בשמורת הטבע פֶּטאלוּדֶס מתקבצים מדי קיץ (אמצע מאי-תחילת ספטמבר) עשרות אלפי פרפרי לילה (עשים) מהזן |הנטה|Panaxia Quadripunctaria|סנטה| כדי להתרבות. הפרפרים נמשכים אל השרף של עצי הליקווידָמבֶּר המזרחי (ביוונית |הנטה|ציטיָה|סנטה|), עץ נדיר שהשמורה היא הריכוז הגדול היחיד שלו באירופה, ואל השילוב המפתה של צמחייה צפופה, מים וצל. בעונה מתכסים העצים והסלעים לאורך העמק בשכבה צפופה של כתמים שחורים, חרוצים פסים לבנים-צהבהבים. עם זאת, השמורה היפה מושכת אליה לא פחות תיירים מפרפרים, וכתוצאה מכך פוחת מספר הפרפרים בכל שנה; מכיוון שהפרפרים פעילים בלילה, נדיר לראות אותם במעופם, והמטיילים מתבקשים לא לגעת בהם ולא להפריע למנוחתם. לאורך העמק המוריק מטפס שביל צר, הכולל מדרגות רבות וחוצה את מימיו הצלולים של נחל פֶּלֶקאנוֹס (Pelekanos) בגשרי-עץ נוחים. ניתן להתחיל את המסלול באחד משלושה מגרשי חניה (תחתון, אמצעי ועליון). בחלק העליון של העמק (ממגרש החניה האמצעי והלאה) יש יותר פרפרים, ואם זמנכם קצר תוכלו להסתפק בו - אבל אם יש לכם זמן וכוח מומלץ לחוות את המסלול במלואו. לאורך המסלול יש מספר בתי קפה ומסעדות וסמוך לחניון התחתון שוכן מוזיאון קטן ומעניין, ובו תצוגה של פרפרים נדירים, מידע על החי והצומח בשמורה ומדגרת פרפרים, שבה שוררים תנאים אופטימליים לרבייה. מקצה המסלול העליון מטפס שביל תלול (כק"מ וחצי) אל מנזר קָלוֹפֶּטרָה (Moni Kalopetra) מ-1784, המשקיף לנוף מרהיב של העמק. כדי לחסוך את העלייה תוכלו לנסוע ברכבת הפרפרים (Butterfly Train), הנוסעת על הכביש מהחניון האמצעי עד המנזר, ולרדת ברגל דרך העמק (או פשוט לנסוע למנזר ברכב פרטי אחרי הביקור בעמק). השמורה שוכנת כ-26 ק"מ מהעיר רודוס, על הכביש המקשר בין הכפרים קאלאמוׁנאס (Kalamonas) ופּסינתוֹס (Psinthos). בעונה מומלץ לבוא לכאן מוקדם ככל האפשר, כדי להימנע מהמוני התיירים. חשוב לציין שהשמורה פתוחה גם מחוץ לעונה, והמסלול מקסים גם אז (ושליו הרבה יותר) - אבל אין פרפרים.

בקצה הצפוני של העיר העתיקה שוכן ארמון ראשי המסדר, שחזיתו מעוטרת קשתות וצריחים בסגנון האופייני לימי הביניים. למבנה היסטוריה ארוכה ומרתקת: בתחילה ניצב כאן מקדש לאל השמש הליוס, שהיה (לפי מחקרים רבים) מקום משכנו המקורי של הקולוסוס מרודוס. במאה השביעית נבנתה על חורבות המקדש מצודה ביזנטית, ועל שרידיה בנו אבירי מסדר יוחנן הקדוש במאה הארבע-עשרה את המטה הראשי שלהם, ששימש גם למגוריו של ראש המסדר. תחת השלטון העות'מאני שימש הארמון בית כלא, אך ב-1856 הוא נהרס ברובו בפיצוץ עצום, שהשמיד גם מספר יצירות אמנות. בשנות ה-30 של המאה הקודמת שיפצו האיטלקים את הארמון כדי שישמש בית נופש למלך ויטוריו עמנוּאֶלֶה השלישי, ואחר כך לרודן בניטו מוסולוני; איש מהם לא ביקר כאן מעולם, אך שמותיהם חרותים עד היום משמאל לכניסה הראשית. ב-1848, עם סיפוח האיים הדודקאנסיים ליוון, הוסב הארמון למוזיאון מרתק. שער הכניסה יוביל אתכם לחצר רחבה ומוארת ובה פסלים מהתקופה ההלניסטית ושתי תערוכות נפלאות, שאחת מהן עוסקת ברודוס העתיקה והשנייה מגוללת את תולדות הארמון והאי בימי הביניים. בקומה השנייה תוכלו לטייל בין חדרים מפוארים, המשרים תחושה מכושפת; שימו לב לפסיפסים מרובי הפרטים שעל הרצפה, שהובאו לכאן בידי האיטלקים מהאי קוֹס. מומלץ גם לטייל על חומות הארמון ולהשקיף משם על העיר העתיקה. בימי ראשון תוכלו לצפות בשחזור הקרב בין האבירים לעותמאנים.

