בעיירה הקטנה השוכנת למרגלות המורדות הצפוניים של הרי פירין פועל אתר הסקי הגדול בבולגריה. בנסקו ממוקמת כ־150 ק"מ מהבירה סופיה, ועל אף המרחק, זהו אתר הנופש החורפי הפופולרי והעמוס במדינה. גובהה של העיירה הוא 925 מ' מעל פני הים, ואילו הנקודה הגבוהה ביותר באתר הסקי נושקת ל־2600 מ'. באתר ארבעה־עשר מסלולי גלישה שאורכם הכולל הוא שבעים ק"מ. מסלול הגלישה המיוחד ביותר הוא המסלול הישיר שמתחיל בנקודה הגבוהה ביותר ומגיע עד לעיירה. לפסגות המושלגות אפשר לטפס באמצעות אחת מארבע־עשרה מעליות הסקי: מעלית גונדולה אחת, שבעה רכבלי כיסאות ושישה מסועי נוסעים. בבנסקו מגוון פתרונות לינה החל ממלונות פאר בפרוורי העיירה, עבור במלונות־דירות המותאמות למשפחות וכלה בדירות נופש צנועות. לינה בעיירה מאפשרת לשלב את חופשת הסקי עם שיטוט בסמטאות הקסומות המרוצפות אבן, ולבקר בכמה מהאתרים המרתקים שיש למקום להציע. בכנסיית השילוש הקדוש הנראית כלפי חוץ כמבצר, תוכלו להתרשם מעיצוב פנים בגווני אדום וירוק וממחיצת-המזבח המוזהבת שבראשה דרקונים וציפורי־טרף. בסמוך לכנסייה ניצב הבית-מוזיאון של נאופיט רילסקי, מי שנחשב כאבי החינוך החילוני בבולגריה ודמות מפתח בתנועת התחייה הלאומית הבולגרית. המוזיאון מוקף גן יפה ובו פסלים בסגנון מודרני, ואילו בפנים אוסף עשיר של חפציו האישיים של רילסקי, כמו גם תערוכת רהיטים ופריטים דקורטיביים שאפיינו את חיי המשפחה במאה ה־19 בבולגריה. ברחוב Velyan Ognev הסמוך שוכן בית וילאנוב הנאה אשר שימש את האמן המקדוני אוגנב וילאן (Ognev Velyan) ובני משפחתו, עת יצר את מחיצת-המזבח המרהיבה שבכנסיית השילוש הקדוש. אוגנב עיטר את קירות הבית בגילופי־עץ יפיפיים, והותיר אחריו ציורי־קיר מרשימים ב'חדר הכחול' שבבית. אחוזת האבן מהמאה השמונה-עשרה היא אחד מנכסיה התרבותיים המעניינים של בולגריה. במרחק מספר דקות הליכה פועלת תערוכת האיקונין הקבועה, ובה מוצג אוסף איקונות מהמאות ה־18-19 שצוירו על־ידי אמנים שהשתייכו לאסכולת הציור של בנסקו. התערוכה מוצגת במבנה ששימש החל מאמצע המאה ה־18 כאסנייה עבור נזירות נודדות. אתר נוסף ששווה ביקור עבור חובבי היסטוריה הוא בית-מוזיאון ניקולה ואפצארוב, בית ילדותו של המשורר האנטי-פשיסטי והמהפכן הקומוניסטי, אשר נכלא, עונה והוצא להורג מול כיתת יורים ב־23 ביולי 1942. במוזיאון מוצגים צילומים, מסמכי ארכיון, חפציו האישיים של המשורר וסרט תיעודי על חייו. לצד האתרים ההיסטוריים והתרבותיים המרתקים, מציעה העיירה הקטנה מבחר בילויים לכל הגילים: מסעדות ובתי קפה, מועדונים, חנויות ועוד. בעונת הקיץ הופך המקום לנקודת מוצא מצוינת למטיילים בהרי פירין הסמוכים, ולכן בנסקו מוצפת מבקרים גם כאשר אתר הסקי מושבת.

אתר הסקי השני בגודלו בבולגריה. שוכן כ־72 ק"מ מדרום לסופיה, בהרי רִילָה ולמרגלות ההר הגבוה בבלקן, הר מוּסָלַה (2,925 מ'). במרכז האתר מקובצים בתי־מלון ושורות של בקתות עץ מסורתיות, לצד מסעדות, בתי קפה, ברים, מועדונים, חנויות סקי וחנויות מזכרות. מאמצע חודש דצמבר ועד אפריל מתמלא האתר באלפי מבקרים המגיעים לחופשת סקי חורפית, ואילו בחודשי הקיץ מגיעים הנה מטיילים המשתמשים בעיירה כנקודת יציאה למסלולי הליכה באזור הרי רילה. ראשיתה של בּוֹרוֹבֶץ בארמון בִּיסְטרִיצַה שנבנה כבית־הציד של צאר בולגריה, פֶרדינָנְד הראשון ובנו בּוֹרִיס השלישי, בשנים 1898-1914. הארמון נבנה בסגנון התחייה הלאומית הבולגרית וכולל תקרות־עץ ועמודי־עץ המעניקים לו מראה כפרי. הקירות מעוטרים בראשיהן של החיות שניצודו על־ידי בני המלוכה לאורך תקופה של יותר מחמישים שנים. כיום נמצא הארמון בבעלותו של הצאר הבולגרי האחרון, סִימֶאוֹן השני. לאחר הקמת בית־הציד המלכותי, נבנו סביבו עשרות אחוזות של אצילי בולגריה ואנשי החצר של הצאר. כך הוקם אתר־הנופש החורפי הראשון במדינה. ברבות השנים נזנחו האחוזות ואלו הפכו לבתי־מלון בסגנון מסורתי המשמשים כיום את הנופשים באתר הסקי בּוֹרוֹבֶץ. את שמו קיבל האתר על־שם יערות עצי האורן המאפיינים את האזור (Bor בבולגרית הוא עץ אורן). ממרכז אתר־הנופש יש גישה נוחה לשלושת מסלולי הגלישה בבּוֹרוֹבֶץ: סִיטְנִיאַקובו (Sitnyakovo), יאָסְטרֶבֶּץ (Yastrebets) ומָרְקֻודז'יק (Markudzhik). ההגעה לפסגות המושלגות נעשית באמצעות רכבלים בעלי תפוסה מרבית של 8,150 איש בשעה, מה שהופך את העלייה למסלולי הגלישה נוחה ומהירה. המסלולים באתר באורך 58 ק"מ ברמות קושי של מתחילים ומתקדמים (יש גם מספר מסלולים המיועדים לגולשים מקצועיים בלבד). המסלולים הטובים ביותר הם באזור יאָסְטרֶבֶּץ, כאן גם מתקיימות תחרויות בינלאומיות. אפשרות גלישה נוספת באתר היא גלישת ערב המתקיימת בשעות 17:00-22:00. את הגלישה אפשר לבצע באופן עצמאי או באמצעות הדרכות מקצועיות והשכרת ציוד במקום. את חבילות הגלישה תוכלו לרכוש דרך סוכני נסיעות, באתרי האינטרנט, בחברות התיירות מקומיות או דרך בתי־המלון שבאתר־הנופש. ההגעה הנה מנמל התעופה הבינלאומי של סופיה אורכת כשעה וחצי. תוכלו להגיע למקום באמצעות רכב שכור, או באמצעות אוטובוס המגיע לסָמוֹקוֹב (Samokov) ומשם במונית שירות היוצאת לכיוון בּוֹרוֹבֶץ פעם עד פעמיים בשעה.

