דלג לתוכן
plane
סיציליה אייוויטנס

אתרים בסיציליה

הצג רק אתרים באזור:
  • קטקומבות הקפוצ'ינים

    פּאלֶרמוֹ | פאתי העיר
    במערות הקבורה שמורות גופותיהם של אצילי פאלרמו ושל שועי העיר, כמה מהן חנוטות ואחרות שלדים בלבד. המתים מחולקים לפי מין, עיסוק ומעמד חברתי, ולבושים במיטב מחלצותיהם (כמה מהבגדים אכולי עש). תוכלו לראות גם את התאים שבהם הונחו הגופות לייבוש. בקצה גרם המדרגות נמצאת גופתו של “הדייר” הראשון בקטקומבות, הנזיר סילבֶסטרוֹ דָה גוּבּיוֹ, שהלך לעולמו ב-1599. ב-1881 הופסקה הקבורה בקטקומבות, אך בקפלה דֶל’אָדוֹלוֹראטָה (Cappella dell’Addolorata) נמצאת גופתה של ילדה שמתה ב־1920 ונחנטה במיומנות כה רבה עד שנדמה שהיא ישנה. בבית הקברות שמאחורי הקטקומבות נמצא קברו של הסופר ג’וּזֶפֶּה די לאמפֶּדוּזָה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • לָה קוּבָּה

    פּאלֶרמוֹ | פאתי העיר
    “הביתן”, ארמון נורמאני בסגנון השושלת הפאטמית, נבנה ב-1180 עבור גוּליֶילמוֹ השני. המבנה, שעמד בלב פארק רחב ידיים, הגֶ’נוֹאָרדוֹ (Genoardo), היה מוקף בריכה מלאכותית, ושימש מפלט מהחום בשעות הצהריים. שמו יצא לתהילה עד כדי כך שג’ובאני בּוֹקאצ’וֹ מיקם בו את אחד מסיפורי יצירתו הנודעת דקאמרון (היום החמישי, סיפור מספר שש).
    הארקדות המחודדות והאטומות מעניקות למבנה הרבוע חזות דינמית. הוא בנוי סביב אָטריוּם, שהיה כנראה חצר פתוחה בעבר הרחוק;‏ ובגומחות שלמרגלות המגדלים הקטנים היו בעבר מזרקות.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • תיאטרוֹ פּוֹליטֶאָמָה גָריבּאלדי

    פּאלֶרמוֹ | פאתי העיר
    התיאטרון ההיסטורי ניצב בלב פאלרמו של ימינו, ב-Via Ruggero Settimo פינת Viale della Libertà נטוע העצים, צומת המכונה “טרקלין החוצות” של העיר. את המבנה הניאו־קלאסי תכנן המהנדס האיטלקי ג’וּזֶפֶּה דָמיאני אָלמֵיידָה, והוא נבנה בשנים 1867-74. צורתו העגולה למחצה מזכירה פרסה, ושתי קומות העמודים שבקוֹלוֹנאדוֹת הן מהסדר הדורי והיוני. מבחוץ מקושט המבנה בפרסקאות בגוני אדום וזהב, בהתאם לסגנון הניאו־קלאסי שהיה אופנתי באותם ימים. בחזיתו ניצב שער ניצחון, ובראשו פסל קבוצתי של מרכבה רתומה לסוסים. הפּוֹליטֶאָמָה היה לבה התרבותי של העיר בזמן שתיאטרוֹ מאסימוֹ היה סגור.
    כיום זהו ביתה של התזמורת הסימפונית של סיציליה (Orchestra Sinfonica Siciliana), ובין אוקטובר ליוני נערכים כאן גם מופעי אופרה והצגות תיאטרון.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קָסטֶלוֹ דֶלָה זיזָה

    פּאלֶרמוֹ | פאתי העיר
    הארמון המרשים שנבנה בשנים 1165-67 ניבט בעבר אל בריכה והיה מוקף בפארק גדול, עתיר פלגים ובריכות דגים. הנוף שמסביב השתנה מאז, אך המבצר היה ונשאר דוגמה מרהיבה לאדריכלות המוּרית בסיציליה. אחרי שנים רבות של הזנחה, קָסטֶלוֹ דֶלָה זיזָה עבר שיפוץ נרחב, וכיום הוא שוב ראוי לשם שהעניקו לו הערבים ־ עזיז, כלומר מזהיר. המראה החינני של המבנה יוצר רושם של מצודה רבועה, עם ארקדות אטומות אלגנטיות, שמאחוריהן היו בעבר חלונות רומח קטנים וכפולים. מגדלים רבועים ניצבים לצד שתי הפאות הקצרות של הטירה. בקומת הקרקע נמצא אולם המזרקה (Sala della Fontana), הבנוי בצורת צלב עם אֶקסֶדרוֹת (גומחות עגולות למחצה) משלושת עבריו. קמרון המצלב שממעל מחובר אל הגומחות הצדדיות באמצעות סדרה של מוּקָרנָס (עיטורי נטיפים גיאומטריים הטיפוסיים לאדריכלות הערבית). לאורך הקירות יש פסיפס אָפריז נאה. המים הקולחים מהמזרקה זורמים בתעלה מהקיר אל המרצפות, ומשם לתוך שתי בריכות דגים רבועות. בעבר שימשו המים מעין מערכת למיזוג אוויר, כנראה אחת הראשונות בהיסטוריה - הם קיררו את הרוח החמימה שהגיעה לאולם המזרקה מן הים באמצעות מערכת סירקולציה מתוחכמת שכללה גם תעלות אוורור. בקומה השנייה של הארמון שוכן המוזיאון לאמנות מוסלמית (Museo d’Arte Islamica), ובו אוסף של יצירות אמנות וכלי זהב וכסף.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • סן ג'ובאני דֵיי לֶבּרוֹזי

    פּאלֶרמוֹ | פאתי העיר
    הכנסייה הנורמאנית, אחת העתיקות בסיציליה, שוכנת בלב גן מוריק של עצי דקל. היא הוקמה בשנת 1071 בהוראת רוּגֶ’רוֹ הראשון, וב-1119 נבנה לידה בית חולים למצורעים, ומכאן שמה. ככל הנראה בנו אותה בנאים ואוּמנים ערבים, כפי שמעידות הקשתות המחודדות עם המשקופים המקושתים (כמו אלו שתוכלו לראות גם בסן ג’ובאני דֶלי אֶרֶמיטי, ובסן קָטאלדוֹ. בחזית יש מרפסת קטנה ומעליה מגדל פעמונים. בתוך הכנסייה יש שלושה אפסידים ותקרה עם מִסְבָּכִים. בחפירות שמימין לכנסייה נחשפו שרידי מצודת יחיא הסרצינית, שהגנה בעבר על דרום-מזרח פאלרמו.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּוֹנטֶה דֶל'אָמיראליוֹ

    פּאלֶרמוֹ | פאתי העיר
    “גשר האדמירל” נמתח בעבר מעל נהר אוֹרֶטוֹ, עד שזה הוסט לערוץ אחר ב־1938. הגשר, שנמצא כעת במיקום מוזר, בנוי מלבֵנים גדולות של אבן גיר ונתמך על תריסר קשתות מחודדות;‏ חמש מהן אינן אלא פתח קטן מעל הקרקע. את הגשר היפה והשמור להפליא בנה גיאורגיוס מאנטיוכיה, מפקד הצי של רוּגֶ’רוֹ השני (ומכאן שמו), במחצית הראשונה של המאה השתים־עשרה. כיום הוא נראה כמעט תמוה ללא נהר שזורם תחתיו.
    הגשר האיקוני הוא דוגמה נפלאה לבנייה מימי הביניים, ועדות לחשיבותה של האדריכלות האזרחית בימי השלטון הנורמאני. הוא אחד מתשעה מבנים אזרחיים ודתיים מהתקופה הערבית־נורמאנית שנוספו לרשימת אתרי מורשת עולם של אונסק”ו בשנת 2015. הגשר בנוי כולו מאבן, ונחשב הישג מרשים מאוד לתקופתו.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • שמורת הטבע צינגארוֹ

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    שמורת הטבע הראשונה של סיציליה משתרעת כעשרים ק”מ מאֶריצֶ’ה, לאורך קו החוף שנמתח לכיוון פאלרמו. היא נוסדה ב-1980 כדי להגן על שבעה ק”מ של רצועת חוף סלעית ובתולית לשפת הים הטירני, בין סקוֹפֶּלוֹ לסן ויטוֹ לוֹ קאפּוֹ.
    קו החוף זרוע מפרצונים קטנים של חלוקי אבן לבנים, וביניהם מתנשאים צוקים תלולים שמשתפלים לכיוון הים, כך שצינגארוֹ הוא מקום מושלם לטיול ברגל. אפשר להתחיל את הביקור באחד משלל הברים ובתי הקפה שב-Via Savoia, הרחוב הראשי של סן ויטוֹ לוֹ קאפּוֹ, להצטייד במים ובמצרכים לפיקניק ולצאת אל שבילי ההליכה. בשמורה עצמה אין מתקנים או שירותים רבים, ועל כן מומלץ להצטייד לכל הפחות בנעלי הליכה נוחות.
    שבילי הליכה בדרגות קושי שונות חוצים את פני השטח התלולים, ויש גם שביל שנמתח לאורך שפת הצוק מעל הים, ומדי פעם מתפצל ממנו שביל נוסף שיורד אל מפרצון נסתר ואל חוף זרוע חלוקי אבן. השביל הקצר ביותר (שישה ק”מ) משתרע לאורך קו החוף לכיוון צפון, מסקוֹפֶּלוֹ אל טוֹנארֶלָה דֶל’אוּצוֹ (Tonarella dell’Uzzo), וההליכה בו אורכת כשעתיים. השביל הארוך והמאתגר ביותר נמתח על פני 19 ק”מ וכולל את נופיה ההרריים של השמורה. בשביל זה תטפסו אל הפסגות של ההרים פּאסוֹ דֶל לוּפּוֹ (Passo del Lupo), ספֶּציאלֶה (Speziale) וסקארדינָה (Scardina), וההליכה בו אורכת כתשע שעות. תוכלו לטייל בשמורה גם ברכיבה על סוס.
    שמורת צינגארוֹ משמשת בית ל-650 מיני צמחים, ובהם מינים של סחלב בר, עדעד, ציפורן בר, דקל ננסי, אירוס, וגם יערות נרחבים של צינית ואלון השעם, לצד שרכים וחזזית. נוסף על כך, השמורה היא גן עדן לציפורים, ובמיוחד לעופות דורסים כמו העיט הניצי הנדיר, הבז הנודד והדיה, ומפעם לפעם גם העיט הזהוב. ייתכן שתבחינו גם בשועל או בקיפוד.

    הידעת?

    650 מינים של צמחים גדלים בשמורת צינגארוֹ, בזכות המיקרו־אקלים הלח
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • סֶגֶ'סטָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    האגדה מספרת שאת העיר העתיקה ייסדו גולים מטרויה. אין ספק שזה אחד המראות המופלאים באי כולו: מקדש ענק ולא גמור העומד בדד על גבעה מול מוֹנטֶה בּארבָּרוֹ.
    בירתם העתיקה של האֶלימים, שנוסדה על הגבעות הירוקות באזור קָסטֶלָמארֶה דֶל גוֹלפוֹ, היתה שרויה במלחמה מתמדת עם סֶלינוּנטֶה בימים ההם והותקפה לעתים מזומנות. למרות זאת, המקדש הדורי המפואר, שנבנה בסביבות 420 לפנה”ס ומעולם לא הושלם, ניצל באורח פלא מביזה ומשיני הזמן.
    העיר סֶגֶ’סטָה נבנתה על ראש ההר שמעל למקדש. יש בה חורבות של כמה מבנים ותיאטרון שמור היטב מהמאה השלישית לפנה”ס, ופעם בשנתיים מועלים בו בקיץ מחזות מימי יוון העתיקה.

    הידעתם?

    במקדש הדורי יש 14 עמודים מכל צד, בהתאם לכללי הפרופורציות המתמטיים ביוון הקלאסית.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • האיים האֶגאדיים

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    האיים פאביניאנֻה (הגדול מבין השלושה), ל־באנצו ומאר־טימו היו חלק מסיציליה עד לפני כ׀600,000 שנה. עם עליית פני הים שקעו בהדרגה לשונות היבשה שחיברו אותם אל האי הגדול, והם הפכו לארכיפלג בלב הים התיכון. כיום האיים החינניים הם אתר נופש פופולרי, שכן קל להגיע אליהם מטראפֶאני.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • סלֶינוּנטֶה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    חורבות סלינונטה הצופות אל הים הן מהאתרים הארכיאולוגיים המרשימים באגן הים התיכון, ודוגמה מופתית למזיגה בין התרבות הפיניקית ליוונית.
    העיר נוסדה ב-651 לפנה”ס, והיתה אחת הגדולות במאגנה גרקיה. בעת העתיקה היא נקראה סלינוס, על שם סלרי הבר שגדל באזור גם בימינו. היא היתה עיר נמל חשובה, ועד היום אפשר לראות את ביצוריה סביב האקרופוליס. בני קרתגו בראשות חניבעל החריבו אותה עד היסוד בשנת 409 לפנה”ס, אך גם אם העיר עצמה נמחתה, נותרו כאן שרידים משמונה מקדשים - במיוחד המקדשים המזרחיים (מקדשים E, F ו-G). גבוה יותר על האקרופוליס נמצאים שרידי מקדשים A, B, C, D ו-O. פסלים ותבליטי מֶטוֹפָּה ממקדש C (מהמאה השישית לפנה”ס), שעיטרו בעבר את האפריז בין הטריגליפים, נמצאים היום במוזיאון המחוזי לארכיאולוגיה בפאלרמו. ממצאים נוספים מוצגים במוזיאון הקטן שבאתר ובמוזיאון שבקָסטֶלבֶטראנוֹ, 14 ק”מ מצפון לסלינונטה. החפירות בעיר העתיקה נמשכות גם היום;‏ שער הכניסה הצפוני השתמר היטב, וצפונה ממנו שוכנת נקרופוליס.

    הידעת?

    100 דונמים הוא שטחה של סֶלינוּנטֶה;‏ זה האתר הארכיאולוגי הגדול באירופה.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • מָרסָלָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    את המרכז הגדול בסיציליה לייצור יין ייסדו מתיישבים ממוֹציָה, לאחר שניצלו מהחורבן שהמיט על האי דיוניסיוס מסיראקוּזָה בשנת 397 לפנה”ס. מָרסָלָה הפכה עיר חשובה לבני קרתגו, אך הרומאים כבשו אותה במלחמה הפונית הראשונה והפכו אותה לבסיס הצי העיקרי שלהם בים התיכון. העיר ערוכה בתבנית הרומית המוכרת, אך לימים נוספו גם רבעים שבנו הערבים, לאחר שכבשו את העיר ב-830 והפכו אותה למרכז משגשג של מסחר. בלב העיר ניצבת כיכר הרפובליקה (Piazza della Repubblica) המוקדשת לתומס בקט הקדוש וגובלת בפּאלאצוֹ סֶנאטוֹריוֹ (Palazzo Senatorio) ובקתדרלה. הקתדרלה נוסדה בימי הנורמאנים אך בנייתה הושלמה רק באמצע המאה הקודמת. יש בה פסלים מאת האחים גאג’יני ואנשי האסכולה שלהם. מאחורי האפסיס נמצא מוזיאון שטיחי הקיר הפלמיים (Museo degli Arazzi Fiamminghi), ובו שמונה שטיחי קיר פלמיים מהמאה השש־עשרה המתארים את מלחמתו של טיטוס ביהודים. את השטיחים תרם פֶליפֶּה השני מלך ספרד לארכיהגמון של מֶסינָה, ולימים הם הועברו לקתדרלה של מָרסָלָה.

