המנזר הנאה שוכן על גדת נהר איסקר בלב מעבר איסקר, במרחק כ־25 ק"מ מדרום לווראצה. המנזר נבנה במאה הארבע־עשרה על אתר קבורה המוני של חיילי האימפריה הבולגרית השנייה שלחמו בשם הצאר איוואן שישמאן, מה שמסביר את הבחירה בשם צ'רפישקי (גולגלות בבולגרית). בימי הכיבוש העות'מאני היה המנזר למרכז תרבותי חשוב: בסוף המאה השש־עשרה עוטרו קירות המנזר בציורי־קיר רי עבודתו של האמן הנודע פימן זוגרפסקי (Pimen Zografski), ובשנת 1612 נוצר במנזר ספר ארבע הבשורות של צ'רפישקי בכריכת זהב מהודרת. המנזר שימש למעשה כמוקד תרבותי ורוחני שלו תפקיד חשוב בשימור האוצרות הלאומיים, ואילו בימי התחייה הלאומית הבולגרית, שימש מקלט עבור המורדים שלחמו נגד הכובשים התורכים. כיום מדובר במנזר גברים פעיל המציע לינה למבקרים באזור. מדי שנה, ב־15 באוגוסט נחוג יום הבתולה הקדושה, זהו יום החג של המנזר, אז מתקבצים בשטחו אלפי מאמינים נוצרים.

מחבר בין שתי גדות נהר וְלָדַאִיסְקַה, ומשמש כגבול הצפוני של המרכז ההיסטורי של סופיה. נבנה בשנים 1889-1891 על־ידי האדריכל הצ'כי וצלאב פרושק (Vaclav Prošek) ובני משפחתו יוזף, בוגדן וירז'י (Jozef, Bohdan and Jiří), האחראים גם לבניית גשר אוֹרְלוֹב. את שמו קיבל בזכות פסלי אריות הברונזה המעטרים את ארבעת קודקודי הגשר. בשנת 2014 נערכו במקום עבודות שיפוץ, ומאז משמש הגשר קווי חשמלית והולכי רגל בלבד.

*המסלול* היכנסו לגן בּוֹרִיסוֹבה דרך הכניסה הצפונית הסמוכה לגשר אוֹרְלוֹב. מימינכם תראו את אגם אָרִיאָנַה, אגם מלאכותי באורך 175 מטרים ורוחב של 75 מטרים שנוצר בסוף המאה התשע־עשרה. בחודשי החורף מוסב האגם לאחד ממשטחי ההחלקה על הקרח הגדולים ביותר בחצי־האי הבלקני. לכו ישר עד לפנייה ימינה, ולאחר כמאה מטרים פנו שמאלה. המשיכו ישר עד לאנדרטה ההיסטורית הראשונה במסלולינו בפארק, אנדרטת וָסִיל לֶבְסקִי. האנדרטה מנציחה את אחד מגיבורי האומה הבולגרית. וָסִיל לֶבְסקִי היה ממנהיגי תנועת ההתנגדות לכיבוש העות'מאני על אדמת בולגריה, והוא הוצא להורג בתלייה בשנת 1873 כק"מ צפון־מערבית לאנדרטה זו. פנו שמאלה והתקדמו כארבעים מטרים. מצדכם הימני תראו את אנדרטת אִיווָאן וָאזוֹב. אִיווָאן וָאזוֹב נחשב לאבי השירה והספרות הבולגרית המודרנית. את יצירתו המפורסמת ביותר, תחת העול (Pod Igoto), כתב בשנת 1888 והיא עוסקת במאורעות שקדמו למרד אפריל ב־1876. במרחק מטרים ספורים ממנו ניצבת אנדרטת זָכַארִי סטוֹיָאנוֹב. סטויאנוב השתתף גם הוא במרד אפריל, והיה להיסטוריון הראשון שכתב ספר בנושא - רישומים אודות ההתקוממות הבולגרית (Zapiski Po Balgarskite Vastaniya). המשיכו עם השביל כמסומן במפה והגיעו לגן הפיל. אם