מסלול שבעת אגמי רִילָה מוכתר על-ידי רבים כמסלול היפה בבולגריה, ויש שיאמרו גם מהיפים במזרח אירופה. ולא בכדי: זהו מסלול שעובר דרך סדרה של שבעה אגמי קרחונים קטנים בלב הנוף המרהיב של הרי רִילָה. אגמי הטורקיז ממוקמים בגבהים שונים הנעים בין 2100-2500 מטרים, אך המשותף לכולם הוא הקור חודר העצמות של המים (כן, גם בימי הקיץ החמים). האגם הראשון נקרא האגם התחתון (Polnoto Ezero), השני נקרא אגם הדג (Ribnoto Ezero) והוא הרדוד מבין השבעה, השלישי מכונה אגם התלתן (Trilistnika Ezero) בשל צורתו, הרביעי אגם התאומים (Blitnaka Ezero) המזכיר בצורתו שעון חול, ואילו בשנים יבשות מתפצל לשני אגמים נפרדים, החמישי הוא אגם הכליה (Babreka Ezero) שכשמו כן הוא מזכיר צורת כליה, השישי נקרא אגם העין (Okoto Ezero) והוא העמוק מבין האגמים ומגיע לעומק של 37.5 מ', ואילו האחרון הוא אגם הדמעות (Salzata Ezero) הנקרא כך על־שום צבעו הצלול. מעל לאגם השביעי יש רכס הר המאפשר מבט פנורמי מרהיב על כל שבעת האגמים. מסלול ההליכה מנקודת ההתחלה אורך כשלוש שעות עד הפסגה (ומשם כשעתיים וחצי בחזרה למטה). את מסלול שבעת האגמים מומלץ לעשות בין החודשים יוני-ספטמבר (שימו לב כי בחודשים יולי ואוגוסט משתרכים תורים ארוכים של מטיילים, בעיקר בסופי השבוע וב־19 באוגוסט, יום השנה החדשה של הכת המיסטית הדנוביסטית הנחוג באזור שבעת האגמים). בחודש מאי האגמים עדיין עלולים להיות קפואים, ואילו בחודש אוקטובר מזג האוויר ההפכפך עלול להציב בפני המטיילים תנאי טיול לא נוחים. בחודשי החורף מומלץ להימנע מטיול באזור, שכן הפסגות מתכסות שכבת שלג עבה. כיצד תוכלו להימנע מתורי הענק בכניסה למסלול? עצרו ללינת לילה בספרבה בניה הסמוכה, והגיעו אל רכבל הכיסאות שבפִּיוֹנֶרְסקָה (Pionerska) לפני שעת הפתיחה. בימים ג'-א' נפתח הרכבל בשעה 09:00, ואילו ביום ב' בשעה 12:00 (לא מומלץ להגיע למסלול ביום ב' במקרה שתרצו להגיע לאחר סיום המסלול ליעד מרוחק). העליה ברכבל אל נקודת הפתיחה של מסלול ההליכה אורכת כעשרים דקות, במהלכן תוכלו ליהנות מהנוף הנפלא של יערות רִילָה. בנוסף, הקפידו להביא עמכם מי שתייה, אוכל ולבוש המתאים להליכה ממושכת בשטח.

הפארק הלאומי הגדול בבולגריה, שוכן כמאה ק"מ מדרום לסופיה. הפארק הוקם בשנת 1992 במטרה לשמר את הטבע והמורשת האזוריים, ושטחו בן ה־810 קמ"ר מורכב מהאזורים המרכזיים והגבוהים של הרי רילה. בשטחו עובר נהר המריצה, הנהר הארוך בבלקן, כמו גם הנהר הארוך בבולגריה, נהר האיסקר. כשישים ושישה אחוזים משטחי הפארק הם שטחים מיוערים ובהם כ־1400 צמחים, ו־282 מינים שונים של טחבי עלים. היערות מורכבים בעיקר מעצי אשור, אשוח ואורן מקדוני, וצומחים בהם פרחים נדירים ומרהיבים ביופיים דוגמת פרחי הבקעצור (Saxifarga), פרחי הגנציאנה (Gantiana) ופרחי האקווליגיה הצהובים (Aquilegia aurea). השטחים המיוערים משמשים בית גידול לבעלי־חיים רבים כגון עזי־בר, דובים, זאבים, חזירי־בר וסנאי־קרקע. בפארק נצפו גם תשעים ותשעה מיני ציפורים: באזורים הנמוכים של ההרים שולט זן הנקר הסורי, באזורי הביניים המיוערים נקרים לבני־גב ואפורי־ראש, באזורים הגבוהים של היערות המחטניים אפשר להבחין בשכוי היערות, האמודאי האירופי, סיס חוורוור, סנונית המערות וחכלילית הסלעים, ואילו באזור האלפיני מתעופפים הזג צהוב־המקור, החוגלה היוונית, העיט הזהוב וסתרי הצוקים. המגוון העשיר של הציפורים מושך אל הפארק חובבי צפרות מכל רחבי העולם. לצד המגוון הבוטני והזואולוגי, ניחן הפארק גם במגוון גאולוגי מרתק. במקום תמצאו לא פחות משלושים ושש פסגות הרים מעל לגובה של 2000 מ', כאשר המפורסם שבהם הם הר מוסאלה (2,925 מ', Musala), שפסגתו היא הגבוהה ביותר בבלקן, ונשקף ממנה נוף עוצר נשימה אל עבר הרי פירין ורודופי שבדרום, ואל הר ויטושה שבצפון. אל הר מאליוביצה (2,729 מ', Maliovitsa) מגיעים מטפסי הרים המבקשים לצלוח את אתגר הטיפוס הקשה שהציב בפניהם הטבע המקומי. לצד הפסגות הציוריות ישנם בפארק מאה ועשרים אגמי קרחונים. אלו הם אגמים שמקורם בקרחון יבשתי שהפשיר וצבעם טורקיז עז כתוצאה מריבוי האצות שבמים. אגמי הקרחונים הנודעים בפארק (ובבולגריה כולה) הם שבעת אגמי רילה, עבורם מומלץ להקדיש יום נפרד. שני אגמים נוספים שכדאי לראות הם אגמי מוסאלה (Musalenski Ezera), קבוצת