שמורת המפלים מוֹלינָה היא מפלט קריר מהחום ולעיתים גם מההמולה הסובבת את אגם גארדה. בתוך חורש טבעי ירוק מסתתרים כעשרה מפלים קטנים וגדולים, וכן בריכות קטנות, אפיקי נחלים ותצורות סלע מעניינות. לאורך המסלולים משולבות בנפלאות הטבע כמה הפתעות נעימות לילדים ולילדים בנפשם, בהן כמה קירות טיפוס, אומגה ונדנדה התלויה בין מפל ושמיים ונחשבת לגולת הכותרת של השמורה. קחו בחשבון שהנדנדה המפורסמת נסגרה לצורך תחזוקה ואיננה צפויה להיפתח שוב לקהל לפני שנת 2024. בשמורה עוברים שלושה מסלולים: ירוק (כחצי שעה הליכה), אדום (כשעה), ושחור (כשעתיים). בנוסף למשך ההליכה בשבילים קחו בחשבון לפחות שעה נוספת לצעידה מהחנייה ובחזרה ולהתארגנות. אף אחד מהמסלולים איננו מאתגר במיוחד, אך הם אינם נגישים לעגלות ילדים ועם ילדים קטנים מומלץ להצטייד במנשא. המסלול השחור כולל טיפוס הלוך ושוב, ואם כוחכם במותניכם וזמנכם בשעונכם הוא בהחלט מומלץ, אך גם המסלול האדום ראוי ומרשים בהחלט (ואת הנדנדה חביבת הקהל תוכלו למצוא כבר בתחילתו של המסלול הירוק). הדרך ממגרש החניה לשמורה עוברת בעיירה הנאה מוֹלינָה. |המסגרת|טיפים לביקור בשמורה #"לראותם בלבד": הכניסה למים לכל אורך המסלולים אסורה. #כל המסלולים מעגליים ומסתיימים בקופה שבכניסה. #ליד הקופה יש בית קפה קטן ושירותים. #הביקור באתר כולל הליכה לא מעטה: ההגעה מהחניה לשמורה עצמה כוללת ירידה של עשרות מטרים במדרון תלול, כך שגם אם תבחרו במסלול הירוק, צפויה לכם צעידה לא מבוטלת בשטח. עם ילדים קטנים או שאינם מנוסים בהליכה, מומלץ להסתפק במפלי וארוֹנֶה שמצפון לגארדה, המרשימים לא פחות ונגישים הרבה יותר. ראו גם מסגרת המשווה בין שתי השמורות, תחת מפלי וארוֹנֶה.

מפלי וארוֹנֶה הם צמד מפלים אימתניים (תחתון ועליון), בגובה כולל של 98 מ', המפלסים את דרכם לאגם גארדה דרך תצורת סלע מיוחדת במינה. המים הגועשים מכלים את סלעי המפל בקצב של כ־2 מ"מ בשנה וגורמים בכך לנסיגה הדרגתית של המפל אל תוך הסלע. השילוב בין עוצמת המים לסלע הקשה יצרה סביב המפלים אפיק ייחודי ודרמטי, ומערכת מורכבת של גשרים ומדרגות מאפשרת תצפית ייחודית על המפלים ועל תצורות הסלע סביבם ממגוון זוויות. להשלמת החוויה תזכו לתאורה ואף למוזיקת רקע דרמטיות, ולאורך השבילים למפלים יש גם גן בוטאני קטן, כך שהשילוב בין צבעי הפריחה למפלים הסוערים יוצר תמונות מרהיבות. ממגרש החניה גשו לקופות שבמבנה האדום. לאחר מכן עלו במדרגות והמשיכו עד סוף השביל כדי לראות את המפל התחתון (יש להיכנס פנימה, מה שתראו בחוץ איננו המפל). לאחר מכן טפסו במדרגות אל המפל העליון וחזרו באותה הדרך. שימו לב שהמסלול רטוב והמפלים מתיזים! אם אינכם אוהבים להירטב בגשם קל, הצטיידו במטריות או במעילי גשם. |המסגרת|לא ורונה בעברית רווח השם "מפלי ורונה", ולכן המפלים נקראים בפי רבים בטעות כשמה של העיר וֶרוֹנָה. האמת היא ששמם של המפלים הוא וארוֹנֶה (מתחרז עם "אל קפונה"), והם