*המסלול* נקודת המוצא לטיול ברגל בעיירה היא לשכת המידע לתיירים, הסמוכה למעגן הסירות. מומלץ לעצור לידה ולצלם את האגם הנפרש לשני הכיוונים ואת המרכז העתיק, הבולט כחצי אי אל תוך המים. מלשכת המידע יוצא בקיץ סיור מודרך בעיירה, בגרמנית ובאנגלית. מכאן המשיכו לאורך טיילת זֶה־שטראסֶה (Seestrasse), הרצופה חנויות מזכרות ובתים מעוטרים באדניות פרחים, עד שתראו משמאלכם את נקודת העניין הראשונה, מוזיאון אתר המורשת האלשטאט (Welterbemuseum Hallstatt). המוזיאון מספר את סיפורה של העיירה מימי קדם ועד היום באמצעות תצוגות חדשניות ואינטראקטיביות שיעניינו את הילדים והמבוגרים כאחד; החדר המשחזר את מפולות ההרים הקטלניות שפגעו באזור מרשים במיוחד . המשיכו באותו כיוון ומיד תראו משמאלכם את הכיכר המרכזית החמודה מרקטפּלאץ (Marktplatz). המשיכו ב-Landungsplatz ובמעבר מקורה דרך מלון Heritage אל טור מדרגות מקורה העולה אל כנסיית הקהילה (Pfarrkirche Mariä Himmelfahrt) הקתולית. הנוף מהכנסייה נהדר, אבל הסיבה העיקרית לטפס אליה היא האתר המוזר ביותר בהאלשטאט, בית העצמות (Beinhaus). זוהי קפלה קטנה בבית הקברות שמאחורי הכנסייה, שם מוצגות לראווה כ־1200 גולגלות אדם מקושטות. בשל מצוקת המקום בעיירה, ומכיוון ששריפת גופות נאסרה בידי הכנסייה, נשמרו הקברים לבעליהם למשך עשר שנים בלבד, ואחריהן הוציאו מהקבר את הגולגולות (ועצמות נוספות) והניחו אותן להתייבש בשמש. הגולגולות עוטרו בשמו של המנוח ובמגוון סימנים וסמלים, והונחו זו לצד זו על המדפים. התצוגה עשויה להלהיב בני נוער המתעניינים בדברים מיוחדים, אבל אינה מתאימה לילדים צעירים ו/או רגישים. *סמסלול* |תמונה_בטקסט1798| מהכנסייה תוכלו לשוב באותה דרך, אבל אם טרם התעייפתם מומלץ לטייל מעל גגות העיירה בדרך הגבהים של האלשטאט (Hallstätter Höhenweg; כשעה ורבע הליכה), שראשיתה בעלייה תלולה מבית הקברות שמאחורי הכנסייה וסופה במגרש החניה P2. אפשרות נוספת לטיול נעים בטבע היא שביל אֶכֶרנטאל (Themenweg Echerntal; ק"מ וחצי; יוצא ממגרש החניה P2), מסלול מעגלי המשולט לכל אורכו בהסברים מעניינים על האלשטאט והאזור. מידע על שבילים אלה ואחרים תוכלו לקבל בלשכת המידע לתיירים. |הסיפור|אנשי הברזל והמלח אזור האלשטאט מיושב כבר 4000 שנה, ולפני כ-2800 שנה - בערך בתקופה שבה נחרבה ממלכת ישראל בידי האשורים - פרחה בהרים שמעל העיירה של היום תרבות מתקדמת. השבטים הקֶלטיים שהתגוררו כאן פיתחו כלים ושיטות שלא היו מוכרים לפני כן: הם הכינו חרבות ברזל, השתמשו לראשונה במחרשה כדי לעבד את השדות, ייצרו את המטבעות הראשונים באירופה והקימו את מכרה המלח הראשון בהאלשטאט, ולידו מצודה מבוצרת. מסחר ונדודים הפיצו את הרעיונות החדשים לכל רחבי אירופה, מצ'כיה ועד ספרד של ימינו, אבל האתר הארכיאולוגי שבו נותרו השרידים הרבים ביותר לקיומה של תרבות זו היה בהאלשטאט - ולכן עד היום קוראים לה החוקרים "תרבות האלשטאט". רוצים לדעת עוד על המתיישבים הקדומים באזור? בקשו מההורים לבקר במוזיאון אתר המורשת האלשטאט שבלב העיירה.

