לאחר כמה דחיות, מוזיאון העתיד נפתח למבקרים בתחילת 2022 ואין ספק שהיה שווה לחכות. מבנה המוזיאון עוצר הנשימה נראה היטב לנוסעים בדרך שייח' זאיד, הכביש המרכזי החוצה את העיר. זהו אחד המבנים המורכבים בעולם, והוא נבנה כך שיעמוד בתקנים המחמירים ביותר של בנייה ירוקה. מעטפת הבניין מצופה בלוחות מתכתיים כסופים, ובהם חלונות מעוצבים כקליגרפיה ערבית, המרכיבים אמרות של שליט דובאי על עתיד האמירויות. |תמונה_בטקסט6414| מעבר ליופיו הרב של המבנה, עיצובו עמוס בסמליות: המשטח הירוק המוגבה שעליו הוא ניצב מסמל את האדמה, הטבעת האליפטית מסמלת את החדשנות האנושית, והחלל הריק שבמרכז הטבעת מסמל את העתיד הלא־ידוע. |תמונה_בטקסט6112| המבנה הייחודי אינו מאכזב גם מבפנים: החלל המרכזי עצום ומרשים. הביקור במוזיאון נעשה באופן עצמאי, אך לפי סדר קבוע מראש: תחילה, מעלית דמוית חללית תיקח אתכם אל הקומה העליונה של המוזיאון, ומשם תרדו במדרגות או במעלית שקופה מקומה לקומה עד סיום הביקור בקומת המרתף. התצוגות, חדשניות להפליא ואינטראקטיביות ברובן, עוסקות בנושאים כמו חקר החלל, התיישבות עתידית מחוץ לכדור הארץ וטכנולוגיות עתידיות בתחום המזון, התחבורה והאנרגיה. מכיוון שזהו אחד מהאתרים המבוקשים בדובאי וכמות המבקרים שמורשים להיכנס לכל תצוגה מוגבלת, חובה להזמין כרטיסים מראש. תוכלו לעשות זאת בקלות ובנוחות ב|הלינק: https://www.haolam.co.il/1119|אתר האינטרנט של המוזיאון|סלינק|.