קוֹסקינוּ נמנה עם הכפרים היפים ביותר ברודוס בזכות הצבעים העזים המעטרים את החזיתות והדלתות של בתיו העתיקים. הכפר, שמקורו עוד במאה הרביעית לפנה"ס, היה מרכז היישוב הטורקי באי תחת השלטון העות'מאני ונותרו בו גם מספר שרידים ארכיאולוגיים מיוון העתיקה. ההליכה במבוך הסמטאות הצרות היא גן עדן לצלמים ולציירים, שיקבלו פה השראה ללא גבול. רוב שערי הבתים מובילים לחצר פנימית עם רצפת חוֹקלאקי המוקפת אדניות פרחים. כדאי לבקר גם במוזיאון הבית המסורתי (Paradosiako Spiti) העוסק בחיי היומיום בכפר בימים עברו. כדי להגיע לסמטאות יש לחנות בכיכר הכפר, שם שוכנת גם המסעדה המומלצת Pilionas.

קָמֵירוֹס, שנוסדה בסביבות שנת אלף לפנה"ס, היתה אחת משלוש ערי-המדינה של רודוס העתיקה, לצד יאליסוֹס (כיום גבעת פילֶרימוֹס) ולינדוֹס, והראשונה שבה נטבעו מטבעות מקומיים. העיר הההלניסטית, שננטשה בהדרגה החל מהמאה הרביעית לפנה"ס ולבסוף נחרבה ברעידת אדמה, נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות מקיפות במאה ה-19 ובתקופת השלטון האיטלקי וכיום נמנית עם האתרים הארכיאולוגיים החשובים והמרשימים ביותר באי. העיר נבנתה בשלושה מפלסים, שכל אחד מהם שימש למטרה אחרת. במפלס התחתון, שבו מתחיל הביקור, שכנו השוק העירוני (אָגוֹרָה) ומקדש לאל אפולו; באמצעי, ששימש למגורים, נפרשת רשת רחובות שלאורכה שרידי בתים פרטיים; ובעליון תראו שרידי אכסדרה (סטוֹאָה) ששימשה לצורכי ציבור ושרידי מקדש לאלה אָתֶנָה. ברחבי האתר פזורים שלטי הסבר המספקים מידע מרתק על העיר ותולדותיה. חשוב לציין שהאתר כולו חשוף לשמש (פרט למספר ספסלים מוצלים) ולכן רצוי לא לבקר בו בשעות הצהריים החמות. באתר יש ספסלים למנוחה.

לינדוֹס היתה לאתר תיירות פופולרי בזכות האקרופוליס, השוכן מעליה ומשתלב עם נוף המפרץ והבתים לבני-הקירות (שהקנו לה את הכינוי 'העיר הלבנה') לאחד המראות המצולמים ביותר ביוון כולה. בדרך אל האקרופוליס מומלץ לשוטט בסמטאות מרוצפות האבן: לאורכן ניצבים בתים מהמאות ה-16, ה-17 וה-18 שנבנו עבור רבי=החובלים של הספינות. מפתני הבתים מעוטרים ברצפת חוֹקלאקי מסורתית. הרחובות הראשיים שוקקי חיים ורצופים חנויות ודוכנים, אבל כדאי גם להתרחק מהם (ומהמוני התיירים הגודשים אותם) ולחקור את הסמטאות הצדדיות השלוות יותר. על הגגות שוכנות מסעדות המשקיפות לנוף מרהיב של הבתים הלבנים, האקרופוליס והים, בהן מומלצת במיוחד מסעדת Manolis המצוינת. מרכז העיירה סגור למכוניות, ולכן יש לחנות בכניסה ולטייל ברגל בסמטאות ואל האקרופוליס. קחו בחשבון שהטמפרטורה הממוצעת בלינדוֹס גבוהה יותר מאשר בעיר רודוס, כך שבקיץ חם כאן מאוד בצהרי היום. בקיוסק הסמוך לתחנת האוטובוסים בכניסה לעיירה תוכלו לקבל מידע ומפות.

