עיירה ציורית וחביבה המצדיקה שיטוט של בין שעה לשעתיים. חנו בחניון Stufels, וצעדו לכיוון גשר הנשרים, שם תוכלו להצטלם על רקע הנחל ובנייני העיר העתיקה. ברדתכם מהגשר, מלאו בקבוקים בברזיה הציבורית שהיא גם יצירת אמנות בפני עצמה. המשיכו אל החלק העתיק של העיר והתעכבו ליד המגדל הלבן, מגדל שעון מסויד לבן מהמאה ה-13 הבנוי בסגנון רומנסקי. כשהמגדל פתוח, ניתן לטפס בגרם המדרגות המתפתל שלו ולצפות על נופים של העיר, הכרמים שמסביב לה, והרי הדולומיטים המתנשאים מרחוק. בחזיתו של המגדל טבוע שעון אסטרונומי שהוא פלא הנדסי מימי הביניים. מעט שמאלה מהמגדל הלבן תראו את מזרקת הקדוש מיכאל, שבראשה פסל גדל מימדים של הקדוש מיכאל הטובח בקלילות, באמצעות כידון מחודד, בדרקון אחד מתוך שלושה השוכבים לרגליו למרמס. לדרקונים לא נותר אלא להקיא את מררתם אל הבריכה. זו המזרקה הציבורית הראשונה עם מים זורמים בבּרֶסָנוֹנֶה, והיא שימשה נקודת התכנסות חשובה במשך מאות בשנים. חזרו אל המגדל הלבן, פנו שמאלה ולאחר מכן פנו שוב שמאלה והיכנסו לכיכר הקתדרלה. בדרך תוכלו ללקק גלידה, לצפות בכרכרות ובסוסים, ולהנות מדוכני הרחוב. הקתדרלה של בּרֶסָנוֹנֶה היא יצירת מופת של אדריכלות הבארוק. חזיתה המרשימה מעוטרת בשני מגדלים. היכנסו פנימה ותהנו מציורי קיר מורכבים, ממזבחות מוזהבים ומדוכן מעורר השתאות. בצד הצפוני של הככר תוכלו לצפות בפאלאצו קומונלה או בית העיריה. הבניין מהמאה ה-15 קל לזיהוי בשל צריח מחודד המעוטר בגג ירקרק. בחזיתו ערוגה פרחונית עגולה תחומה בבטון.

ההתיישבות האנושית בבולצאנו עתיקה למדי. הרומאים התיישבו כאן כבר לפני כ־3,500 שנה, כאשר המצביא הרומי נירון קלאודיוס דרוסוס כבש את האזור וסיפח אותו לאימפריה הרומית. עם נפילת האימפריה עברה העיר ידיים רבות – לאוסטרוגותים, ללומברדים, לפרנקים, ובמאה העשירית הפכה לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה. במאה ה־13 בולצאנו כבר נחשבה לעיר, ובמהלך ימי הביניים המאוחרים ועד המאה ה־19 בולצאנו היא עיר מסחר במרחב הדרומי של האימפריה האוסטרית, וכפופה מבחינה דתית לבישופות טרנטו. במאה ה־20 נעשו ניסיונות להפוך את האזור דובר הגרמנית לאיטלקי ("כל יוזף נהפך לג'וזפה"), ואלו צלחו בעיקר בתחומי העיר בולצאנו, שבה רוב ניכר של דוברי איטלקית עד היום (כשלושה רבעים מהתושבים, הפוך בדיוק מהמצב במחוז כולו, שבו רוב דומה דובר גרמנית), וכך גם התקבע שמה האיטלקי של העיר, שדחק את השם הגרמני בּוׁצֶן (Bozen). *המסלול* הביקור בבולצאנו מתחיל בכיכר המרכזית, כיכר ואלתֶר, הממוקמת ממש מעל החניון באותו שם. #---אם הגעתם לעיר ברכבת, צאו מהכיכר שבכניסה לתחנה תחנת הרכבת אל הרחוב השני משמאל, שדרה מוצלת ששמה Viale della Stazione, וצעדו בארבע דקות עד שתגיעו לכיכר.---# על הכיכר חולשת הקתדרלה העירונית הדוּאוֹמוֹ של בולצאנו, שהגג המעוטר שלה אולי יזכיר לכם את קתדרלת סטפנוס הקדוש המפורסמת במרכז וינה - עוד רמז אילם להשפעה המכרעת של השלטון האוסטרי ארוך השנים באזור. במרכז הכיכר ניצב פסלו של ואלתֶר פון דר פוגלוָויידֶה ("ואלתֶר משדה הציפורים"), משורר לירי גרמני בן המאה ה־12. אבל עם כל הכבוד למשוררים ולכנסיות, גולת הכותרת של הכיכר עבור משפחות עם ילדים היא בית הקפה והחנות של חברת הוופלים Loacker, שיהיה מימינכם אם תעמדו כשפניכם לכנסייה. אחרי שתתמלאו בוופלים ובמתוקים, צאו מהכיכר בצד הרחוק מהכנסייה, במעבר שבין המבנה הצהוב של המרכז המסחרי Cassa di Risparmio לבין מלון Citta