דלג לתוכן
plane
מאמרים

איך לבחור נעליים לשביל ישראל?

- 07/01/2021 מאת: יעקב סער -

אם אתם בשיר של 'כוורת', אז קונים אותן מהר. מצד שני, אם אתם בשיר של כוורת, ייתכן שאתם רוקדים סטפס ביער לא מוכר מתחת לרצפת חדרה של גברת עד שהלילה יורד על היקום ועל בת-ים. כל השאר, תנו לי בבקשה מוזיקה של ערב: נעליים קונים בערב, ולאט. למה בערב? כי במהלך היום הרגל, אהממ, מתנפחת קצת: אנשים הולכים, מזיעים, מנהלים את חייהם, ובסוף הולכים על השלג ועיתונאים מדווחים שנראו עקבות של ביגפוט. טוב, הגזמתי קצת, או הרבה. אבל חשוב שתזכרו – נעל שהתאימה בבוקר עלולה ללחוץ קצת בערב, אחרי יום הליכה. אז לכו לבדוק נעליים רק בערב, או לכל המוקדם אחר הצהריים.
אלו נעליים קונים? כמובן, את אלה שהשייטת קונים. אה, רגע, הצהרתי קודם שזו שיטה גרועה? צדקתי. לפני מספר שנים הייתה פרסומת שניסתה לגרום לקונה להאמין שיחידה מובחרת מסוימת של חיל הים משתמשת לצרכים מבצעיים מגוונים בנעליים שמבחינת המבנה שלהן אין שום סיכוי שבעולם שהן מיועדות למשהו שקשור בנשיאת משקל כבד במיוחד בפעילות קרבית, שלא לדבר על פעילות המערבת מי מלח בצורה זו או אחרת.
דיינו להזכיר שעד לפני מספר שנים לא גדול נהגו יחידות מיוחדות להשתמש בנעלי פלאדיום, הנהנות מגמישות מרובה (או אפס קשיחות) ושום תמיכה בקרסול, ונחשבות כבלתי מתאימות לנשיאת משקל. נו, כמו שאמרנו בהתחלה: יחידות מיוחדות לפעמים צריכות נעליים למטרותיהן הן, שאינן דומות לטיול בשביל ישראל.
- ושוב, נחזור: לא קונים את הנעליים שהחברים שלכם ממליצים עליהן, אלא אם הן עוברות את הבדיקה שלכם לפי כל כללי הטקס בהמשך – כמו כל נעל. מבנה הרגל משתנה מאדם לאדם, ומה שלאחד נוח יהיה לאחר גהינום.
- לאחר ששללנו את 'לחבר שלי זה נורא נוח' ואת הסיירת קונים' כפקטור בבחירת הנעל, קודם כל יש לבדוק אם הנעל מיועדת פחות או יותר לסוג הטיול. כך, למשל, לפני כמה שנים מדדתי נעל (גרמונט דקוטה), שהייתה נוחה להדהים, אבל נאלצתי בצער רב לוותר על קנייתה מסיבה זניחה ולא עניינית: לא הצלחתי להמציא אף תירוץ משכנע מספיק כדי להסביר בשביל מה אני צריך בארץ נעל כבדה ומחממת מעור מלא, המיועדת לטיולים עם משקלים מוגזמים בעליל בתנאים אירופאיים.
אין טעם לקנות נעל כזו לשביל ישראל, נוחה ככל שתהיה – כשם שאין טעם לקנות נעל קלה מדי ולא תומכת אם אתם מתכוונים להסתובב עם משקל רציני על הגב. נוחה ככל שתהיה הנעל, היא צריכה להתאים לייעוד. למרבה המזל, רבות מנעלי נעלי הטיולים הנמכרות בארצנו כיום, אם לא הרוב, הן נעלי משקל קל-בינוני בגובה שלושת-רבעי, שמיועדות בדיוק לתנאים כאלה, ולא תתקשו למצוא דגם מתאים. באופן כללי מאוד, המאפיינים של נעליים כאלה הם גובה של 3/4 (כלומר, הנעל נגמרת מעל לקרסול, ומגינה עליו), סוליה בת שתיים או שלוש שכבות (סוליה חיצונית+בולם זעזועים או סוליה חיצונית+בולם זעזועים+שכבה עליונה מעל לבולם ומתחת לגוף הנעל, לחיזוק ועמידות), משקל של כמה מאות גרמים לכל נעל (בדרך כלל, 500-750 גרם. אם הנעל שוקלת קילו, היא כבדה מדי לצרכיכם), וגוף נעל העשוי משילוב של עור ובד. נעלי עור מלא במשקל וייעוד כאלה קיימות, אך נדירות יחסית. כיום יש לא מעט נעלי טיולים בגובה נמוך, ועם קרסולים חזקים או משקל נמוך – הן יכולות להתאים מאוד, מה גם שהן מאווררות יותר וקלות קצת יותר.
ככלל אצבע, נעליים שבולם הזעזועים שלהן עשוי EVA – אותו חומר הנפוץ בנעלי ספורט – גמישות יותר, בולמות זעזועים טוב יותר, מיועדות למשקל קל יחסית ומחזיקות פחות מעמד מהאפשרות השניה, שכן EVA נוטה לקרוס או לאבד גמישות תחת עומס רב (לאחרונה כמה חברות שיפרו את המצב, אך זו עדיין התמונה הכוללת).
נעליים שבולם הזעזועים בהן עשוי PU, פוליאוריטן – הן לרוב מסיביות יותר, ומיועדות למשקל כבד יותר; הן פחות 'קפיציות', אך עמידות יותר ותחת עומס רב ימשיכו לבלום זעזועים. יש גם נעליים בלי בולם זעזועים בכלל, שבהן יש סוליית גומי המחוברת ישר לגוף הנעל; לצרכי שביל ישראל אין שום יתרון בנעל כזו, למעט אולי מחיר, אבל יש המון חסרונות, ובראשן – בלימת זעזועים ממש לא מוצלחת.
פשוט קנו נעל עם שכבת בולם של ממש בין הסוליה לגוף הנעל.

