אוטרכט היא העיר הרביעית בגודלה בהולנד ובעלת היסטוריה מעניינת, פארקים יפים, קניות לרוב והמון פינות חמד. באוטרכט יש פחות תיירים מאשר באמסטרדם, מה שעושה את חווית הביקור בה לנעימה יותר, פחות תורים במסעדות ובאטרקציות ויותר אינטרקציה עם המקומיים. בימי הביניים אוטרכט הייתה העיר החשובה ביותר בצפון הולנד. היא קיבלה זכויות עירוניות כבר במאה ה=12. אוטרכט הייתה העיר בה ישב הבישוף המקומי ומי ששלט בעיר ובכל האזור במשך מאות בשנים הייתה הכנסייה הקתולית. מהמאה ה=16 הוגבל כוחם של הבישופים והקיסר קרל החמישי מספרד הפך לשליט האזור. הוא בנה ביצורים ומבצר גדול על מנת לשמור על הסדר בעיר, אך זה לא נשמר לזמן רב. בסוף המאה חתמו שבעה מחוזות מצפון ארצות השפלה על ברית אוטרכט, לאיחוד כוחות נגד ספרד. ברית זו שהיוותה את הבסיס לצד ההולנדי במלחמת שמונים השנים, מסמלת את ראשית המדינה ההולנדית. במאה ה=19 ועם המהפכה התעשייתית הפכה אוטרכט לעיר חשובה יותר - מרכז תחבורה ורכבות והתרחבה מעבר לגבולותיה בימי הביניים. בזכות מיקומה במרכז הולנד נוח להגיע לאוטרכט. נסיעה ברכבת מאמסטרדם לוקחת כחצי שעה וברכב פרטי כשעה. חלקה העתיק של אוטרכט הפך אטרקציה בפני עצמו בזכות המבנים העתיקים, שנבנו עוד בתקופת ימי הביניים ובשאר חלקיה של העיר אפשר למצוא מבחר עצום של מקומות חביבים, שאפשר לשלב במהלך הביקור. על העיר העתיקה של אוטרכט חולש מגדל הקתדרלה המשקיף לנוף מרהיב וצמודה אליו קתדרלת סינט מרטין, שכדאי לבקר בגינה המקסימה שלה, פָּנדהוֹף (Pandhof van de Dom). בעיר יש גם שני מוזיאונים מעניינים למשפחות: מוזיאון הרכבות, אתר חובה לחובבי כלי התחבורה, הממוקם בתחנת רכבת עתיקה; ומוזיאון תיבות הנגינה הקטן והמקסים, שיקסום לא רק למתעניינים במוזיקה.

על גדות נהר ה|הנטה|זָאאן|סנטה| הגדול והרחב נמצא אחד הכפרים היפים ביותר בהולנד המכונה גם "כפר טחנות הרוח". זאנסֶה סכָאנס הוא כפר משוחזר ובו בתים קטנים וציוריים צבועים בירוק, תעלות מעוטרות בגשרי עץ יפהפיים, ברבורים, ברווזים ועוד חיות משק ידידותיות. הכפר החל דרכו ככפר אמנים בתחילת שנות ה-60. זו הייתה תקופה של פיתוח בהולנד, ומבנים עתיקים, שעמדו בדרכה של תנופת הבנייה, נהרסו. אנשים בעלי מודעות היסטורית ניסו להציל את המבנים ולרכז אותם במקום אחד. לאחר שהביאו אותם למקום, המשיכו בשחזור גם לשימוש המקורי: תוך לימוד האופן בו נעשו המלאכות השונות בהיסטוריה של האזור, נפתחו בתי עסק שפעמים רבות גם מציעים הדגמות, ומשום קרבתו לאמסטרדם הפך הכפר למוקד תיירות הומה. לפני הכניסה לכפר תוכלו לצפות עליו ועל השדות לידו ממגדל תצפית הסמוך לחלקו האחורי של מגרש החניה. לאחר הכניסה מצד שמאל תראו את בית המלאכה לקבקבי העץ, שסימן ההיכר שלו הוא נעל עץ צהובה גדולה שרואים מרחוק. כדאי מאוד להכנס להתרשם ולצפות בתהליך ההכנה של