    בריכות המלח

    בריכות המלח של סטאניוֹנֶה וטראפּאני משתרעות לאורך קו החוף של סיציליה מטראפּאני עד מָרסאלָה, והמבקרים באזור ייהנו ממחזה מרשים. המלח הופק כאן כבר בעת העתיקה, אך התעשייה הגיעה לשיאה במאה התשע-עשרה, אז ייצאו את המלח למדינות רחוקות, אפילו עד נורווגיה. הבריכות הן מקור פורה למלח, בזכות תקופות ארוכות של שמש (חמישה או שישה חודשים בשנה) וקרקע דחוסה ובלתי חדירה, אם כי בעשרים השנים האחרונות דעכה פעילות הכרייה. בעבר סיפקו טחנות הרוח שבאזור את האנרגיה הדרושה להנעת ברגי ארכימדס, מכונות ששימשו להעברת מים מבריכה לבריכה;‏ כמה מהטחנות שוחזרו. בנוּבּיָה (Nubia) נמצא מוזיאון המלח (Museo del Sale), הפתוח כעת לציבור הרחב, ואזור סטאניוֹנֶה (Stagnone) הפך לשמורת טבע. המוזיאון מספק היכרות מעניינת עם תהליך כריית המלח וייצורו. מי הים יישארו מוגנים מזיהום, והמסורת העתיקה של כריית המלח תמשיך להתקיים.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • מָצארָה דֶל ואלוֹ

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    בשפך נהר מאצארוֹ (Mazarò), מול קאנאלֶה די סיצ’יליה (Canale di Sicilia), שוכנת העיירה - מושבה של סֶלינוּנטֶה. בני קרתגו החריבו אותה בשנת 409 לפנה”ס ובהמשך שלטו בה הרומאים. בימי השלטון הערבי חולקה סיציליה לשלושה “עמקים”, ומָצארָה דֶל ואלוֹ המשגשגת היתה בירתו של אחד מהם. ב-1073 כבש אותה רוּגֶ’רוֹ הראשון;‏ הוא ערך כאן את הכינוס הראשון של הפרלמנט הנורמאני בסיציליה. בפיאצה מוֹקארטָה (Piazza Mokarta) תוכלו לראות את שרידי הטירה, ומאחוריה נמצאת הקתדרלה, שנבנתה בימי הביניים ושוחזרה ב-1694. בקתדרלה יש פסל קבוצתי של ההשתנות מאת הפסל האיטלקי הנודע אנטונלו גאג’יני. צדה השמאלי של הקתדרלה תוחם את כיכר הרפובליקה (Piazza della Repubblica), שם תוכלו להתרשם מחזיתם של סֶמינאריוֹ דֵיי קיֶיריצ’י (Seminario dei Chierici) ושל ארמון ההגמון (Palazzo Vescovile). ב-Lungomare Mazzini נמצאת המכללה הישועית (Collegio dei Gesuiti), כיום המוזיאון העירוני (Museo Civico), וכאן גם הכניסה אל העיר הערבית העתיקה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • סאלֶמי

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה החקלאית שבעמק דֶליָה (Valle del Delia) נוסדה בעת העתיקה (זו כנראה הליקאי המוזכרת בכתביו של דיוֹדוֹרוֹס סיקוּלוּס). התוכנית הערבית של העיירה, על מבוך הסמטאות הצרוות שלמרגלות שלושת מגדלי הטירה, שרדה את רעידת האדמה של 1968.. כאן מינה גֻריבֶאלדי את עצמו לשליט סיציליה ב-14 במאי 1860 בשמו של המלך ויטוֹריוֹ אֶמָנוּאֶלֶה השני.
    בעיר העתיקה יש אתרים מעניינים כמו כנסיית סנט’אָגוֹסטינוֹ (Sant’Agostino), המתהדרת בקלוֹיסטֶר גדול;‏ וגם המכללה הישועית (Collegio dei Gesuiti), המשמשת בית לכנסייה בשם זה (Chiesa dei Gesuiti), לאוֹראטוֹריוֹ דֶל ריטירוֹ (Oratorio del Ritiro) ולמוזיאוני העיר, שהמעניין בהם הוא המוזיאון העירוני לאמנות דתית (Museo Civico d’Arte Sacra).Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • סן ויטוֹ לוֹ קאפּוֹ

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה התוססת היא אתר נופש פופולרי לשפת מפרץ קָסטֶלָמארָה (Golfo di Castellammare) המרהיב, ובה אחד החופים החוליים היפים בסיציליה. חיי העיירה מתרכזים במדרחוב וִיָה סאבוֹיָה (Via Savoia), הרצוף מסעדות וחנויות. מוקד עניין נוסף הוא הטיילת, שמשתרעת לאורך רצועה בצורת סהרון של חוף חולי לבן ממזרח לעיירה. במרחק הליכה קצר מהנמל ניצב מגדלור על כף סחוף רוחות. מהצוקים נשקף נוף נפלא של המפרץ כולו, אך אם מזג האוויר חם במיוחד ייתכן שתעדיפו לראות את קו החוף מתוך אחת מספינות הטיול הרבות שמפליגות מהנמל. 12 ק”מ בלבד מדרום לסן ויטו משתרעת שמורת הטבע צינגארו - שבעה ק”מ של קו חוף בתולי עם מפרצונים קטנים הזרועים חלוקי אבן לבנים, שמעליהם מתנשאים הרים תלולים. השמורה משמשת בית לעיט הניצי הנדיר ול-600 מיני צמחים, והיא מקום נפלא לטיול ברגל. יש כאן שני שבילי הליכה עיקריים, השביל העילי (Sentiero Alto) והשביל התחתי (Sentiero Basso). האחרון קרוב יותר לחוף ומספק גישה למפרצונים נסתרים. אין בשמורה מתקנים או חנויות, ומומלץ להצטייד מראש באוכל ובשפע של מים.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קָסטֶלָמארֶה דֶל גוֹלפוֹ

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    בתקופה היוונית שימשה העיירה כנמל עבור סֶגֶ’סטָה ואֶריצֶ’ה, ולאחר מכן הפכה למצודה ערבית. בימי הביניים היא היתה מרכז חשוב למסחר ולדיג טונה. בלב העיירה, על מצר יבשה, נמצאים הטירה הנורמאנית-שוואבית והרחובות הציוריים העתיקים של הרובע מימי הביניים הידוע בשם קָסטרי די לָה טֶרָה (castri di la terra). בוִויָה גָריבּאלדי (Via Garibaldi) ניצבת כנסיית האֵם (Chiesa Madre), שנבנתה שוב ושוב במאות ה-18-19.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • אָלקָמוֹ

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    בימי הכיבוש הערבי נבנתה כאן מצודה בשם מאנזיל אָלקאמָה (Manzil Alqamah) כחלק מרשת הביצורים של האזור. לימים התפתחה סביבה העיירה, ובמאות ה-13-14 היא השתרעה בעיקר סביב כנסיית האֵם (Chiesa Madre) והמצודה המשופצת. בפיאצה צ’וּלוֹ (Piazza Ciullo) שוכנת סנט’אוֹליבָה (Sant’Oliva), שנבנתה ב-1724 מעל שרידי כנסייה קדומה יותר;‏ ובכנסיית רוֹזאריוֹ (Chiesa del Rosario) הסמוכה תוכלו לראות פרסקאות מסוף המאה החמש-עשרה. מול כיכר הרפובליקה (Piazza della Repubblica) ניצבת כנסיית סנטה מריה דֶל גֶ’זוּ (Santa Maria del Ges ). אבל הכנסייה החשובה ביותר בעיירה היא כנסיית האֵם, שנוסדה ב-1332;‏ חזית הבארוק שלה כוללת מגדל פעמונים מהמאה הארבע-עשרה, עם חלונות רומח כפולים, ובקפלות שבחלל הפנים יש שלל ציורים ופסלים.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קוֹרלֶאוֹנֶה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    האזור שמקיף את הכפר זכה לכינוי איל קורלאונזה. עם הכפרים הנידחים שפזורים באזור וראויים לביקור-ולו בזכות אורח החיים המנומנם שכמעט אינו משתנה-נמנים בּיזאקווינוֹ (Bisacquino), פּאלאצוֹ אָדריאָנוֹ ופּריצי. קורלאונה עצמה היא קהילה הררית עם מרכז היסטורי תוסס וכנסייה כמעט בכל פינת רחוב. מעבדת החוק (Il Laboratorio della Legalitˆ;‏ או המוזיאון לאנטי-מאפיה) שוכנת בביתו המוחרם של ראש המאפיה ברנרדו פרוֹבֶנצאנוֹ, והמקום מספק היסטוריה חזותית מרהיבה של ארגון הפשע. ב-CIDMA (המרכז הבינלאומי לתיעוד המאפיה והאנטי-מאפיה) יש אוסף נרחב של מסמכים, כך שתוכלו לצאת למסע מראשית ימי המאפיה ועד ימינו.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • ג'יבֶּלינָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    ב-1968 החרידה את האזור רעידת אדמה שהחריבה את העיירות בוואלה דֶל בֶליצֶ’ה, ואחת מאלו היתה ג’יבֶּלינָה. העיירה נבנתה מחדש, אחרי שנים של עיכובים ביורוקרטיים, באזור סאלינֶלָה, כעשרים ק”מ מהמקום שבו שכן הכפר המקורי. כיום, שלושים שנה בלבד לאחר שנבנתה, ג’יבֶּלינָה החדשה נראית מרופטת ועגומה. ובכל זאת כדאי לבקר כאן, בזכות פעילותם של אדריכלים ואמנים בני זמננו, שהעשירו את האזור ביצירות אמנות רבות, כולל הפסל העצום כוכב (Stella) מאת פייטרו קוֹנסָגרָה - שער העיר וסמלה של ג’יבֶּלינָה החדשה. מוקדי עניין אחרים הם מגדל הפעמונים האזרחי (Torre Civica Carillon) ב-Piazza del Municipio;‏ ומרכז התרבות (Centro Culturale) שנבנה מעל שרידי פּאלאצוֹ די לורנצו (Palazzo Di Lorenzo) מהמאה השבע-עשרה. לסיום מומלץ מאוד לבקר במוזיאון האנתרופולוגי-אתנולוגי (Museo Antropologico-Etnologico), העשיר בחפצי יומיום וכלים הממחישים היטב את מנהגי המקום;‏ ובעיקר במוזיאון העירוני לאמנות בת זמננו (Museo Civico d’Arte Contemporanea), בו מוצגות יצירות מאת אמנים כמו פאוסטו פּיראנדֶלוֹ, רֶנאטוֹ גוּטוּזוֹ, אנטוניו סָנפיליפּוֹ ומריו סקיפאנוֹ.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • סוֹלוּנטוֹ

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    מחורבותיה של העיר על מדרונות מוֹנטֶה קָטאלפאנוֹ נשקף נוף ים רחב יריעה ויפהפה. סוֹלוּנטוֹ היתה אחת המושבות הפיניקיות הראשונות באי, ואף הוזכרה בכתביו של ההיסטוריון היווני תוּקידידֶס, לצד פאלרמו ומוֹציָה. ב-254 לפנה”ס כבשו אותה הרומאים, אך במאה השנייה לספירה כבר היתה נטושה ברובה, ולימים פלשו הסרצינים והחריבו אותה כמעט לחלוטין. בכניסה יש מוזיאון עם מפת האתר וממצאים מהחפירות שהחלו במקום ב-1826 ונמשכות עד היום. סוֹלוּנטוֹ בנויה במתכונת מסורתית: השביל המוביל לאתר ממשיך אל דרך האגורה (Via dell’Agorà), המרוצפת לבנים שרופות וכוללת תעלות ניקוז. רחוב זה מצטלב בזווית ישרה עם המדרגות הצדדיות ומתווה את קווי המתאר של בתי הדירות (אינסוּלות, insulae). שישה עמודים דוריים וחלק מהגג של הגימנָזיוּם עדיין עומדים על תילם. בכמה מהאינסוּלות האחרים יש רצפות פסיפס וקירות מכוסים טיח או פרסקאות. בקצה המזרחי נמצאת האגורה, ובה סדנאות של בעלי מלאכה, בורות לאיסוף מי גשמים ותיאטרון עם במה הפונה אל הים.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּיאנָה דֶלי אָלבָּנֶזי

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    בימי התרחבותה של האימפריה העות’מאנית באזור הבלקן, נמלטו אלבנים (Albanesi) רבים לאיטליה. בסוף המאה החמש-עשרה התיר ג’ובאני השני לקהילה האלבנית להתיישב באזור, שנקרא אז פּיאנָה דֵיי גרֶצ’י, שכן תושביו השתייכו לכנסייה היוונית-אורתודוקסית. ב-1941 קיבל המקום שם חדש, פּיאנָה דֶלי אָלבָּנֶזי (Piana degli Albanesi). העיירה מפורסמת בחגיגות הדתיות הססגוניות שלה, כמו אלו שנערכות בימי חג ההתגלות וחג הפסחא, הנחוגים עד היום בהתאם ללוח השנה האורתודוקסי. כדאי לבקר בפסטיבל לכבוד הקדושה המגינה סנטה מריה אוֹדיג’יטרִיָה, שבסופו מתקיימות חגיגות עממיות מסורתיות. בפיאצה ויטוֹריוֹ אֶמָנוּאֶלֶה (Piazza Vittorio Emanuele) שבלב העיירה ניצבת הכנסייה הביזנטית סנטה מריה אוֹדיג’יטרִיָה (Santa Maria Odigitria), המתהדרת באיקונוסטאזיס (מחיצת איקונות) יפהפייה. מול כנסיית הקהילה ניצבת הכנסייה העתיקה בעיירה, סן ג’וֹרג’וֹ (San Giorgio), שעברה שיפוץ נרחב באמצע המאה השבע-עשרה. לאורך השדרה הקרויה על שם הגיבור הלאומי של אלבניה, ג’ורג’ו קָסטריוֹטָה סְקַנְדֶרְבֶּג (Giorgio Kastriota Skanderbeg), ניצבת קתדרלת סן דֶמֶטרִיוֹ (San Demetrio). האיקונוסטאזיס (מחיצת האיקונות) חוסמת את האפסידים, כמקובל בכנסיות יווניות־אורתודוקסיות. האזור ידוע במטבח האיטלקי-אלבני שלו, הכולל בין השאר מעין ניוקי (strangujët);‏ ואפל עשוי קמח, יין ושומן חזיר, ממולא בריקוטה ממותקת מחלב עיזים ומזולף שוקולד (kanojët);‏ ומאפים קטנים ממולאים ריבת תאנים ובזוקים סוכריות צבעוניות (të plotit).Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּוֹליצי גֶ'נֶרוֹזָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה הקטנה התפתחה על המדרונות המערביים של הרי מאדוֹנִיֶיה, סביב מצודה עתיקה שהנורמאנים בנו מחדש. בעיירה כנסיות רבות, בהן כנסיית האֵם (Chiesa Madre), ובה תמונת מזבח נאה מהמאה השש-עשרה של המדונה והילד, מעשה ידיו של אמן פלמי אלמוני, וגם תבליט מאת דוֹמֶניקוֹ גאג’יני (1482). במוזיאון קטן יש תצוגה של החי והצומח באזור. מפּוֹליצי תוכלו לטפס אל פּיאנוֹ בָּטאליָה (Piano Battaglia), השייכת לשמורת הטבע;‏ בקיץ יש כאן שבילי הליכה, ובחורף מסלולי סקי.

