plane
מאמרים

החטא ועונשו בקפרי

- 08/08/2015 מאת: חיים קוזניץ -

בעודנו ממתינים למעבורת ניגש אלי איטלקי מקומי נמוך קומה ושאל אותי איפה אומברטו? עשיתי את עצמי שאינני יודע מי זה אומברטו. "אל תעשה את עצמך" אמר האיטלקי "אתה יודע טוב מאוד שהקבוצות מישראל צריכות לטייל רק עם אומברטו, אסור לך לטייל בלי אומברטו". אמר בזעף והסתלק.

הודיעו לי מחברת הנסיעות שאני אמור להדריך טיול לדרום איטליה. במסגרת תכנית הטיול היה יום שלם של טיול באי החיים הטובים, קפרי. היום הזה הוגדר כ'יום בחירה' ועל מנת להצטרף, צריכים היו הנוסעים לשלם בנפרד. העלות - 70 אירו לאדם.

בקפרי עם אומברטו

בקפרי עם אומברטו
צילום: חיים קוזניץ / ©


למה דווקא 70 אירו? כי זה הסכום שגבה מאיתנו אומברטו, על ארגון ותיאום הביקור באי. אומברטו, איטלקי מנאפולי, היה זה שהזמין עבורנו את השייט לקפרי, את המיניבוסים שהסיעו אותנו ברחבי האי, את הסירות שהשיטו אותנו למערה הכחולה, את הרכבל שהעלה אותנו לפסגת המונטה סולרו ועוד. את הקשר עם אומברטו יצרתי לפני שנים רבות. מספר הטלפון שלו נמסר לי ע"י מדריכים ותיקים, שכבר אז הסבירו, שכל הקבוצות מישראל נוהגות להזמין באמצעותו את הטיול לקפרי.

התקשרתי למנהל חברת הנסיעות בארץ והצעתי לבדוק ישירות, ולא דרך אומברטו, מה המחיר של כל שירות שנדרש לטיול לקפרי. היה לי רושם שהמחיר שאומברטו גובה מאיתנו, מופקע ואולי, אם נזמין ישירות, נוכל להוזיל את המחיר למטיילים וכך מטיילים רבים יותר ירצו להצטרף לטיול.

פיצריה קפרי העתיקה

פיצריה קפרי העתיקה
צילום: חיים קוזניץ / ©


המנהל נענה בחיוב ואני התחלתי בבדיקות. בדקתי באתרי אינטרנט של החברות, התקשרתי ישירות לכל ספק כדי לוודא את המחיר והתוצאה היתה שהגעתי לפחות מחצי מהסכום שנהגנו לשלם לאומברטו. הודעתי לחברה על הממצאים שלי ובפרסום שיצא למטיילים נכתב, שהטיול לקפרי יהיה כרוך בתוספת מחיר של 40 אירו בלבד.

יצאתי לטיול עם 50 משתתפים. דרום איטליה האירה את פניה אלינו, מזג האויר היה נהדר, האתרים בהם טיילנו לא היו גדושים במטיילים וההנאה היתה גדולה. כל חברי הקבוצה נרשמו לטיול לקפרי וכשהגיע היום שתוכנן, ירדתי ברגל ממלוננו שבסורנטו לנמל. ניגשתי לקופה כדי לקנות את הכרטיסים להפלגה לאי. בטלפון נאמר לי שהמחיר הוא 14 אירו לאדם והכינותי את הכסף מראש.

"50 כרטיסים בבקשה" אמרתי לקופאית והושטתי לה את הסכום הדרוש, 700 אירו. היא ספרה את הכסף והסתכלה עלי "אתה רוצה כרטיסים לחמישים נוסעים או לחמישה עשר?" שאלה "חמישים, חמישים" השבתי לה. הקופאית החזירה לי את הכסף ואמרה בזעף "חסר לך כסף, המחיר הוא 25 אירו לאדם". נדהמתי, "אבל אמרתם לי בטלפון שהמחיר הוא 14 לאדם" טענתי. הקופאית הנידה באדישות את ראשה "המעבורת של ה - 14 אירו מקולקלת היום, אם אתה רוצה לשוט לקפרי, עליך להוסיף". בלית ברירה הוספתי לה את הסכום שהיא דרשה, מה יכולתי לעשות? לבטל את הטיול לא בא בחשבון, כי זה מה שהובטח לנוסעים בתכנית הטיול.