כלל אינם נמצאים בקרבת העיר. בעברית גם התקבע "מפלי" ברבים, בעוד שברוב ההתייחסויות באיטלקית המקום מכונה Cascata – מפל יחיד. |תמונה_בטקסט7424| |המסגרת|וארוֹנֶה או מוֹלִינָה? אם זמנכם קצוב, או אם סתם ברצונכם להסתפק בשמורת מפלים אחת, ננסה לסייע לכם לבחור בין שתי האופציות שבקרבת אגם גארדה. #מפלי וארוֹנֶה נמצאים בצפון האגם, קרוב יחסית לחופיו, החניה מרוחקת מטרים ספורים מהכניסה (וגם החניה המרוחקת יותר נמצאת במרחק דקות הליכה בודדות). מפלי מוֹלִינָה, לעומתם, מרוחקים כחצי שעה נסיעה מחוף האגם, ועד הקופות תצטרכו לצעוד כרבע שעה. #הביקור במפלי וארוֹנֶה מחייב אמנם טיפוס מתון במדרגות, אך כדי להגיע למפלי מוֹלִינָה תצטרכו לעלות ולרדת בסך הכל יותר ממאה מ', ברוב הדרך במדרון ולא במדרגות. #הביקור במפלי וארוֹנֶה כולל מעט מאוד הליכה - כמה מאות מטרים - ואילו במפלי מוֹלִינָה מחייב אפילו המסלול הקצר ביותר שעה הליכה לפחות (ומומלץ לא להסתפק במסלול הקצר). #במוֹלִינָה יש כעשרה מפלים בתצורות שונות, בוארוֹנֶה - שני מפלים אימתניים (שהם למעשה מפל אחד). #במוֹלִינָה תיהנו מכמה אטרקציות לילדים, כגון נדנדה ואומגה; בווארוֹנֶה משתרע לאורך השבילים גן בוטני נאה, אבל אין פעילויות לילדים. #בווארוֹנֶה עורכים ביקור קצר, "על הדרך", ואילו הביקור בשמורת מוֹלִינָה מכסה כחצי יום לפחות. #מחיר הכניסה לכל אחת מהשמורות דומה (כ־15-20€ למשפחה).

גארדה לנד הוא ללא ספק גולת הכותרת של ביקור משפחתי בצפון איטליה - פארק השעשועים הגדול ביותר באיטליה ואחד הפופולריים ביבשת כולה. שלא כפארקים מפורסמים אחרים, גארדה לנד איננו פארק נושאי, וגיבורו הוא מעין דינוזאור ירקרק וחמוד העונה לשם פְּרֶצֶמוֹלוֹ (פטרוזיליה!). אך הוא מציע חוויה יוצאת דופן באיכותה של מסע בעולמות הפנטזיה. יהנו כאן במיוחד ילדים צעירים (ומבוגרים צעירים בנפשם), שלהם מחכה ממלכה שלמה של קסם עם עצים מדברים, מסלולים קסומים, רכבות קטנות, מטוסים, וכמובן כל מתקני ה"חובה": קרוסלות סוסים וכוסות תה מרקדות. |תמונה_בטקסט7593| גם את הגדולים והאמיצים לא קיפחו כאן חלילה, ובפארק תוכלו למצוא שיט אבובים בג'ונגל, אי מרחף המציע תצפית נפלאה על אגם גארדה, רכבות הרים "קלילות", וגם ארבע רכבות הרים מהסוג שממש לא מומלץ לנסות אחרי ארוחת הצהריים. מתקנים בולטים בפארק: #אם הגעתם עם פעוטות וילדים קטנים – תבלו את עיקר היום בממלכת הפנטזיה. שימו לב שבית הקסם נמצא אמנם בתחום ממלכת הפנטזיה, אך ממש איננו מומלץ לילדים קטנים! מחוץ לממלכה מומלץ שלא להחמיץ גם את קרוסלת הסוסים, כוסות התה, הזחל וילדים בגיל המתאים עשויים ליהנות גם במתקני הפעוטות. כמו כן, אם הצטיידתם בבגדי־ים, אולי תגלו עניין גם בארץ פרזמולו ובפארק המים לגולנד (האחרון בתשלום נוסף). #אם הגעתם עם ילדים גדולים יותר, התרכזו במתקני ההרפתקאות: Jumanji the Adventure, הבריחה מאטלנטיס, ממלכת הפיראטים, מסע בג'ונגל, סירות