    אגוזי לוז מפּוֹליצי

    בפּוֹליצי גֶ’נֶרוֹזָה, עיירה מימי הביניים הבנויה על מדרונות הרי מאדוֹנִיֶיה, מגדלים זן של אגוזי לוז (nocciole) בשם רָצ’ינאנטֶה (racinante). האגוזים היו מקור פרנסה חשוב של תושבי המקום עד שנות השישים של המאה הקודמת. היצרניות הגדולות ביותר של אגוזי לוז באי נמצאות אמנם בהרי נֶבּרוֹדי (עמ’ 231), אך לפרי נודע תפקיד חשוב גם בפּוֹליצי. לאגוז המתקתק והטעים חולקים כבוד במסגרת פסטיבל אוכל שנתי (Sagra delle Nocciole) שמתקיים באוגוסט ונמשך יומיים.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • גאנג'י

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה משתרעת על מדרונותיו הדרום-מערביים של מוֹנטֶה מארוֹנֶה (Monte Marone) מול הרכסים נֶבּרוֹדי ומאדוֹנִיֶיה. העיירה, מקום הולדתם של הציירים גאספָּרֶה ואצאנוֹ וג’וּזֶפֶּה סאלֶרנוֹ, שימרה את חזותה מימי הביניים, עם רחובות מתפתלים וגרמי מדרגות המקשרים בין המפלסים השונים. בכנסיית האֵם (Chiesa Madre) הנישאת יש מגדל פעמונים מהמאה הארבע-עשרה, וגם ציור יום הדין של סאלֶרנוֹ, בהשראת הפרסקו המפורסם של מיכלאנג’לו בקפלה הסיסטינית.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קאקָמוֹ

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה הנאה שוכנת במיקום נעים בין גבעות משתפלות, רק עשרה ק”מ מכביש פאלרמו-קָטאניָה, וחוסה בצילה של הטירה הנורמאנית הגדולה. העיירה נחלקת למפלסים שונים, עם רחובות מטופחים הנפתחים אל כיכרות יפות. המרשימה שבהן היא פיאצה דוּאוֹמוֹ (Piazza Duomo), בה שוכנת כנסיית מאטריצֶ’ה (Chiesa Matrice) המוקדשת לגיאורגיוס הקדוש. לצדי הכנסייה ניצבים פסלים ושני מבנים בארוקיים סימטריים: אוֹראטוֹריוֹ דֶלָה קוֹמפּאניָה דֶל סאקראמֶנטוֹ (Oratorio della Compagnia del Sacramento) וכנסיית אָנימֶה סָנטֶה דֶל פּוּרגאטוֹריוֹ (Chiesa delle Anime Sante del Purgatorio). את האוֹראטוֹריוּם בנו הנורמאנים, והוא הורחב במאה השבע-עשרה;‏ בחלל הפנים העשיר בעיטורים ניצב אגן טבילה מאת גאג’יני ושוליותיו. בכנסייה יש קטקומבות שבהן נקברו רבים מתושבי העיירה עד אמצע המאה התשע-עשרה. לא הרחק משם נמצאות כנסיית אָנוּנציאטָה (Annunziata), עם צמד מגדלי הפעמונים שלה, כנסיית סן מרקו (San Marco) וכנסיית סן בֶּנֶדֶטוֹ אָלָה בָּדיָה (San Benedetto alla Badia). האחרונה היא כנראה היפה מבין השלוש, עם עיטורי מיוליקה וסטוּקוֹ בארוקיים, ורצפה ססגונית שעליה מצוירת ספינה מפליגה בלב ים ומלאכים שומרים עליה מכל רע.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פֶּטראלִיָה סוֹטאנָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה הציורית ניצבת על צוק בגובה 1000 מ’, למרגלות הפסגות הגבוהות ביותר של הרי מאדוֹנִיֶיה. הרחוב הראשי הוא וִיָה אָליאטָה (Via Agliata), המסתיים בפיאצה אוּמבֶרטוּ פרימוֹ (Piazza Umberto I) מול כנסיית האֵם (Chiesa Madre). הכנסייה מהתקופה הגותית המאוחרת שוחזרה חלקית במאה השבע-עשרה, ויש בה טריפטיכון עץ נאה של המדונה והילד בין הקדושים פטרוס ופאולוס. קשת מחברת בין מגדל הפעמונים לסָנטיסימָה טריניטָה (Santissima Trinitˆ), ובה תמונת מזבח משיש שגילף הפסל דוֹמֶניקוֹ גאג’יני.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פֶּטראלִיָה סוֹפּראנָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה הגבוהה ביותר בהרי מאדוֹנִיֶיה ניצבת על רמה בגובה 1147 מ’ מעל פני הים, ומשקיפה אל נוף המשתרע מהרי נֶברוֹדי ועד כיפתו החרוטית של הר הגעש אֶטנָה. פֶטראלִיָה סוֹפראנָה היתה עיר חשובה בתקופה היוונית והפיניקית, ובימי השלטון הרומי היא היתה יצרנית החיטה הגדולה באימפריה. לאחר הכיבוש הערבי שונה שמה לבָטראלִיָה, והנורמאנים הקימו בה מצודה רבת עוצמה. לימים השתלטו משפחות אצולה על שתי הפֶּטראלִיוֹת (סוֹפּראנָה וסוֹטאנָה).
    בעיירה השתמר המבנה מימי הביניים, עם רחובות צרים ומרוצפי אבן, בתי אצולה וכנסיות. כנסיית האֵם (Chiesa Madre) העתיקה, המוקדשת לפטרוס ופאולוס, נבנתה מחדש במאה הארבע-עשרה, וניצבת בכיכר נאה עם קוֹלוֹנאדָה כפולת עמודים מהמאה השבע-עשרה שתכננו האחים סֶרפוֹטָה. בתוך הכנסייה נמצא פסל הצליבה הראשון של הפַסָל פרָה אוּמילֶה פִינטוֹרנוֹ (1580-1639), שיצר פסלי צליבה רבים ברחבי האי. כנסיית סנטה מריה די לוֹרֶטוֹ (Santa Maria di Loreto) נבנתה במאה השמונה-עשרה מעל שרידי הטירה;‏ היא ערוכה בתבנית צלב, ומשני צדי החזית ניצבים מגדלי פעמונים מעוטרים.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • ספֶּרלינגָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה נראית כאילו נדחקה אל פני צוק מרהיב;‏ רחובותיה המקבילים נמתחים במפלסים שונים, וביניהם מקשרים גרמי מדרגות. בצדה המזרחי, במעלה צוק של אבן חול, נחצבו מערות רבות, ורובן היו מאוכלסות עד אמצע שנות השישים של המאה הקודמת. בכמה מהן יש כעת מוזיאון לאתנוגרפיה. בימי השלטון הנורמאני היגרו לכאן רבים מצפון איטליה ומדרום צרפת, ולכן התושבים דוברים עד היום ניב משונה שנקרא גאלוֹ-איטָליקוֹ (Galloitalico).Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • בּאגֶרִיָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    במאה השמונה-עשרה היתה בּאגֶרִיָה עיירת הנופש של אצילי פאלרמו, שבנו כאן וילות מפוארות מוקפות פרדסי תפוזים ונמלטו אליהן מהחום המעיק של הבירה. הנסיך אֶטוֹרֶה בּראנצ’יפוֹרטי בנה כאן ב-1657 את הווילה הראשונה, וילה בּארבֶּרָה (Villa Barbera). הווילה המפורסמת מכולן היא וילה פָּלאגוֹניָה (Villa Palagonia) שבפיאצה גָריבּאלדי, המעוטרת במאות פסלי מפלצות ודמויות מיתולוגיות. וילה קתוליקה (Villa Cattolica) שב-Via Ramacca נבנתה ב-1736 עבור הנסיך פרנצ’סקו בּוֹנאנוֹ, והיא דומה בצורתה לטירה. כיום שוכן בעיירה מוזיאון רֶנאטוֹ גוּטוּזוֹ (Museo Renato Guttuso), על שם הצייר הניאו-ריאליסט שנולד כאן ב-1912. במוזיאון המשחקים והשעווה פייטרו פּירָאינוֹ (Museo del Giocattolo e delle Cere Pietro Piraino) שב-Via Dietro la Certosa תוכלו לחזור אחורה בזמן, בזכות אוסף מקסים של בובות חרסינה, צעצועים מכאניים ישנים ומשחקי וינטג’.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • ניקוֹזִיָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה משתרעת על פני ארבע גבעות בצל חורבותיה של טירה ערבית-נורמאנית. היישוב הראשון כאן היה בתקופה הביזנטית, והעיר אוכלסה מחדש בתקופה הנורמאנית בידי מתיישבים מלוֹמבָּרדִיָה ומפּיֶימוֹנטֶה, שהותירו אחריהם שרידים בדמות העגה המקומית שלהם. פאר עברה של העיירה ניכר בכנסיות ובבתי האצולה הרבים שלה. רחובותיה הצרים מטפסים במעלה הגבעות, ומכמה מהם נשקף נוף עוצר נשימה של האזור. בלב העיירה משתרעת פיאצה גָריבּאלדי, שבה ניצבים קתדרלת סן ניקולו (San Nicolò) הגותית ומבנים עתיקים;‏ אחד מאלו הוא בית העירייה הנוכחי. מדרגות סאליטָה סאלוֹמוֹנֶה (Salita Salomone) מובילות אל סן סלבאטוֹרֶה (San Salvatore) הרומאנסקית, שממרפסתה נשקף מראה יפה של העיר העתיקה. בכנסייה יש כמה שעוני שמש, שעל פי המסורת היו בעבר שעוני העיירה. וִיָה סאלוֹמוֹנֶה (Via Salomone) הרצוף בתי אצולה מטפס עד לכנסיית סנטה מריה מאג’וֹרֶה (Santa Maria Maggiore) שלמרגלות המצודה. בתוך הכנסייה נמצא כס המלוכה של הקיסר קרל החמישי, לזכר ביקורו בעיר ב-1535, וגם מזבח עשוי שיש מוזהב מאת אנטונלו גאג’יני ופסל צליבה הידוע בשם אב הרחמים. מכאן כדאי לטפס אל המצודה, המתהדרת בגשר נורמאני מתרומם ובשרידי מעוז. למרגלות הטירה נמצאת בזיליקת סן מיקֶלֶה (San Michele) הנורמאנית, ובה אפסידים צנועים ומגדלי פעמונים מפוארים מהמאה החמש־עשרה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • סנטו סטפאנו די קָמאסטרָה

    האיים האֶגאדיים וצפון־מערב סיציליה
    העיירה הקטנה שלחופי הים הטירני היא אחד המרכזים המובילים בסיציליה לייצור כלי קרמיקה. בעלי מלאכה מקומיים מציגים כאן את מרכולתם - החל באגרטלים, כדים וקרניזים וכלה באריחים בעיצוב תקופתי, ובפּאלאצוֹ טראבּיָה (Palazzo Trabia) שוכן מוזיאון לקרמיקה. במרכז העיירה ניצבת כנסיית האֵם (Chiesa Madre), הקרויה גם סן ניקולו, עם שער בסגנון הרנסאנס וחלל פנים המעוטר בסטוּקוֹ מהמאה השמונה-עשרה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • וילה רוֹמאנָה דֶל קָזאלֶה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    יש הטוענים שהווילה הענקית והמפוארת, על האולמות הציבוריים שלה, דירותיה הפרטיות, המרחצאות והחצרות שלה, השתייכה בעבר למקסימיאנוס הֶרקוּלֶאוּס, שהיה קיסר לצדו של דיוֹקלֶטיאנוּס בשנים 286-305 לספירה.
    הווילה המפורסמת היא אחד האתרים הארכיאולוגיים המרתקים בסיציליה. הפסיפסים המרהיבים שעיטרו את החדרים בדירות הפרטיות של בעל האדמות העשיר השתמרו במשך מאות שנים הודות לשיטפון שקבר אותם בבוץ במאה השתים׀עשרה. הווילה נתגלתה בחפירות רק בסוף המאה התשע׀עשרה. לביקור באתר בסדר הגיוני, התחילו במרחצאות, עברו לפֶּריסטיליוּם הגדול, פנו משם לפרוזדור הארוך המקושט בתמונות ציד, וסיימו בדירות הפרטיות של בעל הווילה.

    הידעתם?