בעודנו ממתינים למעבורת ניגש אלי איטלקי מקומי נמוך קומה ושאל אותי איפה אומברטו? עשיתי את עצמי שאינני יודע מי זה אומברטו. "אל תעשה את עצמך" אמר האיטלקי "אתה יודע טוב מאוד שהקבוצות מישראל צריכות לטייל רק עם אומברטו, אסור לך לטייל בלי אומברטו". אמר בזעף והסתלק.

המעבורת הגיעה והפלגנו לקפרי. לאחר ההגעה ניגשתי לחברת המיניבוסים כדי שתסיע אותנו לאי הצמוד, אנאקפרי. בטלפון נאמר לי שהמחיר הוא 2.5 אירו לאדם. הסדרן דרש ממני 15 אירו לאדם. "מה 15 אירו, אתם נורמאלים?" הזדעקתי. האיטלקי משך בכתפיו ואמר לי במתק שפתיים "אין בעיה אדוני המדריך, אתה יכול ללכת ברגל עם הנוסעים שלך לאנאקפרי". הדרך לאנאקפרי נמתחת לאורך 3 ק"מ של עליה תלולה. בלית ברירה שילמתי.

וכך נמשך כל היום. בכל אתר שבו טיילנו דרשו ממני פי חמש ושש מהמחירים שנאמרו לי בטלפון. סיכומו של דבר, שילמתי 120 אירו על כל נוסע, שהם פי 3 יותר ממה שנאמר לי בטלפון והכל מכיסי הפרטי. באמצעות כרטיס האשראי שלי משכתי אלפי אירו, כדי לשלם עבור השירותים השונים באי.

חברי הקבוצה לא חשו בכלום ולא ידעו על מה שעובר עלי, זו לא היתה אשמתם, הם שילמו כנדרש עבור הטיול בקפרי. היום עבר בהצלחה רבה ולעת ערב חזרנו למלוננו שבסורנטו. למחרת, יום שבת, היה מתוכנן לנו טיול לפומפיי העתיקה ומשם, לשדה התעופה של נאפולי לטיסה חזרה הביתה.

בחדרי שבמלון התחלתי לארוז את חפצי ולהכין את המזוודה לטיסה מחר, לישראל. הוצאתי את ארנק הכסף שלי מכיס המכנסיים וחיפשתי את הדרכון. הוא לא היה בכיס. מוזר, אני מקפיד לשים תמיד את הארנק ואת הדרכון בכיס מיוחד במכנסיים, אותו אני רוכס היטב.
התחלתי לחפש את הדרכון. פרקתי שוב את המזוודה, חיפשתי בין הבגדים, מתחת למיטה...אפס, כלום. הדרכון נעלם. חששתי שבשל היום הלא פשוט שעבר עלי אני לא מרוכז. התקשרתי ל - 2 נשים מהקבוצה, ששהו בחדר לידי וביקשתי מהן שיעזרו לי לחפש את הדרכון. "תהפכו את החדר וחפשו את הדרכון" אמרתי. הן חיפשו וחיפשו אבל הדרכון נעלם כלא היה.

ירדתי לדלפק הקבלה, ביקשתי מהפקיד שיתקשר לכל תחנות המשטרה שנמצאות באזורים בהם טיילנו במהלך השבוע וישאל אם נמצא אצלם דרכון זר שאבד. מכולם התקבלה תשובה שלילית. כבר היה ברור לי שלא אוכל לחזור מחר עם הקבוצה לארץ, כי במקרה כזה יש לפנות לשגרירות ישראל המקומית. שגרירות ישראל נמצאת ברומא ובימי שבת וראשון היא סגורה, כך שאצטרך לחכות ליום שני, שהשגרירות תפתח.
התקשרתי לאשתי, סיפרתי לה את שארע, אמרתי לה שאלווה מחר את הקבוצה לשדה התעופה בנאפולי ומשם אקח רכבת לרומא ואמתין לפתיחת השגרירות. היה ברור שלפני יום שלישי לא אוכל להגיע לארץ. אשתי שאלה אם ניסיתי להתקשר לשגרירות ולברר אם ניתן לעשות משהו. השבתי בשלילה. לא מצאתי טעם להתקשר לשגרירות כי במילא היא סגורה. זהבה יעצה לי לנסות ולהתקשר למחרת בבוקר, "מה איכפת לך, תנסה".

