את הנקיק העמוק ווֹלפְסְקלאם (Wolfsklamm) חצב הפלג שטאנזֶר בּאך (Stanser Bach) בסלעים של רכס קארְוֶונדֶל (Karwendel). לאורך הנקיק מתפתל שביל צר, המטפס כ־250 מ' (ויש בו יותר מ־300 מדרגות) ומוביל לסכר בגובה 12 מ'. מכאן ממשיך השביל למנזר עולי הרגל אָבּטאי סָנקט גֵיאוֹרגֶנבֶּרג (Abtei St. Georgenberg) ואז יורד אל העמק בנתיב שבו נהגו לעלות עולי הרגל. אורך המסלול כשישה ק"מ ויש להקדיש לו כשלוש שעות. הוא אינו קל, אבל מתאים גם למשפחות בכושר טוב, ומומלץ למי שמעדיפים טיול טבע 'נקי', ללא הפעלות לילדים או שלטי הסבר רבים. מהסכר שבקצה הנקיק ניתן להמשיך גם למסלולי הליכה נוספים ברכס, בין השאר אל טירת טראצבֶּרג (Schloss Tratzberg), שנבנתה בשנת 1500 בסגנון הרנסאנס.

כריית הנחושת ליד שוואץ (Schwaz) החלה כבר בתקופת הברונזה, אבל רק בסוף ימי הביניים התחילו לכרות כאן גם כסף, ואז נפתח זילבֶּרבֶּרגוֶורק שוואץ (Silberbergwerk Schwaz). אגדה מקומית מספרת שעפרות הנחושת באזור התגלו כששור פראי נמלט מן העדר, נגח בקרניו בסלע וחשף עורק של אבן כהה ונוצצת; פסל של השור המפורסם ניצב סמוך לכניסה למכרה. באמצע המאה ה־16 היה שוואץ מכרה הכסף הגדול והחשוב ביותר בעולם, והועסקו בו לא פחות מ־7400 עובדים. עפרות הכסף שנכרו כאן היו המקור למטבעות שנטבעו בעיירה הסמוכה האל אִין טירול והבסיס לעושרה של שושלת פוּגֶר הבווארית (ובעקיפין גם למעמדם הרם של קיסרי אוסטריה מבית הבסבורג. המכרה ירד מגדולתו בעקבות המהפכה התעשייתית ואינו פעיל מאז 1957. המכרה פתוח למבקרים במסגרת סיור מודרך שאורכו 90 דקות. הסיור מתחיל בלבישת מעילי גשם וקסדות (בפנים מטפטפים מים והמעברים נמוכים) ובנסיעה מלהיבה ברכבת־קרוניות פתוחה, שטסה במנהרות הצרות ומביאה את המטיילים אל מעמקי המכרה (עבור ילדים זו אולי גולת הכותרת של הביקור). במהלך הסיור המרתק מסביר המדריך על תנאי החיים הקשים של הכורים ועל האתגרים שעמדו בפניהם באמצעות תצוגות אור־קוליות, סרטים ועוד. הסיורים בגרמנית בלבד (אלא אם מתארגנת קבוצה של 20 איש לסיור בשפה אחרת), אבל ברוב התחנות אפשר גם להקשיב להסברים מוקלטים באנגלית ובקופה מחלקים (לפי בקשה) תרגום של הסיור למספר שפות, בהן עברית (כדאי לקרוא את דף התרגום בזמן המתנה שלפני הסיור, כי במכרה עצמו חשוך מדי; התרגום לעברית די עילג, כך שאם אתם דוברים אנגלית, העדיפו את התרגום לאנגלית). הטמפרטורה במכרה עומדת על 12 מעלות בכל ימות השנה ומומלץ להתלבש בהתאם (מכנסיים ארוכים, נעליים סגורות וז'קט או מעיל קל).---+

