אתרים בכרתים

רֶת'ימְנוֹ, העיר השלישית בגודלה בכרתים, היא אחת הערים העתיקות והשמורות באי, ויש הטוענים שאף היפה שבהן. לאורך ההיסטוריה היא נחשבה לעיר חזקה, שאפילו הטביעה מטבעות משלה. על אחד מהם הופיעו שני דולפינים במעגל, סמלה של העיר. צמיחתה החלה בתקופה שהוונציאנים שלטו באי, והפכו אותה לנקודת מסחר חשובה בין הֵרָקְלִיוֹן לחאנְיָה. לצד השרידים מתקופה זו אפשר למצוא בה סגנונות רומיים וביזנטיים, כנסיות לצד מסגדים ורצועת חוף ארוכה וחולית (המשתרעת על כ-22 ק"מ) מהיפות בכרתים. חוף פֶּרְבוֹלְיָה הוא אחד המפורסמים באי כולו. האוניברסיטה של כרתים, מהחשובות והמבוקשות ביוון כולה, שוכנת פה, והאוכלוסיה הסטודנטיאלית הופכת את העיר לצעירה ותוססת.
כדאי לבקר במצודה הוונציאנית המרשימה (הקרויה גם טירת פוֹרטֶזָה), שנבנתה במטרה להגן על העיר, וליהנות מיופיו של הנמל הוונציאני שהשתמר לאורך השנים. בקצהו מוצב מגדלור, וניתן להגיע אליו בהליכה על שובר הגלים.
מזרקת רימוֹנְדי בלב העיר העתיקה, שריד חשוב מתקופת השלטון הוונציאני, יפה וייחודית. בקצה הדרום-מערבי של הרובע העתיק, נמצא שער גוארה, השער הגדול מאותה תקופה, המהווה את הכניסה לעיר העתיקה.
חובבי הארכיאולוגיה ימצאו במוזיאון הארכיאולוגיה אוסף ממצאים מאזור רֶת'ימְנוֹ מתקופות שונות, מ-1700 לפנה"ס ועד לשלטון העות'מאנים. יש בעיר עוד כמה מוזיאונים קטנים: מוזיאון ההיסטוריה והפולקלור, שבו תוכלו להתרשם בין השאר מפריטי לבוש מסורתי, ממלאכות יד ומאמנות מקומית. ליד המוזיאון ישנה מאפייה מסורתית וידידיותית, ובה ניתן לצפות בתהליך הכנת מאפים טעימים מבצק הפילו המקומי.
אוהבי האמנות ישמחו להגיע אלהמוזיאון לאמנות עכשוית שנמצא בכניסה למבצר, ולבקר במוזיאון הלָיְירָה המציג אוסף של כלי נגינה כאלה מתקופת יוון העתיקה.
מעניין לבקר גם במסגד נֵרָאטְזֶה, הידוע גם בשם גאזי חוסיין פאשה. המקום התחיל את דרכו ככנסייה, הפך למנזר ובתקופת העות'מאנים התגלגל למסגד.
מומלץ ללכת לאיבוד בין הסמטאות הצרות והקסומות, להתרשם מסגנונות הבנייה מהתקופות השונות ולשבת באחת מאינספור המסעדות המקומיות באזור הרובע העתיק והנמל. Souliou ו־Arkadiou הם רחובות הקניות הראשיים, ובהם תמצאו חנויות רבות ומגוונות. שוק האיכרים השבועי, מתקיים בכל יום חמישי ומציע מגוון של תוצרת מקומית ויצירות אומנות מהסביבה. בימי שבת מתקיים שוק קטן יותר בכיכר העיר מול התחנה המרכזית (Iroon Polytechniou square).
העיר מארחת פסטיבלים רבים לאורך השנה - מפסטיבל הראקי דרך פסטיבל היין ופסטיבל האוכל היווני, ועד הקרנבל המציין את חג ה-Apokries, המקביל לחג ההלוואין, הגדול מסוגו בכרתים.