ההמולה של רחובות דובאי הסואנים נשארת מאחור כשנכנסים למבוך הסמטאות של הרובע ההיסטורי המשוחזר אָל פאהידי, הנודע גם בשמו הקודם, בָּסְטָאקִִיָה (Bastakia). זוהי הזדמנות להציץ לחיים בדובאי במאה ה-19, לפני האיחוד בין שבע האמירויות. מעל הסמטאות הצרות מתנשאים מגדלי רוח מסורתיים, שנועדו לספק מיזוג אוויר טבעי, ובחמישים המבנים ששוחזרו עד כה שוכנים מוזיאונים קטנים, גלריות אמנות, בתי מלאכה ובתי קפה נעימים. כשמטיילים ברובע העתיק לא חייבים לעקוב אחרי מסלול מדויק ונוקשה. אפשר ואפילו רצוי לפנות לסמטה שקורצת לכם, ללכת לאיבוד לכמה דקות ואז לחזור ולמצוא את הדרך המסומנת. כך תוכלו להתרשם בצורה הטובה ביותר מהאווירה המיוחדת של הרובע. פה ושם תראו דלת פתוחה ולצידה שלט של משרד ציבורי, או מוזיאון קטן: גם אם הוא עוסק בנושא שלא בהכרח מעניין אתכם, תמיד כדאי להיכנס, ולוּ כדי להתרשם מהחצרות הפנימיות ומהאדריכלות המסורתית. אפשר גם להפוך בין נקודת הסיום וההתחלה של המסלול או להתחיל ולסיים באותה הנקודה, בהתאם לאמצעי התחבורה שבו הגעתם לאָל פאהידי. *המסלול* הדרך המומלצת להגיע לרובע היא במטרו. סעו בקו הירוק לתחנת Sharaf DG ולכו 650 מ' (כשמונה דקות) לאורך רחוב Al Mussallah עד לבית התה הערבי, אחת מנקודות הכניסה לרובע העתיק. ברחוב ההומה אין אתרים תיירותיים, אך נחמד להציץ בחיי היומיום של תושבי בּוּר דובאי, הרחק מעיני התיירים. בסיום ההליכה תוכלו לעצור כאן לקפה, תה או ארוחה של ממש. x---אם אתם ממהרים או מתקשים בהליכה תוכלו לקחת מונית ישירות לבית התה הערבי ולהתחיל את המסלול משם.---x מבית התה צאו לרחוב אָל פאהידי, פנו שמאלה והמשיכו לאורך המסעדה המזרח תיכונית הצמודה עד שתגיעו לגלריה מָג'יליס . מהגלריה המשיכו ישר בסמטה אל מוזיאון הקפה. אחרי הביקור במוזיאון פנו שמאלה ולכו בסמטה שבינו לבין גלריה מָג'יליס עד שתגיעו לסמטה רחבה יותר. משמאלכם תראו את השולחנות של בית התה הערבי, אבל אתם תפנו ימינה והמשיכו ישר; בסמטה השנייה פנו ימינה והמשיכו עד שתגיעו לXVA, שילוב של בית קפה וגלריה סביב חצר פנימית מקסימה: תוכלו לעצור כאן לקפה או לארוחה צמחונית באווירה צעירה ואמנותית. מכאן המשיכו בסמטה בכיוון שבו הלכתם בו לפני כן, מימינכם תבחינו בשלט המפנה אל בית אמירותי מסורתי, הממחיש את החיים ברובע בעבר. בקצה הסמטה נמצא מוזיאון המטבעות ואם תמשיכו עוד קצת ותפנו ימינה תגיעו למרכז שייח מוחמד בן ראשיד להבנה תרבותית. מהמרכז להבנה תרבותית הליכה של כשלוש דקות לכיוון נחל דובאי תביא אתכם אל מעגן הסירות אל פהאידי, נקודת הסיום על גדת הנחל. משם אפשר לקחת |השמש:707|אָבּרָה|סשמש| לשווקים של דֵיירָה. אפשרות אחרת היא לסיים את הטיול בנקודה שבה התחלתם, בית התה הערבי; משם קחו מונית או מטרו לאזור אחר בעיר.*סמסלול* |המסגרת|שיעור בשימור בשנות השמונים של המאה הקודמת נהרסה מחצית מהרובע ההיסטורי אָל פאהידי כדי לפנות מקום להקמת מתחם משרדים חדש. הבתים שנותרו שימשו בעיקר כמחסנים, או כמקום לינה לעובדים זרים. בשנת 1989 הורתה עיריית דובאי להרוס את החלקים הנותרים ברובע העתיק, אולם ריינר אוטר, אדריכל בריטי שערך שיפוץ באחד הבתים, פתח בקמפיין לשימור הרובע. אוטר כתב מכתב לנסיך צ'רלס, שהיה אמור לבקר בדובאי באותה שנה. הנסיך ביקר ברובע במהלך שהותו, ותמיכתו בשחזור הרובע סייעה בביטול תוכנית ההריסה.

המסגרת הענקית והמלבנית, שנחנכה בינואר 2018, חולשת על פארק רחב ידיים בקו התפר שבין דובאי העתיקה לעיר המודרנית. היא אמנם נבנתה כנקודת תצפית, אבל דווקא הנוף הוא החלק החלש, ולא משום שאינו מרשים, אלא משום שתצטרכו להביט בו מבעד לחלונות לא ממש פנורמיים. הביקור כאן הוא מסע בלתי נשכח בין העבר, ההווה והעתיד. אולם התצוגה שבקומת הקרקע מספר את סיפורה של דובאי המסורתית, וייקח אתכם לאחור בזמן אל כפר הדייגים ואל השוק של פעם בעזרת הולוגרמות, ריחות וצלילים. משם תעלו במעלית מהירה אל נקודת התצפית, ותצעדו מעל דובאי של ימינו, על רצפה מזכוכית אטומה שמתבהרת רק כשעוברים מעליה. חלקו השלישי והאחרון של הביקור יספק לכם הצצה מרהיבה אל חזון דובאי העתידית, כולל מוניות מעופפות, בתי מגורים מתחת למים ועוד. |המסגרת|המסגרת במספרים * המסגרת של דובאי מתנשאת לגובה 150 מ' ורוחבה 95 מ'. ָ* המעלית מטפסת אל קומת התצפית שגובהה 48 קומות ב־75 שניות בלבד. * לבניית המבנה הענק נדרשו מעל 9,900 קוב בטון מזוין, 2,000 טון פלדה ו־2,900 מ"ר זכוכית. * את המסגרת מצפים מעל 15,000 מ"ר של נירוסטה בצבע זהב; עיטור הטבעות הוא בהשראת הלוגו של אקספו 2020. * העיצוב המלבני נוצר בהשראת חיתוך הזהב – הקבוע המתמטי שזכה לכינוי "הפרופורציה האלוהית", ולדעת רבים מייצג את המידות המושלמות.