נהוג לחשוב שסוליית VIBRAM היא סימן לאיכות הנעל, ואכן, ויבראם האיטלקית היא חברת ענק מכובדת ואיכותית שמייצרת מאות רבות של דגמי סוליה. אבל זה לא אומר, כפי ששמעתי פעם מוכר בחנות מסביר לקונה תמים, ש'ברור שהנעל הזו טובה יותר, יש לה ויבראם'. יש המון יצרני סוליות טובים בעולם, יש חברות גדולות שמייצרות סוליות בעצמן (או לפחות ממתגות אותן בעצמן) כדי לשלם פחות תמלוגים. כמו-כן, יש כאמור מאות דגמים של סוליות ויבראם: הכתובת על הסוליה לא מבטיחה שום דבר לגבי התאמתה לכם (למשל, לנעלי ריצה מסויימות יש סוליית ויבראם, וכמוהן לנעלי טיפוס מסויימות. אף אדם שפוי לא ינסה לרוץ חצי מרתון בנעל טיפוס או ללכת את שביל ישראל בנעל ריצה מינימלית רק 'כי יש לה ויבראם').
בקיצור, 'ויבראם' זה מותג, והימצאותו על סוליה מעידה שאיכות הגימור שלה ראויה לשמה, לא פחות ולא יותר; יש סוליות אחרות טובות בעולם, ואין קדושה במותג. אפשר למצוא נעליים טובות בלי סוליית ויבראם, אפשר למצוא נעליים מזופתות עם סוליית ויבראם.

