התחילו את המסלול מכיכר דאם. לאחר שהתרשמתם ממוסדות התרבות והבילוי המקיפים את הכיכר, פנו למעבר שנמצא בין הארמון המלכותי לכנסייה החדשה. חצו במעבר חצייה לעבר מרכז הקניות Magna Plaza, מבנה מרשים שמזכיר את הפרלמנט הבריטי והיה במקור בית הדואר של אמסטרדם. כשתגיעו למבנה פנו ימינה ואז שמאלה ברחוב הראשון, Molsteeg, בו המשיכו ישר עד לרחבה שבה ניצב פסל מוּלטאטוּלי. הרחבה מספקת נקודת תצפית נאה על אחת מחגורות התעלות ועל בתי התעלה; חפשו את אחד הבתים הצרים ביותר בעולם (רמז: הוא ממוקם באלכסון מכם, צבוע אדום, וכתובתו Singel 166). המשיכו ישר ברחוב Oude Leliestraat, ופנו שמאלה בתעלה הבאה. זוהי "תעלת האדונים" (Herengracht), שהבתים לאורכה הם פסגת הנדל"ן של העיר מהמאה ה=17 ועד היום. המשיכו ללכת לאורך התעלה היפהפייה, ומדי פעם הביטו למעלה, אל מגוון הגמלונים (הפיתוחים בגגות). ברחוב Wolvenstraat פנו שמאלה בגשר תשעת הרחובות, הקרוי על שם אזור תשעת הרחובות הסמוך - רובע מקסים של חנויות קטנות ומעניינות, גלריות ובתי קפה שכונתיים. המשיכו לאורך הרחוב, וחצו את הרחוב הגדול Niewuezijds Vorrburgwal, הכנסו לסמטה הקטנה Sint Luciensteeg, פנו ימינה במעבר צר והיכנסו מהצד האחורי למתחם של מוזיאון אמסטרדם, שהיה פעם בית יתומים. מצד ימין שלכם היו מתגוררות היתומות ומצד שמאל הבנים. לאחר שהתרשמתם מהבניין וממה שמוצג בו, צאו לכיוון הרחוב Kalverstraat ופנו ימינה. זהו אחד מרחובות הקניות הראשיים בעיר ובדרך כלל עמוס מאוד, פנו ימינה בפנייה הראשונה והכנסו לבֶּחָיינהוֹף (חצר הנזירות). צאו מהמתחם היפהפה לכיכר ספאו (Spui). זוהי הכיכר של האינטלקטואלים- מכאן יצאו הרעיונות החברתיים של דיור ציבורי, אופניים חינם ולגליזציה של סמים קלים, בקצה הכיכר מובילה סמטה צרה ימינה, אל החנות המפורסמת Van Stapele Koekmakerij, שם מוכרים עוגייה אחת בלבד - "העוגייה של אמסטרדם". חזרו לכיכר ופנו ימינה ברחוב Voetboogstraat, שם תוכלו לטעום ב-Vlaams Friteshuis Vleminckx את הצ'יפס הכי טוב בעיר. בקצה הרחוב פנו ימינה, והמשיכו ישר, חצו את הכביש ואת הגשר ופנו שמאלה לשוק הפרחים המפורסם של העיר. בסוף הרחוב של השוק, פנו שמאלה ועברו מתחת למגדל מוּנט. המגדל, שנמצא בטבורה של כיכר מוּנט (Muntplein), היה אחד השערים לעיר בימי הביניים ולאחר מכן שימש כמטבעה; זוהי גם נקודת הסיום של המסלול, ובהמשך הרחוב יש כמה תחנות נוחות של תחבורה ציבורית. אם לא התמלאתם בצ'יפס ובעוגייה, פנו שמאלה והיכנסו למרכז הקניות Kalverpassage. במרכזו ישנה מעלית שתעלה אתכם לקפה=מסעדה Blue, המשקיף לתצפית פנורמית משגעת על העיר.