אתם מטיילים עם ילדים, זו הזדמנות מצוינת לעשות הפסקה וליהנות משפע המתקנים שבגן השעשועים המקסים הזה. לאחר מכן צאו מהגן ופנו שמאלה, ולאחר מכן שוב שמאלה. הגיעו לאנדרטת מָארִין דרִינוֹב המוקדשת לזכרו של ההיסטוריון והבלשן שחי בימי התחייה הלאומית הבולגרית, אך פעל ברוב ימי חייו על אדמת רוסיה. חזרו על עקבותיכם והמשיכו ללכת לכיוון דרום־מזרח כמאה וארבעים מטרים עד לאנדרטת נֶשׁוֹ בּוֹנְצֶ'ב, לזכרו של מבקר הספרות הראשון בבולגריה העצמאית. במרחק מספר צעדים תחכה לכם אנדרטת פֶּנְצ'וֹ סלָבֶיִיקוֹב. פנצ'ו סלבייקוב הוא בנו של הסופר והפולקלוריסט הנודע, פֶּטְקוֹ סלָבֶיִיקוֹב ובעצמו משורר מוערך בבולגריה. המשיכו ישר ועלו במדרגות לכיוון אנדרטת סטָפַאן טוֹשֶׁב, המנציחה את זכרו של גיבור מלחמת העולם הראשונה. טושב היה מורה מוערך שפעל בימי התחייה הלאומית הבולגרית. התנדב לצבא בעקבות המלחמה העות'מאנית־רוסית והגיע עד לדרגת גנרל. האנדרטה ניצבת בצידה של כיכר שבמרכזה אגם חבצלות המים. תוכלו להתיישב על ספסל בצל העצים וליהנות מהאווירה הקסומה במקום. לאחר מכן פנו לכיוון דרום־מזרח וחצו את כר הדשא אדיר־הממדים לכיוון אנדרטת קבר האחים. האנדרטה הסובייטית למראה הוצבה בפארק בשני ביוני 1956, יום מותו של הגיבור הלאומי חרִיסְטו בּוֹטְיִוֹב. תחתיה נטמנו עצמותיהם של שבעה־עשר לוחמים אנטי־פשיסטיים ופעילים פוליטיים שנפלו למען הגשמת החזון הקומוניסטי. בחנו את האובליסק המתנשא לגובה ארבעים ואחת מטרים, לאחר מכן עברו לפסלי הברונזה שבבסיסו המתארים את כניסת הצבא הסובייטי לבולגריה וקבלת הפנים החמה לה זכו לכאורה מקרב אזרחי המדינה. אנדרטה זו, שהוקמה כחלק מתעמולה פרו־קומוניסטית, משמשת תזכורת כואבת לזמנים שרבים מעדיפים להותיר מאחור. עם זאת, גם כיום תוכלו לעתים להבחין בזרי פרחים המונחים כאן לזכרם של הנופלים. הקיפו את האנדרטה מימין והמשיכו עם השביל כלפי מעלה עד לפנייה ימינה. המשיכו עד להתפצלות השבילים הגובלת במצפה הכוכבים של אוניברסיטת סופיה, ופנו ימינה. הביטו שמאלה ובחנו את קובץ המבנים של המצפה: זהו מצפה הכוכבים הראשון שהוקם בבולגריה בשנת 1894, ומנוהל על־ידי המחלקה ללימודי פיסיקה באוניברסיטת סופיה. הכניסה הנה מורשית למטרות חינוכיות בלבד. המשיכו את טיולכם לכיוון צפון־מערב. במרחק כארבע־מאות מטרים תראו משמאלכם את אצטדיון הצבא הבולגרי, אצטדיון הבית של נבחרת הכדורגל צסק"א סופיה. המשיכו ישר בשביל עד לאנדרטת אֶלִין פֶּלִין. פלין נולד בשם דִימִיטָר אִיוָונוֹב סְטוֹיָאנוֹב (Dimitar Ivanov Stoyanov), ולימים הפך לאחד הסופרים הגדולים של בולגריה והתמחה בכתיבת פרוזה על חיי הכפר. התקדמו כמאה מטרים עד לכיכר