    ה”ביקיני” שתראו באולם הפָּלֶסטריני היו למעשה כיסוי חלציים (subligaculums) שלבשו האתלטים ביוון העתיקה.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פיאצה אָרמֶרינָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    העיירה שוכנת בלב אזור שהיה מיושב מאז המאה השמינית לפנה”ס, והתפתחה במיוחד בימי הביניים, עידן של התנגשויות תכופות בין האוכלוסייה המקומית -שהיתה נתונה להשפעה ערבית במשך מאות שנים-לבין הכובשים הנוצרים. לאחר החורבן שהמיטו במאה השתים-עשרה הקרבות הבלתי פוסקים, נבנתה פיאצה אָרמֶרינָה מחדש סביב גבעת קוֹלֶה מירָה (Colle Mira;‏ בלב רובע מוֹנטֶה של ימינו) והתיישבו בה מהגרים לוֹמבָרדים מפיאָצֶ’נצָה. מערכת חדשה של חומות הגנה מסיביות נבנתה בסוף המאה הארבע-עשרה, אבל העיר התפשטה במהרה מחוץ לחומות ובמורד הגבעות.
    בלב העיירה נמצאת קָסטֶלוֹ אָראגוֹנֶזֶה, מצודה גדולה של בני אראגון שבנה המלך מרטינו הראשון בסוף המאה הארבע-עשרה, עם מגדלים גדולים שחולשים על הקתדרלה המוקדשת למריה הקדושה של הניצחונות. לצד הקתדרלה ניצב הקָמפאנילֶה (מגדל הפעמונים) של כנסייה אחרת, שנבנתה באותו במקום במאה הארבע-עשרה. בתוך הקתדרלה, שימו לב לבית המקהלה מ-1627 ולתיאור צליבה מעץ מסוף המאה החמש-עשרה. מהקתדרלה יש גישה גם אל מוזיאון ההגמונות (Museo Diocesano) הסמוך, ובו אוסף קטן אך מרשים של בגדי כמורה, כלי קודש ותיבות שרידים.
    יש בעיירה מוקדי עניין רבים נוספים מלבד הדוּאוֹמוֹ. פיאצה גָריבאלדי (Piazza Garibaldi) היא לבם של החיים בעיירה, ובה ניצבים פָאלאצו דֶל סֶנאטוֹ (Palazzo del Senato) הבארוקי ושני בתי אחוזה מרשימים שבנו הברונים מקאפָוֹדארסוֹ. מרכז העיר העתיקה, על סמטאותיו, מדרגותיו ומשעוליו הציוריים מימי הביניים, ראוי גם הוא לטיול ברגל.
    לא רחוק מכאן, בקצה Via Tasso, ניצבת כנסיית פָרִיוֹראטוֹ די סנט’אנדרֶאָה (Chiesa del Priorato di Sant’Andrea), שהוקמה ב-1096 ונרכשה בידי אבירי מסדר הקבר הקדוש. הכנסייה היא דוגמה נהדרת לאדריכלות הרומאנסקית בסיציליה, ונשקף ממנה העמק כולו. בתוך הכנסייה, אל תחמיצו את סדרת הפרסקאות מהמאות ה-12-14 (אפשר לבקר רק בשעת המיסה של יום א’).Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קָסטֶלוֹ די פָלקוֹנארָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    הכפר הקטן פָלקוֹנארָה, לא רחוק מליקאטָה, ידוע בעיקר בטירה המרשימה שניצבת על ראש צוק הניבט אל הים. הטירה נבנתה במאה החמש-עשרה, והיא סגורה בדרך כלל לקהל הרחב, אך אפשר לתאם כאן ביקור בליווי השומר.
    בדרך לליקאטָה זורם הסאלזוֹ (Salso;‏ מלוח), הנהר השני באורכו בסיציליה. מקור שמו בשורה של צוקי מלח הממליחים את מימיו. הנהר זורם דרך רמת סוֹמאטינוֹ (Sommatino) ובמורד כמה נקיקים, ומשם מתפתל לאטו לכיוון מישור החוף.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • מוֹרגָנטינָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    את העיר העתיקה, המרוחקת ארבעה ק”מ מאָיידוֹנֶה (Aidone), ייסדו המוֹרגֶ’טי, שבט מאזור לאטיוּם (לאציו של ימינו) שהתיישב כאן בסביבות שנת אלף לפנה”ס. לאחר מכן כבשו היוונים את העיר, ותור הזהב שלה היה בתקופה ההלניסטית והרומית, כששימשה מרכז סחר חשוב בין צפון סיציליה לדרומה. ממרומי הגבעה תוכלו להשקיף אל נוף יפה של שרידי התיאטרון, רחובות העיר והאגורה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קָלטאניסֶטָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    אחד השרידים הקדומים להתיישבות באזור הוא מנזר סנטו ספּיריטוֹ (Abbazia di Santo Spirito) הנורמאני. רוּגֶ’רוֹ הראשון ואשתו אָדֶלָזיָה יזמו את בניית המנזר בסוף המאה האחת-עשרה, והוא נחנך ב-1153. כמו עיירות הרריות אחרות בפנים הארץ, גם קָלטאניסֶטָה היתה עיר מוקפת חומה מימי הביניים, שהחלה להתרחב במאה החמש-עשרה לעבר המנזרים שנבנו סביבה. היא שוכנת במרכזו של אזור עשיר במחצבים, ושגשגה לאחר איחוד איטליה בזכות מכרות הגופרית והמלח שלה. באותה תקופה נבנו בעיר מבנים ציבוריים והוקמו בה תשתיות ציבוריות ששינו את פניה.
    בפיאצה גָריבּאלדי (Piazza Garibaldi) שבלב העיר נמצאות כנסיית סן סבסטיאנו (San Sebastiano) הבארוקית והקתדרלה, המוקדשת לסנטה מריה לָה נוֹבָה ולסן מיקֶלֶה. במרחק הליכה קצר במורד קוֹרסוֹ אוּמבֶּרטוֹ פּרימוֹ (Corso Umberto I) שוכנת סנט’אגתה (Sant’Agata, נקראת גם כנסיית דֶל קוֹלֶג’וֹ), שנבנתה ב-1605 עבור הישועים של קָלטאניסֶטָה, סמוך לסמינר הכמורה שלהם. עם העיטורים העשירים של חלל הפנים נמנים פסל שיש, האלהתו של איגנָציוּס הקדוש, על מזבח אגף הרוחב השמאלי, תמונת מזבח של פרנסיסקו חאווייר הקדוש בקפלה צדדית, וציור מות הקדושים של אגתה. סמוך למצודת פּיֶיטרָרוֹסָה (Castello di Pietrarossa), שהיתה כנראה מצודה ערבית, נמצא המוזיאון לארכיאולוגיה (Museo Archeologico), ובו גם אגף המוקדש לאמנות מודרנית.
    במוזיאון למחצבים, מאובנים וגופרית (Museo Mineralogico, Paleontologico e della Zolfara), שייסד בית הספר המקומי למינרולוגיה (S. Mottura), מוצג אוסף נרחב של מינרלים ומאובנים.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • ליקאטָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    העיירה, מעיירות השוק החשובות של דרום סיציליה, משתרעת לשפת הים בשפך נהר סאלזוֹ. היא נוסדה בימי ההתיישבות היוונית, ותחת שלטון הרומאים הפכה לנמל חשוב לייצוא תוצרת מקומית. הכנסיות הביזנטיות הרבות שנחצבו בסלע מעידות על עושרה בימים עברו. ב-1234, בתום ימי השלטון הערבי, הפך אותה פרידריך השני לנחלה ציבורית ובנה בה מבצרים שנחרבו עם השנים. אחד מאלה הוא קָסטֶל נוּאוֹבוֹ (Castel Nuovo), שאותו הרסו הטורקים לאחר המצור של 1561. ליקאטָה שבה והופיעה בדפי ההיסטוריה ב-10 ביולי 1943, במבצע האסקי שנערך במלחמת העולם השנייה, כשבנות הברית נחתו בקרבת מקום והתקדמו מהעיירה בכיוון צפון בכוונה לכבוש את איטליה כולה.
    פיאצה פּרוֹגרֶסוֹ (Piazza Progresso) היא לבם של חיי העיירה. כאן ניצב בית העירייה (Municipio) שתכנן אֶרנֶסטוֹ בָּזילֶה ב-1935 בסגנון האר-דקו, ובו כמה יצירות אמנות מעניינות, בהן פסל של המדונה והילד וטריפטיכון מהמאה החמש-עשרה. כדאי לבקר גם במוזיאון לארכיאולוגיה (Museo Archeologico), שבו מוצגים פרהיסטוריים מתקופת האבן המוקדמת והברונזה לצד ממצאים מיוון הארכאית ומהתקופה ההלניסטית, וגם סדרה של פסלים מימי הביניים המייצגים את המידות הטובות. לאורך קוֹרסוֹ ויטוֹריוֹ אֶמָנוּאֶלֶה (Corso Vittorio Emanuele) המשתפל אל קו החוף יש בתי אצולה יפים כמו פּאלאצוֹ פרָנג’יפּאנָה (Palazzo Frangipane), המתהדר בחזית עם תבליטים מהמאה השמונה-עשרה. לאורך אותו רחוב נמצאת גם כנסיית מאטריצֶ’ה די סנטה מריה לָה נוֹבָה (Chiesa Matrice di Santa Maria la Nova);‏ על פי אגדה מקומית הטורקים ניסו לשרוף אותה ב-1553. הכנסייה הוקמה במאה השש-עשרה, ויש בה צלב מאותה תקופה וציור פלמי מהמאה השבע-עשרה של הלידה באבוס.
    לקניות ולארוחה לשפת המים, בואו אל מרינה די קאלָה דֶל סוֹלֶה (Marina di Cala del Sole) החדשה והתוססת. המרינה פופולרית בקרב תיירים שמגיעים לכאן ביאכטה, ומלבד היותה מרכז השיט של ליקאטֶה יש בה ברים, בתי קפה, מרכז קניות ובית קולנוע, וכן מגוון שירותים לתיירים.

    הידעתם?

    ליקאטָה היא היצואנית הגדולה ביותר של גופרית באירופה.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּאלמָה די מוֹנטֶקיארוֹ

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    את העיירה ייסד ב-1637 קרלו טוֹמאזי, נסיך לאמפֶדוּזָה, בשם פאלמה. מקור שמה בכפות התמרים שעל שלט האצולה של משפחת דֶה קארוֹ, קרובי משפחתו של טוֹמאזי. העיירה היתה נחלתה של משפחת טוֹמאזי די לאמפֶדוּזָה עד תחילת המאה התשע-עשרה, אך שם המשפחה נודע למרחוק רק ב-1958, עם פרסום הברדלס, רומן מאת ג’וּזֶפֶה טוּמאזי די לאמפֶדוּזָה.
    פאלמָה נבנתה על פי תוכנית ששאבה השראה מהאסטרונום המהולל בן המאה השבע-עשרה ג’ובאני בָטיסטָה אוֹדיֶירנָה, והתבססה בחלקה על מבנה העיר ירושלים. במרכזה משתרעת פיאצה פרוֹבֶנצאני (Piazza Provenzani) ובה הכנסייה בסגנון הבארוק הסיציליאני סָנטיסימוֹ רוֹזאריו (Santissimo Rosario) ומנזר בנדיקטיני. במרחק מה יש גרם מדרגות אדיר שמוביל אל פיאצה סנטה רוֹזאליָה (Piazza Santa Rosalia), שם ניצבת כנסיית האֵם (Chiesa Madre) מסוף המאה השבע׀עשרה, ולה חזית דו׀קומתית מרשימה ומגדלי פעמונים תואמים משני עבריה. בימי א’ ובחגים הכיכר הומה אדם.
    בעת הטיול בעיר תפגשו מספר מבנים בארוקיים מעניינים. כמה ק”מ מהעיירה לכיוון הים שוכנות החורבות המרשימות של קָסטֶלוֹ די מוּנטֶקיארוֹ (Castello di Montechiaro), מצודה שעל פי המסורת בנה פדריקו השלישי לבית קיארָמוֹנטֶה. המצודה סגורה כעת לשיפוצים, אבל כדאי לבקר באתר מהמאה החמש׀עשרה בזכות הנוף הנפלא של קו החוף שנשקף מהחומות. מומלץ להגיע לכאן לקראת שעת השקיעה וליהנות מחוויה מרנינה.

    הידעת?

    1863היא השנה שבה נוסף מוֹנטֶקיארוֹ לשמה של העיר פאלמָה.

    הברדלס

    הרומן הנודע (Il Gattopardo) של ג’וּזֶפֶה טוֹמאזי די לאמפֶדוּזָה ראה אור ב-1958, לאחר מותו של המחבר, וזכה להצלחה כבירה (מעל 100,000 עותקים). לימים הוא עובד לסרט עטור שבחים בבימויו של לוּקינוֹ ויסקונטי. הרומן התפרסם בזכות מאמציו של הסופר ג’ורג’ו בָסאני, שפגש את טוֹמאזי די לאמפֶדוּזָה ב-1954, שלוש שנים לפני מותו. עיקר הסיפור מתרחש בפאלרמו, אך יש בספר גם תיאורים קלים לזיהוי של הכפרים והנוף באזור זה של סיציליה, שאליו היה קשור הסופר בעבותות. הרומן ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד (2009).
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קאניקָטי

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    העיירה החקלאית הגדולה חבה את פרסומה לענבים המתוקים שלה, שלכבודם נערך פסטיבל מדי שנה בסתיו. הגיאוגרפים הערבים קראו למקום אל-קאטָה, והעיירה תועדה לראשונה בדברי הימים של סיציליה במאה הארבע-עשרה, כשנרשמה כנחלה של משפחת פאלמיֶירי מנארוֹ. בסוף המאה השמונה-עשרה חוותה תקופה של פריחה תחת שלטונה של משפחת בוֹנאנוֹ, שבנתה בה מבני ציבור ותשתיות רבות.
    במרכז העיירה ניצבים קָסטֶלוֹ בוֹנאנוֹ (Castello Bonanno) ומגדל השעון (Torre dell’Orologio);‏ שניהם היו חורבות ונבנו מחדש בשנות השלושים. סימני השגשוג הכלכלי ניכרים בכנסיות הרבות של העיירה-סן דייגו (San Diego), שנבנתה מחדש בתקופת הבארוק וקושטה בסטוּקוֹ;‏ כנסיית פוּרגאטוֹריוֹ (Chiesa del Purgatorio), ובה פסל של הלב הקדוש;‏ וכנסיית כָרמֶלוֹ (Chiesa del Carmelo), שנבנתה מחדש בתחילת המאה העשרים בעזרת כספים שתרמו הפועלים של מכרה הגופרית המקומי-וכן במבני ציבור כמו מזרקת נפטון (Fontana del Nettuno) והתיאטרון החברתי (Teatro Sociale). כנסיית האֵם (Chiesa Madre) המוקדשת לסן פנקראציוֹ נבנתה מחדש בתחילת המאה העשרים. החזית הנוכחית היא פרי תכנונו של פרנצ’סקו בָזילֶה, ויש בה פסלים וציורים מעניינים רבים. אחד מהם הוא המדונה של החסד, פסל בסגנון ביזנטי מהמאה השש-עשרה. לאורך רחובה הראשי של העיר העילית יש שלושה מנזרים.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • נארוֹ

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    העיירה בנויה על גבעה בלב אזור שופע מים. שמה לקוח ממקורות יווניים וערביים כאחד-המילה לנהר היא נארוֹן ביוונית, או נָהְר בערבית.
    בימי שלטונו של פרידריך השני לבית הוֹהֶנשטאוּפֶן היתה זו עיר מלכות “נוצצת”, והיא בוצרה בתקופות שונות. לבד מכנסיות בארוק ומשרידי מנזרים תמצאו כאן גם את שרידי קָסטֶלוֹ קיארָמוֹנטֶה (Castello Chiaramonte) מימי הביניים, הסגורה לקהל הרחב, את סנטה קתרינה (Santa Caterina) מהמאה הארבע-עשרה ואת כנסיית האֵם (Chiesa Madre) מהמאה השש-עשרה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּריצי

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    מדרונות הר פֶריצי סחוף הרוחות, הניבטים אל העמקים שמסביב, יושבו עוד בימי קדם. פעם היתה פריצי עיירה ערבית מבוצרת, אך היום ניכרת בה בעיקר השפעתם של ימי הביניים. בקצה מבוך הסמטאות המתפתלות עד לפסגת הר פריצי (960 מ’) מתנשאות חורבות הטירה המעניינת מימי הביניים. תוך כדי טיול ברחובות הצרים תגיעו לסן רוֹקוֹ (San Rocco), רחבה גדולה ופתוחה שבה ניצבות סנטה מריה דֶלֶה גראציֶיה (Santa Maria delle Grazie) וכנסיית האֵם (Chiesa Madre), המוקדשת לגיאורגיוס הקדוש ומתהדרת בפסל נאה של המלאך מיכאל.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קָמָראטָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    התיעוד הקדום ביותר של העיירה הוא מימי השלטון הנורמאני, כשרוּגֶ’רוֹ הראשון העניק את הנחלה ללוּצ’יה דֶה קָמָראטָה. כדאי לבקר בכנסיית האֵם (Chiesa Madre), בכנסיית סן ניקולו די בּארי (San Nicolò di Bari) ובמנזר הדומיניקני, שכנסייתו נבנתה מחדש בשנות השלושים של המאה הקודמת. אולם מוקד העניין המרתק ביותר הוא המבנה הכללי של העיירה: מבוך סמטאות וגרמי מדרגות צרים או רחבים - בהתאם לשיפוע הטבעי של הצוק - עם נוף בלתי נשכח של העמקים שלמרגלות העיירה מימי הביניים.

    שביל מוֹנטֶה קָמָראטָה

    לכו בשביל המשולט ממרכז קָמָראטָה וטפסו במעלה הר בשם זה (Monte Cammarata), שם משתרעת שמורת טבע גדולה ומיוערת עם נוף מעורר השראה.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • רָקאלמוּטוֹ

