שדרת הקניות, המסעדות, בתי־הקפה והבילויים המרכזית בסופיה. נמתחת לאורך כשניים וחצי ק"מ מכיכר סְבֶטָה נֶדֶלַה בצפון, עוברת ממערב לכיכר בּוּלְגָרִיַה וארמון התרבות הלאומי, ומגיעה עד הפארק הדרומי. החלק הצפוני של השדרה מיועד להולכי רגל בלבד, ומהווה מקום מפגש פופולרי בקרב תושבי העיר, הנוהגים לכנות אותה בשם החיבה 'וִיטוֹשְקָה' (Vitoshka). השדרה הרחבה נסללה בימי השלטון העות'מאני בבולגריה, ובשנת 1833 נקראה על־שם הר וִיטוֹשָה. תחילה שימשה השדרה כרחוב מגורים שמשני צדיו נבנו בתים פרטיים, אך בראשית המאה העשרים הפכה למרכז קניות תוסס. בתי המגורים הנמוכים פינו מקום לבניינים מרובי קומות, כאשר קומת הקרקע משמשת חנויות, מסעדות, ברים ובתי־קפה. ברחוב הקניות המרכזי תמצאו שילוב בין מותגי יוקרה כגון Versace, Boss, Lacoste ו־Dolce and Gabbana, לבין רשתות אופנה בינלאומיות דוגמת H&M ו־Diesel ורשתות אופנה מקומיות כגון Okaidi המקסימה בה נמכרים בגדי תינוקות וילדים. לצד חנויות האופנה תמצאו כאן מבחר חנויות מזכרות, צעצועים, מוצרי ספורט, כלי בית וספרים. במהלך מסע הקניות בשדרה המפורסמת של סופיה אפשר לעצור למנוחה טעימה באחת מהמסעדות או בתי־הקפה הפועלים לאורכה: במסעדת Shtastlivetsa תוכלו ליהנות ממטבח מקומי באווירת סלון של סבתא בולגריה, במסעדת Ribs Brothers תבחרו מבין מבחר סוגי סטייקים מבשר איכותי, ואילו בבית־הקפה 2Giraffes, המעוצב בסגנון צעיר ואורבני, תיהנו מכוס קפה מצוין.

קומפלקס של אולמות קונצרטים הנפרש על פני שמונה קומות, וממוקם בחלקה הדרומי של כיכר בולגריה. ארמון התרבות הלאומי הוא אחד המבנים המודרניים המוכרים בסופיה, וזהו מרכז התערוכות וההופעות הגדול ביותר במזרח אירופה. המבנה המתומן עשוי בטון וזכוכית, נבנה בשנים 1978-1981 על פי עיוצבם של האדריכלים אלכסנדר גאורגייב בארוב (Alexander Georgiev Barov) ואיוואן קנזרייב (Ivan Kanazriev), ונחנך במסגרת חגיגות 1,300 שנים מיום הקמת האימפריה הבולגרית הראשונה. תחילה נקרא על־שמה של לודמילה זי'בקובה (Lyudmila Zhivkova), בתו של הדיקטטור הקומוניסטי, טודור ז'יבקוב. ז'יבקובה הייתה אהודה בקרב הציבור הבולגרי, ודאגה לחשוף את תושבי המדינה לתרבות המערב, כמו גם להציג את תרבות ארצה בזירה הבינלאומית. לאחר מותה של ז'יבקובה הוחלט לשנות את השם ל'ארמון התרבות הלאומי', או בקיצור - NDK, כפי שמכנים אותו בעיר. בארמון התרבות מתקיים מדי שנה פסטיבל הסרטים הבינלאומי של סופיה, ובמהלך השנה מתקיימים כאן כנסים, מוצגים סרטים, הופעות מוזיקה, מחול ותיאטרון. אולם המופעים הגדול ביותר מכיל כ־5,000 מושבים, ועל קירות האולמות צוירו ציורי־קיר המתארים אירועים היסטוריים בתולדות העם הרומני. במקום פועלים מספר בתי־קפה, לרבות בית־הקפה הספרותי Literature Club Peroto, המשמש מקום מפגש פופולרי עבור חובבי הספרים, אליו מוביל גרם מדרגות עליו הודבקו עשרות כריכות ספרים. מאחורי הארמון ניצב גשר המחבר את מרכז העיר עם הפארק הדרומי, ואילו מימין לחזיתו יש גרם מדרגות המוביל למעבר תת־קרקעי בו פועלים חנויות ובתי־קפה.