והתרשמו מהאנדרטאות במקום: אנדרטת סטֶפָאן קָרַדְגָ'ה ואנדרטת הָדְגִ'י דִימִיטָר. הראשונה מוקדשת לקרדג'ה, גיבור לאומי שלחם למען שחרור בולגריה מידי הכובשים העות'מאנים, ואילו השנייה מייצגת את דימיטר, שהיה גם הוא מנהיג נערץ בתנועת השחרור הבולגרית. התקדמו אל עבר גן הפיל, עברו על־יד אנדרטת וָסִיל פֶּטלֶשקוֹב, לזכרו של אחד מיוזמי מרד אפריל. לאחר מכן פנו לכיוון האגם הקטן שמשמאלכם. כאן שוחים ברווזים וברווזונים, אותם תוכלו להאכיל ולצלם מקרוב. חזרו לשביל הסמוך לגן־השעשועים ופנו שמאלה. התקדמו אל עבר אנדרטת טוֹדוֹר קָבְּלֶשקוֹב, המייצגת את המהפכן הבולגרי שהיה גם הוא ממנהיגי מרד אפריל בשנת 1876. אחרי האנדרטה פנו שוב שמאלה והמשיכו עד לאנדרטה האחרונה במסלולינו, אנדרטת אֶמִילִיאַן סְטָאנֶב. האנדרטה מוקדשת לזכרו של סטאנב, אחד מסופרי בולגריה המפורסמים במאה העשרים. התקדמו עם השביל לכיוון צפון־מזרח. הרימו ראשכם ובחנו את האצטדיון הלאומי וָסִיל לֶבְסקִי שנגלה בפניכם. האצטדיון האדיר מכיל ארבעים וששה אלף מושבים ומשמש את נבחרת הכדורגל הלאומית של בולגריה. באצטדיון נערכות מעת לעת הופעות־ענק של אמנים בינלאומיים דוגמת מדונה ומטליקה (תוכלו להתעדכן מראש אילו הופעות צפויות להתקיים בעת ביקורכם). בתוך האצטדיון פועל גם מוזיאון הספורט. במוזיאון הזעיר מוצגים פריטים שנתרמו על־ידי הספורטאים המובילים בבולגריה. תוכלו לבחור האם להיכנס למוזיאון או לחלופין, המשיכו לכיוון צפון־מזרח כמסומן במפה, וחזרו אל נקודת ההתחלה, שהיא גם נקודת הסיום של מסלול ההליכה בפארק.

פארק מקסים ונסתר הממוקם מאחורי הספרייה הלאומית קירילוס ומתודיוס הקדושים. במרכזו ניצבת אנדרטת הרופאים, וסביבה שבילים, ספסלי עץ וגני־שעשועים. האנדרטה שהעניקה לפארק את שמו, מנציחה את זכרם של אנשי הרפואה הבולגרים אשר פעלו במסגרת משלחות הצלב האדום, ונפלו במהלך המלחמה העות'מאנית־רוסית. שמותיהם נחקקו על־גבי האבנים המרכיבות את פירמידת הזיכרון הדוממת הזו. את האנדרטה עיצב האדריכל הרוסי, אנטוני אוסיפוביץ' טומישקו (Antoniy Osipovich Tomishko), והיא הוצבה כאן בשנת 1884. בצידו המזרחי של הפארק פזורים על כר דשא שרידים עתיקים של העיר התראקית סרדיקה. תצוגת השרידים הובאה הנה בשנת 2002 במימון שגרירות ארצות־הברית בבולגריה. בפינה הדרום־מזרחית ניצבת אנדרטה לזכר מאה ושלושים שנים לשחרור בולגריה מעול הכיבוש העות'מאני, אשר נחנכה בשנת 2018 בנוכחותו של נשיא הפדרציה הרוסית, |הלינק: http://www.haolam.co.il/691|ולדימיר פוטין|סלינק|. כדאי לגשת גם לצידו המערבי של הפארק, שם תמצאו שני עצי צפצפה רעדנית מרהיבים ביופיים המתנשאים לגובה של כשלושים מטרים.

