האי הקטן במפרץ סן פרנסיסקו, כשני קילומטרים מחופי העיר, זכה לפרסום עולמי בשל בית הסוהר שפעל בו בשנים 1963-1934 ואשר היווה השראה לספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה. בית הסוהר הפדרלי אלקטרז נועד לכליאה של עבריינים ברמת מסוכנוּת גבוהה ועל פי ספר השיאים של גינס הוא היה השמור ביותר בעולם. במקור האי שימש כבסיס צבאי, לאחר מכן כמתקן כליאה של צבא ארצות הברית, ב=1934 הוא עבר לידי הממשל הפדרלי שהפך אותו לכלא אזרחי. לאחר כשלושה עשורים, בית הסוהר נסגר בשל עלויות האחזקה הגבוהות והאסירים ששהו בו הועברו לבתי סוהר אחרים. בין האסירים המפורסמים שהיו כלואים באלקטרז היו המאפיונר משיקגו טרומן קאפוטה והרוצח רוברט סטראוד, שזכה לכינוי "איש הציפורים מאלקטרז" בשל אהבתו לקנריות, אותן גידל בתאו. ספר שנכתב על חייו והסרט שנעשה בעקבותיו הפכו את דמותו המורכבת של איש הציפורים למפורסמת ברחבי העולם. |תמונה_בטקסט9400| שנים אחדות לאחר שבית הסוהר נסגר קבוצה של ילידים אמריקאים השתלטה על האי, מתוך כוונה להדגים הלכה למעשה את הקביעה ששטחים שהמדינה חדלה משימוש בהם יכולים לחזור לידי הילידים שחיו שם בעבר. הילידים החזיקו באי במשך כשנתיים, עד ששריפה שפרצה ב=1971 גרמה לרובם לעזוב את אלקטרז. הקומץ שנותר גורש על ידי השלטונות. כיום האי אלקטרז מנוהל על ידי רשות הפארקים הלאומית והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולרים והמבוקשים ביותר בסן פרנסיסקו. כרטיס משולב כולל הפלגה אל האי עם חברת השייט Alcatraz City Cruises וסיור בבית הסוהר הנטוש בלוויית מדריך שֶמָע (אודיו-גייד) עם הסברים מטעם רשות הפארקים. הפלגות לאלקטרז יוצאות מהמעגן במזח 33 שבאֶמבָּרקָדֶרו. בשל הדרישה הגדולה, מומלץ בחום לרכוש כרטיסים מראש |הלינק: https://www.haolam.co.il/1388|אונליין|סלינק|). יש אפשרות לבחור בין סיור יום לסיור לילה, בהתאם להעדפות שלכם - בסיורי היום מבקרים בחלקים של בית הסוהר שסגורים בלילה, בסיורי הלילה אפשר להתרשם מאורות העיר הגדולה במהלך ההפלגה. |תמונה_בטקסט9401| |המסגרת|הבריחה מאלקטרז במהלך השנים היו כמה ניסיונות בריחה נועזים מאלקטרז, אולם כולם, פרט לאחד, הסתיימו בתפיסתם של הנמלטים או במותם מירי או טביעה במי המפרץ הקרים. יוצא דופן היה המקרה של שלושה אסירים, שנעלמו מהכלא ביוני 1962, ועקבותיהם לא נמצאו. במהלך החיפושים אחריהם, צוות של ה=FBI גילה רפסודה מאולתרת סמוך לאי וההשערה הרווחת היתה כי הם טבעו, אולם אין לכך הוכחה מוצקה. הסרט "הבריחה מאלקטרז" משנת 1979, בכיכובו של קלינט איסטווד, מבוסס על סיפורם של שלושת הנמלטים.