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    את העיירה (Racalmuto, מהמילה הערבית ראחלמוּט, כפר הרוס) ייסד פדריקו קיארָמוֹנטֶה, אבי משפחת קיארָמוֹנטֶה הסיציליאנית רבת העצמה, מעל שרידי ביצורים קיימים. במאות השנים שלאחר מכן נכרכה צמיחתה בהתפתחות של כמה מסדרי נזירות (הכרמליטים, הפרנציסקנים, האוגוסטינים והקונבנטואלים), אך עדיין ניכרים במקום שרידי תוכנית המתאר הערבית, כגון סמטאות וחצרות פנימיות.
    במשך מאות שנים פרחה העיירה בזכות מכרות המלח והגופרית, והתפרסמה גם כעיירת הולדתו של הסופר ליאונרדו שאשָה. כיום היא מרכז חקלאי חשוב, במיוחד בזכות הענבים המתוקים שמגדלים באזור.
    בפיאצה אוּמבֶּרטוֹ פּרימוֹ (Piazza Umberto I) שבלב העיירה ניצבת כנסיית מאדרֶה דֶל’אָנוּנציאטָה (Chiesa Madre dell’Annunziata) מהמאה השבע־עשרה, המעוטרת סטוּקוֹ ראוותניים, לצד כנסיית סן ג’וּזֶפֶּה (San Giuseppe) וחורבות קָסטֶלוֹ קיארָמוֹנטֶה, הסגורות אמנם לקהל הרחב אך ראויות לביקור. גרם מדרגות מוביל אל כיכר העירייה (Piazza del Municipio), שם שוכנים מנזר סנטה קיארָה (Santa Chiara), כיום בית העירייה, ותיאטרון המלכה מרגריטה (Teatro Regina Margherita), שייסד ב-1879 דיוֹניזיוֹ שאשָה. במעלה הגבעה, בקצה המרוחק של גרמי המדרגות, נמצאת כנסיית סנטה מריה דֶל מוֹנטֶה (Santa Maria del Monte), שבה נערך פסטיבל חשוב מדי שנה ב-11-14 ביולי. בכנסייה יש פסל של מריה הקדושה מ-1503. כדאי לבקר גם בכנסיית הכרמליטים, העטורה יצירות רבות של הצייר האיטלקי פייטרו ד’אָזארוֹ, באיטריָה (Itria) ובסן ג’וליאנו (San Giuliano), שהיתה פעם הקפלה של מנזר סנט’אָגוֹסטינוֹ (Sant’Agostino). מרחק הליכה קצר ממרכז העיירה נמצאת פיאצה פונטנה (Piazza Fontana), ובה שוקת מים מאבן, ובהמשך גם פיאצה סן פרנצ’סקו (Piazza San Francesco), הגובלת במתחם המנזר הקונבנטואלי, שנבנה מחדש במאה השבע-עשרה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • אֶרָקלֶאָה מינוֹאָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    יישוב עתיק זה נוסד בתקופה המיקנית. מתיישבים מספרטה שהגיעו לכאן במאה השישית לפנה”ס העניקו למקום את שמו הנוכחי ופיתחו אותו. אֶרָקלֶאָה הפכה למושבה רומית לאחר מאבק בין אָגריגֶ’נטוֹ לבין קרתגו. כיום היא שוכנת בקרבת קו החוף הסלעי שבולט לתוך הים, ויש בה שילוב נפלא של נוף מרהיב וחורבות מלאות אווירה. התיאטרון שמור היטב - החפירות בו החלו בשנות החמישים - ונערכות בו הופעות מיוחדות של תיאטרון יווני, אף שיריעות הפלסטיק המגינות עליו מהגשם פוגמות מעט ברושם הכללי. סביב התיאטרון משתרעות חורבות העיר העתיקה ומערכת הביצורים שלה, ויש גם כמה נקרופוליסים.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קָלטָבֶּלוֹטָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    הצוק הסלעי שעליו ניצבת העיירה בולט למרחוק כמעט מכל מקום באזור ההררי של שאקָה. היא היתה מיושבת כבר לפני אלפי שנים, כפי שמעידים הנקרופוליסים וההיפוֹגֶאוּם העתיקים שבה. ביצור האתר נעשה בשלבים עד לבוא הערבים, שהעניקו למבצר את צורתו המובהקת וכינו אותו קלעת-אל-בלוט (מצודת האלון). קָלטָבֶלוֹטָה, בירת המחוז, היא האתר שבו נחתם ב-1302 הסכם השלום בין שארל הראשון, רוזן וָלואָה, לפדריקו השני מאראגון, שזכה בשליטה על סיציליה כולה. ברכס שמעל הבתים של רובע טוֹרֶבֶקיָה (Torrevecchia) ניצבות חורבות המצודה הנורמאנית וסן סָלבאטוֹרֶה (San Salvatore), ואילו מצדו האחר של הסלע נמצאת כנסיית האֵם (Chiesa Madre) המשופצת, שאותה ייסד רוגֶ’רוֹ הראשון לכבוד ניצחונו על הערבים. מהמדרון המערבי חולש על העיירה מעון הנזירים סן פֶלֶגרינוֹ (Eremo di San Pellegrino), ובו מנזר וקפלה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּאלאצוֹ אָדריאָנוֹ

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    העיירה שוכנת בגובה של כמעט 700 מ’ מעל פני הים, על רכס קוֹצוֹ בראדוּשָה (Cozzo Braduscia), נוסדה באמצע המאה החמש-עשרה בידי פליטים אלבנים שנמלטו מאימת הכובש הטורקי. בפיאצה אוּמבֶּרטוֹ פּרימוֹ (Piazza Umberto I) שבלב העיירה יש שתי כנסיות חשובות: סנטה מריה אָסוּנטָה (Santa Maria Assunta) היוונית-אורתודוקסית, שנבנתה במאה השש-עשרה ולימים נבנתה מחדש;‏ וסנטה מריה דֶל לוּמֶה (Santa Maria del Lume) הקתולית, שנוסדה במאה השמונה-עשרה. את הכיכר תוחמים גם פאלאצוֹ דארָה (Palazzo Dara;‏ היום בית העירייה) ופאלאצוֹ מאנקוּזוֹ (Palazzo Mancuso), ובמרכזה ניצבת מזרקה מתומנת נאה מ-1607. במעלה הגבעה, בחלק העתיק ביותר של פאלאצוֹ אָדריאָנוֹ, תוכלו לראות את הכיפה האדומה של סן ניקולו (San Nicol˜) מהמאה החמש׀עשרה, המשקיפה אל סמטאות הרובע. סמטאות אלו נבנו סביב המבצר שעמד בראש הגבעה לפני ייסודה של העיירה.

    סינמה פרדיסו

    בשנת 1989 זכה סינמה פרדיסו, סרטו של הבמאי האיטלקי ג’וּזֶפֶּה טוֹרנאטוֹרֶה, בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הסרט מספר את סיפור הגעתו של בית קולנוע (Nuovo Cinema Paradiso) לכפר נידח בסיציליה והשפעתו על נער צעיר. הסרט צולם ברחובותיה ובכיכרותיה של פּאלאצוֹ אָדריאָנוֹ, רבים מתושבי המקום שימשו ניצבים, והכפר זכה לפרסום רב. השבועות שבהם בילה צוות הקולנוע עם תושבי פּאלאצוֹ אָדריאָנוֹ מונצחים על לוח מיוליקה בפינת פיאצה אוּמבֶּרטוֹ פּרימוֹ.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • שאקָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    ממרחק נראית העיירה כאילו היא חוסה בצלו של מוֹנטֶה סן קאלוֹגֶ’רוֹ (Monte San Calogero), על המעיינות החמים והגייזרים שהעניקו לעיירה את פרסומה במשך מאות שנים. המעיינות החמים של שאקָה היו בשימוש כבר בתקופה הפרהיסטורית, אבל העיירה היתה בתחילה מוצב צבאי של סֶלינוּנטֶה, בימי הקרבות הבלתי פוסקים שלה עם אָגריגֶ’נטוֹ, והרומאים כינו אותה תֶרמאי סֶלינוּנטאי (מרחצאות סֶלינוּנטֶה). העיירה התפתחה במהירות בימי השלטון הערבי (השם שאקָה מקורו באָ-סאקָא), ויש שרידים רבים לתרבות הערבית ברבעים העתיקים ראבאטוֹ (Rabato) וג’וּדָקָה-קאדָה (Giudecca-Cadda;‏ הרובע היהודי), כמו סמטאות ללא מוצא ומבוכים של חצרות מקורות. את העיירה ביצרו גם הנורמאנים, שהבינו את חשיבותה האסטרטגית לשליטה בנתיבי הסחר.
    במרכז העיירה נמצא פאלאצוֹ סטֶריפינטוֹ (Palazzo Steripinto) הגותי-קטלאני, שנבנה ב-1501 וחזיתו עשויה מלבנים בסיתות גס. לכנסיית סנטה מרגריטה (Santa Margherita) יש שער גותי מרשים, ואל תשכחו לבקר בקלו יסטֶר של מה שהיה בעבר מנזר סן פרנצ’סקו (San Francesco), ולהציץ בחזית הבארוק שלא הושלמה של כנסיית כָרמינֶה (Chiesa del Carmine), עם חלון הרוזטה מהמאה הארבע-עשרה. בפיאצה דוֹן מינצוֹני (Piazza Don Minzoni) המרכזית ניצבת הקתדרלה המוקדשת למרים המגדלית. הקתדרלה נבנתה מחדש ב-1656, אך נותרו בה שלושה אפסידים נורמאניים.
    עם זאת, מוקדי העניין העיקריים של שאקָה הם מוֹנטֶה סן קאלוֹגֶ’רוֹ והמעיינות החמים שלו. נוף עוצר נשימה נשקף מהכיכר הגדולה של פסגת ההר, שבה שוכן גם בית תפילה לזכרו של סן קאלוֹגֶ’רוֹ, שמיגר במאה החמישית את הטקסים הפגאניים במערות שעל ההר. גובהה של הפסגה כמעט 400 מ’, ובימים בהירים נשקף מכאן נוף מרשים-מקאפֶו ביאנקוֹ עד קאפוֹ ליליבֶאוֹ, עם רכס אבן הגיר של קָלטָבֶלוֹטָה ברקע והאי פאנטֶלֶרִיָה לפניכם. המעיינות הקדומים ביותר נמצאים על מדרונות ההר, ואילו החדשים נבנו קרוב לשפת הים.
    שאקה ידועה גם בכלי החרס שלה, שהוזכרו כבר בכתביו של דיוֹדוֹרוֹס סיקוּלוּס בעת העתיקה. הייצור המקומי שגשג בימי השלטון הערבי, ושוב במאה השש-עשרה. גם היום יש אוּמנים מקומיים המשמרים את המסורת.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • סיקוּליאנָה

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
    העיירה נבנתה על יסודות מבצר ערבי שהחריבו הנורמאנים בסוף המאה האחת-עשרה. אדוני המקום החדשים - משפחת קיארמוֹנטֶה מאָגריגֶ’נטוֹ - בנו את המבצר מחדש במאה הארבע-עשרה, ומאז הוא שופץ פעמים רבות. על אף השינויים נשמרו בסיקוּליאנָה כמה אלמנטים ערביים. בכיכר אוּמבֶרטוֹ פרימוֹ (Piazza Umberto I), בראש גרם מדרגות, ניצבת כנסיית האֵם (Chiesa Madre) הבארוקית, המוקדשת לסן לאונרדו אָבאטֶה. במרכז העיר העתיקה, המחולק לגושי בניינים, יש כניסות לחצרות ולסמטאות שהיו פעם חלק מהעיר הערבית המקורה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • אוֹרטיגָ'ה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    שרידים מעברה המפואר של סיראקוּזָה נמצאים בכל פינה במרכזה העתיק, אוֹרטיגָ’ה, אי הצמוד לחוף ובו שלל מבנים בארוקיים מאבן חול זהובה ומבוך של רחובות צרים מימי הביניים הרצופים בתי קפה, מסעדות וחנויות קטנות ואלגנטיות. נוסף על ביקור באתרים, שבו לארוחת צהריים בשוק, צאו לשחות באחד מחופי הרחצה הזעירים שלאורך Lungomare Levante, או הזמינו משקה באחד הברים וצפו בשקיעה מעל פּוֹרטוֹ גראנדֶה (Porto Grande).

    שחייה באוֹרטיגָ’ה

    המקום הפופולרי ביותר לשחייה באוֹרטיגָ’ה הוא הסלע הגדול בפוֹרטֶה ויליֶינָה (Forte Vigliena;‏ המוכר גם בשם לוֹ סקוֹליוֹ, Lo Scoglio, “הסלע”);‏ בקיץ העירייה אף מקימה במקום רחבה לשירות הציבור וכך “מרחיבה” אותו. יש חוף רחצה קטן גם בקאלָה רוֹסָה (Cala Rossa;‏ למרגלות Via Roma);‏ ושני חופים נוספים באוֹרטיגָ’ה, האחד ב-Lungomare Levante (למרגלות Via della Maestranze), והאחר מתחת למזרקת אָרֶטוּזָה.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • ראגוּזָה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    העיר העתיקה נוסדה בשם היבּלָה הֶראיָה, כשהסיקוּלים נמלטו אל פנים הארץ מאימת המתיישבים היוונים. ראגוּזָה, שנוספה לרשימת אתרי מורשת עולם של אונסק”ו, מחולקת היום לשתיים: העיר העילית (Ragusa Superiore) החדשה, שנבנתה לאחר רעידת האדמה של 1693, וראגוּזָה איבּלָה (Ragusa Ibla) השלווה ומלאת האווירה, פנינה של בארוק סיציליאני המקושרת אל העיר החדשה באמצעות רכס סלעי. משום כך כל ביקור בראגוּזָה מחולק לשניים.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּאלאצוֹלוֹ אָקרֶאידֶה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    העיירה, ששמה הקדום היה אָקראי, היא אתר מורשת עולם של אונסק”ו, ומתהדרת בהיסטוריה ארוכה שראשיתה עוד בימי קדם. יש בה מבנים וכנסיות חשובים מימי הבארוק, כמו כנסיית מאדרֶה די סן ניקוֹלוֹ (Chiesa Madre di San Nicolò), פּאלאצוֹ צוֹקוֹ (Palazzo Zocco) וכנסיית אָנוּנציאטָה (Chiesa dell’Annunziata) מהמאה השמונה-עשרה.
    עם זאת, האתר המעניין ביותר באזור הוא המישור השליו של חפירות אָקראי (Acrai). האתר הארכיאולוגי המרתק שמחוץ לעיירה היה יישוב קדום שייסדו כאן בני סיראקוּזָה בשנת 664 לפנה”ס. ליד הכניסה יש תיאטרון קטן. באקרופוליס יש אגורה, שתי מחצבות (לָטוֹמיֶיה, latomie) - מחצבת אינטָליאטָה ומחצבת אינטָליאטֶלָה, וגם שרידי מקדש אפרודיטה ותריסר סאנטוֹני (Santoni), פסלים חצובים בסלע המייצגים את האלה האם האנאטולית קיבֶּלֶה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • לֶנטיני

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    העיר הסיציליאנית העתיקה קְסוּתיָה, או לֶנטיני של ימינו, נכבשה בידי כלקיס ב-729 לפנה”ס, ותושביה נלחמו גם בסיראקוּזָה בסיועה של אתונה. לימים הרומאים הביסו וכבשו אותה, אז החלה תקופה ארוכה של שקיעה. בימי הביניים הפכה העיר מרכז חקלאי חשוב. במוזיאון לארכיאולוגיה (Museo Archeologico) יש ממצאים מהעיר העתיקה, במיוחד מימי שלטונם של הסיקוּלים ושל היוונים. אל אתר החפירות בלֶאוֹנטינוֹי העתיקה (Leontinoi) שבפאתי העיירה, לא רחוק מקוֹלֶה קָסטֶלאצ’וֹ (Colle Castellaccio), אפשר להגיע דרך שער העיר הקדום (Porta Siracusana). סוגי החומות השונים מעידים על עברה הלוחמני של העיר, ובאתר הארכיאולוגי פזורים כמה אתרי קבורה קדומים.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • מֶגארָה היבּלָאֵיָה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    כאן הוקמה בשנת 728 לפנה”ס אחת המושבות היווניות הראשונות בסיציליה. האגדה מספרת שמייסדי המושבה היו חסידיו של דדלוס, שנמלט מכרתים. לרוע המזל, היום האתר מוקף במזקקות הנפט של אָאוּגוּסטָה, ועל רקע תפאורה מדכדכת שכזו קשה להתרשם מחורבות העיר העתיקה וליהנות מאווירת ימים עברו. המתיישבים במֶגארָה נקלעו עד מהרה לעימותים עם סיראקוּזָה ולֶאוֹנטינוֹי, וכעבור מאה שנה נטשו את המקום וייסדו את סֶלינוּנטֶה במערב סיציליה. בין החורבות תוכלו לראות את שרידיהם של החומה ההלניסטית ורובע האגורה, וגם את אלו של כמה מקדשים, מרחצאות וקוֹלוֹנאדוֹת. את החפירות במקום הובילו הארכיאולוג הנודע פאולו אוֹרסי ובית הספר הצרפתי (École Française) ברומא. שלטי המידע יסייעו לכם בהתמצאות.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • אָאוּגוּסטָה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    את העיר ייסד פרידריך השני על אי כעיר נמל עם מבצר. בימי שלטון אראגון היתה העיר בעימות מתמיד עם התורכים ועם שודדי ים מצפון אפריקה, וכמעט חרבה לחלוטין ברעידת האדמה של 1693. בתחילת המאה הקודמת התרחבה העיר והפכה לנמל מרכזי לתעשייה הפטרוכימית, והנוף שלה השתנה לחלוטין. אפשר להיכנס אל העיר העתיקה דרך פּוֹרטָה ספּאניוֹלָה (Porta Spagnola), שער העיר שבנה המשנה למלך בֶּנאבידֶס ב-1681, ולידו תראו את שרידי החומה העתיקה. במרכז העיר נמצאים כנסיית אָנימֶה סָנטֶה (Chiesa delle Anime Sante) הבארוקית, כנסיית האֵם (Chiesa Madre, 1769) ומוזיאון הנשק (Museo della Pizzaforte, פתוח ג׳-א׳), הראויים גם הם לביקור.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פָּנטאליקָה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    קירות אבן הגיר התלולים של הנקיקים במפגש הנהרות בּוֹטיליֶירִיָה ואָנָפּוֹ רצופים קברים, בתי מערה ומקדשים חצובים בסלע. פָּנטאליקָה, אתר מורשת עולם של אונסק”ו מאז 2015, עמדה בלבה של הממלכה העתיקה היבּלָה, שבימי זוהרה היתה סיראקוּזָה הנמל שלה. היוונים כבשו את העיר עם התחזקות מושבות החוף במאה השמינית לפנה”ס, ופָּנטאליקָה פרחה שוב בראשית ימי הביניים, כשפלישות הערבים והמאבקים התמידיים הובילו את תושבי האזור לחפש מקלט בקניונים שהגישה אליהם קשה. בתי המערה ומעונות הנזירים המתבודדים שנחצבו בסלע הם שריד לאותה תקופה, וכך גם חורבות היישוב המוכר בשם “הכפר הביזנטי”.