המוזיאון נוסד במאי 1957 והועבר למבנה הנוכחי בשנת 1992 (לפני כן שימש כמוזיאון גאורגי דימיטרוב, לזכר המנהיג הקומוניסטי הראשון בבולגריה). בשנת 2012 שופץ וכעת מוצגת כאן תערוכה מושקעת ועכשווית. ברשות המוזיאון יותר מ־22,000 מייצגים, אך רק כאלף מהם מוצגים בתערוכת הקבע. בין היתר תמצאו כאן דגמי מכוניות ישנות, מכשירי רדיו וטלוויזיה, לוויינים ועוד. המוזיאון מתאים בעיקר לחובבי טכנולוגיה ולילדים.

הקתדרלה הניאו־ביזנטית המעוטרת באשכול כיפות ירוקות ומוזהבות היא אחד מסמליה החשובים של בירת בולגריה. הקתדרלה מוקדשת לתרומת האימפריה הרוסית במלחמה העות'מאנית־רוסית שהובילה לשחרור בולגריה מעול הכיבוש העות'מאני, ולזכר 200,000 החיילים הרוסים שהקריבו חייהם במלחמה, ולכן מכונה גם כנסיית זיכרון (Hram-Pametnik). לצורך ההנצחה, נבחר לקרוא לקתדרלה על־שמו של הנסיך הרוסי הקדוש, אָלֶכּסַנְדְר נֶבְסקִי. הקתדרלה המרשימה נבנתה על־פי עיצובו של האדריכל |הלינק: http://www.haolam.co.il/667|אלכסנדר פומרנצב|סלינק|. בנייתה החלה בשנת 1882 והסתיימה בשנת 1912. גובה הכיפה המרכזית הוא 45 מטרים, בעוד מגדל הפעמונים המערבי מתנשא לגובה של 53 מטרים. שטחה של הכנסייה נפרס על־פני שטח של 3,170 מ"ר ותכולתה המרבית היא 5,000 איש. בתוך הקתדרלה שוררת אווירה אפלולית ומיוחדת אודות לאורם המרצד של מאות הנרות הדולקים בפינה הצפון־מערבית של האולם. על מחיצת המזבח היפה עשוי השיש, שהם ובהט, גילופי קדושים נוצריים, בעלי־חיים וצמחים. מימין למחיצה ניצב כס הצאר המפואר שנבנה עבור פרדיננד הראשון, ואילו משמאל נשמרת תיבה ובה שרידי עצמותיו של אָלֶכּסַנְדְר נֶבְסקִי שהובאו הנה מרוסיה. קירות הקתדרלה עוטרו ציורי־קיר המתארים את חיי ישו: לידת המשיח הנוצרי, החתונה בקנה, תחיית לזרוס ועוד, ואילו את הכיפה המרכזית מעטר פרסקו מקסים בו מתואר הילד ישו ישוב על ברכי הבורא ומביט מטה אל עבר המתפללים. דרך הכניסה הצפון־מערבית של הקתדרלה תוכלו להיכנס אל גלריית האיקונות בקריפטה. מוצג כאן אוסף יצירות האמנות הדתיות הגדול בבולגריה. היצירות מהמאות ה־12-19 נאספו מכל הכנסיות ברחבי המדינה, ויעניינו בעיקר את חובבי האמנות הנוצרית. |המסגרת|למי צלצלו הפעמונים? את פעמוני קתדרלת אָלֶכּסַנְדְר נֶבְסקִי שומעים ברדיוס של חמישה־עשר קילומטרים. במגדל שניים־עשר פעמונים בגדלים שונים, והם שקוראים לתושבי העיר לפנות מזמנם לתפילה. האם שאלתם את עצמכם מי עומד מאחורי הצלצול בפעמונים הללו? בקתדרלת אלכסנדר נבסקי זוהי מָרִיַה זָאבּוֹבַה. הקשר של