הוורדרד, ואז פנו ימינה אל פיאצה דֶל גראנוֹ, מילולית "כיכר הדגנים". מולכם תראו מבנה צר מעוטר בנשר, סמלו של האזור. זהו בית השקילות, אחד המבנים העתיקים ביותר בעיר, שנבנה במאה ה=13. עד 1780 היה זה המקום היחיד בעיר שבו ניתן היה לשקול נוזלים ומוצקים במאזניים שהממשל היה ערב לדיוקם. השקילה המדויקת הבטיחה שהעסקה הנחתמת תהיה הוגנת. במאה ה=19 הוסב המבנה לבנק וכיום יש בו מרכז תרבות. בבניין הסמוך (משמאל) שוכנת לשכת המידע לתיירים. עברו במעבר הצר משמאל לבית השקילות ופנו שמאלה אל ויה די פּוֹרטיצ'י, רחוב המסחר הראשי של בולצאנו ואחד הרחובות היפים ביותר בעיר. חזיתות הבתים זורחות בצבעי פסטל ומשובצות במרפסות הבולטות לתוך הרחוב, במטרה להגדיל את שטח החלונות ולהכניס יותר אור לבית. פנו ימינה למעבר הצר Passaggio Annette von Menz (שימו לב - הוא מאוד צר, וממש חבוי בין החנויות) ובקצהו פנו שמאלה ומיד ימינה אל Via dei Francescani. כפי שאפשר להבין משמו, הרחוב יוביל אתכם אל הכנסייה הפרנציסקנית, שנבנתה לראשונה בתחילת המאה ה־14 אך הורחבה בשלבים עד המאה ה־17. הפרנציסקנים עדיין נשארו נאמנים לסדר הגותי גם כאשר במקומות אחרים באיטליה כבר התפשט הרנסאנס, ואת ההשפעה הזו ניתן לראות באדריכלות של המבנה. בתוך הכנסייה תוכלו לראות מזבח עץ המדגים את הגרסה המקומית של הסגנון הגותי, אבל גולת הכותרת היא החצר הפנימית המהודרת, ובה מגוון קמרונות תלתן, קשתות מקושטות ותקרות מעוטרות. שובו באותו רחוב ואז פנו "חצי=ימינה" אל פיאצה דלה אֶרְבֶּה, "כיכר התבלינים" של בולצאנו (שבגרמנית שמה דווקא "כיכר הפירות" - Obstplatz). תבלינים וגם פירות תוכלו לקנות בשוק העירוני, המתקיים מדי יום (פרט ליום א') בכיכר ההומה. בקצה הרחוק של הכיכר, מצד שמאל, ניצבת מזרקה שבמרכזה נפטון, אל הים, האוחז בקלשון. אנשי ההרים של בולצאנו מעולם לא חשו קרבה לים, ולכן נהגו לכנות את הפסל בזלזול "הפונדקאי עם המזלג" |הנטה|(Oste delle forchetta)|סנטה| - רמז למסעדות הרבות בסביבת הכיכר. +---אם אתם מעוניינים לבקר במוזיאון לארכיאולוגיה של דרום טירול, פנו ימינה ב-Via Museo ולכו כשלוש דקות. לאחר הביקור במוזיאון שובו באותה דרך.---+ המשיכו ישר ב-Via Goethe ואז פנו שמאלה ל-Via della Mostra, רחוב רחב שהיה משכנם של בני האצולה, ובו גם שכנו התיאטרון העירוני ומלון יוקרה. בתי האחוזה של האצילים הוסבו עם הזמן לחנויות יוקרה ולסניפי בנקים וחברות ביטוח. הרחוב יוביל אתכם חזרה לנקודת המוצא, כיכר ואלתֶר. +---אם עוד לא שבעתם מכנסיות, תוכלו להמשיך ב-Via Goethe עד שתראו משמאל את הכנסייה הדומיניקנית, המשמימה למדי מבחוץ אך מפתיעה מאוד מבפנים. עיטורי חלל הפנים הושפעו ככל הנראה מיצירותיו של ג'וטו, אחד ממבשרי הרנסאנס. השפעת סגנונו ניכרת בפרספקטיבה ובהבעות הפנים הריאליסטיות של הדמויות, המוסיפות לעיטורים נופך דרמטי ומרגש. ביציאה מהכנסייה פנו ימינה ב-Via della posta ושובו לכיכר המרכזית.---+ *סמסלול*

רמת סיוזי היא מהרמות היפות בדולומיטים, והיא נהנית מאקלים ממוזג ונוח יחסית גם בימי שרב. אמנם אין כאן אטרקציות יוצאות דופן למשפחות כמו מגלשות הרים או פארקי חבלים, אך הרמה מומלצת מאוד לטיול רגלי נינוח, אוויר צח ונופים עוצרי נשימה. ברחבי הרמה פרושים עשרות מסלולי הליכה, ויש מגוון רחב של רכבלים, נקודת תצפית ופינות חמד בטבע. הדרך הטובה ביותר לעלות לרמה היא ברכבל של קרוניות קטנות וסגורות, המתחיל סמוך למגרש החניה. העלייה ארוכה יחסית ובסופה תגיעו אל התחנה