אגמי קרחונים למרגלות הפסגה הגבוהה בבלקן. הגבוה שמבין אגמים אלו הוא אגם הקרח (Ledeneto Ezero) הממוקם בגובה 2,709 מ', מה שהופך אותו לאגם הגבוה בבלקן. אגם נוסף הוא אגם סטראשנוטו (Strashnoto Ezero) השוכן ברום של 2,465 מ' ומוקף צוקי שחם כהים. באזורים הנמוכים יותר של הפארק תוכלו ליהנות מטיול רגוע באחת מארבע שמורות הטבע היפיפיות כגון שמורת פאראנגאליצה (Rezervatat Parangalitsa) שהוקמה בשנת 1933 במטרה להגן על אחד מיערות האשוח העתיקים ביבשת, או בשמורת היער של מנזר רילה שהוקמה בשנת 2000 על־פני שטח של 268 קמ"ר. טיול בפארק הלאומי אפשר לעשות במסגרת טיול יום מסופיה, או לחלופין להקדיש מספר ימים להתפעלות מפלאי הטבע המקומיים. אפשרויות לינה נוחות הן היישובים: ספרבה בניה, סמוקוב (Samokov), בורובץ, מאליוביצה (Maliovitsa) ורילה (Rila). כמו כן, בשטחי הפארק פועלות אכסניות ובקתות אירוח בהן תוכלו ללון ולהמשיך ביום המחרת אל היעד הבא.

פלובדיב הממוקמת כ־150 ק"מ מזרחית לסופיה, נחשבת לעיר העתיקה ביותר באירופה (המיושבת באופן רציף), ולאחת הערים העתיקות בעולם. העיר הוקמה במאה הששית לפנה"ס, ונקראה בעת העתיקה פיליפופוליס (Philippopolis). שרידי העיר הרומית נשמרו היטב: התיאטרון העתיק שנשמר במצב נפלא ומשמש עד היום להופעות ואירועי תרבות, האצטדיון העתיק בלב העיר ושרידי מבנים ופסיפסים מרהיבים. במאה ה־14 נכבשה פלובדיב על־ידי האימפריה העות'מאנית. כאן הקימו את המסגד הראשון על אדמת אירופה הנוצרית הניצב עד היום במרכז העיר ומשמש בית־תפילה פעיל. לאחר שחרור בולגריה בסוף המאה ה־19, הפכה העיר למרכז משגשג של סגנון התחייה הלאומית הבולגרית, ועדים לכך המבנים התקופתיים שנותרו לעמוד על תילם. שיטוט ברחובות העיר העתיקה של פלובדיב מאפשר לצאת למסע מרתק בעקבות ההיסטוריה המקומית: מימי האימפריה הרומית ועד המאה ה־21. העיר נבחרה על־ידי האיחוד האירופי לשמש כבירת התרבות האירופית לשנת 2019, וניכר כי הושקעו מאמצים רבים למשוך תיירות למקום. מוזיאונים וגלריות, פארקים מקסימים עם אנדרטאות ומזרקות, שדרות ארוכות עם חנויות מותגים לצד חנויות מקומיות, ופריחה קולינרית המשלבת בין טעמים תורכיים, בלקניים ומערביים. את סיור ההליכה בעיר התחילו מתחנת הרכבת המרכזית הממוקמת מדרום למרכז העיר. תוכלו להגיע הנה מסופיה באמצעות רכב או אוטובוס (יש גם רכבת המגיעה הנה אך זו אינה מומלצת מכיוון שהנסיעה בה אורכת זמן רב יותר). ההגעה מסופיה באמצעות אוטובוס אורכת בין שעתיים לשעתיים וחצי, ועולה 9.5 לבה לכיוון (נכון לשנת 2019). בעונת האביב והקיץ מומלץ להגיע לתחנת האוטובוס המרכזית בסופיה מראש על־מנת לרכוש כרטיסים, ואילו בסתיו ובחורף בדרך כלל אפשר לרכוש כרטיס זמן קצר לפני מועד הנסיעה. לפלובדיב נוסעות שתי חברות אוטובוסים מסופיה: Karatas ו־Vitosha Express. עם הגעתכם לפלובדיב, צאו מתחנת הרכבת ועברו במעבר התת־קרקעי אל עבר Boulevard Ruski. המשיכו כ־500 מטרים עד הפנייה ימינה לרחוב Filip Makedonski המוביל הישר אל פארק הצאר סימון. חצו את הפארק בשביל הישר: שימו לב לאגם המזרקות המוזיקליות המרהיב (את מופע המזרקות ניתן לראות רק בחודשי הקיץ בימי ה'-שבת בשעה 21:00). לצד האגם פועלות מזרקות קטנות בהן מתרוצצים ילדים בימי הקיץ החמים. שימו לב לעצי הטיליה, המייפל והדולב הצומחים ברחבי הפארק. לאחר מכן צאו אל הכיכר המרכזית. פנו ימינה אל אנדרטת גיורו מיכאילוב. האנדרטה היא למעשה קבר אחים של הגיבור הבולגרי, הגנרל הצבאי גיורו מיכאילוב ולוחמיו, שהקריבו את חייהם למען עצמאות המדינה. מצדה השמאלי של האנדרטה פועל המועדון הצבאי של פלובדיב, ואילו מעברה השני של הכיכר מנצנצת תחת קרני השמש המזרקה הספירלית המוקדשת לאפיפיור יוחנן פאולוס השני. פנו שמאלה, חצו את הכיכר המרכזית והיכנסו לשדרות הנסיך אלכסנדר הראשון. לאורך השדרה תמצאו חנויות מותגים בינלאומיים לצד חנויות מקומיות, חנויות מזכרות, בתי־קפה, מאפיות, מסעדות ומוסדות תרבות. התקדמו כמאה מטרים ופנו ימינה לרחוב General Gurko, כאן תעברו על־יד בית הקפה המקסים Dolce Fellini, ותוכלו להצטייד במאפה טרי או בחתיכת עוגה לדרך. לאחר מספר מטרים יתגלו מימינכם שרידי האודאון הרומי ששימש בימי עבר למופעי שירה ומוזיקה. היכנסו לסיבוב קצר בין השרידים. לאחר מכן חזרו לשדרה הראשית