גרוֹסגלוֹקנֶר הוֹכאָלפֶּנשטראסֶה (Großglockner-Hochalpenstraße), החוצה את הפארק הלאומי הוֹהֶה טָאוּאֶרן (Nationalpark Hohe Tauern), נמנה עם הכבישים הנופיים המרשימים ביותר ברכס האלפים. הדרך היתה ידועה כבר לקֶלטים הקדמוניים ושימשה נתיב סחר חשוב בימי הביניים. היא קרויה על שמו של ההר הגבוה ביותר באוסטריה, גרוֹסגלוֹקנֶר (Großglockner; 3798 מ'), המתנשא מעליה ונשקף ממספר נקודות תצפית לאורכה. הדרך העתיקה נסללה באספלט בשנים 1930-35, בין השאר במטרה לספק עבודה לאלפי המובטלים באוסטריה באותה תקופה. הדרך הנופית היא קטע מתוך כביש B107, המוביל מהעיירה בְּרוּק (Bruck) לכיוון דרום; החלק העובר בפארק (וכרוך באגרה) מתחיל כ־13 ק"מ מדרום לבּרוּק ומסתיים 30 ק"מ אחר כך, סמוך לעיירה הָייליגֶנבְּלוּט (Heiligenblut). כשבעה ק"מ לאחר תחילתו עובר הכביש דרך מטבח המכשפה (Hexenküche), אזור של תצורות סלע משוננות שנוצרו כתוצאה ממפולת סלעים פרהיסטורית. בהמשך הכביש ממשיך לטפס מעלה, עובר בעשרות עיקולים חדים ומשקיף על פסגות מושלגות, על אגמים אלפיניים ועל מרחבי מרעה מוריקים. בנקודה הגבוהה ביותר (2504 מ') הוא נכנס לחבל קרינתיה (Kärnten) ומשם יורד אל העמק; שישה ק"מ אחר כך מתפצל ממנו כביש צדדי אל קרחון פּאסטֶרצֶה (Pasterze), הנחשב חלק בלתי נפרד מהמסלול. לאורך הכביש נקבעו 12 "תחנות" ובהן מגוון מוקדי עניין – נקודות תצפית, תצוגות בנושאים הקשורים לכביש ולאזור, נקודות מוצא למסלולי הליכה, מתקנים לילדים ועוד (ראו פירוט להלן). התחנות ממוספרות מצפון לדרום, וזהו גם הכיוון הפופולרי יותר לנסיעה בכביש, בגלל ריכוז האטרקציות מצפון לגרוֹסגלוֹקנֶר. פניהם של רוב הנוסעים בכביש מועדות אל מרכז המבקרים של הקרחון הגדול ביותר באוסטריה (תחנה מס' 11), אבל בסוף הקיץ, כשהכביש עמוס והקרחון אפור ו"מלוכלך", אפשר בהחלט לוותר עליו ולהסתפק בנופים מהכביש עצמו. מומלץ לעצור בכמה תחנות לאורך הדרך, ולו כדי שגם הנהגים יוכלו ליהנות מהנוף. כביש גרוֹסגלוֹקנֶר פתוח רק בחודשי הקיץ (מאי-תחילת נובמבר) והנסיעה בו כרוכה בתשלום. אגרת הנסיעה מקנה גם כניסה חופשית לאתרים ולתצוגות לאורך הדרך. הכביש נמנה עם אתרי התיירות הפופולריים ביותר באוסטריה (מאז פתיחתו עברו בו כ־50 מיליון תיירים), ולכן עלול להיות פקוק וצפוף בחודשי הקיץ; מומלץ לצאת מוקדם כדי להספיק לראות כמה שיותר לפני הפקקים. בכניסה תקבלו מפה ובה פירוט של התחנות לאורך הכביש. חשוב להצטייד בבגדים חמים, כי הטמפרטורה בגבהים עלולה להיות מעלות בודדות מעל האפס גם בשיא הקיץ. בימים גשומים וסוערים, וכן בתחילת העונה ובסופה, מומלץ לברר מראש את מצב הכביש (בטלפון או באתר האינטרנט). |המסגרת|התחנות בכביש גרוֹסגלוֹקנֶר פּיפְקאר (Piffkar; 1620 מ') – בביתן השומר העתיק יש תצוגת