למחרת, בבוקר יום שבת ירדתי לדלפק הקבלה של המלון התקשרתי למספר החירום של שגרירות ישראל. הייתי בטוח שלא יהיה כל מענה. להפתעתי, לאחר כמה צלצולים ענה לי מישהו בעברית. סיפרתי לו שאני מדריך טיולים ושאיבדתי את הדרכון. האיש מהשגרירות, שהזדהה בשם גיא, הסביר לי את מה שידעתי כבר - שהשגרירות סגורה ושאגיע ביום שני על מנת להסדיר את הבעיה. הוא שאל איך לשמי והשבתי "חיים קוזניץ".

"אל תגיד לי שאתה חיים קוזניץ משדרות" אמר גיא. השבתי שזה אכן אני ושאלתי אם הוא מכיר אותי. "בודאי שאנחנו מכירים" השיב לי גיא "אני החבר של טל, הבן שלך". הסתבר שגיא למד עם אחד מבני בביה"ס ועכשיו הוא לומד רפואה ברומא ועובד בשגרירות כמאבטח.
נאחזתי בו כמוצא שלל רב "יש אפשרות שתעשה משהו, כדי שאוכל לחזור היום עם הקבוצה?" שאלתי. גיא אמר שהוא יוכל לפקסס לי מסמך שנקרא תעודת מעבר ושאנסה להשתמש בו במקום הדרכון, "לפעמים זה עובד ולפעמים לא". הוא הסביר שעלי לגשת לתחנת משטרה, להגיש תלונה על אובדן הדרכון ולפקסס לו, מפקס משטרתי בלבד, את עותק התלונה. ברגע שהוא יקבל זאת ממני, הוא ישלח לי, בפקס חוזר, את תעודת המעבר.

חברי הקבוצה שלי התחילו לרדת לארוחת הבוקר. הזמנתי מונית ו'טסתי' לתחנת המשטרה. השוטרים רשמו את התלונה, נתנו לי העתק, אבל הפקס שלהם היה מקולקל. היות שגיא מהשגרירות אמר שהוא חייב לקבל את התלונה רק מפקס משטרתי, החלטתי לנסות ולשלוח אותו מתחנת המשטרה בפומפיי, לשם אני אמור לקחת את הקבוצה.
חזרתי עם המונית למלון. הנוסעים כבר החלו להעמיס את המזוודות על האוטובוס. יצאנו לפומפיי. עם ההגעה ניגשתי לסטפנו, המדריך המקומי שהזמנתי מראש ואמרתי לו שידריך את הקבוצה בלעדי. נסעתי עם האוטובוס לתחנת המשטרה. לקחתי איתי את הנהג, כדי שיסביר לשוטרים המקומיים את מה שאני צריך.

עברנו יחד בין המשרדים כדי לבקש שישלחו עבורי את הפקס ולפתע ראיתי את הנהג שלי מדבר עם קצין משטרה. הנהג סימן לי להתקרב "מפקד המשטרה שואל אם אתמול טיילתם בקפרי?" משהשבתי בחיוב המשיך הנהג "המפקד שואל למה לא הזמנת את הטיול לקפרי דרך אומברטו?" נדהמתי. המרחק מסורנטו לפומפיי הוא למעלה מ – 40 ק"מ, ואיך הם יודעים שלא השתמשתי בשירותיו של אומברטו?

מפקד המשטרה דיבר לנהג שתירגם לי את דבריו "המפקד אומר שלקחו לך רק את הדרכון והשאירו לך את הארנק, כדי שתוכל לשלם, אבל מזהירים אותך שלא תעשה זאת שוב". הסתבר, כך הסביר לי אח"כ הנהג, שאומברטו הוא הזכיין והאחראי, מטעם המאפיה של נאפולי, על כל קבוצות המטיילים שמגיעות מישראל.