ביקור בארמון קנוסוס הוא דרך מצוינת להכיר את התרבות המינואית , שהתפתחה באי כרתים, והייתה נפוצה בו בתקופת הברונזה. זהו אחד מאתרי העתיקות החשובים ביותר ביוון ובאגן הים התיכון כולו.
הארמון התגלה בשנת 1898, עם סופו של השלטון העות׳מאני באי, על ידי הארכיאולוג הבריטי ארתור אוונס. עבודת השיקום שעשה הייתה נרחבת, אף כי היא שנויה במחלוקת. רבים סבורים כי בתהליך השחזור אוונס הסתמך יותר על דמיונו מאשר על הממצאים עצמם, ומרבית השחזורים לא באמת התקיימו בעבר. עם זאת התוצאה עדיין עוצמתית.
הארמון הוא האתר הארכיאולוגי הגדול ביותר באי מתקופת הברונזה, ששימש כמרכז טקסי, דתי ופוליטי. הוא משקף עושר רב, כוח וארכיטקטורה מתקדמת ביותר. הארמון נבנה סביב חצר מרכזית, עם יותר מאלף אולמות וחדרים מחוברים, דמויי מבוך. מרבית הממצאים והציורים שנמצאו בארמון מוצגים במוזיאון הארכיאולגי בהֵרָקְלִיוֹן. רוב האתר, כאמור, משוחזר.
מהכניסה הראשית למתחם הארמון (הכניסה המערבית), מגיעים לכיכר, שבה תראו משמאלכם שלושה בורות עגולים הנקראים קוּלוּרֶס, ששימשו לאחסון תבואות. פנו שמאלה לאורך הקיר המערבי של הארמון, אל אזור התיאטרון העתיק, ומשם לכניסה הצפונית. תוכלו להתרשם מגרם מדרגות גדול המעוטר בציורי קיר המתארים את חיי היומיום בתקופה המינואית. מפורסם במיוחד הוא ציור הפר המסתער.
משם היכנסו אל החצר המרכזית , לבו של הארמון. בדומה לארמונות מינואים אחרים, החדרים הפונים לצדה המערבי של הכיכר שימשו את כהני הדת והפקידים, ומולם ניצבו חדרי המגורים. מכאן ניתן להגיע לכל החדרים החשובים בארמון, בהם אולם הכס (המוגן בזכוכית), הנחשב לעתיק מסוגו באירופה. הוא נמצא במרכז המתחם המפואר, ממערב לחצר המרכזית. על הקיר הצפוני באולם תוכלו לראות את כס המלכות המקורי, הפשוט לכאורה: שני גריפונים הנחים מכל צד מביטים בו, וקדים לדמות שיושבת שם. הגריפונים - יצורים מיתיים המשלבים אריה ונשר, המייצגים בפולקלור את מלך החיות ומלך העופות, השולטים כביכול בשמיים ובארץ - מסמלים אלוהות ומלכות. עם זאת, גריפונים אלה הם יוצאי דופן, משום שאין להם כנפיים.
אוונס זיהה את כס האבן כמקום מושבו של המלך המיתולוגי של כרתים, מינוס, והעריך כי האולם והמבואה יכלו להכיל כשלושים איש. ארכיאולוגים אחרים מציעים כי אולם הכס היה בכלל מקדש של אלוהות נשית.
ביציאה ממנו במעלה המדרגות תוכלו להגיע לחדר ציורי הקיר מהשמורים ביותר בעולם, שבו רוכזו יצירות האמנות המפורסמות של הארמון. משם ניתן לרדת לכיוון שער הכניסה הדרומי, שעליו ציור הקיר המרהיב של גביע המנהיג, ובסמוך לו הקרניים המקודשות, האלמנט המשוחזר דמוי הקרניים, שאוונס, משחזר האתר, ראה בו ייצוג לקרני הפר המקודש המשוחזרות, שבעבר ניצבו לדעתו בראשה של חזית הארמון הדרומית.
מהחצר המרכזית פנו לאגף המזרחי, עלו בגרם המדרגות הגדול המוביל לחדרי המגורים ולחדרי הרחצה המרשימים של משפחת המלוכה. בדרך תעברו ליד ציור הקיר המפורסם נסיך החבצלות, דמות מלך צעיר מעוטר בנוצות טווס וחבצלות. אל תפסחו על גולת הכותרת בקומה התחתונה, המֶגארון - אולם מלוכה, מקום פולחן, חגיגות ומשתים שבמגורי המלכה. אלו הם מהחדרים היפים בארמון, מקושטים בעמודים אלגנטיים ובעיטורים יפים של דולפינים מקפצים. משם המשיכו אל כדי החרס העצומים (פּית'י, pithoi) ששימשו לאחסון יין. מכאן תוכלו לשוב לכניסה הראשית דרך החצר המרכזית.