קבע העוסקת בתולדות הכביש וכן תערוכות מתחלפות מגוונות. במקום גם מגרש משחקים נחמד לילדים (העוסק במים ובחיפוש זהב) ושביל קצר (חצי שעה הליכה) שלאורכו שלטי הסבר על הצמחייה ועל הציפורים באזור. הוֹכְמָייס (Hochmais; 1850 מ') – נקודת תצפית נהדרת על העמק ועל קרחון רוֹטמוֹס (Rotmoos), ובה לוחות מידע על הקרחון ועל הצמחייה שבגבהים האלה. בית הטבע האלפיני (Haus Alpine Naturschau; 2260 מ') – בבית אבן ששימש את סוללי הכביש שוכן מוזיאון המוקדש לאקולוגיה, לחי ולצומח באלפים, ובו גם קולנוע קטן ותצוגת גבישים מרשימה. כל התצוגות בגרמנית בלבד. פסגת אֶדֶלְוָייס (Edelweißspitze; 2571 מ') – כביש צדדי צר ומפותל מטפס כשני ק"מ אל פסגה המשקיפה לנוף פנורמי בלתי נשכח. ביום יפה ניתן לראות מכאן לא פחות מ=37 פסגות ו=16 קרחונים. באתר יש גם מלון ובו מסעדה באותו שם. פוּשֶר טֶרל (Fuscher Törl; 2428 מ') – קצת אחרי הפנייה לפסגת אֶדֶלוָייס נסלל הכביש בכוונה כך שיקיף את אחת הפסגות בסיבוב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לתיירים לראות (ולצלם) את הנוף מכל הכיוונים. במקום ניצבת אנדרטה לעובדים שנהרגו במהלך סלילת הכביש. תחנת מידע על עופות דורסים (Informationsstelle Greifvögel; 2320 מ') – לוחות מידע על העופים הדורסים הנפוצים באזור. אגמון פוּש (Fuscher Lacke; 2262 מ') – שביל נוח של גשרי עץ (כרבע שעה הליכה) מקיף את האגם הזעיר. פרט לכך יש כאן תצוגה העוסקת בבניית הכביש ומגרש משחקים לילדים (סביב אותו נושא). שביל גיאולוגי לימודי (Geologischer Lehrweg; 2290 מ') – לוחות מידע על הכוחות שיצרו את תצורות הסלע לאורך הכביש. 9. הוֹכְטוֹר (Hochtor; 2504 מ') – בנקודה הגבוהה ביותר של מעבר ההרים נתגלו שרידים של אתר מקודש ששימש את הקֶלטים, ואחריהם את הרומאים. שלטי הסבר המוצבים לאורך מסלול קצר (חצי שעה הליכה) מספרים על תולדותיה של הדרך ועל השימוש בה בימי קדם. בתחנה יש גם חנות וביסטרו, אבל גולת הכותרת (לפחות לילדים) היא השלג, שבדרך כלל נשאר כאן לפחות עד סוף אוגוסט, ויוצר מגלשה טבעית מלהיבה ליד הכניסה הצפונית למנהרה. כשישה ק"מ אחרי הוֹכְטוֹר פונה המסלול ימינה (שילוט ל-Kaiser-Franz-Josefs-Höhe). 10. שֶנְאֶק (Schöneck; 1953 מ') – "הפינה היפה" מוקדשת לצמחייה הנפוצה בכרי המרעה של הרי הוֹהֶה טָאוּאֶרן. לאורך מסלול הליכה קצרצר (כ=20 דקות), המשולט בלוחות מידע, תראו מאות מינים שונים של צמחים ופרחים אופייניים לאזור. האתר משקיף לנוף מרהיב של רכס רָאוּריס (Rauris) והתחנה המטאורולוגית זוֹנבּליק (Sonnblick) ויש בו גם מסעדה וגן משחקים מלהיב, העוקב אחר שלבי התפתחותם של פרפרים. 