העילית שבעיירה קומפאץ' - עיירת סקי טיפוסית ובה חנויות מטיילים, מזכרות וכמה מסעדות. שימו לב כי לעיירה קומפאץ' מוביל אמנם כביש סלול ונוח, אבל בקיץ הכביש הוא סגור לתנועה מהבוקר עד השעה 17:00. אם הגעתם מוקדם בבוקר לפני סגירתו, תוכלו לעלות עם הרכב (לרדת אפשר בכל שעה). מהתחנה העליונה לכו בעקבות השלט לתחנה התחתית של רכבל פנורמה, הליכה בירידה מתונה במשך כמה דקות בשביל נוח. הרכבל יביא אתכם למלון פנורמה שבו גם מסעדה, ומשם מומלץ לרדת בשביל סלול בחזרה לעיירה קומפאץ'. אפשרות אחרת, קצת פחות נוחה אבל מומלצת יותר מבחינת הנוף, היא להמשיך עוד כ־200 מ' אל התחנה התחתית של רכבל בּוּלָצ'יָה. זהו רכבל חדיש יותר, עם קרוניות סגורות ונגישות מלאה לעגלות ולנכים, והנוף מלמעלה מרהיב - בייחוד מנקודת התצפית מנוחת המלאכים, שם ניצב גם פסל מוזר של מלאך על עמוד. מצד שני, השביל היורד מהתחנה העילית בחזרה לעיירה קומפאץ' איננו סלול, נגיש בקושי לעגלות ואינו נגיש לכיסאות גלגלים. אם בכל זאת תרצו ליהנות מהנוף ולהימנע מההליכה, ניתן לנסוע ברכבל הלוך ושוב, ולהסתפק בגינת המשחקים החביבה הסמוכה לפסגתו. לצועדים בשביל ממתינה במרכזו גם המסעדה האלפינית המצוינת Baita Tschötsch Alm Hütte; בימי חמישי, כשהיא סגורה, תוכלו להסתפק ב-Ristorante Bullaccia, הסמוכה לתחנה העילית של הרכבל. |המסגרת|כל הדרכים מובילות לסיוזי בטיולכם באורטיזיי בוודאי הבחנתם שגם בה נמצא רכבל המעפיל אל רמת סיוזי. הוא מומלץ פחות, הן בשל סידורי החניה והן משום שהוא יביא אתכם למקום אטרקטיבי פחות. אם החלטתם לנסות בכל זאת, גם כאן תיהנו מהנוף הנהדר ומאוויר הפסגות, אבל זכרו שזו הבחירה הפחות מומלצת.

אורטיזיי, בירתם הבלתי־רשמית של הלאדינים, היא אחת העיירות הצבעוניות ביותר בדולומיטים ומומלץ לצאת לטיול קצר במדרחוב הראשי שלה, הרצוף חנויות מעניינות. *המסלול* מהחניון צאו שמאלה ואתרו את גשר הולכי הרגל הגדול העובר מעל הכביש הראשי. חצו את הגשר ומשמאלכם תוכלו לראות את המבנה האדמדם והתיאטרלי של מלון Cavallino Bianco ("הפוני הלבן"). המשיכו מעבר למלון אל Strada Rezia, רחובהּ הראשי של העיירה, ושם פנו חצי=שמאלה. כעבור כדקה תראו מימינכם מבנה מחופה עץ, בעיצוב עדכני; זוהי גלריה Art 52, שבה מוצגות יצירות גילוף בעץ של אמנים מעמק גארדֶנָה. את גילופי העץ הנאים תוכלו לראות גם בשלל חנויות בעיירה ובאזור, אבל בגלריה תוכלו לצפות ביצירות הגדולות והמרשימות ביותר, ללא תשלום. כעת שובו על עקבותיכם עד המלון ואז פנו שמאלה בעיקול עם Strada Rezia במקום לחזור לגשר להולכי הרגל. כאן מתחיל המדרחוב הססגוני של אוֹרטיזֵיי, הרצוף חנויות ומסעדות מעניינות. +---אם אתם מבקרים באורטיזיי כשהחנויות סגורות לצהריים, אן סתם מחפשים הפוגה בטבע, תוכלו לעלות מהעיירה אל פסגת סֶשֶׁדָה, אחת התצפיות המרהיבות על עמק גארדנה. כדי להגיע לתחנה התחתית של הרכבל, פנו שמאלה בדיוק כשהמדרחוב הופך לכביש, היכנסו לרחוב הקטן שבו מוצב כספומט (עקבו אחר השילוט בצבע חום ל־Secëda), והמשיכו לעבר התחנה במערכת של דרגנועים ודרכנועים.---+ רצוי להמשיך ברחוב הראשי גם אחרי סוף המדרחוב, לפחות עד חנות האומנים Franco Comploj. כשתגיעו לקצה, פשוט שובו על עקבותיכם (המסלול איננו מעגלי). באחת הסמטאות נמצא גם מוזיאון גארדנה החביב. אם במקרה מצאתם אותו כשהוא פתוח, אפשר להיכנס. *סמסלול* מאורטיזיי ניתן גם לעלות ברכבל לפסגת סֶשֶׁדָה וגם לרמת סְיוּזי, אבל נוח יותר לעלות לרמה מהעיירה סיוזי ולא מכאן.