כיכר באורך כשבע־מאות מטרים שבצידה הדרומי ניצב ארמון התרבות הלאומי. בצידי הכיכר מדשאות ירוקות עם עצי אלון, אדר, דולב ואשוח, ובמרכזה שבילים מרוצפים עם מזרקות המובילים אל עבר ארמון התרבות. על המראה של הכיכר אחראי האדריכל אָתַנַאס אָגוּרַה (Atanas Agura). כיום מהווה כיכר בולגריה מקום מפגש פופולרי עבור תושבי המקום, ועוברים תחתיה שני קווי המטרו העירוניים. במסגרת סיבוב בכיכר, תוכלו לגשת לאנדרטת פְרִיטִיוֹף נַנְסֶן , הניצבת בפינה הצפון־מזרחית של הכיכר. אמנם האנדרטה חסרת ייחוד, אך היא מנציחה את |הלינק: http://www.haolam.co.il/834|חוקר אזורי החוג הארקטי|סלינק| הנודע והמדינאי הנורווגי, האחראי על יצירת |הלינק: http://www.haolam.co.il/833|דרכון נַנְסֶן|סלינק| הניתן לפליטים חסרי אזרחות. האנדרטה נחשפה בשנת 2012 בנוכחות נציגים בולגריים ונורווגיים. אתר נוסף אותו כדאי לפקוד בכיכר הוא מקדש המרטירים הבולגרים, כנסייה קטנה בעלת מראה כפרי המוקדשת לזכר קרבנות בולגריים בימי השלטון הקומוניסטי. על הקיר הסמוך לכנסייה נתלה לוח הנצחה עם שמותיהם של כעשרת־אלפים מקרבנות הטרור הקומוניסטי. בתוך הכנסייה פסל עץ יפה ומקורי בסגנון מודרני של ישו הצלוב.

כיכר מפורסמת בלב רובע סֶרְדֶטּס הממוקמת מדרום־מזרח לגן העיר ובסמוך לכנסיית סְבֶטִי סֶדמוֹצִ'יסְלֶנִיצִי. בכיכר המלבנית מקובצים דוכנים לממכר ספרים יד־שנייה, ומגיעים הנה מדי יום חובבי ספרים התרים אחר מציאות (רוב הספרים בבולגרית, אך ביניהם תוכלו למצוא גם מבחר ספרים בשפה האנגלית). בצידה הצפון־מערבי של הכיכר ניצבת אנדרטת סְלָבֶיִיקוֹב לזכר איש החינוך והפעיל הפוליטי פֶטְקוֹ סְלָבֶיִיקוֹב, ובנו, המשורר פֶּנצ'וֹ סְלָבֶיִיקוֹב.

כנסיית סְבֶטִי סֶדמוֹצִ'יסְלֶנִיצִי או בתרגום לעברית 'כנסיית השביעייה הקדושה' מוקדשת לקִירִילוּס ומֶתוֹדִיוּס הקדושים ולשבעת תלמידיהם. המבנה הוקם בשנת 1528 ושימש תחילה כמסגד שנקרא המסגד השחור בזכות מגדל התפילה עשוי שיש שחור שהתנוסס בצידו. לאחר המלחמה העות'מאנית־רוסית הוסב לבית סוהר, ואילו בשנת 1903 שופץ המבנה והוענק לו מראה המזכיר את כנסיית נסבר העתיקה שלחופי הים השחור. במסגרת עבודות השיפוץ הוסר מגדל התפילה השחור ובמקומו נבנה מגדל הפעמונים, ולצד הכיפה המרכזית נוספו כיפות קטנות. בתוך הכנסייה פרסקאות ייחודיים של שבעת התלמידים הקדושים, ומחיצת מזבח מוזהבת עם איקונות שצוירו על־ידי |הלינק: http://www.haolam.co.il/828|אָנְטוֹן מִיטוֹב|סלינק| וסְטֶפַן אִיווָאנוֹב (Stefan Ivanov). מומלץ להקיף את הכנסייה ולהיכנס לסיבוב קצר בגן סְבֶטִי סֶדמוֹצִ'יסְלֶנִיצִי בו עצי ערבה בוכייה יפהפיים.

