*המסלול* מומלץ להתחיל את הטיול בפארק בנקודה הרחוקה ביותר, פסגת ההר, בסופו של כביש 1009. הפסגה היא נקודת תצפית פופולרית ושם גם תוכלו להצטלם על יד השלט "הנקודה הגבוהה ביותר בתאילנד". במרחק הליכה קצר מהפסגה מתחיל השביל המעגלי המומלץ אָנְג קָה (Ang Ka), הבנוי מקורות עץ ועובר ביער קסום, צפוף ועמוס טחב. אורכו של השביל 366 מ' בלבד וההליכה בו אורכת כחצי שעה. לאחר הטיול בשביל המשיכו בנסיעה במורד ההר. |תמונה_בטקסט5209| +---אם אתם אוהבים לטייל ברגל, עצרו לאחר חמישה ק"מ וצאו להליכה בשביל המעגלי קֶאוּ מֶה פָּאן (Kew Mae Pan), שאורכו שני ק"מ וחצי. מהשביל יש תצפית מרשימה מערבה, ואולי אף יתמזל מזלכם ותזכו לראות |הלינק: http://www.haolam.co.il/857|גוֹרָאל סיני|סלינק|, בעל חיים המזכיר עז. רמת הקושי של המסלול קלה עד בינונית, אבל כדי לטייל בו חייבים לשכור את אחד המדריכים המחכים בתחילת השביל. |תמונה_בטקסט4772| ---+ קצת אחרי קֶאוּ מֶה פָּאן ניצבות שתי הפגודות המלכותיות שהוקמו לרגל יום ההולדת ה=60 של המלך ראמה התשיעי והמלכה |הלינק: http://www.haolam.co.il/693|סיריקיט|סלינק|, בשנים 1987 ו=1992 בהתאמה. הפגודות אינן מרשימות לכשלעצמן, אבל נשקף מהן נוף מרשים והגנים שלהן מטופחים במיוחד. +---בצדו המערבי של הכפר קוּן קְלָאנְג (Khun Klang), השוכן במרחק כ=20 דקות נסיעה במורד כביש 1009, שוכנים שני אתרים נוספים ופחות מעניינים – הפרויקט המלכותי (Royal Project Inthanon), גן בגודל קילומטר מרובע שנועד לעזור לבני השבטים לעבור מגידול אופיום לחקלאות, ומפל סיריפּוּם (Siriphum). על שניהם אפשר לוותר.---+ מספר קילומטרים אחרי קוּן קְלָאנְג שוכן הכפר מֶה קְלָאנְג לוּאָנג (Mae Klang Luang), שם כדאי לעצור לתצפית מרשימה אל טראסות האורז שעל מדרון ההר (הנוף יפה במיוחד בעונה הגשומה). בכפר יש גם כמה מסעדות ובתי קפה. ארבעה ק"מ נוספים יביאו אתכם אל מפל סיריטָאן (Sirithan) הפופולרי, שניתן להשקיף עליו מנקודת תצפית במרחק הליכה קצר מהחניה. |תמונה_בטקסט4775| x---ותרו על מפל סיריטָאן אם שאר המפלים שבמסלול מספיקים לכם.---x לאחר עוד שלושה ק"מ תראו בקרבת הכביש את מפל וָואצ'ירָטָאן (Wachiratan) בן 40 המטרים, שנחשב המרשים והפופולרי ביותר מכל מפלי השמורה. שימו לב לרוחבו של המפל; בעונה הגשומה הוא יוצר מסך לבן של קצף. בסמוך לחניה יש עוד מסעדות, בתי קפה וחנויות. מכאן תביא אתכם עוד נסיעה של כ=20 דקות אל נקודת הסיום של המסלול, מפל מֶה קְלָאנְג (Mae Klang). המפל המרשים צונח מגובה 100 מ' במספר שלבים, שהגבוה בהם בן כ=30 מ'.*סמסלול* |תמונה_בטקסט4776| +---אם לא שבעתם ממפלים, בקרו גם במפל מֶה יָה (Mae Ya), היורד מגובה 250 מ' במספר שלבים, שהנגיש שבהם ברוחב 100 מ' ובגובה של 40-50 מ'. זהו אחד המפלים המרשימים ביותר בתאילנד, אך הוא כרוך בסטייה משמעותית מהדרך: הנסיעה אליו וחזרה אורכת כשעה. |תמונה_בטקסט4778| ---+ *סמסלול*