דרך נפלאה לחוות את הנוף העירוני של אמסטרדם מהמקום שמאפיין אותה יותר מכל - התעלות החוצות את העיר. באמסטרדם יש כ=165 תעלות באורך כולל של כ=75 ק"מ, ובזכות חשיבותן ההיסטורית והתרבותית הן כלולות ברשימת אתרי המורשת עולמית של אונסק"ו. לרשות המבקרים עומד מגוון רחב של טיולי שיט בתעלות, מסירות קטנות ואינטימיות ועד גדולות ומפנקות. ברוב החברות מציעים שיט של שעה בנהר אָמסטֶל ובתעלות הראשיות; מסלול כזה כולל לרוב תצפית על העיר העתיקה, שוק ווטרלו, שבעת הגשרים, תעלת האדונים ובית אנה פרנק. ברוב המקרים מלווה השיט במדריך שמע, ובאחדות מהחברות - גם בעברית. אפשרות אחרת היא לקנות כרטיס ל"אוטובוס תעלות", המאפשר לעלות ולרדת באתרים כרצונכם במשך 24 או 48 שעות. בשני המקרים תזכו לראות מבנים היסטוריים, גשרים יפים ובתי סירה מקסימים, וכדאי לשלוף את המצלמה או הטלפון ולהנציח את נופי העיר. החברה המומלצת לטיולי שיט היא Stromma Boat Tours, שהמעגן הראשי שלה שוכן ברחוב דאמרָק. מאותו מעגן מפליגות גם סירות של כמה חברות נוספות, ול-Stromma יש גם מעגן נוסף מול תחנת הרכבת המרכזית. ניתן לצאת לטיול שיט גם ממעגן ליד שוק הפרחים, בסירות של חברת Rederij P. Kooij. מרבית הסירות מקורות ומחוממות (ולכן זו גם פעילות מצוינת ליום גשום), אבל בשיא הקיץ עדיף לבחור בסירה פתוחה. חשוב לציין שהתעלות עלולות להיות עמוסות למדי, בייחוד בשיא עונת התיירות, ולכן בחודשים אפריל-אוגוסט רצוי להזמין כרטיסים מראש. בכל החברות יציעו לכם גם סוגים אחרים של שיט, בהם שיט פיצה וגלידה, שיט שכולל ארוחת ערב, ועוד. תוכלו להתעדכן באפשרויות באתרי האינטרנט של החברות.

בבניין זה, מאחורי כוננית ספרים תמימה למראה, התחבאו מפני הנאצים שמונה יהודים, ובהם אנה פרנק ומשפחתה. השמונה הסתתרו במקום במשך למעלה משנתיים, ובמהלכם ניהלה הנערה הכישרונית שחלמה להפוך לסופרת יומן שבו כתבה סיפורים קצרים, תיאור יומיומי של חוויותיה בימי המלחמה ואת שאיפותיה לעתיד. באוגוסט 1944 התגלה המחבוא בפשיטה של הנאצים, והשמונה נעצרו ונלקחו למחנות ריכוז. אנה נספתה זמן קצר טרם כניעת הנאצים וסיום מלחמת העולם השנייה, ככל הנראה ממגיפת הטיפוס. עם תום המלחמה נמסר היומן לידי אוטו פרנק, אביה, שהיה היחיד ששרד מבין יושבי המחבוא. אוטו החליט לפרסם את היומן, שהפך תוך זמן קצר את סיפורה הטראגי של הנערה היהודייה מאמסטרדם ליצירה המוכרת בכל בית, ולאחד המסמכים המזוהים ביותר עם השואה. למעלה ממיליון מבקרים מגיעים מדי שנה למוזיאון כדי להכיר מקרוב את סיפורה של אנה פרנק וללמוד על גורל היהודים בהולנד תחת