האנדרטה המרשימה ניצבת במרכז גן קְנָזֶ'סְקַה החביב, מרחק הליכה קצר מאוניברסיטת סופיה ומגן בּוֹרִיסוֹבָה. האנדרטה הוצבה כאן בשנת 1954 לכבוד חגיגות העשור לשחרור בולגריה על־ידי הצבא הסובייטי במהלך מלחמת העולם השנייה. היא מורכבת משלושה חלקים: במרכז רחבה עמוד גרניט בגובה שלושים וארבעה מטרים, ובראשו חייל סובייטי ולצידו גבר ואישה האוחזת את בנה בידיה, ואילו בקצוות הצפון־מזרחי והדרום־מזרחי ניצבים שני בסיסי־אבן מלבניים ועליהם תבליטי פועלים, איכרים ופרטיזנים מקומיים המקבלים בברכה את פני חיילי הצבא הסובייטי. האנדרטה מהווה זכר חשוב לימי הכיבוש הקומוניסטי בבולגריה, ועל כן זוכה ליחס שנוי במחלוקת בקרב המקומיים. בשנים האחרונות הפכה רחבת האנדרטה לנקודת מפגש פופולרית במיוחד בקרב צעירי העיר, ובמהלך שעות היום תוכלו לצפות בבני ובנות נוער רכובים על גלגיליות וגלגשות (סקייטבורד). |המסגרת|יצירה הרסנית בליל ה־18 ביוני 2011 פשטה קבוצת אמנים מחתרתית בשם 'יצירה הרסנית' (Destructive Creation) על רחבת אנדרטת הצבא הסובייטי. בחסות החשכה, צבעו האמנים האנונימיים את דמויות החיילים הסובייטים והפכו אותם לדמויות מוכרות מתרבות הפופ האמריקאית: |הלינק: http://www.haolam.co.il/816|סופרמן|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/817|סנטה קלאוס|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/818|רונלד מקדונלד|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/819|וונדר וומן|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/820|רובין|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/821|וולברין|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/822|קפטן אמריקה|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/823|הג'וקר|סלינק| ו|הלינק: http://www.haolam.co.il/824|המסכה|סלינק|. על גבי בסיס הגרניט נכתב בבולגרית "לפסוע עם הזמן" (В крак с времето - V krak s vremeto). עם עלות השחר, התעוררה בולגריה למשבר דיפלומטי חריף בינה לבין רוסיה. הרוסים דרשו למצוא את האחראים לפעולה הוונדליסטית ולמצות עמם את הדין, אך זהות האמנים לא נחשפה גם לאחר חקירה ממושכת. השחתת האנדרטה בשנת 2011 העניקה השראה לרבים אחרים, והאנדרטה הפכה רקע ל"יצירות אמנות" אלטרנטיביות שמביעות מחאה. בפברואר 2012 הולבשו החיילים הסובייטיים במסכות |הלינק: http://www.haolam.co.il/825|גאי פוקס|סלינק| במסגרת מחאה נגד הסכמי סחר בינלאומיים, ובאוגוסט של אותה השנה כוסו פני החיילים במסכות של חברות להקת הפאנק־רוק הרוסית, |הלינק: http://www.haolam.co.il/826|פוסי ריוט|סלינק|, כמחאה נגד כליאתן בכלא הרוסי. באוגוסט 2013 נצבעו החיילים בצבע ורוד לזכר |הלינק: http://www.haolam.co.il/827|האביב של פראג|סלינק| שהתרחש בשנת 1968, ותחת פסלי החיילים נכתב: "בולגריה מתנצלת". המחאה האחרונה נרשמה ב־23 בפברואר 2014, כאשר החייל המרכזי באנדרטה נצבע בצבעי הדגל האוקראיני, ותחתיו הוסיפו כיתוב באוקראינית: "תהילה לאוקראינה!". עיקר המחאות כוונו נגד ברית־המועצות לשעבר ורוסיה של ימינו, ומדי פעם הציתו משבר ביחסים בין שתי המדינות. בזירה הפנימית מנגד הציתו השחתות האנדרטה שיח מתוח למדי בין קבוצות אולטרה ימניות הקוראות להשמיד כל זכר להשפעה הרוסית והכיבוש הקומוניסטי, בדגש על הסרת אנדרטת הצבא הסובייטי, בעוד רבים אחרים טענו כי יש לזכור לטובה את סיוע הרוסים במלחמה העות'מאנית־רוסית שהביאה לעצמאות בולגריה, ועל כן יש לשמר את היצירות הסובייטיות.