שימו לב: אם אתם מטיילי אולטרלייט שסוחבים מעט מאוד וגם יש לכם קרסוליים חזקים, ייתכן שתוכלו אפילו להסתפק בנעלי ספורט-שטח (Cross-Trainer) הגונות. בארץ הדבר פחות מקובל מבארה"ב, מהסיבה הפשוטה שמשקל המים הנדרש בארצנו גבוה במידה ניכרת מאשר בארה"ב, ולכן הגבול התחתון למשקל גבוה יותר בדרך-כלל. אם אתם סוחבים משקל או שיש לכם קרסוליים חלשים או ממוצעים, תשכחו מזה, בשל הסיכוי הגבוה לתוצאה של המשוואה המתמטית הידועה: נעל ספורט+20 ק"ג+שטח קשה = נקע ברגל (או שברי מאמץ).

- אחרי צמצום הבחירה הזו, הגיע הזמן לשאלתו של המלט, נסיך דנמרק (רוזנקרנץ וגילדרנשטרן מתים שיהיה להם ציוד הטיולים שלו): To Goretex or not to Goretex?

בהרבה נעליים כיום יש משהו שמסתיים ב-Tex. המשהו הזה הוא בד חסין מים ונושם – כלומר, מאפשר מעבר זיעה מתוך הנעל החוצה, וחוסם כניסת מים פנימה. אם אתם מטיילים טיולי חורף וגשם, אזי בהחלט ברורה התועלת בכך. אם לא, יש גם כמה חסרונות משמעותיים, ובגללם רוב מטיילי הארץ נמנעים מכך:
- הנשימה קצת פחות טובה. לי באופן אישי זה מעולם לא הפריע, אבל ברור שאין סיכוי שממברנה בין הרגל לבד החיצוני תאפשר נשימה כאילו לא הייתה שם. יש הטוענים שבקיץ שימוש בגורטקס הוא בלתי-נסבל עבורם, ויש הטוענים שהם לא חשים שינוי.

- מחיר. אם קיים אותו דגם עם ובלי גורטקס, סביר שהדגם בעל הגורטקס או תואמיו יהיה יקר יותר מהדגם שאיננו מחזיק בבד הזה.

- אם נעל מגורטקס בכל-זאת נרטבת – למשל, אם יצאתם לשחיה בגבי ורדית אחרי שיטפון – לוקח לה המון המון זמן להתייבש. הרבה יותר מנעל רגילה.


- אוקיי, הלכתם לחנות. צמצמתם את הבחירה לכמה נעליים למשקל בינוני. החלטתם אם חסינות למים דרושה לכם או לא. הגיע זמן למדוד את הנעל. כיצד מודדים?

1. כאמור, באים בערב.
2. מביאים אתכם את הרפידות בהן אתם מתכוונים להשתמש (אם יש כאלה) והגרביים שאתם מתכוונים לגרוב במהלך הטיול. וכל כך למה? כי רפידות ומדרסים, מטבע הדברים, מצמצמים את נפח הנעל. ההבדל בין גרביים עבות לדקות יכול להיות דומה להבדל של חצי מידה בנעל, ובנוסף לכך – המגע של הגרב עם הנעל עשוי ליצור נקודות לחץ לא נעימות. זה תלוי מאוד במבנה הנעל והגרב וברגל הספציפית שלכם, ואין שום דרך לדעת את זה מראש בלי לבדוק. אפשר לנחם ולומר שרוב הגרביים לא יוצרות בעיות ייחודיות לרוב המטיילים, אבל עדיף לשלול את האפשרות שאתם מהמיעוט (וכמובן, קנו גרבי טיולים טובות, ורצוי גם גרבי ליינר פנימיות. זה מועיל פלאים למניעת שפשופים ושלפוחיות. התרחקו מגרבי כותנה).