שוק הבשמים אינו שוק במובן המקובל – אין בו סמטאות צרות או דוכנים פתוחים, אלא אוסף של חנויות, אחדות זעירות ואחרות גדולות יותר, ובכל אחת מהן מגוון גדול של בשמים, מקלות קטורת ומוצרים ריחניים נוספים. אם אתם מחפשים ריח ייחודי שאינו דומה לבשמים המוכרים שנמכרים בקניונים, הגעתם למקום הנכון. המוכרים ישמחו לעזור לכם להרכיב תערובות ותרכובות שונות כדי ליצור את הניחוח שתרצו.

בעבר שימש אזור דֵיירָה כמרכז סחר חשוב והיה בו נמל פעיל, שבו נפרקו סחורות מספינות דאו והועברו אל השווקים. עם השנים שינה הרובע את פניו, וכבישים רחבים, רכבת תחתית ונמל תעופה בינלאומי החליפו את אמצעי התחבורה והמסחר המסורתיים. עם זאת, גם כיום פועלים כאן שווקים תוססים, וגם אם אינכם חובבי קניות מומלץ לבקר בהם, לשוטט בסמטאות הצרות ולהתרשם מהמראות, הצבעים והקולות. השוק המפורסם והפופולרי ביותר הוא שוק הזהב. המחירים גבוהים, כך שסביר להניח שלא תצאו מכאן עם שקיות עמוסות בקניות, אבל המראה של אינספור התכשיטים הנוצצים והמפוארים (לעיתים עד הפרזה) בהחלט מושך את העין. בקרבת שוק הזהב יש כמה שווקים מקורים נוספים, כמו שוק התבלינים ושוק הבשמים – השילוט ברור, כך שלא תתקשו למצוא אותם. הסמטאות והרחובות שבין השווקים מלאים אף הם בדוכנים ובחנויות קטנות שמציעות למכירה הכל מכל, ובזול. ואם לא שבעתם מקניות, תמצאו כמה מרכזי קניות קטנים (בהשוואה לקניונים העצומים באזורים אחרים של דובאי) בשולי השווקים, בסמוך לנחל דובאי. אחת הדרכים המהנות להגיע אל אזור השווקים היא ב|השמש:707|אָבּרָה|סשמש|, מונית מים, שחוצה את נחל דובאי מבּוּר דובאי לדֵיירָה.

את המסע אל עברה של דובאי כדאי להתחיל בבית התה המסורתי הזה שברובע אָל פאהידי. בתפריט תמצאו ארוחת בוקר אמירותית מסורתית לצד כריכים, סלטים, תבשילי בשר, מאכלי ים וקינוחים, בהם עוגת תמרים וגלידה מחלב נאקות. תוכלו גם לבוא לכאן לשתות קפה ערבי, שייק פירות מרענן או לבחור אחד מעשרות סוגי התה שבתפריט, כיאה לשם המקום. בפנים המבנה, שהיה בעבר ביתו של סוחר פנינים אמיד, שולטים צבעי לבן ותכלת מזמינים, ואפשר לשבת גם בחוץ או בחצר הפנימית היפה והמרווחת. זהו מוסד של ממש, ואין כמעט סלבריטאי שמבקר בדובאי ומוותר על ארוחה כאן. המחירים אינם זולים (דומים לאלו של בתי קפה תל אביביים) ואם תגיעו בשעות העומס תצטרכו לחכות לשולחן, אבל המקום הנעים והאווירה השמחה מצדיקים את זמן ההמתנה.

