לחצות את הסף

כל מי שחקר את עולמו הפנימי, שישב בשקט זמן מספק, כדי לחוות תודעה שקטה מעבר לכל הרעשים, נתקל במסתורין. לצד כל הגירויים החיצוניים של החיים, יש במרכז התודעה האנושית משהו יפהפה ומספק בפני עצמו, יופי נטול מאפיינים. המסתורין אינו טמון בעצם כך ששני המימדים הללו מתקיימים - אלא שאנחנו שוהים ביניהם, כחלל שבו שני העולמות נפגשים... כאילו בן האנוש הוא נקודת המפגש, הסף שבין שני עולמות.
- שייח כביר הלמינסקי (מקור)

על פי רוב, הסף הינו מקום לעצור בו לרגע, במודעות, אך לא מקום לשהות בו זמן ממושך (מקור). הוא מציין את הנקודה שבה יש הכרח בשינוי, כדי לחצות לעבר עולם חדש. באופן סמלי, חציית הסף מייצגת גם את השארת העבר מאחור, את הנוכחות בהווה ואת המעבר לעתיד. בלידה, חוצה האם את הסף בין ארכיטיפ העלמה (שעדיין לא ילדה) לארכיטיפ האם, כשהיא מותירה מאחור את הזהות הישנה שלה, בבואה לאמץ את זהותה החדשה כאם.
בכדי לחצות סף זה תצטרכי אולי לגלות סקרנות לגבי מה הביא אותך אליו, ומה גורם לך לרצות לחצות אותו;‏ לשם כך ייתכן שתצטרכי להסתכל עמוק פנימה, ולהתחבר לגוף שלך או לאיזה משאב נשכח בתוכך.
בסיפורים מיתולוגיים כדוגמת אינַנַה יורדת לשאול, חציית הסף מובילה אל המעמקים, למקום שבו פועלים כוחות יסוד, שנמצאים מחוץ לטווח השפעתה של התרבות ושהשליטה האנושית בהם מצומצמת. בפסיכולוגיה ארכיטיפית, מסמל השאול את הלא-מודע, או כל דבר שעדיין לא חווית, שלא ביטאת או שלא הכרת לגבי עצמך. הדרך למטה, אל המעמקים, היא גם הדרך החוצה - שחרור מהתניות ומתבניות ישנות. בשל כך, המסע ליקום הלידה הפנימי שלך מאפשר לך לראות או לעשות משהו שלא יכולת לראות או לעשות קודם לכן. גילוי זה של משהו חדש לגבי עצמך, יכול ליצור קונפליקטים שונים, אבל הוא גם המפתח לצמיחה ולהתפתחות אישית.

אחת מאבני הסף העתיקות והמרשימות בעולם נמצאת באתר המורשת ניו גריינג' שבאירלנד (Newgrange). היא ממוקמת בפתחו של מעבר קבורה פרהיסטורי, המעוטר בדוגמאות של ספירלות, מעוינים וגלים. לאחר שראיתי את האבן במהלך ביקור בניו גריינג' כתבתי:

כשניצבתי מולה לראשונה, עזר לי גודלה המרשים לחוש כיצד היא גרמה לאנשים בתקופה הניאוליתית להשתהות לרגע, לפני שהם מטפסים עליה ונכנסים למבנה הקבר המקודש. היה זה הרגע שבו הבנתי את חשיבותה של אבן הסף ואת מטרתה: השתהות קצרה, לפני שאנחנו עוזבות את עולמנו הרגיל והמוכר ונכנסות למרחב המקודש, מרחב הלידה, ושוב כאשר אנחנו עוזבות את המרחב הטקסי ועוברות חזרה מן הקודש אל החול.

בדומה למבקרים בניו גריינג', חשוב שאת, כלוחמת הלידה, תחצי את הסף במודעות. אל תמהרי ואל תעברי אותה בהיסח הדעת. כשאת מרגישה שאת עוזבת את החיים הרגילים שלך ונכנסת ליקום הלידה, קחי לעצמך רגע להכיר בכך. התחברי לכל הנשים האחרות בעולם, לאורך הדורות כולם, שחצו את הסף הזה, שניצב עכשיו לפנייך.

טקס לידה

לשתות את המבוך

תכנני טקס של חציית-הסף כדי לציין את המעבר שלך מחיי היום-יום ללידה עצמה. את יכולה לשאוב השראה מאימהות וממיילדות בדרום-מערב הודו, שלאורך מאות בשנים נהגו לערוך טקס פשוט זה עם תחילתה של הלידה:
המיילדת פיזרה זעפרן בקערה שטוחה והאימא ציירה בתוכה עם אצבעה סוג של לבירינת (יאנטרה). לאחר שסיימה, נשפכו מים מקודשים מנהר הגנגס על המבוך המצויר, כדי שהאם 'תשתה את המבוך', כסמל להתמודדות עם הפחד והלא נודע, וכמפה שתנחה את תינוקה בדרכו החוצה (מקור).
את יכולה להתאים את הטקס הזה לתרבות שלך: פזרי אבקת קקאו או תבלין שאת אוהבת על גבי קערה שטוחה. ציירי בתוכה לבירינת עם אצבעך ולאחר מכן מזגי מים, חלב או אפילו מיץ. לבסוף, 'שתי את המבוך', תוך כדי שאת מדמיינת אותך ואת התינוק/ת שלך מוצאים את הדרך בלידה.