צ'יינהטאון בסן פרנסיסקו היא אחת השכונות הסיניות הוותיקות בארצות הברית. לא תתקשו לזהות היכן אתם נמצאים: הסמטאות והרחובות השוקקים מעוטרים בשלטים בסינית ובפנסי נייר אדומים, שלל מסעדות המגישות מאכלים מסורתיים ממגוון המטבחים של סין, חנויות לממכר צמחי מרפא לתחלואים שונים, מקדשים ועוד. הדרך הטובה ביותר להתרשם מהאזור היא בשיטוט חופשי. הרחוב המרכזי שחוצה את צ'יינהטאון הוא שדרות גרנט (Grant Avenue), בצומת שבינו לבין רחוב בּוּש (Bush Street) ניצב שער הדרקון האייקוני, שמהווה את שער הכניסה לשכונה. |תמונה_בטקסט9407| אם תמשיכו ללכת לאורך שדרות גרנט תגיעו אל קתדרלת אוֹלד סנט מרי, שנבנתה בלב צ'יינהטאון כדי לקרב את הקהילה הסינית לנצרות הקתולית. בסמוך לקתדרלה, בכיכר סנט מרי, יש פארק עירוני קטן שבמרכזו פסל גדול של סוּן יַאט-סֶן, הנשיא הראשון של הרפובליקה הסינית. בצ'יינהטאון יש שלושה מקדשים, שפתוחים לקהל הרחב: מקדש קוֹנג צ'אוֹ, מקדש טין האוֹ ומקדש מא צְאוֹ. הם קרובים זה לזה ואפשר ללכת ביניהם ברגל. שלושתם קטנים, והביקור בהם אורך רק דקות ספורות, אבל במהלכו אפשר להתרשם מהצד הדתי והרוחני של הקהילה הסינית המקומית. |תמונה_בטקסט9355| צד נוסף של הקהילה תגלו במוזיאון האגודה הסינית ההיסטורית. במוזיאון הקטן והצנוע הזה מוצגות תערוכות ששופכות אור על חיי הסינים בארה"ב. האפשרויות הקולינריות בצ'יינהטאון כמעט בלתי נגמרות - מדוכני דים סאם קטנים, דרך מזללות שמתמחות באיטריות ועד למסעדות גדולות ומפוארות המעוטרות בשלל סממנים מהמולדת הישנה. אחרי הארוחה או לפניה כדאי לעצור במפעל עוגיות מזל שער הזהב, שם אפשר לצפות בהכנת עוגיות מזל ולהצטייד בשקית עם עוגיות שאולי טומנות בחובן הבטחה לאושר ועושר. |תמונה_בטקסט9387| |המסגרת|מתקופת הבהלה לזהב ועד ימינו גל ההגירה הראשון מסין לסן פרנסיסקו היה ב=1849 בעקבות הבהלה לזהב והתקוות להתעשרות קלה ומהירה. כמו קהילות מהגרים אחרות, גם הסינים העדיפו לגור ביחד, בשכונה שהציגה סממנים מהמולדת. בשנים הראשונות בעיר הקהילה הסינית התמודדה עם קשיים רבים, שכללו אפליה, עוינות והקשחה של חוקי ההגירה. אירוע שהותיר חותם בל יימחה על צ'יינהטאון, כמו על העיר כולה, היה רעידת האדמה בשנת 1906 והשריפה שהתרחשה בעקבותיה, שגרמו להרס נרחב של השכונה. לאורך המאה ה=20, ובעיקר משנות ה=70 ואילך, צ'יינהטאון חוותה תקופות של צמיחה כלכלית, פרויקטים של שיפוץ עירוני ומאמצים לשימור התרבות. בעשורים האחרונים צ'יינהטאון מתמודדת עם אתגרים חדשים, כמו ג'נטריפיקציה וסוגיות הקשורות לתיירות ופיתוח יתר. עם זאת, היא נותרה נקודת ציון תרבותית תוססת ועדות לרוחה של הקהילה הסינית בסן פרנסיסקו.

