בשמורת הטבע פֶּטאלוּדֶס מתקבצים מדי קיץ (אמצע מאי-תחילת ספטמבר) עשרות אלפי פרפרי לילה (עשים) מהזן |הנטה|Panaxia Quadripunctaria|סנטה| כדי להתרבות. הפרפרים נמשכים אל השרף של עצי הליקווידָמבֶּר המזרחי (ביוונית |הנטה|ציטיָה|סנטה|), עץ נדיר שהשמורה היא הריכוז הגדול היחיד שלו באירופה, ואל השילוב המפתה של צמחייה צפופה, מים וצל. בעונה מתכסים העצים והסלעים לאורך העמק בשכבה צפופה של כתמים שחורים, חרוצים פסים לבנים-צהבהבים. עם זאת, השמורה היפה מושכת אליה לא פחות תיירים מפרפרים, וכתוצאה מכך פוחת מספר הפרפרים בכל שנה; מכיוון שהפרפרים פעילים בלילה, נדיר לראות אותם במעופם, והמטיילים מתבקשים לא לגעת בהם ולא להפריע למנוחתם. לאורך העמק המוריק מטפס שביל צר, הכולל מדרגות רבות וחוצה את מימיו הצלולים של נחל פֶּלֶקאנוֹס (Pelekanos) בגשרי-עץ נוחים. ניתן להתחיל את המסלול באחד משלושה מגרשי חניה (תחתון, אמצעי ועליון). בחלק העליון של העמק (ממגרש החניה האמצעי והלאה) יש יותר פרפרים, ואם זמנכם קצר תוכלו להסתפק בו - אבל אם יש לכם זמן וכוח מומלץ לחוות את המסלול במלואו. לאורך המסלול יש מספר בתי קפה ומסעדות וסמוך לחניון התחתון שוכן מוזיאון קטן ומעניין, ובו תצוגה של פרפרים נדירים, מידע על החי והצומח בשמורה ומדגרת פרפרים, שבה שוררים תנאים אופטימליים לרבייה. מקצה המסלול העליון מטפס שביל תלול (כק"מ וחצי) אל מנזר קָלוֹפֶּטרָה (Moni Kalopetra) מ-1784, המשקיף לנוף מרהיב של העמק. כדי לחסוך את העלייה תוכלו לנסוע ברכבת הפרפרים (Butterfly Train), הנוסעת על הכביש מהחניון האמצעי עד המנזר, ולרדת ברגל דרך העמק (או פשוט לנסוע למנזר ברכב פרטי אחרי הביקור בעמק). השמורה שוכנת כ-26 ק"מ מהעיר רודוס, על הכביש המקשר בין הכפרים קאלאמוׁנאס (Kalamonas) ופּסינתוֹס (Psinthos). בעונה מומלץ לבוא לכאן מוקדם ככל האפשר, כדי להימנע מהמוני התיירים. חשוב לציין שהשמורה פתוחה גם מחוץ לעונה, והמסלול מקסים גם אז (ושליו הרבה יותר) - אבל אין פרפרים.

קָמֵירוֹס, שנוסדה בסביבות שנת אלף לפנה"ס, היתה אחת משלוש ערי-המדינה של רודוס העתיקה, לצד יאליסוֹס (כיום גבעת פילֶרימוֹס) ולינדוֹס, והראשונה שבה נטבעו מטבעות מקומיים. העיר הההלניסטית, שננטשה בהדרגה החל מהמאה הרביעית לפנה"ס ולבסוף נחרבה ברעידת אדמה, נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות מקיפות במאה ה-19 ובתקופת השלטון האיטלקי וכיום נמנית עם האתרים הארכיאולוגיים החשובים והמרשימים ביותר באי. העיר נבנתה בשלושה מפלסים, שכל אחד מהם שימש למטרה אחרת. במפלס התחתון, שבו מתחיל הביקור, שכנו השוק העירוני (אָגוֹרָה) ומקדש לאל אפולו; באמצעי, ששימש למגורים, נפרשת רשת רחובות שלאורכה שרידי בתים פרטיים; ובעליון תראו שרידי אכסדרה (סטוֹאָה) ששימשה לצורכי ציבור ושרידי מקדש לאלה אָתֶנָה. ברחבי האתר פזורים שלטי הסבר המספקים מידע מרתק על העיר ותולדותיה. חשוב לציין שהאתר כולו חשוף לשמש (פרט למספר ספסלים מוצלים) ולכן רצוי לא לבקר בו בשעות הצהריים החמות. באתר יש ספסלים למנוחה.