המקדש החשוב ביותר בצ'יאנג מאי, ואחד המרהיבים בתאילנד כולה, שוכן במעלה הר (דוי) סוּתֶפּ ומשקיף על העיר מגובה 1675 מ'. במקדש החשוב ניתן לצפות בטקסי פולחן, ויש בו צֶ'די מעניין מצופה זהב, שבראשו שמשיית זהב הבנויה מחמישה נדבכים. בתוך המקדש תוכלו להכיר את כל תנוחות המדיטציה של הבודהה, ואם תרצו לקבל ברכה מהאלים, תוכלו לנער גליל עץ המכיל מקלות ועליהם מספרים - המספר שתקבלו יאמר איזו ברכה קיבלתם. המקדש יפה ומרשים גם למי שכבר שבע ממקדשים, ובתנאי ראות טובה אפשר לצפות ממנו בנוף המרהיב של צ'יאנג מאי כולה וביערות הגשם הגדולים שמסביבה. אל המקדש אפשר לטפס באמצעות 309 מדרגות או לנסוע בקרונית חשמלית. מומלץ לעלות בקרונית ולרדת ברגל, כדי לראות את גרם המדרגות המרשים שעל המעקות שלו שוכבים שני דרקונים צבעוניים. במורד המדרגות יש שוק קטן של דוכני מזון ומזכרות, וילדי שבט הְמוֹנג (Hmong), שמקבצים נדבות בבגדיהם הססגוניים, ישמחו להצטלם איתכם תמורת תשלום. כדי להכיר טוב יותר את בני הְמוֹנג, מומלץ לבקר גם בכפר דוֹי פּוּי מֶאוֹ (Doi Pui Maeo), כ-26 ק"מ ממערב למקדש, להתרשם מהבתים ומהתלבושות המסורתיות ולקנות מזכרות ועבודות יד של בנות השבט. |הסיפור|הפיל והעצם אגדה מקומית מספרת על מלך שקיבל מנזיר עצם של הבודהה, ויצא אל ההר כדי להקים לכבודה מקדש. העצם נשברה לשניים לרגלי ההר, ואת אחד השברים שמו על גבו של פיל לבן. הפיל צעד במעלה ההר עד שלפתע תקע בחדקו שלוש פעמים, צנח ומת, ובמקום שבו צנח הוחלט להקים את המקדש.

שוק הלילה הוא אחת האטרקציות הגדולות בצ'יאנג מאי, ורבים פוקדים אותו מדי ערב לקניות, אוכל ובילויים. זהו אחד משווקי הלילה הגדולים של תאילנד, אם לא הגדול שבהם. הוא זול, תוסס, צפוף ואפשר למצוא בו הכל – החל בבגדים, נעליים, תיקים ואביזרים, עבור בשעונים ובגאדג'טים, וכלה בחפצי אמנות, ציורים, פסלים, מזכרות, עבודות יד של בני השבטים ועוד. נשות שבטי ההרים מסתובבות בין אלפי המבקרים בתלבושתן המסורתית הססגונית ומציעות למכירה את מרכולתן (אפשר גם להצטלם איתן, תמורת תשלום). הביקור בשוק הוא חוויה נעימה בהחלט, וגם אם תבקרו בו מספר פעמים, תמשיכו לגלות אזורים שטרם ראיתם. מגוון המזון עצום וכולל דוכני אוכל, מתחמי אוכל גדולים עם קופה מרכזית וגם מסעדות, ובהן רשתות האוכל המהיר האמריקאיות. על הבמה שבמתחם האוכל הגדול מתקיימות מדי פעם הופעות פולקלור בחינם. שימו לב שרבים מדוכני הסחורות חוזרים על עצמם, ולכן אל תמהרו לקנות: השוו מחירים, הקפידו להתמקח וצפו להנחות של עשרות אחוזים על המחיר המקורי. באחדים מהדוכנים תוכלו לצפות בבעלי הדוכן עומלים על הכנת המוצרים בעבודת יד. אם תתאמצו, אולי אפילו תאתרו את הדוכן שניתן להכין בו שלט עץ חרוט בעברית.