אזור פישֶרמֶנ'ס ווֹרְף, המשתרע לאורך החוף הצפוני של סן פרנסיסקו, הוא אחד המקומות התיירותיים ביותר בעיר. יש כאן הרבה מאוד מסעדות, עם דגש על מסעדות דגים ומאכלי ים, חנויות מזכרות ושלל אטרקציות. גם אם אתם נמנעים בדרך כלל ממקומות הומי תיירים, שווה בכל זאת לעצור כאן, ולוּ לביקור קצר. בנוסף לאתרים ולאטרקציות, שני אמצעי תחבורה היסטוריים עוברים בפישֶרמֶנ'ס ווֹרְף: חשמלית F הנוסעת לאורך אֶמבָּרקָדֶרו, וקרונות הכבל המפורסמים, ששני קווים שלהם יוצאים מכאן לאזורים אחרים בעיר. מפישֶרמֶנ'ס ווֹרְף יוצאות גם הפלגות לאלקטרז וטיולי שייט במפרץ סן פרנסיסקו. |המסגרת|מדייגים איטלקים למסעדות דגים כפי שהשם מעיד, פישֶרמֶנ'ס ווֹרְף ("רציף הדייגים" באנגלית), היה בעבר מרכז הדייג של סן פרנסיסקו. בתקופת הבהלה לזהב (1848–1855), כשמאות אלפי אנשים הציפו את קליפורניה, מהגרים שהגיעו מאיטליה, בעיקר מסציליה, המשיכו בעיסוקם מהמולדת הישנה: הם יצאו מפישֶרמֶנ'ס ווֹרְף בסירות דייג קטנות אל הים. השלל היומי היה נמכר ברציפים או נשלח לעיבוד במפעלי הדגים הסמוכים. זכר לעבר הזה אפשר לראות גם היום בדמותם של דוכני דגים ופירות ים ומסעדות רבות שהיצורים הימיים מככבים בתפריטיהן. לצד אטרקציות מוכרות ממקומות אחרים בעולם, כמו מוזיאון מאדאם טוּסוֹ, מוזיאון ריפלי תאמינו או לא!, גלגל ענק וחדרי בריחה, יש גם כמה אטרקציות ייחודיות. בראש וראשונה, רציף 39, שממנו אפשר לצפות באריות יום משתזפים בשמש. |תמונה_בטקסט9368| בכניסה לרציף 39 נמצא אקווריום המפרץ, המציע הצצה לחיים מתחת למימיו של מפרץ סן פרנסיסקו. שני מוזיאונים קטנים, שמתאים בעיקר לחובבי הזאנר הם המוזיאון המכני, שבו אפשר לשחק במכונות ארקייד בנות עשרות שנים ומוזיאון הקריקטורות, עם אוסף גדול של קריקטורות, ציורי קומיקס ואנימציה. בקצה המערבי של פישֶרמֶנ'ס ווֹרְף נמצא הפארק ההיסטורי הלאומי הימי שבו עוגנות ספינות היסטוריות מהמאה ה=19 וראשית המאה ה=20. |תמונה_בטקסט9391| חובבי שופינג יכולים לממש את תשוקתם ב-כיכר ג'ירארדֶלי וב-The Cannery, שני מרכזי קניות במבנים היסטוריים, שמאחוריהם סיפורים מעניינים.

