דלג לתוכן


קיימת גרסה עדכנית של היישומון.
לחצו כאן לעדכון.

טקסים לאחר לידה

"כשהאם יוצאת מהבקתה שלה, בפעם הראשונה לאחר הלידה, היא מתלבשת במיוחד, אוחזת ביד מקל כמו של זקני הכפר, ובעקבותיה הולכת הנערה שמבשלת עבורה. הן מתקדמות לאיטן אל השוק, שם מקבלים את פניהן בשירה, כמו זו שאיתה נוהגים לקדם את פניהם של לוחמים השבים מן הקרב"
- ג'ודית גולדסמית' (מקור)


בעולם המודרני אין מנהגים רבים המציינים את מסע החזרה לאחר הלידה, מעבר לששת השבועות המוגדרים כ'משכב לידה'. לטקסים, עם זאת, יש חשיבות מרובה, כיוון שהם חגיגה לכבודה של גיבורת המסע;‏ הם עוזרים לה לבחון מי היא עכשיו, ומציינים אבני דרך במסע שלה, בעוד היא מותירה מאחור את המסתורין של הלידה עצמה, ומפלסת את דרכה חזרה, אל חיי היום-יום. כיוון שבתרבות המערבית אין מנהגים רבים לתקופה שלאחר הלידה, את יכולה לשאוב השראה מטקסים של תרבויות מסורתיות או לחלופין להמציא טקסים משלך.

לחגוג את הלידה שלך כאימא

לצד ההכרזה על לידת התינוק/ת שלך, את יכולה גם לשלוח הודעה יצירתית על ה"לידה" שלך כאימא (גם שלך כאבא!), לכמה בני משפחה או חברים קרובים שלך, ולשמור גם עותק לעצמך. ההודעה על הלידה שלך כאימא אינה צריכה להכיל פרטים אודות הלידה של התינוק/ת, אלא לתאר במקום זאת את הרגע שבו נהיית מודעת לתפקידך החדש כאימא. ייתכן שזה קרה בד בבד עם הולדת התינוק/ת, או אולי מאוחר יותר, ברגע פרטי ובלתי נשכח, כמו למשל הפעם הראשונה שבה הרדמת אותו/ה. ההודעה שלך יכולה להדגיש גם את מה שאת יודעת על עצמך היום, שלא ידעת לפני שהפכת לאימא, או איך הפיכתכם להורים משנה אתכם. הודעת האימהות שלך יכולה להיות פשוטה, פואטית, מצחיקה או אמנותית. את יכולה להכין אותה על המחשב או ביד, ואולי גם להוסיף תמונה או ליצור קולאז' שלך כאימא חדשה.

טקס סגירת עצמות

האנרגיות העוצמתיות של הלידה יוצרות "פתיחה" עמוקה בגוף ובנפש של היולדת. שעות, ימים ואפילו שבועות אחרי הלידה, התחושה שנשים רבות מתארות היא שהן 'מפורקות' או 'שבורות'. בחלקים של מקסיקו ושל מרכז אמריקה נהוג לערוך לאימהות טקס ריפוי, שמכונה "טקס סגירת עצמות", שלושה ימים לאחר הלידה, כדי לעזור לאם לאסוף את חלקי נשמתה, לשחרר מתחים שנותרו בגוף ולהרגיש עטופה ומוכלת ברבדים רבים (גם בישראל יש מטפלות רבות שעורכות טקסי סגירת עצמות לנשים לאחר לידה).
בתחילת הטקס המסורתי נהוג לומר מילים המכירות במסע המטלטל שהאם הטרייה עברה, ובאבני הסף הרבות שחצתה, על מנת ליצור חלל מקודש לטקס ולהכיר בכך שהאם הקריבה מעצמה, ושחלק ממי שהייתה מת ולא ישוב;‏ בעזרת תפילות נהוג לזמן את האם הגדולה ולקרוא לנשמה של האם הטרייה לחזור אל תוך גופה.
הטקס עצמו נפתח באמבטיית צמחי מרפא טקסית, שמטרתה לחמם את הגוף של האם ולהקל על עייפות השרירים מהלידה. לאחר האמבטיה האימא שוכבת ומקבלת עיסוי או טיפול גוף אחר. היא נשארת לשכב על גבה כשמוזיקה שקטה, תאורה מעומעמת, קטורת או שמנים ארומטיים מסייעים ליצור הרפיה עמוקה. שתי נשים, משני צדי האם, מניחות צעיפי ריבוזו מתחת לכל גופה, ואז צעיף אחר צעיף מהדקות ומשחררות, סביב הראש, הבטן, האגן, הירכיים, הרגליים וכפות הרגליים. תחושות אֵבל, מחשבות שיפוטיות ומתח נפשי סביב הלידה והמעבר לאימהות, כאילו 'נסחטים' החוצה ממנה והגוף יכול להתאזן מחדש. בסיומו של טקס סגירת עצמות מסורתי האם שוכבת בשקט ומרגישה את זרימת האנרגיה המחודשת בגופה. (מקור, מקור)