סיור בין מפעלים שונים המייצרים סחורות מקומיות בעבודת יד הוא חוויה אופיינית לצ'יאנג מאי, המתאימה לכל הגילאים. המפעלים מרוכזים סביב הכבישים 1006 ו=1014 שממזרח לעיר, בכפר בּוֹ סאנג (Bo Sang; מילולית "כפר המטריות") ואפשר להגיע אליהם בקלות ברכב או במונית: אמרו לנהג המונית factories וסכמו איתו על מחיר לביקור של שעתיים בשלושה מפעלים שבחרתם (המומלצים ביותר הם מפעלי המטריות והמשי). קחו בחשבון שהנהג מקבל תשלום מהמפעלים או אחוזים מהמכירות, ולכן ייתכן שינסה לשכנע אתכם לבקר בכמה שיותר מפעלים ואף יציע להסיע אתכם בחינם. מומלץ להתחיל במפעל המטריות (Bo Sang Umbrella Village), שם תוכלו לצפות בתהליך ההכנה המפרך, החל בייצור הנייר למטריות, עבור בייצור המטריות עצמן וכלה בחלק המרתק ביותר, הציור עליהן. האטרקציה המרכזית בביקור במקום היא האפשרות לבקש מהציירים לעטר חולצה חלקה, תיק, מגן לטלפון סלולרי וכדומה; זוהי חוויה מיוחדת ובלתי נשכחת, במיוחד לילדים. אם לא הצטיידתם מראש, תוכלו לקנות במקום חולצה או מגן חלק לטלפון. ממפעל המטריות מומלץ להמשיך למפעל הגילוף בעץ (Sudaluck) ולצפות באומנים המייצרים יצירות תלת ממד מרשימות מעץ טיק. במפעל הלכה (Bankhern Laquerware) תוכלו להכיר את תהליך הייצור של קעריות, קופסאות ותמונות מעץ המצופה בלכה שחורה מבריקה ועליה עיטורים בעבודת יד. המפעל האחרון מתמחה במשי (Thai Silk Village) ותוכלו להתוודע בו לתהליך ייצור הבדים, מהפקעת ועד ייצור החוטים, הצביעה והאריגה. שימו לב שהסחורה במפעלים יקרה משמעותית מאותה סחורה בדיוק בשווקים; עם זאת, הם מציעים שירות משלוחים בתשלום לישראל. |הסיפור|איך מכינים מטריה מנייר? הנייר המשמש ליצירת מטריות עשוי מקליפת עץ התות, והוא מופק בתהליך ארוך ומורכב: תחילה משרים את הנייר במים למשך 12 שעות, ואחר כך מרתיחים אותו במשך שלוש שעות נוספות. את העיסה המתקבלת מכים בפטיש עץ, מחמצנים, שוטפים היטב ומערבבים באמבט מים; אחר כך שולים את העיסה באמצעות מסננות גדולות, משאירים לייבוש במשך כמה שעות ולבסוף מקלפים מהמסגרת את הנייר המוכן. כמה "פשוט"... וזה עוד לא הכל: את שלד המטריה בונים מפיסות במבוק מגולפות, המחוברות זו לזו באמצעות שרוך. בשלב הבא מצמידים לשלד הבמבוק את הנייר שהתייבש ונצבע בצבע הרצוי. לבסוף, מגיעים לחלק המרתק ביותר בתהליך ההכנה, כאשר האמנים מציירים על המטריות עיטורים שונים בשלל צבעים ססגוניים – צורות, חיות, צמחים או משהו מהתרבות המקומית - למשל פילים, ציור שאהוב במיוחד על התיירים. ומה איתכם? איזו מטריה תעדיפו?