3. בוחרים את המידה המשוערת שלכם. (יש שממליצים לקחת מידה אחת גדולה מכך, מפני שהרגל כאמור מתנפחת מעט במאמץ. לטעמי זו המלצה בעייתית, משתי סיבות עיקריות:

א.לא תמיד תדעו מה המידה הנכונה על סמך המספר, כי אין אחידות במידות. לאדם אחד תתאים נעל במידה 43 של חברה מסויימת, 44 של אחרת, ואולי אפילו 45 של חברה שלישית. בתיאוריה, כל המידות אחידות. מעשית, ישנו פער גדול בהתאמה ולפעמים גם באורך הנעל בין חברה לחברה. לא כדאי להינעל על מידה מסויימת – אולי תגלו שמתאימה לכם מידה אחרת בכלל (אני זכיתי לדוגמה חיה לבעיה זו כשהתגייסתי לצבא. בהתאם להמלצת המ"כ בבקו"ם בחרתי נעל גדולה במידה אחת ממידתי האזרחית הרגילה. התברר, למרבה הצער, שהנעל הצבאית המתאימה לי היא קטנה במידה אחת ממידתי בנעלי ספורט. כתוצאה מכך נראיתי במשך חלק מן הטירונות כמו גרסת החאקי של צ'רלי צ'פלין, לכל הפחות אם הייתם מסתכלים על הנעל).
ב. אם נעל לא מתאימה, היא לא מתאימה. נעל שלא נוחה בחנות כי היא גדולה מדי לא תהפוך להיות נוחה על השביל.
עם זאת, בהחלט יש הגיון בלבישת נעל מעט גדולה יותר מהרגיל – לא כזו שהרגל מסתובבת בה בחופשיות, אלא כזו שאפשר להכניס בה עוד זוג גרביים עבה מעל לגרביים הרגילות בלי להרגיש לחץ. גודל כזה מבטיח בד"כ נוחות גם בהליכה בשטח, וימנע שלפוחיות אם אתם הולכים הליכה מאומצת והרגל מתנפחת ממש).

4. מנסים לכופף הצידה את הנעל – כלומר, לתפוס ביד אחת בקדמת הנעל, ביד שניה בעורפה, ולסובב. למען הסר ספק, את הבחינה עושים כשהרגל שלכם אינה בתוך הנעל.

אם הנעל גמישה, זה לא טוב – לא מדובר בנעל ריצה, ואתם צריכים נעל יציבה, שלא מתקמטת הצידה אם דרכתם לא נכון, ושמחזיקה את הרגל שלכם בצורה טובה (אם אתם מטיילים עם משקל סופר-קל, כאמור, זה פחות רלוונטי). אם הנעל עברה בהצלחה את המבחן, נסו עכשיו לכופף את החרטום כלפי מעלה, לכיוון העורף. בדרך-כלל תהיה מידה מסויימת של גמישות, וזה בסדר גמור – אם הנעל לא מסוגלת כלל להתכופף, היא תהיה פחות נוחה בהליכה, בהתחשב בכך שרוב בני האדם לא דורכים על כל הנעל בבת אחת. אבל הנעל צריכה שלא להתקמט כמו נעל ספורט. בכל נעל טיולים ראויה לשמה יש פס תמיכה מחומר זה או אחר, שנועד בדיוק כדי להקנות את הקשיחות הזו. לא תראו אותו, מן הסתם, כי הוא בתוך גוף הנעל, אבל אם הוא לא שם, תרגישו את זה בקלות.

5. נועלים את הנעל, עם הרפידות והגרביים וכו'. לא שורכים אותה. לוחצים את הבהונות קדימה – כלומר, מנסים להתקדם עד חרטום הנעל – וכשמגיעים לשם, מכניסים את האצבע המורה ברווח בין הרגל לעקב הנעל (אחורי הנעל), עד לקרקעית הנעל. הרווח צריך להתאים בדיוק; האצבע צריכה להיכנס בלי מאמץ גדול מדי, אבל לא 'לשוט' בנעל. שימו לב, שאצל רוב בני האדם אורך כפות הרגליים איננו בדיוק זהה, ולכן בלתי אפשרי להשיג התאמה זהה בימין ובשמאל (ימין בד"כ גדולה יותר). הכלל הוא, למעט במקרים של הפרש חריג בין הרגליים: לכו לפי הרגל הארוכה יותר. קצת עודף מקום ברגל אחת לא מזיק; קצת חוסר מקום ברגל אחת מזיק מאוד.