המרמולאדה, המתנשא לרום של 3,343 מ' מעל פני הים, הוא פסגת הטיול בדולומיטים - תרתי משמע. פסגת ההר היא הנקודה הגבוהה ביותר ברכס כולו, הנוף הנשקף ממנה עוצר נשימה ויש בה שלג בכל ימות השנה - אטרקציה של ממש לילדים ישראלים. הרכבל העולה להר מהתחנה התחתית שבעיירה מָלגָה צָ'פֶּלָה עובר בשתי תחנות ביניים ומגיע לגובה של 3,265 מ', קרוב מאוד לפסגה. למעשה, זו אחת הנקודות הגבוהות ביותר באירופה שניתן להגיע אליה ללא ציוד טיפוס מקצועי. בתחנה העילית יש מרפסת תצפית גדולה, עם נוף לשלושה כיוונים, ואפשר לצאת ולשחק בשלג (כן, גם בקיץ). בתוך מתחם התחנה העילית יש גם קפלה קטנה שנחצבה במערה טבעית ומכונה מערת המדונה (Grotta della Madonna). בתחנות הביניים של הרכבל אין הרבה טעם לעצור, אלא אם אתם מתעניינים בהיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה - ואז כדאי לבקר במוזיאון המלחמה הגדולה, השוכן בתחנה השנייה (בגובה 3000 מ' מעל פני הים) ומתעד את הקרבות שנערכו באזור במהלך מלחמת העולם הראשונה. חשוב לציין שבאזור פועלים רכבלים נוספים אל ההר, אבל אלה מעפילים לגבהים נמוכים יותר, והקרוניות שבהם פתוחות, בניגוד לקרוניות הסגורות של הרכבל ממָלגָה צָ'פֶּלָה. |המסגרת|טיפים לביקור במרמולדה #הרכבל עשוי לפעול גם במזג־אוויר אפרורי, אך שימו לב שהעלייה ביום כזה היא כמעט מיותרת. אמנם עדיין תוכלו להשתעשע בשלג, ואין ספק שעבור ישראלים מדובר באטרקציה ראויה בפני עצמה, אך ראות מוגבלת תפחית באופן ניכר מקסמו של המקום. #קרוב לוודאי שבפסגה יהיה קר גם ביום חם, ולכן יש להצטייד בביגוד חם. #למרות זאת, במקרה של שמש חזקה השלג עשוי דווקא ליצור "אפקט מראה", והפסגה עשויה להיות די חמה, וחשוב אפילו להצטייד בקרם הגנה במקרה כזה! #לכן, אין מנוס מהצטיידות בארסנל אופנתי הכולל ביגוד חם, ביגוד קצר, קרם הגנה ומשקפי שמש. #מסיבה זו, ככל שתוכנית הטיול שלכם מאפשרת זאת, מומלץ לא לקבע את התוכניות לביקור בהר ליום ספציפי זמן רב מראש. מזג אוויר סגרירי עלול לגרור אכזבה גדולה (עם זאת, מרחקי הנסיעה בדולומיטים גדולים, והגמישות שלכם בעניין כנראה די מוגבלת).

מֶראנוֹ, הנמצאת ממערב לבולצאנו, מציעה מעט מכל הטוב שיש להרי הדולומיטים להציע: עיר עתיקה נאה שהרים ירוקים סובבים אותה, מרחצאות מרפא, פסגה צוננת עם פעילויות קיץ וחורף לכל המשפחה ושתי טירות מפוארות. בזכות מיקומה של העיר - בגובה נמוך יחסית (325 מ' מעל פני הים) - וההרים הגבוהים המקיפים אותה מכל עבר, שורר בה אקלים חם ויבש (יחסית לאלפים), ואפילו החורף כאן נחשב מתון, נוח ושטוף שמש (כאמור, יחסית). יקירת העיר היא הנסיכה אליזבת מבוואריה, המוכרת יותר בשם "סיסי". כשחיפשה מקום להימלט אליו מארמון המלכות בווינה בשנת 1870, התמקמה סיסי עם בתה בת השנתיים בטירת טראוּטמנסדוֹרף הסמוכה למֶראנוֹ. כאן החלימו השתיים ממחלת ריאה, וכתוצאה מכך יצא שמה של העיירה למרחוק והיא הייתה למרכז של תיירות מרפא לגוף ולנפש. לאחר מלחמת העולם הראשונה נלכדה מֶראנוֹ, ואיתה החבל כולו, בקו התפר הדק שבין התרבות הגרמנית־אוסטרית מצפון לבין התרבות איטלקית מדרום. בניטו מוסוליני, שעלה לשלטון ב=1922, הכריז מלחמה על התרבות והלשון הגרמנית של החבל וניסה לכפות על תושביו את הזהות הלאומית האיטלקית. העימותים שככו מעט לאחר שמוסוליני נעשה בעל בריתה של גרמניה הנאצית, אבל עד היום מתאפיין החבל כולו - והעיר מֶראנוֹ בפרט - בזהות תרבותית חצויה ומסוכסכת. מֶראנוֹ עשויה להיות נקודת מוצא נוחה לטיולים באזור, ובסביבתה הקרובה יש כמה מוקדי עניין למשפחות, בהם טירת טראוּטמנסדוֹרף, הרכבל ומגלשת ההרים של מֶראנוֹ 2000, וכמובן מרחצאות מֶראנוֹ, שעשויים להיות מקום נהדר לבילוי ערב. מעבר לכך, שווה להקדיש זמן לסיור קצר במרכזה של עיירת הנופש, לאורך הנהר - אבל קחו בחשבון שבקיץ עלול להיות כאן לוהט, ולכן כדאי לשקול לעשות את הסיור בשעות הבוקר או הערב. *המסלול* מחניון Terme צאו אל כיכר המרחצאות, הרחבה הגדולה שבין מרחצאות מֶראנוֹ והמלון הצמוד. לכו לכיוון הנהר ולפני שתגיעו אליו פנו ימינה והמשיכו עד גשר הדואר. הגשר הוא נקודת תצפית נאה על העיר ועל הנהר פּאסֶר (Passer) החוצה אותה, וממנו גם יוצאות שתי הטיילות של העיר: טיילת הקיץ (Passeggiata d'estate) המוצלת, שנעימה יותר לטיול בקיץ, וטיילת החורף (Passeggiata Inverno) החשופה לשמש. x---אם זמנכם קצר ואתם רוצים להסתפק בעיר העתיקה ובקניות, חצו כאן את הגשר והצטרפו למסלול בגדה הנגדית, ליד שער בולצאנו.