בירת חופי הים השחור בבולגריה, עיר שמשלבת נופש ובילויים עם מבנים היסטוריים, מוזיאונים מרתקים ומורשת לאומית - ורנה היא עיר שקשה שלא להתאהב בה. בעיר השלישית בגודלה במדינה מתגוררים קרוב ל־420,000 תושבים, ואלו נהנים מעיר מודרנית לגמרי שברחובותיה הציוריים משובצים אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים החושפים את סיפורה המרתק של העיר. לא בכדי הפכה ורנה ליעד תיירותי נחשק, שכן זו העיר המושלמת לשילוב בין חופשת בטן-גב לבין סיורים אורבניים, חוויה קולינרית מסעירה ושופינג זול ומהנה. בשנים האחרונות הפכה העיר ליעד פופולרי בקרב משפחות עם ילדים - מלונות הכל כלול, שמורות טבע, מוזיאונים המותאמים לכל בני המשפחה, פארקים רחבי־ידיים, פארקי שעשועים, סמטאות ציוריות ומתחמי קניות זולים. ההגעה לוורנה מתאפשרת בקלות באמצעות טיסות ישירות לנמל התעופה של ורנה, ומכאן אפשר להגיע בקלות למבחר יעדים לאורך חופי הים השחור כגון חולות הזהב, נסבר ובורגס. יתרה מזו, בניגוד לאתרי הנופש השונים באזור, מציעה ורנה שפע של אפשרויות גם מחוץ לעונת הקיץ המתוירת - מבחר אטרקציות, מוסדות התרבות והמוזיאונים השונים מאפשרים חופשה אירופית נהדרת גם כשהטמפרטורות צונחות מטה. אז כנראה תצטרכו לוותר על שחייה במימי הים השחור, אך תזכו ליהנות ממטעמים חמים ומנחמים מהמטבח הבולגרי המשובח ותבלו בעשרות אתרים מעניינים שיעשירו את הידע הכללי שלכם ויעמיקו את אהבת הטיולים סביב העולם.

תופעת הטבע המסתורית של יער האבנים, המכונה בבולגרית Pobiti Kamani (בתרגום: האבנים הנעוצות באדמה), מושכת לפאתי ורנה אלפי מבקרים המבקשים לעמוד על טיבו של היער המאובן. על אדמה חולית הגובלת בכביש מהיר, מצטופפים עשרות עמודי אבן המזכירים יער מכושף או שונית אלמוגים עתיקה. זהו למעשה המדבר היחיד בבולגריה (ואחד הבודדים על אדמת אירופה) הנפרס על־פני שטח של שלוש־עשרה קמ"ר ובו קבוצות-קבוצות של עמודי אבן. סך־הכל יש כאן כשלוש־מאות עמודים המגיעים עד גובה של שבעה מ' ועובי שנע בין 0.3 ועד 3 מ'. פנים העמודים חלול וממולא בחול, וסביב מקור היווצרותם של תצורות האבן הייחודיות הללו צצו תיאוריות שונות ומשונות: יש שטענו כי מדובר בשרידי גזעים מאובנים של יער קדום בעוד אחרים סברו כי מדובר בשרידי אלמוגים שהיו בימי קדם בתחתית האוקיינוס. בדיקות גאולוגיות שללו את סבירותן של התאוריות הללו, וכיום סוברים מומחים כי מקור עמודי האבן בתהליך ממושך של בליה מכנית, כלומר, תהליך ממושך ואיטי של שחיקת האבנים על־ידי כוחות שונים כגון רוח, חול ומים. בלב האזור הצחיח, בין קבוצות האבנים, נחבא מעגל אבנים ובמרכזו נישאים כמה עמודי אבן. אמונה עממית גורסת כי אם תיכנסו לתוך המעגל ותשלימו שלושה סיבובים (עם סיבוב השעון), תוכלו לגשת אל העמוד המרכזי, לשים עליו את ידכם ולהביע משאלה - זו, מבטיחים המאמינים, תתגשם במהרה.