זָאבּוֹבַה לפעמוני הכנסייה מתחיל בעובדה שהיא חולקת את תאריך הולדתה עם תאריך יצירת פעמוני הקתדרלה שנוצקו בעיר |הלינק: http://www.haolam.co.il/668|טולה|סלינק|, הממוקמת על־יד מוסקבה, ב־26 במאי 1911. בשנת 1950 הצטרפה זָאבּוֹבַה למקהלת הקתדרלה, אז גילתה אודות צירוף המקרים. באותן שנים אסרו השלטונות הקומוניסטיים על קיום טקסים דתיים בבולגריה, ולכן, התנהלו התפילות הנוצריות בחשאי. לאחר התמוטטות המשטר הקומוניסטי, שבה זָאבּוֹבַה לכנסייה והתמנתה לתפקיד המצלצלת בפעמונים: היה עליה לטפס מדי בוקר וערב במעלה מאתיים ועשרים המדרגות המובילות אל פעמוני הכנסייה. בחלוף השנים, גם בעשור התשיעי לחייה, לא הפסיקה זָאבּוֹבַה ממלאכתה, ומדי יום טיפסה אל ראש המגדל וצלצלה בפעמוני הקתדרלה. "הפעמונים הם שהעניקו לי כוחות נפשיים כבירים", סיפרה מָרִיַה זָאבּוֹבַה בראיון שהעניקה לתקשורת המקומית, "אני נהנית מבריאות איתנה, השגתי את כל מה שרציתי בחיי וסובבת אותי משפחה נפלאה - יש לי עשרה ילדים, ונולדו לי נכדים ונינים רבים".

שדרת הקניות, המסעדות, בתי־הקפה והבילויים המרכזית בסופיה. נמתחת לאורך כשניים וחצי ק"מ מכיכר סְבֶטָה נֶדֶלַה בצפון, עוברת ממערב לכיכר בּוּלְגָרִיַה וארמון התרבות הלאומי, ומגיעה עד הפארק הדרומי. החלק הצפוני של השדרה מיועד להולכי רגל בלבד, ומהווה מקום מפגש פופולרי בקרב תושבי העיר, הנוהגים לכנות אותה בשם החיבה 'וִיטוֹשְקָה' (Vitoshka). השדרה הרחבה נסללה בימי השלטון העות'מאני בבולגריה, ובשנת 1833 נקראה על־שם הר וִיטוֹשָה. תחילה שימשה השדרה כרחוב מגורים שמשני צדיו נבנו בתים פרטיים, אך בראשית המאה העשרים הפכה למרכז קניות תוסס. בתי המגורים הנמוכים פינו מקום לבניינים מרובי קומות, כאשר קומת הקרקע משמשת חנויות, מסעדות, ברים ובתי־קפה. ברחוב הקניות המרכזי תמצאו שילוב בין מותגי יוקרה כגון Versace, Boss, Lacoste ו־Dolce and Gabbana, לבין רשתות אופנה בינלאומיות דוגמת H&M ו־Diesel ורשתות אופנה מקומיות כגון Okaidi המקסימה בה נמכרים בגדי תינוקות וילדים. לצד חנויות האופנה תמצאו כאן מבחר חנויות מזכרות, צעצועים, מוצרי ספורט, כלי בית וספרים. במהלך מסע הקניות בשדרה המפורסמת של סופיה אפשר לעצור למנוחה טעימה באחת מהמסעדות או בתי־הקפה הפועלים לאורכה: במסעדת Shtastlivetsa תוכלו ליהנות ממטבח מקומי באווירת סלון של סבתא בולגריה, במסעדת Ribs Brothers תבחרו מבין מבחר סוגי סטייקים מבשר איכותי, ואילו בבית־הקפה 2Giraffes, המעוצב בסגנון צעיר ואורבני, תיהנו מכוס קפה מצוין.