11. רמת הקיסר פרנץ יוֹזֶף (Kaiser-Franz-Josefs-Höhe; 2369 מ') – פרנץ יוֹזֶף הראשון ביקר כאן ב=1856 כדי לראות את הר גרוֹסגלוֹקנֶר ואת קרחון פּאסטֶרצֶה (Pasterze), ההולך ונסוג משנה לשנה, ולאות כבוד נקראה הרמה כולה על שמו. במרכז המבקרים מקרינים סרטים מרהיבים ויש מגוון תצוגות העוסקות בקרחון, בהן תערוכה על חלוצי הנהיגה באלפים והתערוכה החדשה |הנטה|אהבת האלפים|סנטה|, העוסקת בציורים של הקרחון וסביבתו. במצפור וילהלם סווארוֹבסקי (Wilhelm-Swarovski-Beobachtungswarte), עשר דקות הליכה ממרכז המבקרים, תוכלו לצפות על קרח העד באמצעות משקפות מתוחכמות ולראות יעלים, מרמיטות ומטפסי הרים המנסים לכבוש את הפסגה. הקרחון עצמו ממוקם מתחת למרכז המבקרים ונגיש בשביל תלול ורצוף מדרגות (כ=40 דקות בירידה ושעה בעלייה). פרט לכך תוכלו להשתעשע עם המרמיטות המקפצות בכל פינה, או לטייל ברגל לאורך שביל נקרות היעלים (Gamsgrubenweg) המשקיף על הקרחון, עובר בכמה מנהרות ומוביל למפל נאה (כשעה הליכה לכל כיוון). ממרכז המבקרים יוצאים סיורים מודרכים לקרחון (לסיור באנגלית יש להתקשר ולתאם לפחות יום מראש). 12. מרכז המידע קאזֶרְאֶק (Kasereck; 1911 מ') – נקודת תצפית על קו העצים, לוחות מידע על הצמחייה והנוף בצד זה של הרכס וחנות גבינות מסורתית.

*המסלול* הכיכר המרכזית שטאטפּלאץ (Stadtplatz) עשויה לשמש נקודת מוצא לסיור קצרצר במרכז העתיק. בכיכר המשולשת ניצב מגדל המועצה העירונית (Vogtturm; נקרא גם מגדל קאסטנֶר – Kastnerturm), שנבנה לצרכים צבאיים בימי הביניים וכיום משמש מוזיאון לתולדות האזור; המוזיאון סגור לשיפוצים בתחילת 2017 וייפתח מחדש רק ב-2020. מעברה האחר של הכיכר מתנשא המגדל של כנסיית הקהילה (Pfarkirche), שנבנתה במאה ה־11 ומתאפיינת בערב־רב של סגנונות אדריכליים – חזית רומאנֶסקית, אולם תווך עם תקרה גותית וקישוטים בסגנון הבארוק. קצת אחרי הכנסייה פנו ימינה לסמטה המובילה אל הכיכר הירוקה שלוֹספּלאץ (Schlossplatz). מעברה האחר של הכיכר מתנשאים המגדלים של טירת רוזנבֶּרג (Schloss Rosenberg), בית־אחוזה שהשתייך לבעלי המכרות באזור והיום שוכן בו בית העירייה של צֶל. מבית העירייה פנו ימינה כדי לחזור לכיכר המרכזית במדרחוב הנאה Dreifaltigkeitsstraße, הרצוף בתי מלון בסגנון מסורתי. כדי לראות את אגם צֶל (Zeller See), גאוותה של העיירה, צאו מהכיכר ל-Kirchgasse ואז פנו ימינה ל-Seegasse, מדרחוב נאה שיוביל אתכם לטיילת אֶספּלאנאד (Esplanade). לפניכם תראו את גרנד הוטל (Grand Hotel), מלון־פאר שנבנה בשנים 1894-96 בסגנון הבֶּל אֶפּוֹק והיה לאחד מסימני ההיכר של העיירה. פנייה ימינה בטיילת תביא אתכם, לאחר כ־200 מ', לרציף שממנו יוצאים טיולי השיט באגם. בחברת הספינות Schmitten מציעים שיט של 45 דקות בספינה הוותיקה Kaiserin Elisabeth או בספינה החדשה והגדולה יותר Schmittenhöhe.*סמסלול*