    טיול ברגל בפָּנטאליקָה

    האתר הארכיאולוגי - הנקרופוליס הגדול בסיציליה - משתרע על שטח נרחב מאוד, אך בשל הנקיקים התלולים שחוצים אותו יש כאן מעט מאוד כבישים, והדרך המעשית היחידה לטייל בו היא ברגל. כתשעה ק”מ מפֶרלָה (Ferla) נמצא הנקרופוליס של פיליפּוֹרטוֹ (Filiporto), ובו מעל אלף קברים שנחצבו בסלע. בקרבת מקום נמצא הנקרופוליס הצפוני, והמקום הקרוב ביותר שתוכלו לחנות בו הוא ליד האָנאקטוֹרוֹן (Anaktoron), הארמון המֶגאליתי של נסיך היבּלָה העתיקה, שנבנה במאה השתים-עשרה לפנה”ס. הכביש מסתיים במרחק קילומטר משם. מנקודה זו ואילך יש שביל שיורד אל נהר בּוֹטיליֶירִיָה, שם מערות שנחצבו בסלע מנקדות את הקירות התלולים;‏ ושביל אחר מוליך אל “הכפר הביזנטי”, אל הכנסייה (San Micidiario) החצובה בסלע ואל נקרופוליסים נוספים. לא מומלץ לנסות ולהגיע לפָּנטאליקָה מסוֹרטינוֹ (Sortino, המדרון הצפוני);‏ מדובר במסלול הליכה ארוך ומפרך מאוד, גם אם אתם בכושר טוב.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • מוֹדיקָה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    העיר משמשת כיום אתר מורשת עולם של אונסק”ו, היתה מיושבת כבר בתקופה הסיקוּלית. היא מרדה בשלטון הרומי בשנת 212 לפנה”ס, ובזכות מיקומה האסטרטגי הפכה לאחת הערים החשובות ביותר בסיציליה של ימי הביניים והרנסאנס. מוֹדיקָה עילית (Modica Alta) מתנשאת בראש הגבעה, וגרמי מדרגות מקשרים בינה לבין העיר התחתית (Modica Bassa). מבוך הסמטאות והמשעולים הם תזכורת לעיר המוקפת חומה ששכנה כאן בשנים 844-1091, עיר ערבית חשובה בשם מוֹהאק. כדאי להתאמץ ולטפס במעלה הגבעה עד לקתדרלה (Duomo di San Giorgio) המוקדשת לגיאורגיוס הקדוש, שנבנתה בהוראת אלפונסו אֶנריקֶז, רוזן קָבּרֶרָה, מעל שרידי כנסייה מהמאה השלוש-עשרה. החזית המרהיבה והנישאת כוללת שלוש קומות של עמודים, ובתוך הכנסייה יש פוליפטיכון של ברנרדינו ניגרוֹ מהמאה השש-עשרה, המורכב מעשרה לוחות עץ שעליהם מוצגים אירועים מהברית החדשה. בקוֹרסוֹ רֶג’ינָה מרגריטה (Corso Regina Margherita), הרחוב הראשי של מוֹדיקָה עילית, יש שלל ארמונות נאים מהמאה התשע-עשרה. טפסו במעלה וִיָה מָרקֶזָה טֶדֶסקי (Via Marchesa Tedeschi), ותראו מולכם את חזיתה של כנסיית סנטה מריה די בֶּטלֶם (Santa Maria di Betlem), שנבנתה במאה השש-עשרה ושוחזרה לאחר רעידת האדמה של 1693. בפנים נמצאת קפלה דֶל סקרמנטו (Cappella del Sacramento), דוגמה מרהיבה לאדריכלות מהתקופה הגותית המאוחרת ומראשית הרנסאנס. עם המבנים המעניינים לאורך קוֹרסוֹ אוּמבֶּרטוֹ פּרימוֹ (Corso Umberto I) נמנים המנזר הבנדיקטיני (Monastero delle Benedettine), מנזר נשים לשעבר והיום בית משפט המקומי;‏ תיאטרון גָריבּאלדי (Teatro Garibaldi) מהמאה התשע-עשרה;‏ פּאלאצוֹ טֶדֶסקי (Palazzo Tedeschi) מהמאה השמונה-עשרה;‏ סנטה מריה דֶל סוֹקוֹרסוֹ (Santa Maria del Soccorso);‏ ופּאלאצוֹ מאנֶנטי (Palazzo Manenti). בקוֹרסוֹ אוּמבֶּרטוֹ פּרימוֹ יש גם גרם מדרגות מונומנטלי מתקופת הבארוק, שמשני עבריו פסלי השליחים, המוביל אל הכניסה לכנסיית סן פייטרו (San Pietro). הכנסייה נבנתה לאחר רעידת האדמה של 1693, מעל כנסייה מהמאה הארבע-עשרה. בפנים תוכלו לראות את פסל המדונה של הסעד, מאת האסכולה של גאג’יני. במוזיאון העירוני בֶּלג’וֹרנוֹ (Museo Civico Belgiorno) מוצגים מאובנים ואריחי מיוליקה, לצד כלי חרס מיוון ומרומא ופריטים נוספים שנתגלו בקברים באזור מוֹדיקָה, כולל האתר הארכיאולוגי בקאבָה ד’איספּיקָה.

    הידעתם?

    הזרעים של עצי החרוב שמקיפים את מוֹדיקָה נודעו בכינוי “שוקולד של עניים”, ושפים רבים רואים בהם מעדן נחשק.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קיארָמוֹנטֶה גוּלפי

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    את העיירה ייסד מאנפרֶדי קיארָמוֹנטֶה, הרוזן ממוֹדיקָה, על מדרונות הגבעה התלולה, משם התרחבה מטה לכיוון העמק. במרכז העיירה ניצבות כנסיית סָלבאטוֹרֶה (Chiesa del Salvatore) ומאטריצֶ’ה סנטה מריה לָה נוֹבָה (Matrice Santa Maria la Nova), ואילו בפאתיה נמצאת כנסיית מדונה דֶלֶה גראציֶיה (Madonna delle Grazie).Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • גֶ'לָה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    על פי ההיסטוריון היווני תוקידידס, גֶ’לָה נוסדה בשנת 688 לפנה”ס, ובמאה השישית לפנה”ס ייסדו תושביה את אָגריגֶ’נטוֹ. לאחר תקופה ארוכה שבה היתה העיירה נטושה, היא קמה לתחייה בימי שלטונו של פרידריך השני. באותה תקופה היא השתרעה על שני מדרונות - באזור האקרופוליס של ימינו ובקאפּוֹ סופראנו (Capo Soprano). גֶ’לָה של ימינו גדושה מבנים מכוערים, מפעלי תעשייה ונוכחות צבאית מוגברת בשם המאבק במאפיה. ובכל זאת יש בה אתרים ארכיאולוגיים מעניינים: רצועה ארוכה של ביצורים יווניים שהקים טימוֹלֶאוֹן בקאפּוֹ סופראנו, וגם המתחם המקודש ומקדש אתנה העתיק בחפירות האקרופוליס - כולם יחדיו מספקים מבוא מצוין לביקור במוזיאון המחוזי לארכיאולוגיה (Museo Archeologico Comunale).Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • ויטוֹריָה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    את העיירה החקלאית ייסדה ויטוריה קוֹלוֹנָה בשנת 1603 במישור שבין נהר איפּארי לנהר דירילוֹ. בפיאצה דֶל פּוֹפּוֹלוֹ (Piazza del Popolo) שבמרכז העיר נמצאים התיאטרון העירוני (Teatro Comunale;‏ 1877) וכנסיית סנטה מריה דֶלֶה גראציֶיה (Santa Maria delle Grazie) הבארוקית, שנבנתה לאחר רעידת האדמה של 1693 (עמ’ 56).Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּאקינוֹ

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    את העיירה ייסדו ב-1758 נסיכי גָ’רדינֶלי, ורק כמה עשרות משפחות התגוררו בה, אך בשנים שחלפו מאז היא הפכה למרכז חשוב לחקלאות ולייצור יין. כיום, אף שהאדריכלות המודרנית הותירה כאן את רישומה, מבנה העיירה, על חצרותיה וסמטאותיה, עדיין מעיד על השפעה ערבית. פאקינוֹ מזוהה גם עם זן של עגבניות קטנות הגדלות כאן ומשמשות להכנת רטבים וסלטים;‏ הן הפכו לשם דבר במדינה, ואף זכו לסיווג DOC. האזור קרוב אל כמה אתרי נופש לשפת הים ואל שמורת וֶנדיקארי, על חופיה החוליים והמבודדים, ומלבד עגבניות ידוע האזור גם ביינות האדומים שלו.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קאבָה ד'איספּיקָה

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    נהר קדום חצב את הנקיק הזה בסלע, והוא הלך והתרחב עד שהפך לקניון המרשים שתראו כאן היום. קירותיו מנוקדים קברי נקרופוליס, בתי פולחן ובתי מערה, שבהם התבודדו נזירים וחוו חוויות מיסטיות. הנזיר המצרי הילריון הקדוש היה הראשון שהתבודד בקניון, אשר שימש בעת העתיקה רק אתר קבורה.
    הגישה לכאן היא מכביש SS115 מאיספיקָה למוֹדיקָה;‏ פנו ימינה בפנייה אל Bettola del Capitano, וסעו עוד חמישה ק”מ וחצי עד טחנת Cavallo d’Ispica. בזכות שיפור דרכי הגישה למקום אפשר לבקר כעת בנקרופוליס לארדֶרִיָה (Larderia), אם כי מאז שהאזור גודר קשה להתרשם מהמראה הכללי של המערות שהפכו את קאבָה ד’איספיקָה למוקד עניין עולמי במשך עשרות שנים. הנקרופוליס הוא רשת מרשימה של קטקומבות, ויש גם מוזיאון קטן. לא רחוק מהכניסה תוכלו לבקר (בתיאום מראש) גם במערת ניקולאוס הקדוש (Grotta di San Nicola), ובה פרסקו ביזנטי של מריה הקדושה, ובכנסייה הביזנטית הקטנה סן פנקראציוֹ (San Pancrazio), המגודרת והקלאוסטרופובית משהו. האזור שאינו מגודר ראוי גם הוא לביקור, למרות פני השטח המאתגרים. הטיפוס אמנם מאומץ, אך המראות מצדיקים את המאמץ.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • שיקלי

    סיראקוּזָה, ואל די נוֹטוֹ ודרום סיציליה
    העיירה הקטנה שוכנת בנקודת המפגש בין נהר מוֹדיקָה לעמקי סן ברתולומאו וסנטה מריה לָה נוֹבָה. כיום היא אתר מורשת עולם של אונסק”ו, ובעבר נודע לה תפקיד חשוב בניהול התקשורת בין אזור החוף לאזור הרמה. שיקלי היתה מעוז ערבי, ובתקופה הנורמאנית היא הפכה לעיר מלכותית. העיר נבנתה מחדש מן היסוד לאחר רעידת האדמה של 1693, ומתוך החורבות צמחו רחובות, חזיתות וכנסיות בארוק.
    המגיעים לכאן ממוֹדיקָה דרך עמק סן ברתולומאו הנופי, יעברו בדרך בסן ברטולומאו (San Bartolomeo) ולאחר מכן יגיעו אל מרכז העיר החדש, שנבנה במישור לאחרי נטישתה של העיירה ההררית העתיקה. במרכז ניצבת כנסיית סנטה מריה לָה נוֹבָה (Santa Maria la Nova), שנבנתה מחדש מספר פעמים ומתהדרת היום במראה ניאו-קלאסי;‏ ולידה פאלאצוֹ בֶנֶבֶנטאנוֹ (Palazzo Beneventano) העשיר במוטיבים בארוקיים. כדאי לבקר גם בכנסיית האֵם (Chiesa Madre) שבפיאצה איטליה, ולו בזכות פסל עיסת נייר של המדונה הלוחמת, וברחוב הבארוק וִיָה מוֹרמינוֹ פֶנָה (Via Mormino Penna). גבוה יותר נמצאים שרידי סן מתאו (San Matteo), הקתדרלה העתיקה של העיירה, למרגלות חורבות הטירה שבנו הערבים. העיירה שימשה לא פעם גם אתר הסרטה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קָטאניָה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    הר אֶטנָה מתנשא מעל העיר כמו איום תמידי. רעידת האדמה ב-1693 החריבה אותה כליל, ומרכז העיר שנבנה מחדש עשוי כולו מלבה. בפרץ הבנייה מחדש של המאה השמונה-עשרה נוצרו מבני בארוק מרשימים, רחובות ישרים ורחבים וכיכרות שצורתן א־סימטרית - אמצעי זהירות שנועד למנוע נזק חמור בעת רעידת אדמה. כיום זו עיר גדולה וסואנת אך צנועה למראה, עם מרכז עתיק וקומפקטי.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • הר אֶטנָה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    הר הגעש הפעיל הגדול באירופה חולש על מזרח סיציליה כולו, והוא חלק בלתי נפרד מהטבע, הנופים והתרבות באזור. הוא מעורר תערובת של יראה וחיבה, ומשלב בין אש לקרח, בין צמחייה עשירה לאדמת לבה שחורה. סביב לועו אפשר לראות גם היום שרידים של פתחי לוע קדומים, ועל מדרונותיו משתרע הנוף הצחיח והמסתורי של ואלֶה דֶל בּוֹבֶה (Valle del Bove).
    היוונים הקדמונים האמינו שהר אֶטנָה הוא ביתו של הֶפָייסטוֹס, אֵל האש, והערבים כינו אותו “הר ההרים” (Mongibello). כיום, פּארקוֹ דֶל’אֶטנָה ידוע בנופיו המרהיבים, בשבילי ההליכה הנהדרים שלו, במסלולי הסקי שלו (בעונה), וגם בהתפרצויות קלות מדי פעם של גיצים אדומים ושל לבה. בשנת 2013 נוסף הר אֶטנָה לרשימת אתרי מורשת עולם של אונסק”ו.
    הר אֶטנָה הוא שמורה המשתרעת על שטח של 580 קמ”ר ומזמנת שפע של הזדמנויות לפעילויות חוץ. טרק פופולרי במיוחד יוצא מצאפֶראנָה אֶטנֶאָה אל ואלֶה דֶל בּוֹבֶה, הבקע המרשים שצורתו השתנתה בהתפרצויות של 1992. אל תחמיצו את ההזדמנות לטפס אל המכתשים הגדולים שבפסגה. התחילו את המסלול בבקתות ההרים ריפוּג’וֹ סאפּיֶינצָה (Rifugio Sapienza) וריפוּג’וֹ צ’יטֶלי (Rifugio Citelli), ובפּיאנוֹ פּרוֹבֶנצאנָה (Piano Provenzana). הטיול סובב ההר מלהיב גם הוא: מסאפּיֶינצָה עד למחנה במוֹנטֶה סקאבוֹ (Monte Scavo), ומשם לפּיאנוֹ פּרוֹבֶנצאנָה ולמה שנותר מהמחנה במֶנצָה (Menza). בדרך יש גם כמה מערות לבה.