---x המשיכו באותו צד של הנהר, לאורך טיילת הקיץ הנכנסת אל פארק ירוק שבליבו פסל הנסיכה סיסי. אחרי תמונה למזכרת עם הנסיכה, המשיכו אל בית הקפה הנעים Caffè Elisabeth, הקרוי על שם הנסיכה, שם תוכלו ללגום קוקטיילים בעוד הילדים משתעשעים במגרש המשחקים הסמוך. לאחר מכן המשיכו בטיילת המוצלת והנעימה עד גשר גינת הקהילה, גשר עץ להולכי רגל שהוא נקודת תצפית נאה על הנהר הגועש. חצו את הגשר ופנו שמאלה, לאורך טיילת החורף. באזור זה, המכונה חוף הנהר פּאסֶר, אפשר לרדת מהשביל ולשכשך רגלים בנהר עצמו - חוויה נפלאה ביום קיץ חם. מכאן המשיכו אל הטיילת המקורה, מבנה יפהפה שלאורכו ציורים של נופי טירול ואישים חשובים בתולדות האזור. אם לא עצרתם בקפה אליזבת, תוכלו לעשות הפסקה שלווה ב-Cafè Wandelhalle הידידותי למשפחות בטרם תמשיכו עד גשר הדואר. כאן פנו ימינה, אבל במקום להתעקל שמאלה עם הכביש, המשיכו ישר דרך מעבר צר תחת מגדל עתיק. זהו שער בולצאנו מהמאה ה=14, שבחזיתו תוכלו לראות את סמלי אוסטריה, טירול והעיר מֶראנוֹ. ליד השער שכנה בעבר המטבעה העירונית, שם טבעו מטבעות כסף וזהב; עצם קיומה של מטבעה בעיר מעיד על חשיבותה של מראנו. המבנים הגדולים ליד השער היו מלונות היוקרה הראשונים שהוקמו בעיר כשהחלה להתפתח כעיר נופש. טפסו ברחוב הצר עד שהוא נפתח לכיכר גדולה, ותראו מימינכם את הדוּאוֹמוֹ של מראנו. הכנסייה הגותית נבנתה במאה ה=13 לכבוד ניקולס הקדוש, ומגדל השעון שלה הוא הגבוה ביותר בטירול - אבל למרבה הצער לא ניתן לטפס לראשו. פנים הכנסייה הוא דוגמה קלאסית לאדריכלות הסגנון הגותי. שימו לב שמעבר=הצד הימני צר בהרבה מהשמאלי; אילו היו מרחיבים אותו לגודל זהה, הכיכר הייתה נעשית צפופה ובלתי נגישה. זה מקרה נדיר שבו הועדפו צורכי התושבים על פני כבוד הכנסייה והאל. פנו שמאלה אל וִיָה פּוֹרטיצ'י, הרחוב המסחרי הראשי של מֶראנו מאז ימי הביניים. שימו לב לאכסדרות העמודים לאורך הרחוב ולחלונות הבולטים החוצה מהבתים. לאחר סיבוב קניות ברחוב, פנו שמאלה אל Via Cassa di Risparmio ולכו עד הגשר שיוביל אתכם חזרה לחניון. אם עוד לא התעייפתם, כדאי לפנות שמאלה בטיילת לפני שתחצו, וללכת עד הקוּרהָאוּס, היכל תרבות וקונצרטים המדגים את הפאר של מראנו בראשית המאה הקודמת. חלונות הזכוכית הגדולים היו עיצוב חדשני לזמנם, שנועד להביא את הנוף ואור השמש לתוך האולם. +---אם אתם מטיילים עם ילדים גדולים ומעוניינים להכיר את ההיסטוריה היהודית של מראנו (ראו מסגרת), פנו ימינה בכיכר המרחצאות, עברו את בניין המרחצאות, פנו שמאלה ב- Via Piave ואז ימינה ב-Via Schiller. הליכה של כמה דקות תביא אתכם אל המוזיאון היהודי, חדר קטן אך מרתק, הגדוש במסמכים ובעדויות לקהילה שחיה כאן. הביקור במוזיאון כולל גם כניסה לבית הכנסת שנבנה בשנת 1901. עם זאת, קחו בחשבון שבעת איסוף החומר למדריך היה המוזיאון סגור לשיפוצים; בררו מראש את שעות הפתיחה באתר האינטרנט או טלפונית.---+ |המסגרת|מֶראנוֹ היהודית תופתעו אולי לגלות שלעיר מֶראנוֹ יש גם היסטוריה יהודית עשירה ורצופה. שורשי הקהילה מתוארכים למאה ה־13, אך לפסגת הישגיה הגיעה במאה ה־19, אז היגרו אליה המשפחות היהודיות האמידות שוורץ, ברמן ובידרמן. שלוש משפחות אלו, שנמלטו מפרעות אנטישמיות במרכז אוסטריה, השתקעו בעיירה ופתחו בה תשתיות תחבורה. היהודים השתלבו בענף המשגשג של תיירות המרפא ופתחו חנויות, מסעדות ושלל שירותים לנופשים ולמתרפאים. בזכות המעורבות היהודית וההבטחה למרפא ומזור נהרו למֶראנוֹ יהודים רבי=שם, בהם זיגמונד פרויד, שטפן צווייג, ארתור שניצלר, פרנץ קפקא, חיים ויצמן ופרץ סמולנסקין. הקהילה היהודית המשיכה לגדול ולשגשג גם בין שתי מלחמות העולם: בראשית דרכו עמד הפשיזם האיטלקי לצד התנועה הציונית, וחיים ויצמן אף קיבל מבניטו מוסוליני מסרים אישיים לפיהם "ביהודים לא ייגעו". אך ב־1938, כמעט בן־לילה, הפך הפשיזם את עורו בכל הנוגע ליהודים, והם היו באחת למיעוט נרדף ולאויבי העם. רוב היהודים גורשו מהעיר; בשנת 1942 מנתה האוכלוסייה רק 80 נפש - ושנה אחר כך נשלחו גם הם אל מחנות ההשמדה הנאציים.