נסבר - חצי אי עתיק ומרהיב לחופי הים השחור, שבין סמטאות האבן הציוריות שלו משובצות כנסיות ביזנטיות עתיקות, אתרים ארכיאולוגיים יווניים, פינות חמד מוריקות ומבחר מסעדות, בתי־קפה ודוכני אמנות ומזכרות. טיול בנסבר העתיקה משמע לצאת למסע ויזואלי מרתק בתולדות בולגריה, בעוד בנסבר החדשה תוכלו ליהנות ממלונות מפנקים וחופים מוזהבים. לנסבר היפה אפשר גם להגיע במסגרת טיול יום מאתר הנופש הסמוך, סאני ביץ', או מבורגס הממוקמת כ־37 מדרום־מזרח לה. שורשי חצי האי העתיק של נסבר נעוצים בתקופה התראקית, אז נקראה ההתיישבות במקום - מנה (Mena). במאה השישית לפנה"ס נכבש האזור על־ידי יוונים דורים שהקימו כאן את כפר הדייגים מסמבריה (Mesembria). הכפר ששכן על חצי האי, שגשג גם בימי האימפריה הרומית והפך לאתר נופש עבור אצילי האימפריה הביזנטית בימי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון (Justinian I). את השם נסבר העניקו למקום הפרוטו־בולגרים שכבשו את האזור בשנת 813 בהנהגת חאן קרום, מקים האימפריה הבולגרית הראשונה. השליטה הבולגרית החזיקה מעמד עד אמצע המאה החמש־עשרה, עת נכבשו שטחי בולגריה על־ידי האימפריה העות'מאנית. הכיבוש המוסלמי הגיע לקיצו בשנת 1878 בעקבות המלחמה העות'מאנית־רוסית, אז חזרו השטחים לידי הבולגרים. עם זאת, אולי תופתעו לגלות שלכל אורך המאות שמרה נסבר על אופייה היווני - בראשית המאה העשרים העידו על עצמם 89% מתושבי נסבר כיוונים. הפיכתה של נסבר ליעד תיירותי ואתר נופש מהמפורסמים בבולגריה, שינה לגמרי את פני העיר, ועתה אחוזים בודדים מתושבי העיר ההיסטורית הזו הם בעלי שורשים יווניים. כשמטיילים ברחבי חצי האי העתיק של נסבר מבצבצות השכבות ההיסטוריות מכל עבר - החומות העתיקות שמקיפות את בתי האבן שנבנו בסגנון התחייה הלאומית הבולגרית, בין אלו ניצבות כנסיות ימי־ביניימיות המאופיינות בשורות לבנים אדמדמים-לבנים ופיסות חרס ירקרקות המשובצות לאורכן. תמצאו כאן גם כיכרות פסטורליות מוקפות עצים מפותלים, אמני רחוב מעוררי השראה, חנויות מזכרות מלאות בכל טוב ובתי־קפה שמשקיפים אל האתרים העתיקים של העיר. לקראת שעת השקיעה טיילו בטיילת המקיפה את נסבר העתיקה ותיהנו מנוף אינסופי אל הים השחור. כדי שתספיקו ליהנות ממלוא יופייה וקסמה של נסבר, הקדישו לחצי האי יום אחד לכל הפחות, ואם אפשר אפילו יומיים.

