תמימות ואמון

באופן טבעי, נשים רבות מתחילות את מסע הלידה והאימהות שלהן ממקום של תמימות ואמון, ולפעמים אף חיוביוּת ואופטימיוּת. חלקן נוטות לדמיין את הלידה האידיאלית וכיצד הן מחזיקות את התינוק/ת בזרועותיהן, ובמקביל מתעלמות מהאתגרים הצפויים בדרך או מקטינות אותם, בעוד אחרות אומרות לעצמן שאם כולן ילדו גם הן תלדנה, או לחלופין שהן בידיים טובות והצוות הרפואי כבר ידע 'לנהל את הלידה'.
לעתים נתקלות נשים בהיריון בשיפוטיות על היותן נאיביות מדי, מתוך ההנחה שהן אינן מחוברת למציאות או שאינן מתכוננות כראוי לשינוי הצפוי בחיים. בניסיון "להעיר" אותן או להגן עליהן מפני אכזבה בהמשך, אנשים נוטים לחלוק איתן סיפורי אימה למיניהם, ולהציף אותן בעצות ובאזהרות מפחידות. אישה שחשה שתגובות כאלו אינן תומכות בה, עלולה להתרחק מהאנשים הקרובים אליה, להיתקף בפחדים או לאטום אוזניים.

הגוף יודע?

בשל אי הוודאות הרבה שתהליך הלידה כרוך בה, כל הבטחה ל"לידה חיובית/קלה/פשוטה" (של אנשים, גישות, ספרים או אמירות חיוביות) יכולה להיות מפתה ומידבקת, אבל עלולה לחזק ציפיות מקובעות או היאחזות באידיאלים. בתגובה לאחוזים הגבוהים של התערבויות רפואיות, ולשימוש הרב בטכנולוגיה בלידה, תומכי הגישה הטבעית ללידה מנסים לעודד נשים לתת אמון בגופן ובתהליך הפיזיולוגי וההורמונלי. עבור נשים רבות, בעיקר לפני לידה ראשונה, עלולים החיזוקים המכלילים הללו להיות מבלבלים. אישה ששומעת את האמירות הללו בתור הבטחות - גם אם אין זו הכוונה המקורית של אומרן - עלולה לצמצם את היקף ההתכוננות שלה, לאמץ חשיבה מאגית או להתכחש לנתונים מדאיגים.
"הבטחות" כאלו עלולות להפוך לזרעי האכזבה שלה מהלידה או אפילו מעצמה כאישה וכאימא. כשאישה ש"סמכה על הגוף שלה", ובזכות כך ציפתה ללידה טבעית וקלה, מוצאת את עצמה בלידה שאינה "מתקדמת" או שיש בה צורך בהשראת לידה (זירוז), עלולה לעשות את צעדיה הראשונים באימהות כשהיא חשה בושה, בלבול או תחושת בגידה, מלווה באמונה שהיא "נכשלה" או שהגוף שלה "בגד בה". ביכולתנו להפחית את הסיכוי לטראומה כזו, אם נשים לב לשפה שבה אנחנו משתמשים/ות כדי לעודד, לתמוך וללמד נשים בהיריון, ובעיקר אם נמנע משימוש במסרים מוחלטים וממוקדים בתוצאה מסוימת (שאינה בשליטתנו). חיוני שכל שיחה סביב אמון ולידה תהיה כנה, ריאלית וחומלת, במקום מפחידה, פשטנית או מעודדת אידאליזציה.
היכולת לסמוך על הגוף שלך חשובה ומועילה;‏ הבעיה מתחילה כשאת מאמינה שאם רק תסמכי על הגוף שלך, בצורה 'הנכונה', מובטחת לך לידה טבעית ואידיאלית. אף מידה של אמון או של הכנה אינה יכולה להבטיח לידה טובה. בעולם האמיתי, יש נשים שהגוף שלהן אינו יכול ללדת. במקום להתמקד באמירה החיובית המצומצמת "סמכי על הגוף שלך", עדיף שתסמכי גם על כך שיש לך יכולת להתמודד עם מה שתפגשי בדרכך.

דרך האמצע

קו עדין מפריד בין חוסר אמון לאמון, ובין אמון לאמון עיוור. נסי לאזן בין הרצון להשיג את מטרותייך לבין שמירה על הבריאות הנפשית שלך. כשאינך סומכת על היכולת שלך לשנות או להחליט החלטות טובות, את עלולה לחוש חסרת אונים, פסיבית וצייתנית. מצד שני, חוסר יכולת לסמוך על אחרים יכול להרחיק אותך מאנשים וממקורות מידע חיצוניים.
אין אפשרות פשוט לרכוש אמון, להכניס אותו לתיק ולשאת אותו איתך לכל אורך המסע. אין ספק שחלק מהדברים שסמכת עליהם, אכן יעזרו לך בדרכך. אך כיוון שלידה היא טקס חניכה, צפוי שתיתקלי בפיתולים ובסיבובים. לא משנה עד כמה תגיעי מעודכנת, אין שום אפשרות שתדעי מראש למה בדיוק לצפות, ומה לעשות בכל שלב ושלב. אפשר בהחלט לסמוך על כך שיהיה רגע שיתפוס אותך בהפתעה, רגע שמשהו בלתי צפוי יקרה, משהו שסמכת עליו יתערער או יילקח ממך (משהו שלא יהיה נתון לבחירתך), וכשזה יקרה, תאבד לך תמימותך. אובדן התמימות הוא מחירה של החכמה.

טיפים לאמון מאוזן:
• היעזרי בכוחות המועילים של התמימות, כדי לדמיין ולראות תמונה חיובית בעיני רוחך.
• שימי לב לסימנים של אמון עיוור: הכחשה או התעלמות מבעיות או מתחושות בטן;‏ חיפוש אחר פתרונות קסם פשטניים;‏ השתוקקות ללידות פשוטות "כמו פעם";‏ התפתות להבטחות שאם רק תעשי x, הלידה שלך תהיה קלה;‏ או תקוות שהכול יסתדר באורח פלא.
• שימי לב לסימנים של חוסר אמון: התבצרות בעמדותייך;‏ כתיבת תוכנית לידה ארוכה ועמוסת פרטים;‏ קריאה ואיסוף של נתונים באורח אובססיבי או החלפה תכופה של רופאים.
• בחני את ההבטחות והתחזיות של דמויות סמכות, ואל תקבלי אותן כאמת מוחלטת.
• היי קשובה לאינטואיציה שלך, ואם עולות בך דאגות התייחסי אליהן, במקום להדחיק אותן או לקוות שמישהו אחר ידאג לטפל בהן.
• היי מציאותית: אל תתכוונני ללדת בלידה "אידיאלית" או להיות אימא "מושלמת".
• בחרי את סיפורי הלידה שברצונך לשמוע, ואת הא/נשים שאיתם את רוצה לדבר, כיוון שהדברים שעליהם את סומכת/לא סומכת בהקשר של לידה ואימהות, יחוזקו/יוחלשו על ידי הגישות והאמונות של האנשים, הספרים והסרטים שאליהם את נחשפת.
• תרגלי אבחנה: מתי, על מי ועד כמה לסמוך או לא לסמוך. זה באמת לא שחור ולבן.
• שמרי על איזון בריא בין לסמוך על עצמך לבין לסמוך על אחרים.