כמעט מכל פינה בזלצבורג אפשר לראות את הצריחים הרומנטיים של פֶסטוּנג הוֹהֶנזלצבורג (Festung Hohensalzburg), מעוזם של שליטי העיר זה יותר מ־900 שנה. הבישוף גֶבּהארט, שהקים כאן מצודת מגן פשוטה, לא העלה על דעתו שיורשיו ירחיבו את המבנה ויוסיפו לו ביצורים, מגדלים ואולמות מפוארים. הגדיל לעשות הנסיך והארכיבישוף לֵאוֹנהארד פון קוֹיטשאך, ובתקופתו הפכה המצודה לארמון של ממש, עם אולמות מפוארים וקפלה מרשימה הקרויה על שמו. המצודה מתנשאת כ־120 מ' מעל העמק, ובמקומות אחדים היא בנויה היישר בתוך צוק הסלע הטבעי. אל המצודה עולה הפוּניקוּלָר (Festungs-bahn) העתיק ביותר באוסטריה, שנבנה כבר בשנת 1892; לחלופין, אפשר לעלות ברגל בשביל תלול (כ־20 דקות). הקרונות צפופים מאוד אבל הנסיעה קצרה. בסוף העלייה יתגלה לעיניכם נוף מעורר השראה של זלצבורג, עמק הנהר זאלצאך (Salzach) וההרים מסביב. נקודת התצפית הטובה ביותר היא ליד השולחנות של מסעדת המצודה (Festungsrestaurant). כרטיס הכניסה מכסה נסיעה הלוך ושוב בפוניקולר, סיור מלווה במדריך שמע (90 דקות) וכניסה לשני המוזיאונים שבטירה. על כל המבנים במצודה יש לוחיות הסבר (גם באנגלית) המציינות את שמם, תפקידם והשנה שבה נבנו, אבל כדי להתמצא ולדעת יותר מומלץ לקחת את מדריך השמע, המחולק במרכז המידע (מהפוניקולר עקבו אחר השלטים המסומנים באות A). מוקדי העניין העיקריים בסיור זה הם התותחים המופנים לעבר העיר, חדר העינויים והשור של זלצבורג (Salzburg Stier) – עוגב מכני עצום שנבנה ב־1502 ויש בו יותר מ־200 צינורות. בקיץ מנגנים בעוגב מדי יום בשעות 7:00, 11:00 ו־18:00. אל מוזיאון הטירה (Festungsmuseum) מוביל טור מדרגות העובר בשער בסגנון הרומאנֶסק (בקומה הראשונה יש תערוכת צילום שאינה מעניינת במיוחד). במוזיאון, המגולל את תולדות המצודה, תוכלו לראות כלי נשק, שריונות אבירים, כלי נגינה, חפצי אמנות ועוד. טפסו עוד קומה ותוכלו לבקר (בתשלום נוסף) בחדר השינה המפואר של הנסיך הארכיבישוף, ובאולם המוזהב, חדר ישיבות שתקרתו מעוטרת בכפתורי זהב המייצגים את הכוכבים בשמיים; בחדרים אלה מוצגת גם תערוכה העוסקת בחייו של הנסיך הארכיבישוף. שאר הקומה מוקדשת למוזיאון צבאי (אפשר לוותר), והיציאה היא דרך חנות המוזיאון. מוזיאון המריונטות (Marionettenmuseum) קטן יותר, אבל מומלץ בהחלט. המריונטות, שמקורן בתיאטרון הבובות המפורסם של זלצבורג, מסודרות בסצנות מעניינות, למשל קונצרט של מוצרט הילד בארמון המגורים הישן. בנוסף תוכלו להתנסות בעצמכם בהפעלת בובות על חוט. בתחנה התחתית של הפוניקולר יש תערוכה קטנה המוקדשת לפלג הזורם זה מאות שנים במורד הצוק האימתני, מהמצודה אל טחנת הקמח של מנזר פטרוס הקדוש. משם יוצאים אל חנות ענקית של מוצרי ענבר – מקום מצוין למזכרות. |המסגרת|הבית הבודד ביותר כשמשקיפים מהמצודה לכיוון דרום – לכיוון ההפוך מהעיר – מושך את העין בית אחד, הניצב בבדידות מוחלטת על גבעה ירוקה. המקומיים מספרים שזה ביתו של התליין, שנאלץ לגור לבדו כי איש לא הסכים לגור בקרבתו. אולם זו אינה אלא אגדה: הבית לא היה שייך לתליין, אלא לשומר שהופקד על חלקות הירק של המצודה, והראשים היחידים שהתגלגלו בקרבתו היו ראשי כרוב.

