות כדי לשוב לחלל הכניסה. |המסגרת|חשוב לדעת # הטמפרטורה בתוך המערה היא לרוב מתחת לאפס, גם בשיא הקיץ, ולכן חשוב להצטייד בביגוד מתאים (מעיל, גרביים חמים, כובע וכפפות) ולהכין את הילדים. החלק הקר ביותר הוא הכניסה למערה עצמה, בשל הרוחות העזות הנושבות שם. # השביל המוביל למערה הוא עלייה של יותר ממאה מ', והמערה עצמה אינה מותאמת לעגלות ילדים. מסיבה זו הביקור אינו מומלץ למתקשים בהליכה, לחולי לב ולילדים עד גיל ארבע. כדאי גם לתכנן משחקי דיבור או פעילויות אחרות כדי לשעשע את הילדים במהלך הטיפוס. # חשוב לנעול נעליים חמות, נוחות ומתאימות להליכה, ורצוי גם לגרוב שני זוגות גרביים. # הצילום בתוך המערה אסור, כדי להגן על תצורות הקרח העדינות. # הסיור המודרך אורך 75 דקות, אבל מומלץ להקדיש לביקור כולו כארבע שעות (כולל הטיפוס, הנסיעה ברכבל והחזרה). # בימים שבת וא' בחודשי יולי-אוגוסט מגרש החניה העליון עלול להתמלא. במקרה זה, הכביש נחסם ואפשר להגיע למערה רק באמצעות שירות האוטובוסים. עדיף להימנע מביקור במערה בימים אלה.

12 מיליון טון של מלח יוצרו במשך קרוב ל־800 השנים בזאלצְוֶולטֶן האלָיין (Salzwelten Hallein), מכרה מלח ענקי שנסגר סופית רק ב־1989. המכרה פתוח לסיורים זה יותר מ־400 שנה ועד כה ביקרו בו כשני מיליון בני אדם. הטמפרטורה בתוך המכרה עומדת על 12 מעלות בכל ימות השנה, ולכן חשוב להצטייד בבגדים חמים ובנעליים נוחות. הכניסה מגיל ארבע בלבד. הסיור המודרך במכרה (כ־70 דקות) הוא חוויה נפלאה לילדים ולבני נוער ואין בו רגע דל: תחילה לובשים חליפות מגן לבנות המזכירות בגדי כורים, ואחר כך יורדים אל תוך המכרה ברכבת כורים ישנה אך מהירה, רואים סרטים הממחישים את תהליך הייצור, שטים ברפסודה באגם של מי מלח וטועמים מהמים המלוחים להפליא. הדובדבן שבקצפת הוא צמד מגלשות עץ, אחת ארוכה ואחת ארוכה יותר, שבמורדן גולשים הילדים במהירות ומרגישים כמו כורים אמיתיים. עם זאת, הסיור ממוסחר למדי, וכולל לא פחות משלוש הזדמנויות למכור לתיירים תצלומים במחיר מופקע (שבעה אירו לתמונה). בקיץ הסיורים מתמלאים במהירות, וכדי לצמצם את זמן ההמתנה כדאי להגיע מוקדם או לקנות כרטיסים מראש באתר האינטרנט. ההדרכה ניתנת בגרמנית, באנגלית ובאיטלקית, כשהסרטים בגרמנית (עם תרגום לאנגלית ולאיטלקית); מומלץ להיצמד למדריכים, כי לרוב הם מתחילים באנגלית ואז עוברים לשפות האחרות. כדי להספיק הכל בזמן המוקצב (ולאפשר לעוד קבוצה להיכנס) המדריכים נוטים לזרז את המבקרים, כך שנוצרת תחושה של ריצה בהולה ממוקד עניין אחד למשנהו. כתוצאה מכך (ובגלל ההדרכה בשלוש שפות), הסיור אינו מעמיק ומספק רק תמונה שטחית של תהליך ייצור המלח במכרה. למעוניינים להעמיק (או לבקר בכפר הקלטי, ראו להלן) מומלץ לשאול מדריך שמע בקופה. בצמוד למכרה נמצא כפר קלטי משוחזר (Keltendorf), שהכניסה אליו כלולה במחיר. התצוגות במבני הכפר עוסקות במגוון היבטים של התרבות הקֶלטית – מחקלאות וכרייה ועד דת ומיתולוגיה – אבל הן אינן אינטראקטיביות ועלולות לשעמם את הילדים. הכרטיס למכרה מקנה כניסה חינם לכפר הקלטי ולמוזיאון הקלטי. |הסיפור|הידעתם? * מקור שמות העיירות האלשטאט והאלָיין הוא כפי הנראה במילה הקלטית למלח, וייתכן כי אף מדובר בגלגול של המילה היוונית העתיקה למלח, |הנטה|האלס|סנטה| (ᾰ̔́λς/háls). בגרמנית, לעומת זאת, מלח הוא |הנטה|זָלץ|סנטה| (Salz) – וזה המקור לשמה של העיר זלצבורג. * בגלל ערכו הרב של המלח בעולם העתיק, הוא שימש לפעמים תחליף לכסף. המילה salary ("משכורת" באנגלית) מקורה במילה הלטינית למלח, סאל (sal), כפי הנראה כיוון שחיילים רומיים קיבלו את משכורתם במלח במקום בכסף . * הסינים היו הראשונים שהפיקו מלח לפני כ-8000 שנה - אבל הם לא כרו אותו מתחת לאדמה אלא השתמשו במלח שהצטבר על החוף של ימה מלוחה. * הכסף לבניית החומה הגדולה של סין הגיע ברובו ממיסים על המסחר במלח. * בהודו הקימו הבריטים חומה באורך 4000 ק"מ ובגובה שלושה מטרים רק כדי לשלוט במסחר במלח. * האשורים נהגו לפזר מלח בשדות אויביהם, כדי שלא יגדל בהם דבר בעתיד. הם היו הראשונים שהשתמשו בשיטה זו.