הכפר אָנוֹיָה ממוקם בגובה 750 מ', על מורדות הר הפְּסילוֹריטיס (Psiloritis),שגובהו 2456 מ'. בתיו של הכפר השקט, הנקי והמטופח, מסוידים בלבן ושלל פרחים מקשטים את מרפסות הבתים. במרכז הכפר עצי דולב ותות הנישאים לגובה וכמה בתי קפה מקומיים. באלה יושבים רק גברים, לעיתים בתלבושות מסורתיות, עם כוס קפה, מוזיקה מקומית ושטיחים מהודרים שמוצעים לרכישה מכל עבר.
הכפר מפורסם בזכות עבודות הצמר, מוצרי האריגה והתחרה שמייצרות נשות המקום. כמעט כל בית משמש כחנות וסטודיו לאריגה בנול עתיק. בחזית הבתים מוצגים שטיחים רקומים, ורוב הסיכויים שבמהלך ביקורכם בכפר תיתקלו בנשים העסוקות במלאכה, בהתאם לסגנון הקיים במשפחה ועובר מדור לדור. אלה ישמחו לפרוס בפניכם את מרכולתן.
ניתן לשוטט בין הטברנות ובחנויות הזעירות, לרכוש גבינות, דבש ושמן, או להרים כוס ראקי מסורתי.
סמוך לכיכר המוצלת כנסיית גיאוֹרגִיוֹס הקדוש, כנסייה קטנה ויפהפייה שנבנתה בשנת 1700, אחת מבין חמש כנסיות באזור שלא נהרסו על-ידי הטורקים.
תוכלו לבקר גם בביתו הצנוע של ניקוֹס קְסילוּריס, הזמר ונגן הלירה (קתרוס) המפורסם ביותר של כרתים (לִירה היא כלי הנגינה המסורתי של האי). הבית הוא מעין מוזיאון קטן שבו יש כרזות, מכתבים ותצלומים של המוזיקאי האגדי, שנשמרו ומוצגים לראווה, ומעידים על האהדה הרבה שהוא זוכה לה גם אחרי יותר מ-30 שנים מאז שהלך לעולמו.
גם המוזיקאי והזמר וָסיליס סָקוּלאס (Vasilis Skoulas), המכונה "הזמיר של כרתים", נולד בכפר זה, וביתו משמש כיום מעין מוזיאון לזכרו. בביתו מוצגים תחריטי עץ, ציורים ופסלים שיצר אביו של המוזיקאי Alcibiades Skoulas, המכונה גְריליוֹס.
בתקופת הקיץ, בשבוע הראשון של יולי, נערך בכפר פסטיבל המוזיקה Yakintheia המסורתי, בתיאטרון הפתוח מהאבן הסמוך לכפר.

קניון מילי הוא ערוץ נחל מקסים בלב כרתים. מסלול ההליכה בקניון שופע מים וצמחיה ירוקה לאורך כל השנה, והוא בדרגת קושי קלה המתאימה כמעט לכל גיל. חלקו הגדול של המסלול מוצל ומתאים להליכה גם בימי הקיץ החמים, אם כי יתכן עומס מטיילים בשל קרבתו לרֶת'ימְנוֹ. אורכו כארבעה ק"מ, ויש להקדיש לו כשעתיים. לאורך המסלול תראו מפל קטן, כמה מבנים נטושים, טחנות קמח עתיקות וכנסיות ששימשו בעבר את תושבי האזור. גשרי עץ חוצים את הערוץ מצד לצד וניתן לעצור ולהשתכשך בבריכות הקטנות לאורך הדרך.
מומלץ להתחיל בנקודת המוצא שבין הכפרים רוּסוּסְפּיטי (Ruossospiti) וכְרוֹמונָסְטירי (Chromonastiri) (החניה לאורך הכביש, אין מגרש מסודר) ולרדת במסלול המשולט עד הקצה הצפוני שלו ומשם לעלות לטברנה במרכז הכפר קְסִירוֹן חוֹריוֹן. שם אפשר להזמין מונית כדי לשוב לנקודת המוצא. אפשר גם לעשות את המסלול הלוך חזור, מנקודת ההתחלה או מנקודת הסיום.
העונה המתאימה להליכה במסלול היא הקיץ (אפריל עד נובמבר). בימי גשם מוטב שלא לרדת אל המסלול מחשש להחלקה ו/או הצפה. אם אתם באזור, כדאי גם לבקר במוזיאון הצבאי הקטן והמפתיע בכפר כְרוֹמונָסְטירי.