ב־1892 רשם דניאל סווארוֹבסקי פטנט על מכונה לחיתוך בדולח ("זכוכית קריסטל"), ובכך הניח את אבן הפינה לחברה הקרויה על שמו. המוזיאון ומרכז המבקרים של החברה (Swarovski Kristallwelten) מכניסים את המבקרים לעולם הקסום של הזכוכית הנוצצת, וזאת באמצעות סדרה של 16 מיצגים המבוססים על אורות, השתקפויות וצבעים, פרי דמיונם של אמנים ומעצבים ידועים. רוב התצוגות מושקעות ומעוררות התפעלות – מכיפת בדולח ענקית ובה אלפי השתקפויות ועד הקליידוסקופ הגדול ביותר בעולם – אבל אחדות מבוססות על יומרנות חסרת כיסוי ועלולות להיות משעממות למדי. באולם הראשון תראו יצירות של אמנים מפורסמים כמו סלבדור דאלי וקית' הרינג, שהשתמשו בזכוכית הבדולח להצגת רעיונותיהם האמנותיים, ובהמשך יש גם חדר המוקדש לדגמי בדולח של אתרים חשובים בעולם. הכל נגיש מאוד, מלווה בהסברים רבים ומתורגם לאנגלית. ילדים ייהנו במיוחד מכיפת הבדולח, מהקליידוסקופ ומ'יער הבדולח' הססגוני, אבל עלולים להשתעמם בתחנות אחרות. מהמוזיאון יוצאים כמובן לחנות של סווארוֹבסקי, אבל גם שם יש מוצגים נאים, וכן פינת משחקים לילדים. בפארק המטופח שמסביב למרכז המבקרים נפתח בשנת 2016 מגדל המשחקים (Spielturm), המיועד לילדים מגיל ארבע ומעלה (בליווי מבוגר) ומומלץ לביקור משפחתי. במגדל, המחופה מראות וזכוכית, יש ארבע קומות של מתקני משחק לילדים, ואפשר לעבור ביניהן באמצעות רשת טיפוס בגובה 14 מ'. המתקנים, המותאמים למגוון גילאים, מאפשרים לילדים לטפס, להתנדנד, לגלוש ואפילו 'לדאות' מעל. בנוסף יש בפארק מבוך־שיחים מדליק, שכיף ללכת לאיבוד בו, וכן פלג־מים קטן, מגרש משחקים ונקודת תצפית על עמק הנהר אִין.

אָכֶנזֶה־בּאן (Achenseebahn) היא רכבת גלגלי־השיניים העתיקה ביותר באירופה שמונעת באמצעות קיטור גם היום. המסילה הונחה ב־1889, לבקשתם של אבות המנזר ששלטו בשטח ובאישורו של הקיסר פרנץ יוֹזֶף הראשון. הרכבת מטפסת 440 מ' לאורך מסלול של פחות משבעה ק"מ ומגיעה לשיפוע מרבי של 16%; הקטר הפולט ענני קיטור ילהיב את הילדים ואת הרומנטיקנים, והנוף המרהיב ישמח את השאר. הרכבת גומעת ב־45 דקות את המרחק מתחנת יֶנבּאך (Jenbach) שבעמק עד רציף זֶה=שפּיץ, בקצה הדרומי של אגם אָכֶן. התחנה האחרונה של הרכבת היא גם נקודת המוצא לספינות־הטיול המפליגות באגם, ולוח הזמנים שלה מתואם עם זמני ההפלגות, כך שבהחלט כדאי לשלב נסיעה ברכבת עם שיט באגם. באתר האינטרנט של הרכבת מפורסם לוח זמנים מפורט ומעודכן.