*המסלול* הגיעו אל נקודת הפתיחה של טיולנו בוורנה - קתדרלת עליית מרים. הקתדרלה היפה היא המוסד הדתי החשוב ביותר בעיר, כאן מתקיימים הטקסים ותפילות החג המרהיבים ביותר. מומלץ להיכנס פנימה בכדי להתרשם מהאיקונוסטאסיס היפה, כס הבישוף המגולף וחלונות הוויטראז' הצבעוניים. צאו מהכניסה הראשית ופנו ימינה. רדו במדרגות אל המעבר התת־קרקעי וחצו אותו לכיוון דרום. עלו בגרם המדרגות אל גן העיר. אם הגעתם הנה בסוף השבוע או ביום חג תוכלו ליהנות משוק מצוין של דוכני יד־שנייה ומלאכת־יד. הקיפו את הגן וצאו אל השביל המוביל אל מגדל השעון של ורנה. המגדל שימש בעבר את כבאי העיר לצורך איתור שריפות. פנו לכיוון מערב והתקדמו אל אנדרטת הצאר קלויאן, אנדרטה רבת־רושם לזכר הצאר שהנהיג את האימפריה הבולגרית השנייה בסוף המאה ה־12 וראשית המאה ה־13. +---מטיילים עם ילדים גדולים? או אולי תרצו לערוך לילדכם הקטנים היכרות קצרה עם ההיסטוריה המקומית? התקדמו כארבע־מאות מ' עד למוזיאון לארכאולוגיה בוורנה, המוזיאון המעניין בעיר, בו מוצגים אוצרות הזהב העתיקים ביותר בעולם. הקדישו לביקור במוזיאון כשעה וחצי, ולאחר מכן צאו אל פארק ההנצחה לזכר לוחמי 1885, במרכזו אנדרטה מרגשת המוקדשת לזכר הלוחמים שנפלו במלחמה העות'מאנית־רוסית שהובילה לעצמאותה של בולגריה. מכאן חזרו אל עבר אנדרטת הצאר קלויאן.---+ חזרו לשביל הראשי ופנו דרומה לכיכר העצמאות. מימינכם תראו את הכניסה לתיאטרון סטויאן בחוורוב ומשמאלכם את המזרקה המוזיקלית שבמרכז הכיכר. המשיכו עד למזרקה והסתובבו אחורנית להתרשם מבית האופרה של ורנה, מבנה בארוקי יפהפה בגווני אדום ולבן. הקדישו כרבע שעה לסיבוב בכיכר היפה, כאן תמצאו מגוון חנויות ובתי־קפה. המשיכו לכיוון דרום ופנו שמאלה ל־Bulevard Knyaz Boris I. עברו על־יד פסל הספסל XYZ (לבדוק בתמונות) והמשיכו עד לכנסיית ניקולאוס הקדוש. אין טעם להיכנס פנימה, אך כדאי לשים לב לציורי־הקיר היפים שמעל הדלתות הצדדיות. המשיכו ללכת בשדרה הרחבה ואל תשכחו להרים מדי פעם את ראשיכם ולבחון את המבנים ההיסטוריים שמשני צדי הרחוב. הגיעו עד לצומת הרחובות Knyaz Boris I ושדרות Slivnitsa, כאן תוכלו לעצור לארוחת צהריים מצוינת ב־Happy Bar & Grill, הסניף הוורנאי של רשת המסעדות הבולגרית. אם אינכם רעבים, עלו צפונה לקונדיטוריית Kramer הנפלאה, כאן אפשר ליהנות מפיסת עוגה חלומית במחירים שווים לכל כיס. רדו דרומה בשדרות Slivnitsa והגיעו אל הכניסה הראשית לגן הימי. רחבה נאה מוקפת עמודי האבן תקדם את פניכם בטרם תיכנסו לפארק העירוני האהוב בעיר - הגן הימי. בפארק עומדות בפניכם מבחר אפשרויות אותן כדאי לבחור לפי תחומי העניין שלכם: דולפינריום ורנה, גן החיות של ורנה, אקווריום ורנה או המוזיאון לטבע בוורנה יתאימו לחובבי טבע ובעלי־חיים, שעתיים של כיף במתחם הילדים יתאימו לצורך פריקת אנרגיה של הזאטוטים, ביקור במוזיאון הימי יתאים לחובבי כלי שיט ונשקים, ואילו חובבי הרפואה יוכלו למצוא את מבוקשם במוזיאון להיסטוריה של הרפואה הסמוך לקצה הדרומי של הפארק. ללא קשר לאטרקציה אותה תבחרו לפקוד (אם בכלל), אל תוותרו על טיול רגלי ברחבי הפארק הקסום הזה. עברו על־יד שלט המורה על שם העיר - VARNA, טפסו על העץ העקום המפורסם, התרשמו מהאנדרטה לזכר קרבנות הפאשיזם וספרו לילדים על הקוסמונאוט הסובייטי, יורי גגארין, האדם הראשון שהגיע לחלל, שאנדרטה לזכרו הוצבה בשדרת האסטרונאוטים שבפארק. בפארק הפסטורלי תמצאו גם מבחר