גוֹזָאוּזֶאֶן (Gosauseen) הם שני אגמים קרחוניים יפהפיים בעמק צר בין הרים. אגם גוֹזָאוּ הקדמי (Vordere Gosausee) נוצר כאגם טבעי בתקופת הקרח האחרונה, אולם בשנת 1910 הוצב עליו סכר שקיצר את האגם ב־12 מ' והפנה את המים לייצור חשמל. האגם האחורי (Hintere Gosausee) שוכן בגובה 1154 מ' מעל פני הים ומערכת מערות מנקזת אותו לנהר תת־קרקעי, המוביל לאגם האלשטאט. גוֹזָאוּלאקֶה (Gosaulacke), בין שני האגמים, הוא אגן המתמלא מים רק בתקופת הפשרת השלגים, כשהאגם האחורי עולה על גדותיו. רק האגם הקדמי נגיש ברכב, בכביש מפותל שבסופו סדרה של מגרשי חניה. אם לא תמצאו מקום במגרש העליון יהיה עליכם לטפס ברגל לאורך הכביש; במגרש החניה השלישי כדאי לסטות ימינה, אל דרך מוצלת המשולטת panoramaweg ומובילה היישר לאגם. פני המים הכחולים-ירוקים, המוקפים צוקים נישאים, הם נוף יפהפה שלא תרצו להפסיק לצלם. את האגם מקיף שביל נוח (ארבעה ק"מ או כשעה וחצי הליכה), המתאים גם לנכים ולעגלות ילדים ולאורכו שלטי הסבר ומתקנים לילדים בנושא מים ואיכות הסביבה (למרבה הצער, רק כותרות השלטים מתורגמות לאנגלית). לגדת האגם שתמצאו את מסעדת Gasthof Gosausee, גלידרייה איכותית והשכרת סירות - אולי הדרך הנעימה ביותר לחוות את האגם. מהאגם הקדמי אפשר לעלות לאגם אחורי ברגל, בשביל מסומן העובר דרך גוֹזָאוּלאקֶה ומשקיף על רכס דאכשטָיין. אורך המסלול 12 ק"מ (הלוך ושוב; כארבע שעות הליכה) והוא מטפס כ־240 מ' ומיועד למשפחות עם ילדים גדולים בכושר גופני טוב, שאוהבים ללכת. לחלופין תוכלו לנסוע באקספרס של הרכס (Hochgebirgsexpress) - קרון הרתום לטרקטור ומטפס תוך חצי שעה אל האגם האחורי. הרחצה בשני האגמים מותרת, אבל מומלצת רק למשפחות הרפתקניות במיוחד: אין כאן חוף רחצה מוסדר והמים קרים (18-19 מעלות) גם בשיא הקיץ.

אין הרבה מקומות באוסטריה שמשלבים נוף ותרבות אנושית באופן מושלם כמו בהאלשטאט (Hallstatt), עיירה בת כאלף תושבים שהוכרזה כולה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אזור האלשטאט מיושב זה יותר מ־4000 שנה, והעיירה העניקה את שמה לתרבות האלשטאט (ראו מסגרת בעמ' 207), התרבות השלטת באירופה במאות השמינית עד השישית לפנה"ס. פרנסתה של האלשטאט היתה מאז ומתמיד על מרבצי המלח בהרים מסביב, והחל מהמאה ה־14 שימשה מרכז ייצור חשוב עבור בית הבסבורג. העיירה משתרעת על פני רצועה צרה להפליא, בין אגם האלשטאט לבין הרי דאכשטָיין, והדרך היחידה להגיע אליה היא כביש שנסלל ב־1966 ועובר בשתי מנהרות ארוכות. יופייה של האלשטאט נובע מאילוץ זה: כתוצאה ממנו נבנו הבתים בסמטאות צפופות המטפסות במעלה ההר, או כבתי סירה לגדת האגם. המרכז העתיק של האלשטאט סגור לכלי רכב. נקודת המוצא לטיול ברגל בעיירה היא לשכת המידע לתיירים, הסמוכה למעגן הסירות. מומלץ לעצור לידה ולצלם את האגם הנפרש לשני הכיוונים ואת המרכז העתיק, הבולט כחצי־אי אל תוך