השכונה הנמצאת בצפון-מזרח סן פרנסיסקו, סמוך לצ'יינהטאון, היתה במקור חוף של ממש, ומכאן שמה - "החוף הצפוני" באנגלית. בסוף המאה ה=19 מילוי קרקע יצר קו חוף חדש, שעליו נבנו מחסנים, רציפי דייג ובתי מגורים עבור הדייגים, רובם מהגרים איטלקים. האוכלוסייה האיטלקית הגדולה העניקה לשכונה את הכינוי "איטליה הקטנה". בשנות ה=50 של המאה ה=20 נורת' ביץ' הפכה למוקד של דור הביט, עם דמויות ידועות כמו ג'ק קרואק, ויליאם ס. בורוז ואלן גינסברג שנהגו לפקוד את בתי הקפה וחנויות הספרים שלה. אוכלוסיית השכונה אמנם השתנתה מאז ורוב תושביה הם צעירים בעלי מקצועות חופשיים ובני הדור השני והשלישי של מהגרים סינים, אבל עדיין יש בה הרבה מסעדות איטלקיות לצד אווירה חופשית וכמה מהסממנים המוכרים של דור הביט. |תמונה_בטקסט9422| את השכונה חוצים שני רחובות גדולים - שדרות קולומבוס (Columbus Ave) ורחוב ברודוויי (Broadway). הדרך הטובה ביותר לטייל פה היא בשיטוט רגלי ברחובות אלו ובסמטאות הקטנות שביניהם. במהלך הטיול תגלו ציורי קיר ואמנות רחוב, בתי קפה נחמדים ומסעדות איטלקיות, זכר לעבר הרחוק. חובבי אדריכלות ישמחו לגלות את מגדל קולומבוס, בניין מקסים מראשית המאה ה=20. הוא מהווה ניגוד מעניין לפירמידת טרנסאמריקה שנמצאת במרחק קצר ממנו ומזדקרת מעליו. שני מקומות הנמצאים זה מול זה באותו רחוב יקרבו אתכם אל המורשת של דור הביט - חנות הספרים סיטי לייטס, שבה נהגו להיפגש הסופרים והמשוררים של התקופה, וממולה מוזיאון הביט, ששופך אור על חייהם, כתיבתם ותפיסת עולמם המרדנית. סמל לעבר האיטלקי של השכונה ניתן לראות בכנסיית הקדושים פיטר ופול, כנסייה קתולית מרשימה ששימשה כמרכז דתי ותרבותי לקהילה האיטלקית הגדולה. הכנסייה נמצאת בשולי פארק וושינגטון סקוור, שמהווה מקום מושלם למנוחה קלה במהל הטיול הרגלי. |תמונה_בטקסט9423| נורת' ביץ נחשבת לאחד ממחוזות חיי הלילה העיקריים של סן פרנסיסקו. אחד ממקומות הבילוי הידועים בשכונה, עם עבר עשיר שמתכתב עם ההיסטוריה המקומית, Club Fugazi Experiences. המועדון, ששימש בעבר כמרכז קהילתי של התושבים באיטלקיים ולאחר מכן, בשנות ה=50 וה=60 כמקום להקראת שירה, מעלה מופע מסחרר בשם Dear San Francisco, שמביא את סיפורה של העיר באמצעות אקרובטיקה, קטעי וידיאו ארט ומוזיקה מקורית.

שכונת נוֹבּ היל שוכנת על גבעה שמשקיפה על מפרץ סן פרנסיסקו ועל מרכז העיר. היא מציעה שילוב יפה בין עבר להווה: יש בה בתי אחוזה היסטוריים, מלונות פאר, כיכרות נאות, מסעדות אלגנטיות ובתי קפה נעימים. ברחובות החוצים את השכונה נוסעים קרונות הכבל המפורסמים. תוכלו להגיע לכאן באחד מהם, למשל בקרון של קו Powell & Hyde, שיוצא מהתחנה בפישרמנ'ס וורף ונוסע במעלה רחוב הייד (Hyde Street). אפשר לרדת בתחנת Jackson & Jones Sts ומשם להמשיך לטייל ברגל. במרחק קצרצר מהתחנה הזאת נמצא מוזיאון קרונות הכבל, עצירה מתבקשת שבה תלמדו על ההיסטוריה של קרונות הכבל ועל המכניקה המרתקת של אמצעי התחבורה הייחודי הזה, האחרון מסוגו בעולם שעדיין פועל באופן סדיר. |תמונה_בטקסט9410| אם אתם רוצים לחקור את השכונה יותר לעומק, המשיכו ברגל לאורך רחוב מייסון (Mason St) עד רחוב קליפורניה, שם נמצאים כמה מקומות שכדאי לבקר בהם: קתדרלת גרייס המרשימה עם ציורי קיר וחלונות ויטראז' יפהפיים, אחוזת פלוד מהמאה ה=19 המהווה דוגמה לדרך בה חיו עשירי העיר, ופארק נעים במיוחד, האנטינגטון פארק, שבו אפשר לנוח מהדרך ולתפוס שלווה.

