אבולה אהובתי

אבולה בפרנקפורט
צילום: אהד שרב / ©

נזכרתי בביקורים הקודמים שלי ביריד הספרים של פרנקפורט. אם מישהו רוצה להדביק את העולם במגיפה, זה המקום להתחיל. עשרות אלפי אנשים מכל מדינה ולשון, נעים במסדרונות צרים ולא ממוזגים, מחליפים נוזלי גוף וחוזרים הביתה עם שפעת פרנקפורט המפורסמת. אתם יודעים, ההצטננות הזו, שמתחילה בגרון צורב, וממשיכה לכאבי פרקים.

עודדתי את רוחי במחשבות על היריד המתקרב. לא משנה מה מצב הרוח, אף פעם אי אפשר להישאר אדיש למאמץ הבלתי פוסק של מו"לים מכל העולם להוציא עוד ועוד ספרים. סבלנותי כבר קצרה לראות את העיצובים החלומיים של המו"לים מאסיה, את רבי המכר של המו"לים מאמריקה, את הדוכנים הידידותיים של המו"לים מאפריקה. טוב, אולי השנה נוותר על האפריקאים. בהחלט, השנה נתמקד באסיה. אצלם, אתה קד קידה וגומר עניין. לא כמו הצרפתים עם הנשיקות שלהם, ועוד על שתי הלחיים. רוצחים סדרתיים.

היריד חלף בכבדות וכל יום הביא עמו תסמין חדש. סחבתם פעם תיק עם עשרה מדריכי טיולים לברלין? תאמינו לי, לא רק הפרקים כואבים, אלא גם כל העמודים. אם השומרים בכניסה היו ממששים לי את השרירים, זה היה נגמר בבידוד.

דווקא הטיסה חזור התחילה בסדר. הפקידה בשדה התעופה גילתה שיום ההולדת של שנינו חל באותו יום ושידרגה אותי לשורה 10, לפני יציאת החירום. במושב שלידי חיכתה כבר בחורה חייכנית בדרכה לביקור שני בישראל אחרי פרוייקט תגלית. מאין היא מגיעה? טקסס. המדינה היחידה מחוץ לאפריקה שבה מת אדם מהוירוס. התיישבתי על הכיסא והתרכזתי בוול סטריט ג'ורנל. היו חמש כתבות על אבולה, כולל שרטוט מפורט המתאר את השתלטות המחלה על הגוף עד המוות הכמעט ודאי. חשתי כאב עז בראשי. הנשאית שלידי דווקא חייכה.

כשלתי בדרכי מהמטוס וחשבתי על הארכיטקט הגאון שתכנן את הכניסה לישראל בירידה. בדרך, לפני ביקורת הדרכונים, חיכה לי עוד שלט מאיר עיניים, הפעם בעברית: ביקרת במדינה בה יש הדבקה פעילה של מחלת האבולה? יש לך חום מעל 38 מעלות? יש לפנות ללא דיחוי לחדר מיון קרוב. "אסותא", לחשתי. "אפצ'י", אמרה הנערה מתגלית.

אבולה בבן גוריון
צילום: אהד שרב / ©