המבנה האקלקטי המשלב אלמנטים ניאו־בארוקיים וניאו־קלאסיים, משמש כמקום מנוחתו האחרון של הנסיך הבולגרי הראשון, אָלֶכְּסַנְדֶר בָּאטֶנְבֶּרְג. על עיצוב המוזוליאום אחראי האדריכל השווייצרי הֶרְמָן מָאֵייר (Hermann Mayer), בעוד על ציורי־הקיר המעטרים את פנים המבנה אחראי הצייר הבולגרי הָרַאלַאמְפִּי טָאצֶ'ב (Haralampi Tachev). לצד ארון הקבורה של הנסיך, תוכלו להתרשם מתצוגת חפציו הפרטיים של באטנברג שנתרמו בשנת 1937 על־ידי אשתו. המוזוליאום היפה מוקף גן קטן וציורי.

המוזיאון המוקדש לחייו ויצירתו של אִיווָאן וָאזוֹב, אבי הספרות הבולגרית המודרנית, שוכן בבית צהבהב בו התגורר הסופר הנודע בשנים 1895-1921. חדרי הבית עברו עבודות שיפוץ ושחזור שהעניקו להם את המראה המקורי של ראשית המאה העשרים. שימו לב לטפטים בסגנון אר־נובו המעטרים את הקירות, לשטיחים הבולגריים המסורתיים, ולפוחלץ של בובי, כלבו האהוב של ואזוב, הניצב עד היום בחדר העבודה של הסופר. על־אף שמדובר במוזיאון חביב, הכיתוב לצד המייצגים בבולגרית בלבד. שימו לב כי דלת המוזיאון נעולה ויש לצלצל בפעמון כדי להיכנס פנימה.

האוניברסיטה הנקראת על־שם הקדוש הבולגרי קְלִמֶנְט מאוֹחְרִיד, הוקמה בראשון לאקטובר 1888, שנה אחת בלבד לאחר סיום הכיבוש העות'מאני. זהו מוסד ההשכלה הגבוהה הראשון שהוקם במדינה, ועד היום הוא מושך אליו מדי שנה כעשרים אלף סטודנטים. האוניברסיטה מורכבת מששה־עשר פקולטות ושלוש מחלקות הפזורות ברחבי העיר. המבנה הראשי של האוניברסיטה ניצב על שדרות הצאר המשחרר, בקרבת קתדרלת אָלֶכּסַנְדְר נֶבְסקִי. הוא ניחן בחזית ניאו־קלאסית אלגנטית, שמשני צידי דלתות הכניסה הוצבו פסליהם של האחים |הלינק: http://www.haolam.co.il/814|אֶוולוֹגִי|סלינק| ו|הלינק: http://www.haolam.co.il/815|חְרִיסְטוֹ גֶאוֹרְגִיאֶב|סלינק|, אשר מימנו את הקמת האוניברסיטה.