במורדות המיוערים של הר אָטָבירוֹס שוכן הכפר השליו והייחודי אֶמבּוֹנָה (מאוית לפעמים Emponas או Ebona בשלטי הדרכים). הכפר נודע כבירת היין של רודוס, אבל למרות התואר המפוצץ עדיין לא הוצף בתיירים (וטוב שכך). בעונת הבציר מתמלאים הרחובות וחצרות הבתים בסלים גדושים ובמשטחים פרושים של ענבים טריים, והאוויר נמלא ריח מתקתק ומשכר. את היינות המעולים תוכלו לטעום בארבעה יקבים מקומיים - אֶמֶרי (Emery), קוּנאקי (Kounaki), אָלֶכּסָנדריס (Alexandris) ומֶרקוּריס (Merkouris) בראשון, הגדול בהם, תזכו גם לסיור קצר במרתף היינות, אבל באחרים השירות אישי והאווירה יותר אותנטית. בכפר יש גם מספר יקבים ביתיים, שהדרך היחידה לאתרם היא להסתובב בסמטאות ולקוות שהתושבים יציצו מבתיהם ויציעו לכם (ביוונית שוטפת) לטעום ולקנות. לצד היינות מייצרים בכפר גם שמן זית, דבש וגבינות באיכות גבוהה, ויש בו מספר חנויות למזון מקומי והרבה טברנות ומסעדות, המתמחות בבשר כבש. בסוף אוגוסט מתקיים כאן פסטיבל יין, הכולל מופעי פולקלור ומחול עממי.

בגובה 236 מ' מעל פני הים, כשלושה ק"מ מהכפר מוֹנוליתוס (Monolithos), ניצבים שרידיה המאיימים של מצודה שנבנתה בידי אבירי מסדר יוחנן הקדוש בשנת 1480 על חורבותיו של מבנה ביזנטי קדום. מקור השם, שפירושו 'צוק בודד' ביוונית, הוא מיקומה האסטרטגי של המצודה, בראש צוק סלע המשקיף לים, שבזכותו מעולם לא נכבשה בקרב. כיום אין צורך להסתער על המצודה וניתן לטפס אליה (כעשר דקות) בטור מדרגות העולה ממגרש החניה. באתר שרדו רק החומה החיצונית ושתי קפלות קטנות מהמאה החמש=עשרה, אבל הנוף אל החוף המערבי והמראה הדרמטי של השרידים על רקע הים (בייחוד בשקיעה) יותר ממצדיקים את המאמץ. ליד מגרש החניה יש קפה-מסעדה קטן ובו חנות מזכרות.

בשנת 1472 בנו האבירים ממסדר יוחנן הקדוש את מצודת קריטיניָה (המכונה בפי המקומיים קָסטֶלוֹס - Kastellos) במטרה להגן על החוף המערבי מפני הצי העות'מאני. המצודה נבנתה בשלושה מפלסים, שעל כל אחד מהם פיקד אחד מראשי המסדר, ועמדה במתקפה הטורקית הראשונה ב-1480 - אבל לא באלה שבאו אחריה. שרידי הטירה, בגובה 131 מ', משקיפים לנוף מרהיב של החוף המערבי, האי חאלקי ואיים קטנים נוספים. פרט לחומה החיצונית, למספר שלטי אבירים ולקפלה קטנה לא נותר כאן הרבה, ואין גם שלטי הסבר שיתנו רקע היסטורי - אבל הטיפוס קל יחסית והנוף נהדר, בייחוד בשקיעה. כארבעה ק"מ מהמצודה, לצד הכביש המוביל לכפר באותו שם, שוכן מוזיאון קטן לפולקלור (Kritinia Folklore Museum) ובו פריטי לבוש מסורתיים, מכונות עתיקות ועוד. המוזיאון משקיף לנוף נהדר וצמוד לקפה-מסעדה.