ופנו ימינה. מצד שמאל תראו את כיכר סטאמבולוב, ובכניסה אליה את אנדרטת סטפן סטאמבולוב. הכיכר והאנדרטה מוקדשות לאחד מאבותיה הפוליטיים של בולגריה המודרנית. בצידה הדרומי של הכיכר ניצב בית העירייה המרשים, ואילו במרכזה פועלת מזרקה יפה. המשיכו לכיוון צפון בשדרה והרימו ראשכם למעלה: כאן יחכה לכם הפסיפס הקומוניסטי היפה עליו נכתבו שמות הערים פלובדיב ולנינגרד (סנקט־פטרבורג בימינו). המשיכו לעקוב עם מבטכם אחר חזיתות הבתים משני צידי השדרה: חזיתות משופצות ומרשימות עם עיטורים בסגנון הבארוק, לצד מבנים מתפוררים - זהו חלק מקסמה של העיר שמסרבת להיכנע למודרניזציה, ומבקשת לשמר את המראה האותנטי שלה. המשיכו ישר עד שתראו בצידו השמאלי של הרחוב את שלט פלובדיב המורכב מהמילה האנגלית Together (ביחד), תזכורת לכך שהעיר נבחרה לשמש כבירת התרבות האירופית לשנת 2019. הצטלמו למזכרת על רקע השלט הצבעוני. למרגלות השלט ניצבת אנדרטת מיליו לזכר המשוגע החביב של העיר. מיליו התגורר בעיר עד שנות השישים והיה מוכר לכל כרכלן המקומי. הוא היה נוהג לאסוף רכילויות ולהפיץ אותן לכל המעוניינים לשמוע אותן (וגם לאלו שלא). לאחר מותו, התגייסו תושבי העיר להנציח את דמותו הססגונית. הפסל הבולגרי דנקו דאנב (Danko Danev) יצר פסל בגודל מלא של מיליו, המבקש גם כיום להתעדכן בכל התרחשויות העיר. תוכלו להצטלם לוחשים לאוזנו של מיליו רכילות עסיסית. המשיכו לצעוד צפונה. שימו לב לגלריית האמנות העירונית מימין, והציצו אל תוך מרכז הקניות Excelsior שבצד השני של השדרה, שם יחכו לכם שני פסלי ענקים המחזיקים על כתפיהם את הקומה השנייה. חזרו לרחוב והמשיכו ישר עד לבית מספר 11 שמימין. כאן פועל סניף של רשת האופנה H&M. בקומה התחתונה של החנות צפויה למבקרים הפתעה: תצוגת שרידים ארכאולוגיים מימי העיר הרומית. חזרו לרחוב והמשיכו לכיוון צפון עד שתגיעו לכיכר, במרכזה מתנשא לגובה מסגד דג'ומאיה ולמרגלותיו אצטדיון פיליפופוליס העתיק. רדו במדרגות שבצידה השמאלי של הכיכר אל תוך האצטדיון וחצו אותו. במפלס התחתון תוכלו להיכנס להקרנת סרט בטכנולוגיית תלת־ממד על העיר פלובדיב בעת העתיקה. אטרקציה זו מומלצת בעיקר למשפחות עם ילדים, או לחובבי היסטוריה הרוצים ליהנות משיחזור ויזואלי של העיר. עלו במדרגות והקיפו את המסגד לכיוון רחוב Hristo G. Danov. היכנסו לבית הקפה הטורקי Dzhumaya הנמצא מימין לכניסה למסגד. עצרו כאן לכוס תה או קפה טורקי לצד כנאפה מעולה, בקלאווה מתוקה או בייגל חם וטרי מהתנור. אמנם היחס של העובדים במקום טעון שיפור, אך יפצו על כך אווירה קסומה וטעמים מוצלחים המזכירים את הבית. צאו מבית הקפה ופנו ימינה. תוכלו להיכנס למסגד אם תרצו או להמשיך במסלול ההליכה. אם החלטתם להיכנס, זכרו שאסור להיכנס עם נעליים ואילו נשים מתבקשות לכסות את ראשן במטפחת. בתוך המסגד תוכלו להתרשם מציורי הקיר הישנים המעטרים את התקרות, ולצפות במתפללים המוסלמים המגיעים הנה דרך קבע. חזרו לרחוב ופנו ימינה. בפנייה הראשונה פנו שוב ימינה ומיד לאחר מכן שמאלה. מימינכם תראו את פארק דג'ומאיה הקטן המתמלא בציירים ובמוכרי איקונות דתיות. המשיכו ישר ברחוב Saborna, והביטו אחורנית אל ציור־הקיר המרהיב שמעטר את הבניין בצדו הימני של הרחוב. עלו במדרגות המטפסות מצד ימין אל כנסיית האם הקדושה. היכנסו לרחבת הכנסייה והתרשמו מרחבת התצפית המשקיפה אל עבר המסגד. בתוך הכנסייה שוררת אווירה אפלולית ומיסטית הנובעת מאור הנרות אותם מדליקים המתפללים הספורים הפוקדים את המקום. צאו מהכנסייה חזרה לרחוב. +---אם אתם חובבי היסטוריה ואמנות נוצרית, פנו ימינה וטפסו במעלה הרחוב. לעיניכם תתגלה כנסיית ניקולאוס הקדוש. הכנסייה נבנתה במאה הארבע־עשרה, ושוחזרה במהלך המאה התשע־עשרה. בתוך בית התפילה תוכלו ליהנות מאיקונוסטאסיס מרשים שחלקו העליון וחלקו המרכזי נוצרו באמצע המאה הארבע־עשרה, ואילו איקונות הקדושים צוירו בשנות השלושים של המאה התשע־עשרה. את המקום מפעיל כומר מקסים שישמח לספר לכם את סיפורה של הכנסייה ולשיר מספר פזמוני תפילה נוצריים. ---+ משער הכנסייה פנו שמאלה והמשיכו ישר כמאה מטרים עד לפנייה ימינה לסמטה צרה שבין שני מבנים. השביל יוביל אתכם אל רחבת התצפית אל התיאטרון הרומי העתיק. פנו שמאלה וגשו תחילה אל אנדרטת סאשו המקסים. האנדרטה מנציחה את זכרו של אלכסנדר ניקולוב (Aleksandar Nikolov), מוזיקאי, משורר וצייר אהוב בן העיר פלובדיב, שנשלח ככל הנראה למחנה עבודה בימי השלטון הקומוניסטי בשל הישירות שלו וההומור המושחז שאפיינו את אמירותיו. סאשו, שם החיבה של ניקולוב, לא שב ממחנה העבודה, אך הפך לסמל רוחה האמתית והנועזת של העיר. עתה התקדמו אל עבר התיאטרון העתיק. זהו אחד מהתיאטראות הרומיים השמורים בעולם. הוא נבנה על־ידי הקיסר טראיאנוס בראשית המאה הראשונה לספירה, והתגלה במסגרת חפירות ארכאולוגיות שנערכו בפלובדיב בשנים 1968-1979. לאחר עבודות שחזור, החלו להשתמש במקום להופעות ופסטיבלים קיציים, והוא מכיל עד 7,000 צופים. תוכלו לבחור להיכנס אל תוך התיאטרון בתשלום, או לחלופין להסתפק בהצצה מהמפלס העליון. שימו לב להרי רודופי שבקו האופק, ולשכונות העיר המרוחקות. לאחר שתסיימו ליהנות מאחד מסמליה התרבותיים והתיירותיים של פלובדיב, הקיפו את התיאטרון משמאל ועלו על הגבעה עד לפנייה שמאלה. לאחר כתשעים מטרים תראו מימינכם דוגמה נפלאה לסגנון האדריכלי המרתק של העיר. בית לאמארטין נבנה בשנים 1829-1830 עבור הסוחר המקומי גאורגי מאברידי (Georgi Mavridi), אך נקרא על־שם הדיפלומט הצרפתי אלפונס דה לאמארטין (Alphonse de Lamartin) שביקר כאן בשנת 1833. מה שמעניין לגבי הבית הוא לא בעליו או מי מהמבקרים בו, כי אם עיצובו האדריכלי. שימו לב כי הקומה הראשונה היא הקטנה מבין שלוש הקומות, ואילו הקומה השנייה קטנה מהקומה העליונה, כך שנוצרת למעשה פירמידה הפוכה הנתמכת על-ידי קורות עץ אלכסוניות. המשיכו ישר כמאה ושבעים מטרים עד פינת הרחובות Knyaz Tseretlev ו-Soborna, שם נמצאים גלריית האמנות לה בוהם והמוזיאון לרוקחות היפוקרטס. פנו ימינה לרחוב Saborna. תוכלו להיכנס לכנסיית קונסטנטינוס והלנה הקדושים, או להסתפק בסיבוב בחצר היפה. לאחר מכן פנו ימינה ועברו בשער היסאר קאפיה הימי־ביניימי. מצדכם השמאלי תראו את המבנה המרשים של המוזיאון להיסטוריה של התחייה הלאומית הבולגרית. חזרו דרך השער אל רחוב Saborna, פנו ימינה וכנסו לחצר המוזיאון האזורי לאתנוגרפיה. המוזיאון שוכן באחד המבנים היפים והמפורסמים בעיר, וסביבו גן ירוק יפהפה. הבית נבנה בשנת 1847 על־ידי האדג'י גאורגי (Hadji Georgi) ושימש את משפחת הסוחרים קויומדז'ייבה (Kuyumdzhieva). החל משנת 1937 הוסב הבית בעל החזית השחורה־זהובה למוזיאון לאתנוגרפיה, ומאז מוצגת בו תערוכת מיצגי פולקלור מאזור פלובדיב והרי רודופי בימי התחייה הלאומית הבולגרית. חזרו לרחוב ופנו ימינה. התקדמו כמאה ושבעים מטרים במעלה הרחוב התלול, עברו במעבר הצר בין שני הבתים בקצה הרחוב, וטפסו אל גבעת נבט טפה. זוהי אחת משבע הגבעות סביבן נבנתה העיר פלובדיב. על ראש הגבעה תמצאו שרידי התיישבות המתוארכים למאה הרביעית לפני־הספירה. הממצאים הארכיאולוגיים הצביעו על התיישבות תראקית, ולאחר מכן הרחבה של הבנייה בימי פיליפוס השני, מלך מוקדון. מאוחר יותר נכבש השטח על־ידי האימפריה הרומית. את השם 'נבט טפה' העניקו לגבעה העות'מאנים במאה הארבע־עשרה, ומשמעותו בתורכית 'גבעת השומרים'. העות'מאנים בנו כאן מצודה שהשקיפה אל העיר ואל נהר מריצה שעובר דרכה. הקדישו כרבע שעה לסיור בין ההריסות, טפסו (בזהירות) אל נקודות התצפית והתרשמו מאחת הערים היפות בבולגריה. חזרו לרחוב Saborna ורדו במורד הרחוב עד הפנייה לרחוב Chetverti Yanuari. בפינת הרחובות פועלת לשכת מידע לתייר, כאן תוכלו לבקש מפות של העיר, לקבל עלונים עם תיאור של אטרקציות או לקבל המלצות של בני המקום. פנו שמאלה לרחוב Vitosha, לאחר מכן ימינה ל־Pernik ושוב שמאלה לרחוב Han Omurtag המתמזג עם רחוב Vasil Kanchev. משם פנו שמאלה לרחוב Saborna הראשי. התקדמו במורד הרחוב. בדרך תעברו על־יד המוזיאון־גלריה פיליפופוליס, גלריית האמנות הראשונה שנוסדה בעיר, ומוצגות כאן דרך קבע עבודותיהם של אמניה המפורסמים של פלובדיב: ולדימיר דימיטרוב, אנטון מיטוב (Anton Mitov) ודימיטאר גיודז'נוב (Dimitar Gyudzhenov). לצד האמנים מסוף המאה התשע־עשרה וראשית המאה העשרים, מוצגות כאן כל העת תערוכות אמנות מתחלפות של אמנים עכשוויים מבולגריה. פנו ימינה לרחוב Krivolak, לאחר מכן ימינה לרחוב הראשי Konstantin Stoilov, ולבסוף שמאלה לרחוב Kiril Popov. עתה אתם נמצאים ברובע קפאנה, או בתרגום מבולגרית 'המלכודת'. הרחובות המפותלים