מֶראנו 2000 הוא מתחם פעילות למשפחות בפסגת ההר. אל הפסגה מעפילים שני רכבלים (ראו מסגרת), המתחילים מנקודות מוצא שונות אבל מסתיימים בנקודות קרובות מאוד בראש ההר. בפסגה פתוח מתחם פעילות נחמד למשפחות (ללא תשלום נוסף), ובו אומגה, מסלולי כדורים, מגלשות, נדנדות ומתקני טיפוס. בנוסף יש כאן חנויות למטיילים ושתי מסעדות, בהן מומלצת המסעדה האלפינית Piffinger Köpfl. עם זאת, גולת הכותרת של המתחם היא מגלשת ההרים, שהשימוש בה כרוך בתשלום נוסף. זו אולי לא מגלשת ההרים הארוכה או המהירה ביותר שיש - אורך המסלול הוא 1,100 מ' בלבד והמהירות המירבית אינה עולה על 40 קמ"ש - אבל היא נמנית עם המומלצות ביותר בדולומיטים, בזכות הנוף והסיבובים החדים. המסלול מתחיל בגלישה במורד, והחזרה לנקודת המוצא מתבצעת במגלשת ההרים עצמה, לאחר סיום המסלול. שימו לב שניתן גם לבקש לרדת בתחתית המסלול וללכת משם בערך ק"מ אחד ברגל אל התחנה התחתונה של רכבל הגונדולה - פתרון נוח למי שעלו להר מכיוון זה (ראו מסגרת). המתחם מהנה אך בהחלט איננו מספק פעילות ליום שלם, לכן אפשר ורצוי לאמץ את ההצעה לכרטיס מוזל החל מהשעה 14:00 (הזמינה בכל אחד מהרכבלים). ההנחה משמעותית והזמן מספיק בהחלט. |המסגרת|באיזה רכבל לבחור? רכבל הקרון מבוסס על קרונות גדולים, היוצאים מדי רבע שעה בדיוק, והוא מעט יקר יותר, אבל קרוב יותר לכביש הראשי (פחות עשר דקות נסיעה לכל כיוון) וגם תלול ומרשים יותר. ברכבל הגונדולה, לעומת זאת, הקרוניות יוצאות באופן רציף (מה שמאפשר עלייה מהירה יותר מחוץ לשעות העומס), במקרים רבים תזכו לקרונית משלכם, ואפשר לעלות ברכבל, לרדת במגלשת ההרים ולהמשיך בהליכה של קצת יותר מק"מ אל מגרש החניה. מסיבה זו, למשפחות המעוניינות במגלשת ההרים ורוצות לחסוף קצת כסף במחיר זמן נסיעה, עדיף לבחור ברכבל הגונדולה, ואילו אם העיקר מבחינתכם הוא הנוף והחוויה, או שאתם מעדיפים לנהוג פחות, העדיפו את הקרון.

