האשה החוקית והצלע השלישית
כרבע שעה לפני מועד ההשכמה, צלצל הטלפון בחדרי. בעיניים עצומות הרמתי את השפופרת. מצדו השני של הקו היתה אשתו של משה, היא נשמעה מודאגת. "משה עדיין לא חזר מהקזינו" אמרה לי "הוא גם לא עונה לטלפון שלו, עוד מעט יש השכמה ואני מפחדת שהוא יאחר ואתה לא תחכה לו. אולי אתה יכול להתקשר לקזינו או לקפוץ לשם ולהביא אותו".
קרואטיה היא מדינה של נופים מדהימים, הרים נישאים שנשברים בחדות לים בצבע טורקיז, נהרות שוצפים, מפלים עם כמויות מים עצומות, מאות איים קטנים שנושקים לקו החוף ואת כל אלה, כאמור, משה לא ראה, כי הוא ישן באוטובוס.
באחת העצירות כשירדו הוא ואשתו מהאוטובוס, ניגשתי ושאלתי אותם האם אני כל כך משעמם וזה מה גורם לו להירדם? "חיים ממש לא" השיבה לי אשתו בחיוך "אתה ממש סבבה והטיול מעניין. משה עייף כי הוא כל הלילה משחק בקזינו ולכן, במהלך היום הוא נרדם באוטובוס". וכך, שבוע ימים טיילנו בשמורות הטבע המדהימות של קרואטיה, חצינו גשרים, העפלנו לרכסי הרים, חברי הקבוצה לא הפסיקו לצלם...ומשה – הוא בשלו. ישן שינה עמוקה.
ביום האחרון לטיול, היינו אמורים להגיע לטיסת בוקר שתחזיר אותנו לישראל. היינו במלון שנמצא מרחק של כ - 4 שעות נסיעה משדה התעופה של זאגרב שבקרואטיה ולכן, קבעתי השכמה לשעה 5 בבוקר ויציאה לדרך ב- 05:30.
כרבע שעה לפני מועד ההשכמה, צלצל הטלפון בחדרי. בעיניים עצומות הרמתי את השפופרת. מצדו השני של הקו היתה אשתו של משה, היא נשמעה מודאגת. "משה עדיין לא חזר מהקזינו" אמרה לי "הוא גם לא עונה לטלפון שלו, עוד מעט יש השכמה ואני מפחדת שהוא יאחר ואתה לא תחכה לו. אולי אתה יכול להתקשר לקזינו או לקפוץ לשם ולהביא אותו".
התעוררתי לחלוטין. הסברתי לה שמעולם לא הייתי בקזינו הזה ושאין לי את מספר הטלפון שלו. יחד עם זאת הבטחתי לה שאנסה לאתר אותו.
בעיה. כמדריך, אני עד לא אחת ליחסים בינאישיים של בני זוג. רואה הרבה, מהצד, אבל כמובן לא מתערב ולא 'דוחף את האף לאן שלא צריך'.
קמתי מהמיטה ופתחתי את התיק שלי. בטיולים אני תמיד נושא איתי את רשימת הנוסעים ואת מספרי החדרים שלהם. עיינתי ברשימה והתקשרתי לחדר של רותי. רותי הצטרפה לטיול בגפה ושהתה במלון בחדר ליחיד. במהלך הטיול היא התגלתה כנוסעת שקטה ונחמדה.
הטלפון צלצל ורותי ענתה לי ב"הלו" מנומנם. "קודם כל אני מתנצל על כך שאני מעיר אותך לפני הזמן" אמרתי "ושנית אני מבקש אלף פעם סליחה אם אני טועה, אבל תגידי לי... משה..., אולי.... אצלך בחדר"?.
מצדו השני של הקו השתררה שתיקה. בראשי חלפה המחשבה שעשיתי טעות נוראית. חלפו כמה שניות, היה נדמה לי שאני שומע לחשושים ורשרושים ולפתע שמעתי קול של גבר בטלפון... "חיים, איך ידעת שאני פה?" זה היה משה, שנשמע היסטרי. "אתה מה זה אידיוט" השבתי לו "אין קזינו בקרואטיה".
אמרתי לו שאשתו דואגת ומחפשת אותו. משה נשמע מבוהל ואובד עצות "מה אני אעשה עכשיו. תעזור לי לצאת מזה" הוא ממש התחנן, "אוי ואבוי לי אם אשתי תגלה ותדע". הוא ביקש שאבוא איתו לאשתו ואגיד שהבאתי אותו בקזינו.
סירבתי בתוקף "אני לא מוכן לשקר לאף אחד ועל אחת כמה וכמה אני לא מוכן לשקר לאשתך". חשבתי לעצמי שלא די שהברנש בוגד באשתו ומשקר לה, הוא גם רוצה שאני אשתף איתו פעולה ולגרום לי להכניס "ראש בריא למיטה חולה". לא התאים לי העניין בכלל.
משה התחיל לייבב בטלפון ופשוט התחנן שאציל לו את חיי הנישואין.
"תשמע" אמרתי לו "אני מוכן לדבר אחד. תהיה בעוד 10 דקות בלובי, גם ככה אני כבר צריך לרדת לשם, אפגוש אותך ואספר לאשתך ששם פגשתי אותך". לא הייתי מוכן בשום פנים ואופן לשמש לו 'אליבי', אבל לשמע תחינותיו הסכמתי ל'חצי האמת'.
וכך היה.
כשהגעתי ללובי משה כבר עמד שם לבוש וחיוור. "תגיד לי אתה מטומטם"? שאלתי אותו, "איך אתה עושה דבר כזה"?.
במשפטים קצרים ובלחש, בעודנו ממתינים למעלית, סיפר לי משה את הסיפור שלו:"רותי מאהבת שלי בארץ כבר 20 שנה, בכל שנה אני בא לאשתי, שואל אותה אם היא רוצה שנצא לטיול בחול והיא תמיד אומרת שלא בא לה ושאני אצא לבד. השנה, בפעם הראשונה, קניתי כרטיסים מראש לי ולרותי, באתי כרגיל לאשתי ושאלתי אותה – מאמי בא לך שנצא לטייל ביחד לחו"ל? להפתעתי, היא השיבה בחיוב. מה יכולתי לעשות? הרי כבר קניתי כרטיסים לי ולרותי, אז קניתי כרטיס גם לה".
הסתכלתי על משה, חשבתי על האופן שבו הוא מנהל את חייו ונזכרתי במה שפעם אבא שלי אמר לי "כל אחד אוכל - את מה שהוא מבשל".