והציוריים שימשו לפני כחמש־מאות שנים את בעלי המלאכה בעיר, וכל שנותר מהם הוא שמות הרחובות: רחוב העור (Kozhuharska), רחוב הזהב (Zlatarska ), רחוב הכסף (Zhelezarska) ועוד. אך אל דאגה, האופי המסורתי של הרובע נשמר, ובתי־המלאכה התחלפו בעשרות חנויות עיצוב, אמנות, ספרים ואופנה. זהו רובע צעיר, תוסס וצבעוני, בו פועלים בתי־הקפה והמסעדות הטרנדיים בעיר, נערכות הופעות חיות ומתקיימות מסיבות רחוב. טיילו בנחת בין הסמטאות העקלקלות. לאחר מכן הגיעו לרחוב Zlatarska 7, שם תוכלו ליהנות מארוחת צהריים נפלאה במסעדת Pavaj. מומלץ להתחיל את הארוחה מפלטת גבינות בולגריות עם כוס יין או בירה קרה. למנה עיקרית תוכלו להזמין מתפריט המסעדה או לחלופין לבחור אחת ממנות השף היומיות. שימו לב כי המקום לא מקבל תשלום בכרטיסי אשראי, לכן הצטיידו מראש במזומן. חזרו אל רחובות רובע האמנים והתקדמו אל עבר רחוב Rayko Daskalov המרכזי. לכו כחמש־מאות ושישים מטרים לכיוון צפון, עד שתגיעו למרכז הקניות Maritsa. כאן תוכלו להתרשם מקרוב מהנהר החוצה את העיר, ולעשות מעט קניות בחנויות המקומיות הממוקמות משני צדי הגשר. אם נותר לכם זמן פנוי נוסף לשיטוט בין רחובות העיר, תוכלו ללכת למסגד אימרט שמדרום־מזרח למרכז הקניות, או לפנות לכיוון מערב אל אנדרטת האחדות, המוזיאון להיסטוריה של פלובדיב והמוזיאון לארכאולוגיה הסמוכים. אם אתם מטיילים עם ילדים, העדיפו את גן דונדוקובה והמוזיאון האזורי לטבע שפועל בשטחו, או טפסו אל פסל אליושה, שם האנדרטה לזכר החייל האלמוני הניצבת בראש גבעת בונרדז'יקה.

המנזר הצבעוני הוא אחד מסמליה הנודעים של בולגריה. ניצב מדרום להרי רילה, בשמורת הטבע מנזר רילה, וכ־119 ק"מ מסופיה. המנזר הוקם במאה העשירית על־ידי הנזיר איוואן רילסקי. רילסקי הגיע הנה במטרה להתבודד מהחברה ההולכת ומאבדת ממוסריותה, ואחריו פרשו להרי רילה עשרות תלמידים אשר שכנעו אותו להקים את המנזר. ברבות השנים הפך המנזר לאחד מהאתרים הדתיים החשובים בבולגריה. בשנת 1335 הוקם המנזר מחדש מספר קילומטרים מדרום למיקום המקורי, ועתה נוסף לו מגדל התצפית הְרֶלֶאוֹ שנקרא על־שם הבויאר שמימן את הקמתו. לאחר מכן נפגע המנזר בתקיפות העות'מאנים ושוחזר בשנת 1469. באותה השנה הועברו הנה שרידיו הקדושים של איוואן רילסקי שהיו עד עתה שמורים בוליקו טרנובו (Veliko Tarnovo). תחת הכיבוש העות'מאני היה למנזר תפקיד מהותי בשימור השפה, ההיסטוריה והתרבות הבולגרית. בליל ה־13 בינואר 1833 נפגע המנזר בצורה קשה משריפה שפרצה במקום. בשנים 1834-1862 נבנה מחדש על־פי תכנונו של האדריכל אלכסי רילטס (Alexi Rilets) בסגנון התחייה הלאומית הבולגרית. המנזר המחודש הפך לאחד ממיצגיו הבולטים של סגנון האדריכלות הבולגרי, ולאחד מסמלי התעוררות הרגשות הלאומיים. בשנת 1983 הוכר המנזר כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, וכיום מהווה אחד מאתרי התיירות החשובים במדינה. מבחוץ מוקף המנזר חומה גבוהה אשר לא מסגירה את הצפוי למבקר בפנים. חדי העין יוכלו להבחין על החומות בציפורי הכתלי שצבען אפור-כחלחל וכנפיהן צבועות אדום עז. הכניסה למנזר עוברת דרך שער דופניצה המערבי, שרצפת האבן שלו נשחקה במשך השנים מרגליהם של עולי הרגל. השער מוביל אל רחבת המנזר שבמרכזו כנסיית לידת ישו הססגונית (Tserkva Rojdestvo Bogorodichno). בשלב זה כדאי להרים את הראש ולהביט סביב: התרשמו ממבנה העץ עם המרפסות המקיף את החצר הפנימית, מפסי האדום-שחור-לבן המכסים את אגפי המגורים ומבנה הכנסייה. התקרבו אל מגדל הרלאו היפה שבתחתיתו דוכן לממכר איקונות, ובראשו תצפית יפה עם קפלת תפילה מעניינת. לאחר מכן פנו אל אכסדרת הכנסייה המכוסה ציורי־קיר המתארים את מעגלי הגיהנום אליהם מגיעים החוטאים לאחר יום הדין. חזון אחרית־הימים מקדם את פניהם של הבאים אל תוך כנסיית המנזר. הכנסייה נבנתה בשנת 1835 ותוכננה כך שאור חודר רק דרך חלקו הצפון־מזרחי של הגג ומאיר את מחיצת-המזבח המוזהבת. שאר הכנסייה נותרת בעלטה ומעודדת את המתפללים והמבקרים לגשת קדימה. בקפלה הראשונה מימין תראו קבר צנוע בו נטמן ליבו של הצאר בוריס השלישי. התקדמו אל עבר מחיצת-המזבח שנוצרה על־ידי קבוצה של מגלפי עץ מסמוקוב. שימו לב לעבודת הגילוף המרהיבה שכוללת אלמנטים פרחוניים, בעלי־חיים ואירועים מכתבי־הקודש. מצידה הימני של