גוֹזָאוּזֶאֶן (Gosauseen) הם שני אגמים יפהפיים בעמק צר בין הרים. אגם גוֹזָאוּ הקדמי (Vordere Gosausee) נוצר כאגם טבעי בעידן הקרח, אולם בשנת 1910 הוצב עליו סכר שקיצר את האגם ב־12 מ' והפנה את המים לייצור חשמל. האגם האחורי (Hintere Gosausee) שוכן בגובה 1154 מ' מעל פני הים ומערכת מערות מנקזת אותו לנהר תת־קרקעי, המוביל לאגם האלשטאט. בין שני האגמים יש גם אגמון שלישי, גוֹזָאוּלאקֶה (Gosaulacke), אבל הוא מתמלא מים רק בתקופת הפשרת השלגים, כשהאגם האחורי עולה על גדותיו. רק האגם הקדמי נגיש ברכב, בכביש מפותל שבסופו סדרה של מגרשי חניה. אם לא תמצאו מקום במגרש העליון יהיה עליכם לטפס ברגל לאורך הכביש; לקראת סוף הטיפוס, במגרש החניה השלישי, סטו ימינה אל דרך מוצלת המשולטת panoramaweg ומובילה היישר לאגם. פני המים הכחולים-ירוקים, המוקפים צוקים נישאים, הם נוף מרשים ויפהפה שלא תרצו להפסיק לצלם. את האגם מקיף שביל נוח (ארבעה ק"מ או כשעה וחצי הליכה), המתאים גם לנכים ולעגלות ילדים ולאורכו שלטי הסבר ומתקנים לילדים בנושא מים ואיכות הסביבה (למרבה הצער, רק הכותרות השלטים מתורגמות לאנגלית). לגדת האגם תמצאו את מסעדת Gasthof Gosausee, גלידרייה איכותית והשכרת סירות. מהאגם הקדמי אפשר לעלות ברגל לאדם האחורי, בשביל מסומן העובר דרך גוֹזָאוּלאקֶה ומשקיף לנוף מרהיב של רכס דאכשטָיין. אורך המסלול 12 ק"מ (הלוך ושוב; כארבע שעות הליכה) והוא מטפס כ־240 מ' ומיועד למטיילים בכושר גופני טוב. לחלופין, תוכלו לנסוע באקספרס של הרכס (Hochgebirgsexpress) - קרון רתום לטרקטור שמטפס אל האגם תוך חצי שעה . הרחצה בשני האגמים מותרת, אבל אין חוף מוסדר והמים קרים (18-19 מעלות) גם בשיא הקיץ. בשני האגמים חיים דגים שחורים קטנים, שאורכם כ-15 ס"מ. אלו קרובי משפחה רחוקים של הפורל, החיים באגמים אלפיניים גבוהים ונפוצים במיוחד באגמי גוֹזָאוּ (ראו מסגרת). |הסיפור|הפרשים השחורים המקומיים מספרים כי לפני מאות שנים ביקשו פרוטסטנטים שהתגוררו בעיירה גוֹזָאוּ להימלט על נפשם דרך ההרים מפחד פרשי המלך הקתולים שרדפו אותם. היה זה יום חורף קר כל כך עד שפני האגם קפאו, וכדי לקצר את הדרך חצו משפחות הנרדפים את האגם בשקט ובזהירות על פני הקרח. כשכבר היו קרובים לגדה הנגדית הופיעו לפתע פרשי המלך, לבושים שחור, והחלו לרדוף אחריהם על האגם הקפוא. אבל הקרח הדק, שהיה חזק דיו להליכה זהירה, לא עמד במשקלם של מאות סוסים דוהרים. הוא נשבר בבת אחת, והפרשים השחורים התרסקו אל האגם ובאורח פלא הפכו ללהקות של דגים שחורים, החיים שם עד היום - אם תביטו היטב במים הצלולים, אולי תזכו לראותם.