כמעט מכל פינה בזלצבורג אפשר לראות את הצריחים הרומנטיים של פֶסטוּנג הוֹהֶנזלצבורג (Festung Hohensalzburg), מעוזם של שליטי העיר זה יותר מ־900 שנה. הבישוף גֶבּהארט, שהקים כאן מצודת מגן פשוטה, לא העלה על דעתו שיורשיו ירחיבו את המבנה, יוסיפו לו ביצורים ומגדלים ויהפכו אותו לבסוף לארמון של ממש, עם אולמות מפוארים וחדרי שינה לנסיכים. המצודה מתנשאת כ־120 מ' מעל העמק ובמקומות אחדים בנויה ישירות בתוך צוק הסלע הטבעי. אל המצודה עולה הפוּניקוּלָר (Festungs-bahn) העתיק ביותר באוסטריה, אבל אפשר גם לעלות ברגל בשביל תלול (כ־20 דקות). הקרונות צפופים מאוד אבל הנסיעה קצרה והחוויה מומלצת. בסוף העלייה יתגלה לעיניכם נוף מעורר השראה של זלצבורג, העמק וההרים מסביב; נקודת התצפית הטובה ביותר היא ליד השולחנות של מסעדת המצודה (Festungsrestaurant). כרטיס הכניסה מכסה נסיעה הלוך ושוב בפוניקולר, סיור מלווה במדריך שמע (90 דקות) וכניסה לשני המוזיאונים שבטירה. על כל המבנים במצודה יש לוחיות הסבר (גם באנגלית) המציינות את שמם, תפקידם והשנה שבה נבנו, אבל כדי להתמצא ולדעת יותר מומלץ לקחת את מדריך השמע, המחולק במרכז המידע (מהפוניקולר עקבו אחר השלטים המסומנים באות A). מוקדי העניין העיקריים בסיור זה הם התותחים המקוריים, המופנים לעבר העיר; חדר העינויים (המתאים לבני נוער חובבי הפחדות) והשור של זלצבורג (Salzburg Stier) – עוגב מכני עצום ובו יותר מ־200 צינורות. בקיץ מנגנים בעוגב מדי יום בשעות 7:00, 11:00 ו־18:00. טור מדרגות העובר בשער עתיק מוביל אל מוזיאון הטירה (Festungsmuseum), שם מוצגים לראווה כלי נשק, שריונות אבירים, כלי נגינה, חפצי אמנות ועוד. המוזיאון לא אינטראקטיבי במיוחד, אבל הפריטים עצמם מעניינים ומגוונים, גם לילדים. טפסו עוד קומה ותוכלו לבקר (בתשלום נוסף) בחדר השינה המפואר של הנסיך ובאולם המוזהב – חדר ישיבות שתקרתו מעוטרת בכפתורי זהב המייצגים את כוכבי השמיים (פחות מעניין לילדים). שאר הקומה מוקדשת למוזיאון צבאי (אפשר לוותר), והיציאה היא דרך חנות המוזיאון. מוזיאון המריונטות (Marionettenmuseum) קטן יותר, אבל מומלץ בהחלט. המריונטות, שמקורן בתיאטרון הבובות המפורסם של זלצבורג, מסודרות בסצינות מעניינות, למשל קונצרט של מוצרט הילד בארמון של זלצבורג. כאן גם תוכלו להתנסות בעצמכם בהפעלת בובות על חוט – חוויה מהנה לילדים ולמבוגרים. בתחנה התחתית של הפוניקולר יש תערוכה קטנה המוקדשת לפלג הזורם זה מאות שנים במורד הצוק, ומשם יוצאים אל חנות ענקית של מוצרי ענבר – מקום מצוין לקניית מזכרות. |הסיפור|מי גר בבית הבודד? כשמסתכלים דרומה מהמצודה, רואים בית שעומד לגמרי לבדו על גבעה ירוקה. מספרים שזה היה ביתו של התליין, שהתגורר לבדו כי איש לא הסכים להיות שכן שלו... זה סיפור נחמד, אבל האמת דרמטית קצת פחות: בבית גר השומר של שדות הירק – והראשים היחידים שהתגלגלו לידו היו ראשי כרוב.