המחיצה ניצבת תיבת כסף בה מאוכסן השריד הקדוש - ידו השמאלית של איוואן רילסקי. סיירו בכנסייה והביטו בציורי־הקיר המעטרים את הקירות: אלו צויירו על־ידי מבחר ציירים מבנסקו, רזלוג וסמוקוב, לרבות האחים זוגראף: זכארי זוגראף ודימיטר זוגראף, הנודעים באמני בולגריה בימי התחייה הלאומית הבולגרית. בפינה הצפונית של מנזר רילה תוכלו להיכנס למוזיאון רילה, שם מוצג אוסף נאה של יצירות אמנות, כתבי קודש ומסמכים היסטוריים. במרכז האוסף ניצב צלב רפאיל (Krst na Raphail): צלב מעץ בגובה שמונים ואחת סנטימטרים ועליו מגולפים באמצעות מחט כשש־מאות דמויות מיניאטוריות מכתבי־הקודש. מאחורי יצירת המופת עומד אח מהמנזר בשם רפאיל, אשר הקדיש שתיים־עשרה שנים מחייו לעבודת הגילוף. באוסף תמצאו גם את האבנגליון של סוצ'אבה, ספר תנ"ך גדול משנת 1529 עם תבליט של ישו הצלוב על הכריכה ועיטורי אמאיל וזהב, תיבות כסף משובצות אבנים יקרות, איקונות מרשימות, לוחות כנסייה עשויות זהב טהור ועוד. עם סיום הסיור במתחם המנזר, תוכלו לצאת דרך שער סמוקוב (Samokov) המוביל אל מקבץ חנויות מזכרות, מאפיות ומסעדות מסורתיות.

מצודת בֶּלוֹגְרָאדְצִ'יק המרהיבה, המכונה גם מצודת קָאלֶטוֹ (Kaleto), ממוקמת בסמוך לעיירה בֶּלוֹגְרָאדְצִ'יק כ־117 ק"מ צפון־מערבית לסופיה. המצודה המבוצרת מוקפת תצורות סלע מרהיבות ביופיין, אשר נוצרו לפני מיליוני שנים בעקבות תזוזת הלוחות הטקטוניים ותהליכי התרוממות מעל פני־הים וקימוט שגרמו להיווצרותם של סדקים אליהם חדרו מים ורוח שעיצבו את הצוקים בדמות עמודי־ענק ופטריות. צוקי בלוגראדצ'יק מושכים הנה מבקרים רבים המבקשים לצפות באחד מפלאי הטבע היפים בבולגריה. הצוקים הפכו מקור עשיר למעשיות עממיות רבות וזכו לשלל כינויים כמו |הנטה|הדוב|סנטה|, |הנטה|הנזיר|סנטה|, |הנטה|המדונה|סנטה|, |הנטה|אדם וחווה|סנטה|, |הנטה|רועה הצאן|סנטה|, |הנטה|הפרש|סנטה| ועוד (ראו מסגרת להלן). המצודה הוקמה ככל הנראה על־ידי הרומאים במאה הראשונה לספירה. במאה ה־14 הורחבה המצודה על־ידי איוואן סרצימיר (Ivan Sratsimir), צאר וידין. בשנת 1396 נכבשה המצודה בידי העות'מאנים. בראשית המאה ה־19 הורחבה בסגנון אדריכלות עות'מאני עם השפעות מערב אירופאיות. לאחר שחרור בולגריה, שימשה המצודה כנקודה צבאית אסטרטגית במלחמת בולגריה-סרביה (1885). כיום מהווה מצודת בלוגראדצ'יק אבן שואבת למבקרים חובבי טבע מכל רחבי העולם. המצודה מחולקת לשלושה חצרות, כאשר מהחצר העליונה נשקף נוף עוצר נשימה אל האזור. שימו לב כי המפלסים העליונים אינם מגודרים בצורה בטיחותית, ולכן במידה והגעתם הנה עם ילדים קטנים, כדאי לשמור על עירנות מוגברת. עם סיום הסיור המרתק בין השרידים ההיסטוריים של המצודה ותצורות האבן רבות הרושם, כדאי לעצור בחנות היין מגורה שבכניסה לאתר, שם תוכלו לרכוש בקבוק יין מצוין שמקורו במערת מָגוּרַה המפורסמת שמצפון־מערב. |המסגרת|מדונת האבן אגדות מקומיות רבות עסקו בסיפור היווצרותם של סלעי בלוגראדצ'יק, והמפורסמת שבהן היא האגדה על מדונת האבן: היה הייתה לפני שנים רבות צעירה יפיפייה בשם ולנטינה. בהגיעה לגיל בגרות, החליטה ולנטינה להצטרף למנזר שבמחוז וידין בסמוך לעיירת בלוגראדצ'יק. על אף שולנטינה פרשה לחיי המנזר, המשיכו הסיפורים על יופייה להגיע לאוזניהם של תושבי האזור. יום אחד שמע רועה צאן צעיר על ולנטינה היפה המתגוררת בקרבתו, ובו ברגע החליט לכבוש את ליבה. עם רדת החשכה ניגש הרועה אל חלון המנזר והחל מנגן שירי אהבה על חמת החלילים שלו. כך הגיע הרועה מדי ערב וניגן לאהובת ליבו את המנגינות הקסומות ביותר. בחלוף זמן מה נשבתה ולנטינה בקסמו של הרועה, והשניים החלו מנהלים מערכת יחסים סודית. בכל יום, עם רדת החמה, הייתה ולנטינה בורחת מהמנזר לזרועות אהובה. יום אחד גילתה ולנטינה כי היא הרה. משגילתה אם המנזר על הריונה של הצעירה, החליטה לגרש אותה מהמנזר לאלתר. ברגע בו דרכה כף רגלה של ולנטינה מחוץ למנזר, נפתחו ארובות השמיים וברקים החלו להישלח לכל עבר. היה זה האל שזעם על העוול שנעשה לצעירה המאוהבת. כעונש החליט להפוך את כל הנזירות לצוקים. אלא שולנטינה והרועה הצעיר נקלעו גם הם לעין הסערה והפכו לתצורות סלע. גם היום ניצבים על הגבעה הצוק של המדונה, הלא היא ולנטינה, וצוקו של הרועה, שנגזר עליהם לעולם להיות כה קרובים וכה רחוקים זה מזו.