פָליראקי, אתר הנופש הגדול ביותר באי, הוא רצועה של בתי מלון לאורך החוף המפתה ביותר בסביבת העיר רודוס. החוף, המחולק למספר מקטעים, מצטיין בחול נעים ורך ובמים צלולים להפליא, ותמצאו בו מגוון רחב של פעילויות, משיט שליו ועד ספורט אתגרי: בחברת Easyboat משכירים סירות מנוע (כולל סירות קטנות שאינן מחייבות רשיון שיט) ואילו ב-Sotos Watersports תוכלו לשכור זירות פדלים ומשוטים, לגלוש מאחורי סירה או באמצעות מצנח, לרכוב על אופנועי ים ומה לא. זהו גם אחד המוקדים של חיי הלילה ברודוס; בברים, במועדונים ובטברנות שלאורך החוף וברחוב Ermoi מתקיימות מסיבות רבות הקורצות לצעירים היוצאים לבילוי באי.

בטרם נוסדה העיר רודוס (בשנת 408 לפנה"ס) היתה לינדוֹס הגדולה והחזקה בשלוש ערי=המדינה ששלטו באי. על עוצמתה מעיד האקרופוליס המבוצר, שנבנה במאה השישית לפנה"ס ונחשב אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר ביוון כולה. החפירות והשחזורים באתר נערכו בידי האיטלקים בתחילת המאה הקודמת ונמשכים עד היום. כבר בכניסה תראו מימין תחריט סלע יפהפה של אניית מלחמה מהתקופה ההלניסטית, ואחריו תטפסו בטור מדרגות קצר אל המצודה שהקימו אבירי יוחנן הקדוש במאה הארבע=עשרה על חורבות המבצר העתיק. מהמצודה השביל ממשיך לרחבה מקסימה ושטופת-שמש שבה פזורים שרידי האקרופוליס העתיק, בהם עמודים ממקדש אָתֶנָה לינדִיָה, שנבנה במאה השלישית לפנה"ס. העמודים מרשימים במיוחד בזכות הנוף המרהיב הנפרש מאחוריהם - לגונת הטורקיז של מפרץ סנט פול ושאר החופים מצד אחד, ובתיה הלבנים של העיירה לינדוֹס מצד שני. באתר יש גם מזבח רומאי המקודש ללוחם בשם פּסיתירוֹס ('הלחשן') ושרידי תיאטרון עתיק, ובמתחם פזורים שלטים המספקים הסברים מפורטים על המבנים ועל תולדות האקרופוליס לאורך השנים. כדי להגיע לאקרופוליס יש לחנות באחד ממגרשי החניה של העיירה, לחצות אותה ולטפס בשביל קצר אך תלול אל קופת הכרטיסים בכניסה לאתר (כ-900 מ' הליכה בסך הכל), אבל המאמץ בהחלט משתלם. במגרש החניה משכירים חמורים לטיפוס (€8 לאדם), אך אלו לא יקדמו אתכם הרבה, והתמורה לא מצדיקה את העלות ואת ההתעללות בחמורים המסכנים. מומלץ לבקר באתר מוקדם בבוקר, כדי ליהנות מהרחבה הפתוחה לפני החום הכבד וגלי התיירים של שעות הצהריים; בשעות הבוקר העלייה גם מוצלת כמעט לכל אורכה, מה שמקל על הטיפוס.

במורדות המיוערים של הר אָטָבירוֹס שוכן הכפר השליו והייחודי אֶמבּוֹנָה (מאוית לפעמים Emponas או Ebona בשלטי הדרכים). הכפר נודע כבירת היין של רודוס, אבל למרות התואר המפוצץ עדיין לא הוצף בתיירים (וטוב שכך). בעונת הבציר מתמלאים הרחובות וחצרות הבתים בסלים גדושים ובמשטחים פרושים של ענבים טריים, והאוויר נמלא ריח מתקתק ומשכר. את היינות המעולים תוכלו לטעום בארבעה יקבים מקומיים - אֶמֶרי (Emery), קוּנאקי (Kounaki), אָלֶכּסָנדריס (Alexandris) ומֶרקוּריס (Merkouris) בראשון, הגדול בהם, תזכו גם לסיור קצר במרתף היינות, אבל באחרים השירות אישי והאווירה יותר אותנטית. בכפר יש גם מספר יקבים ביתיים, שהדרך היחידה לאתרם היא להסתובב בסמטאות ולקוות שהתושבים יציצו מבתיהם ויציעו לכם (ביוונית שוטפת) לטעום ולקנות. לצד היינות מייצרים בכפר גם שמן זית, דבש וגבינות באיכות גבוהה, ויש בו מספר חנויות למזון מקומי והרבה טברנות ומסעדות, המתמחות בבשר כבש. בסוף אוגוסט מתקיים כאן פסטיבל יין, הכולל מופעי פולקלור ומחול עממי.