אפשרויות קולינריות דוגמת El Kapan הקאריבית או The Sea Terrace המעוצבת בדמות ספינה ומשקיפה אל מימי הים השחור. המקום המושלם לסיים בו את יום הטיול העירוני הוא ללא ספק במקום הכי פחות עירוני - חוף ורנה המוזהב שלמרגלות הפארק. כאן תוכלו לשחות, לנוח, לבנות ארמונות בחול, או פשוט ליהנות מבריזה ימית ומצבעי השקיעה. אם תרצו לחתום את היום בארוחה בולגרית מיוחדת, לכו לכיוון דרום־מערב לנמל ורנה, שם פועלות המסעדות המצוינות Staria Chinar ו־Mr Baba, כמו גם מגוון מסעדות בסגנונות קולינריים נוספים. כאן, על רקע השקיעה, תוכלו לסכם יום נהדר שכלל אדריכלות, היסטוריה, טבע' קולינריה מקומית וכמובן הרבה טעם של עוד. *סמסלול*

מקור השם של המנזר האורתודוקסי הימי־ביניימי החצוב בסלע לקוח מהשפה התורכית ומשמעותו – מרובה־הצבעים. שם המנזר מהווה עדות לכך כי בעבר עוטרו קירות הכנסייה בציורי־קיר מרהיבים וצבעוניים, אך אלו איבדו לאורך המאות את צבעיהם והפכו לצללים המדהדים את היסטוריית המנזר. ואולי כך עדיף. ציורי־הקיר הדהויים בני המאה הארבע־עשרה משתלבים בצורה נפלאה עם קירות הגיר הלבנים של המנזר, ומוסיפים לאווירה הסגפנית המתבקשת במנזרים אורתודוקסיים מבודדים. המנזר ממוקם כ־17 ק"מ מצפון לוורנה וכשלושה ק"מ ממערב לאתר הנופש חולות הזהב. מומלץ לשלב את הביקור בו עם טיול קצר בשמורת הטבע חולות הזהב הסמוכה. במתחם הסלעי שתי קומות המונגשות למבקרים באמצעות גרם מדרגות מתכתי (בעבר טיפסו הנזירים על הצוקים עצמם, הגרסה הימי־ביניימית לתכניות הנינג'ה, אם תרצו). בקומה העליונה תתרשמו מקפלת התפילה וממספר תאי נזירים, ואילו בתחתונה חדרים ותאים נוספים. בעודכם משוטטים בין חדרי המנזר, שימו לב לשקט ולשלווה המאפיינים את האזור, אלו ממחישים מדוע רבים מנזירי המקום בחרו לבלות את חייהם בשבועת שתיקה מוחלטת. |המסגרת|סיפורו של אנטוניוס הקדוש, או איך הוקם מנזר הסלע הראשון? את "טרנד" חציבת המערות בצוקי סלע ובתוך אלו הקמת מנזרים חבויים מן העין התחיל אנטוניוס הקדוש, המכונה גם 'אבי כל הנזירים'. אנטוניוס נולד בשנת 250 לספירה במצרים, ולאחר שהתייתם מהוריו, מצא נחמה בעיקרי הדת הנוצרית. הצעיר הזדהה עם ערכי העוני והפרישות שעלו מכתבי הקודש, ולכן כבר בראשית דרכו החליט למסור את כל רכושו לעניי העיר. במטרה להתעמק בתורת ישו, חיפש אנטוניוס גברים שיחלקו עמו את התשוקה לדת והרצון ללמידה. בהיעדר קהילה שכזו, החליט לפרוש למדבר, וכך הפך לנזיר הראשון שראה בהתבודדות אידיאל נוצרי אליו יש לשאוף. מהלך זה העניק השראה לצעירים נוספים שאימצו את אורח החיים של אנטוניוס והלכו בדרכו. המספר ההולך וגדל של נזירים שהצטרפו לאנטוניוס, הובילה לחציבת המנזר הראשון בסלע המדברי, שם חולל אנטוניוס ניסים והפך לדמות אב עבור הסובבים אותו. לאחר מותו הוכר אנטוניוס כקדוש נוצרי בכל הזרמים, ואילו רעיון המנזרים התפשט ברחבי אפריקה ואירופה כאש בשדה קוצים. עד המאה ה־21 שרדו ארבעים וארבעה מנזרים חצובים בסלע ברחבי העולם, שמונה מתוכם בגבולות בולגריה, ואילו מנזר אלדז'ה הוא המפורסם שבהם. מנזרים נוספים שהפכו למוקדי עלייה לרגל הם מתחם לאוורת קייב-פצ'רסק שבאוקראינה, מנזר צ'רנה רקה הסרבי, מנזר העלייה הפצ'רסקי שבניז'ני נובגורוד ברוסיה ומנזר סן־רומאן שבצרפת. המתכונת הנוצרית העניקה השראה גם למאמיני דתות אחרות, כך לדוגמה נוכל לבקר במקדש הנמר הבודהיסטי שבתאילנד, גם הוא נחצב בסלע ומהווה מוקד דתי ותיירותי חשוב במדינה.