הר הכבשים (Schafberg), שגובהו 1782 מ' מעל פני הים, משקיף על נוף פנורמי מרהיב של אזור האגמים כולו. אל הפסגה מטפסת שאפְבֶּרגבּאן (Schafbergbahn), רכבת גלגלי־שיניים העולה 1200 מ' לאורך מסלול של פחות משישה ק"מ. המסילה, התלולה ביותר באוסטריה, הונחה כבר בשנת 1893 ומחלונות הרכבת נשקפים נופים מרהיבים. הנסיעה ברכבת־הקיטור היא חוויה בפני עצמה, אבל הנוף שייגלה לעיניכם מהתחנה העילית מרשים אף יותר. ביום בהיר תראו את העיירה סָנקט ווֹלפגאנג, את קרחון דאכשטָיין ומספר אגמים הרריים הנוצצים בכחול עמוק. ליד התחנה העילית של הרכבת שוכן מלון Schafsbergspitze, שנוסד ב־1862 ומתהדר בתואר 'פונדק ההרים הראשון באוסטריה', ובו גם מסעדה (בינונית ולא שירותית במיוחד). בפסגה מתחילים מספר מסלולי הליכה, אבל רובם ארוכים ומתאימים רק למי שמנוסים בהליכה בהרים. הנסיעה ברכבת אורכת 45 דקות, כולל שתי עצירות קצרות. החוויה מלהיבה במיוחד בקרון הראשון או האחרון, אבל בקרונות אלה החלונות לא נפתחים והנסיעה עלולה להיות מחניקה בקיץ. בשיא העונה הכרטיסים לרכבת מבוקשים מאוד, ולכן לא תמיד תוכלו לקנות כרטיס לרכבת הקרובה; בתקופות אלה כדאי להזמין מקום מראש (בשעות אחר הצהריים של היום שלפני) או לקנות כרטיס לשעה מסוימת ולנצל את זמן ההמתנה לטיול בסָנקט ווֹלפגאנג או לשיט באגם. בתחנה העילית כדאי לגשת מיד לתור כדי להזמין מקום ברכבת היורדת, אחרת אתם עלולים להישאר תקועים על ההר יותר זמן משתכננתם. בפסגה קר יותר מאשר לחוף האגם, ותנאי הראות עלולים להיות גרועים בימים מעוננים או מוקדם בבוקר, כשערפל מכסה את הנוף.

העיירה הקטנה סָנקט ווֹלפגָנג היא נקודת מוצא מצוינת לשיט באגם ווֹלפגָנג ולנסיעה ברכבת לפסגת שאפְבֶּרג, אבל אם יש לכם זמן, היא שווה טיול קצר בפני עצמה. ממגרש החניה P7, הקרוב לשיט ולרכבת, לכו כחצי ק"מ לאורך הטיילת הנאה Robert-Stolz-Str עד כיכר השוק. האם הגעתם לכאן בקיץ (יולי-ספטמבר), תוכלו לצפות במופעי פולקלור בלבוש מסורתי הנערכים בכיכר מדי יום ה' בשעה 20:30 (הכניסה חופשית). באזור כיכר השוק הרחוב רצוף חנויות מזכרות, מסעדות ודוכנים, ובדרך עשויים הילדים ליהנות מביקור במוזיאון לבובות (Puppenmuseum), אוסף פרטי של יותר מ־1500 בובות פורצלן ובובות ברבי מכל המינים.

לאמֶרקלאם (Lammerklamm) הוא נקיק צר ועמוק שחצב הנהר לאמֶר בסלע, בתקופת ההפשרה שלאחר עידן הקרח האחרון. בימי הביניים שימש הנהר להשטת גזעי עץ למכרות המלח בהאלָיין, וב־1984 נפתח למבקרים מסלול הליכה על גדת הנקיק, למרגלות המצוקים המאיימים. החלק המרשים ביותר במסלול הוא הנקיק האפל (Dunkelklamm), שבו נדמה כאילו הסלעים משני צידי הנקיק ממש נושקים זה לזה. הממהרים יוכלו להסתפק בקטע זה (מימין למגרש החניה; כעשרים דקות הליכה), אבל כדאי יותר להקדיש לאתר כשעה וחצי וללכת לכל אורך הנקיק, דרך הקָטָראקט (Katarakt) – אזור שבו הנקיק מתרחב והמצוקים מגיעים לגובה של כמאה מ' – ועד הגשר הגבוה המוביל לתצפית על הרכס המרהיב טֶנֶנגֶבּירגֶה (Tennengebirge). מכאן תוכלו לחזור באותה דרך או להמשיך עד קפה-מסעדה Landgasthof Lammerkläuse, ולשלוח את אחד מבני המשפחה חזרה ברגל כדי להביא את הרכב.