העיר העתיקה של רודוס מוקפת חומה באורך ארבעה ק"מ, שקבועים בה 11 שערים ולאורכה חפיר עמוק. את החומה ואת המבנים החשובים ביותר הקימו אבירי מסדר יוחנן הקדוש בעת שלטונם באי, על גבי שרידים של ביצורים ביזנטיים, אבל בעיר העתיקה יש גם שרידים לשלטון העות'מאני ולתקופת שלטונם של האיטלקים, אשר שיפצו חלקים ניכרים מהעיר. מומלץ להלך בין החומות ולתת לעתיקות להתגלות בפניכם. חובבי הקניות ייהנו מאינספור הדוכנים והחנויות בכל פינה, שם תוכלו למצוא כמעט כל שעולה על רוחכם, ואילו בשעות הלילה נפתחים כאן הברים והמסעדות עד שעה מאוחרת, בייחוד לאורך רחוב סוקרָטֶס.

'הנמל הקטן', אחד מחמשת הנמלים של רודוס העתיקה, זכה לשם מָנדראקי ('מכלאת צאן' ביוונית) בשל צורתו העגולה והסגורה. הוא שימש לשיט בין רודוס לבין ערים אחרות באי, לאיים הסמוכים ולטורקיה, וכן לצרכים צבאיים, וכיום עוגנים בו כלי שיט פרטיים ותיירותיים, בהם למשל הצוללת הצהובה. מומלץ לטייל לאורך הנמל בשעת הדמדומים, ליהנות מרחש הגלים ולצפות על החומות המוארות של העיר העתיקה. משני צדי הכניסה לנמל, במקום שבו עמד לפי האגדה המקומית הקולוסוס מרודוס, הציבו האיטלקים פסלי ארד של אייל ואיילה, שהיו לסמליו של האי רודוס. הפסלים מנציחים זוג איילים שהאיטלקים הביאו לאי כדי לגרש את הנחשים (וצאצאיהם חיים עד היום בפארק רוֹדיני). לאורך שובר הגלים תראו שלוש טחנות רוח עתיקות (האחרונות שנותרו מתוך 14 שניצבו כאן בעבר), שבעבר שימשו גם לאכסון חומרי נפץ. ובקצהו שוכן מבצר ניקולס הקדוש, מבנה רומנטי מהמאה ה-15 המואר בשעות הלילה ובלבו המגדלור של הנמל. למרבה הצער, המבצר סגור למבקרים ותצטרכו להסתפק בתמונה למזכרת.

אֶפּטָה פּיגֶס (ביוונית 'שבעת המעיינות') היא שמורת טבע סביב אגם מלאכותי קטן, שנוצר בעקבות סכר שבנו האיטלקים בשנות ה-20 של המאה הקודמת כמקור מי שתייה לעיירת הנופש קוֹלימפִּיָה. לאגם זורמים מים משבעה מקורות (המצוינים בשטח באמצעות שלטים ממוספרים), אבל אין אלה מעיינות של ממש, אלא פשוט זרמי מים שפורצים מתוך הסלע (ובכמה מהמקרים קשה לראותם למרות השלט הממוספר). המים זורמים דרך נקבת מים צרה באורך 186 מ', שניתן גם ללכת לאורכה; זו עשויה להיות חוויה מהנה למי שלא סובלים מחרדה במקומות סגורים, אבל חשוב להצטייד בפנסים. לאגם נשפך מפל מלאכותי נאה והשחייה בו מותרת, אבל המים קרים, גם בימי הקיץ החמים. בשמורה פרושה רשת של מסלולי הליכה ומסתובבים בה ברווזים, ברבורים וטווסים, התורמים לאווירה הפסטורלית.