גן־עדן של ממש למי שמחפש נופש לחופי הים השחור ללא ההמולה של חולות הזהב או סאני ביץ'. אתר הנופש הנמתח לאורך חמישה ק"מ ממוקם כשלושים ק"מ צפונית לעיר ורנה. האתר הוקם בשנות הששים והפך ברבות השנים לאחד מאתרי הנופש הפופולריים בקרב נופשים בולגריים. את שמו קיבל אתר הנופש משמה של הדמות הראשית באגדה שכתב הסופר הבולגרי יורדן ספטנוב יובקוב (Yordan Stefanov Yovkov). באלבנה מבחר

תמיד חלמתם להתגורר בארמון מפואר על הר שלמרגלותיו חופים זהובים וים תכול? אז הביקור בארמון באלצ'יק הוא בדיוק בשבילכם! נכון, הביקור לא יסייע בהגשמת החלום, אבל תוכלו להתרשם מהאופן שבו הגשימה את החלום הזה בדיוק מלכת רומניה, מריה מאדינבורו. לאחר שביקרה באזור (שהיה אז בשליטה רומנית), הורתה המלכה מריה להקים בבאלצ'יק את ארמון הקיץ שלה. עבודות הבנייה התרחשו בשנים 1926-1937, כאשר על עיצוב הארמון אחראים האדריכלים האיטלקים אוגוסטינו (Augustino) ואמריקו (Americo), בעוד על אדריכלות הנוף הופקד המעצב השווייצרי, ז'ול ז'יאני (Jules Gianni). שמו הרשמי של מעון הקיץ היפה היה ארמון הקן השקט (Tenha Yuvah) והוא הורכב ממספר מבנים נפרדים: ווילות מגורים, קפלת תפילה, בית מרחצאות, מבשלת יין ועוד. בין המבנים הממוקמים במפלסים השונים, מחברים שבילי ומדרגות אבן וגשרי עץ, ובמרכז המתחם זורם נחל זעיר הנשפך אל מימי הים השחור. שני מפלי מים מוסיפים לאתר תחושת רוגע: האחד לצד מדרגות האבן המובילות למפלסים התחתונים וגובהו עשרים וחמישה מ', בעוד השני הוא למעשה זרם מים דקיק המכונה הגן של אללה שזורם מהמפלס העליון (על־יד מבשלת היין) אל תוך בריכת אבן שבגן הוורדים שבתחתית המתחם. סיור בין מבני הארמון חושף מורכבות אדריכלית מעוררת השראה - השפעות פרוטו־בולגריות, גותיות, ביזנטיות, אוריינטליות והלניסטיות - כל אלו שולבו יחדיו בהוראת המלכה, שהייתה חסידת הדת הבהאית והאמינה בשוויון ואחווה בין דתות העולם השונות. יפים במיוחד הם וילת החץ הכחול - וילת המגורים של המלכה מריה ולאחר מכן של שני ילדיה: הנסיך ניקולאי והנסיכה אילאנה (שימו לב למינרט (צריח) המוסלמי שבולט מגג ארמון המגורים), קפלת עלייתה של מריה הממוקמת בתוך גן קטן המאופיין בפריחה בגווני לבן ומבנה המרחצאות הציורי שמיני מטפסים מקנים לו מראה שכמו לקוח מספר אגדות. המלכה הרומנייה לא הספיקה ליהנות מגן העדן עלי־אדמות שהקימה: שנתיים לאחר השלמת הארמון, נפטרה המלכה מריה והורישה את הארמון לילדיה. אך גם הצאצאים המלכותיים לא זכו לתקופה ממושכת בארמון המרהיב - בשנת 1940 הוחזר השטח הצפון־מזרחי לחזקת בולגריה, והנסיכים נאלצו לעזוב את הנכס המשפחתי. בשנות החמישים הוחלט להשתמש בשטח הארמון להקמת גן בוטאני מרהיב, ובמהרה הפך האתר כולו למוקד תיירותי פופולרי באזור.