קולורדו. מרבית המתקנים האלה יתאימו גם לילדים קטנים, אך יש להפעיל שיקול דעת אם תכנים כגון פיראטים או דינוזאורים עלולים להפחיד אותם. #אם הגעתם עם ילדים בוגרים ואמיצים, אל תפספסו גם את סוגת האדרנלין: בלו טורנדו, רכבת הנשייה, הראפטור וכל מתקן אחר שאתם שומעים צעקות בוקעות מכיוונו... #לכל המבקרים בכל הגילים מומלץ גם שלא לפספס את התצפית של האי המרחף. |הסיפור|לא באמת הייתם כאן עד ש... #ניהלתם שיחה בארבע עיניים עם העצים שבממלכת הפנטזיה #השקפתם על אגם גארדה ממרום האי המרחף #הפכתם את קיבתכם בבלו טורנדו #הצטלמתם כאחרוני הפושעים בעמוד הקלון |המסגרת|טיפים לבילוי מהנה בפארק # כדי לא לעמוד בתורים, השתדלו שלא להגיע לפארק בימים שבת וא' בחודשי הקיץ. # כדאי להגיע מוקדם, ממש עם הפתיחה. כך נראים התורים בעת הפתיחה. # אם אתם מבקרים בפארק עם ילדים בגילים מגוונים, ייתכן שתעדיפו להתפצל. במקרה כזה, אל תשכחו לתאם נקודת מפגש, ורצוי גם לצייד את כולם בטלפונים ניידים (רשת WIFI חינמית זמינה בשטח הפארק ותאפשר תקשורת גם ללא חבילה סלולרית, אך יש לבצע רישום לאחר ההתחברות בכל מכשיר). מיד לאחר כניסתכם לפארק, תוכלו להבחין בעץ גדול ממדים שעליו עשויים כדורים כתומים. העץ הוא אלמנט בולט וקל לאיתור יחסית, ויכול לשמש נקודת מפגש נוחה. נקודה אחרת הבולטת למרחק היא האי המרחף (אם זאת, אף אחד מהם איננו ניתן לצפייה מכל נקודה ברחבי הפארק). # ההיצע במסעדות הפארק אמנם די נרחב, אך האיכות לרוב בינונית, התורים לעיתים ארוכים והמחירים מטבע הדברים גבוהים. מומלץ להצטייד במזון לפחות באופן חלקי. # אף שתוכלו לבקר וליהנות ברוב מתקני הפארק ולהישאר יבשים, עבור מקצת המתקנים ייתכן שתרצו להביא בגדי ים או סט בגדים להחלפה. # בימים החמים דווקא תרצו להירטב! # על‏־מנת לנהל נכון את זמנכם, חשוב מאוד להתקין את אפליקציית הפארק (ל|הלינק: https://www.haolam.co.il/1189|אנדרואיד|סלינק| ול־|הלינק: https://www.haolam.co.il/1190|Apple|סלינק|) ולאתר בזמן אמת מתקנים שהתור אליהם קצר. אין זה סביר להספיק להגיע בביקור חד־יומי לכל המתקנים, והאפליקציה תאפשר לכם מראש להימנע מבזבוז זמן יקר ומייגע בתורים. #בפארק מוצעים כרטיסי VIP לדילוג על התורים שמחיריהם 27 עד 72 יורו (כמובן בנוסף לדמי הכניסה ולא במקומם). הכרטיסים בכל מקרה רלוונטיים רק למתקנים מסוימים (אלו מטבע הדברים המבוקשים ביותר, אך במתקנים מסוימים השירות איננו זמין גם למשלמים). #יום עם תחזית לגשם עשוי להיות מתנה למבקרים ולרוקן את הפארק מעומסים, אך כמובן אין כאן שום הבטחה לאסטרטגיה מנצחת... אם אינכם מפחדים מקצת מים, שקלו את האופציה. #ביולי ובאוגוסט, הביאו מראש בחשבון שייתכן שהביקור בפארק יחייב רכישת כרטיס "אקספרס" לקיצור התורים. עלות הכרטיסים האלה גבוהה וכדאי לנסות לברר ולהעריך את רמת העומס מראש. # כיאה לפארק שעשועים, גם כאן מוצעים לאורחים שלושה מלונות־נושא מעוצבים למשעי.