גילפֶנקלאם הוא ערוץ נחל שהונגש למבקרים באמצעות מערכת מורכבת של שבילים משתי גדותיו וגשרונים החוצים אותו. מי הנחל שוצפים גם בקיץ והמסלול מספק כשעה וחצי של הליכה נינוחה בנוף שליו וציורי. עיקר החוויה הוא קירות הסלע התלולים, המתקרבים זה לזה ויוצרים ערוץ צר ומפותל, שעד אמצע המאה ה=19 נודע רק לחוטבי עצים אמיצים באזור. במהלך המסלול תעברו בין השאר בגשר המשקיף על מפל מרשים בגובה 15 מ'. באמצע המסלול ניתן לגשת למי הנחל עצמם, אבל האתר מתאים רק לשכשוך רגליים ולא לשחייה של ממש, כך שאין טעם להצטייד בבגדי ים. לאורך המסלול פזורים מספר ספסלים ובנקודת הגישה למים יש אזור ישיבה שבו תוכלו לערוך פיקניק (אבל אין מזנון). שלט ההכוונה למסלול ממוקם ליד מגרש החניה העליון, מול מסעדת Gasthof Jaufensteg. שירותים יש רק ליד הקופות משני צדי המסלול. חשוב לציין שהמסלול אינו מעגלי ואין הסעה מנקודת הסיום בחזרה לנקודת המוצא. אם אתם מתניידים ברכב יחיד, מומלץ להתחיל את המסלול במגרש החניה העליון ולחזור לרכב לאחר המנוחה באמצע הדרך, באזור שבו יש גישה למים (המסלול ממשיך מכאן, אבל את החלק המרשים יותר כבר ראיתם). אם אתם מטיילים בשתי מכוניות או יותר תוכלו להשלים את המסלול כולו: לשם כך סעו אל מגרש החניה העליון, הורידו את הנוסעים, שלחו שתי מכוניות למגרש החניה התחתון, השאירו שם מכונית אחת, וחזרו בשנייה למגרש החניה העליון. כך תוכלו לשוב לנקודת המוצא בסוף הטיול. |הסיפור|על השיש המקומיים מתגאים בכך שגילפֶנקלאם הוא ערוץ השיש היחיד באירופה: המים שחפרו את הנקיק בין קירות הסלע הנישאים המיסו כאן לא סלעי גיר רכים אלא שיש - אותו חומר המשמש באמבטיות ובפסלים. השיש כאן כמובן גולמי ולא מעובד, ובחלק מהמסלול הפכו הקירות עם הזמן לירוקים, אבל המראה עדיין מרשים.

באתר המרחצאות של עיירת המרפא מֶראנוֹ, נמצאות לא פחות מ־25 בריכות שונות (10 מהן פעילות בעונת הקיץ בלבד, והיתר לאורך כל השנה). יש כאן "נהר זורם" ועוד שלל פעילויות מים, אך בהחלט לא מדובר ב"פארק מים" פעיל מלא אדרנלין. משפחות המחפשות מקום מרגוע לערב שקט תשמחנה לסיים כאן את יום הטיול, אך אלו המחפשים שיט אבובים, מגלשות, בריכת גלים וכו', לא ימצאו כאן את מבוקשן. במרחצאות פועל גם מתחם סאונות מפואר הכולל סאונה פינית מסורתית, סאונה "טירולית" בעיצוב אולטרה־מודרני, סאונה רטובה, וגם "חדר שלג" הפעיל כל השנה, כדי להתקרר אחרי שהתבשלתם בכל היתר... הכניסה למתחם הסאונות כרוכה בתשלום נוסף, אפשרית מגיל 14 ומעלה, ובעירום מלא בלבד.

טרֶנטוֹ (Trento, לא לבלבל עם שם המחוז טְרֶנטִינוֹ) אולי אינה ידועה במיוחד, אבל היא עשויה להיות מקום מוצלח לעצירה בדרך מאגם גארדה אל הדולומיטים, או להפך. היא הוקמה בידי שבטים מקומיים, ובמאה הראשונה לפני הספירה נכבשה בידי הרומאים, שהקימו בה תחנת מעבר לליגיונותיהם. טרֶנטוֹ נקראת גם "העיר המצוירת", על שום חזיתות המבנים המעוטרות שלה, וגם "עיר הוועידה" - על שום ועידה דתית חשובה שהתקיימה בה במאה ה־16. בעיר התקיימה בימי הביניים קהילה יהודית קטנה שהתמודדה עם עלילות דם קשות (ראו מסגרת להלן), ובמאה ה=16 אף פעל בה בית דפוס יהודי. מוקד העניין העיקרי למשפחות בעיר הוא מוזיאון הטבע רחב הידיים, הממוקם במבנה מודרני מחוץ למרכז, אבל מומלץ גם לצאת לטיול קצר בין המבנים המצוירים, שבמהלכו תוכלו גם ללמוד על הקהילה היהודית בעיר. *המסלול* השתדלו לצאת מצידו הצפוני של החניון, שם תוכלו לפנות ימינה אל מעבר תת־קרקעי המוביל אל מתחת למסילות הרכבת ואל המרכז (ישנו מעבר גם מדרום לחניון, אך הוא נעים פחות). המשיכו ישר עד שתראו מולכם את חלון השושנה של כנסיית סנטה מריה מאג'ורה. עקפו אותה מימין, ומיד אחרי שתעברו אותה פנו חצי=ימינה אל Via Camillo Cavour, רחוב צר ומתעקל שיוביל אתכם לכיכר המרכזית, פיאצה דל דוּאוֹמוֹ. הכיכר, המכונה "הסלון של טרֶנטוֹ", קרויה על שם הקתדרלה העירונית - מבנה מאיים עם מגדל שבראשו כיפת בצל, שתוכלו לראות ישר מולכם. בלב הכיכר ניצבת מזרקת נפטון, המעוטרת בפסל של אל הים הנושא קלשון - באנגלית