המים. בלשכת המידע משכירים מדריכי שמע [[(€5; בגרמנית או באנגלית)]], שבאמצעותם תוכלו לנווט בין האתרים החשובים, ובקיץ יוצא גם סיור מודרך בגרמנית ובאנגלית [[( *שעון* מאי-אוקטובר, יום ב', 17:00; *כסף* €5.50 לאדם, כולל כניסה לבית העצמות)]]. כדי להגיע למרכז, לכו לאורך טיילת זֶה־שטראסֶה (Seestrasse), הרצופה חנויות מזכרות ובתים מעוטרים באדניות פרחים, עד הכיכר המרכזית מרקטפּלאץ (Marktplatz). הכיכר מוקפת בבתים ציוריים בני שתיים-שלוש קומות, ובליבה ניצב עמוד השילוש הקדוש (Dreifaltigkeitssäule). בסמוך שוכן גם מוזיאון אתר המורשת האלשטאט (Welterbemuseum Hallstatt), המגולל את תולדות העיירה ב־7000 השנה האחרונות באמצעות תצוגות חדשניות ואינטראקטיביות שיעניינו אפילו את הילדים. החדר המשחזר את מפולות ההרים הקטלניות שפגעו באזור מרשים במיוחד. המוזיאון זכה ב-2015 לפרס מיוחד מטעם אונסק"ו. האתר המוזר ביותר בהאלשטאט הוא בית העצמות (Beinhaus) - קפלה קטנה בשטח בית הקברות, שם מוצגות לראווה כ־1200 גולגלות אדם מקושטות. בשל מצוקת המקום בעיירה, ומכיוון ששריפת גופות נאסרה בידי הכנסייה, נשמרו הקברים לבעליהם רק למשך עשר שנים, ואחריהן הוציאו מהקבר את הגולגולות (ועצמות נוספות) והניחו אותן להתייבש בשמש. הגולגולות עוטרו בשמו של המנוח ובמגוון סימנים וסמלים, והונחו זו לצד זו על המדפים. בית הקברות צמוד לכנסיית הקהילה (Pfarrkirche Mariä Himmelfahrt) הקתולית, שיש בה מספר ציורי קיר מעניינים מהמאה ה־16. האלשטאט היא נקודת מוצא מצוינת לביקור במכרה המלח, ברכבל דאכשטָיין ובמערות דאכשטָיין, וכן לטיולים ברגל באזור. מי שמחפש מסלול קל יחסית ימצא את מבוקשו בשביל אֶכֶרנטאל (Themenweg Echerntal; ק"מ וחצי; יוצא ממגרש החניה P2), המשולט לכל אורכו בהסברים מעניינים על האלשטאט והאזור. |המסגרת|תרבות האלשטאט לא כל עיירה יכולה להתגאות בכך שהעניקה את שמה לעידן פרהיסטורי שלם – אבל הממצאים הארכיאולוגיים שנתגלו באזור האלשטאט מגוונים ומקיפים כל כך, עד שכבר ב־1872 העניק ארכיאולוג שבדי את שמה של העיירה לתרבות השלטת במרכז אירופה במאות השמינית עד השישית לפנה"ס. "תרבות האלשטאט", כפי שהיא קרויה מאז, התפתחה בתקופת הברזל הקדומה, והתפשטה לשטח הכולל את דרום גרמניה, אוסטריה, מזרח צרפת ודרום צ'כיה של היום, אזורים שבהם שכנו שבטים קֶלטיים ואיליריים. תרבות האלשטאט התאפיינה בעיבוד מאורגן ורחב היקף של ברזל ומתכות אחרות (נחושת, כסף וזהב), בכרייה מסיבית של מלח (בין השאר במכרה המלח שמעל העיירה האלשטאט עצמה), בשיטות חקלאיות חדשות ובשימוש בכלי עבודה ובכלי מטבח. היישובים נבנו על פסגות ההרים והגבעות, כמצודות מבוצרות שלצידן מקבץ בתים בעלי יסודות אבן. בזכות סחר ונדידת עמים נפוצה תרבות האלשטאט גם לחצי האי האיברי, לבריטניה ואירלנד. ממצאים הממחישים את חיי היומיום באותה תקופה מוצגים במוזיאון אתר המורשת שבלב העיירה.