הרכבל לפסגת מוֹנְטֶה בָּלְדוֹ, היחיד במינו באזור גארדה, מספק תצפית מופלאה על האגם וסביבתו. פסגת ההר (1760 מ' מעל לפני הים, 1695 מ' מפני האגם) נגישה בקלות מהתחנה העילית של הרכבל, ומשקיפה לנוף פנורמי מרהיב. קרונות הרכבל גדולים והוא עולה ויורד במהירות מפתיעה, כך שתוך דקות מספר תגיעו לעולם אחר. העלייה מתבצעת בשני מקטעים: ראשית מהתחנה התחתית שבעיירה מאלצֶ׳זינֶה אל התחנה האמצעית, המכונה גם תחנת סָן מיקֶלֶה (San Mikele), ואז משם אל התחנה העילית. בשתי התחנות מתחילים מספר מסלולי הליכה; בין השאר תוכלו לרדת מהתחנה האמצעית לעיירה תוך כשעה, או - אם אתם ממש אוהבים ללכת - להגיע מהתחנה העילית לתחתית במסלול שאורכו 12 ק"מ (כשלוש שעות). בתחנה האמצעית יש מסעדה איטלקית ואילו בעליונה יש מסעדה (יקרה מדי יחסית לתמורה) ומזנון מהיר (עדיף) בשם Skywalk. בתחנה העילית תראו אחו ובו רועות פרות ויש שביל לנקודת תצפית מרהיבה. בפסגה יש בדרך כלל גם שלג ברוב ימות השנה, אם כי בסוף הקיץ לא נשאר הרבה ממנו. לצד כל המעלות, חשוב לציין גם שקרונות הרכבל צפופים, התדירות נמוכה יחסית והתורים במקרים רבים ארוכים ומייגעים, מה שעלול להפוך את החוויה למעיקה. בסמוך לקופות יש שלט אלקטרוני שעליו זמן ההמתנה המשוער. קחו זאת בחשבון לפני שתקנו כרטיסים. ניתן לחסוך חלק מהעמידה בתור אם קונים כרטיס מראש באתר האינטרנט, אבל קחו בחשבון שהכרטיב תקף לעלייה בלבד, כך שבירידה בכל זאת תעמדו בתור, ושהוא אינו ניתן לשינוי או להחזרה בשום מקרה. למשפחות המתכננות לבקר גם בדולומיטים אנו ממליצים לוותר על החוויה, שכן בדולומיטים יחכו לכם עשרות רכבלים, מרביתם עמוסים הרבה פחות, תדירים הרבה יותר, ומציעים נופים מרהיבים באותה המידה לפחות. אם אינכם מתכננים לבקר גם בדולומיטים, מומלץ לעלות לפסגת מוֹנְטֶה בָּלְדוֹ למרות החסרונות, אבל כדאי לנסות להגיע מוקדם לוודא את זמני ההמתנה המשוערים ולהתכונן להמתנה ארוכה. בכל מקרה, קחו בחשבון שבפסגה קר הרבה יותר מאשר לגדת האגם, והצטיידו בביגוד חם.

העיירה ריבָה דֶל גארדָה ידועה בייחוד בשל היותה העיירה הצפונית ביותר שלחופי אגם גארדה. האגם באזור זה צר יחסית, ושני ההרים כמו סוגרים עליו משני צדדיו ומעניקים לו מראה דרמטי. הודות לרוחות שבמקום, החופים הסמוכים גם פופולריים במיוחד לספורט מים בכלל, וגלישת רוח בפרט. ממגרש החניה, הסמוך ללשכת המידע לתיירים, עקבו אחר המסלול המסומן במפה אל הטיילת הנאה לגדת האגם, ואז המשיכו ממנה לכיכר השלושה בנובמבר (Piazza III Novembre). על הכיכר משקיף מגדל אָפּוֹנָלֶה, ומומלץ לטפס לראשו ולצפות על האגם ועל העיר. לא הרחק מכאן הוצב על אחד הקירות שלט זיכרון קטן, עֵד אילם לקהילה יהודית קטנה שהייתה כאן ואיננה עוד. כדי להגיע מהמגדל לשלט הזיכרון צאו חזרה לכיכר והיכנסו לסמטה שמימין למלון Portici. בדרך חזרה לחניה תוכלו להציץ לתוך חנות הספרים הייחודית Libri Antichi, המתמחה בספרים עתיקים. אם נשאר לכם זמן, כדאי להציץ גם במרינה, הקרובה למגרש החניה ומשקיפה לנוף נאה של האגם. כאן מתחילה גם טיילת באורך שלושה ק"מ המובילה לעיירה הסמוכה טוֹרבּוֹלֶה.