חוף פְּרֶבֶלי הוא אחד החופים המפורסמים והמיוחדים בכרתים. הוא ידוע כ"חוף הדקלים", בשל יער הדקלים הנדיר הצומח בשפכו.
החוף נמצא בשפך נהר מֶגָלוֹפּוֹטאמוֹס (Megalopotamos), הזורם במלוא הדרו מערוץ קוּרטָליוֹטיקוֹ (Kourtaliotis) המתחתר מטה לכיוון הים הלובי. עצי הדקל, צד הנהר, המצוקים הסלעיים, החוף החולי ומי הטורקיז הצלולים יוצרים מפגש יפהפה בין נהר של מים מתוקים עם מי הים המלוחים וניתן ליהנות משניהם.
מהחניה ירידה מסודרת מעט תלולה מובילה מהחניה לחוף עצמו (אורכה כ־900 מ', כרבע שעה הליכה). בדרך חזרה העלייה מעט קשה, אך הביקור בחוף לגמרי שווה את המאמץ.
אם אין בכוונתכם לרדת לחוף, כחמישים מטר לאחר תחילת הירידה יש נקודת תצפית יפה אל החוף, וגדאי להגיע לפחות אליה.
על החוף החולי יש בר חוף קטן (ויקר, כיאה למיקום המבוקש) שם ניתן לשכור כסאות ושמשיות. יש גם כנסייה קטנה. מהחוף יוצא מסלול הליכה יפה ומסודר לאורך הנהר, החולף גם ביער הדקלים. אורכו של המסלול הלוך ושוב כ־1.5 ק"מ.

כפר קטן שהתפרסם בזכות תושביו העוסקים בעבודות קרמיקה וחרס. הכפר צבעוני, ויש בו רחוב ראשי צר אחד ועוד כמה רחובות צדדיים. בין הרחובות הצרים והבתים הישנים תמצאו חנויות קטנות שמוכרות כלי חרס וקרמיקה בעבודת יד, ואפשר גם לצפות בבעלי המלאכה בעבודתם. יש בכפר יותר מעשרים בתי מלאכה כאלה, היוצרים כלים מסוגים שונים ובאיכויות שנות. חלקם עובדים בשיטות הישנות, עם אובניים מכניים ותנור עצים. ישנם כאלה שמשתמשים עדיין בחימר שחור מקומי ובחלקם אפשר אף לעבור סדנאת קרמיקה, בתיאום מראש.
בחודשי הקיץ, בעיקר בשעות הבוקר, הכפר עמוס במטיילים ותיירים.

