תיירות העתיד - ההתנתקות

בשנות ה-80 של המאה הקודמת טיילתי באסיה כשאני מצויד בטכנולוגית התקשורת העילית של אותם הזמנים: עט נובע ומחברת רשימות. בשביל לשלוח מייל הייתי קונה אגרות אויר (על נייר כחלחל דק, כדי לחסוך משקל) ובשביל לקבל מייל, הייתי הולך למחלקת הדואר השמור בסניפי הדואר המרכזי בערים הגדולות. בעשרה חודשים דיברתי בטלפון שלוש פעמים עם הבית וגם זה הרס לי את הכיף, כי במשך שבועות מספר לאחר כל שיחת טלפון, המכתבים מהבית לא חידשו לי דבר.

לפני שנתיים, צעדתי עם בני בטרק של האוורסט בייס קמפ. לכל פורטר היה מכשיר טלפון נייד. בכל כפר היו נקודות wi-fi. באוורסט בייס קמפ היתה קליטה סלולרית. זה היה סיוט. הייתי הכי רחוק בעולם שאפשר, וכל מייל מטופש מהעבודה היה מסיח את תשומת הלב.

טלפון לכל סבל, טרק אוורסט בייס קמפ, מרץ 2012
צילום: אהד שרב / ©

יש פיתרון? בלונלי פלנט חושבים שכן.

תחזית לונלי פלנט לעתיד התיירות העולמית

להזמנת יאט״א, ארגון התעופה הבינלאומי, החוגג 100 שנים לטיסה המסחרית הראשונה, חברינו בלונלי פלנט פרסמו תחזית לעתיד התיירות העולמית. בין התחזיות הופיעה אחת ששבתה את ליבי: עלייתה של התיירות המתנתקת (Unplugged).

״התיירים של היום מעדיפים מלון עם wi-fi ומחליפים כרטיסי SIM כדי להישאר מחוברים. אבל לכל השקיעות באינסטגרם יש מחיר, משום שטיילים מציצים במייל מהעבודה, או סתם לא מסוגלים להתנתק מהמדיה החברתית. התנתקות אמיתית הפכה מצרך נדיר, ומלונות מרוחקים מתחילים להבליט את היעדר האינטרנט והניתוק מהרשת הסלולרית.״

זה יצליח? הלוואי. ובחלומי אני מפתח את הקילר אפליקיישן האולטימטיבית, זו שאסלי הורגת את כל האפליקציות האחרות של העולם שמחוץ לטיול: סוגרת את המייל, מתנתקת מפייסבוק, ומשאירה הודעה קצרה לכל המתעניין: ״שלום, אני בחופש. להתראות אחרי ההתנתקות״.

מקומית שדעתה מוסחת מהנאות הטיול, טרק אוורסט בייס קמפ, מרץ 2012
צילום: אהד שרב / ©