שמורה ארכאולוגית הממוקמת באזור הצפוני של רצועת החוף של בולגריה. השמורה היפיפייה ניצבת על לשון יבשה הררי ומוקפת במימיו המרצדים בגווני כחול-טורקיז של הים השחור. לאתר מגיעים תיירים ומקומיים רבים מאתרי הנופש שמכיוון דרום: חולות הזהב, אלבנה וורנה, כמו גם מבקרים מרומניה השכנה מצפון. בעוד כיום נודע המקום כאתר תיירותי פופולרי באזור הים השחור, שימש בימי עבר כמבצר תראקי ולאחר־מכן הפך לבסיס עבור הכוחות הצבאיים של האימפריה הרומית. גם בימי הכיבוש העות'מאני שימש המבצר כנקודה אסטרטגית משמעותית, ואילו כיום פועל בשטחה בסיס צבאי סגור. משמעות השם של השמורה, קליאקרה, היא המבצר היפה ביוונית ביזנטית. כפי שמבטיח שם המקום - מדובר בשמורה ארכאולוגית ושמורת טבע מהיפות בבולגריה. לצד שרידי המבצר שחלקם נבנו עוד בשלהי המאה הרביעית לספירה, תמצאו כאן ארבע־מאות מיני צמחים ו־310 מיני ציפורים, חלקן נדירות ומגיעות הנה רק בימי הסתיו והאביב בעונת הנדידה. במימי המפרץ היפה תוכלו להבחין מעת לעת בדולפינים או בקורמורנים, עופות מים שחורים-לבנים. בצדו הימני של החניון ניצבת אנדרטת האדמירל פיודור אושקוב, מפקד הצי הרוסי שלחם בקרב כף קליאקרה (ראו מסגרת להלן). ממתחם החנייה יוביל אתכם שביל סלול סביב שרידי המבצר העתיק, דרך שער הכניסה המרשים ועד לקצה הלשון היבשתית. לאורך השבילים ניצבים דוכני מזכרות חביבים, ואילו בצדה המזרחי של הכף תוכלו לעצור לקפה ומאפה במסעדת Castello di Kaliakra הכוללת טרסת תצפית מרהיבה אל הים. לצד המסעדה פועל מוזיאון קליאקרה החינמי, בו מוצגים שרידים ארכאולוגיים ובמרכזו דגם משוחזר של המבצר ההיסטורי. בקצה השמורה תוכלו לרדת אל קפלת הסלע ניקולאס הקדוש הצופה אל הים. לקשת האבן הצמודה לקפלת הסלע מיוחסת אגדה מקומית שגורסת כי בראשית ימי הכיבוש העות'אמני בבולגריה הגיעו הנה ארבעים בתולות שנאספו מהכפרים הסמוכים וביקשו למצוא דרך שלא ליפול בידי הכובשים המוסלמים. לאחר שדנו במצבן החליטו לקשור את שערן האחת לרעותה וקפצו יחד אל מותן מקצה הצוק. |המסגרת|קרב על המים בשמיני באוגוסט 1791 יצא האדמירל פיודור אושקוב מהעיר סבסטופול בראש צי רוסי שכלל חמש־עשרה ספינות קרב ושתי פריגטות (משחתות), והפליג עמן אל עבר כף קליאקרה, שם עגנו הכוחות העות'מאניים־אלג'יראיים. היו אלו ימי המלחמה הרוסית־עות'מאנית שהתרחשה בשנים 1787-1792, ולקרב שעתיד היה להתרחש בין הכוחות הייתה השפעה אדירה על תוצאות המלחמה. כעבור שלושה ימים, ב־11 באוגוסט, הגיע הצי הרוסי אל חופי בולגריה. למרגלות כף קליאקרה חיכה להם הצי התורכי עליו פיקד חוסיין פאשה. הכוחות העות'מאניים עגנו בשלוש שורות מקבילות לחוף וכללו יותר משלושים כלי שייט. החיסרון המספרי לא הרתיע את האדמירל הרוסי, וזה הורה לכוחותיו להתקדם אל עבר הלשון היבשתית. הקרב בין הכוחות החל בשעה 14:25, כאשר הרוסים הפתיעו את האויבים ושטו בשלושה טורים בין כלי השייט שלהם (כך נבצר מהם לירות בספינות הרוסיות מתוך חשש לפגוע בכלי השייט של עצמם). מיד לאחר מכן הסתובבו כלי השייט הרוסים במפתיע, הסתדרו בשורה אחת ותקפו את העות'מאנים בצוותא. במהלך הקרב נהרגו עשרות חיילים משני הצדדים וכלי שייט רבים נפגעו. בשעה 20:30 סובב המפקד העות'מאני את ספינותיו והשיט את הכוח המובס בחזרה לאיסטנבול. הקרב בכף קליאקרה חתם למעשה שרשרת תבוסות צבאיות של התורכים והוביל לחתימת הסכם שביתת נשק וחתימת הסכם שלום ביאשי שברומניה בינואר 1792.