'סממני המלכות' של האם הטרייה

יש תרבויות מסורתיות שבהן כשאדם חווה ריפוי או טרנספורמציה, אחד מזקני הכפר מסמן אותו בצורה מיוחדת, כך שאנשי הכפר יוכלו לזהותו ולכבד את השינוי שעבר. גם את יכולה להכיר במסע ובשינוי שעברת, על ידי בחירה של פריט לבוש או של תכשיט מיוחד, שיסמלו את הצמיחה האישית או את הריפוי הפנימי שחווית. את יכולה גם לאסוף לעצמך את "סממני המלכות" האימהיים שלך. אחת ממשימות המסע חזרה היא להשאיר מאחור את בגדי ההיריון ולהתחדש בבגד, בשרשרת או בזוג עגילים. כשהתינוק/ת שלך מתחיל/ה למשוך לך את השיער, לפעמים תספורת קצרה יותר הופכת גם היא לחלק של "המהפך האימהי".

טקס איננה אישי

בטבע מתקיימים תהליכים, שמטרתם לשמר את האיזון וההרמוניה. פרי בשל אינו יכול רק להיקטף;‏ הוא צריך קודם לשלוח זרעים אל המעמקים, כדי להבטיח חיים עתידיים.

במסעך חזרה הביתה, עם התינוק/ת שלך, תמצאי את עצמך נושאת באחריות חדשה, כשתפקידייך וחיי היום-יום שלך שונים באופן דרמטי. למרות זאת, חלק שלך אולי ינסה להמשיך ולעסוק בפעילויות ובתחביבים שחשובים לך, בנוסף לטיפול בתינוק/ת ובעצמך. הניסיון לאזן הכול יחד טומן בחובו סכנות משלו - בדרך כלל משהו מוזנח או נשמט מהצלחת הכל כך עמוסה שלך.
כשאת חשה שאיבדת את החיבור שלך למשהו שאת אוהבת ומעריכה, את עשויה להתאבל על שאין לך יותר את הזמן עבורו, להשוות את מידת ה"הקרבה" שלך לזו של בן/בת הזוג שלך, להתלונן עד כמה זה פשוט לא הוגן או לקנא בחברות. תגובה שלילית זו מתעצמת כשאת מרגישה שאין זה ויתור מרצון אלא אובדן שנכפה עליך, מה שמוביל פעמים רבות לתחושות של תסכול, טינה, כעס או אשמה.
דרך חדשה אפשרית להסתכל על התהליך, היא לדמיין את בּידוּ, שומר הסף, פוגש אותך בכל אחד מהשערים במסע חזרה למעלה, ולוקח ממך משהו מהחיים הישנים שלך ובכך מאפשר לך לפנות יותר זמן ואנרגיה לאימהות, ולתהליך ההסתגלות והריפוי. בכל שער ניצבת בפנייך בחירה: להתעקש להחזיק הכול ולהיכנס למשחק משיכת-חבל עם בּידוּ, או לשחרר ולהציע בעצמך להשאיר משהו מאחור, בעולם שמתחת.

"כדי שאיננה תעלה מן השאול, עליה להמציא לנו תחליף עבורה, ראש כנגד ראש! אם רוצה את לעלות, איננה, הבי לנו תחליף! (מקור)"

לשלוח משהו לעולם שמתחת

בחרי פעילות אחת או שתיים שאת אוהבת, אבל הלוחמת הפנימית שלך יודעת שהן פחות מתאימות עכשיו, בעודך מסתגלת לשנת האימהות הראשונה שלך. בחרי חפץ כלשהו, שיסמל את הפעילות, והחליטי על תקופת זמן מוגדרת שבה את מחליטה לוותר עליה. לכל אחד מהחפצים הצמידי תווית עם התאריך, שבו את מתכננת לחזור לפעילות שהוא מסמל, ולאחר מכן קברי את החפץ באופן טקסי (ודמייני שאת שולחת אותו אל העולם שמתחת), כך שהתווית נותרת גלויה ויכולה לשמש לך כתזכורת. בתאריך המיועד הוציאי את החפץ שקברת וחזרי לפעילות האהובה עלייך, שהוקרבה זמנית.
בעבר נהגתי להנחות טקס כזה בקורסי ההכנה ללידה שלי. אימהות גזרו את דמותה של איננה השוּמֶרית, וכתבו עליה את ההחלטה שלהן לוותר על פעילות מסוימת, ואת התאריך שבו הן מתכננות לחזור אליה. אימא אחת, בשם אָשָה (Asha), כתבה:

אני, אָשָה-איננה, מסכימה לשלוח את "עבודה בגינה" לעולם שמתחת למשך שנה, בזמן שאני שמה את "גידול התינוק החדש שלי" בראש סדר העדיפויות.
אני מבטיחה לחזור לטפח את הגינה עד ה-15 במאי בשנה הבאה.