כמו האלָיין והאלשטאט שבחבל זלצבורג, גם העיירה האל אִין טירול (Hall in Tirol) קיבלה את שמה מהמילה הקֶלטית למלח. העיירה, המוזכרת לראשונה בכתובים בשנת 1232, התפרנסה ממכרה המלח שמצפון לה וממסחר לאורך הנהר אִין. ב־1477 עברה לעיירה המטבעה הממלכתית של טירול, ובמאות ה־15 וה־16 היתה לאחת הערים החשובות ביותר בקיסרות של בית הבסבורג. העיר העתיקה של האל, שמקורה בימי הביניים, השתמרה כמעט בשלמותה על גבעה מעל הנהר. בכיכר המרכזית אוֹבֶּרֶר שטאטפּלאץ (Oberer stadtplatz) ניצבת כנסיית ניקולאס הקדוש [[(Pfarrkirche St. Nikolaus;]] *שעון*[[ 7:30-19:00)]], שנבנתה במאה ה־13 אולם הורחבה מאז פעמים רבות. הקישוטים הנוכחיים, בהם ציורי תקרה מרשימים, נוספו בתקופת הבארוק. בקפלת ואלדָאוּף (Waldaufkapelle) שבכנסייה מוצג לראווה אוסף ייחודי (ודי מצמרר) של שרידי קדושים – 45 גולגלות ו־12 עצמות נוספות - השמור בתיבות־ראווה לאורך הקיר. מעברה האחר של הכיכר המרכזית ניצב בית העירייה (Rathaus) מהמאה ה־15, שחזיתו מעוטרת פסיפסים של סמלי אבירים ויש לו חצר פנימית נאה. בתחילת ספטמבר מתקיים בכיכר פסטיבל סתיו של יין (Weinherbst), שבמהלכו מציגים היקבים המקומיים את היינות הצעירים שייצרו. כדאי לפנות מהכיכר ל-Wallpachgasse, סמטה צרה המתפצלת צפונה, לכיוון הנוף המרהיב של רכס קארְוֶונדֶל. כאן שוכנת גם לשכת המידע לתיירים, שבה תוכלו לקבל מפה שימושית של מרכז העיירה. המשיכו ישר ופנו ימינה ב-Agramgasse, עוד סמטה נאה שבקיץ לפעמים מציבים בה דוכני שוק. פנייה נוספת ימינה' ב-Guarinonigasse, תביא אתכם לאחר כ־50 מ' אל המבנה האפור הנאה של הכנסייה הישועית (Jesuitenkirche), שהמנזר הצמוד אליה שימש גם למגורי חיילים. פנו שוב ימינה (עם הרחוב) ותראו לפניכם את דלתות העץ המגולפות של דאמֶנשטיפט (Damenstift), מנזר שהקים פרדיננד השני ב־1567 לכבוד שתי אחיותיו הרווקות. המגדל של כנסיית המנזר, המתנשא מאחורי השער, הוא דוגמה מרשימה לסגנון הבארוק האוסטרי. המשיכו עד המדרחוב Lange Graben, פנו שמאלה (למטה) וחצו את הכביש הראשי במעבר תת־קרקעי אל החלק התחתון של העיר העתיקה, עליו חולשת טירת האסֶג (Burg Hasegg; *מיקום*Burg Hasegg 6; *טלפון* 05223-5855-165; *מחשב* www.muenze-hall.at;*שעון* אפריל-אוקטובר ג'-א' 10:00-17:00, נובמבר-מרץ ג'-שבת 10:00-17:00, כניסה עד 16:00]]) מרכז השלטון בעיירה והמקום שבו שכנה המטבעה הממלכתית. בקצה המעבר פנו שמאלה ומיד ימינה אל הטירה (התעלמו מהשלט, המכוון דווקא ימינה). הטירה, שנבנתה לראשונה בסביבות 1300, אינה מרשימה במיוחד מבחוץ, פרט למספר מגדלים שנראים ממש כמו צריחים בשחמט. בפנים שוכן מוזיאון המטבעה של האל (Münze Hall, [[המטבעה €18/8/6.5/5.5 לילד/לזכאים להנחות/למבוגר/למשפחה, המגדל €13/5.5/5/4.5, שניהם €25/11.5/9.5/8]]) ובו תראו (בין השאר) מכונה לייצור מטבעות, מדליית כסף ענקית ואת מטבע הכסף הראשון שיוצר בכמויות מסחריות. התצוגה מעניינת ויצירתית ויש אפילו אפשרות ליצור מטבע משלכם. מומלץ גם לעלות במדרגות לולייניות אל מגדל המטבעה (Münzer Turm), שנבנה בסוף המאה ה־15 בסגנון גותי מאוחר ומשקיף על העיירה ועל ההרים מצפון. בדרך למגדל תעברו במוזיאון לארכיאולוגיה עירונית (Stadt archäologie Museum), שם מוצגים ממצאים מימי הביניים שנתגלו בעיירה.