קשה להחליט אם קרימלֶר ואסֶרפֶלֶה (Krimmler Wasserfälle) הוא מפל אחד או שני מפלים המרוחקים זה מזה קצת יותר מקילומטר; לפי האפשרות הראשונה, מדובר במפל הגבוה ביותר באוסטריה (380 מ') – אבל מה שמרשים כאן הוא לאו דווקא הגובה, אלא כמויות המים האדירות המתנפצות בשאון רב אל העמק (בייחוד בחודשים יוני-יולי). כיום פוקדים את המפל 400,000 מבקרים בשנה, ולכן הוא ממוסחר למדי והדרך אליו גדושה דוכנים ומזנונים לתיירים. לאחר טיפוס קצר בשביל העולה ממגרש החניה תתחילו לשמוע את שאון המפל, ובמהרה תראו פנייה אל המפל התחתון (Unterer Wasserfall). זו אולי נקודת התצפית המרשימה ביותר, ותוכלו ממש לחוש את רסס המים על פניכם (ועל עדשות המצלמה). אם הילדים קטנים כדאי להסתפק בתצפית זו, אבל עם ילדים גדולים יותר, שיכולים לטפס, מומלץ לשוב לשביל הראשי ולטפס הלאה, במסלול תלול (אבל מוצל) שלאורכו מספר נקודות תצפית נפלאות. מומלץ לטפס עד פונדק Schönangerl (כשעה), בקצה העליון של המפל התחתון; אם הטיפוס קשה מדי עבורכם, נסו להגיע לפחות עד מרפסת הגשם (Regenkanzel), שם תוכלו לראות את השמש נשברת ברסס המפל ויוצרת קשת יפהפייה, או לנקודת התצפית המרשימה יאגָה-שפרוּנג (Jagasprung), בגובה 1220 מ' מעל פני הים. ב-Schönangerl יש חנות מזכרות, מזנון מהיר (נקניקיות וגלידה) ומסעדה, כולם במחירי תיירים (כלומר יקרים יחסית). השביל ממשיך מכאן למפל העליון (עוד כחצי שעה הליכה) ואז מטפס עד ראשו (כחצי שעה נוספת) – אבל המראות דומים למדי, כך שאפשר לוותר על הקטע הזה . אם אתם רוצים לראות את המפל מכל עבריו אבל מעדיפים שלא לטפס, תוכלו לנסוע במונית לפונדק או למפל העליון ומשם לרדת ברגל עד מגרש החניה. המוניות יוצאות מנקודה השוכנת כמאה מ' ממגרש החניה (עקבו אחר השילוט) והנסיעה אורכת כ־20 דקות. קחו בחשבון שייתכן שתיאלצו להמתין זמן מה למונית בשיא העונה (עד חצי שעה). |הסיפור|בורחים לארץ ישראל הטיפוס לאורך המפל קשה לכם? מה דעתכם לעשות את הדרך הזו (ויותר ממנה) באמצע הלילה, עם תרמיל כבד על הגב ובשקט מוחלט? זה בדיוק מה שעשו ילדים כמוכם (וההורים שלהם) אחרי מלחמת העולם השנייה. הם היו יהודים שאיבדו את בתיהם במזרח אירופה וחיו במחנות פליטים (שנקראו "מחנות עקורים") באוסטריה. היישוב היהודי בארץ ישראל חשש ש"ייתקעו" באזורים שבשליטת הרוסים ולא יוכלו לעלות לארץ, ולכן שלח מדריכים שיעבירו אותם דרך ההרים לאיטליה, שם חיכו ספינות המעפילים לארץ ישראל. המעבר היה חייב להתבצע בחשאי, מבלי שאיש יראה, כי מדינות העולם לא רצו שהפליטים ימצאו את דרכם לארץ. לכן נאלצו משפחות שלמות לעבור את המסלול בלילה, כשהן סוחבות על הגב את כל הציוד הדרוש. ליד השביל העולה אל המפל חפשו פירמידת מתכת קטנה, שעליה כתובה המילה "דאגה" בעברית. הפירמידה היא אנדרטה לסיפור הבריחה, והטקסט שעליה מספר על הקושי והדאגה שליוו את הבורחים בדרכם.