אָשָה קשרה את כרטיס האיננה שלה לכף גינון קטנה, ששמה בתוך עציץ בביתה, כך שתוכל לראות אותה לעתים קרובות, ולזכור את הבטחתה. את יכולה לעשות את הטקס הזה עם בן/בת הזוג שלך, כשכל אחד מכם בוחר משהו שעליו לשלוח לעולם שמתחת, ובנוסף אתם בוחרים גם לוותר זמנית על פעילות נוספת שאתם נהנים לעשות יחד.
טקס אישי זה יכול לסייע להורים טריים לקבוע סדר עדיפויות חדש, בצורה ריאליסטית וחומלת, כשהם משמרים תחושה של שליטה, וזוכרים את מה שמביא להם שמחה ומשמעות לחיים. כך האובדן שלהם הוא זמני, ונעשה מתוך מודעות ובחירה, והם יכולים גם לצפות לזמן שבו יחזרו לעסוק בפעילות, שמסבה להם אושר.

להסתכל בעיניים חדשות

בתום ששת השבועות של משכב הלידה, את והתינוק/ת שלך חציתם כבר אבני סף רבות, וזה יכול להיות זמן טוב לערוך טקס של חיבור מחדש. צרי מרחב שקט, נקי ממסכים ורשתות חברתיות, כדי להביט בתינוק/ת שלך בעיניים חדשות, כאילו את פוגשת אותו או אותה בפעם הראשונה. אולי תרצי לעשות לתינוקת שלך אמבטיה טקסית או עיסוי, או לצאת עם התינוק לטיול בטבע או להליכה במבוך (לבירינת). אם הייתה לך לידה קשה, ההחלמה שלך ושל התינוק/ת שלך בעיצומה, ואת יכולה להתחיל להרפות מהמחשבות שאת או התינוק/ת שלך לא בטוב, או שתהליך הבונדינג (ההתקשרות) לא היה כשורה. תיהני מהעור העדין שלהם, מריחם המתוק ומהקולות הקטנים שהם משמיעים. הרגישי את עצמך במלואך בנעלייך החדשות כאימא.

דוגמאות למה שהורים טריים השאירו בעולם שמתחת:
גלישת גלים
ריצת מרתון תחרותית
יציאה לרטריט יוגה
יציאה לבילוי בשישי בערב
קריאה של רומנים ארוכים
כתיבה של רומן ראשון
עבודה התנדבותית
שיפוץ של הבית

לקבור את האבל שלך באימא אדמה

לאחר חווייה או אובדן קשים יש עת לאבל, לייאוש או לזעם ויש עת לריפוי ולהשלמה. כשהאבל, הבושה, האשמה או תחושות חוסר-האונים מתמקמים בתוכך, והופכים להיות מוכרים וחלק מ'מי שאת', יכול להיות שתחששי לשחרר אותם או שלא תדעי כיצד. טקס שבו תקברי את מה שאבד, עשוי לעזור לך לעשות צעד נוסף בדרך לריפוי. מצאי מקום בטבע שאת אוהבת או ש'קורא לך'. אספי שלושה דברים (למשל חלוק נחל, עלה או נוצה), שמסמלים עבורך משהו שברצונך לשחרר, והפכי אותם בצורה כלשהי ל'שלך'. את יכולה לצבוע אותם, לצייר עליהם, לקשור אותם בחבל או להוסיף סרט עם מילה שכתובה עליו. בזמן שאת קוברת אותם, תני לדמעות שלך ליפול על אימא אדמה;‏ תני לה לקחת ממך את משא האבל, ולהפוך אותו למסע של ריפוי, של חמלה ושל פרספקטיבה חדשה.
גם כשתשלימי את המסע שלך ביקום הלידה ותחזרי הביתה, אל עצמך, חלק של המפה יישאר עדיין בגדר טֶרָה אינקוגניטה, ארץ לא נודעת. בכל מסע לידה חווים רק פלח צר של אינספור החוויות, החיצוניות והפנימיות, האפשריות בלידה. למשל, אישה שילדה בבית יכולה להכיר בענווה, שדרכים רבות אחרות של לידה, כמו השראת לידה או לידה קיסרית, נותרו טרה אינקוגניטה בעבורה. לעומתה, בעבור אישה שעברה השראת לידה, תהיה לידה שמתחילה באופן ספונטני טרה אינקוגניטה.

כעבור שנה

יום ההולדת הראשון יכול להוות אבן סף בטעם מריר-מתוק. אני זוכרת את חגיגות השנה ליום הלידה שלי כאימא:

לא ציפיתי לחוות את יום ההולדת הראשון של סְקאי, בני, בתור יום השנה של הלידה שלי כאימא. מהבוקר עד הלילה חייתי מחדש את אבני הדרך של הלידה, שנה קודם לכן. הרהרתי גם באבני הדרך שציינו את השנה הראשונה שלנו ביחד, כולל אירועים מיוחדים ורגעי "אימא לא טובה".
חגגי גם את הולדתך כאימא ביום הזה. ואם יש מישהו שמילא תפקיד חשוב ביום הלידה שלך או בשנה הראשונה שלך כאימא, הפתיעי אותם עם ברכה של הכרת תודה.