סמטאות אבן עתיקות, בתי עץ ציוריים, שחפים מתעופפים מעל הגגות וריח של ים נישא באוויר. סיור בין רחובותיה המפותלים של סוזופול הוא אחד המרתקים שאפשר לעשות לחופי הים השחור בבולגריה. עיר־הנמל היפה היא אחת הערים העתיקות באזור, ושורשיה ההיסטוריים נעוצים בסוף האלף הרביעי וראשית האלף השלישי לפני־הספירה. ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על התיישבות תראקית, בעוד עיר של ממש הוקמה רק במאה השביעית לפני־הספירה על־ידי יוונים ממילטוס (תורכיה של ימינו) ונקראה תחילה אנתיאה (Antheia). לאחר שהוקם בתחומי העיר מקדש לכבוד אל השמש היווני, אפולון, שונה שמה של העיר לאפולוניה (Apollonia). בשנת 72 נכבשה העיר על־ידי הצבא הרומי, אז כנראה הוענק לה שמה הנוסף - סוזופוליס (Sozopolis). לאורך המאות שגשגה עיר־הנמל ושמרה על קשרי מסחר עם הערים החשובות הן באימפריה היוונית והן באימפריה הרומית והביזנטית. גם לאחר כיבושה של העיר על־ידי העות'מאנים, שמרה סוזופול על אופייה היווני, וזה ניכר עד הלום. סוזופול של המאה ה־21 מחולקת ל־2: העיר העתיקה והעיר החדשה. הרובע ההיסטורי המהווה את הסיבה המרכזית להגיע הנה, שוכן על חצי־אי הסלעי מוקף חומות ימי־ביניימיות ומים תכולים, ואילו העיר החדשה ממוקמת מדרום על האזור היבשתי ומשמשת בעיקר למגורים ולמסחר. אל העיר העתיקה של סוזופול מובילה כיכר חאן קרום. בצדה הימני בולטת כנסיית קירילוס ומתודיוס הקדושים בה נשמר אחד מהאוצרות הלאומיים החשובים בבולגריה - תיבת בהט ובה שרידי יוחנן המטביל שהתגלתה בשנת 2010 באי איוואן הקדוש הסמוך. בצדה השמאלי של הכיכר תבחינו באמפיתיאטרון של סוזופול ובמוזיאון העירוני לארכאולוגיה. סיור בסמטאותיה הצרות של העיר העתיקה יוביל אתכם לכנסיות ישנות וציוריות דוגמת כנסיית מריה הקדושה, למוזיאונים מעניינים כמו המוזיאון לאתנוגרפיה שבחזיתו חצר פרחונית יפה, ולאתרים ארכאולוגיים ייחודיים כגון מקדש דמטר ופרספונה או שרידי מנזר השליחים. בלב העיר ניצב שער אפולוניה העתיק ואילו בקצה הדרום־מזרחי של חצי־האי שוחזרו החומות העתיקות ושער הכניסה העתיק של סוזופול. אך לצד כל אלו, ההמלצה הכי טובה לסיור בעיר ההיסטורית היא פשוט ללכת לאיבוד ברחובות הציוריים של סוזופול. הציצו בין הבתים הניצבים על קצה המצוקים, רדו אל האזורים הסלעיים המקיפים את חצי־האי, אלו צופים אל מפרץ סוזופול היפה. גם בזירה הקולינרית מפתיעה סוזופול עם מגוון מסעדות מסורתיות המציעות נופים פנורמיים של הים השחור. במסעדת Urania תמצאו את המנות הכי יפות בעיר, בעוד מסעדת Del Muro מציעה אווירה קיצית ומנות קינוח מצוינות. במסעדת The Windmill המפורסמת תוכלו לחגוג על רקע עיצוב בולגרי מסורתי, ואילו במסעדת Tivoli המשפחתית תכירו את דני, הבעלים של המסעדה, הדובר עברית שוטפת (ועוד כמה עשרות שפות) וזאת מבלי שביקר אי־פעם בישראל.