שוכני ההרים שמעל אגם האלשטאט עוסקים בכריית מלח זה 3000 שנה לפחות, וזה מקור עושרה של העיירה וגם מקור שמה (מהמילה הקלטית למלח, ואולי אף מגלגול של ᾰ̔́λς, |הנטה|האלס|סנטה| – "מלח" ביוונית עתיקה). מכרה המלח המקומי, שהיה החשוב באזור, פתוח כיום למבקרים כאתר תיירות, תחת השם זאלצְוֶולטֶן האלשטאט (Salzwelten Hallstatt). המבקרים במכרה לובשים בגדי כורים לבנים המגנים על הבגדים ממלח ומלכלוך, ואז יוצאים לסיור מודרך של 70 דקות (בגרמנית ובאנגלית) במנהרות הצרות. גולת הכותרת של הסיור היא "האיש במלח", גופה בת 3000 שנה שהשתמרה במצב מצוין (כולל בגדים, עור ושיער) ונתגלתה במקרה בשנת 1734. ילדים (ומבוגרים אוהבי ריגושים) יתלהבו גם מההחלקה המהירה כבזק במגלשת עץ ששימשה את הכורים, הארוכה מסוגה באוסטריה (64 מ'). נוסף על כך כולל הסיור ביקור באולם של גבישי מלח, שיט באגם תת־קרקעי, נסיעה ברכבת כורים והסברים מפורטים על כריית המלח באזור. ב־2016 נפתחה באתר אטרקציה חדשה: קולנוע עידן הברונזה - סרט על חיי היומיום בימי קדם, המוקרן בעומק 400 מ' מתחת לפני האדמה, בתוך מכרה פרהיסטורי שאליו יורד טור של מדרגות עץ עתיקות. הצפייה בסרט כלולה בסיור במכרה. הדרך המהירה ביותר להגיע למכרה היא הפוּניקוּלָר זאלצבֶּרגבּאן (Salzbergbahn), המטפס מהעיירה לראש ההר תוך שלוש דקות. בתחנה התחתית של הפוניקולר קונים כרטיסים ומהתחנה העילית מוביל שביל נוח אל הכניסה למכרה (כרבע שעה הליכה). סמוך לתחנה העילית של הפוניקולר, אל תחמיצו את נקודת התצפית החדשה דרך השמיים (Skywalk), הבולטת החוצה מהרכס ומשקיפה לנוף נפלא של העמק כולו. |הסיפור|זכור ושמור עמוק במכרה המלח הנטוש, הרחק מהאזור שבו מבקרים התיירים, מאוחסנים אריחי קרמיקה ועליהם מיליוני מילים ותמונות. המידע שעל האריחים אמור לתעד את התקופה שלנו - את החיים כמו שהם היום - למען הארכיאולוגים של העתיד, או תרבות חייזרים מפותחת שתנחת כאן. נשמע מוזר? הכירו את פרויקט הזיכרון האנושי (Memory of Mankind), שמייצר ומאחסן את האריחים האלה מאז 2013. את המידע תורמים אנשים פרטיים וגם אוניברסיטאות ומוסדות אחרים, והוא יכול לכלול כל דבר שמייצג את התרבות האנושית של היום. מכרה המלח בהאלשטאט נבחר בשל תנאי היובש והניקיון השוררים בו ומבטיחים את שמירת המידע למשך זמן רב, ואריחי הקרמיקה נועדו לשמור את המידע באופן פיזי, ולא רק כמידע דיגיטלי (הצורה שבה נשמר רוב המידע כיום). רוצים להשתתף? גם אתם יכולים! היכנסו ל|הלינק: http://www.haolam.co.il/531|אתר האינטרנט של הפרויקט|סלינק| ותוכלו לתרום גם אתם לשימור הזיכרון האנושי למען הדורות הבאים.