לאמֶרקלאם (Lammerklamm) הוא נקיק צר ועמוק שחצב הנהר לאמֶר בסלעים שמסביב לפני כ־10,000 שנה, בתקופת ההפשרה שלאחר תקופת הקרח האחרונה. בימי הביניים שימש הנהר להשטת גזעי עץ מאָבּטֶנָאוּ (Abtenau) למכרות המלח בהאלָיין, וב־1984 נפתח למבקרים מסלול הליכה על גדת הנקיק, למרגלות המצוקים המאיימים. החלק המרשים ביותר במסלול הוא הנקיק האפל (Dunkelklamm), שם נדמה כאילו הסלעים משני צדי הנקיק ממש נושקים זה לזה. הממהרים יוכלו להסתפק בקטע זה של הנקיק (מימין למגרש החניה; כעשרים דקות הליכה), אבל כדאי להקדיש לאתר כשעה וחצי וללכת לכל אורך הנקיק, דרך הקָטָראקט (Katarakt) – אזור שבו הנקיק מתרחב והמצוקים מגיעים לגובה של כמאה מ' – ועד הגשר הגבוה שמעל הנקיק, המוביל לתצפית על הרכס המרהיב טֶנֶנגֶבּירגֶה (Tennengebirge). מכאן תוכלו לחזור באותה דרך או להמשיך עד קפה-מסעדה Landgasthof Lammerkläuse, ולשלוח מישהו שיביא אליכם את הרכב.

בזכות המיקום המושלם בין ההר לאגם, נמנית סָנקט ווֹלפגָנג (St. Wolfgang) עם עיירות התיירות הפופולריות ביותר בזאלצקאמֶרגוּט; אבל היא היתה מוקד משיכה גם הרבה לפני שהתיירים גילו את האזור, בזכות הכנסייה שהקים בה ווֹלפגָנג הקדוש ונעשתה אתר עלייה לרגל. האגדה מספרת שווֹלפגָנג בא להתבודד ליד אגם מוֹנד, ובאחד ממסעותיו השליך גרזן מפסגת הר ונשבע להקים כנסייה במקום שבו ינחת. סָנקט ווֹלפגָנג היא נקודת מוצא מצוינת לשיט באגם ווֹלפגָנג ולעלייה ברכבת או ברגל לפסגת שאפְבֶּרג. כדי לטייל בעיירה רצוי לחנות במגרש החניה P3 הסמוך ללשכת המידע לתיירים, וללכת ברגל למרכז (כחמש דקות; לכו ברחוב הראשי Markt ופנו שמאלה ל-Steininger Weg). לאחר כ-150 מ' תחצו עוד רחוב צר של חנויות ומסעדות; המשיכו ישר במעבר הצר המוביל אל מלון היוקרה אצל הסוס הלבן (Im weissen Rössl, אִים וָייסֶן רֶסְל); המלון, שהחל את דרכו כפונדק לעולי רגל, התפרסם בזכות אופרטה בשם זה, שהועלתה על הבמה לראשונה בברלין ב־1930 וזכתה להצלחה מסחררת. לידו יש כיכר קטנה וחמודה על שפת אגם, ובה מספר בתי קפה וחנויות. מעבר צר מימין למלון יוביל אתכם לכנסיית עולי הרגל של ווֹלפגָנג הקדוש (Pfarr- und Wallfahrtskirche St. Wolfgang), שלידה עוד נקודת תצפית נהדרת על האגם. הכנסייה הנוכחית נבנתה במאה ה־15 והיא צמודה לחצר מוקפת אכסדרות מהמאה ה־16. גולת הכותרת בחלל הפנים המעוטר היא המזבח הגותי, מעשה ידיו של מיכאל פּאכֶר (1481), המתנשא לגובה 11 מ' וכולל 71 פסלים מגולפים ו־24 ציורים, אבל רוב החלל מקושט בסגנון הבארוק, כולל מזבח בארוקי מרהיב שיצרה משפחת האמנים שֵוואנתאלֶר (המזבח היה אמור להחליף את זה של פּאכֶר, אך מתוך כבוד לאמן הוותיק הותירו את שניהם). באחת הקפלות שמור סלע שעליו (לפי האמונה המקומית) כרע ווֹלפגָנג הקדוש כדי לבקש מחילה על תפילה שהחמיץ; הסלע הקשה התרכך באחת, אות לחסד האל – וטביעות ברכיו של הקדוש ניכרות בו עד היום. מהכנסייה צאו לרחוב Markt ופנו שמאלה אל המרכז התיירותי של העיירה, הרצוף