    ההתפרצויות הדרמטיות של הר אֶטנָה

    אֶטנָה הוא הר געש “צעיר” יחסית, שנוצר לפני כשני מיליון שנה. כמה מהתפרצויותיו ההרסניות ביותר התרחשו בשנים 1381 ו־1669, אז גלשה הלבה עד קָטאניָה. ההתפרצויות האחרונות היו בשנים 2001 ו־2002. לפניכם ציר זמן של כמה מההתפרצויות הקשות במאה הקודמת.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • מֶסינָה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    חשיבותה של העיר היתה טמונה תמיד במיקומה האסטרטגי, בין צדו המערבי לצדו המזרחי של הים התיכון, ולאורך השנים התיישבו בה קהילות שונות מערי הים הגדולות של אירופה. אם תגיעו אליה בדרך הים, תבינו מיד את המבנה שלה. ביצורי פוֹרטֶה סן סָלבאטוֹרֶה ומגדלור סן רָיינֶרי (Lanterna di Raineri) מקדמים את פני המבקרים בעיר. הרחובות המרכזיים בעיר הם וִיָה גָריבּאלדי (Via Garibaldi) שלאורך קו החוף וּוִיָה פּרימוֹ סֶטֶמבּרֶה (Via I Settembre) המוליך מקו החוף אל מרכז העיר. על מדרונות הגבעות שמעל העיר שוכנים הגן הבוטאני (Orto Botanico) וסָנטוּאָריוֹ די מוֹנטאלטוֹ (Santuario di Montalto).


    הידעת?

    ב־28 בדצמבר 1908, בשעה 5:20, הכו במֶסינָה רעידת אדמה חזקה וגל צונאמי באותו הזמן, החריבו יותר מ־90 אחוזים מהמבנים בעיר וגבו את חייהם של 60,000 אנשים. עבודות הבנייה מחדש החלו כמעט מיד, וכמה משרידי העיר העתיקה ניצלו בזכות שילובם בתוכנית העיר החדשה שנבנתה סביב הנמל.
    Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • אָדראנוֹ

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    העיירה נוסדה כבר בתקופה היוונית: מקדש לאל המקומי אָדראנוֹס ניצב על מישור הלבה שמול עמק סימֶטוֹ (Valle del Simeto), שם נהגו לאלף את כלבי הציד הסיציליאניים (צ’ירנֶקוֹס, cirnecos). את העיר ייסד דיוניסיוס הראשון, שבחר לבנות מעוז צבאי על המרפסת הטבעית הזו. מרכז העיר הוא פיאצה אוּמבֶּרטוֹ פּרימוֹ (Piazza Umberto I), שם נמצא גם מבצר נורמאני גדול ורבוע מהמאה האחת־עשרה. במבצר שוכן היום המוזיאון לארכיאולוגיה (Museo Archeologico), ובו אוסף מעניין של כלי חרס מתקופת האבן המאוחרת, אמפורות יווניות ואבני דרך. גרם המדרגות הצר שנחצב בקיר בימי הביניים, בימי שלטונו של בית הוֹהֶנשטאוּפֶן, מוביל אל הקומות העליונות. בשתיים מהן יש מוצגים ארכיאולוגיים, ואילו בשלישית נמצאת הגלריה לאמנות. באותה כיכר ניצבת גם כנסיית האֵם (Chiesa Madre) הנורמאנית, שנבנתה מחדש במאה השבע־עשרה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • מוֹטָה סנט'אנאסטָזיָה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    הכפר העתיק ניצב על רקע המראה המרשים של הר אֶטנָה. מהמגדל המסיבי של המבצר הנורמאני שנבנה במאה השתיים־עשרה ומתנשא מעל הכפר נשקפת פסגתו המושלגת של הר הגעש, ההולכת ומתכהה באביב ובקיץ. בקרבת מקום נמצאת כנסיית האֵם (Chiesa Madre), גם היא מהתקופה הנורמאנית. למרגלות העיר העתיקה משתרע לבו של הכפר, העשיר בקונדיטוריות (pasticcerie) מצוינות, בכנסיות בארוק ובאווירה שוקקת בזכות מיקומו ־ על דרך ראשית שחוצה את מחוז קָטאניָה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּאטֶרנוֹ

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    העיר מוקפת הפרדסים משתרעת למרגלות מבצר המשקיף אל נוף נפלא של הר אֶטנָה ועמק נהר סימֶטוֹ. את הטירה הרבועה והאיתנה בנה רוּגֶ’רוֹ הראשון ב־1073, והיא נבנתה מחדש מן היסוד במאה הארבע־עשרה ושופצה פעמיים במאה הקודמת. כדי לבקר בטירה, טפסו בוִויָה מאטריצֶ’ה (Via Matrice), שיוביל אתכם גם אל כנסיית האֵם (Chiesa Madre), קתדרלה המוקדשת לסנטה מריה דֶל’אָלטוֹ. המבנה נורמאני ביסודו, אך הוא נבנה מחדש ב־1342.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • רֶגאלבּוּטוֹ

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    את העיירה החריבו תושבי צֶ’נטוּריפֶּה ב־1261, והיא נבנתה מחדש בהוראת מאנפרֶדי. בלב העיירה נמצאת כיכר הרפובליקה (Piazza della Repubblica), ובה ריצוף ססגוני וכמה כנסיות ראויות לביקור ־ סן רוֹקוֹ (San Rocco), סן בָּזיליוֹ (San Basilio) וסנטה מריה דֶל כָּרמינֶה (Santa Maria del Carmine). בקרבת מקום נמצאים סכר אגם פּוֹצילוֹ, מקווה המים המלאכותי הגדול בסיציליה, ובית קברות צבאי, שבו טמונים 490 חיילים קנדים שנפלו כאן בקרבות של 1943.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • אָצ'י קָסטֶלוֹ

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    כפר הדייגים המרוחק כמה ק”מ מקָטאניָה נקרא על שם מבצר נורמאני שנבנה בראש סלע בזלת הבולט לתוך הים. המבצר נבנה ב־1076 מסלעי לבה שחורים, וב־1299 היה זה בסיסו של המורד רוּגֶ’רוֹ די לָאוּריָה. פדריקו השני מאראגון הטיל על המבצר מצור ממושך, ולבסוף החריב אותו. בכמה מהחדרים שניצלו מהרס נמצא המוזיאון העירוני (Museo Civico), הכולל אוספים ארכיאולוגיים וממצאים מעולם הטבע באזור אֶטנָה (סגור זמנית לקהל הרחב), ויש כאן גם גן בוטאני קטן. העיירה, שרחובותיה ישרים ובתיה נמוכים, היא נקודת המוצא לביקור בריביירת הקיקלופים (Riviera dei Ciclopi);‏ על פי המיתולוגיה היוונית, פּוֹליפֶמוֹס וחבריו הקיקלופים התגוררו על הר אֶטנָה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • מָסקָלוּצִ'יָה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    על מורדותיו המזרחיים של הר הגעש, מעט מעל קָטאניָה, סדרה של כפרים מובילה אל העיירה הקטנה, המלאה בווילות ובבתי מידות. כדאי לחנות כאן לרגע כדי לבקר בג’ארדינוֹ לאביקוֹ (Giardino Lavico) שבחוות Azienda Trinità, “נווה ירוק” בלב המבנים החדשים שמכסים את מורדות האֶטנָה. “גן הלבה” הזה כולל פרדס אורגני, בית מהמאה השבע־עשרה וגם גן עם שיחי סברס, יוקה וצמחים אחרים שפורחים על אדמה געשית. תעלות ההשקיה של המטע נחפרו בהשראת גנים ערביים. תוכלו לברר בחווה גם על טיסה במסוק מעל הר אֶטנָה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • צֶ'נטוּריפֶּה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    העיירה המכונה “המרפסת של סיציליה” בזכות נופיה הנרחבים, יפה במיוחד בפברואר ובמרץ, כשפסגתו המושלגת של הר אֶטנָה מתנשאת מעל פריחה של עצי תפוז ושקדיות. לעיירה נודעה חשיבות בימי יוון ורומא, פרידריך השני החריב אותה בימי הביניים, והיא נבנתה מחדש במאה השש־עשרה. שדרה ארוכה ונטועת עצים מובילה לרחבת התצפית קָסטֶלוֹ די קוֹראדינוֹ (Castello di Corradino), ובה חורבות מאוזוליאום מתקופת האימפריה הרומית.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • אָצ'ירֶאָלֶה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    העיירה בנויה על רחבת לבה מוקפת פרדסים המשקיפה אל הים היוני. בתקופה הרומית היתה זו עיירת ספא שנודעה במרחצאות הגופרית שלה. מקור שמה הנוכחי בסיפור המיתולוגי שסופר בשירתם של וירגיליוּס ושל אוֹבידיוּס, על הקיקלופ פּוֹליפֶמוֹס, רועה הצאן אקיס והנימפה גלתיאה. זו העיירה הגדולה ביותר בצדו המזרחי של הר אֶטנָה, אך רעידות אדמה והתפרצויות געשיות החריבו אותה שוב ושוב. העיירה נבנתה מחדש בפעם האחרונה לאחר רעידת האדמה של 1693, והפכה לפנינה של אדריכלות הבארוק הסיציליאני. בלב העיירה נמצאות פיאצה דוּאוֹמוֹ (Piazza Duomo), הגדושה בתי קפה וגלידריות, והקתדרלה שנבנתה בסוף המאה השש־עשרה וחולשת על העיירה. בחזית הקתדרלה ניצבים שני מגדלי פעמונים מחודדים, המחופים רעפי מיוליקה ססגוניים. השער הבארוקי מוביל אל חלל פנים רחב ידיים, ומעליו קמרונות מכוסים בפרסקאות. באגף הרוחב שמימין נמצאת קפלת סנטה וֶנֶרָה (Cappella di Santa Venera), הקרויה על שם פטרונית העיירה. על רצפת אגף הרוחב תוכלו לראות מרידיאן שהתווה אסטרונום דני ב־1843. בפיאצה דוּאוֹמוֹ ניצבים גם פּאלאצוֹ קוֹמוּנאלֶה (Palazzo Comunale), המתהדר בשער גותי ובמרפסת מברזל חשיל, וסנטי פייטרו אֶ פאולו (Santi Pietro e Paolo), כנסייה מהמאה השבע־עשרה. סמוך לשם נמצאים תיאטרון בובות (Teatro dei Pupi) והגלריה לאמנות של אקדמיה זֶלאנטֶאָה (Pinacoteca dell’Accademia Zelantea), ובה יצירות של הצייר פייטרו ואסטָה, בן המקום, שעבודותיו מעטרות גם את כנסיות העיר. הרחוב הראשי, קוֹרסוֹ ויטוֹריוֹ אֶמָנוּאֶלֶה (Corso Vittorio Emanuele), חוצה כיכרות כמו פיאצה ויגוֹ (Piazza Vigo), שבה שוכנים פּאלאצוֹ פֶּניזי די פלוֹריסטֶלָה (Palazzo Pennisi di Floristella) וסן סבסטיאנו (San Sebastiano).Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • אָצ'י טרֶצָה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    כפר הדייגים הציורי הוא חלק מאָצ’י קָסטֶלוֹ, ושימש רקע לעלילת הרומן בית מאלאווליה של ג’ובאני וֶרגָה, וגם אתר צילומים לעיבוד הקולנועי של לוּקינוֹ ויסקונטי, האדמה רעדה. המעגן הקטן ניצב מול סלעי הבזלת של איי הקיקלופים (Isole dei Ciclopi), כיום שמורת טבע. על האי הגדול מביניהם יש תחנת ביולוגיה ואוקיינוגרפיה. על פי הומרוס, הקיקלופ פּוֹליפֶמוֹס השליך את הסלעים הללו לתוך הים בניסיון לפגוע באודיסיאוס הנמלט, לאחר שזה עיוור אותו.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • בּרוֹנטֶה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    את העיירה שעל מדרון הלבה המדורג ייסד קרל החמישי. ב-1799 העניק פרדיננדו הרביעי לבית בורבון את העיירה ואת האחוזות שסביבה לאדמירל הורשיו נלסון, כתגמול על עזרתו בדיכוי המרידות בנאפולי באותה שנה. ב-1860, בעקבות הצלחת החולצות האדומות של גָריבּאלדי בסיציליה, התמרדו איכרי בּרוֹנטֶה ודרשו שאדמותיו של נלסון יחולקו ביניהם, אך אנשיו של גָריבּאלדי שמו קץ למרד. העיירה הצליחה לשמר את דמותה המקורית למרות ההתפרצויות הגעשיות הרבות, על בתי האבן שלה וסמטאותיה המתפתלות והתלולות. בכנסיית אָנוּנציאטָה (Annunziata) מהמאה השש-עשרה יש שער מאבן גיר, ובחלל הפנים גם פסל של הבשורה (1541) המיוחס לאנטונלו גאג’יני. בכפר פּיאנָה קוּנטָראטי (Piana Cuntarati) נמצאת מאסֶרִיָה לוֹמבּארדוֹ (Masseria Lombardo), חווה שכיום היא מוזיאון לאתנוגרפיה, ועל המוצגים המעניינים נמנית טחנת נייר ערבית משנת אלף לספירה. כיום ידועה בּרוֹנטֶה בעיקר בזכות הפיסטוקים שמגדלים בה.
    במרחק כ-12 ק”מ מבּרוֹנטֶה נמצא קָסטֶלוֹ די מָניאצֶ’ה (Castello di Maniace), מנזר בנדיקטיני מ-1174 שייסדה מרגריטה מנווארה במקום שבו המצביא הביזנטי גיאורגיוס מָניאקֶס הביס את הערבים. המנזר חרב ברעידת האדמה של 1693, והאתר הפך לרכושו של האדמירל הורשיו נלסון. היום המקום נראה כמו חווה מבוצרת, עם גן ובו צמחים אקזוטיים. המבנה עצמו סגור לשיפוצים, אבל תוכלו לטייל בגן המקסים. בקרבת מקום נמצאת כנסיית סנטה מריה (Santa Maria) מימי הביניים, ובה כותרות עמודים שעליהן מגולפים אירועים מספר בראשית.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • צאפֶראנָה אֶטנֶאָה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    העיירה המשתרעת על מורדותיו המזרחיים של הר אֶטנָה ידועה בדבש שלה, והיא אחת העיירות שנפגעו פעמים רבות מנהרות הלבה שזרמו במורדות ההר בתקופה האחרונה (יחסית). ההתפרצויות ההרסניות ביותר היו ב-1852, כשהלבה גלשה עד לפאתי העיירה, ושוב ב-1992. במרכזה יש כיכר גדולה ונטועת עצים, שעליה חולשת כנסיית האֵם (Chiesa Madre) הבארוקית. בכיכר מתקיים דרך קבע גם יריד חקלאי, שבו תוכלו לקנות יינות מקומיים ותוצרת טרייה, וגם לראות תצוגה של כלים חקלאיים ישנים. בהמשך הכביש, לכיוון לינגוּאָגלוֹסָה, נמצאת סנט’אָלפיוֹ (Sant’Alfio), עיירה מוקפת כרמים הידועה בעץ עצום מידות בן אלפיים שנה, המכונה “עץ הערמון של מאה הסוסים” (Castagno dei cento cavalli). האגדה מספרת שצמרתו של העץ המפורסם הצלה בעבר על המלכה ז’אן מאָנז’וּ ועל מאה האבירים שבפמלייתה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • רָנדאצוֹ