דאכשטָיין (Dachstein; מילולית "סלע גג") הוא מקבץ הרים עצום, באורך 30 ק"מ וברוחב 20 ק"מ, העשוי אבן גיר ועשיר במערות ובנקיקים. הפסגה הגבוהה במקבץ מתנשאת לגובה של 2995 מ', והנוף המרהיב מושך לאתר תיירים רבים, מגולשי סקי בחורף ועד משפחות ומטיילים ברגל בקיץ. האזור כולו (יחד עם אגם האלשטאט והעיירה האלשטאט) הוכרז כאתר מורשת עולמית. רכבל קריפֶּנשטָיין (Krippenstein-Seilbahn) ייקח אתכם לגבהים של דאכשטָיין בשלושה שלבים. בשלב הראשון הרכבל עולה עד שֶנבֶּרגְאָלם (Schönbergalm; 1340 מ'), נקודת המוצא לביקור בשתיים ממערות דאכשטָיין. ליד התחנה שוכנת המסעדה המשפחתית Erlebnisrestaurant Schönbergalm ומתחם שעשועים קטן לילדים, כולל שביל טבע משולט, מגרש משחקים קטן המדמה חקר מערות, קולנוע שבו מוקרן סרט בגרמנית ואפילו מגרש כדורגל קטן. אם באתם לדאכשטָיין בשביל המערות ולא בשביל הנוף, תוכלו להסתפק בתחנה הראשונה; אבל אם אתם רוצים להתפעל מהגובה בכל הדרו, המשיכו לתחנת קריפֶּנשטָיין (Krippenstein; 2069 מ'), שם מתחילה רמה הררית ובה עשרות מסלולי הליכה ומספר רחבות תצפית מרהיבות. שביל נוח (חצי שעה לכל כיוון; מתאים לנכים ולעגלות ילדים) מטפס לראש מצוק בגובה 400 מ', שם שוכנת נקודת התצפית חמש אצבעות (5 fingers). ה"אצבעות" הן חמש מרפסות תצפית צרות התלויות מעל המצוק, גבוה גבוה מעל הנוף, ויוצרות צורה של יד. לאחת המרפסות יש רצפת זכוכית, ואילו באחרת תוכלו להצטלם עם הנוף בתוך מסגרת של ציור. מהדרך ל"חמש אצבעות" מתפצל שביל נוסף אל ספירלת אתר המורשת (Welterbespirale), רחבת תצפית שנראית כמו ספינה מרחפת באוויר ולצדה כמה כיסאות נוח כדי לשבת ולהתענג על הנוף. למשפחות שאוהבות ללכת ברגל מומלץ לצאת לטיול נינוח (שלוש שעות וחצי) לאורך השביל המעגלי הָיילבּרוֹן (Heilbronner Rundwanderweg), העובר לצד מאובנים ושרידים של יצורים ימיים שחיו כאן בימי קדם (כשכל האזור היה מתחת לפני הים). כמחווה למין נכחד של כריש שהתקיים כאן באותה תקופה הוקם לצד המסלול (כחצי שעה הליכה מתחנת הרכבל) הכריש של דאכשטָיין (Dachstein Hai), מבנה אלכסוני בצורת כריש שאורכו שמונה מ'. טיפוס בסולם בתוך הכריש מוביל לנקודת תצפית על הקרחון. למשפחות עם ילדים אין סיבה אמיתית להמשיך לתחנה האחרונה של הרכבל, גְיָיד (Gjaid; 1791 מ'), המשמשת בעיקר כמוצא לטרקים בהרים. החל מ-2015 אפשר להוריד לטלפון החכם מדריך שמע לאתר ולנופיו, בשם Hearonymus. המדריך זמין בשבע שפות, בהן אנגלית.