מוסד הנזירוּת נמנה עם עמודי התווך של הבודהיזם בתרבות התאית, ורוב הנערים בתאילנד מבלים תקופה קצרה כפרחי נזירוּת במקדשים – מעין טקס התבגרות שגם מזכה את המשפחה ב"נקודות" רוחניות. היחס לנזירים בתרבות בא לידי ביטוי בטקס מתן המנחות, שהצפייה בו היא חוויה שאסור להחמיץ. רחובות העיר נצבעים כתום כשהמוני נזירים יוצאים מהמקדשים בשעות הבוקר המוקדמות, עטויים בגלימותיהם, וצועדים יחפים כשבידם קערה ריקה. המקומיים מחלקים להם מזון לשם מצווה וכדי לזכות בברכה. האוכל שהנזירים אוספים מספיק להם עד הצהריים, ומשעות הצהריים ועד לבוקר שלמחרת אסור להם לאכול, אלא לשתות בלבד. הנקודה הנוחה ביותר לצפייה בטקס היא ליד שער העיר. אם אתם רוצים להשתתף ולקבל ברכה מהנזירים, קנו תחילה אריזות מוכנות של מנחות בדוכנים הרבים שמוצבים לאורך מסלול הצעידה וליד השער. אחר כך סמנו לאחד הנזירים כי אתם מעוניינים להעניק לו את המזון, עמדו מולו, הניחו את האוכל בקערה שלו והצמידו את כפות הידיים זו לזו. הנזיר מנוע מלהודות מכיוון שמדובר במצווה, אך בטרם ימשיך לדרכו הוא יישא תפילה חרישית, בת כמה שניות, שנשמעת כמו שירה שקטה ומונוטונית.

בילוי במחנה פילים הוא אחד משיאי הטיול בתאילנד, לילדים ולמבוגרים כאחד: הצצה מקרוב לעולמם של הפילים ורכיבה עליהם. ביקורת רבה נמתחת על המחנות הללו מצד אלו הטוענים שמקום החיות בטבע ולא במופעים, אך התיירים עדיין נוהרים אליהם. הביקור מתחיל בדרך כלל במופע ראווה המדגים את יכולותיהם השונות של הפילים, משינוע בולי עץ ענקיים, דרך חיקוי התנהגות אנושית כגון ישיבה או משחק כדורגל, ועד ציור תמונה במכחול. במהלך המופע אפשר להאכיל את הפילים בבננות או בקני סוכר שנמכרים במקום. בסיום המופע אפשר לבקר בתינוקייה כדי לראות פילונים קטנטנים וללטף אותם. לאחר מכן יוצאים לטיול על פיל: הטיול מתבצע בזוגות (אפשר לצרף גם ילד קטן), בישיבה על ספסל מתכת המותקן על גב הפיל, ובמהלכו תחצו נהר, תעברו ביער הגשם, תתנסו גם בנסיעה בכרכרות רתומות לשוורים ולבסוף תחזרו למחנה דרך שדות אורז. קחו בחשבון שהפיל מטלטל את הרוכבים כהוגן, כך שלסובלים מכאבי גב מומלץ לוותר על הרכיבה. לאחר ארוחת צהריים בסגנון מזנון יוצאים לשיט נהדר ברפסודות במבוק בנהר, כשמסביב יער הגשם. מדי פעם צצים מוכרי שתייה וחטיפים על גבי אבובים, והילדים יכולים להשיט את הרפסודה בעצמם בקטעים הקלים – חוויה שלא תישכח. |המסגרת|מחנות פילים באזור צ'יאנג מאי בשני מחנות פילים נוספים באזור, מֶה סָה (Mae Sa) ומֶה טָמאן (Mae Taman) מציעים חוויה דומה לזו של מֶה טֶנג, במחירים דומים. עם זאת, ניתן למצוא באזור גם סוג אחר של מחנות פילים, המגדירים את עצמם כידידותיים לפילים. במחנות אלו לא תראו הופעות של פילים וכשתרכבו עליהם, לא תשבו על ספסל אלא ישירות על גופו של הפיל (וזה דוקר לא מעט...). מחנה מורשת צ'אנג טאי (Chang Tai Heritage) הוא מחנה מומלץ המאפשר בילוי איכותי עם החיה הענקית. המבקרים מקבלים בגד מסורתי מקומי, לומדים על ההיסטוריה של הפילים ועל אופני התקשורת איתם, ולאחר מכן מבלים איתם שעתיים וחצי במשחק, ברחצה בנהר, באמבטיית בוץ ועוד. יש גם תוכנית של יום שלם שכוללת קטיף עשבים בחווה מקומית ובישול ארוחת צהריים, ויש אפשרויות התנדבות וטרקים בטבע. המחנה נמצא במֶה טֶנג, מצפון לצ'יאנג מאי. בחוות הפילים פָּטָרָה (Patara), השוכנת 31 ק"מ ממערב למרכז צ'יאנג מאי, תוכלו להיות "בעלים" של פיל ליום אחד. המחנה האחרון המומלץ הוא מקלט פילי הג'ונגל (Elephant Jungle Sanctuary), מדרום מערב לצ'יאנג מאי. המבקרים במחנה מולבשים בבגד מסורתי של בני שבט קארֶן ולאחר מכן רוחצים את הפיל, לומדים עליו, משחקים איתו, עושים אמבטיית בוץ ומצטלמים. אפשר לבקר במקום בבוקר או בצהריים, והבילוי כולל הסעות, ארוחת צהריים ותמונות למזכרת.