שלטון הנאצים. תערוכת הקבע כוללת את היומן המפורסם בעל הכריכה המשובצת, את חדרי המסתור באגף הסודי שמאחורי כוננית הספרים ואת סיפורם של הסייענים שעזרו למסתתרים. תצוגות מתחלפות (מדי חצי שנה) מתמקדות בסיפורים הקשורים ביומן ובדיירי המחבוא הנוספים. המוזיאון מספק מדריכי שמע בתשע שפות (ובהן עברית) המותאמים גם לילדים. חובה להזמין כרטיסים מראש באתר האינטרנט של המוזיאון בשל התורים הארוכים המשתרכים במקום דרך קבע. |הסיפור|שנתיים בלי לצאת אנה פרנק ומשפחתה נכנסו למחבוא בקיץ ולא יצאו מארבעת החדרים הקטנטנים עד שנתפסו ונשלחו למאסר כשנתיים לאחר מכן. אנה כותבת ביומן: "האמיני לי שאם היית סגורה כשנה וחצי, היה זה די נמאס עלייך. לרכוב על אופניים, לרקוד, לשרוק, לראות את העולם, להרגיש צעירה, לדעת את תחושת החופש – לכל אלה אני מתגעגעת, אך עליי להסתיר זאת". אם החיים שלכם היו משתנים מהקצה לקצה, למה הייתם הכי מתגעגעים? מה נראה לכם הכי קשה כשמתחבאים ככה? מה הדבר הכי חשוב שהייתם לוקחים איתכם?

כיכר דָאם (Dam) הייתה ועודנה הכיכר המרכזית של אמסטרדם. לאורך כל השנה, בגשם ובשמש, ביום ובלילה תמצאו מקומיים ותיירים כאחד הנהנים מבילוי או קניות באחד מהאזורים התוססים ביותר בעיר. במאה ה=13 נבנה במקום הזה סכר שחצה את נהר האמסטל כדי למנוע מ"הים הדרומי" להציף את העיר, ובמהלך מאות השנים שלאחר מכן התקיים כאן שוק עמוס כל טוב. רוכלים רבים מהולנד וממקומות שונים בעולם הגיעו לכאן כדי להציע את הסחורה שלהם: מכרו כאן יין מצרפת, בדים מפולין, עגלים מהחוות המקומיות וחפצים אקוזוטיים שהובאו מיבשות רחוקות. זה היה גם המקום שהסוחרים ההולנדים של תור הזהב רקמו תוכניות, רקחו עסקאות וקבעו את המדיניות שעיצבה את העיר. בשנות השישים של המאה ה=20, הכיכר הייתה ידועה בכמויות היפים שהגיעו לכאן מכל רחבי תבל. אלה השתכנו כאן באוהלים, שרו, ניגנו והוסיפו לצבעוניות שאפיינה את העיר. כיום זה עדיין מקום שוקק חיים: מתקיימים כאן מופעי רחוב רבים, רקדני היפ הופ, זמרים חובבים או להטוטנים יוצאים לקרב על תשומת הלב של הקהל. את הכיכר גם ממלאים "פסלים אנושיים", ורבים נהנים להצטלם עם רובוט, שודד ים או עם דארת' ווידר. פעם בשנה מגיע לונה פארק גדול וממלא את הכיכר בקרוסלות, ביתנים ואפילו גלגל ענק. גם יונים לא חסרות כאן. להקות-להקות הן ממלאות את הכיכר, ומתקרבות לאנשים ללא פחד. רק שימו לב שעל פי חוקי העירייה אסור להאכיל אותן. מסביב לכיכר מבחר גדול של מוסדות תרבות, אתרי בילוי, חנויות ומסעדות, ובקצה הכיכר ניצב היהלום שבכתר- הארמון המלכותי. למרות שהוא כבר