האלשטֶטֶר זֶה (Hallstätter See), המכונה גם "אגם העצבוּת", נמנה עם האגמים היפים ביותר בזָלצקאמֶרגוּט. בזכות הרי דאכשטָיין הנישאים מעליו נראה האגם כמו פיורד נורבגי, ומימיו החלקים והצלולים מפתים לרחצה, לשיט ולצלילה. שטח האגם 8.5 קמ"ר ולחופיו מספר עיירות קטנות, בראשן האלשטאט היפהפייה. הדרך הטובה ביותר לחוות את האגם היא לשוט בו בסירה ולהתענג על נופי ההרים המקיפים אותו מכל עבר. חברת Hallstättersee-Schifffahrt מציעה בקיץ טיול שיט מעגלי המפליג מרציף מרקט (Markt) שבמרכז העיירה האלשטאט ועובר בחלקו הדרומי והפופולרי יותר של האגם (50 דקות). ניתן להצטרף לטיול גם ברציף לאן (Lahn) ליד לשכת המידע לתיירים של האלשטאט (עשר דקות מאוחר יותר). אם אתם מעדיפים לנווט בעצמכם, תוכלו לשכור סירות ב-Bootsverleih Krumböck שבמרכז האלשטאט או בקפה-מסעדה Seecafe שבעיירה אוֹבֶּרטרָאוּן (Obertraun), מעברו האחר של האגם. מי האגם קרירים גם בקיץ (לא יותר מ־21 מעלות), אבל האמיצים שמוכנים לטבול ייהנו ממבחר מרשים של חופי רחצה ומתקני נופש, כולם ללא תשלום. מומלצים במיוחד החוף המשפחתי בּאדֶה־אינזֶל (Badeinsel) – שם יש דשא, מתקנים לילדים, בריכת מים רדודים וגשר המוביל לאי עם נוף מרהיב – וחוף אוּנטֶרזֶה (Untersee) בעיירה בּאד גוֹיזֶרן (Bad Goisern) שבקצהו הצפוני של האגם.

קארקוֹגֶל (Karkogel) הוא מתחם פעילויות חדש יחסית בעיירה אָבּטֶנָאוּ (Abtenau). בחורף זהו אתר סקי פופולרי, אבל בקיץ גולת הכותרת היא מגלשת ההרים המתפתלת לאורך כמעט שני ק"מ במדרון התלול. רכבל סגור יעלה אתכם לנקודת המוצא, וממנה תגלשו במושבים אישיים במהירות שתקבעו בעצמכם. ילדים מגיל שש רשאים לגלוש לבד אם הם גבוהים מספיק; ילדים קטנים יותר יוכלו לגלוש בליווי מבוגר (וללא תשלום). המסלול עובר מתחת לכמה גשרים ובשדות מרעה גדולים (ובהם פרות המביטות בתמיהה במתרחש). התחנה העילית של הרכבל משקיפה לנוף נהדר ויוצאים ממנה כמה מסלולי הליכה אל ההרים שמסביב, בהם מסלול מרהיב המטפס לבקתת ההרים גְזֶנגְאָלם (Gsengalm). ניתן גם לשכור אופני הרים, לעלות איתם ברכבל ולרדת במסלול מפותל אל העמק. ב-Höll Trading שבעיירה הסמוכה משכירים אופני הרים ואופניים חשמליים ומספקים מידע על מסלולים בסביבה.

הרכס הטרשי גוֹזָאוּקאם (Gosaukamm) מתנשא מעל עמק גוֹזָאוּ ומספק תפאורה בלתי נשכחת לאגמים ולעמק. אין בו אטרקציות מיוחדות, אבל הנוף מרהיב ויש מגוון רחב של מסלולי הליכה למשפחות שאוהבות להיות בטבע. הדרך הנוחה ביותר לעלות לרכס היא לנסוע ברכבל (Gosaukammbahn), שהתחנה התחתית שלו שוכנת ליד אגם גוֹזָאוּ הקדמי. לא הרחק מהתחנה העילית שוכנת בקתת ההרים של גאבּלוֹנץ (Gablonzer Hütte), אכסניה ותיקה שבה תוכלו לקבל מידע ומפות על מסלולי ההליכה באזור.