הרובע ההיסטורי שינדאגָה שוכן על גדת נחל דובאי, ועד שנות החמישים של המאה הקודמת התגוררו בו השייח'ים המקומיים ובני משפחותיהם. הרובע נמצא בתהליך של שיפוץ: בתים מסורתיים עוברים שחזור ומוסבים למוזיאונים קטנים שמדגימים צדדים שונים של החיים באזור. המיזם כולו הוא חלק מתוכנית אב ליצירת רובע היסטורי גדול ורציף על גדת הנחל, בתקווה לזכות בהכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בשונה משני הרבעים ההיסטוריים האחרים, אָל פאהידי ואָל סיף, בשינדאגָה התגוררו משפחות אמידות, והדבר ניכר בבתים המרווחים מאוד, הבנויים סביב חצרות פנימיות גדולות. גם הטיילת המרשימה שלאורך המים תורמת להרגשה המאווררת, השונה מאוד מזאת שבסמטאות הצרות של אָל פאהידי ואָל סיף. לפני שאתם יוצאים לטיול רגלי ברובע חשוב לדעת שתהליך השיפוץ של הרובע טרם הסתיים, ודברים משתנים כל הזמן: מוזיאונים חדשים נפתחים בבתים שהעבודה עליהם הסתיימה, מקומות אחרים נסגרים כדי לעבור שיפוץ או כי תכולתם הועתקה למקום אחר. עם זאת, בכל רחבי הרובע, ואפילו בסמטאות הצרות ביותר, יש שילוט מצוין וברור לכל המקומות הפתוחים, כך שהסיכוי שתטעו בדרך קלושים. *המסלול* +---הדרך הנוחה להגיע לשינדאגָה היא במטרו, אבל אין בעיה להגיע גם ברכב: חנו בחניה לרובע שינדאגָה שמחוץ לרובע עצמו, לכו אל תחנת המטרו והמשיכו לפי המסלול.---+ ביציאה מתחנת Al Ghubaiba תראו את הפארק הנפאלי, פארק עירוני קטן שבו ארבעה מגדלי רוח. חצו את הפארק לכיוון הנחל; בקצה יש רחבה ובה מגדל אבן עתיק. משמאלכם תבחינו בבניין מרשים, זה היה ביתו של השייח' סעיד חָ'ליפָה אָאל מַכּתוּם, שהפך למרכז אמנות. המקום אמנם סגור כעת למבקרים, אבל כדאי לעצור ולהתבונן בו מבחוץ. המשיכו לעבר המים עד הטיילת, לתצפית מקסימה על הנחל ועל הבתים וצריחי המסגדים של דֵיירָה בגדה שממול. באופק תראו גשר בעל מבנה אדריכלי מעניין: זהו גשר האינסוף. אחרי ששבעתם מהנוף, המשיכו לאורך הטיילת, חלפו על פני המסעדה ובית ההארחה Heritage Home ופנו שמאלה. אם אתם רעבים, תוכל לעצור לארוחה מול המים או להמשיך במסלול ולחזור לכאן בסופו. בסמטה שאחרי המסעדה פונים, כאמור, שמאלה וממשיכים ישר עד שמגיעים למוזיאון אל שינדאגָה. במרכז המבקרים שבמבנה הסמוך למבנה המרכזי של המוזיאון אפשר לקנות כרטיס משולב לכל אתרי המוזיאון הפזורים ברחבי הרובע. בסופי שבוע גם מתקיימות כאן סדנאות יצירה לילדים. אחרי שתקנו את הכרטיס, תוכלו לעקוב אחרי השילוט הידידותי ולהתחיל לבקר במבנים השונים. הם אינם רחוקים זה מזה, ואין סדר מסוים שצריך לעקוב אחריו: נחמד לשוטט בסמטאות האבן ולעצור מדי פעם בכיכר נעימה לפני שממשיכים למוזיאון הבא. כדאי לבקר בבניין המרכזי של המוזיאון כדי ללמוד על השפעת החיים לגדת הנחל על התפתחותה של דובאי וכן בבית הבשמים שבו תגלו מהם המרכיבים של הבשמים המסורתיים וכיצד מייצרים אותם. אחרי שסיימתם לסייר בין הבתים, המשיכו כשגבכם אל הנחל למוזיאון לארכיאולוגיה סארוּק אָל חָדיד וממנו אל מוזיאון צומת התרבויות המרתק. לסיום, בקרו בביתו של השייח' סעיד אָאל מַכּתוּם. מכאן תוכלו לחזור אל מגרש החניה או לתחנת המטרו שממנה באתם. אם עדיין יש לכם כוח ומתחשק לכם להמשיך בטיול הרגלי, לכו לאורך הטיילת במשך כרבע שעה מהמקום שבו הרובע מתחיל אל השוק של בּוּר דובאי. תוכלו לשוטט בין דוכני השוק או לעלות על סירת |השמש:707|אָבּרָה|סשמש| במעגן הסירות בשוק ולחצות את הנחל אל השווקים של דֵיירָה.*סמסלול*