המנזר העתיק ניצב על הגבעות הסלעיות של קניון פְּרֶבֶלי. הנוף ההררי הנשקף ממנו מצד אחד והים הלובי מהצד שני, יוצרים מראה מרהיב ביופיו.
המנזר הנוכחי, שהוקם במאה ה-17, שימש כאחד ממעוזי ההתנגדות לשלטון העות'מאני באי, והוא מילא תפקיד חשוב בהיסטוריה של כרתים. לנזירי המקום מיוחסים סיפורי גבורה רבים. במלחמה מול הטורקים הם סיפקו מחסה לחיילי כרתים ובמלחמת העולם השניה שימש פְּרֶבֶלי כמקום מסתור לחיילים בריטים ואוסטרלים מפני הגרמנים. בחזית המנזר ניצבת אנדטה לציון הארועים הללו, ובה נראים דמויות של חייל אנגלי ונזיר חמוש ברובה קרבין.
המנזר מורכב משני מתחמי מבנים מרכזיים: מנזר פרבלי התחתון (קאטו, kato) שכיום הרוס וניתן לעצור לצידו לתצפית, והמנזר הפעיל, שנקרא מנזר פרבלי האחורי (פיסו, fiso) של יוחנן הקדוש, הפועל גם כיום וחיים בו שלושה נזירים. ניתן לבקר בחצר המנזר, בכנסייה ובמבנים השונים, וליהנות מהנוף הנשקף מכל עבר. יש במקום מוזיאון קטן המכיל איקונות מהמאה ה-17, כלי קדושה וצלב היסטורי שמתאר את טבילת ישו, וכן חנות מזכרות ובית קפה.
לאחר הביקור תוכלו להמשיך לחוף פְּרֶבֶלי הסמוך, הידוע גם כ"חוף הדקלים".

עיירה הררית יפה וציורית, שלווה ופוטוגנית להפליא, שכדאי לעצור בה לביקור קצר ולשוטט ברחובותיה המרוצפים והצרים. העיירה נודעה בשיטת אריגה ייחודית, שאת תוצריה תוכלו לראות בחנויות המקומיות. ביוונית spílaio פירושה מערה, ומקובל לחשוב שהכפר, השוכן למרגלות הרי הפסילוריטיס, קיבל את שמו בשל ריבוי המערות באזור. הוא נמצא בגובה של 430 מ', והנוף הנשקף סביבו מדהים.
בכיכר המרכזית של הכפר ניצבת מזרקת האריות, מזרקה ונציאנית מפוארת, המכונה גם קֶפאלוֹבריסי (kefalovrissi). המזרקה מעוטרת ב־25 ראשי אריות (סמלה של העיר ונציה), וזורמים בה מי שתייה טריים, עשירים בברזל, מאחד מהמעיינות הטבעיים הרבים באזור. המים טובים לשתיה ומוגשים גם במרבית בתי הקפה והטברנות בכפר, אז כדאי להביא בקבוק ריק ולמלאו במקום.
סְפִּילי היא עיירת מושבו של ההגמון האזורי, שהתמקם בהפנה: i20632|מנזר|ספנה| העצום בפאתיה המערביים, המקודש לקדושים רפאל, ניקולס ואירנה. ניתן לסייר בחצר המנזר המרוצפת שיש, לראות ציורי קיר מהמאה ה־14, להתרשם מהמבנים המודרניים והקשתות המעטרות אותם, להציץ בכנסייה האורתודוקסית וליהנת מהנוף הפנורמי הנשקף ממנה.
במוזיאון הפולקלור הקטן מוצגות עבודות יד מקומיות וחפצים הקשורים לאורח החיים המסורתי באי. כדאי גם לבקר בחנות המקסימה Maravel Garden שבפאתי הכפר.

כביש תלול ומפותל מוביל אל מוֹני אָרקָדי (מוֹני ביוונית משמעותו מנזר), הממוקם בראש גבעה יפהפייה למרגלות רכס פְּסילוֹריטיס.
המנזר הפך לאתר חובה בשל ההיסטוריה שלו, לאחר שהפך לסמל של המאבק ההירואי של כרתים לעצמאות והתנגדות לכיבוש הטורקי. ב-9 בנובמבר 1866, כאשר הצבא עות'מאני הגיע לצור על המנזר, נלכדו בתוכו כ-300 לוחמים וכ-600 נשים וילדים. כשהטורקים החלו לטבוח ביושבי המנזר, העדיפו אלה להתאבד ובלבד שלא ליפול בידי האויב. אחד מהם פוצץ את אבק השריפה שנותר במנזר, ההתפוצצות הבעירה אש במנזר ובצמחייה מסביב, ואחד העצים השרופים נותר עומד עד היום כזכר לאותו קרב. ניתן למצוא בו גם קליע, שנותר נעוץ בו מאז, ומסומן בחץ. מאז המנזר מהווה סמל לגבורה ולחופש. רק ילדה אחת שרדה את הפיצוץ, והגיעה לשיבה טובה באחד הכפרים באזור.
חשיבותו הסמלית של המנזר כה רבה, עד כי הממשלה היוונית הדפיסה אותו על השטר הישן של מאה דרכמות, וכיום על מטבע של שני אירו.
המבנה המרשים ביותר במתחם המנזר הוא הכנסייה הוונציאנית, בזכות החזית המרהיבה שלה, הכוללת שמונה עמודים קורינתיים ומגדל, שבראשו שלושה פעמונים. בטחנת הרוח הישנה, בסמוך לקפיטריה, מוצבת תיבת זכוכית ובה שרידי גולגולותיהם של חלק מקורבנות הפיצוץ. במוזיאון הקטן מוצגים בין היתר בגדים המוכתמים בדם קורבנות הטבח ומרתף יינות עתיק שבו אוחסן אבק השריפה.