trident, מזכרת לעובדה שהעיר הרומית המקורית נקראה טרידֶנטוּם. המבנה המרשים משמאל הוא ארמון ההגמון, עדות אילמת לעוצמתה של האמונה הדתית בעיר, והוא משמש היום מוזיאון לאמנות דתית. משמאל לארמון המאיים ניצבים הבתים היפים ביותר בכיכר, צמד מבנים מצוירים הקרויים בתי קָצוּפי רֶלָה. לכבוד אורחי הוועידה שנערכה בעיר במאה ה=16 עוטרו שני הבתים בציורים מפורטים של דמויות מיתולוגיות ודתיות, היוצרים יחד סיפור מוסר - מעין ספר קומיקס בן 400 שנה. צאו מהכיכר המרכזית משמאל לבתים המצוירים וטיילו ברחוב הנאה Via Rodolfo Belenzani, הרצוף בתי מידות מרשימים, שכמה מהם מכוסים בציורי קיר. הבולטים שבהם הם ארמון אָלבֶּרטי במס' 46, שהשתייך למשפחת אצולה מאגם קומו ומעוטר כולו בציורי קיר, וארמון תוּן מהמאה ה=19, המשמש כיום כבית העירייה (כדאי להיכנס דרך המעבר ולהציץ לחצר הפנימית). x---אם אינכם מתעניינים במיוחד בסיפור היהודי או שהילדים כבר עייפים, שובו קצת לאחור ופנו ימינה למעבר הצר להפליא Vicolo Colico, שיביא אתכם בחזרה אל כנסיית סנטה מריה מאג'ורה ומשם למגרש החניה.---x בקצה הרחוב פנו ימינה ל-Via Roma, ששמה הופך ל-Via Gianantonio Manci. לכו כ=200 מ' עד בית מס' 67, פָּלאצוֹ סָלבָדוֹרי (Palazzo Salvadori), שנבנה ב=1515 על חורבות בית הכנסת ששימש את הקהילה היהודית בעיר. מעל שניים מפתחי הארמון נקבעו שני מדליונים להנצחת זכרו של סימונינו, הילד הנוצרי שכיכב בעלילת הדם שהובילה לחיסול הקהילה (ראו מסגרת). משמאל למבנה היכנסו למעבר המקורה הצר Vicolo dell Adige) וחצו לעברו האחר. ביציאה מהמעבר תראו על הקיר מימינכם שלט זיכרון שהציבה העירייה ב=1992. הטקסט באיטלקית מביע חרטה על עלילת הדם ותקווה לסובלות ודיאלוג בין דתי, ומתחתיו יש פסוק בעברית מספר יחזקאל. |המסגרת|עלילת הדם של טרֶנטוֹ בערב חג הפסח של שנת 1475 נודע על היעלמו של ילד נוצרי קטן ששמו סימון. גופתו של סימון, שזכה לשם "סימונינו" נמצאה כעבור זמן קצר, והקהילה היהודית כולה, שמנתה באותה עת כ־30 נפש בלבד, הואשמה, קולקטיבית, ברציחתו. כדרכן של עלילות הדם, רוב יהודי העיר נעצרו, נחקרו, עונו, הואשמו, וברובם מצאו את מותם. האירוע היכה גלים ברחבי איטליה ולטרנטו הגיעו נציגי הדוכס מוונציה, שהגיעו למסקנה כי לא היו הדברים מעולם, ואיש מהיהודים שהואשמו לא אחראי למותו של סימונינו. מסקנה זו הייתה מקובלת גם על שליחו של האפיפיור מרומא שהגיע לטרנטו, ואף הצביע על אשם אחר ברציחתו של הילד. אף על פי כן, סימונינו הוכרז כקדוש, הכרזה שהמשיכה לתדלק גילויי אנטישמיות במשך מאות שנים, עד שרק בשנת 1965 הכריז האפיפיור דאז, פאולוס השישי, על ביטול התואר. כעת חזרו אל פיאצה דל דואומו ואל מגרש החניה. תוכלו לגוון במסלול שונה, או לשוב על עקבותיכם באותה דרך.*סמסלול*

מעבר סֶלָה, ברום 2240 מ' מעל לפני הים, הוא נקודת המעבר בין עמק גארדֶנָה לבין עמק פאסָה (Val di fassa) וקאנאזֶיי. במעבר ההרים עצמו יש מרפסת תצפית המשקיפה לנוף נאה של עמק פאסָה והר המרמוֹלאדָה, ולידה גם חנות מזכרות ומלון. מעניין קצת יותר לעצור בסמוך למלון Passo Sella Dolomiti, במרחק של כדקה נסיעה ממערב למעבר (אם אתם נוסעים מאורטיזיי לכיוון ונציה - כדקה *לפני* שתגיעו אליו). ליד המלון מטפסים שני רכבלים אל הפסגות המשקיפות למעבר; אחד מהם מספק חוויה ייחודית - הקרונות מזכירים תאי טלפון ישנים ונוסעים בהם בשניים ובעמידה בלבד (לא לילדים קטנים). אם אתם מתלבטים אם להשקיע את הזמן והממון באחד משני הרכבלים שבמעבר ההרים, אמנם לא תצטערו על כך, אך הרכבל במעבר ההרים פורדוי ככל הנראה עדיף. בסביבות המעבר מתחילים מסלולי הליכה רבים. מכיוון שרוב המטיילים יעברו כאן ביום עתיר נסיעות, סביר להניח שלא יהיה לכם זמן להקדיש להם - אבל אם כן, כדאי לבחור במסלול אל עיר הסלעים, מקבץ של סלעי ענק שנותרו מעידן הקרח ונראים כאילו מישהו פשוט זרק אותם מהשמיים אל האחו הירוק. המסלול קל יחסית, מישורי, ומתאים למשפחות, וההליכה בו אורכת שעתיים לכל היותר (אפשר גם ללכת רק חלק מהדרך ולחזור).