הקבקבים ההולנדים האופיינים. בהמשך אפשר לבקר בחוות הגבינות קתרינה (Kaasmakerij Catharina Hoeve) אם ויתרתם על ביקור מיוחד באחת מהחוות האחרות או להתרשם ממוזיאון האפייה השוכן בבית מאפה ישן משנת 1650. ייחודו האמיתי של המקום (פרט לשם אותו ישראלים מתקשים לבטא), הוא באוסף טחנות הרוח שנמצא כאן. בעבר היו רק באזור הזה כ1000 טחנות רוח תעשתייות, ועכשיו ניצבות כאן מספר טחנות, שלכל אחת מהן יעוד אחר: יש טחנה לטחינת תבלינים (Specerijmolen De Huisman) כגון פלפל וחרדל, שם תוכלו לקנות מהתוצרת המקומית, וטחנת מנסרה (Houtzaagmolen Het Jonge Schaap) שם מפעילה הרוח מסורים גדולים המנסרים גזעי עצים לקורות שבהן היו משתמשים לבניית הספינות ההולנדית הגדולות. מומלץ להיכנס לטחנה ולצפות בפעולתה. הטחנה המעניינת ביותר, שבה תוכלו לצפות מקרוב במנגנון, היא טחנת דֶה קאט, שנועדה למיצוי צבע ופיגמנטים מאבנים. בכפר פזורים מספר מזנונים ובתי קפה, וליד הכניסה תמצאו מסעדת פנקייקים הולנדיים ובה גם כריכים, מרק וגלידות. הכפר גם גדוש חנויות מזכרות ומתנות, ויש גם חנות נהדרת למוצרי בוטנים ושוקולד בשם Blik op de Zaan.

דרך נפלאה לחוות את הנוף העירוני של אמסטרדם מהמקום שמאפיין אותה יותר מכל - התעלות החוצות את העיר. באמסטרדם יש כ=165 תעלות, שאורכן הכולל כ=75 ק"מ, ובזכות חשיבותן ההיסטורית והתרבותית הן מוגנות במסגרת אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. לרשות המבקרים עומד מגוון רחב של טיולי שיט בתעלות, מסירות קטנות ואינטימיות ועד גדולות ומפנקות. ברוב החברות מציעים שיט של שעה בנהר אָמסטֶל ובתעלות הראשיות; מסלול כזה כולל לרוב תצפית על העיר העתיקה, שוק ווטרלו, שבעת הגשרים, תעלת האדונים ובית אנה פרנק. ברוב המקרים מלווה השיט במדריך שמע, באחדות מהחברות - גם בעברית. אפשרות אחרת היא לקנות כרטיס ל"אוטובוס-תעלות", המאפשר לעלות ולרדת באתרים כרצונכם במשך 24 או 48 שעות. בשני המקרים תזכו לראות מבנים היסטוריים, גשרים יפים ובתי סירה מקסימים, וכדאי לשלוף את המצלמה או הטלפון ולהנציח את נופי העיר. החברה המומלצת לטיולי שיט היא Stromma Boat Tours, שהמעגן הראשי שלה שוכן ברחוב דאמרָק. מאותו מעגן מפליגות גם סירות של מספר חברות נוספות, ול-Stromma יש גם מעגן נוסף מול תחנת הרכבת המרכזית. ניתן גם לצאת לטיול שיט ממעגן ליד שוק הפרחים, בסירות של חברת Rederij P. Kooij. מרבית הסירות מקורות ומחוממות (ולכן זו גם פעילות מצויינת ליום גשום), אבל בשיא הקיץ עדיף לבחור בסירה פתוחה. חשוב לציין שהתעלות עשויות להיות עמוסות למדי, בייחוד בשיא עונת התיירות, ולכן בחודשים אפריל-אוגוסט רצוי להזמין כרטיסים מראש. בכל החברות מצייעים גם סוגים אחרים של שיט, בהם שיט פיצה וגלידה, שיט עם ארוחת ערב ועוד. ניתם להתעדכן באפשרויות באתרי האינטרנט של החברות.