בתים מסורתיים, קירות מצוירים וחנויות לתיירים. הרחוב מוביל אל כיכר השוק, שבקיץ (יולי-ספטמבר) מתקיימים בה מופעי פולקלור בלבוש מסורתי מדי יום ה' בשעה 20:30 (הכניסה חופשית). בהמשך הרחוב, בבית מס' 123, שוכן המוזיאון לבובות (Puppenmuseum), ובו אוסף פרטי של יותר מ־1500 בובות פורצלן ובובות ברבי מכל המינים. מכאן הופך הרחוב לטיילת נאה לאורך האגם, שמגיעה אחרי כחצי ק"מ אל מעגן שאפְבֶּרג ולתחנה התחתית של הרכבת לפסגת שאפְבֶּרג.

דאכשטָיין (Dachstein; מילולית "סלע-גג") הוא מקבץ הרים באורך 30 ק"מ וברוחב 20 ק"מ, שהוכרז (יחד עם אגם האלשטאט והעיירה בשם זה) כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מבחינה גיאולוגית, הדאכשטיין הוא מאסיב עשוי אבן גיר, השייך לרכס האלפים הגיריים הצפוני ועשיר במערות ובנקיקים. הפסגה הגבוהה במקבץ מתנשאת לגובה של 2995 מ' (השנייה בגובהה ברכס כולו) ונכבשה לראשונה בשנת 1832. בעקבות ההכרזה עליו כאתר מורשת עולמית מושך האתר תיירים רבים, הן כאתר סקי בחורף והן כאתר נוף וטיולים ברגל בקיץ. רכבל קריפֶּנשטָיין (Krippenstein-Seilbahn) ייקח אתכם לגבהים של דאכשטָיין בשלושה שלבים. בשלב הראשון הרכבל עולה עד שֶנבֶּרגְאָלם (Schönbergalm; 1340 מ'), נקודת המוצא לביקור בשתיים ממערות דאכשטָיין. ליד התחנה שוכנת המסעדה המשפחתית Erlebnisrestaurant Schönbergalm ויש שביל טבע משולט ומגרש כדורגל קטן לילדים. השלב השני מסתיים בתחנת קריפֶּנשטָיין (Krippenstein; 2069 מ'), שם מתחילה רמה הררית ובה עשרות מסלולי הליכה ומספר רחבות תצפית מרהיבות. שביל נוח (חצי שעה לכל כיוון; מתאים לנכים ולעגלות ילדים) מטפס לראש מצוק בגובה 400 מ', שם שוכנת נקודת התצפית חמש אצבעות (5 fingers). ה"אצבעות" הן חמש מרפסות תצפית צרות התלויות מעל המצוק, גבוה גבוה מעל הנוף, ויוצרות צורה של יד. לאחת המרפסות יש רצפת זכוכית, ואילו באחרת תוכלו להצטלם עם הנוף בתוך מסגרת של ציור. מהדרך ל"חמש אצבעות" יוצא שביל נוסף אל ספירלת אתר המורשת (Welterbespirale), רחבת תצפית שנראית כמו ספינה מרחפת באוויר ולצידה כמה כיסאות נוח כדי לשבת ולהתענג על הנוף. למי שאוהבים ללכת ברגל מומלץ לצאת לטיול נינוח (שלוש שעות וחצי) לאורך השביל המעגלי הָיילבּרוֹן (Heilbronner Rundwanderweg), המשקיף לנוף נפלא של תצורות קארסטיות ועובר לצד מאובנים ושרידים של יצורים ימיים שחיו כאן בימי קדם (כשכל שטח המאסיב היה מתחת לפני הים). כמחווה למין נכחד של כריש שהתקיים כאן באותה תקופה הוקם לצד המסלול (כחצי שעה הליכה מתחנת הרכבל) |הכריש של דאכשטָיין (Dachstein Hai), מבנה תצפית המשקיף על הרמה ועל קרחון דאכשטָיין. אוהבי הטרקים, ומי שרוצים להתרחק מהמולת התיירים, ימשיכו אל התחנה האחרונה של הרכבל, גְיָיד (Gjaid; 1791 מ'), שם יש פונדק וחווה אורגנית, וכן נקודת מוצא למסלולי הליכה רבים. החל מ-2015 אפשר להוריד לטלפון החכם מדריך שמע לאתר ולנופיו, בשם Hearonymus. המדריך זמין בשבע שפות, בהן אנגלית.