חנות ספרים עצמאית שהיא גם מוסד תרבות מקומי. החנות נוסדה ב=1953 בשכונת נוֹרת' ביץ', והיתה הראשונה בארה"ב שנמכרו בה רק ספרים בכריכה רכה. הבעלים, המשורר והפעיל החברתי לורנס פרלינגטי, קרא לה סיטי לייטס על שם סרטו של צ'רלי צ'פלין "אורות הכרך". החנות, שהתמקדה בספרים הקשורים לתרבות אלטרנטיבית, משכה אליה סופרים ומשוררים רבים מדור הביט, בהם אלן גינסבורג וג'ק קרואק, שעל שמו נקראת הסמטה בצד החנות. עוד לפני שנכנסים פנימה, כדאי להקדיש כמה דקות לציור הססגוני על קיר החנות בסמטת קרואק, שמשחזר ציור קיר של מהפכן מקסיקני. גם היום, עשרות שנים אחרי שהוקמה, סיטי לייטס מושכת אליה אוהבי ספרים מקומיים ומרחבי העולם, בין אם כדי למצוא ספר מיוחד, ליהנות מהאווירה הנעימה או להשתתף באחד מהאירועים הספרותים המתקיימים בה. בשלוש קומותיה של החנות תמצאו ספרי אמנות, שירה, צילום, סיפורת ועוד, ושלא כמו בשנים הראשונות, יש גם ספרים בכריכה קשה. |המסגרת|על פרלינגטי ואמנות נגישה לכל המוטו של לורנס פרלינגטי, הבעלים של סיטי לייט, היה "אמנות צריכה להיות נגישה לכל האנשים, ולא רק לקומץ אינטלקטואלים". הוא פרסם עשרות שירים וזכה בפרסים נחשבים, אבל דווקא שיר של משורר אחר הביאו אותו לכותרות העיתונים: בשנת 1957 פרלינגטי הוציא לאור את הפואמה של אלן גינסצבורג, "נהמה", שתיארה יחסים הומוסקסואליים, וכתוצאה מכך נעצר ונשפט על פרסום דבר תועבה. הוא וגינסבורג זוכו מאשמה. עם השנים פרלינגטי המשיך בפעילות ספרותית וחברתית וכשחגג יום הולדת 100, במרץ 2019, עיריית סן פרנסיסקו הכריזה על "יום לורנס פרלינגטי" לכבודו. הוא מת חודש לפני יום הולדתו ה-102, ב=2021.

שכונת מגורים ופארק עירוני, שנקרא אף הוא באותו שם, על גבעה המשקיפה על העיר והמפרץ. הפארק משתרע על שטח של כחמישה דונם והוא כולל מדשאות, מגרש משחקים לילדים וגינת כלבים. ביום בהיר אפשר להשקיף מכאן על גורדי השחקים של מרכז העיר, המפרץ וגשר שער הזהב. בצד המזרחי של הפארק נמצאת שורה של בתים ויקטוריאניים צבעוניים המכונים גברות מצובעות. דוגמה יפה במיוחד שלהם אפשר לראות ברחוב שטיינר (Steiner Street) מס' 710 עד 720. ב=1974 עיריית סן פרנסיסקו הכריזה על כיכר אָלָמוֹ כעל רובע היסטורי על מנת לשמר את המורשת האדריכלית ולהבטיח שתהיה מוגנת עבור הדורות הבאים.

הטנור האגדי לוצ'אנו פבארוטי אמר כי סן פרנסיסקו היא ביתו השני, אבל מבחינה מוזיקלית זהו ביתו הראשון. פבארוטי הוא רק אחד השמות הגדולים שהופיעו בבית האופרה של סן פרנסיסקו לאורך השנים. בית האופרה, שנבנה בסגנון נאו-רנסאנס, פתח את שעריו ב=1932. האולם המרשים מכיל מעל 3,100 מושבים ובין השאר אפשר לראות בו אופרות קלאסיות דוגמת כרמן או טריסטן ואיזולדה לצד יצירות מהעשורים האחרונים, למשל סיפורה של שפחה, אופרה המבוססת על ספרה של מרגרט אטווד.