הוֹחֶה פֶלוּאֶה (מילולית "הפֶּלוּאָה הגבוה"), הפארק הלאומי הגדול ביותר בהולנד, שוכן בלבו של חבל ה|הנטה|פֶּלוּאָה (velowe)|סנטה| - אזור מיוער במרכז הולנד, המתאפיין בגבעות נמוכות שנוצרו כתוצאה מתנועת קרחונים. כשליש משטח הפארק סגור למבקרים לטובת חיות הבר ושמירה על הסביבה הטבעית, אבל בשאר חלקיו אפשר ומומלץ לבקר. הפארק הוקם על קרקע פרטית שהיתה בבעלותם של אָנטוֹן והלנה קרוּלֶר מוּלֶר - הוא איש עסקים עשיר, היא אספנית אמנות נלהבת. השניים רכשו את הקרקע כאחוזת ציד פרטית ואז שחררו ברחבי השטח איילים, כבשי בר וחזירי בר, טיפחו את הטבע הפראי ואף הקימו בית אירוח מפואר. בשנות ה=30 של המאה הקודמת נקלעו בני הזוג לקשיים כלכליים ומכרו את שטח האחוזה ואת אוסף האמנות המפואר שלהם למדינה, בתנאי שהאוסף יוצג במוזיאון בלב הפארק הלאומי שיוקם בשטח האחוזה - וכך היה. האטרקציה העיקרית למשפחות בפארק היא רכיבה על אופניים בשבילים השלווים, שאורכם הכולל יותר מ=40 ק"מ והם נפרדים מהכבישים ומשבילי ההליכה ומיועדים לאופניים בלבד. ברחבי הפארק - בפרט ליד מגרש החניה של מרכז המבקרים וכן בכל אחת מהכניסות - פזורים מאות זוגות אופניים לבנים, אותם אפשר פשוט לקחת, לצאת לדווש בשבילים ולהחזיר מתי שתרצו. יש מגוון אןפניים למבוגרים, רובם עם כיסאות לילדים, וכן אופני ילדים במספר גדלים. אופניים מיוחדים (אופני טנדם למבוגר וילד, אופניים עם נגרר וכד') תוכלו לקבל מהעובדים ליד לשכת המידע. בלשכת המידע עצמה תוכלו לקנות מפה של מסלולי ההליכה והאופניים בפארק; למשפחות מומלץ מסלול מס' 1, שאורכו כעשרה ק"מ. אם תוותרו על האופניים (לא כדאי!) תוכלו גם לטייל עם רכב בכביש החוצה את הפארק ולאורכו נקודות תצפית וחניונים נוחים, ויש גם מספר מסלולי הליכה ומסלולים לרכיבה על סוסים. מטעמי שמירת טבע אסור למטיילים לרדת מהשבילים המסומנים. פרט לטבע עצמו יש בפארק מספר אטקרציות מרתקות, בראשן מוזיאון קרוּלֶר מוּלֶר, שם מוצג האוסף הפרטי של בעלי הקרקע המקוריים, המוזיאון מרוחק רק ק"מ וחצי מלשכת המידע ונגיש בקלות ברגל, ברכב או באופניים. ליד לשכת המידע יש מסעדה ומגרש משחקים גדול ובצמוד שוכן המוזיאון לחיים מתחת לאדמה, שהכניסה אליו כלולה במחיר הכניסה לפארק. בבקתת הציד על שם הוּבֶּרטוּס הקדוש, בית האירוח של האחוזה המקורית, ניתן לבקר רק במסגרת סיור מודרך, בהזמנה מראש. לפארק יש שלוש כניסות - אוֹטֶרְלוֹ, הוּנְדֶּרְלוֹ ושְׁחַרְסְבֶּרְחֶן - ובכל אחת מהן מוכרים את כרטיסי הכניסה וניתן גם לחנות (בתשלום נוסף) ולקחת אופניים. עם זאת, רוב המבקרים מעדיפים להיכנס לפארק ברכב, לחנות סמוך למוזיאון או למרכז המבקרים ולהמשיך ברגל או באופניים. זהו הפארק הלאומי היחיד בהולנד שבו גובים דמי כניסה. התשלום מקנה שימוש חופשי באופניים וכניסה למוזיאון לחיים מתחת לאדמה, אבל הביקור במוזיאון לאמנות והסיור בבקתת הציד כרוכים בתשלום נוסף.