פילֶרימוֹס, גבעה מיוערת בגובה 267 מ' המשקיפה על העיירה יאליסוֹס, שימשה אתר דתי חשוב לאורך רוב תולדות האי. כאן שכן האקרופוליס של יאליסוֹס העתיקה, אחת משלוש הערים החשובות באי בתקופה ההלניסטית, שנבנה ככל הנראה על חורבות מקדש פיניקי קדום. בתקופה הביזנטית (ראשית הנצרות באי) נבנתה על הגבעה מצודה חסונה ולצדה כנסייה צנועה (בזיליקה), שהורחבה למנזר של מסדר יוחנן הקדוש; המנזר והגבעה נקראו על שם נזיר מתבודד (מילולית 'אוהב הבדידות') שבמאה ה-13 הביא לכאן מירושלים איקונין של מריה הקדושה פרי מכחולו של השליח לוקאס. המצודה היתה המעוז הראשון שכבש סולֵימאן המפואר במהלך הפלישה העות'מאנית לאי ב-1522, אבל לאחר מכן היא ננטשה למשך שנים רבות. באתר פזורים כיום שרידים מכל התקופות, המספקים סקירה מרתקת של תולדות האי. מהכניסה למתחם המנזר כדאי תחילה לצאת שמאלה, אל כנסיית גיורגיוס הקדוש, קפלה תת-קרקעית מהמאה ה-14 ובה ציורי קיר מרתקים, ואחר-כך לשוב אל המדרגות המטפסות למנזר האבירים מהמאה ה-15, ששוחזר בידי האיטלקים ובכנסייתו מוצג לראווה העתק של האיקונין המפורסם (את המקורי לקחו איתם האבירים כשעזבו את האי). לכנסייה צמודים שרידי מקדש אָתֶנָה מהמאה השנייה לפנה"ס ואגן טבילה עם פסיפס, שמקורו בכנסייה הביזנטית מהמאה החמישית לספירה. מאחורי המנזר ממשיך שביל נוסף אל שרידי הביצורים של המצודה הביזנטית בקצה הצוק. פרט למתחם המנזר, כדאי ללכת גם לאורך השדירה המוצלת שאמורה לייצג את דרך הייסורים של ישו: היא מובילה אל נקודת תצפית ובה צלב אבן בגובה 17 מ' שמשקיף על החוף המערבי של רודוס.

פְּרָסוֹניסי, החלק הדרומי ביותר של רודוס, הוא אי בלתי מיושב המחובר לאי הראשי ברצועת-חול צרה, באורך 500 מ', שעבירה רק בחודשי הקיץ. בחודשים אלה הופכים שני צדיה של הרצועה לחופי רחצה נפלאים; בשל הרוחות החזקות באזור, החוף פופולרי מאוד בקרב גולשי רוח, אבל מתאים פחות לרחצה עם ילדים קטנים. למעוניינים לגלוש מומלץ לפנות ל-Prasonisi Center, שם משכירים ציוד גלישה ואופניים. בקצה הרחוק של האי ניצב מגדלור-אבן בגובה 14 מ', שנבנה ב-1890 ביוזמתה של אגודה צרפתית. בשנים האחרונות הגיע הפיתוח התיירותי לאזור ונבנו בו בתי מלון, דירות נופש ומרכזים לספורט ימי, אבל אלה רחוקים מרצועת החוף ולא מעיבים על חוויית הרחצה בטבע.

בכפר ההררי סיאָנָה יש רק כמה רחובות, אבל התיירים נוהרים אליו בזכות הדבש המקומי, המקבל את טעמו הייחודי מצוף פרחי ההרים את הדבש מוכרים בקיוסקים ובחנויות ומטפטפים על גלידות ויוגורט. בכפר מייצרים גם יינות איכותיים וליקר קליפות ענבים המכונה |הנטה|סוּמָה (Souma)|סנטה| ומזכיר ראקי או אוּזוֹ. הכפר משתרע על צלע ההר אָקרָמיטיס (Mount Akramyris), ההר השני בגובהו ברודוס, ומשקיף לנוף נפלא. על הרחוב הראשי חולשים צמד הצריחים של כנסיית פָּנטָלֶאוֹן הקדוש (Agios Pandeliemon) מהמאה ה-19, שחלל הפנים שלה מעוטר בציורים ססגוניים וראוי לביקור קצר.