פסגת קיצשטָיין (Kitzsteinhorn) היא אתר סקי פופולרי לאורך כל השנה בזכות שני הקרחונים הגדולים המשתרעים על מדרונותיה. זהו אחד המקומות היחידים באוסטריה שבו מובטח לכם שתראו שלג גם בשיא הקיץ. עשרות רכבלים מובילים את חובבי הסקי למסלולים מכל המינים, למתחילים ולמתקדמים, ובאזור יש גם חמישה מסלולים לסקי חופשי (off-piste). האטרקציות למשפחות (ולמי שאינם גולשי סקי) מרוכזות בסמוך לתחנת הפסגה (3029 מ'), שהעלייה אליה כרוכה בנסיעה בשלושה רכבלים, דרך שתי תחנות ביניים – לאנגְוויד (Langwied; 1976 מ') ואָלפּינְסֶנטֶר (Alpincenter; 2452 מ'). בשני הקטעים הראשונים תוכלו לבחור בין רכבלים גדולים יותר (המכונים Gletscherjet) לבין רכבלים לקבוצות קטנות (Panoramabahn ו-Langwiedbahn), אבל את הקטע השלישי כולם עולים ברכבל הפתוח Gipfelbahn. אתם עשויים להיתקל בשלג כבר אחרי הרכבל השני, שם יש גם מסעדה גרמנית נחמדה, אבל גם אם לא – אל תדאגו: בפסגה יש תמיד הרבה מהלבן־לבן הזה. ליד תחנת הפסגה, בנקודה הגבוהה ביותר בחבל זלצבורג שנגישה ברכבל, יש מרפסת תצפית עם נוף מרשים. בפנים מקרינים סרט על הקרחון ועל בעלי החיים המתגוררים בו. באותו מקום מתחילה גם מנהרה באורך 360 מ', העוברת בעומק ההר ויוצאת ממנו אל מרפסת תצפית על פסגת גרוֹסגלוֹקנֶר ועוד הרים מושלגים. המנהרה ידועה גם כגלריית הפארק הלאומי (Nationalpark Gallery), כי במספר תחנות לאורכה הוצבו תצוגות מרתקות על גיאולוגיה, על כרייה ועל בעלי חיים בפארק הלאומי הוֹהֶה טָאוּאֶרן (Nationalpark Hohe Tauern). משפחות עם ילדים (וכל מי שאוהבים להשתובב) ייהנו במיוחד בזירת הקרח (Ice Arena), הממוקמת במישור הקרחונים (Gletcher Plateau; 2900 מ'), אליו יורדים בפוּניקוּלָר מהפסגה. כאן תוכלו לשבת על כיסאות־נוח במישור מושלג, לטייל ברגל על הקרחון או לעלות במסוע ולהחליק במורד הקרחון (על יריעות פלסטיק או במגלשות־שלג). זירת הקרח פתוחה למבקרים רק בשיא הקיץ (יולי־אוגוסט). ליד תחנת אָלפּינְסֶנטֶר נפתח ב-2017 פארק הרפתקאות מושקע (Abenteuer Parkplatz), שבו יוכלו הילדים לטפס, להתחבא ולהשתולל. היו מודעים לכך שבתחנת הפסגה קר מאוד גם בקיץ; יש להצטייד במעילים, בנעליים מתאימות, בכובעים ובכפפות.

קשה להחליט אם קרימלֶר ואסֶרפֶלֶה (Krimmler Wasserfälle) הוא מפל אחד או שאלה שני מפלים המרוחקים זה מזה קצת יותר מק"מ; אם בוחרים באפשרות הראשונה, זהו המפל הגבוה ביותר באוסטריה (380 מ') – אבל מה שמרשים כאן הוא לאו דווקא הגובה אלא הכמויות האדירות של מים המתנפצות בשאון רב אל העמק (בייחוד בחודשים יוני־יולי, אז זורמים במפל 20,000 מ"ק מים בשעה). המראה מושך תיירים מאז המאה ה־19, וכבר ב־1852 הורה פקיד מקומי להקים טור מדרגות שיאפשר למבקרים לעלות בבטחה לצד המפל ולצפות עליו מקרוב. כיום פוקדים את המפל 400,000 מבקרים