לא משמש כביתה של משפחת המלוכה ההולנדית, הבניין המפואר מהמאה ה=17 עדיין מתפקד לעריכת קבלות פנים רשמיות. אם תעמדו עם הגב לארמון תוכלו לראות מצד שמאל את הכנסייה החדשה, המשמשת כיום לאירועים רשמיים של משפחת המלוכה ומארחת לעתים קרובות תערוכות אמנות חשובות. מלפנים, ומעבר לכביש עומדת האנדרטה לזכרון קרבנות מלחמת עולם, מצד ימין, נמצא מוזיאון מאדאם טוסו, מוזיאון יצירות השעווה המפורסם בעולם, ובהמשך האטרקציה "ריפליס- האמינו או לא!", המציגה חפצים ויצורים מוזרים מרחבי העולם. |הסיפור|למה קוראים לאמסטרדם "אמסטרדם"? המקום הזה, כיכר דאם, הוא הוא שנתן לאמסטרדם את שמה. בימינו אנחנו לא יכולים לראות, אבל מתחת לכיכר זורם נהר שנקרא נהר האמסטל. לפני שנים רבות, קומץ איכרים הגיעו להתישב כאן והקימו בקתות קטנות משני צדי הנהר. היו להם קצת חיות בית ומעט גידולים שהתאימו לאדמה רווית המים ליד הנהר. לאחר כמה שנים הם גם הקימו סכר שחיבר בין שתי הגדות. המילה ההולנדית לסכר היא "דאם" (Dam), ועוברי אורח שעברו בסביבה קראו לכפר הקטן "הסכר על נהר האמסטל" או בהולנדית עתיקה: "אמסטל-אֶר-דאם" שהתקצר במשך השנים ל"אמסטרדם". |

ילדים ומבוגרים כאחד ייהנו מהתצוגות האינטרקאטיביות במוזיאון שהיה לאחד המבנים המזוהים ביותר בעיר, כי הוא נראה מרחוק כמו ספינה הנוטה לטבוע אל תוך המים. המוזיאון האינטראקטיבי והמרתק מחולק לחמישה מרחבים (ארבע קומות ומפלס גג), ולוחיות ההסבר בו כתובות בהולנדית ובאנגלית. בנוסף למוצגים מתקיימות בו לעתים הדגמות מרתקות של עקרונות מדעיים. בקומה הראשונה מוזמנים המדענים הצעירים לקחת חלק פעיל בניסויים וללמוד על התפתחות המדע לאורך ההיסטוריה, תוך התנסות בתופעות כמו אור, קול וחשמל. בשנייה, המוקדשת לטכנולוגיה, מתנסים המבקרים בחיפוש פתרונות לבעיית ההצפות בהולנד, בתכנון מבנים כך שיעמדו בכוחות המשפיעים עליהם ובהקמת מערך הפצה לוגיסטי מורכב. בקומה השלישית תתבקשו ללבוש חלוקים לבנים ומשקפי מגן כדי להיכנס למעבדה ענקית שבה תצאו למסע בעקבות המפץ הגדול, כוכבי הלכת והדנ״א, ואילו ברביעית מתמקדים המיצגים בגוף האדם ובגיל ההתבגרות. המפלס החמישי (על הגג) הוא רחבה ציבורית הבנויה בשיפוע, ובה מסעדה, בית קפה ותצפית פנורמית מרשימה על העיר. הרחבה, הפתוחה לכולם ללא תשלום, מספקת מקום מנוחה מושלם בחודשי הקיץ ופזורים בה מוצגים העוסקים באנרגיה מתחדשת ובמקורות אנרגיה חלופיים. פרט למסעדה על הגג יש במוזיאון גם בית קפה, מסעדה נוספת בקומה השנייה וחנות מזכרות מושקעת. בעונה מומלץ לקנות כרטיסים יום או יומיים מראש, בייחוד בימי גשם.