החלק הצפוני של איטליה נודע אמנם באגמים הגדולים, כמו גארדָה, אבל פניני הקסם האמיתיות של האזור הן דווקא האגמים הקטנים, וכזה הוא אגם טֶנוֹ. האגם נודע במימיו הצלולים, הנמנים עם הנקיים ביותר באזור, ובחופים הסלעיים השלווים, שאין בהם מבנים או כלי שיט ממונעים. ממגרש החניה מלון קלאב הוטל טֶנוֹ. אתרו את מלון Arcobaleno (בקצה שורת המלונות) וקצת לפניו פנו שמאלה (למטה) לפי שלט בצבע חום המפנה ל-Lago di Tenno. רדו עד קו המים ואז פנו ימינה ולכו לאורך הגדה בשביל המקיף את האגם. אורך השביל כשלושה ק"מ והוא קל יחסית להליכה, אבל לא מתאים לעגלות ילדים. שימו לב שהאגם התייבש בשנים האחרונות וברוב ימות השנה כבר אינו מכסה את כל השטח הנראה במפה; המסלול המסומן במפה נועד להמחשה בלבד ואינו בהכרח תואם למסלול בשטח. הרחצה באגם מותרת ובכמה מקומות לאורך השביל ניתן לרדת אל המים, אבל הקרקע סלעית ולכן כדאי להצטייד בכפכפים או נעליים למים. בין השאר יש חוף רחצה פופולרי בקצה המזרחי של האגם, ליד חצי=אי (שהיה במקור אי ועדיין מסומן כך בחלק מהמפות), אבל המים כאן עלולים להיות רדודים מאוד ויתאימו רק לילדים קטנים. ליד החוף יש מדשאה ובמרחק הליכה קצר מעליו יש קיוסק, שירותים ושולחנות פיקניק.

לכפר בּוֹרגֶטוֹ היסטוריה רבת=שנים, אך תחילת פריחתו הייתה בימי הביניים, עת הפך לצומת דרכים הראוי להקמת ביצורים לצורך גביית מיסים. מאוחר יותר הוקמו בו טחנות המים לעיבוד חיטה ואורז. הנוף השליו אינו מסגיר את העובדה שבעבר היה הכפר מוקד לקרבות עזים בני משפחת ויסקונטי ושושלת דֶלָה סקאלָה (ה"סקֶליגֶרי") ממילאנו (מצד אחד) נגד שושלת גונזָגָה ממָנטוֹבָה שבדרום (מצד שני). על העבר האלים מעידים שרידי המצודה של משפחת דֶלָה סקאלָה, הצופה על הכפר מגבעה סמוכה. כיום הפך הכפר מוקד משיכה לתיירים בזכות יופיו הפסטורלי - בתים עתיקים לצד נהר רוגע, טחנות מים לאין ספור ואפילו שרידי גשר מהמאה ה=14 - והוא נודע גם במסעדות המשובחות בו, השוכנות בפינות חמד מוצלות ומתמחות בגאוות הכפר: הטורטליני. |הסיפור|על מטפחות וטורטליני האגדה מספרת שכאשר הגיעו חילותיו של דוכס מילאנו לבורגטו על מנת להקים את מערך הביצורים ואת הגשר, עברה שמועה בין החיילים שאזור זה של נהר המינצ'ו מלא בנימפות יפהפיות הנוהגות לצאת מדי פעם אל גדות הנהר ולרקוד כשהן לבושות בגלימות ונראות כמכשפות. לילה אחד, כשחיילי המחנה שקעו בשינה, הגיעו הנימפות והחלו לרקד בין החיילים. רק מאלקו, מפקד הכוח, נשאר ער והחל לעקוב אחר אחת הנימפות, סילביה. במנוסתה בחזרה לנהר נפלה גלימתה של סילביה ומאלקו נוכח לדעת שמדובר בנימפה יפהפיה... השניים התאהבו וסילביה העניקה למאלקו ממחטה מוזהבת כאות לאהבתם. ערב אחד הזמין הדוכס את כל החיילים לנשף ריקודים. הנימפות רקדו לפניהם ומאלקו זיהה ביניהן גם את סילביה אהובתו. חילופי המבטים המאוהבים בין השניים הציתו את קנאתה של איזבלה, בת דודתו של הדוכס, שהייתה כמובן מאוהבת במאלקו וסיפרה לדוכס שסילביה אינה אלא מכשפה. מאלקו מיהר לעזור