בשנה, ולכן הוא ממוסחר למדי והדרך אליו גדושה דוכנים ומזנונים לתיירים. לאחר טיפוס קצר בשביל העולה ממגרש החניה תתחילו לשמוע את שאון המפל, ובמהרה תראו פנייה אל המפל התחתון (Unterer Wasserfall). זו אולי נקודת התצפית המרשימה ביותר, כי כאן תוכלו ממש לחוש את רסס המים על פניכם (ועל עדשות המצלמה). מי שמתקשים בהליכה עשויים להסתפק בתצפית זו, אבל לכל השאר מומלץ לשוב לשביל הראשי ולטפס הלאה, בשביל תלול (אבל מוצל) שלאורכו מספר נקודות תצפית נפלאות על המפל. מומלץ לטפס עד פונדק Schönangerl (כשעה), בקצה העליון של המפל התחתון; אם הטיפוס קשה מדי עבורכם, נסו להגיע לפחות עד מרפסת הגשם (Regenkanzel), שם תוכלו לראות את השמש נשברת ברסס המפל ויוצרת קשת יפהפייה, או לנקודת התצפית המרשימה יאגָה-שפרוּנג (Jagasprung), בגובה 1220 מ' מעל פני הים. ב-Schönangerl יש חנות מזכרות, מזנון מהיר (נקניקיות וגלידה) ומסעדה, כולם מתומחרים לתיירים (כלומר יקרים יחסית). השביל ממשיך מכאן למפל העליון (עוד כחצי שעה הליכה) ואז מטפס עד לראשו (כחצי שעה נוספת) – אבל המראות די דומים, כך שניתן לוותר על הקטע הזה במסלול. אם אתם מעדיפים לא ללכת, תוכלו לנסוע במונית לפונדק או למפל העליון ומשם לרדת ברגל עד מגרש החניה. המוניות יוצאות מנקודה השוכנת כמאה מ' ממגרש החניה (עקבו אחר השילוט) והנסיעה אורכת כ־20 דקות. קחו בחשבון שבשיא העונה ייתכן ויהיה עליכם להמתין זמן מה למונית (עד חצי שעה). |המסגרת|הבריחה הגדולה ליד השביל העולה אל מפל קרימְל אתם עשויים להיתקל בהפתעה – פירמידת מתכת קטנה, שעליה כתובה המילה 'דאגה' בעברית. הפירמידה קשורה לסיפור מרתק מהשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, כשהשביל המטפס לצד המפל היה אחד המסלולים החשובים ביותר להברחת ניצולי שואה מאוסטריה לאיטליה (ומשם לארץ ישראל). ההתארגנות, שכונתה 'תנועת הבריחה', סייעה ליהודים שנעקרו מבתיהם במזרח אירופה ויושבו ב'מחנות עקורים' באוסטריה; המטרה היתה להוציא את היהודים מאזורי השליטה של ברה"מ במזרח אירופה ולהביאם לנמלי איטליה, שם יוכלו להצטרף למעפילים לארץ ישראל. הנתיב בהרי הוֹהֶה טָאוּאֶרן, סמוך למפלי קרימְל, אִפשר להעביר את היהודים הרבים שהתרכזו בחבל זלצבורג אל הצד האיטלקי של האלפים, וזאת מבלי לעבור באזור הכיבוש הצרפתי בטירול (שם שמרו הצרפתים על מעברי=הגבול בשבע עיניים). בקיץ 1947 עברו יותר מ=5000 יהודים בקבוצות קטנות, עם מדריכים מטעם 'תנועת הבריחה', לאורך המפלים ואל החופש. פירמידת המתכת בקרימְל היא אחת ממספר אנדרטאות שהוקמו בשנת 2007 לאורך מסלול הבריחה, ביוזמתו של הבנקאי האוסטרי אֶרנסט לֶשנֶר. לֶשנֶר הקים עמותה העוסקת בהנצחתו של מפעל הבריחה בטירול ובחבל זלצבורג ובהדגשת חשיבותו של הסיוע לפליטים נרדפים, אז והיום.