טירה יפהפיה, שמורה בצורה יוצאת דופן, שמקורה בימי הביניים. הטירה הוקמה ב=1296 בידי הרוזן פלוריס החמישי, שפיתח את האזור אבל לבסוף נכלא בטירה ואף נרצח בקרבתה. היא נהרסה ושופצה מספר פעמים, ובמאה ה=17 הייתה לביתו של אחד מגדולי אנשי הרוח הההולנדים, פ.כ. הוֹפט - משורר, מחזאי והיסטוריון שאירח בטירה דמויות חשובות מתנועת ההשכלה ההולנדית. סיפורי חייהם של אישים אלה, האורחים שביקרו בטירה האגדית, והשומרים שהגנו עליה ממחישים את ההיסטוריה ההולנדית המסורת העממית, והרהיטים והחפצים בטירה נשמרו טוב כל כך עד שכמעט ונדמה שבכל רגע יתעוררו תושביה וייכנסו לחדר. מחיר הכניסה כולל שני סיורים מודרכים באמצעות מדריך שמע. הראשון הוא "מסלול האבירים" הכללי יותר, שנוגע בכל תולדות הטירה ומוצע במגוון שפות, בהן עברית (התרגום לא מושלם אבל עושה את העבודה). השני הוא "מסלול מגדלי השמירה", המיועד לילדים ומתמקד בדרכים להגנה על הטירה - החפיר, הביצורים, חרכי הירי ועוד. מסלול זה מוצע רק באנגלית ובהולנדית, אבל אם יש לכם זמן מומלץ מאוד ללכת גם לאורכו (ולתרגם לילדים אם צריך). ניתן גם לרכוש משחק "חפש את המטמון" באנגלית, המיועד לילדים בגילאי 6-11, במחיר 2 אירו למשתתף. לאחר ההליכה בטירה מומלץ מאוד גם לבקר בגנים, שעוצבו לראשונה במאה ה=17 ושימשו הן למטרות דקורטיביות והן לאספקת ירקות, פירות ועשבי תיבול לשולחנם של בעלי הטירה. הגנים הם מקום נפלא ליהנות ולהירגע, ואפשר גם לסרוק במקום קוד QR ולהוריד מדריך לגנים לטלפון החכם שלכם. סביב המבצר משתרע נוף מקסים וניתן לטייל באזור - רק שימו לב לשעת הסגירה, כדי שלא תחמיצו את נעילת השערים. בטירה יש קפטריה קטנה וליד הגנים גם בית קפה נחמד. לעתים מתקיימים כאן פסטיבלים בנושאים היסטוריים וכן תערוכות אמנות. |הסיפור|מי רוצה להפוך לאביר הולנדי אמיתי כמו בימי הביניים? ההכשרה שלכם מתחילה בגיל שבע. זה בדיוק הגיל הנכון להתחיל ללמוד איך נלחמים בחרב, אבל גם דברים שימושיים אחרים כמו נימוסי שולחן, רכיבה על סוס, לקרוא ולכתוב. אם תמלאו את כל חובותיכם בהצלחה בגיל 14 תקבלו את המגן הראשון שלכם. הוא מסמל שאתם כבר מספיק גדולים להלחם. ב-10 השנים הבאות עליכם להוכיח את עצמכם: האימונים כוללים הרבה אימוני כושר גופני אבל גם יכולות אחרות כמו לנגן ולשיר. פלוריס החמישי, הרוזן שגר כאן, הצליח במשימות והוכתר כאביר בגיל 24. בגיל הזה הוא קיבל חרב משלו, ארכובות לנעליים ושיריון ששקל בערך 25 קילו (כמו ילד בן שמונה). במסיבת החניכה הוא קיבל, פרט לאות האבירות, גם אגרוף לפנים: זה היה הסימן המוסכם לכך שהוא לא צריך להסתנוור מהמעמד החדש ולזכור שיש לו גם חובות. אז קדימה, אפשר להתחיל להתאמן, ואולי בגיל 24 תקבלו... אגרוף לפנים.