הפארק העירוני הגדול של סן פרנסיסקו מהווה מקום מפלט נעים במיוחד מהעיר ההומה. צורתו מלבנית והוא משתרע על שטח של יותר מארבעה קמ"ר (כ=20% גדול יותר מסנטרל פארק). העבודות על הקמתו החלו בשנות ה=60 של המאה ה=19 וארכו כעשור. כדי לייצב את הקרקע החולית ניטעו עשרות אלפי עצים, בהם עצי אורן, ברושים ואיקליפטוסים. לאורך השנים נוספו אלמנטים עיצוביים לפארק, בהם כמה אגמים קטנים. האגם הגדול בפארק הוא בְּלוּ הוֹרֶן, שעד לפני שנים אחדות היה מוכר בשם סְטְאוֹ לֵייק. זהו מקום נחמד במיוחד לטיול רגלי או פיקניק רגוע. בנוסף למדשאות, חורשות, גופי מים ושבילי הליכה, בפארק יש גם כמה אתרים ראויים מאוד לביקור. לחובבי אמנות מומלץ בחום לבקר במוזיאון דה יאנג, אוהבי גינון ופריחות ימצאו עניין רב בחממת הפרחים, בגן התה היפני ובהגן הבוטני של סן פרנסיסקו. |המסגרת|איך לטייל בפארק שער הזהב? ברכב: כדי לא לסכן את הולכי הרגל ורוכבי האופניים בפארק, רוב בדרכים שעוברות דרכו סגורות למכוניות. אם הגעתם עם רכב, סעו ב-JFK Drive, החוצה את הפארק ממזרח למערב, והחנו את הרכב באחד ממגרשי החניה לצד הדרך, למשל בחניון הזה, ומכאן המשיכו ברגל. אפשרות אחרת היא להגיע לפארק בתחבורה ציבורית ואז להמשיך עם השאטל של הפארק (הנסיעה בשאטל אינה כרוכה בתשלום). השאטל יוצא מHaight Street & Stanyan Street ועוצר לצד כמה אתרים מרכזיים, בהם חממת הפרחים, מוזיאון דה יאנג וגן התה היפני. בסופי שבוע השאטל פועל בתדירות של 20 דקות בין 9:00 ל=18:00, במהלך השבוע כל רבע שעה בין 12:00 ל=18:00. פרטים נוספים על השאטל ודרכים נוספות להתניידות בפארק תמצאו ב|הלינק: https://www.haolam.co.il/1385|אתר הזה|סלינק|.

הרובע ההיסטורי נקרא על שם מיסיון סן פרנסיסקו מאסיסי, שהקפלה שלו היא המבנה העתיק ביותר בעיר. זהו אזור ססגוני ותוסס עם שורשים לטיניים ואווירה היפסטרית. שני רחובות מקבילים חוצים את השכונה, רחוב מישן (Mission St) ורחוב ולנסיה (Valencia St). הרובע מציע שילוב מרנין של מסעדות מקסיקניות מסורתיות לצד מסעדות שף עדכניות, מכוני קעקועים וגלידות גורמה, ברים, בתי קפה ומועדונים המתאימים לגילים שונים והעדפות מוזיקליות מגוונות. השכונה גם מאופיינת באמנות רחוב צבעונית ומשמחת. הדרך הטובה ביותר להכיר את האזור היא בשיטוט רגלי, שבמהלכו כדאי לעצור במתחם של המיסיון, ללכת בסמטת קלריון שקירותיה מקושטים בציורי קיר, לשבת על הדשא לצד תושבי השכונה בפארק דוֹלוֹרֶס ולהשקיף משם על קו הרקיע של העיר. ולסיום, ארוחה מקסיקנית באחת המסעדות המקומיות.