כשתתקרבו מן הים אל האי חאלקי, תחושו מיד באווירה הקסומה של האי המיושב הקטן ביותר בדודֶקאנֶסיים. בזכות מפרצים של מים תכולים, מרפסות צבעוניות על המים ואווירה אינטימית ושלווה נחשב האי הסלעי גן עדן למחפשים חופשה רגועה וחסרת דאגות. בעבר התפרנסו תושבי האי מאיסוף ספוגי ים, אבל מגיפות ואיסורים בירוקרטיים חיסלו את המקצוע ואוכלוסיית האי הצטמצמה מ-800 לכ-330 תושבי קבע בלבד. הבתים שהותירו מאחוריהם נמכרו כבתי קיץ לאירופאים ועשירים או מושכרים לתיירים, ותוכלו ללון באחד מהם אם תבחרו להישאר בחאלקי יותר מיום אחד. העיירה היחידה באי, שם גם שוכן הנמל, קרויה בפי המקומיים אֶמפּוֹריוֹ (Emporio) או נימפּוֹריוֹ (Νimporio), אבל במפות רבות נקראת על שם האי, חאלקי. בתיה הניאו-קלאסיים של העיירה מסודרים כמושבי תיאטרון על צלע ההר וסביב המפרץ הכחול; מוקדי העניין בה הם בית העירייה, מבנה ניאו-קלאסי נאה שלידו מגדל שעון עשוי אבן, וכנסיית ניקולאוס הקדוש (Agiou Nikolaou) מ-1861, שמגדל הפעמונים שלה הוא הגבוה ביותר באיים הדודֶקאנֶסיים ויש בה גם מוזיאון קטן. בפאתי העיירה יש מספר חופים נפלאים, בהם מומלצים פּוֹנדָמוֹס (Pondamos) המצטיין בחול רך ועדין ופְטֶנאגיָה (Ftenagia), המרוצף חלוקי אבן. מהעיירה יוצאת דרך עפר אל פנים האי, שם כדאי לבקר בעיירה הנטושה חוֹריוֹ (Horio; כשלושה ק"מ מהנמל), שהיתה בעבר בירת האי ויש בה מצודה נטושה של מסדר יוחנן הקדוש. מכאן ממשיך השביל עוד כחמישה ק"מ אל מנזר יוחנן הקדוש (Moni Agiou Ioanou), הבוהק בלובנו מול הנוף הצחיח. שבילים נוספים מבילים למספר כנסיות נטושות וחופים פראיים ברחבי האי. בחאלקי פועל בקיץ שירות מיניבוסים לחופים ולמנזר, אבל הוא לא אמין ותדירותו נמוכה, ולכן עדיף להתנייד ברגל (או להעלות את הרכב ששכרתם ברודוס על מעבורת, ראו להלן). בנמל מציעים לפעמים המקומיים לקחת אתכם בסירה סביב האי או לחופים מרוחקים. מהעיר רודוס תוכלו להפליג לחאלקי במעבורות של Anek lines, היוצאות ממעגן אָקאנדיָה (Acandia; כשעתיים הפלגה), או במעבורות מהירות יותר של Dodekanisos Seeways המפליגות ממעגן קוֹלוֹנָה (Kolona) וגומעות את המרחק בשעה ורבע. אפשרות אחרת היא להפליג מהנמל הקטן קָמֵירוֹס סקאלָה בסירות של Nissos Halki (כשעה ורבע) או בסירות המנוע המהירות של חברת Fedon (כ-45 דקות). בשתי החברות לא ניתן להעביר כלי רכב ומציעים מפעם לפעם גם טיולי-יום עם עצירות במספר נקודות בחופי האי.

במוזיאון המרשים, שתקרתו מעוצבת בדוגמת כוורת, תוכלו ללמוד על עולמן המופלא של הדבורים דרך מגוון תצוגות הפרושות בחדרים ובגן שבחוץ. תוכלו להכיר שיטות להפקת דבש מהעת העתיקה ועד ימינו, לצפות בדבורים בפעולה ולהתנסות בדבש במגוון טעמים. בחנות שבכניסה ניתן לטעום ולקנות ממתקים על בסיס דבש, בהם |הנטה|מֶלֶקוּני (Melekouni)|סנטה| - חטיף שומשום ודבש שמקורו באי רודוס, וכן מוצרי קוסמטיקה ומזכרות מתוצרי הכוורת.