הכפר ווֹלֶנדָם הוא, כפי הנראה, כפר הדייגים המפורסם ביותר בהולנד. זהו כפר בעל היסטוריה עשירה ותרבות ייחודית הממוקם על ימת אייסל. ווֹלֶנדָם היה כפר קתולי באזור פרוטסטנטי ושמר לאורך ההיסטוריה על בדלנות ועצמאות. עד לפני זמן לא רב היו מתאספים בסופי שבוע באזור הנמל, רבים מתושבי הכפר בלבוש המסורתי האופייני לכפר הזה בלבד. ספינות וסירות דייג היו מגיעות עמוסות שלל למרינה, בשעה שמעל הים להקת שחפים צווחים והמסחר בדגים התנהל ביד רמה. בתי הקפה היו מלאים בהולנדים מחייכים, שלוגמים את הבירה שלהם ומאזינים למוזיקה עממית אותה ניגנו להקות מקומיות מהכפר, שבאופן יוצא דופן גם התפרסמו בכל הולנד. עד היום שומרים בני הכפר על נאמנות ורבים מהם, כולל אלו שעזבו עושים את הקניות רק כאן, יוצאים לבלות או במקרה הצורך שוכרים רק בעלי מקצוע מקומיים. בנוסף, וולנדם הוא כפר מוכר וידוע ביופי, סדר וניקיון שבו. לפי הנוהג ברבים מהכפרים ההולנדים, גם כאן, הבתים מצויידים בחלונות גדולים, רחבים ומצוחצחים, דרכם ניתן להתבונן בפנים הבית שהוא גם מצוחצח מוסדר ונקי. על אדן החלון, כמו בתצוגה, מניחים התושבים חפצי נוי או עציצים בסדר מופתי וכל צד הוא תמונת מראה מדוייקת לצד השני. מקצה מגרש החניה רדו במדרגות שבסופן מתגלה במלוא הדרה ימת אייסל, שההולנדים מכנים הים הדרומי. פנו ימינה ולכו לאורך החוף עד שתגיעו לנמל המשופע בבתי קפה וחנויות. חנויות המזכרות סביב הנמל נמנות עם הזולות ביותר בהולנד; באחדות מהן מציעים את האפשרות להצטלם בלבוש מסורתי - פעילות חביבה על משפחות. כדאי גם לרדת מהרחוב הראשי לכיוון המבוך של סמטאות הכפר ולהתרשם מהבתים הציוריים. אם הולכים לארוך הנמל אפשר לעצור להתרשמות ואולי גם לארוחה קלה במלון ספָּנדֶר, שבעבר איפשר לאומנים להתארח תמורת תמונות פרי מכחולים, וכיום מציג את אותן יצירות אמנות בלובי ובמסעדה. אם אתם אוהבים אוכל רחוב כדאי לנסות בחנות Hollandse Markt Volendam את ה|הנטה|פּוֹפֵרטיֵס (poffertjes)|סנטה|, פנקייקים קטנים עם חמאה ואבקת סוכר. חובבי הדגים ישמחו לגלות לאורך הנמל דוכנים קטנים המציעים דג מטוגן הנקרא קיבלינג, הרינג וצלופחים מעושנים. קחו בחשבון שאזור הנמל הוא יעד מאוד פופולרי, ובימי שמש בעונה עלול להיות צפוף. בחנות קטנה ברחוב הנמל, שגם מציעה אפשרות להצטלם בבגדים מסורתיים, נפתחה לאחרונה אטרקציה מיוחדת במינה – חווית וולנדם זוהי הדמיה של מציאות וירטואלית המציגה את השיטפון הגדול בשנת 1916 והיא מומלצת ביותר. מהרציף באותו רחוב גם יוצאות הסירות של Marken Express אל האי מארקֶן. בכפר יש גם מוזיאון מקומי אבל הוא פחות מלהיב.