הרי דאכשטָיין מתאפיינים במספר רב של נקיקים ומערות, בהן אחדות מהמערות הגדולות באוסטריה. סמוך לתחנת שֶנבֶּרגְאָלם (Schönbergalm) של רכבל קריפֶּנשטָיין (ראו דאכשטָיין) שוכנות שתי מערות (Dachsteinhöhlen) מרהיבות, הפתוחות לקהל הרחב במסגרת סיור מודרך (ליד התחנה התחתית של הרכבל שוכנת גם מערה שלישית, מערת קוֹפֶּנבּרילֶר המעניינת הרבה פחות). חשוב להירשם לסיורים במערות עם הגעתכם לתחנת שֶנבֶּרגְאָלם; לא ניתן להירשם בכניסה למערות עצמן. מלכת המערות היא מערת הקרח (Eishöhle), המשתרעת על פני שטח של 13,000 מ"ר. הקרח במערה נוצר ממים המחלחלים דרך נקיקים צרים באביב, כשבחוץ הטמפרטורה כבר מעל האפס, וקופאים לנטיפים ולתצורות אחרות. בקיץ חלק מהקרח אמנם נמס, אבל לא מספיק כדי לאזן את הקיפאון, וכך הררי הקרח גדלים משנה לשנה. תצורות הקרח מוארות בשלל צבעים, שיוצרים מחזות המזכירים סרטי פנטזיה. הסיור המודרך במערה (50 דקות) עובר בחללים גדולים הקרויים על שם דמויות מיתולוגיות, בהם "אולם המלך ארתור" שתקרתו גדושה נטיפי קרח ו"טירת הגביע הקדוש", המוארת בתאורה בגוני לבן וכחול. מוקד עניין נוסף הוא "הר הקרח הגדול" - חרוט קרח שגובהו תשעה מטרים. 20 דקות הליכה לכיוון ההפוך יביאו אתכם למערת הממותות (Mamuthöhle), שקיבלה את שמה בזכות גודלה העצום. במערה הזו אין קרח, ומוקד המשיכה הוא החללים האדירים, שאחדים מהם באמת נראים רחבים מספיק למעבר ממותה. עד כה נתגלו כ־50 ק"מ של מעברים, אבל הסיור המודרך (שעה) מכסה רק קילומטר אחד (ובו החלקים המרשימים ביותר). באולם "ממלכת הצללים", לקראת סוף הסיור, יוצגו לפניכם תצורות סלע בצבעי לבן וחום, שלכל אחת מהן שם יצירתי משלה. הטיול במערות כרוך בהליכה בטבע והטמפרטורות בהן קרובות לאפס מעלות (במערת הקרח – מתחת לאפס), ולכן חשוב להצטייד בנעליים נוחות ובבגדים חמים. ההדרכה מתבצעת בגרמנית ובאנגלית; אם אתם מעוניינים בהדרכה באנגלית, אמרו זאת למדריך בתחילת הסיור. סמוך לתחנת הרכבל שֶנבֶּרגְאָלם שוכן מוזיאון המערות (Höhlenmuseum), העוסק בגיאולוגיה של האזור ובהרפתקנים שחקרו את המערות לאורך השנים; בין השאר תראו כאן דגם מרשים של מערת הממותות. הכניסה למוזיאון כלולה בכל הכרטיסים למערות. |הסיפור|אגדת החולבות מדאכשטָיין פעם, לפני שנים רבות, היו הפסגות המושלגות של דאכשטָיין ירוקות ופורחות, ופרות וכבשים רעו בהרים באין מפריע. הצמחייה העשירה גרמה לפרות לייצר חלב בכמויות כה גדולות, עד שהנערות החולבות שהתגוררו בבקתה היו יכולות לרחוץ את גופן הנאה בחלב ולמרוח את הנעליים שלהן בחמאה כדי שיבהיקו בשמש. אבל העושר והשפע הקשו את ליבן, וכאשר מטייל עייף או קבצן עני היו מגיעים אל הבקתה, היו הנערות החולבות מגרשות אותם בקללות ומשסות בהן את כלבי הציד חדי השיניים. יום אחד הגיע לבקתה איש זקן, ששיערו לבן כשלג, והוא עייף בבירור מהטיפוס המפרך. הוא ביקש מהנערות, במחילה, פרוסת לחם ומעט חלב לשתייה, אבל החולבות חסרות הרחמים סירבו לבקשתו. ואז - הפלא ופלא - לנגד עיניהן הנדהמות של החולבות החל האיש הזקן לגדול, והיה לענק מאיים שקרא בקול רעם: "אני הוא מלך דאכשטָיין, החי במערות מתחת להר. סירבתן לחלוק את הטוּב שהטבע העניק לכם, ולכן מעתה לא תזכו עוד לחסדיי. שלג יכסה את המרעה והעדרים, והרכס לא יחזור לקדמותו לעולם." כשסיים המלך את דבריו החל שלג לרדת, ולא פסק ימים ולילות. הקור העז שבא אחריו הותיר שכבה תמידית של קרח על פסגות הרכס. הנערות החולבות לא נראו עוד; רק אחת הצליחה לברוח לעמק לפני שהחל השלג, וסיפרה את הסיפור.