מאסיב הררי מרהיב בדרום־מזרח בולגריה החוצה את הגבול אל תוך תורכיה (בתורכית נקרא איסתרנקה (Istranca) או יילדיז (Yıldız)). רכס ההרים נישא לגובה מקסימלי של 1,031 מ' מעל פני הים, אך פסגה זו נמצאת בצד התורכי. הנקודה הגבוהה ביותר בחלק הבולגרי היא גוליאמו גרדישטה (Golyamo Gradishte) ונישאת ל־710 מ' בלבד. שטחו של הצד הבולגרי הוא 1,161 קמ"ר אשר הוכרו בשנת 1995 כפארק טבע לאומי. אז מה כל כך מעניין בשמורה ומדוע מדי שנה פוקדים אותה עשרות אלפי מטיילים? התשובה לכך היא המיקום הגיאוגרפי שלה על הגבול הבין־יבשתי. העובדה כי הפארק נמצא בשולי היבשת האירופית הביאה לכך שבשטחה משגשגים בעלי־חיים מגוונים שניתן למצוא הן באירופה והן באסיה: צפרדע העצים האירופית, החפרית המצויה, צב הביצות האירופי, עוף מלכישליו חלודי, הנקר לבן־הגב, האייל האציל ועשרים וחמישי מיני עטלפים. בעבר התגוררו בשטחי השמורה דובים חומים אירופיים אך אלו נכחדו ככל הנראה בסוף המאה השמונה־עשרה, ואילו הלינקסים שנהגו לשוטט כאן, תועדו באופן רשמי בפעם האחרונה באמצע המאה העשרים. לצד בעלי־החיים המרתקים, מתועדים בשמורת הטבע 1666 מיני צמחים, ביניהם פרח נדיר הגדל רק באזור הפארק - הוורוניקה טוריליאנה (Veronica turrilliana) שצבעו הכחול-סגול כמו לקוח מספר אגדות. ולא רק חוויה מדעית מחכה למבקרים בפארק הטבע, כי אם גם מסע היסטורי וסיור פולקלור מעניין. במישקובה ניבה נמצאים ממצאים ארכאולוגיים הכוללים אתר קבורה תראקי ובית־קברות רומי (ההגעה הנה דורשת תיאום מול המוזיאון להיסטוריה במלקו טרנובו - מוזיאון שכדאי לבקר בו אם אתם חובבי היסטוריה בולגרית). הכפר עצמו, מלקו טרנובו, נקרא כך כפרפראזה לווליקו טרנובו, עיר הבירה העתיקה של האימפריה הבולגרית השנייה (מלקו משמע קטן, בעוד וליקו - גדול). הכפר ממוקם כחמישה ק"מ צפונית לגבול התורכי ובתי העץ המשובצים בו מהווים מעין מוזיאון אתנוגרפי אותנטי של סגנון התחייה הלאומית הבולגרית. מהכפר תוכלו לנסוע לכיוון צפון־מערב לשמורת סילקוסיה הנודעת בשל פריחתם האביבית של הרודנדרון פונטיקום הייחודיים לאזור. נסיעה בכביש 9 לכיוון צפון־מזרח תוביל אתכם אל הכפר הקטנטן בלגרי המושך אליו מדי שנה תיירים ב־21-23 במאי, כאשר נערך בו טקס ריקוד האש המסורתי.