ממשרדו של מפקד המשטרה פיקססו עבורי את העתק התלונה לשגרירות ישראל. תוך כמה שניות הגיעה תעודת המעבר שאיתה, לאחר תלאות רבות, הצלחתי לעבור את ביקורות הדרכונים ולעלות לטיסה לישראל עם הקבוצה.

כעבור כמה חודשים, הודיעו לי שיש לי טיול נוסף לדרום איטליה. מיד התקשרתי לאומברטו, כדי שיזמין לנו את הטיול לקפרי. חששתי מהשיחה איתו, אבל אומברטו לא דיבר ולו מילה על שהיה. הבנתי שהוא לא יודע שזה אני, יש הרי קבוצות רבות שמגיעות לכאן מישראל. צחקנו והתבדחנו בטלפון ואומברטו ביקש שאקנה לו אפטר שייב בדיוטי פרי.

הטיול יצא לדרך, טסנו לנאפולי. למחרת פגשתי את אומברטו, כמתוכנן על הרציף בנמל. התחבקנו, התנשקנו ומסרתי לו את בקבוק האפטר שייב שהוא ביקש. סירבתי לקבל ממנו תשלום "זה מתנה ממני" אמרתי.

במהלך הטיול בקפרי נכנסנו לביקור בוילה של הסופר אקסל מונטה. מונטה היה הרופא של האי והתפרסם בזכות הספר שכתב "מגילת סנטה מיקלה". הספר תורגם לעשרות שפות והפך לרב מכר עולמי. אומברטו שאל אותי אם קראתי את הספר. השבתי בשלילה ואומברטו ביקש שאמתין רגע. הוא חזר כעבור כמה דקות והגיש לי ספר בנייר עטיפה מהודר "אתה קנית לי מתנה ואני קניתי לך עותק של הספר בעברית".

הטיול בקפרי היה מוצלח ביותר. בסיומו הודיתי לאומברטו, נפרדנו שוב בחיבוקים ולעת ערב שבתי עם הקבוצה לבית המלון. מאוחר יותר, בחדרי שבמלון, רציתי לעיין בספר שקיבלתי. קרעתי את נייר העטיפה ופתחתי את הספר. מאחורי הדף הראשון נח לו בשלווה הדרכון הישן שלי, אותו איבדתי לפני כמה חודשים.

אנחנו הישראלים חושבים, לא פעם, שאנחנו יותר חכמים מאחרים. צריך להבין שבכל מקום בעולם יש את החוקים המקומיים ולא לשוא יש את הביטוי "ברומא תנהג כרומאי". אנחנו לא יותר חכמים מאחרים. ה'שיעור' שקיבלתי עלה לי כסף רב ולמדתי אותו היטב על בשרי. לכם, הקוראים, אני מעניק אותו בחינם.
המחבר הוא מדריך טיולים, יועץ לטיולים ומספר סיפורים. ניתן להזמינו לספר חוויות מיומנו של מדריך טיולים בטל׳ 050-5245480
רוצה להיות אזרח העולם?רוצה להיות אזרח העולם?

אני רוצה לקבל הנחה של 10% על כל הרכישות בחנות ולקבל במייל את חדשות העולם. (מקנייה זו; אין כפל מבצעים; חדשות העולם כוללות מידע ופרסומות)

לעולם לא נעביר את כתובת המייל שלך לצד שלישי ללא אישורך. ניתן לבטל את הרישום בכל עת.
מחפשים מלון לטיול בחו״ל?
כדאי לחפש מלון באתר העולם (מדוע?)
  • נשיונל גי׳אוגרפיק
  • ראף גיידז
  • מישלן
  • פרייטג ברנדט
  • דורלינג קינדרסלי
  • לונלי פלנט
  • וורלד מפינג
  • קונט
מהנעשה בעולם
אתם כבר אוהבים את העולם?
צרו קשר
כל הזכויות שמורות © 1991-2020 שטיינהרט שרב מוציאים לאור בע"מ
 
תמונה מוגדלת