הנסיך והארכיבישוף ווֹלף דיטריך פון רָייטֶנָאוּ בנה את שלוֹס מיראבֶּל (Schloss Mirabell) עבור פילגשו הרשמית סָלוֹמֶה אָלט, שילדה לו לא פחות מ־15 ילדים. סָלוֹמֶה וילדיה גורשו מהארמון כשפון רָייטֶנָאוּ איבד את השלטון בזלצבורג, שש שנים בלבד אחר כך. הארמון נבנה מחדש פעמיים, תחילה בסגנון הבארוק ואז בסגנון הניאו קלאסי, אבל כיום משמשים רוב חדריו את מועצת העיר ואינם פתוחים לקהל. האזור היחיד הפתוח למבקרים הוא אולם השיש (Marmorsaal), הגדוש עיטורי טיח מוזהבים ומשמש לקונצרטים ולחתונות, ומדרגות השיש (Marmorstiege) המפוארות המובילות אליו. עם זאת, מוקד המשיכה העיקרי אינו הארמון אלא מתחם הגנים (Mirabell Garten), שתוכנן בשנת 1690 בידי יוהן פישר פון אֶרלאך ובימי שמש מתמלא כבר בבוקר בתיירים ובמקומיים. עם האטרקציות בגנים נמנים גן הוורדים המקסים שמצפון לארמון; בניין האוֹרָנזֶ'רי (Orangerie) ובו חממה של צמחים טרופיים, דגים, צבי מים וציפורים; מזרקת פגסוס, הזכורה מהסרט צלילי המוזיקה; וארבעה פסלים של סצנות מהמיתולוגיה היוונית, המייצגים את ארבעת היסודות וערוכים סביב מזרקה בגן שמדרום לארמון. בגן הגמדים (Zwergelgarten), הראשון מסוגו באירופה, הציבו שליטי זלצבורג גמדי גינה עשויים שַיש, שבתקופת הבארוק נחשבו סמל לנאמנות. בראשית המאה ה־19 השתנתה האופנה, ופסלי הגמדים נחשבו מופת של טעם רע ונמכרו במכירה פומבית. ב־1923 החליטו פרנסי העיר לשחזר את הגן, אבל עד היום הושבו לכאן רק 15 מ־28 הגמדים המקוריים; הם ניצבים במעגל סביב קרחת יער מוגבהת, שאפשר להגיע אליה בגשר ממזרקת פגסוס.

במבנה ששימש כבית החולים העירוני שוכן היום מוזיאון (Spielzeugmuseum) מקסים, שעשוי להיות פתרון מצוין למשפחות ביום גשם. במשחקייה שבקומת הקרקע יוכלו הילדים לאתגר את שיווי המשקל שלהם, לדלג מאי לאי ולהשתולל עם כדורים, ואילו בקומות העליונות יש תצוגות של צעצועים עתיקים, בתי בובות ודגמי רכבות – וגם תיאטרון, מסלולי מכוניות להרכבה ומגלשה המקשרת בין הקומה השנייה לשלישית.

העיר העתיקה של זלצבורג נדחקה בין הנהר זאלצאך לבין הצוק האנכי של מֶנקסבֶּרג, ולכן התפתחה רק בכיוון אחד, לאורך רחוב גֶטרָיידֶה (Getreidegasse; זהו שיבוש של השם המקורי טראבֶּנגאסֶה – דרך טפיפות הסוסים). הרחוב נמתח מרָטהאוּספּלאץ מזרחה, עד קצה העיר העתיקה, ולאורכו נבנו בצפיפות בתים בני חמש ושש קומות; כיום זהו מדרחוב שוקק של בתי קפה, בוטיקים, חנויות פרחים וחלונות ראווה עם בובות בלבוש מסורתי. לבתי העסק שלטים מברזל מחושל הבולטים לתוך הרחוב ומשרים בו אווירה רומנטית, אם כי בשיא הקיץ אתם עשויים שלא להשגיח בה בשל המוני התיירים. ביום כזה מומלץ להימלט אל אחד הפסאז'ים היוצאים מהרחוב ומובילים לרחובות אחרים או לחצרות פנימיות מקסימות; היפים ביותר הם פסאז' אָאוּלָה (Aula-Passage; מס' 25) ופסאז' רוֹיטנֶר (Roitner-Passage; בית מס' 7), המוביל לחצר מעוטרת באדניות ומשם אל כנסיית האוניברסיטה. לאורך הרחוב שוכנים כמה אתרים היסטוריים ובתי עסק שנעשו למוסדות. בחצר הפנימית היפהפייה הגובלת בפסאז' שליד בית מס' 3 מתענגים המקומיים מאז 1880 על העוגות והקפה של Schatz-Konditorei, שחזיתה מחופה עץ וחלל הפנים שלה נותר כפי שהיה במאה ה־19. הבית הצהוב והמשמים למראה שמספרו 9 הוא בית הולדתו של מוצרט, המשמש מוזיאון. את כדורי השוקולד הקרויים על שמו של המלחין (ראו [[הידעת?]], עמ' 261) תוכלו לטעום ב-Café Mozart (מס' 18-22), שם מגישים קפה ועוגות מאז 1923, או בקונדיטוריה Fürst (מס' 47), שם המציאו את הממתק בשנת 1890. מוסד נוסף הוא בית הבירה Sternbräu (מס' 34-36), המורכב מכמה בתים שגבלו בחומת העיר וחוברו יחדיו; המִבשלה שהייתה כאן מאז 1542 הועברה בראשית המאה הקודמת למיקום נוח יותר, אבל עדיין אפשר לשתות בירה במתחם הענקי (670 מקומות), המשתרע עד הרחוב המקביל Griesgasse.