בהרים שמעל העיירה קאפּרוּן (Kaprun) מייצרים חשמל באמצעות מערכת מורכבת של סכרים, שחסמו את מי הנהרות ויצרו ארבעה אגמים מלאכותיים מרהיבים; אפשר לבקר בשניים מהם באמצעות מערכת הסעות המתחילה בבחניון ליד מלון Kesselfall Alpenhaus, שם יש גם מרכז מבקרים קטן. תחילה תעלו באוטובוס אל התחנה התחתית של הפוּניקוּלָר (Lärchwandschrägaufzug), שייחודה בכך שהיא פתוחה (ללא גג), כך שניתן לצפות אל הנוף בכל הכיוונים ולהתענג על אוויר ההרים הקריר. הפוניקולר תיקח אתכם במסילה שאורכה יותר מ־800 מ' (הארוכה ביותר מסוגה באירופה), תוך טיפוס של לא פחות מ־430 מ' – חוויה מסחררת כשלעצמה. מהתחנה העילית של הרכבת יוצא אוטובוס נוסף, העובר את סכר לימבֶּרג (Limbergsperre) ונוסע לאורך האגם המלאכותי ואסֶרפאלבּוֹדֶן (Wasserfallboden), שבמימיו התכולים משתקפים הרים מושלגים. האוטובוס ממשיך עד האגם העליון מוֹזֶרבּוֹדֶן (Mooserboden), החסום בידי סכר מוֹזֶר (Moosersperre) וסכר דרוֹסֶן (Drossensperre). הנסיעה כולה אורכת כ־40 דקות. סכר מוֹזֶר, הבנוי בקשת בתוך העמק ההררי, מתנשא לגובה של 107 מ' ואורכו הכולל עומד על 494 מ'. עובדים מיומנים של חברת תחנות הכוח מדריכים סיורים בתוך הסכר, מסבירים כיצד הוא פועל ומספרים על בנייתו. סיורים באנגלית יש להזמין טלפונית יום קודם. מעברו האחר של הסכר שוכן עולם החשמל (Erlebniswelt Strom), מוזיאון קטן העוסק בייצור החשמל בתחנות הכוח הצמודות לסכרים ובגיאולוגיה של הקרחונים באזור. בקפה־מסעדה שליד האגם מגישים אוכל ביתי, ובמקום גם מתחילים מספר שבילים, בהם אחד היורד אל האגם התחתון. |המסגרת|עובדי כפייה וכסף אמריקני הרעיון לנצל את המים המצטברים בהרי הוֹהֶה טָאוּאֶרן לייצור חשמל נולד כבר ב=1928, אבל העבודות החלו רק ב=1939, תחת הכיבוש הנאצי של אוסטריה. הנאצים העסיקו בבניית הסכרים עובדי כפייה בלתי מקצועיים, בהם יהודים ממחנות ריכוז סמוכים, והבנייה היתה רצופה בתאונות קטלניות ובעיכובים. בחורף 1942-3 החליט שר החימוש הנאצי אלברט שפֶּר לנטוש את הפרויקט, שרק חמישה אחוזים ממנו הושלמו, ולהעביר את עובדי הכפייה למשימות אחרות. בניית הסכרים ותחנות הכוח התחדשה בשנת 1947, לאחר שהובטח למיזם מימון אמריקני במסגרת תוכנית מרשל. מאחר שלא נמצאו תוכניות מפורטות ומלאות מפרק הבנייה הראשון, תוכננו מחדש חלקים נרחבים בפרויקט, ונעשה שימוש בטכניקות שלא היו מוכרות בשנות ה=30. לאחר השלמת השלב הראשון נטשו האמריקנים את הפרויקט, אבל ממשלת אוסטריה ראתה בו מיזם בעדיפות לאומית והפנתה משאבים רבים להשלמתו. בספטמבר 1955, בקול תרועה רמה, חוברה תחנת הכוח לרשת החשמל הארצית, והפרויקט הושלם.

אָלפֶּנְתֶרמֶה גאסטָיין (Alpentherme Gastein), בעיירה השלווה בּאד הוֹפגאסטָיין (Bad Hofgastein) הוא מתחם מרחצאות ענקי המתאפיין באדריכלות חדשנית ויצירתית. המתחם מחולק לארבעה "עולמות", ויש בו גם חדר כושר מאובזר ואזור לטיפולי יופי. בעולם ההתרגעות (Relax World) תוכלו לשחות בבריכות חמות וקרות, להתענג על זרמי העיסוי הנעימים ולנפוש בכיסאות נוח; עולם הסאונות (Sauna World) מעוצב בעץ ובזכוכית וכולל סאונות רטובות ויבשות, סאונה אינפרה אדומה ואולם סאונה גדול, המתאים ל־60 איש; עולם הנשים (Ladies World) הוא מתחם סאונות המיועד, כפי שמעיד שמו, לנשים בלבד; ואילו עולם המשפחה (Family World) הוא פארק מים בזעיר אנפין, ובו שתי מגלשות מים (אחת מהירה, עם שעון עצר, ואחת שבה גולשים על גבי רפסודה מתנפחת), בריכות לילדים ולפעוטות, מתקני שעשועים ושולחנות פינג פונג. ביולי 2017 נוספה לאתר אטרקציה חדשה: שני אגמים מלאכותיים פתוחים, אחד בשטח 370 מ"ר ואחד בשטח 1300 מ"ר, הניזונים ממי המעיינות החמים. כך ניתן ליהנות ממי המעיינות המרפאים תחת כיפת השמיים ובמגע ישיר עם הטבע.