פארק הקופים המקסים ביערות של לב הולנד הוא בעצם גן חיות ענקי, המתמקד בעיקר בקופים ובקופי=אדם (פרימאטים). מוקד המשיכה הייחודי כאן הוא שכמחצית מ=300 הקופים בפארק מסתובבים חופשי מחוץ לכלובים, על גשרי חבלים מעל השבילים ואף בשבילים עצמם, בין המבקרים. כללי ההתנהגות בפארק קובעים שאסור לגעת בקופים או להאכיל אותם, אבל אף אחד לא סיפר לקופים שאסור לגעת במבקרים, ואחדים מהם עשויים לקפוץ לכם על הכתף או להתרוצץ בין הרגליים. הקרבה הבלתי אמצעית לבעלי חיים מקסימים ומבדרים אלה היא חוויה נהדרת לילדים. עניין נוסף מספק מסלול הליכה בצמרות העצים שמאפשר לילדים להרגיש כמו קופים. הפארק גם תומך בקרן למיזמי שימור והגנה על קופים בסביבתם הטבעית. בשטחו העצום של הפארק פזורים גם אזורי משחקים, לוחות מידע אינטראקטיביים, ספסלים למנוחה ומבחר מזנונים ומסעדות. בחלק מהמתחמים ניתן לצפות בשעות מסוימות בהאכלה של הקופים (תוכלו לקבל מידע על כך בקופות). מומלץ מאוד לשים את כל הציוד שלכם בתיקים סגורים היטב; חפצים שיונחו מתחת לעגלת ילדים או בתיק גב לא סגור עלולים להילקח לצמרות העצים. בכניסה מחלקים תיקים מתאימים למקרה הצורך. כדי להגיע לפארק מהחניה, חצו את הכביש, היכנסו לפארק העירוני Berg & Bos ולכו לאורך שביל הגובל באגם המלאכותי, על פי השילוט (הכולל גם עובדות מרתקות על קופים). חשוב לציין שחלק ממוקדי העניין נסגרים כחצי שעה עד שעה לפני הסגירה הרשמית.

המוזיאון הפתוח ההולנדי הוא מוזיאון המוקדש לתולדות הולנד ולתרבות ההולנדית. רובו של המוזיאון הוא חיצוני וחלקו נמצא בתוך מבנה. הוא הגדול והמפורסם מכשלושים מוזיאונים פתוחים ברחבי הולנד ועם יותר מחצי מליון מבקרים בשנה הוא המוזיאון המתוייר ביותר בהולנד מחוץ לאמסטרדם. המוזיאון מציג את החיים, המלאכות, הבילוי והמסורת של הולנד לאורך ההיסטוריה. כל אלה מתוארים על בסיס מבנים מקוריים שהועברו לשטח המוזיאון ממקומות שונים ברחבי הולנד. ובחלקם, מקבלים עובדי המוזיאון, לבושים כמו התושבים המקוריים, את המבקרים ומדגימים מלאכות מסורתיות. בין היתר, תוכלו לראות טוחן, נפח, בית דפוס, ויצור נייר. פעילויות מיוחדות מאורגנות לרוב במהלך סופי השבוע, כגון: נגינה בתיבות נגינה, קציר שיפון, דיש תבואה, חריש עם סוסים ויריד שעשועים מסורתי. המוזיאון הוקם בתחילת המאה ה=20 במטרה לתאר ולשמר את המסורת ההולנדית שנעלמת עם המודרניזציה והוא קלט מבנים רבים עם חשיבות היסטורית מרחבי המדינה שעמדו לפנות מקומם לבנייה מודרנית. המוזיאון נפגע במהלך מלחמת העולם השנייה מהפצצות והבתים המשוחזרים שימשו מקלט לפליטים שנמלטו מארנהם בעקבות הקרבו הכבדים שהתרחשו בה. בחלקו הסגור של המוזיאון יש תערוכה מיוחדת שמציגה את "הקנון של הולנד" זהו סיכום ההיסטוריה של הולנד ב 50 רגעי מפתח לאורך ההיסטוריה. התערוכה היא אינטראקטיבית ומודרנית אך מכוונת בעיקר לדוברי הולנדית. ניתן לנסוע בשטח המוזיאון על קו הרכבת החשמלית העתיקה שעוצרת בתחנות שונות. יש בשטח המוזיאון מגרש משחקים נחמד וחווה חקלאית לילדים בה הם יכולים לטפס על טרקטורים, לשאוב מים, לחלוב דגם של פרה ועוד. רוב המבקרים מקדישים למוזיאון יום שלם, אך ניתן לשלבו גם עם אטרקציות אחרות באזור.