6. שורכים את הנעל (יש מגוון של שיטות שריכה לנעלי טיולים, ראו למשל באתר של REI:
https://www.rei.com/learn/expert-advice/lacing-hiking-boots.html
עומדים על משטח משופע או שפת מדרגה, לכיוון הירידה. אם האצבעות נוגעות בחרטום הנעל – פסול! זה לא אמור לקרות וזה יבטיח לכם כאבים רציניים ואולי גם נזקים. אם אתם לא מצליחים משום-מה למצוא מדרגה, לחצו את הנעל לקיר ונסו לדחוף את הרגל עד לחרטום. אם הנעל מתאימה ושרוכה היטב, זה לא יקרה.

7. בקשו מהמוכר להחזיק את עקב הנעל ולהצמיד אותו היטב לרצפה. נסו להרים את העקב. אם יש מרווח גדול יותר משלושה מ"מ או ממש ממש קצת – זה לא טוב. רק נבהיר שאין הכוונה שתפתחו בתחרות עם המוכר, האם הוא יכול להצמיד את הנעל בזמן שאתם מנסים לעקור אותה מידיו. זה יקרה ממילא אם תנסו לצאת מהחנות בלי לשלם על הנעליים. במדידה, הכוונה היא לבדוק האם בהליכה נורמלית הרגל נעה בתוך הנעל. וזה אומר, שכשהמוכר מחזיק את הנעל צמודה לקרקע, אתם צריכים לנסות ולהזיז את עקב הרגל כלפי מעלה בתוך הנעל, כדי לבחון אם יש רווח.
8. רוחב הנעל צריך לאפשר לה להקיף את כף הרגל בלי ללחוץ עליה בשום נקודה (חשוב להקפיד על שריכה נכונה. שריכה לא נכונה יכולה ליצור לחץ גם בנעל המתאימה ביותר – ראו לעיל את הקישור בנושא שיטות שריכה). בלי לקמר את כף הרגל או לקשת אותה, נסו ללחוץ את הנעל משתי צידיה באזור גשר כף הרגל. אם הרוחב צר מדי עבורכם, חפשו נעל במידת רוחב גדולה יותר (אם ישנה). גם אם אתם רגילים לנעליים צרות והדוקות במיוחד, אל תנסו להשיג נעלי טיולים כאלה. נעל צרה מדי תימתח (במקרה הטוב) על ידי הרגל, וזו האחרונה תבלוט מעט מצידי הסוליה. הבליטה הזו תוביל לתמיכה ויציבות פחותות, ובמקרים קיצוניים – לכך שהסוליה, הצרה יותר מאשר הרגל, 'תתחפר' ברגל מלמטה דרך האריג. זו חוויה מאוד לא מומלצת.