זוֹמֶר־רוֹדֶלבּאן מָייזיפליצֶר (Sommerrodelbahn Maisiflitzer) היא מגלשת ההרים הראשונה שנפתחה בחבל זלצבורג, אבל הגיל אינו ניכר בה. לאורך מסילה של 1300 מ' תגלשו במורד ההר הירוק במושבים אישיים, מהר או לאט כרצונכם, דרך מספר רב של 'גלים', לולאות וגשרים. בשיא המסלול עוברת המסילה בגובה של 11 מ' מעל הקרקע, ואם תוותרו על הבלמים לחלוטין אתם עשויים להגיע למהירות של עד 40 קמ"ש. הגלישה מותרת לגילאי שלוש עד שבע בלוויית מבוגר, ומגיל שמונה (וגובה 1.25 מ') גם לבד. שלא כמו בכמה מגלשות אחרות, אין צורך לעלות ברכבל לנקודת המוצא; המושבים האישיים נמשכים כלפי מעלה במסילה משלהם. בתחנת המוצא של מגלשת ההרים נפתח ב-2018 מתחם בילויים משפחתי (Familien- und Freizeitpark), ובו מגלשות מהירות, מתנפחים למיניהם, גשרי חבלים, מסלול קרטינג קצר, קיר טיפוס, פינת ליטוף ועוד - והכל ללא תשלום. המגלשה שייכת לאזור הסקי מָייסקוֹגֶל (Maiskogel), ובסמוך אליה מתחיל רכבל (MK Maiskogelbahn) אל רמה פורחת ובה מספר רב של מסלולים להליכה ולרכיבה על אופניים. החל מדצמבר 2019 יופעל גם רכבל חדש ממָייסקוֹגֶל לקיצשטיינהורן.

יותר מ־200 בעלי חיים אלפיניים משוטטים בחופש יחסי בשטחו של וִילד אוּנט פרָייצָייטפארק פֶרלָייטֶן (Wild- und Freizeitpark Ferleiten), שנוסד בשנת 1980 סמוך לכניסה הצפונית לכביש גרוֹסגלוֹקנֶר. את בעלי־החיים – בהם מרמיטות, דובים חומים, זאבים וחתולי בר - תוכלו לראות בטיול של כשעה בשבילי הפארק, המשתרע על שטח של כ־150 דונם. בפארק פזורים לוחות מידע על בעלי־החיים והצמחים באזור ובמרכזו יש בריכה קטנה ומגדל תצפית. לפארק החי צמוד פארק שעשועים, שהכניסה אליו חופשית אבל על רוב המתקנים משלמים בנפרד (חצי אירו עד שני אירו למתקן). רוב המתקנים מתאימים לילדים צעירים יותר, אבל אחדים יעניינו גם ילדים יותר בוגרים. ההורים יכולים לצפות על הילדים מהרחבה הפתוחה או ממזנון פונדק הגמדים (Zwergenschenke).