שוק הפרחים על תעלת סינגל הוא ככל הנראה המקום הצבעוני ביותר באמסטרדם, ואחד האתרים הייחודיים בעיר. מכירת הפרחים באזור החלה כבר בשנת 1862, אז הובאה הסחורה הריחנית מהשדות אל הדוכנים באמצעות סירות. כיום הפרחים מגיעים לכאן בדרך היבשה, אולם מרבית דוכני השוק בנויים על גבי רפסודות הצפות על מימי התעלה העתיקה ומשמשות תזכורת לימים עברו. הצבעונים, שמגיעים בשלל צבעים וצורות (ונמכרים בעיקר כפקעות מחוץ לעונת האביב), זוכים למרב תשומת הלב, אולם בין אלפי סוגי הפרחים (והפקעות והזרעים), סביר להניח שתמצאו גם את הזן האהוב עליכם. בשנים האחרונות השתנה תמהיל השוק, שאימץ צביון תיירותי יותר בעקבות העלייה החדה במספר התיירים, וכעת ניתן למצוא בו דוכני מזכרות רבים, חנויות לממכר גבינה ודוכני מזון. חובבי הגינון המתכננים לקנות פקעות ולהביאן ארצה – שימו לב כי תקנות המכס אוסרות על הכנסת תוצרת חקלאית לישראל.

מגדל א'דם (A'dam- קיצור של אמסטרדם), הוא ללא ספק אחת מהאטרקציות התיירותיות המוכרות בעיר. המגדל נבנה בסוף שנות ה=60 ונכנס לשימוש ב=1971 כמשרדי ההנהלה של חברת הדלק הבינלאומית של (SHELL). ב=2009 עזבה חברת של את הבניין והוא עמד מוזנח למדי במשך כמה שנים, עד שנפתח לקהל ב=2016, לאחר שיפוץ של יותר משנתיים. בכניסה יש חנות מזכרות, וכל מבקר מצטלם ויכול לרכוש תמונה על רקע הנוף של אמסטרדם. המעלית, הכוללת אפקטים של אור שמוקרנים על התקרה, היא חלק מהחוויה. התצפית מרהיבה ויש בר נחמד שאפשר לשתות ולאכול בו משהו, ויש עוד המון אטרקציות קטנות, ובראשן הנדנדה הגבוהה באירופה (לה יש לרכוש כרטיס בנפרד). בבניין יש גם בית מלון, משרדים, חללי אירועים ומרכז לחוויות מציאות מדומה (בקומת המרתף). ניתן להגיע אל המתחם בקלות רבה במעבורות ששטות הלוך וחזור מהצד האחורי של תחנת הרכבת המרכזית. השיט נמשך כמה דקות, ובסופו מגיעים לרציף סמוך למגדל. סביב המגדל יש כמה מסעדות, בתי קפה וסופרמרקט. ניתן גם להגיע ישירות ברכב לחניה התת=קרקעית שמתחת למגדל.

הארמון של משפחת המלוכה ההולנדית חולש על כיכר דאם. הארמון נבנה בתור הזהב של הולנד כבית עירייה, כדרך להפגנת כוח ולהצגת חשיבותה ושגשוגה של עיר המסחר התוססת בפני עולם ומלואו. בזמנו היה זה הבניין האדמיניסטרטיבי הגדול באירופה, והוא נתפס כמרשים עד כדי כך שהיו שהכתירו אותו אז בתואר "פלא העולם השמיני". ההולנדים ראו בעצמם ממשיכיה של האימפריה הרומית באירופה, וכדי להדגיש את הזיקה הזו הם בחרו לבנות בסגנון קלאסי. אבן חול צהבהבה בהירה הובאה במיוחד מגרמניה, ופנים הארמון רוצף בשיש. עם השנים, ובעקבות פגעי מזג אוויר, שינה הארמון את צבעו, וכיום, למרות מבצעי ניקיון חוזרים ונשנים, צבעו דומה יותר לאפור מלוכלך. בלב הבניין, באולם האזרחים ובגלריות השיש, ההוד וההדר של תור הזהב עדיין מחזיקים מעמד, ופסלים וציורים של אמנים הולנדים מפורסמים מבטאים