לסילביה להימלט מהנשף אך נעצר והושלך לכלא. אחרי ימים רבים הגיעה איזבלה לבקר את מאלקו בבית הכלא והבטיחה לו שאם יתחרט על מעשיו ויסכים לשאתה לאישה, ישוחרר. מאלקו סירב, והבין שיוכל לממש את אהבתו לסילביה רק אם יחיו יחד מתחת למים. בעזרתה של סילביה הצליח מאלקו לברוח מהכלא, כשהדוכס וחייליו רודפים אחריהם. כשהגיעו החיילים אל שפת הנהר, נראו בו רק שתי אדוות מים, ועל הגדה נותרה הממחטה שעניקה סילביה לאהובה. לזכר אותו סיפור, מאז ועד היום נוהגות נשות הכפר לרדד את הפסטה שתהיה דקיקה ומרובעת כממחטה, למלא אותה במילוי עדין ולקשור את קצוותיה, בקשר המכונה 'קשר האהבה', Amore'dell Nodo. וכך הגיע לעולם הטורטליני...

העיירה לימוֹנֶה, או בשמה המלא לימוֹנֶה סוּל גארדָה (הנועד להבדילה מעיירה בעלת שם זהה מדרום לטורינו) כלל לא קרויה על שמו של פרי ההדר החמוץ אלא מקורו במילה הלטינית Limen שפירושה "גבול". בסמוך לעיירה עבר לפנים הגבול עם אוסטריה, וכיום עובר כמה ק"מ מכאן הגבול בין מחוז לומברדיה לבין מחוז טרנטינו. אבל מכיוון שאי אפשר למכור לתיירים מגנטים, כדורי שלג, גלויות, שייקים וגלידות בטעם "גבול", עשו תושבי העיירה את המעשה האחראי והמתבקש, והפכו אותה לאימפריית לימונים אזורית. על ההיסטוריה של גידול הלימונים בעיירה תוכלו ללמוד בלימונָׁיָה דֶל קָסטֶל (Limonaia del Castèl), שילוב משונה של מוזיאון ומטע לימונים על צלע ההר. ההסברים קצת טרחניים אבל הביקור משתלם בזכות הנוף לאגם וריח הלימונים הטרי. מעניין גם לבקר במוזיאון התיירות (Museo del Turismo), המתעד את הדרך שבה הפכה העיירה מיישוב חקלאי ליעד תיירותי מבוקש עם סלילת הכביש לגדת האגם. ממגרשי החניה למוזיאון התיירות מומלץ ללכת בטיילת מרקוני (Lungolago Guglielmo Marconi), לגדת האגם. בטיילת תראו מגוון אדניות פרחים ותוכלו ליהנות מהנוף הדרמטי של הצוקים המשתפלים אל האגם לפניכם. הסמטה שמימין למוזיאון מוביל לטור המדרגות שבו מתחילה העלייה אל מטע הלימונים.

פארק סיגוּרְטָה הוא גן בוטני נאה ורחב־ידיים שהוקם ע"י הרוקח קרלו סיגוּרְטָה. אוספי הפארק כוללים ביגוניות, צבעונים, אירוסים, ורדים, צמחי־מים, והכל בינות כרי־דשא רחבי ידיים והנופים הירוקים הסובבים את אגם גארדה. בסמוך לכניסה נמצא גם מבוך צמחיה מאתגר, החביב על ילדים ומבוגרים כאחד. בפארק יש מגוון מקומות לפיקניק וכן פינת חי קטנה. הפארק נאה והשיטוט בו נחמד, אך מחיר הכניסה המשפחתי, במיוחד אם בוחרים להוסיף לו השכרת כלי תחבורה כלשהו (אופניים או רכב גולף) הופך אותו לחוויה יקרה למדי ביחס לתמורה. אם בחרתם לשכור אמצעי תחבורה כלשהו, מומלץ לעשות זאת רק לאחר שתסיימו את ההתארגנות, כי החיוב מתחיל מרגע ההשכרה. שימו לב גם שהמבוך נמצא בסמוך לכניסה, ולכן רצוי לבקר בו לפני שכירת כלי הרכב או אחרי החזרתו. שימו לב: לאופניים המושכרים יש מושב לפעוטות עד גיל שנתיים, אך לא מציעים אופניים לילדים גדולים יותר. אם אתם מטיילים עם אופניים ששכרתם במקום אחר, תוכלו להשתמש בהם בפארק ללא תשלום.