הקיסר הגרמני וילהלם הראשון, קיסרית אוסטריה אליזבת (“סיסי”), המלחין פרנץ שוברט ויצרן המכוניות וילהלם פון אוֹפֶּל הם רק אחדים מבין מאות הידוענים, האצילים והאמנים שחיפשו מרפא ושלווה בעיירת המרחצאות בּאד גאסטָיין (Bad Gastein). סגולותיהם הרפואיות של המעיינות בעיירה נודעו כבר במאה ה־13, אבל רק בתחילת המאה הקודמת גילתה המדענית הצרפתייה מארי קירי שהמים באזור גאסטָיין רוויים בגז הרדיואקטיבי ראדוֹן, והוא כנראה המקור להשפעתם המרפאת. תהילתה של בּאד גאסטָיין כעיירת נופש זוהרת הגיעה לשיאה בסוף המאה ה־19, אז נבנו בה מספר מלונות־פאר יוקרתיים. העיירה נותרה אתר פופולרי לסקי בחורף, לטיולים ברגל בקיץ ולטיפולי ספא במשך כל השנה - אבל העשירים והמפורסמים כבר עברו הלאה, למחוזות אחרים. מלונות־הפאר הוותיקים, הפזורים בעמק המיוער, משרים בבּאד גאסטָיין אווירה רומנטית. ליופיה הפיוטי של העיירה מוסיף גם מפל גאסטָיין (Gasteiner Wasserfall), המתנפץ בשלושה שלבים אל בריכות טורקיז מרהיבות ממש בלב העיירה. על המפל כדאי לצפות מגשר המפל (Wasserfall brücke) החוצה את הנהר סמוך לחניון שמול מרכז הקונגרסים (Kongesshaus). מאותה נקודה מטפס טור מדרגות המוביל לשביל מפותל (Wasserfallweg) שמשקיף על המפל מזוויות מלהיבות. כדי להתרשם מהנוף הקסום של בּאד גאסטָיין, המשיכו אחרי גשר המפל עוד 300 מ' ב-Bismarkstr. ואז פנו ימינה לשביל רחב, המכונה טיילת הקיסר וילהלם (Kaiser-Wilhelm-Promenade). השביל הנוח (מתאים לעגלות ולנכים) משקיף על העמק ועל העיירה ונמשך עוד קילומטרים רבים (אבל אפשר להסתפק בחצי שעה הליכה ואז לחזור). כדי להשקיף על העמק מגובה רב יותר תוכלו לעלות ברכבלים [[(*טלפון* 06432-6455; *מחשב* www.skigastein.com/en)]] אל הפסגות משני עברי העיירה, שטוּבּנֶרקוֹגֶל [[(Stubnerkogel; *מיקום*]] [[Stubnerkogelstr. 21; *שעון* סוף מאי-אמצע אוקט' 8:30-12:00, 13:00-16:00, מדי שעה, ביולי-אוגוסט הפעלה רציפה; *כסף* הלוך ושוב עד הפסגה €25/12.5 לגילאי 6-15/למבוגר)]] וגרָאוּקוֹגֶל [[(Graukogel; *מיקום*]] [[Höllbrunnstr. 1; *שעון* יוני א'-ג' 8:30-16:15, מדי שעה עגולה, יולי-אמצע ספט' מדי יום 8:30-16:45, הפעלה רציפה; *כסף* כמו שטוּבּנֶרקוֹגֶל)]]. שתי הפסגות אהובות על גולשי הסקי בחורף ומשמשות נקודת מוצא לטיולים ברגל בקיץ, אבל בראשונה יוכלו גם האמיצים שביניכם לחצות תהום בעומק 28 מ' על גבי גשר־חבלים תלוי שאורכו 140 מ' ורוחבו מטר אחד בלבד. ואם תרצו לחוות בעצמכם את המים המרפאים שבזכותם התפרסמה העיירה, היכנסו למרחצאות הסלעים (Felsentherme) או סעו שמונה ק"מ צפונה, אל המרחצאות האלפיניים של גאסטָיין (Alpentherme Gastein; עמ' 218), מתחם ענקי בעיירה בּאד הוֹפגאסטָיין.

אורכו של גֶרלוֹס אָלפֶּנשטראסֶה (Gerlos Alpenstrasse) בסך הכל 12 ק"מ, אבל בדרך הוא מטפס 558 מ' ועובר בשמונה עיקולים מסמרי־שיער. לכל אורכו משקיף הכביש על עמק הנהר זאלצאך (Salzach) ועל האלפים של צילֶר (Zilleralpen), ובשיאו מגיע לאזור הסקי של צילֶר, הפופולרי מאוד בחורף. כביש האגרה (בבעלות פרטית), שנסלל ב־1964 לאורך דרך עתיקה של מחפשי זהב, מקשר בין מגרשי החניה של מפל קרימְל לבין מעבר גֶרלוֹס (Gerlosspass; בגבול בין חבל זלצבורג לבין טירול), שם גם מתבצע התשלום. לאורך הכביש יש מספר נקודות תצפית נפלאות, בהן אחת המשקיפה על מפל קרימְל ומאפשרת לראות את כולו במבט אחד. בחורף ובאביב כדאי להתקשר מראש ולברר את תנאי הדרך.