אגדת הטוחן והמלך שלא ישן
מספרים שמיד אחרי תום הבנייה של ארמון סאנסוּסי התקשה
פרידריך הגדול לישון בלילות בשל הרעש שעלה מ
טחנת הרוח. המלך הציע לקנות את הטחנה, וכשהבעלים סירב, הכריז בזעם, שכמלך פרוסיה הוא יכול פשוט להחרים את הטחנה בלי לשלם גרוש תמורתה. הטוחן האמיץ לא התבלבל, והזכיר לפרידריך שהוא-עצמו קבע בתחילת כהונתו שגם המלך כפוף לחוק, ולכן יש לפתור את המחלוקת בבית המשפט. פרידריך הבין שהטוחן צודק ובמקום להתעמר בו שינה את תוכנית החדרים בארמון – והותיר את הטחנה על עמדה.
הסיפור, שהופיע לראשונה בספר על חייו של פרידריך הגדול בשנת 1787, רחוק כנראה מהאמת ההיסטורית, ומבוסס על סכסוך בנוגע לזכויות שימוש במים, שבו היו מעורבים הטוחן ובעל הבית שלו (אבל לא המלך). הגרסה שהתפרסמה בספר נועדה כנראה לפאר את מחויבותו של פרידריך הגדול לשלטון הוגן ונאור, שבו כל האזרחים שווים בפני החוק - גישה שאותה באמת הדגיש בימי שלטונו.