במוזיאון האינטראקטיבי והמבדר הזה אפשר להצטלם עם מאות תמונות שתוכננו במיוחד כדי ליצור אשליה של תלת ממד, כך שהמבקרים – כלומר אתם – נעשים חלק מהתמונה. יש כאן שישה עולמות או נושאים, מאמנות קלאסית ועד מצרים העתיקה, ואחדות מהתמונות לא מסתפקות בקירות, אלא זולגות אל הרצפה והתקרה. ליד המרשימות שבהן יש גם סימון שמראה לצלם היכן לעמוד כדי ליצור את התמונה המושלמת. ילדים והורים ימצאו עניין רב במוזיאון הנפלא, ואפשר לבלות בו בקלות כמה שעות ולצלם מאות תמונות. מומלץ לבוא בסנדלים או כפכפים, כי צריך לחלוץ נעליים בכל פעם שעומדים על תמונה. במקום יש מסעדה ובית קפה.

באחד מאתרי האומגה הטובים בתאילנד תוכלו לבלות שעתיים בלתי נשכחות במסלול בן 2200 מ', העובר דרך 27 תחנות במעלה העצים. לאורך המסלול תגלשו באומגות, תשתלשלו בסנפלינג, תעברו על גשרי חבלים, ואף תצעדו בתוך יער הגשם עצמו ותגלשו מעל מימיו הסוערים=לעיתים (במיוחד בעונה הגשומה) של נהר מֶה טֶנְג (Mae Taeng). עם הגיעכם לאתר תקבלו ציוד גלישה הכולל רתמות, כפפות וקסדה, ולאחר מכן תצאו לאימון קצר ותאזינו להוראות הבטיחות. בסוף המסלול תתכבדו בפירות מרעננים ובשתייה. ניתן להגיע לאתר עצמאית, להשתמש בשירות ההסעות של האתר מהמלון בצ'יאנג מאי (ללא תשלום) או לרכוש טיול מאורגן בן חצי יום הכולל הסעות וארוחת צהריים.

הביקור בספארי הייחודי הוא הזדמנות נדירה להכיר את חיי הלילה של בעלי החיים, כשהם משוטטים חופשי ואתם יושבים בקרוניות פתוחות. במסלול הסוואנה תפגשו מקרוב פילים, זברות, קנגורו, ג'ירפות ועוד, ואף תוכלו להאכיל אותם - חוויה נהדרת לילדים. במתחם הטורפים תראו אריות, נמרים, צבועים ודובים בשעות הפעילות הטבעיות שלהם, חוויה מרגשת – במיוחד אם נסעתם פעם לספארי ולא זכיתם לראות אלא קצה זנב של אריה מנמנם. אורך כל אחד מהמסלולים 2.5 ק"מ וכ=25 דקות נסיעה, ויש הדרכה באנגלית. הקרוניות יוצאות אחת לחצי שעה. כמו כן, תמצאו במקום גם את מסלול היגואר, מתחם מסורתי יותר בסגנון גן חיות הפרוש סביב האגם ופעיל גם בשעות היום. במבנה הראשי יש מסעדות וחנויות מזכרות, וכן ניתן להצטלם עם גורי אריות (בתשלום נוסף). כמו כן, מתקיימים בספארי מופעי פולקלור, מופעים עם טורפים ועם טיגריסים, ומופע מרהיב של מזרקות ואורות לצלילי מוזיקה על חוף האגם. מומלץ להצטייד בכניסה במפת האתר ובפירוט שעות המופעים, ולתכנן את הביקור בהתאם.