את תהילתה של אמסטרדם. בתחילת המאה ה=19, כאשר נפוליאון בונפרטה כבש את העיר, הוא מינה את אחיו לואי נפולאון לשליט המקומי. לואי שינה את פנים הארמון, והתאים אותו לסגנון הצרפתי האופנתי באותה תקופה. כשחזרה משפחת המלוכה ההולנדית לשלטון היא קיבלה את הארמון במתנה, וב=200 השנה האחרונות הוא משמש לקבלות פנים רשמיות ולטקסים מלכותיים. חלק גדול מהארמון פתוח לקהל בימים שבהם אין אירועים רשמיים. שימו לב: קניית כרטיסים אפשרית ראש בלבד, באתר האינטרנט של הארמון. |הסיפור|הארנב של הולנד דמיינו לעצמכם את האירוע: עומד לו לואי נפוליאון, השליט החדש של העיר, על מרפסת מוזהבת שבנה במיוחד לכבוד אירוע ההכתרה שלו. הוא מעיף מבט על אלפי ההולנדים שנאספו בכיכר כדי לראות את מלכם הזר, החדש. לואי השקיע הרבה בשבועות האחרונים ביצירת רושם, בשיפוץ ובשינוי של הארמון החדש שלו. הוא הביא מצרפת שטיחים מהודרים, כיסאות מפוארים, נברשות וכלי כסף. כל מבוקשו כעת הוא שנתיניו החדשים יכירו בגדולתו. לכבוד הטקס שינן לואי הצרפתי חזור ושנן משפט בהולנדית שפירושו: "אני המלך של הולנד". סוף סוף הגיע הרגע הגדול. לואי מכריז בקול גדול את המשפט שעליו התאמן. אלא שלמרבה הצער מבטאו הצרפתי משבש את המילים: המילה ההולנדית ל"מלך" היא "קוֹנינג", אך כשהוא מבטא אותה היא נשמעת כמו "קוֹנָיין"- ארנב, בהולנדית. "אני הארנב של הולנד!", קורא לואי שלוש פעמים בקול רם, וכל הקהל פורץ בצחוק גדול. מאותו הרגע ועד סוף שלטונו הקצר (שנמשך 10 שנים בלבד) כונה לואי נפוליאון "הארנב של הולנד".

מוזיאון השעווה "מאדאם טוסו" חייב את שמו למארי טוסו, פסלת שעווה פריזאית שהציגה פסלי שעווה כבר בסוף המאה ה=18. הטרנד מצא חן בעיני מפורסמים רבים של התקופה (כמו בנג'מין פרנקלין וז'אן ז'אק רוסו) שביקשו שתפסל את דמותם. כ-50 שנה לאחר מכן נפתח הסניף הראשון של המוזיאון בלונדון. כיום זוהי רשת של מוזיאונים בערים מרכזיות בעולם, מבנגקוק והונג קונג ועד ברלין ואמסטרדם, כשבכולם האטרקציה המרכזית היא האפשרות להצטלם עם בובות שעווה של בדמותם של מפורסמים ומפורסמות - מדמויות היסטוריות ומנהיגים פוליטיים ועד זמרים, שחקנים וסלבריטאים - כשבכל ארץ נבחרות דמויות המתאימות לרוח המקום, וכן בובות של גיבורים היסטוריים או פוליטיקאים מקומיים, שלא תמיד מוכרות לקהל הישראלי. במוזיאון ההולנדי מככבים פסלי משפחת המלוכה ההולנדית, וגם -להבדיל - אנה פרנק. חלק אחד של המוזיאון מוקדש לבובות שעווה של גיבורי-על כמו האלק, לוקי או ת'ור, באחר תוכלו לפגוש את בני דמותם של ברק אובמה, אנגלה מרקל או נלסון מנדלה ומבחר נציגים מעולמות הספורט, האמנות והמוזיקה כמו גם פסליהם של אנשי תרבות ומדע בהיסטוריה האנושית. קחו בחשבון שרבים מהפסלים מותאמים לקהל ההולנדי ומציגים דמויות מקומיות וכן שבעונת התיירות המוזיאון פופולרי מאוד ולכן כדאי לקנות כרטיסי אונליין מראש.