דלג לתוכן
plane
אתרים
netanya#ed3a8bנתניה וסיפור הספינה אולואה

נתניה וסיפור הספינה אולואה

Netanya - Ulua

העיר נתניה נוסדה בשנת 1929 על ידי קבוצת בני בנימין שהיה ארגון של בני המושבות ונקרא על שם בנימין זאב הרצל ובנימין רוטשילד. העיר נקראת על שם נתן שטראוס, נדבן יהודי אמריקאי ממוצא גרמני, שתרם להקמת המושבה. על שמו נקרא גם רחוב שטראוס בירושלים. נתניה הייתה העיר הראשונה שהוכרזה אחרי קום המדינה בשנת 1948. היא מכונה גם עיר היהלומים בשל תעשיית היהלומים שהייתה בה בעבר. לחופי העיר עברו אניות מעפילים רבות בדרכן לחיפה.

בחרתי (י.ס.) לספר כאן את סיפור ההעפלה של האנייה אוּלוּאָה שנרכשה בדרום אמריקה. אריה (לובה) אליאב כתב את סיפור ההעפלה בספינה בספרו "הספינה אוּלוּאָה" (הוצאת עם עובד 1967). לובה אליאב, ששמו המחתרתי היה ארטור, פיקד על הספינה. שמה העברי של הספינה היה חיים ארלוזורוב. האנייה ביצעה את המסע הארוך ביותר להעלאת מעפילים ארצה. היא יצאה לדרכה ב 1.1.1947 ממרסי. בתחילת ינואר הנמלים של שבדיה בים הבלטי היו קפואים, והספינה התעכבה בקופנהגן. שלטונות הנמל בקשו מהצוות למלא טפסים, שגרתיים לכאורה, דיווח על מטרת הפלגתם. קצין דני שעלה לספינה לבדוק אותה טען שהאנייה נועדה להבריח נשים משבדיה לדרום אמריקה, ושהמידע נמסר על ידי אנשי חברת לוידס הבריטים, שהיו בעצם אנשי מודיעין. גם מפקד נמל קופנהגן הגיע לספינה. אחרי סיור בספינה שנועד לפרוטוקול, הוא ישב לשיחה בארבע עיניים עם לובה אליאב. הנה תמצית דבריו מתוך ספרו של אליאב: "הדנים אסירי תודה לבריטים ששחררו את ארצנו מעול הכיבוש הנאצי. לבריטים יש כאן השפעה רבה. הייתי איש המחתרת הדנית והברחנו יהודים בסירות דיג לשבדיה. רבים מהיהודים שיעלו על ספינתכם בשבדיה הם יהודים שאנו הברחנו. עשו כמיטב יכולתכם להביאם לארצם" מפקד הנמל דאג לאספקה ודלק לספינה. כעבור יומיים מזג האוויר השתפר, והספינה הפליגה למאלמו בשבדיה שם עלו עליה כ-600 נשים וכמה עשרות גברים.

בין הגברים בספינה היה ליאון פרשקר, אריה פלג בשמו הישראלי, החותן שלי ז"ל. ליאון סיפר לי את סיפור השהייה שלו כפליט שואה בשבדיה, ואיך הגיע לגטבורג עם אביו שניצל ביחד אתו מהתופת. אביו הגיע חולה בדלקת ריאות. ליאון הנער, חזר לגרמניה להביא אנטיביוטיקה שהייתה אז רק אצל צבא בנות הברית. למרבה הצער אביו נפטר עד שחזר. האב נטמן בבית עלמין בשבדיה וקברו מטופח עד עצם היום הזה על ידי המקומיים. ליאון עבד בבית חרושת שייצר ג'קים לכלי רכב - Donkraft Nike. כאשר הגיעה הידיעה שהם יעלו בקרוב לארץ ישראל, הוא נסע למאלמו ושם עלה על הספינה אולואה.

אליאב כותב בספרו: בעת ההפלגה צדה את עיני אחת מהמעפילות, היא הייתה עם "פנים צעירות, עגולות, אף סולד וחיוך חביב. היא למדה בקובנה בגימנסיה העברית, והעברית בפיה הייתה רהוטה." בלילה אחרי שפגש אותה לראשונה, אליאב בדק את כל הדרכונים של המעפילות וגילה שהנערה עם החיוך החביב, היא טניה לבית צבי, בת 21 ילידת קובנה, ומקצועה אחות. במהלך ההפלגה הם נשבעו זו לזה שבועת אמונים. הספינה עברה בסערה קשה במפרץ ביסקאיה, שכונה בפי ספנים במשך דורות "בית קברות לאניות". אחרי מעבר במיצר גיברלטר הספינה עגנה במשך יומיים בנמל פיליפ ויל במזרח אלז'יר, ובהמשך עגנו לזמן קצר בנמל סוסא שבמזרח טוניס. מברק שהגיע מהמפקדה בפריס, הורה להם לשוט לנמל גליפולי באיטליה, ושם עלו לספינה עוד 800 מעפילים. אחרי כן הספינה הפליגה מזרחה, עברה מצפון לפורט סעיד ואל עריש. באזור ניצנים ארבע משחתות של הבריטים "הצטרפו" למסע. רעיון להורדת המעפילים בלילה בתל אביב ירד מן הפרק, בשל חשש לקרבנות בנפש, והספינה הפליגה מול חופי נתניה עד שהגיעה לחיפה. שם היא נלכדה על ידי הבריטים, והמעפילים גורשו לקפריסין. בתחילת 1948 המעפילים הורשו לחזור ארצה וליאון פרשקר התנדב להגן על קיבוץ יד מרדכי ביחד עם כ-35 מעפילים כמוהו. לקריאה נוספת על לובה אליאב ופועלו למען מדינת ישראל הקליקו כאן.
  • בורש
  • נשיונל גי׳אוגרפיק
  • ראף גיידז
  • מישלן
  • פרייטג ברנדט
  • דורלינג קינדרסלי
  • לונלי פלנט
  • וורלד מפינג
  • קונט
מהנעשה בעולם
אתם כבר אוהבים את העולם?
צרו קשר
כל הזכויות שמורות © 1991-2024 שטיינהרט שרב מוציאים לאור בע"מ
 
תמונה מוגדלת