רמת האנרגיה והפעלתנות היא הדבר המדהים ביותר בבירת יפן. טוקיו (Tokyo) היא מקום שהמקצבים הבהולים של תרבות הצריכה מתנגשים בו ברגעים השקטים ששרדו ממסורות עתיקות יותר; עיר ששלווה זנית היא המרכיב הפעיל ביותר בטירוף הקדחתני שלה.
המתח שבין קנה המידה העצום לבין הדקדוק בפרטים הוא שעושה את טוקיו לעיר מרתקת. סיור ברחובותיה כרוך בהתנפלות מפעימה ועוצרת נשימה של שלטי ניאון מזה, ובמפגש עם האמנות המעודנת של לשון ההמעטה מזה. עלו על הרכבת התחתית, ותיווכחו לדעת שהעיר האחת היא למעשה ערים רבות.
התמונה הכללית עלולה להיות מדכאת-משהו - שיכונים צפופים ומגדלי משרדים, שביניהם כבישים מהירים עיליים המלאים בתנועה - אך זהו סיפור ההצלחה היפני בהתגלמותו. לעומת זאת, רוב פרברי טוקיו לא נפלו קורבן לתרבות הסופרמרקטים, ורחובותיהם מלאים בחנויות קטנטנות ובמסעדות שוקקות, שרובן נשארות פתוחות עד השעות הקטנות של הלילה. לא הרחק ממגדלי המשרדים אפשר למצוא כיסים מבודדים של טוקיו אחרת: בית עץ עתיק, חנות לבגדי קימונו, פונדק בסגנון יפני מסורתי, אשה זקנה לבושה בקימונו מטאטאת את המדרכה ליד ביתה במטאטא קש. טוקיו, לכן, היא לא הקידמה לבדה, אלא המקום שבו פוגש הקצב המזורז של תרבות הצריכה את הרגעים השקטים יותר ששרדו ממסורות עתיקות. זוהי עיר שוקקת חיים, ולעולם לא ייגמרו בה הדברים שתוכלו לחוות.
טוקיו היא מרכז עירוני ענק הפרוש לרוחבה של שפלת קאנטו (Kanto Plain), ממפרץ טוקיו-וואן (Tokyo-wan Bay). העיר נבנתה מחדש לאחר שנהרסה כליל ברעידת אדמה ב-1923, ושוב לאחר ההפצצות האוויריות האמריקניות במלחמת העולם השנייה. ניתן לחלק את העיר לשניים: אזורי הקניות והעסקים הנוצצים, הנמצאים ממערב למתחם הקניות המרכזי גינזה (Ginza), ואזורי המגורים הפשוטים-יותר, ממזרח. רוב האתרים שיעניינו את המבקרים בעיר נמצאים על קו הרכבת המעגלי המקיף את מרכז העיר (JR Yamanote Line) או בתחומיו.
רגעי הקסם בטוקיו אינם טמונים בסיור בין אתריה, כיוון שזו אינה עיר של אדריכלות מבריקה ובניינים מרשימים - תכנון העיר המחודש לאחר המלחמה נבע בעיקר משיקולים מעשיים ויצר נוף עירוני חדגוני ולא מרגש. החוויות האמיתיות בטוקיו נוצרות, לכן, מתחושת ההמולה והפעלתנות ומגילוי המקומות השלווים יותר. גינזה הוא איזור הקניות המפורסם ביותר בטוקיו: מפואר, פופולרי ושוקק חיים והמקום הנחשב ביותר לרוקן בו את ארנקכם. יש בו גם הרבה גלריות פרטיות קטנות, כך שנחמד להסתובב כאן גם אם אתם לא מתכוונים לקנות. בפארק אואנו-קואן (Ueno-Koen Park), מצפון למרכז העיר, נמצאים כמה מהמוזיאונים והגלריות הטובים ביותר ביפן. במוזיאון הלאומי של טוקיו (Tokyo National Museum) אצור האוסף הגדול ביותר בעולם של אמנות יפנית; המוזיאון הלאומי למדע (National Science Museum) הוא מוזיאון ענק שהכניסה אליו חופשית, ויש בו תצוגה גדולה של פריטים מדעיים; ומוזיאון שיטאמאצ'י להיסטוריה (Shitamachi History Museum) משחזר את רבעי המגורים של המוני העם בטוקיו העתיקה.
איזור אסאקוסה (Asakusa), מצפון-מזרח למרכז, נחשב מזה זמן רב ללבה של העיר העתיקה, והוא אחד מהמקומות הבודדים שבהם תוכלו לחוות משהו מהטעם האמיתי של אורח החיים המשוחזר במוזיאון שיטאמאצ'י. האתר החשוב ביותר באיזור הוא מקדש סנסו-ג'י (Senso-ji Temple), ככל הנראה המרכז הדתי הבודהיסטי הפעיל ביותר ביפן, אבל האיזור כולו הוא מקום נפלא לטייל בו: אסאקוסה היה בעבר 'רובע תענוגות' מפורסם, יריד שעשועים של תיאטרון, מוסיקה, ובילויים מפוקפקים יותר, ועדיין אפשר לראות כאן שרידים לפאר ולקלילות של אותם ימים. שינג'וקו (Shinjuku), ממערב למרכז העיר, הוא רובע הבילויים הפרוע ביותר בטוקיו של ימינו. אם יש לכם רק יום אחד לבלות בעיר ואתם רוצים לחוות את אורח החיים היפני ממקור ראשון - זה המקום לבלות בו. כאן נמצאים, בקרבה גדולה אלה לאלה, כמעט כל הדברים שהופכים את טוקיו למעניינת: בתי כלבו יוקרתיים, מרכזי קניות זולים, אורות ניאון בוהקים, משרדי ממשלה, עוברי אורח צפופים ודחוקים, מסכי וידאו בצידי הרחובות, דוכנים למכירת אטריות שבהם אוכלים בעמידה, מועדונים עם מארחות, מקדשים קטנים ונחבאים מהעין ומועדוני חשפנות.
טוקיו היא עיר יקרה בכל הנוגע למקומות לינה, אבל יש כמה אכסניות נוער ממערב למרכז העיר ומספר מלונות זולים-יחסית באואנו (Ueno) ובאיקבוקורו (Ikebukuro). שינג'וקו יכול להיות בחירה טובה, אם אין לכם התנגדות להידחס במלונות-קפסולה (Capsule Hotel - מלונות שבהם ה'חדרים' הם תאים צרים וצפופים). שינג'וקו הוא גם אחד האזורים הטובים ביותר לענייני אוכל. אואנו ואסאקוסה הם מקומות טובים למצוא בהם אוכל יפני מסורתי. גינזה הוא יעד טוב למסעדות ביום, אבל בערב הכל יקר בו מאוד.
פחות
רוצה להיות אזרח העולם?