ווֹלפגָנגזֶה (Wolfgang-see), אולי האגם הידוע ביותר באזור האגמים, משתרע על פני 13 קמ"ר ומוקף הרים נישאים. האגם והעיירה הסמוכה קרויים על שמו של ווֹלפגָנג הקדוש מרֶגֶנסבּוּרג, שהקים את הכנסייה הראשונה באזור בסוף המאה העשירית. האגם קרוב יחסית לזלצבורג (פחות מ־30 ק"מ) ומוקף עיירות נופש שמתמלאות בקיץ בתיירים ובמקומיים, בהן סָנקט ווֹלפגָנג המצועצעת, סָנקט גילגֶן המקסימה ושטרוֹבְּל (Strobl) הזעירה. האגם נוצר כתוצאה מסחיפה בעקבות הנסיגה של קרחון טרָאוּן (Traun), כפי שמעידים נופי המורנה הקרחונית שנותרו עד היום בשני קצותיו. מאז 1873 חוצה את האגם ספינת הקיטור הקיסר פרנץ יוזף הראשון (Kaiser Franz Josef I), בת 33 המטרים, המונעת באמצעות גלגלי משוטים המותקנים משני צדדיה. הספינה עברה שיפוץ ושדרוג ב־2008 כדי להחזיר לה את ההדר האלגנטי של ימים עברו. הספינה העתיקה שטה רק בשיא העונה (סוף יוני-תחילת ספטמבר) ובשעות מסוימות ביום; בשעות אחרות ובשולי העונה (סוף אפריל-סוף יוני ותחילת ספטמבר-סוף אוקטובר) מפליגות באגם ספינות חדשות יותר, ללא הערך המוסף ההיסטורי (אבל הנוף עדיין מרשים). השיט בין מעגן סנקט ווֹלפגָנג למעגן סָנקט גילגֶן אורך כ־50 דקות (בכל הספינות; הקדישו שעה ו־50 דקות לנסיעה הלוך ושוב), ולוח זמנים מפורט זמין להורדה באתר האינטרנט. לחברה יש מעגן נוסף ליד תחנת הרכבת לפסגת שאפְבֶּרג, המאפשר לשלב שיט ונסיעה ברכבת לפסגה. סביב האגם פזורים חופי רחצה רבים ומגוונים. בחופי סנקט ווֹלפגָנג הכניסה בתשלום; מתוכם מומלץ חוף הרחצה ריד-אָרנט (Strandbad Ried-Arndt) שם יש מקפצה, בריכת מים רדודים לקטנים ובית קפה. בסָנקט גילגֶן יש שני חופים ציבוריים צמודים, שניהם ללא תשלום: חוף סָנקט גילגֶן (Strandbad St. Gilgen) ואתר הרחצה זוֹנפּלאץ (Badewiese Sonnplatz).