הכביש סְטְרָדָה דֶלָה פוֹרָה ("דרך האפיק"; מסומן במפות כ־SP38) הוא דרך נופית, המטפסת מחופי אגם גארדה אל רמת טְרֶמוֹזינֶה. הדרך מרשימה ביותר, הן מבחינה הנדסית והן בנופים המרהיבים והדרמטיים שהיא מזמנת למבקריה. הכביש נסלל בראשית המאה ה=20 כדרך אספקה לצבא האיטלקי במלחמת העולם הראשונה, ובשנות ה=20 נודע בזכות חברת המכוניות אלפא רומיאו, שערכה בו בדיקות למכוניות המרוץ שלה. הכביש ידוע בפיתוליו החדים, שהובילו רבים לכנות אותו "כביש מקצר חיים" - ועוד שלל תיאורים מבהילים, שהכביש רכש ביושר. הכביש המסוכן אף כיכב בפתיח לסרט |הנטה|קוואנטום של נחמה|סנטה| מסדרת ג'יימס בונד. |תמונה_בטקסט7429| עם זאת, לאחרונה הוחלט כי התנועה בכביש תותר בכיוון אחד בלבד (בעלייה) בין השעות 10:00 ל־19:00 בכל יום (ומה קורה שם בלילה? לאלוהי האיטלקים הפתרונים) - ושינוי זה הפך את הכביש ממקום מסוכן לאטרקציה תיירותית מומלצת ובטוחה יחסית, שעשויה להיות פתיח נהדר לטיול ברמת טְרֶמוֹזינֶה. שימו לב שלמרות האיסור ייתכן שעדיין תיתקלו במכונית או שתיים בכיוון ההפוך, כך שעדיין חשוב להיזהר. תוכלו לפנות לכביש הייחודי הזה מהכביש המקיף את אגם גארדה (SS45), כמה ק"מ מדרום ללימוֹנֶה. בפנייה (שמאלה כשפניכם לכיוון צפון) ניצב שלט ברזל גדול Strada della Forra, ומיד אחריו נכנסים למנהרה. מעט לאחר הפיתול הראשון ימינה, עצרו במפרץ חנייה קטן והיכנסו ברגל למנהרה הקטנה מימין, שם תמצאו מרפסת תצפית נפלאה. אם יתמזל מזלכם, תיתקלו גם במטפסי צוקים שאוהבים לעלות אל רמת טְרֶמוֹזינֶה בדרך שגרתית קצת פחות. חזרו אל הרכב והמשיכו אל פּוֹנטֶה פֶליסי שלצידו מפרץ עצירה קטן ובסמוך לו זורם מפל נאה לאורך כמה אשדים. המשיכו כדקה נוספת ותגיעו אל אחת הנקודות הדרמטיות והמצולמות ביותר של הכביש, שנראית תחילה כמו מנהרה - עד שמסתבר שאלו בעצם שני צוקי סלע הסוגרים על הכביש משני עבריו. |תמונה_בטקסט7428| ביציאה מאותה "מנהרה" תראו משמאל אנדרטה לנהגים שנהרגו בכביש (הם כנראה נסעו כאן בתקופה שהוא היה דו־סטרי). אחרי האנדרטה יש פיצריה שנקראת על שם הכביש; אם תרצו לאכול כאן, זה הזמן להחליט - כי אי אפשר להסתובב ולחזור אחר כך. מיד אחרי הפיצרייה יש מגרש חניה נוסף ולידו אפיק נחל וצמחייה נעימה לעין. זו התחנה האחרונה בכביש, ומכאן ממשיכים בנסיעה רצופה עד רחבת החנייה של העיירה הנאה פּיֶיבֶה די טרֶמוׁזינֶה.