הר ויטושה הוא אחד מסמליה המפורסמים של סופיה. ממוקם במרחק כעשרה ק"מ ממרכז העיר, ומתנשא מעל פרבריה הדרומיים. ההר מספק מקום מפלט מצוין מקצב החיים הסואן של בירת בולגריה, ומאפשר טיול נעים בחיק הטבע, וזאת במרחק נסיעה קצרצרה מהמרכז העירוני. בימי החורף מתכסה ההר בשכבת שלג עבה והופך אתר לגלישת סקי. הר ויטושה הוא מאסיב הררי עשוי גרניט המתנשא לגובה מקסימלי של 2,290 מטרים. החלק הארי של הפארק הוגדר כשמורת טבע בשנת 1934, וזוהי שמורת הטבע הראשונה במדינות הבלקן. השמורה מהווה סביבת מחייתם הטבעית של נמיות, צבאים, חזירי בר ודובים חומים, כמו גם בית גידול של עשרות אלפי חרקים ואלפי מיני צמחים. אל ההר ניתן להגיע במספר דרכים. הנוחה והמהירה ביותר היא באמצעות קו האוטובוס 66 מ־Paradise Centre הנוסע במשך כארבעים דקות עד לאלקו. קו 61 היוצא מאותה תחנת אוטובוס, נוסע כשעה ומגיע לגשרי הזהב. אפשרות מעניינת יותר היא לעלות באמצעות רכבל הכיסאות דרגלווטסי המגיע לתחנת גולי וראך, או באמצעות רכבל הגונדולות סימאונובו בצידו הצפון־מזרחי של ההר, המגיע עד אלקו. באלקו פועלת מסעדת Panorama, ממנה ניבט כמובטח נוף פנורמי של העיר. בנוסף, משמש אלקו כנקודת התחלה נהדרת למסלול הליכה לאורך שבילי ההר. מכאן תוכלו להגיע לצ'רני וראך, הנקודה הגבוהה ביותר בויטושה, או לחלופין לצפות באחת מהמורנות הפזורות ברחבי השמורה. מטיבי לכת יוכלו להמשיך עד גשרי הזהב, שם ייהנו מהמורנות המרשימות ביותר בויטושה.

ממוקמת ברובע בויאנה בפאתי בירת בולגריה. הכנסייה הצנועה למראה היא אחד מסמליה הנודעים של בולגריה ימיי־הביניימית. נבנתה במקור במאה האחת־עשרה בשטח של ששה מ"ר. בשנת 1259 הורחבה הכנסייה במימונו של האציל סבסטוקראטור קלויאן (Sebastokrator Kaloyan). עתה נוסף החדר האמצעי שעוטר בציורי־קיר מרהיבים. במאה התשע־עשרה נבנה החדר החיצוני. בשנת 1997 הוכרזה הכנסייה כאתר מורשת עולמית. אל הכנסייה הקטנה ניתן להיכנס בקבוצות קטנות בליווי מדריך/ה של המקום. זמן הביקור מוגבל לעשר דקות בלבד, ויש איסור גורף על צילום בתוך הכנסייה. לאחר שתעברו את החדר הראשון, תיכנסו לחלל המרכזי בו מתוארות על גבי הקירות שמונה־עשרה סצינות מחיי ניקולאוס הקדוש, מגן הדייגים והחיילים. מצדה הימני של הדלת צוירו דיוקנאותיהם של הצאר קונסטנטין הראשון (Constantine I) ושל אשתו אירינה (Irina), בעוד מהצד השמאלי צויר דיוקנו של קלויאן, מי שאחראי להרחבת הכנסייה ועיטורה, לצד אשתו, דסיסלאבה (Dessislava). בחדר הפנימי הקטנטן מכוסים הקירות שתי שכבות של ציורי־קיר: חלקם מהמאה העשירית לספירה וחלקם מהמאה השלוש־עשרה. יפים במיוחד הם דיוקנאות הקיסר קונסטנטינוס ואמו הלנה, מצדו הימני התחתון של החדר, ופרסקו הסעודה האחרונה מצדו השמאלי העליון. בציור זה ניכרים אלמנטים ייחודיים האופייניים למדינות הבלקן: במקום הלחם והיין המסורתיים, על שולחנם של ישו והשליחים מונחים בצל ירוק, שום ולפת, מוצרי מזון הנפוצים באזור. את הכנסייה מקיף גן קטן ומקסים, ומומלץ להקדיש מספר דקות לטיול סביב המבנה ההיסטורי.