טירת פְרָנְגוֹקָסְטֶלוֹ היא טירה וונציאנית מרשימה, שנבנתה במאה ה-14 כדי להגן על תושבי החוף הדרומי של כרתים מפני פיראטים. הוונציאנים העניקו לה את השם טירת סנט ניקיטה, על שם כנסייתו של קדוש בשם זה שניצבה בעבר לא רחוק מהטירה, אבל המקומיים קראו לה פְרָנְגוֹקָסְטֶלוֹ, שפירושו המילולי הוא "טירת הפרנקים".
הטירה בנויה בצורה מלבנית עם ארבעה מגדלי שמירה בכל פינה. שרידיה מרשימים ושמורים היטב. ניתן לבקר בחלק הפנימי, לעלות לנקודה הגבוהה וליהנות מהנוף של הים והעיירה הסמוכה הנושאת שם זה. עד היום ניתן לראות מעל אחד משערי הטירה את סמליה של העיר ונציה: תבליט של אריה של מרקוס הקדוש וכתרים. המבצר כמעט שלא היה בשימוש בתקופה הוונציאנית, וננטש ערב המתקפה הטורקית. בשנת 1828 שימש את אנשי כרתים שמרדו בטורקים, והתחולל בו אחד הקרבות העקובים מדם במאבקה של כרתים לעצמאות. המורדים נספו כולם, אולם הצליחו להרוג באותו קרב 800 טורקים. במהלך המצור והקרב על המבצר נהרסו מגדליו.
חוף אוֹרת'י אָמוֹס הסמוך, הוא רצועת חוף חולית ובה המים רדודים וחמימים, והחופים פשוטים ונעימים. גם רצועת החוף הצמודה למבצר נוחה ויפה.

מערת נטיפים יפה, בעלת חשיבות היסטורית בתולדות האי. נמצאת מעל לכפר קטן בעל אותו שם, ונקראת על שם אנטוניוס מלידוניס, אחד מגיבורי המרד נגד הטורקים, יליד הכפר.
באוקטובר 1923, בתקופת הכיבוש העות'מאני, התחבאו בתוכה למעלה מ-400 אנשים, נשים וילדים, שחיפשו מקלטו מהחיילים הטורקים. כשהגיעו אלה לשם, סירבו התושבים לצאת מהמערה, והחיילים אטמו את פתחה והבעירו עצים. כל המסתתרים בה נחנקו למוות מהעשן. רק במחצית המאה ה-19 התגלו עצמות הנספים במערה, והוכנסו לסרקופג גדול שמוצב כיום במרכז המערה.
המערה שימשה כבר מהתקופה הניאוליתית הן כמקום מגורים והן כמקום לפולחן דתי. על פי המיתוס, התקיימו בה בשעתה טקסים לכבוד טאלוס האגדי, שעליו סופר שנהג לרוץ סביב כל כרתים פעמיים ביום.
ממגרש החניה נשקף נוף מרהיב. הירידה למערה היא דרך מדרגות תלולות המובילות לחלל גדול ומרשים, שנקרא היכל הגיבורים ובמרכזו מוצב הסרקופג. משם אפשר להמשיך ולרדת, ולהתרשם ממגוון הנטיפים והזקיפים במערה. לתשומת לבכם: האדמה לחה וחלקה, וחלקים מהמערה מוארים באופן חלקי בלבד.