עגלת הקניות |  ספרים בעברית |  ספרים באנגלית |  מפות |  מועדון לקוחות  |  יעדים |  דף הבית

דברי ימי העולם

בשלהי המאה שעברה, יצא עיתונאי ישראלי צעיר למסע של שנה באסיה. הוא נרדף על ידי
קרנף בנפאל, נחנק על ידי פיתון בתאילנד, וכמעט שהפסיד עשרה דולר לכנופיית עוקץ
בפיליפינים. בעת שרעיו לטיול נהנו משאיפת גנג'ה, נאנק הוא תחת הררי נייר מוכתמים בדיו
ובעסיס אננס. הוא נסע וכתב, אכל וכתב, שילשל והקיא. כשנה לאחר שובו לישראל, החזיק
אהד שרב בידיו את כתב היד של מדריך המזרח הרחוק.

כמקובל אצל סופרים מתחילים, הגיש שרב את כתב היד למספר מו"לים, וציפה בסבלנות
למכתבי הדחיה. איתרע מזלו וכולם הסכימו לפרסם את הספר. שרב המזועזע סרב מיד.

משהוחלט להוציא את הספר בהוצאה עצמאית, לא נותר אלא לבחור שם יפה לקשט בו את
העטיפה. בצוות החשיבה השתתפו שרב ורותי לויאב, עורכת הספר. שרב רצה שם המורכב
משני שמות משפחה, עדיף בארנס ונובל. הראשון צריך היה להיות מכובד וותיק; מישהו
שעבד עם גוטנברג על מכונת הדפוס הראשונה, ולאחר מכן צבר את הונו בהוצאה לאור של
אנציקלופדיות ולקסיקונים רפואיים. השני צריך היה להיות עברי וצעיר; אדם שיזניק את
העסק אל המאה העשרים ואחת, אבל לא יתבייש לקחת תרמיל ולנסוע לנפאל.

לויאב עברה לחדר סמוך עם מדריך הטלפונים של איזור חיוג תל אביב (אותיות ל עד ת)
וחזרה עם שני טורים של שמות. הזוג הקליט ביותר היה שטיגליץ-קציר. שרב החוויר, והתחנן
לוותר על שטיגליץ. לויאב הסכימה להחליפו בשטיינהרט. השנה היתה 1990.

אחת עשרה שנים חלפו. שטיינהרט-קציר היו לזכייני לונלי פלנט בישראל, פרסמו 100
מדריכי טיולים, החלו לייבא את מדריכי לונלי פלנט באנגלית לישראל, והפכו ליבואן
המפות המוביל בארץ. ודווקא אז, כשהעתיד נראה מבטיח, הפציע עידן האינטרנט
וטרף את כל הקלפים.

לפתע התחוור לכולנו כי אף אחד, פשוט אף אחד, לא יוכל להקליד את שם הדומיין
steinhartkatzir. כך נברא haolam.

דווקא שטיינהרט וקציר, בהיותם דמויות וירטואליות מלכתחילה, קיבלו את רוע הגזירה
בהבנה. "אם ביל גייטס יכול היה לוותר על המנכ"לות", אמר שטיינהרט, "מי אני שאתלונן.
אחת עשרה שנים במשרד היו די והותר. אני לוקח תרמיל, נוסע לנפאל, ושימות העולם".