בירת חופי הים השחור בבולגריה, עיר שמשלבת נופש ובילויים עם מבנים היסטוריים, מוזיאונים מרתקים ומורשת לאומית - ורנה היא עיר שקשה שלא להתאהב בה. בעיר השלישית בגודלה במדינה מתגוררים קרוב ל־420,000 תושבים, ואלו נהנים מעיר מודרנית לגמרי שברחובותיה הציוריים משובצים אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים החושפים את סיפורה המרתק של העיר. לא בכדי הפכה ורנה ליעד תיירותי נחשק, שכן זו העיר המושלמת לשילוב בין חופשת בטן-גב לבין סיורים אורבניים, חוויה קולינרית מסעירה ושופינג זול ומהנה. בשנים האחרונות הפכה העיר ליעד פופולרי בקרב משפחות עם ילדים - מלונות הכל כלול, שמורות טבע, מוזיאונים המותאמים לכל בני המשפחה, פארקים רחבי־ידיים, פארקי שעשועים, סמטאות ציוריות ומתחמי קניות זולים. ההגעה לוורנה מתאפשרת בקלות באמצעות טיסות ישירות לנמל התעופה של ורנה, ומכאן אפשר להגיע בקלות למבחר יעדים לאורך חופי הים השחור כגון חולות הזהב, נסבר ובורגס. יתרה מזו, בניגוד לאתרי הנופש השונים באזור, מציעה ורנה שפע של אפשרויות גם מחוץ לעונת הקיץ המתוירת - מבחר אטרקציות, מוסדות התרבות והמוזיאונים השונים מאפשרים חופשה אירופית נהדרת גם כשהטמפרטורות צונחות מטה. אז כנראה תצטרכו לוותר על שחייה במימי הים השחור, אך תזכו ליהנות ממטעמים חמים ומנחמים מהמטבח הבולגרי המשובח ותבלו בעשרות אתרים מעניינים שיעשירו את הידע הכללי שלכם ויעמיקו את אהבת הטיולים סביב העולם.

תופעת הטבע המסתורית של יער האבנים, המכונה בבולגרית Pobiti Kamani (בתרגום: האבנים הנעוצות באדמה), מושכת לפאתי ורנה אלפי מבקרים המבקשים לעמוד על טיבו של היער המאובן. על אדמה חולית הגובלת בכביש מהיר, מצטופפים עשרות עמודי אבן המזכירים יער מכושף או שונית אלמוגים עתיקה. זהו למעשה המדבר היחיד בבולגריה (ואחד הבודדים על אדמת אירופה) הנפרס על־פני שטח של שלוש־עשרה קמ"ר ובו קבוצות-קבוצות של עמודי אבן. סך־הכל יש כאן כשלוש־מאות עמודים המגיעים עד גובה של שבעה מ' ועובי שנע בין 0.3 ועד 3 מ'. פנים העמודים חלול וממולא בחול, וסביב מקור היווצרותם של תצורות האבן הייחודיות הללו צצו תיאוריות שונות ומשונות: יש שטענו כי מדובר בשרידי גזעים מאובנים של יער קדום בעוד אחרים סברו כי מדובר בשרידי אלמוגים שהיו בימי קדם בתחתית האוקיינוס. בדיקות גאולוגיות שללו את סבירותן של התאוריות הללו, וכיום סוברים מומחים כי מקור עמודי האבן בתהליך ממושך של בליה מכנית, כלומר, תהליך ממושך ואיטי של שחיקת האבנים על־ידי כוחות שונים כגון רוח, חול ומים. בלב האזור הצחיח, בין קבוצות האבנים, נחבא מעגל אבנים ובמרכזו נישאים כמה עמודי אבן. אמונה עממית גורסת כי אם תיכנסו לתוך המעגל ותשלימו שלושה סיבובים (עם סיבוב השעון), תוכלו לגשת אל העמוד המרכזי, לשים עליו את ידכם ולהביע משאלה - זו, מבטיחים המאמינים, תתגשם במהרה.