באופן רשמי הגן הזוהר מוגדר כפארק שעשועים, אבל אל תצפו לרכבות הרים או למכוניות מתנגשות. זהו מתחם רחב ידיים בפארק זאבּיל, שבאזור אחר שלו ניצבת המסגרת של דובאי. המקום מתעורר לחיים עם רדת החשכה: עשרות דמויות של בעלי חיים, צמחים, ארמונות ויצורים אגדתיים, כולם עשויים מחומרים ממוחזרים וידידותיים לסביבה, מוארים בשלל אורות צבעוניים. בסך הכל נעשה כאן שימוש ביותר מ-10 מיליון נורות לד, והתוצאה מרהיבה. הכרטיס לגן הזוהר מקנה כניסה גם לפארק הדינוזאורים, שבו תמצאו 120 דגמי ענק אנימטרוניים של דינוזאורים, שמסתובבים ברחבי הפארק בין המבקרים ואף משמיעים קולות. בסמוך יש עוד שני פארקים לא גדולים – פארק הקרח (סגור זמנית) ופארק האשליות, שהכניסה אליהם אינה כלולה בכרטיס לגן הזוהר. הביקור בגן הזוהר מתאים לכל המשפחה. פארק הדינוזאורים מתאים בעיקר לילדים בני חמש ומעלה – מבוגרים לא ימצאו בו עניין רב ופעוטות עלולים להיבהל מהדינוזאורים המתנועעים.

שוק שכולו ריחות וצבעים: בדוכנים שלאורך הסמטאות הצרות תגלו תבלינים מוכרים לצד תבלינים אקזוטיים ותערובות ייחודיות, שיעזרו לכם לשחזר במטבח הביתי כמה מהמנות המקומיות שאהבתם.

עד לפני כמה עשורים שימשו ספינות המפרש הערביות המסורתיות, הקרויות דָאוּ, לשינוע סחורות בין חופי המפרץ הפרסי לנמלים במזרח אפריקה. כיום רוב ספינות המפרש הקלאסיות הוחלפו בספינות ממונעות, והן משמשות לשיט תיירותי: בערבים תוכלו לראות אותן חולפות בנחל דובאי ובמרינה, כשהן מוארות בשלל אורות צבעוניים שמשתקפים במים. המעוניינים לצאת לשיט יוכלו לבחור בין מגוון הפלגות שונות באורכן, ובהן הפלגות הכוללות ארוחה (ולפעמים גם מופע) ונמשכות בין שעתיים לארבע שעות. תוכלו להזמין שיט דרך המלון שבו אתם מתארחים, בסוכנויות הטיולים ברחבי העיר או ישירות מחברות השיט במעגנים שלאורך נחל דובאי (בייחוד באזור מרינת אל סָבּחָה) ובמרינה של דובאי. הזמן היפה ביותר לשיט הוא בשקיעה או לאחריה, כשאורות העיר נדלקים והעוצמה הבלתי מתפשרת של דובאי נגלית במלוא הדרה.

שימו לב: בעת פרסום המדריך היה המוזיאון סגור לרגל שיפוצים מבצר אָל פאהידי, המבנה העתיק ביותר שנותר על תילו בדובאי, נבנה ב־1787 מאלמוגים ומאבן גיר, ושימש מעוז הגנה ומעונו של השליט המקומי. כעבור שנים הוסב המבנה למחסן ארטילריה, ולאחר מכן שימש כבית כלא. המבנה שופץ בימי שלטונו של השייח' רָאשִד בִן סעיד אָאל מַכּתוּם, וב־1971 נפתח מחדש כמוזיאון לתולדות דובאי ולמורשתה. ב־1995 נוסף למבנה המבצר העתיק אגף תת־קרקעי. בחצר המרכזית ניצבים תותחי ארד, סירות דיג מסורתיות מעץ ובתי מגורים של פעם, ובהם אָרישָה. משם, מישור משופע מוביל אל אולמות התצוגה, הכוללים שחזור של סוּק מסורתי, בית ספר לקוראן ותצוגה המוקדשת לחיי הבדואים באזור, לצד תערוכת אסטרונומיה הממחישה את הניווט במדבר בעזרת הכוכבים. תצוגה נוספת מתעדת את שולי הפנינים, הצוללנים האמיצים שצללו למעמקים בלתי נתפסים כשהם אוטמים את אפיהם באטבים ולובשים כפפות עור. בתצוגה האחרונה יש ממצאים ארכיאולוגיים מיישובים עתיקים כמו ג'וּמֵיירָה, שיושבו על פי הערכות בין השנים 2000-1000 לפנה"ס.