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    העיירה הקטנה נבנתה מבזלת בגובה של 765 מ’ מעל פני הים, והיא העיירה הקרובה ביותר ללועותיו של הר הגעש, אם כי נהרות הלבה מעולם לא הגיעו אליה. בימי הביניים הקיפה אותה חומה באורך שלושה ק”מ, שחלקים ממנה עדיין עומדים על תילם, כולל שער אראגון (Porta Aragonese) שבדרך העתיקה למֶסינָה. האתר המרכזי וסמלה של העיירה הוא בזיליקת סנטה מריה (Santa Maria), שנבנתה בשנים 1217-39. מהמבנה הנורמאני המקורי שרדו רק האפסידים המצולעים, המיתמרים לגובה;‏ חלונות הרומח הכפולים ושערי הכניסה הם קטלוניים. באולם התווך יש עמודי לבה שחורים, מזבחות שיש צבעוניים ואגן שיש מגולף של אסכולת גאג’יני. הרחוב הראשי, קוֹרסוֹ אוּמבֶּרטוֹ (Corso Umberto), מוביל אל פיאצה סן פרנצ’סקו ד’אָסיזי (Piazza San Francesco d’Assisi), שמעליה מתנשא פּאלאצוֹ קוֹמוּנאלֶה (Palazzo Comunale), לשעבר מנזר קונבנטואלי, ובו קלוֹיסטֶר אלגנטי עם מאגר מים.
    בסמטאות הצדדיות הצרות תוכלו לראות דוגמאות רבות לאדריכלות ימי הביניים. הדוגמה הנאה ביותר היא וִיָה דֶלי אָרקי (Via degli Archi), עם קשת מחודדת נאה וריצוף מלבה שחורה. בפיאצה סן ניקולו (Piazza San Nicol˜) נמצאת כנסייה בשם זה, שחזיתה נבנתה מאבני לבה בשלהי הרנסאנס. בתוך הכנסייה יש פסל נאה של ניקולאוס הקדוש מבארי, מעשה ידיו של אנטונלו גאג’יני (1523). מגדל הפעמונים נפגע ברעידת אדמה ב-1783, וכשנבנה מחדש הוחלף קצהו המחודד במרפסת ברזל חשיל.קוֹרסוֹ אוּמבֶּרטוֹ פונה לשמאל וחוצה כיכר שבה ניצבת כנסיית סן מרטינוֹ (San Martino). לכנסייה מגדל פעמונים יפה עם חלונות רומח דו-גוניים וצריח מצולע. מול הכנסייה ניצבת מצודה (Castello Svevo) שבמאה השש-עשרה שימשה בית כלא והיום שוכן בה מוזיאון וָליָאזינדי לארכיאולוגיה (Museo Archeologico Vagliasindi). במוזיאון יש ממצאים יווניים מעניינים מטיסָה (Tissa), כמו האגרטל הנודע שעליו מתואר עונשן של ההֶרפיות.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • לינגוּאָגלוֹסָה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    הכפר הגדול ביותר במורדותיו הצפון-מזרחיים של הר אֶטנָה. הוא משמש נקודת מוצא לטיולים אל פסגת הר הגעש ואל מדרונות הסקי, ומשם נשקפים נופים מרהיבים של הים היוני. רחובות העיירה מרוצפים בזלת שחורה ובבתים יש מרפסות מברזל חשיל. כנסיית האֵם (Chiesa Madre), המוקדשת למריה הקדושה של החסד, ראויה לביקור בזכות עיטורי הבארוק ותקרת הלוחות השקועים. יש כאן גם מוזיאון לאתנוגרפיה (Museo Etnografico), ובו מוצגים פריטים גיאולוגיים ופריטים מעולם הטבע לצד חפצי יומיום וכלי עבודה של בעלי מלאכה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קָסטֶליוֹנָה די סיצ'יליָה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    הכפר שנבחר לאחד היפים באיטליה כולה, ניצב על צוק הצופה אל עמק אָלקאנטָרָה (Alcantara). הוא נוסד בידי היוונים, הפך לעיר מלכותית מאות שנים לאחר מכן, בימי שלטונם של הנורמאנים ושל בית הוֹהֶנשטאוּפֶן, ובסוף המאה השלוש־עשרה היה נחלתו של רוּגֶ’רוֹ די לָאוּריָה. קָסטֶליוֹנָה שימרה את המבנה הכללי שלה מימי הביניים, עם רחובות צרים המתנקזים אל פיאצה לָאוּריָה (Piazza Lauria) המרכזית. צאו מהפיאצה ועלו במעלה הגבעה;‏ בדרך פזורות כנסיות רבות. הראשונה היא כנסיית האֵם (Chiesa Madre), הקרויה גם סן פייטרו ומתהדרת באפסיס נורמאני;‏ לאחר מכן תגיעו אל כנסיית בֶּנֶדֶטינֶה (Chiesa delle Benedettine) מהמאה השבע־עשרה, אל סנט’אנטוניו (Sant’Antonio) הבארוקית ואל כנסיית קאטֶנָה (Chiesa Della Catena). על הכפר חולש מבצר לֶאוֹנֶה (Castel Leone) שבנו הנורמאנים מעל חורבות ביצורים ערביים, המשקיף אל גשר מימי הביניים שנמתח על נהר אָלקאנטָרָה.
    מימיו הגועשים של נהר אָלקאנטָרָה חצבו בבזלת השחורה נקיק שעומקו כעשרים מ’, והמראה קסום. אם מזג האוויר נאה, תוכלו לטייל בנקיק לאורך כ־150 מ’, אבל רק אם תצליחו להסתדר בלי ציוד אטום למים. יש גם מעלית שבעזרתה תוכלו להימנע מירידה בגרם מדרגות ארוך המוביל מאזור החניה אל הכניסה לנקיק.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • ג'ארדיני־נאקסוֹס

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    עיירת נופש בין קאפּוֹ טָאוֹרמינָה לקאפּוֹ סקיזוֹ (Sapo Schisò), המשתרעת בקרבת המקום שבו שכנה בעבר המושבה היוונית הראשונה בסיציליה. על פי תוּקידידֶס, את נאקסוֹס ייסדו בשנת 735 לפנה”ס תושבי כלקיס בהנהגת תאוֹקלֶס האתונאי. היא הפכה בסיס להמשך הקולוניזציה היוונית באי, ושימשה נקודת יציאה לרצים שנשלחו להפיץ בשורות ברחבי יוון. בשנת 403 לפנה”ס, החריב אותה דיוניסיוס מסיראקוּזָה. בכף סקיזוֹ, בין עצי לימון ושיחי סברס, יש מוזיאון לארכיאולוגיה (Museo Archeologico), ובו חפצים מהאזור וממצאים ארכיאולוגיים חשובים (גם אם מועטים) מהמאות ה־6-5 לפנה”ס ־ שרידי חומה ובתים, וגם אבנים ממקדש שהוקדש ככל הנראה לאפרודיטה. השרידים הללו תחומים היום בתוך פארק שנקרא האזור הארכיאולוגי של נאקסוֹס. בכפר ג’ארדיני שליד החוף, הרחובות העתיקים ביותר רצופים בתי־מידות נאים. לוּנגוֹמארֶה (Lungomare), הטיילת שלשפת המים, היא יעד פופולרי לפּאסֶג’אטָה, טיול הערב הנינוח שאהוב כל כך על המקומיים. היא חובקת את המפרץ לאורך ארבעה קילומטרים, ונמתחת מ-Via Calcide Eubea עד תחנת הרכבת טָאוֹרמינָה-ג’ארדיני. זה אחד ממסלולי ההליכה היפים ביותר באי, עם נוף מרהיב אל הים היוני, במיוחד לעת שקיעה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • קאפּוֹ ד'אוֹרלָנדוֹ

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    רכס נֶבּרוֹדי שולח לפרקים אצבעות אל תוך הים, והאזור ידוע בעיקר בפרדסים שלו. עיירת החוף קאפּוֹ ד’אוֹרלָנדוֹ שוכנת למרגלות רוּפֶּה דֶל סֶמאפוֹרוֹ (Rupe del Semaforo) והגבעה הסלעית שעל שמה היא קרויה. טיפוס של מאה מ’ יוביל אתכם אל ראש הצוק ואל שטח רחב ופתוח. כאן תמצאו שרידי מצודה מהמאה הארבע־עשרה ואת כנסיית מריה סָנטיסימָה (Maria Santissima), שנבנתה בשלהי המאה השש־עשרה והיום יש בה כמה ציורים מעניינים;‏ אך התגמול על המאמץ שבטיפוס הוא הנוף הנפלא של הים וסירות הדייגים השטות בנמל היפה.
    גולת הכותרת של קאפּוֹ ד’אוֹרלָנדוֹ היא קו החוף שלה, שנמתח לאורך שני קילומטרים. במרחק כמה צעדים מקו המים משתרעת טיילת מושלמת לטיול לעת ערב או לרכיבה על אופניים. ויש כאן גם כמה מסעדות שמתמחות בדגים ובתוצרת מקומית.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • ג'ארֶה

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    העיירה שוכנת בלב פרדסים המשתפלים אל הים, וידועה בפריטים מברזל חשיל שמייצרים בה בעבודת יד. על פיאצה דוּאוֹמוֹ (Piazza Duomo) שבלב העיירה חולשת הקתדרלה הניאו־קלאסית שנבנתה בשנת 1794 והוקדשה לאיזידוֹרוּס הקדוש אָגריקוֹלָה, פטרון העיר מדריד. בעיירה העתיקה יש בתי מידות יפים שנבנו מאבני לבה, ומומלץ להעיף בהם מבט מקרוב.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • טינדאריס

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    העיר העתיקה היתה אחת המושבות היווניות האחרונות שנוסדו בסיציליה. תושבי סיראקוּזָה ייסדו אותה ב־396 לפנה”ס, כשהרומאים החלו להתפשט באגן הים התיכון. העיר שגשגה גם בימי השלטון הרומי, הפכה למושב הגמונות בראשית ימי הנצרות, והוחרבה בימי הכיבוש הערבי. הביקור באתר מרתק בזכות המבנים והפרטים הרבים, שיעניקו לכם התרשמות בלתי אמצעית מחיי היומיום בעיר העתיקה.
    מעבר לחומות, מחוץ לשער הראשי ולא רחוק מסָנטוּאָריוֹ די מדונה די טינדארי (Santuario Madonna di Tindari) ־ משכנה של המדונה השחורה, פסל מפורסם מהתקופה הביזנטית שנמצא במרכזו של מסע עלייה לרגל בכל ספטמבר ־ נמצא התיאטרון היווני שקוטרו 60 מ’. באזור התיאטרון יש גם שרידים של וילה ומרחצאות מהתקופה הרומית.
    בקרבת התיאטרון שוכן המוזיאון לארכיאולוגיה (Museo Archeologico), ובו דגם גדול של במת התיאטרון היווני וממצאים פרהיסטוריים. אל תחמיצו את הנוף המרהיב שנשקף מכף טינדאריס: לגונת אוֹליבֶרי (Laguna di Oliveri), שאותה הילל המשורר וחתן פרס נובל לספרות סָלבאטוֹרֶה קוואזימוֹדוֹ.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • מילאצוֹ

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    ראשיתה של העיירה במילָאי שבה התיישבו היוונים ב־716 לפנה”ס. בהמשך הפך חצי האי הזה למעוז החוף העיקרי של הנורמאנים. בימי הביניים חולקה העיירה לשלושה אזורים מובחנים ־ העיר שבתוך החומה, הבּוֹרגוֹ והעיר התחתית ־ ובמאה השמונה־עשרה היא הורחבה מאוד. סָליטָה קָסטֶלוֹ (Salita Castello) מוביל מעלה, אל הסלע העתיק, שממנו יוצא מעבר מקורה אל העיר שבתוך החומה. שער נפתח אל מבצר פרידריך השני (1239), המוקף בחומה עם חמישה מגדלים עגולים הקבועים בה, וכן אל אולם הפרלמנט (Sala del Parlamento) הגדול. על אותו מישור מוגבה נמצאת הקתדרלה שנבנתה במאה השבע־עשרה וכיום משמשת אולם כנסים. אל תחמיצו את ההזדמנות לטייל בקאפּוֹ מילאצוֹ (Capo Milazzo). כאן תוכלו ליהנות ממגדלים ומווילות נאות, ולמרגלות מגדלור מהמאה השמונה־עשרה גם מנוף נפלא של האיים האֶאוֹליים על רקע קו החוף של קָלאבּרִיָה.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • פּאטי

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    העיירה משתרעת על מדרונות המשתפלים אל הים מעבר לכף הסלעי קאפּוֹ קָלָבָה (Capo Calavà). בראשיתה היתה נחלה של השליט הנורמאני רוּגֶ’רוֹ הראשון, ולאחר מכן חרבה במלחמות עם בית אָנז’וּ ונבזזה לא פעם בידי שודדי ים שפלשו אליה מצפון אפריקה. בעיירה יש קתדרלה מהמאה השמונה־עשרה, שנבנתה על יסודות של כנסייה נורמאנית קדומה. בחלל הפנים יש סרקופג שבו נטמנה המלכה אָדֶלָזיָה דֶל ואסטוֹ, אשתו של רוּגֶ’רוֹ הראשון, שמתה כאן ב־1118.
    במרינה די פּאטי הסמוכה (Marina di Patti) תוכלו לראות את שרידי הווילה הרומית שנחרבה ברעידת אדמה במאה הרביעית לספירה. זה מבנה גדול מימי האימפריה, המשתרע על שטח של עשרים דונמים וכולל פֶּריסטיל, חדר דמוי אפסיס, מרחצאות חמים ופסיפסים שמורים היטב.Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • רכס נֶבּרוֹדי

    הר אֶטנָה, האיים האֶאוֹליים וצפון־מזרח סיציליה
    הערבים חלשו על הרכס במשך מאות שנים, וכינו אותו “אי על אי”. מקור שמו במילה היוונית נֶבּרוֹס (אייל הכרמל), שכן האזור עשיר בחיות בר. הפארק המחוזי מוֹנטי נֶבּרוֹדי (Parco regionale dei Monti Nebrodi) הוא שמורת טבע ובה יערות עבותים ואדמות מרעה, המתכסות בשלג בימות החורף. בלב הפארק נמצא אגם בּיביֶירֶה די צֶ’זארוֹ (Biviere di Cesarò), המשמש תחנת ביניים לציפורים נודדות ובית גידול לצב היבשה האירופי (Testudo hermanni). הפסגה הגבוהה ברכס היא מוֹנטֶה סוֹרוֹ (Monte Soro, 1850 מ’).Text Copyright © Dorling Kindersley Ltd
  • סקאלָה דֵיי טוּרקי

    אָגריג'ֶנטוֹ ודרום־מערב סיציליה
  • רוצה להיות אזרח העולם?רוצה להיות אזרח העולם?

    מצטרפים בחינם ומקבלים:

    • 1.הנחה של 10%
      על מה?
      אזרחי העולם מקבלים הנחה על כל קניה של פריט באתר העולם. אין כפל מבצעים.
    • 2. מינוי דיגיטלי לחודש
      מה זה?
      אזרחי העולם מקבלים מינוי דיגיטלי לחודש ימים על כל קניה של מדריך טיולים מודפס או מפת נייר באתר העולם. המינוי בתוקף החל ממועד הקניה ומאפשר גישה לכל מדריכי הטיולים מסידרת הטיול כבר בפנים.* בעלי מינוי קיים מקבלים חודש נוסף.
      (אל חשש: מינוי זה לא יתחדש באופן אוטומטי)
    • 3. הטבות בלעדיות
      איזה?
      אזרחי העולם מקבלים במייל מפעם לפעם הודעות על מבצעים מיוחדים. המבצעים אינם מוצעים לכל גולשי האתר אלא לאזרחי העולם בלבד. ניתן לממש אותם רק באמצעות לחיצה על קישור המבצע במייל. לכן אנו מבקשים את אישורכם לקבל דיוורים מאתר העולם. אנחנו שונאים ספאם ולא נזבל לכם את תיבת הדואר.
    • ניתן לבטל הסכמה זו בכל עת. כתובת המייל שלכם לעולם לא תועבר לאחרים ללא הסכמתכם.

    • בורש
    • נשיונל גי׳אוגרפיק
    • ראף גיידז
    • מישלן
    • פרייטג ברנדט
    • דורלינג קינדרסלי
    • לונלי פלנט
    • וורלד מפינג
    • קונט
    מהנעשה בעולם
    אתם כבר אוהבים את העולם?
    צרו קשר
    כל הזכויות שמורות © 1991-2024 שטיינהרט שרב מוציאים לאור בע"מ
     
    תמונה מוגדלת