לכו סביב-סביב בחנות, רצוי עם משקל על הגב, במשך רבע שעה עד חצי שעה. כולל עליה וירידה במדרגות, סיבובים, וכן הלאה. נעלי טיולים מודרניות לא ירגישו ככפפה ליד (טוב, לרגל) מיד בנעילתן, אבל בניגוד למפלצות העור של לפני כמה עשרות שנים, הן בד"כ יהיו נוחות במידה סבירה כבר כשהן חדשות, עוד לפני שעברו ריכוך (להלן); נעל עור תדרוש יותר ריכוך.
9. אם יש אי נוחות, לחץ או שפשוף – ותרו על הנעל וקחו אחרת. לא משנה מה יאמר המוכר, לחץ ושפשוף לא נעלמים עם הזמן. במקרים מסויימים אפשר לפתור את הבעיה על ידי החלפת רפידות או גרביים, אבל לרוב רצוי להתחיל עם נעל שלא גורמת בעיות כלל. אם הנעל שרוכה כראוי אבל הרגל מחליקה בתוך הנעל, בעיקר באזור העקב – כנראה שהמידה שבחרתם גדולה מדי. חפשו נקודות לחץ, תפרים בולטים, כל מה שגורם אי-נוחות.
10. יש מחמירים ובודקים את הנעל גם כשהם יחפים (כמובן, בלי הרבה הליכה בחנות) ולא רק עם גרביים, בטענה שקל יותר להרגיש נקודות לחץ ברגל יחפה מאשר דרך זוג גרביים או שני זוגות. אם יש לחץ, כאבים, מפגש מוגזם של הבהונות עם חזית הנעל, וכו' – זה הזמן לנסות לבחור נעל אחרת.
11. אחרי קניית הנעל לכו איתה בבית כמה שעות (ובבית דווקא, כדי לא ללכלך את הסוליה – חנויות בד"כ יסכימו לקבל חזרה נעליים במצב חדש, אבל לא כאלה שכבר יצאו מהבית ועברו שימוש ברחוב או בשטח), וחפשו סימני לחץ וכו', כאמור בסעיף הקודם.
12. כמעט לכל נעל שמכילה עור תהיה תקופת הסתגלות מסויימת עד שהעור שלה יתרכך, הגפה תאמץ את צורת הרגל והנוחות תהיה מיטבית. רצוי להימנע מלצאת לטיול מיד לאחר שקניתם את הנעליים, עד אחרי שהלכתם בהן כמה וכמה שעות ווידאתם שהן נוחות. נעליים מעור מלא דורשות זמן הסתגלות רב יותר, וגם בנעל עם עור ובד, או אפילו סינטטית לגמרי – נדרש זמן הסתגלות מסויים. אל תמהרו; הליכה מוגזמת בנעליים שנועדו לתמוך במשקל משמעותי (ולפיכך, הן קשיחות יותר) יכולה לגרום כאבים רציניים;
13. אני זוכר עדיין לרע טיול אחד בחו"ל, שבו התפרקו הנעליים שלי ונאלצתי לקנות חדשות תוך-כדי טיול תרמילאים: בשבוע שלאחר מכן, כל ערב כלל טקס של תפירת שלפוחיות במשך חצי שעה בקירוב.
אמנם כיום נעלי הליכה ממוצעות דורשות הרבה פחות זמן התאמה, ויש גם נעליים שאפשר ללכת בהן היישר מקנייתן ולהרגיש בנוח. אבל אם אין סיבה מיוחדת להסתכן, עדיף לתת לנעל זמן להתרכך. בזמן הריכוך ייתכנו שפשופים באחורי הנעל, מעל לקרסול; אם יש כזה, סרט-דבק לספורטאים או תחתונית יעזרו מאוד כדי למנוע שפשוף ולהגן על העור.

מאמר נוסף שעשוי לעניין אתכם: איך לבחור ציוד לשביל ישראל?
רוצים לקרוא עוד על ישראל?
רוצה להיות אזרח העולם?רוצה להיות אזרח העולם?

רוצה לקבל הנחה של 10% על כל הרכישות של מדריכי נסיעות מודפסים ומפות באתר ולקבל במייל את חדשות העולם?(מקנייה זו; אין כפל מבצעים; חדשות העולם כוללות מידע ופרסומות) כן, אני רוצה

  • נשיונל גי׳אוגרפיק
  • ראף גיידז
  • מישלן
  • פרייטג ברנדט
  • דורלינג קינדרסלי
  • לונלי פלנט
  • וורלד מפינג
  • קונט
מהנעשה בעולם
אתם כבר אוהבים את העולם?
צרו קשר
כל הזכויות שמורות © 1991-2021 שטיינהרט שרב מוציאים לאור בע"מ
 
תמונה מוגדלת