כ־25 ק"מ צפון־מערבית לבלוגראדצ'יק שוכנת מערת מָגוּרַה, המפורסמת בזכות הציורים הפרהיסטוריים שעל קירותיה ותצורות המחצבים שבה. מערת הגיר המרשימה בת כ־15 מיליון שנה, אורכה כ־2600 מ' והטמפרטורה הממוצעת בה לאורך השנה היא 12 מעלות צלזיוס. המערה מורכבת מאולם מרכזי ושש גלריות צדדיות בגדלים שונים. בגלריות נטיפים וזקיפים שזכו לשמות ציוריים דוגמת |הנטה|העוגב|סנטה|, |הנטה|ראשו של בודהה|סנטה|, |הנטה|הדרקון|סנטה|, |הנטה|העיר האוריינטלית|סנטה|, |הנטה|האורן שנפל|סנטה| ועוד. על אף יופיין של גלריות הנטיפים, המבקרים נוהרים הנה כדי לחזות ביותר מ־750 ציורי־הקיר הפרהיסטוריים שעל הקירות. הציורים צוירו בסביבות שנת 8,000 לפנה"ס באמצעות לשלשת עטלפים, ומתוארים בהם טקסים דתיים, טקסי ציד ודמויות מיתיות הייחודיות לאזור הבלקן. הממצאים הארכאולוגיים במקום הצביעו על נוכחות בני־אדם במערה החל מהתקופה האפיפלאוליטית (Epipalaeolitic) ועד תקופת הברונזה המוקדמת. לצד כלי חרס, כלי נשק וכלי עבודה, נמצאו גם עצמות בעלי־חיים כגון זאבים, דובים, שועלים וצבועים. כיום המערה משמשת בית־גידול לארבעה מיני עטלפים. את הטיול במערה תוכלו לעשות באופן עצמאי או בקבוצה (הדרכה בבולגרית בלבד). בחג המולד ובחג הפסחא אפשר להגיע הנה למופע מוסיקה קלאסית בלתי נשכח. לסיום כדאי לעשות נסיעה קצרצרה ליקב מָגוּרַה, שם תוכלו להתנסות בסדנת טעימות יין מהמפורסמים ביותר בבולגריה. מומלץ לקנות בקבוק יין מבעבע למזכרת- זה אינו נופל במאום מהשמפניה הצרפתית המקורית.

צוק אבן־הגיר הגבוה בבולגריה, עמקים מיוערים, מערות קרח, נופים הרריים מרהיבים ועולם חי עשיר - אלו רק מקצת הסיבות להגיע לפארק הלאומי וראצ'נסקי בלקן, שמורת הטבע השנייה בגודלה בבולגריה. את הטיול בשמורה כדאי להתחיל בעיר הגדולה ביותר בצפון־מערב המדינה, וְרָאצַה, ממנה נוח להגיע לכל אחד מששה־עשר מסלולי ההליכה העוברים בפארק. תוכלו לבחור במסלול ההליכה האקולוגי, במסלול המתמקד בקרסט ובמגוון הביולוגי, ואם אתם מטיילים עם ילדים בחרו במסלול שביל יער האגדות. את המידע אודות מסלולי ההליכה תוכלו לקבל בלשכת המידע לתייר בווְרָאצַה הממוקמת ברחוב Pop Sava Katrafilov מספר 27. ברחבי הפארק הלאומי פזורים אתרים ואטרקציות רבים: נקיק וְרָאצַה שמשני צידיו מזדקרים צוקי סלע מפוארים המהווים גן־עדן עבור מטפסי הרים, מפל סְקָאקְלִיָה - הגבוה שבמפלי בולגריה, ומפל סלע האורן הנישא לגובה 63 מ', פסגת אוֹקוֹלְצִ'יצֶה ההיסטורית - מקום מותו של המהפכן והמשורר חרִיסְטו בּוֹטְיִוֹב, הכפר המסורתי והמקסים זְגוֹרִיגְרָאד, ומערת נטיפי הקרח לֶדֵנִיקָה שבפתחה פועל פארק שעשועים מקסים שעושה שימוש נהדר בטבע. גם גשר האל - מנהרת אבן יפה תחתיה זורם נחל אכזב, הממוקמת בקרבת הכפר לִילִיאָצֶ'ה שמצפון לווְרָאצַה, נחשב לחלק משמורת הטבע, ומושך אליו מאות תיירים סקרנים מדי יום. בעודכם מטיילים בשמורת הטבע ההררית הקפידו להביט סביב וליהנות מהמגוון הביולוגי באזור. באופן רשמי נספרו במקום 166 מיני ציפורים, כאשר 150 מתוכם מוגנים על־פי חוק. חפשו את החסידה השחורה, הרחם (נשר מצרי), העקב האיטי, עיט השמש והבז הנודד. גם בעלי־חיים מרתקים ונדירים מאכלסים את השמורה: נמנמן העצים, הגירית המצויה, הלוטרה האירופאית, חמוס מבאיש, חתול הבר ועוד. אלו נהנים מ־950 מיני צמחים המכסים את שטחי הפארק, כאשר הדומיננטי שבהם הוא עץ האשור.

מטיילים בסופיה עם ילדים ורוצים ליהנות מיום נופש מרגיע בקרבת העיר? בפארק המים המקסים הזה תוכלו ליהנות מאגם ציורי, בריכות שחייה מצוינות, מגלשות מים ומתחם VIP מפנק. סביב האגם מופעלות מגוון אטרקציות לכל המשפחה: פיינטבול, רכיבה על סוסים, פינת ליטוף, טרקטורונים ועוד. הפארק ממוקם כעשרים ק"מ בלבד מסופיה, וההגעה אליו נוחה. תוכלו לשלב לינה במלון הפועל במתחם, כך תיהנו מאירוח בחדרי טחנות הרוח המעוצבים להפליא, מארוחת בוקר נדיבה וטעימה ומבילוי במקום מחוץ לשעות הפעילות הגדושות מבקרים.