גוֹזָאוּקאם (Gosaukamm), רכס משנה של שרשרת ההרים דאכשטָיין, מתנשא מעל עמק גוֹזָאוּ ומספק תפאורה בלתי נשכחת לאגמים ולעמק. הפסגה הגבוהה ברכס היא בּישוֹפְסמיצֶה (Bischofsmütze – כובע ההגמון; 2458 מ'), והדרך הטובה ביותר לטפס לגבהיה היא לנסוע ברכבל (Gosaukammbahn), שהתחנה התחתית שלו שוכנת ליד אגם גוֹזָאוּ הקדמי. לא הרחק מהתחנה העילית של הרכבל שוכנת בקתת ההרים של גאבּלוֹנץ (Gablonzer Hütte), אכסניה שנוסדה ב־1933 ונחשבת לנקודת המוצא הטובה ביותר לטיולים ברגל ברכס. תוכלו לקבל כאן מידע ומפות, ללגום בירה מקומית ואף ללון בחדרי האכסניה. מהבקתה יוצאים מסלולי הליכה רבים לאורך הרכס, וכן מסלול טיפוס מאתגר לפסגת דוֹנֶרקוֹגֶל (Donnerkogel).

שוכני ההרים שמעל אגם האלשטאט עוסקים בכריית מלח זה 3000 שנה לפחות, וזה מקור עושרה של העיירה וגם מקור שמה (מהמילה הקלטית למלח, ואולי אף מגלגול של ᾰ̔́λς, |הנטה|האלס|סנטה| – "מלח" ביוונית עתיקה). מכרה המלח במיקום הנוכחי הוזכר לראשונה ברשומות בשנת 1311, אבל מקורו קדום בהרבה. המכרה בהאלשטאט היה מרכז הייצור החשוב ביותר של מלח בזָלצקאמֶרגוּט מראשית המאה ה־17 ועד 1960, בין השאר בזכות צינור באורך 40 ק"מ שהוביל תמיסת מי מלח מהמכרה אל מפעל גדול שהוקם בעיירה אֶבֶּנזֶה (Ebensee). המכרה נסגר ב־1965 וכיום פתוח למבקרים תחת השם זאלצְוֶולטֶן האלשטאט (Salzwelten Hallstatt). המבקרים במכרה לובשים בגדי כורים לבנים, המגנים על הבגדים ממלח ומלכלוך, ואז יוצאים לסיור מודרך של 70 דקות (בגרמנית ובאנגלית) במנהרות הצרות. גולת הכותרת של הסיור היא "האיש במלח", גופה בת 3000 שנה שהשתמרה במצב מצוין (כולל בגדים, עור ושיער) ונתגלתה במקרה בשנת 1734. ילדים (ומבוגרים אוהבי ריגושים) יתלהבו גם מההחלקה המהירה כבזק במגלשת עץ ששימשה את הכורים, הארוכה מסוגה באוסטריה (64 מ'). בנוסף כולל הסיור ביקור באולם של גבישי מלח, שיט באגם תת־קרקעי, נסיעה ברכבת כורים והסברים מפורטים על תולדות כריית המלח באזור. ב־2016 נפתחה באתר אטרקציה חדשה: קולנוע עידן הברונזה - סרט על חיי היומיום בימי קדם, המוקרן בעומק 400 מ' מתחת לאדמה, בתוך מכרה פרהיסטורי שאליו יורד טור של מדרגות עץ עתיקות. הצפייה בסרט כלולה בסיור במכרה. הדרך המהירה ביותר להגיע למכרה היא הפוּניקוּלָר זָלצבֶּרגבּאן (Salzbergbahn), המטפס תוך שלוש דקות מהעיירה לראש ההר. בתחנה התחתית של הפוניקולר קונים כרטיסים ומהתחנה העילית מוביל שביל נוח אל הכניסה למכרה (כרבע שעה הליכה), דרך שטח ששימש אתר קבורה בתקופת הברזל. סמוך לתחנה העילית של הפוניקולר ניצב מגדל רוּדולף (Rudolfsturm), שנבנה כדי להגן על המכרה ויש בו גם מסעדה מצוינת. סמוך למגדל, אל תחמיצו את נקודת התצפית החדשה דרך השמיים (Skywalk), הבולטת החוצה מהרכס ומשקיפה לנוף נפלא של העמק כולו.