בבניין זה, מאחורי כוננית ספרי תמימה למראה, התחבאו מפני הנאצים שמונה יהודים במסתור סודי. השמונה, ובהם אנה ומשפחתה הסתתרו במקום במשך למעלה משנתיים, במהלכם ניהלה הנערה הכישרונית שחלמה להפוך לסופרת את יומנה ובו סיפורים קצרים, תיאור יומיומי של חוויותיה בימי המלחמה, ושאיפותיה העתידיות. באוגוסט 1944 נתגלה המחבוא בפשיטה של הנאצים והיושבים בו נעצרו ונלקחו למחנות ריכוז. אנה מצאה את מותה זמן קצר טרם כניעת הנאצים, ככל הנראה ממגיפת הטיפוס. עם תום המלחמה נמסר היומן לאוטו פרנק, אביה של אנה שהיה היחיד מבין יושבי המחבוא ששרד את המלחמה. אוטו החליט לפרסם את היומן, שהפך תוך זמן קצר את סיפורה הטראגי של הנערה היהודייה מאמסטרדם ליצירה המוכרת בכל בית, ולאחד המסמכים המזוהים ביותר עם השואה. למעלה ממיליון מבקרים מגיעים מדי שנה למוזיאון כדי להכיר מקרוב את סיפורה של אנה וללמוד על גורל היהודים בהולנד תחת שלטון הנאצים. תערוכת הקבע כוללת את היומן המפורסם בעל הכריכה המשובצת, חדרי המסתור באגף הסודי שמאחורי כוננית הספרים וסיפורם של הסייענים שעזרו למסתתרים. תצוגות מתחלפות (מדי חצי שנה) מתמקדות בסיפורים הקשורים ביומן ובדיירי המחבוא הנוספים. המוזיאון מציע מדריכי שמע בתשע שפות (ובהן עברית) המותאמים גם לילדים. חובה להזמין כרטיסים מראש באתר האינטרנט של המוזיאון בשל התורים הארוכים שהיו המשתרכים במקום דרך קבע. |הסיפור|שנתיים בלי לצאת אנה פרנק ומשפחתה נכנסו למחבוא בקיץ ולא יצאו מארבעת החדרים הקטנטנים עד שנתפסו ונשלחו למאסר כשנתיים לאחר מכן. אנה כותבת ביומן: "האמיני לי שאם היית סגורה כשנה וחצי, היה זה די נמאס עלייך. לרכב על אופניים, לרקוד, לשרוק, לראות את העולם, להרגיש צעירה, לדעת את תחושת החופש – לכל אלה אני מתגעגעת אך עליי להסתיר זאת.". אם החיים שלכם היו משתנים מהקצה לקצה, למה הייתם הכי מתגעגעים? מה נראה לכם שהכי קשה כשמתחבאים ככה? מה הדבר הכי חשוב שהייתם לוקחים איתכם?